אור ברסלב
מקדש דוד חלק ד סימן נט - שביעית › ז

מקדש דוד חלק ד· רבי דוד רפפורט

סימן נט - שביעית · ז

ו

גרסינן בשביעית (פ"ב מ"ו) אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות מל' יום לפני ר"ה כו' ובר"ה י' אמר רבא לדברי האומר ל' צריך ל' ול' ופי' רש"י ז"ל היינו ל' לקליטה ול' לתוס' שביעית דבעינן שלא תהא נקלטת בתוס' שביעית והתוס' כתבו שם דזה דצריך ל' ול' לא קאי על שביעית דבעינן רק שלא תקלוט בשביעית עצמה אבל שלא תקלוט בתוספת שביעית לא איכפת לן ע"ש. ונראה הטעם דהנה זה דאסור ליטע ערב שביעית שתקלוט בשביעית עצמה אף שאינו עושה שום מלאכה בשביעית הוא משום דאדם מצווה על שביתת שדהו כדאמרינן בע"ז ט"ו והיינו דאיכא עשה דושבתה הארץ והמנחת חינוך מצוה קי"ב כתב דעבודת קרקע ע"י עכו"ם בשביעית אסור מה"ת משום עשה דשביתת הארץ ע"ש. וכל שנוטע ערב שביעית ונקלטה בשביעית נהי דלאו דעשיית מלאכה בשביעית ליכא דאינו עושה שום מלאכה בשביעית מ"מ עשה דושבתה הארץ איכא דבהקרקע נעשית מלאכה בשביעית וכמו בשביתת כלים בשבת לב"ש דאמרינן נר אפקורי מפקיר ליה ואע"ג שהדליק מערב שבת מ"מ כיון דאיכא שביתת כלים אף שאח"כ דולק מאליו אסור וה"נ אף שנטע ערב שביעית כיון דהקליטה היא בשביעית א"כ המלאכה נעשית בהקרקע בשביעית ומצווה הוא על שביתת שדהו בשביעית אך זה רק בשביעית עצמה אבל בתוספת שביעית ס"ל להתוס' דזהו רק על איסור מלאכה של האדם אבל על שביתת שדהו ליכא תוספת שביעית ומש"ה לא איכפת לן אם תקלוט בתוספת שביעית:

הנה התוס' מו"ק ד' על הא דאמרינן דר"ג וב"ד נמנו על ב' פרקים ובטלום דקרא קא דרוש דגמר שבת שבת משבת בראשית מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין כו' הקשו הא בשבת נמי בעינן תוספת בין בכניסתה ובין ביציאתה כדאמרינן ביומא דצריך להוסיף מחול על הקודש ותי' דהאי פורתא לא קא חשיב וכי ההוא שיעורא נמי יהא מודה ר"ג דצריך להוסיף ע"ש. וקשה טובא מאי קמ"ל ודאי האי פורתא צריך להוסיף דהא שביעית מתחלת בר"ה ור"ה שהוא יו"ט יש בה תוספת יו"ט א"כ האי פורתא של תוספת אסור בכל מלאכות משום יו"ט ועבודת קרקע בכלל. והנה לפמ"ש המנחת חינוך דעשיית מלאכה בשביעית ע"י עכו"ם אסור מה"ת משום שביתת שדהו א"כ י"ל דנ"מ דאסור לעשות בהאי פורתא של תוספת אף ע"י עכו"ם משום תוספת שביעית ואף לפמ"ש דשיטת התוס' דתוספת שביעית הוא רק על עשיית מלאכה של האדם אבל לא על שביתת שדהו זהו רק על התוספת של ל' יום לפני ר"ה דנפקא לן מבחריש ובקציר תשבות כו' דזהו רק על עשיית מלאכה אבל האי פורתא דנפקא לן משבת בראשית ותוספת שבת הוא על כל השביתות ואף על שביתת בהמתו ושביתת כלים לב"ש וה"נ בשביעית על שביתת שדהו:

והנה אי נטיעה בתוספת שביעית הוא מדאורייתא שיטת ר"ת דאינו אסור מדאורייתא בתוספת שביעית רק חרישה דכתיב בחריש ובקציר תשבות אבל לא נטיעה והר"ש ז"ל ריש שביעית הקשה עליו דאם חרישה אסורה כ"ש נטיעה דכתיב וכרמך לא תזמור וכ"ש נטיעה דזמירה תולדה דזורע וכ"ש נוטע דדמי לזורע טפי ע"ש היינו דאבות מלאכות חמירי טפי מחרישה. והנה אמרינן בירושלמי (פ"ו ה"ב) על ההיא דעושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר דשין וזורין אבל לא קוצרין ולא בוצרין ומקשינן במה אנן קיימין אי בפירות ששית שנכנסו לשביעית בארץ נמי מותר ואי בפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית לחרוש מותר לקצור אסור בתמיה אלא במה אנן קיימין בפירות שביעית בשביעית [ועיין בהמפרשים ז"ל שם] דא"א להיות בפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית כיון דלחרוש מותר כ"ש לקצור וקשה הא אדרבה קצירה הוי מלאכה טפי מחרישה דקצירה הוא אב מלאכה כמו זורע:

והנה תוספת שביעית נפקא לן מבחריש ובקציר תשבות והיינו חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית וקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית ופי' רש"י ז"ל דקציר של שביעית היוצא למוצאי שביעית היינו תבואה שהביאה שליש בשביעית אתה נוהג בה מנהג שביעית בשמינית והתוס' ר"ה (י"ב ע"ב) כתבו דאין זה תוספת שביעית במה שהפירות שגדלו בשביעית אסורין בשמינית ופי' דהיינו פירות שביעית שיצאו לשמינית אסור לחרוש ולקצור ולעדור אותה דסד"א דדבר התלוי בעבודת הארץ כיון דנפקא שביעית שריא אפילו לצורך פירות שביעית להכי אצטריך ההוא קרא ע"ש. והנה יש לעיין דהא אמרינן בת"כ שהביא הר"ש ז"ל בשביעית (פ"ב מ"ה) שבת שבתון יהיה לארץ כיון שיצאה שביעית אעפ"י שפירותיה אסורין מותר אתה לעשות מלאכה בגופו של אילן אבל פירותי' אסורין עד ט"ו בשבט ע"ש א"כ חרישה וקצירה ועידור אחר שביעית אמאי אסורה אך בשביעית שם בההיא דפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית כו' נראה דפלוגתא הוא דרק לר"ש למוצאי שביעית מותר בעבודה אבל לת"ק לא והת"כ דשבת שבתון כו' אתיא כר"ש אך תקשה לר"ש היכי משכחת לה תוספת שביעית במוצאי שביעית ונראה לומר דאף לר"ש דמתיר עבודה במוצאי שביעית לצורך הפירות אף שהפירות שביעית זהו רק בשאר מלאכות אבל קצירה אסורה ואף דקצירה היא ג"כ משום מלאכה מ"מ בזה שאני קצירה משאר מלאכות דאיסור קצירה תלוי בהפרי ולא הוי כשאר מלאכות שהוא איסור הזמן דבשנה שביעית אסור במלאכות אלו דהא במופקר שרי קצירה כדרך הקוצרין כדאמרינן בת"כ וכן בפירות ששית שנכנסו לשביעית דתורת פירות ששית עליהן מותר לקוצרן כדרך הקוצרין ואף שהוא עושה מלאכה זו בשביעית דבזה קצירה שאני דאזלינן בתר הפירות ולא אחר זמן המלאכה וה"נ בפירות שביעית שנכנסו לשמינית כיון דקדושת פירות שביעית עליהן אסור לקוצרן כדרך הקוצרין וכן משמע ממתני' (פ"ח מ"ו) תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה כו' ולא קתני אין קוצין במוקצה בשביעית כמו דקתני במתני' לענין שאר מלאכות אלא תאנים של שביעית אין קוצין אותן כו' דזה תלוי בהפירות דאם הן פירות שביעית אף בשמינית אין קוצין אותן במוקצה ועיין תוס' ר"ה ט' ע"א ד"ה וקציר] ולפ"ז משכחת לה תוספת שביעית במוצאי שביעית בקצירה דהא קרא דתוספת שביעית למוצאי שביעית הוא בקצירה וכדכתיב בחריש ובקציר תשבות ואמרינן דהיינו קציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית אך מהירושלמי נראה דפירות שביעית קוצרין בשמינית דאמרינן (בפ"ו ה"ב) גבי עושין בתלוש בסוריא אבל לא במחובר כו' במה אנן קיימין כו' אי בפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית לחרוש מותר לקצור אסור בתמיה כו' ומוכח דפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית מותר בין לחרוש ובין לקצור ואפשר דבסוריא שאני דבסוריא ליכא תוספת שביעית תדע דאמרינן שם בירושלמי אי בפירות ששית שנכנסו לשביעית בארץ נמי מותר כו' אבל בפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית לא אמרינן כהאי לישנא ונראה דבא"י אסור כה"ג רק בסוריא אמרינן דמותר בין לחרוש ובין לקצור:

אמרינן דחורשין שדה לבן עד הפסח ושדה האילן עד עצרת. והנה שאר מלאכות אי מותרין אחר הפסח הר"ש ז"ל ריש שביעית שקיל וטרי בזה אי מותר זריעה ונטיעה בב' פרקים ע"ש והנה אי מותרת זריעה בשדה הלבן אחר הפסח יש להביא ראיה מההיא דמנחות ה' דאמרינן מנחת העומר תוכיח שאסורה להדיוט כו' מה למנחת העומר שכן מתרת חדש בשביעית שביעית נמי שכן מתרת ספיחין וכתב השמ"ק דה"ה דהמ"ל שכן מתרת חדש בתבואה שהביאה שליש לפני ר"ה ע"ש ואי אסורה זריעה בשדה לבן אחה"פ לא משכחת לה שיתיר העומר של שביעית תבואה שהביאה שליש לפני ר"ה דאחה"פ אסור לזרוע ואם נזרעו קודם הפסח אפילו נזרעו ערב הפסח קודם חצות דמותר אז בעשיית מלאכה בט"ז שהוא הקרבת העומר כבר אשרוש דאין קליטה יותר מג' ימים א"כ כבר התירן עומר של ששית:

הנה זה דמותר לחרוש בשדה לבן רק עד הפסח והיינו עד שתכלה הליחה הביא הר"ש ז"ל מהירושלמי דע"י שעתיד לזורעה בתחילה צריך שתהא רוב הליחה קיימת היינו דאח"כ אינה ראויה לזרוע וכשחורש אינו לצורך ששית כ"א לשביעית ע"ש הא אם היה אפשר לזרוע אח"כ היה מותר לחרוש אחה"פ. הנה אמרינן (פ"ב מ"ב) מזבלין ומעדרין כו' עד ר"ה וכן בבית השלחין והביא הר"ש ז"ל מהירושלמי דה"ה דמותר לחרוש ע"ש והטעם הוא משום דבית השלחין אין הליחה נפסקת שהרי משקין אותה ומש"ה ראויה לזרוע אף אח"כ ומש"ה מותר לחורשה. והנה יש לעיין איך מותר עד ר"ה הא כשזורעה סמוך לר"ה תביא שליש בשביעית והן פירות שביעית א"כ איך מותר לחרוש עבורן ונראה דמש"ה מותר לחרוש משום דיכול לזורעה קטניות דאזלינן ביה בתר השרשה וכיון שהשרישו קודם ר"ה הן פירות ששית. והנה בירושלמי (פ"ב ה"ב) אמרינן על הא דחורשין בית השלחין עד ר"ה רבי אומר עד ר"ה ג' חדשים כדי שיזרע אורז וישרש ויטע אורז וישרש ע"ש ונראה דמש"ה נקט אורז דאזלינן ביה בתר השרשה כדאמרינן בשביעית (פ"ב מ"ז) וא"כ היא לצורך פירות ששית ונראה לפ"ז לדידן דלא קי"ל כסתם מתני' אלא כשמואל דס"ל בר"ה דאף באורז ודוחן כו' אזלינן בתר גמר פרי אסור לחרוש בבית השלחין כמו בשדה הבעל והנה הרמב"ם ז"ל לא הביא מה דאמרינן בירושלמי דאף חרישה גמורה מותר בבית השלחין וכתב רק דמעדרין ומשום דעידור אינה מלאכה גמורה התירו בבית השלחין:

והנה הר"ש ז"ל שם כתב דבית השלחין הוא גנה של ירק ומתקן בכך הירק של ששית ע"ש והנה יש ג"כ לעיין הא בירק אזלינן בתר לקיטה א"כ איך חורשין עד ר"ה הא א"כ הלקיטה תהיה אחר ר"ה וא"כ הן פירות שביעית וכן מה דמעדרין במקשאות ובמדלעות עד ר"ה הא קשואין ודלועין שהן ירק אזלינן בהו בתר לקיטה והן פירות שביעית. אך הרמב"ם ז"ל בפה"מ שם כתב על ההיא דמעדרין במקשאות ומדלעות מעדרין חופרין בעיקרי האילנות והקשה עליו התי"ט איך ס"ל דשרי זה אף באילנות הא אין חורשין בשדה האילן אלא עד עצרת דלאח"כ הוא לצורך שביעית ע"ש. והנה הרמב"ם ז"ל בפה"מ שבת פ' הבונה כתב דמנכש היינו חופר בעיקרי הגפנים והצמחים ע"ש ונראה דלהרמב"ם ז"ל אין הטעם דמעדרין במקשאות ומדלעות עד ר"ה כמ"ש הר"ש ז"ל משום שהוא לפירות ששית דכיון דהלקיטה בשביעית הן פירות שביעית רק ניכוש אינו אסור קודם שביעית וכמו מזבלין ומיבלין ומאבקין כו' עד ר"ה וחפירה בעיקרי האילנות והצמחים הוא ניכוש ואין זה מן המלאכות האסורות קודם שביעית ומש"ה מותר זה אף באילנות:

כתב הר"ש ז"ל (פ"ב מ"ו) על ההיא דהאורז והדוחן כו' השרישו לפני ר"ה מותרין בשביעית דאף דזריעה אב מלאכה ואסורה לפני שביעית מ"מ כיון דהשרישו לפני ר"ה אף דבאיסור זרע מותרין בשביעית ע"ש אך מהירושלמי נראה דמותר לזרוע לכתחילה אורז ודוחן דהא אמרינן דחורשין בית השלחין ג' חדשים לפני ר"ה כדי שיזרע אורז וישרש ומוכח דאף לכתחילה מותר לזרוע אורז באופן שישרש קודם ר"ה:

הנה זה דאין חורשין שדה לבן אחה"פ לכל המפרשים ז"ל מיירי בשדה שאינה זרועה אך השני"א פי' שם דמיירי בשדה שהיא זרועה כבר וחורשין בין הערוגות שיהיו הגשמים יורדין בה יותר ע"ש. והנה גרסא אחרת הוא ש בהירושלמי דהר"ש ז"ל הביא רפ"ב מהירושלמי הטעם דשדה אילן חורשין עד העצרת ושדה לבן רק עד הפסח דשדה לבן ע"י שעתיד לזורעה בתחילה צריך שתהא רוב הליחה קיימת ע"ש היינו דצריך עוד לזורעה אך השנו"א שם גרס שדה לבן ע"י שהיא זרוע מתחילה כו' ע"ש אך נראה דאף להשנו"א ודאי אם אינה זרועה ג"כ אין חורשין אותה אחה"פ דהא אמרינן בשדה האילן כל ג' אילנות לבית סאה אם ראוין לעשות ככר דבלה באטלקי כו' חורשין כל בית סאה בשבילן פחות מכאן אין חורשין אלא מלוא אורה וסלו והטעם דהשאר א"צ לאילנות וא"כ הוי כשדה לבן דאין חורשין אותה אחה"פ ומוכח דאף אם אין השדה זרועה ג"כ אין חורשין אותה אחה"פ:

הנה זה דג' אילנות לבית סאה אם ראוין לעשות ככר דבלה כו' חורשין כל בית סאה בשבילן ואם שתים עושין ואחת אינה עושה אין חורשין אלא כמלוא אורה וסלו ועמדו המפרשים ז"ל אמאי לא יחרשו בשביל השתים לפי חשבון ונראה דתלוי בזה דכל שנקרא שדה אילן חורשין אותה עד עצרת וכל שאינה נקראת שדה אילן לא התירו לחרוש עד עצרת אף כשמועיל לאילנות היכא דאפשר שהוא חורש ג"כ בשביל השדה וכל פחות מג' אילנות שעושין כשיעור הזה אין השדה שדה אילן ואין חורשין רק עד הפסח וכן מ"ש הרמב"ם ז"ל דבנטיעות בעינן י' לבית סאה ובזה נטיעות חמירי מאילנות דאם אין שם י' אין חורשין ועמדו בזה המפרשים ז"ל אמאי נטיעות חמירי מאילנות ע"ש והטעם משום דבנטיעות לא מקרי שדה האילן אא"כ הן ממטע עשרה לבית סאה והנה זה דב' עושין ואחת אינה עושה דחורשין להן כמלוא אורה וסלו נראה הטעם משום דאותו השיעור של מלוא אורה וסלו אין דרך לזרוע אותו דמטנפי פירי כדאמרינן בב"ב (פ"ב) וא"כ מוכח דהחרישה היא לצורך האילנות ולא לצורך הקרקע וכה"ג מותר אף אם אינה שדה אילן:

אמרינן (פ"ב מ"ה) פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית כו' אין סכין ואין מנקבין אותן וכתב הר"ש ז"ל דמיירי בפגין שאין דרכן להתבשל עד תשרי ואפילו בששית קאמר דלא סכין ולא מנקבין מאחר דאין נגמר בישולן עד שתכנס שביעית ע"ש והקשה המ"ר אמאי אסור לסוך ולנקבן בששית הרי פירות ששית הן כיון שחנטו בששית ע"ש ונראה כיון דזה דסכין ומנקבין אותן הוא כדי למהר בישולן כמ"ש הר"ש ז"ל שם וכיון דאין מתבשלין אלא לאחר ר"ה של שביעית נמצא דע"י זה שמנקבן בששית ממהרין בישולן בשביעית וכיון דממהר גידולן חשיב כמו זורע א"כ אסור לנקבן בששית כדי שימהרו בישולן בשביעית כמו שאין נוטעין אילן בששית כדי שתקלוט בשביעית לדעת התוס' ר"ה (י' ע"ב) ולדעת רש"י ז"ל אסור ליטע בששית אף אם תקלוט בתוספת שביעית אך יש לדון בזה דהא מותר לזרוע בששית אף אם תגמר התבואה אחר ר"ה דרק התחלת הגידול חשיב מלאכה ואסור לנטוע בששית שתקלוט בשביעית דהקליטה שהיא התחלת הגידול זהו חשיב מלאכה אבל מה שגדל אח"כ בשביעית לא איכפת לן מה דממהר גידולו חשיב כמו זורע וכמו זומר דאסור דממהר גידולו הוא ג"כ רק מה שמתחיל לגדל ביותר מהירות זהו המלאכה אבל מה שגדל אח"כ לא עדיף מזריעה עצמה דמה שגדל אח"כ בשביעית אינה מלאכה וצ"ל דה"נ זה דאין סכין היא ג"כ באופן דמה שתמהר הבישול יהיה בשביעית דמהירות הבישול הוא בשעת הבישול וכיון דאין מתבשלין אלא אחר ר"ה נמצא שהמלאכה נעשית אחר ר"ה:

אמרינן מסקלין מקרסמין ומזרדין כו' עד ר"ה והנה שיטת הר"ש ז"ל (פ"ב מ"ב) דהטעם משום דהנך מלאכות הן רק מדרבנן לא גזרו עליהן קודם שביעית וכן דעת התוס' ע"ז (נ' ע"ב). והנה רש"י ז"ל כתב שם הטעם משום דאיסור מלאכה קודם שביעית הוא רק מדרבנן ובהנהו לא גזור שלא ימותו הנטיעות ע"ש אך רק להס"ד שם דלהמסקנא שרינן התם קודם שביעית לא רק אוקמא אילנא אלא אף אברויי אילנא ע"ש הנה הר"ש ז"ל (פ"ב מ"ב) כתב ויש כמה חילוקין בדבר דכל מלאכה אפילו דאורייתא כגון חרישה שעושה לצורך פירות ששית מותרות אפילו בתוספת שביעית וחרישה שאינה צורך פירות אלא לצורך האילן עצמו אפילו לפני תוספת שביעית אסורה כדתנן דלא שרינן אלא עד העצרת ע"ש אך רש"י ז"ל מו"ק (ג' ע"ב) כתב זה דאין חורשין שדה אילן אלא עד עצרת הוא משום דמכאן ואילך הוי כמתקן פירות שביעית ע"ש היינו דאין האיסור לחרוש אחר עצרת משום דהחרישה היא להאילן וזה אסור רק משום דהחרישה היא לצורך פירות שביעית וזה אסור. והנה לפ"ז י"ל דכל הנך דמסקלין ומקרסמין כו' הם רק לצורך פירות ששית או לצורך האילן והקרקע אך אין בהם משום תיקון פירות שביעית ומש"ה מותר דאינו אסור רק תיקון פירות שביעית. והנה לרש"י ז"ל דזה דאסור לחרוש שדה אילן אחר עצרת הוא משום דמתקן פירות שביעית יש לעיין דא"כ ל"ל הלכה די' נטיעות דחורשין אותן עד ר"ה לר"ע דאמר נטיעה כשמה שעדיין אינה עושה פירות הא ל"ש דמתקן פירות שביעית ול"ל הלל"מ לזה וצ"ל דאף לרש"י ז"ל בתוספת שביעית עצמה דהיינו ל' יום לפני ר"ה אף מה שהוא לתיקון האילן אסור הנה הרמב"ם ז"ל כתב רפ"ג עבודת הארץ בשנה ששית ל' יום סמוך לשביעית אסורה הלל"מ מפני שהוא מתקנה לשביעית ע"ש היינו דאף בתוספת שביעית של ל' יום הוא ג"כ משום דמתקנה לשביעית והנה קצירה ובצירה נראה ודאי דמותר בתוספת שביעית דאין בזה תיקון לשביעית ולכל השיטות כן דקצירה ובצירה הן עבודות בפירות ששית וכל עבודות בפירות ששית מותרות עד ר"ה כמ"ש הר"ש ז"ל וזמירה וזריעה אסורין בתוספת שביעית דהוי תיקון לשביעית כתב הרמב"ם ז"ל שם הי"א אף בזה"ז אין נוטעין אילנות ואין מרכיבין ואין מבריכין ערב שביעית כו' ודבר זה אסור לעולם משום מראית העין ע"ש ונראה דלהרמב"ם ז"ל אף בזמן שביהמ"ק קיים אינו אסור רק משום מראית העין דאי לא"ה נמצא דיש ב' גזירות בנטיעה ערב שביעית חדא משום תוספת שביעית וחדא משום מראית העין ומנ"ל להרמב"ם זה ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה שכל האיסור של נטיעה ערב שביעית היא רק משום מראית העין והטעם דבנטיעה ערב שביעית ליכא איסור אחר הוא משום דאינו מתקן לשביעית דנטיעה היא לכמה שנים וכמ"ש התוס' ר"ה (ט' ע"ב) דמש"ה חרישה אסורה מפסח ועד עצרת ונטיעה אינה אסורה אלא ל' יום קודם ר"ה דחרישה ערב שביעית הוא להועיל לשביעית אבל אין לאסור ערב שביעית ליטע מחמת שהאילן גדל בשביעית דכל האילנות נמי מגדל גדלי בשביעית ע"ש א"כ להרמב"ם ז"ל דס"ל דאף בתוספת שביעית האיסור הוא שמתקנה לשביעית א"כ נטיעה דל"ש זה אינו אסור אלא משום מראית העין ולהרמב"ם ז"ל החילוק בין תוספת שביעית ובין ב' פרקים הוא רק שזה הלל"מ וזה מדרבנן כמ"ש רפ"ג ע"ש וז"ש הרמב"ם ז"ל מפני מראית העין הוא כמ"ש בפה"מ משום דבעינן שיעשה שנה קודם שביעית דכיון דמונין שנות הערלה משביעית יאמרו שבשביעית עצמה נטע [ועיין בשנו"א] והנה בתוס' א"ש כתב דס"ל להרמב"ם ז"ל כר"ת דאין איסור נטיעה בתוספת שביעית ע"ש אך ר"ת כתב הטעם משום דנטיעה רק מדרבנן בתוספת שביעית משום דכתיב בחריש ובקציר תשבות ואין תוספת שביעית רק על חרישה אבל מדרבנן איכא תוספת שביעית על נטיעה ע"ש ולהרמב"ם ז"ל אף חרישה אינה אלא מדרבנן וטעם הרמב"ם ז"ל בנטיעה דאינה אסורה אלא משום מראית העין הוא כמ"ש לפי שאינו מתקנה לשביעית:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה