מקוה טהרה (קויפמן)· רבי חיים משולם הכהן קויפמן
מקוה טהרה
בדבר מקוה אחת אשר גובה מימיה רק כמו שמינה טפחים ויען שאי אפשר לטבול בגובה כזה שופכים לתוכה בכל ערב מים מן הדוד שמונים סאה ויותר, ולאחר איזה שעות נחסרו כל המים ששפכו לתוכה כי זוחלין המה דרך נקב גדול שיש בדופן המקוה [ולדברי הרב מרא דאתרא שיחי' מתמעטים המים במשך כל הלילה עד ערך תשעה צאלל] ורק מגובה שמונה טפחים ולמטה אין המים זוחלין. ולא נתברר אם המקוה היא מי מעין ככל מעינות או שבא מן הנהר הרחוק מן המקוה כמו שתי מאות אמה או שבא מן ההר שבלע מי גשמים כי המקוה עומדת באמצע שיפוע ההר ע"כ. והנה אמרתי לכתוב בזה מה שיש לכאורה לחוש במקוה זו לדעת הפוסקים ז"ל אע"ג דהלכתא לאו כוותיהו אזלא. וכידוע דברי התשב"ץ ז"ל [ח"א סי"ז] הובא בש"ך ס"ק ס"ג לענין נתן סאה ונטל סאה דאע"ג דהאחרונים ז"ל הסכימו דכשר מ"מ במקום שאפשר לתקן ולצאת ידי כל הספיקות אין ראוי להכניס ראשנו במחלוקתן עכ"ל, וכן כתב הרדב"ז ז"ל [ח"א ספ"ה] דצריך לתקן המקוה לכתחלה לדעת כל הפוסקים דאיסור כרת הוא וחמור עכ"ל:
[א] פסול זוחלין א] אחרי כי המים זוחלין דרך נקב גדול שיש בדופן המקוה הלא איפוא יש לחוש לדעת המהרי"ט ז"ל [ק"א סימן י"ח] שכתב כי המעינות שלנו אינם מעינות גמורים ולפיכך פסול בהם הזחילה וגם כי לפעמים היא נובע מנהר ומבואר בתוספתא שאם נמשך מן הנהר מתחת ונפסק דינו כמי תמצית או מי גבאין ומקואות שלנו ע"פ רוב אם הנהר קטן תקטן גם המקוה וכו' עכ"ל. ב] אפי' אם הוא מעין גמור כיון ששופכין לתוכה שאובין בכלי יותר מן מי המקוה אינו מטהר בזחילה כמ"ש במשנה דמקואות [פ"א מ"ז] למעלה מהן מעין שמימיו מעוטין ורבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכ"ש וכן הוא בפ"ה מ"ג] מעין שהוא משוך כנדל וכו' היה עומד וריבה והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכ"ש לפי פירוש רוב הפוסקים ז"ל וכן הוא באור זרוע תש"פ בשו"ת ועיין בב"י. ג] אפילו אם היה מעין ולא היו שופכין לתוכו שאובין יש לחוש לפסול בזחילה לשיטת הרא"ש ז"ל במשנה הנ"ל מעין שהוא משוך כנדל וכו', הי' עומד וריבה עליו והמשיכו היינו שאותו מעין לא היו מימיו זוחלין אלא עומדים וריבה עליו שהרחיב מקום עמידתו והמשיכו מקום הרחבתו עשה זוחלין שוה למקוה לטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין מאחר דעיקר מקום המעין אינם זוחלין ע"כ, הרי אע"ג דהמעין נובע במקומו מ"מ כיון דאינו זוחל להלאה ומושך אינו מטהר בזוחלין וכן הוא ברשב"א ז"ל שבת [ס"ה ע"ב] וז"ל ותנן נמי מעין שהוא צר וחקקו ועשאו רחב מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא במקום שיכולים לילך שם מתחלה, ובתשובת מהר"ח או"ז [סימן ר"ד] אחרי שהביא פירוש הר"ש הנ"ל על הא דהי' עומד וכו' כתב וז"ל אי נמי עומד בבור שנובע מן המקור ולכך צריך המשכה בו וקודם המשכה היה דינו כמקוה חסר שהמים שאובין פוסלין אותו. ולפי פירוש זה אז מקואותינו אע"פ שהן מעין שנובעין מן המקור כיון שהם בבור ואינם נמשכין מים שאובין פוסלים בהם עכ"ל, ובאור זרוע ה' מקואות [סימן של"ז סק"ח] כתב וז"ל כתב בה"ג מר אחא משבחא הוה הכי אמר היכא דסכור נהרא לא סלקא טבילא לאתתא וכו' ותו כתב בהן ונהרא דסכיר דאית ביה עקילא דהוה מ"ס כמקוה דמי ושפיר לטבילה, וכתב מורי רבינו שמחה זצ"ל בפירושיו מתו"כ כמדומה דבעי למימר מעינות הנסכרים וקוו וקיימי בטל מהן דין מעין הואיל ואינו טובל בהן דרך זחילתו ובעו מ"ס וכו' עכ"ל, וע"ע שם סימן של"ו] והובאו כל דבריהם ז"ל בשו"ת מהרש"ם ז"ל [ח"ב סי' נ"ט בהשמטות] הרי דעת הראשונים כמלאכים דמעין נובע עומד במקומו ואינו זוחל להלאה כמו נהר בטל ממנו דין מעין, ובשו"ת דברי חיים ח"ב סימן צ' וצ"ג החמיר כדברי הר"ש ז"ל ע"ש היטב. וא"כ מקוה זו שנעשה ע"י חפירה והמעין עומד בתוכו ואח"כ נעשה נקב בדופן המקוה והמים העליונים זוחלין ממנו להלאה יש לומר דנפסל בזחילה:
[ב] אחרי כי גובה המקוה רק ח' טפחים ואי אפשר לטבול בו והוצרכו לשפוך לתוכו שאובין הרי יש לחוש לדעת הרא"ה ז"ל בבדק הבית שכתב וז"ל ואפילו המקוה בעצמה אם הי' בית גדול ובו מ"ס או יותר ומימיו מרודדין ואין גופו עולה בהן כאחת אין ראוי לטבול בו עד שיהיו מים ראוי לטבול בהם ואסור ליתן בהם שאובין עד שיהו בהן כשיעור הוה עכ"ל. וסבירא ליה דהא דתנן סופ"ז מקוה שמימיו מרודדין כובש אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנים כדי שיתפחו המים ויורד וטובל [וע"ש בתוי"ט] דוקא חבילי עצים וקנים אבל מים שאובין אסור. ואע"ג דהרשב"א ז"ל במשה"ב השיג עליו אבל הלא גאון נורא מאד ר' יצחק בכר דוד ז"ל כתב בספרו הבהיר דברי אמת [בסוף ענין מקואות] דבודאי שצריכין אנו לחוש לדעת הרא"ה ז"ל להחמיר וכן מרן החת"ס (בסימן רי"ב) כתב אם לא היו מי הבאר עמוקים וכו' הייתי חושש לכתחלה לדעת הרא"ה ז"ל כי דבריו דברי טעם הם אע"ג דבמשמרת הבית דחי ליה בגילי דחיטתא עכ"ל:
[ג] כיון דשופכים לתוכו שאובין בכל יום ויום וחוזרין ומתחסרין הלא איפוא יש לחוש לדעת הרמב"ם ז"ל בפ"ז והראב"ד ז"ל בבעה"נ דהא דיבמות [פ"ב ע"ב] דנתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו איירי במים שאובין וכמ"ש התשב"ץ הנ"ל דאע"ג דהאחרונים הסכימו בזה דכשר מ"מ אין ראוי להכניס ראשנו בין המחלוקת:
[ד] דעת הרשב"ם ז"ל בב"ב [ס"ו ע"ב] ודעת הראב"ד ז"ל בבעה"נ וכן הוא דעת הרשב"א ז"ל במשה"ב שם בסוף דבריו דגם מקוה שלמה נפסלת אם שפכו לתוכה מים שאובין יותר ממי המקוה:
[ה] בשבת [ס"ה ע"ב] בהא דשמא ירבו הנוטפין על הזוחלין והו"ל מי גשמים רובא. כתב רש"י ואני קבלתי בשם רבינו הלוי משום דספק זיבות נינהו וזבה בעיא מים חיים. ורש"י ז"ל השיג שם מתוספתא דזבה לא בעיא מים חיים מ"מ בבכורות [נ"ה ע"ב] ובסנהדרין [פ"א ע"א] כתב רש"י ז"ל בסתמא דזבה בעיא מים חיים ובאשכול ה' מקואות כתב בשם רב נטרונאי גאון ז"ל דזבה בעיא מים חיים. ובב"ח ריש ה' מקואות כתב כן בשם רב פלטוי גאון ז"ל. והא דקשה מן התוספתא כתב לתרץ דעכ"פ מדרבנן בעיא מים חיים. והכא כיון דשופכין רוב שאובין ורבו נוטפין על הזוחלין לאו מים חיים נינהו. ואע"ג דקיי"ל להלכה דלא בעיא מים חיים אה מדרבנן וכן לא קיי"ל כהרשב"ם וראב"ד ז"ל הנ"ל וכמ"ש הב"י שכן הלכה למעשה ולא חיישינן לדברי הרשב"ם. מ"מ אפשר דלכתחילה ראוי להחמיר. ועוד יש לדון דאפשר שיש לצרף יחד דעת רבינו הלוי דזבה בעיא מים חיים ודעת הרשב"ם ז"ל דנפסלת ברוב שאובין ודעת הראב"ד ז"ל בנתן סאה ונטל סאה ולאסור אף בדיעבד. וכמ"ש בחת"ס [סימן רי"ב] הנ"ל לצרף שתי דעות הרא"ה ז"ל ודעת רבינו ירוחם ז"ל בדינים שונים ואע"ג דלא קיי"ל כוותייהו לפסול המקוה עש"ה: