מקדש דוד חלק ד· רבי דוד רפפורט
סימן נו - מעשרות · א
גרסינן כל שהוא אוכל ונשמר כו' חייב במעשרות ואיכא בזה פלוגתא דרבוותי דדעת רש"י ז"ל והתוס' ועוד דרק דגן תירוש ויצהר מחויבין מה"ת אבל הרמב"ם ז"ל כתב רפ"ב דתרומות כל אוכל אדם הנשמר וגידולו מן הארץ חייב בתרומה כו' שנאמר ראשית דגנך תירושך אד יוה יש עאהר מאכל בני אדם כי' מן הארץ כל בעלים ברן אף כל כיוצא בהן חייב בתרומות וכן במעשרות וכתב שם (ת"י) הירקות אעפ"י שהן מאכל אדם אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהן כו' וכן נראה לי שה"ה בתרומה שהרי נאמר בה דגנך תירושך ויצהרך כל הדומה לאלו אבל תרומת הירק מדבריהם פירות ע"ש היינו דשאר פירות ילפינן מדגן תירוש ויצהר די מה להן חייב במעשרות מה"ת ונראה דאף להרמב"ם איו אין לוקין על מע"ש של שאר פירות חוץ לירושלים שכתב הרמב"ם ז"ל הל' מע"ש (פ"ב ה"ה) כל האוכל כזית מע"ש כו' חוץ לחומת ירושלים לוקה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ולוקה על כל אחד ואחד בפ"ע לפיכך אם אכלן שלשתן חוץ לחומה לוקה ג' מלקיות כו' ונאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך למה פרטן הכתוב לחייב על כל אחד ואחד בפ"ע ע"ש א"כ כיון שמיוחד לאו על דגן בפ"ע על תירוש בפ"ע ועל יצהר בפ"ע איך אפשר לחייב על שאר פירות שאינם דגן תירוש ויצהר הא עלייהו ליכא לאו כיון דמיוחד לאו על כל מין ומין הנה המפרשים ז"ל הביאו ראיה להרמב"ם ז"ל דתרומת פירות הוא מדאורייתא מההיא דמכות (י"ט) דכהן שעלה בידו תאנה של טבל כוז דאמרינן התם דלוקה ומוכח שהוא מדאורייתא ולשיטת התוס' תי' דהאי לוקה מכת מרדות מדרבנן וכמ"ש תוס' בכורות (נ"ד) והנה אף להרמב"ם ז"ל ע"כ צ"ל כן דהא אמרינן שם דלוקה אף משום מע"ש חוץ לחומה וזה ליכא בשאר פירות וע"כ הוא רק מכת מרדות מדרבנן וא"כ ליכא ראיה מהתם להרמב"ם ז"ל:
הנה מ"ש הרמב"ם ז"ל דמעשר פירות הוא מדאורייתא כתבו המפרשים ז"ל דמקורו מהירושלמי ריש מעשרות דאמרינן שם עשר תעשר כלל את כל תבואת זרעך פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אי"ל אלא תבואה קיטנית מנין ת"ל וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא לרבות זרע שום שחליים וגרגר או יכול שאני מרבה לוף העליון וזרע כרישין זרע בצלים זרע לפת וצנונות ושאר זרעוני גנה שאין נאכלין ת"ל מזרע הארץ ולא כל זרע הארץ פרי העץ לרבות כל פירות האילן יכול שאני מרבה מרובי שיטה וצלמונה כו' ת"ל מפרי העץ ולא כל פירות האילן ירקות מניין איסי ב"י אומר המעשרות לירקות מדבריהם ע"ש וס"ל להרמב"ם ז"ל שהוא דרשא גמורה. והנה יש לעיין על הירושלמי איך מרבינן זרע שום הא שום הוא ירק ומעשר ירק אינו אלא מדרבנן וכן זה דממעטין זרע בצלים וזרע כרישין משום שאינן נאכלים תי"ל דבצלים הם ירק וכן כרישין הן מירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח ול"ל קרא למעט ונראה דיש ב' גדרים בירק יש ירק במין כגון הקשואין והדלועין והאבטיחים כו' וכן זרעים במין והרמב"ם ז"ל ספ"א דכלאים ביאר איזה הם זרעים ואיזה הם ירקות ע"ש ויש ירק וזרע הפרטי דבכל מין יש ירק וזרע וכמו בכוסבר דאמרינן פ"ד דמעשרות כסבר שזרעה לזרע ירקה פטור זרעה לירק מתעשר זרע וירק וכן השבת מתעשר זרע וירק וזירין [ועיין בר"מ ובר"ש ז"ל שם] ואף בשעורים שהם תבואה שייך ירק כדאמרינן בעירובין (כ"ח) דשעורים שזרען לירק בטלה דעתו זרען חייב וירקן פטור ע"ש. והנה זה דאמרינן דמעשר ירק מדרבנן אין ז במין רק הירק שבכל מין פטור מדאורייתא והזרע שבכל דבר אף בירק חייב ומש"ה זרע שומים חייב מה"ת וזרע בצלים וזרע כרישין פטורין רק משום דאין ראוין לאכילה דהזרע שבכל דבר הם בכלל זרעים למעשר ולא בכלל ירקות:
כתב הרמב"ם ז"ל פ"א דמע"ש דפול המצרי שהביא שליש לפני ר"ה זרעו לזרע מתעשר לשעבר זרעו לירק מתעשר להבא זרעו לזרע ולירק מעשר מזרעו על ירקו ומירקו על זרעו ע"ש ויש לעיין כיון דהזרע חייב מה"ת והירק מדרבנן איך מעשר מזה ע"ז אך זה ל"ק דכמו לענין אי אזלינן בתר לקיטה אמרינן דזרעו לזרע מתעשר לשעבר כדין זרעים ואם זרען לירק מתעשר להבא כדין ירקות ומ"מ בזרען לזרע ולירק חשיבי כאחת לסדר שנתן דמתעשרין מזה ע"ז ה"נ חשיבי כאחת לחיובן במעשר:
והנה נראה עוד לומר דשומים ובצלים עצמן אף שהן בכלל ירקות מ"מ לענין מעשרות חייבין הן מה"ת וכמו לענין פאה דירק פטור מן הפאה ומ"מ שומים ובצלים חייבין כדאמרינן בחולין (קל"ז) וכתב רש"י ז"ל שם דירק אינו בכלל פאה חוץ מן השומים והבצלים כדתנן כל שהוא אוכל ונשמר ומכניסו לקיום ואמרינן מכניסו לקיום פרט לירק ומיהו שומים ובצלים מכניסן לקיום ע"ש ולענין מעשר ג"כ תלוי במכניסו לקיום כדאמרינן בספרי (דברים י"ד) עשר תעשר כו' יכול אין לחייב אלא על דגן תירוש ויצהר מנין לרבות שאר פירות ת"ל תבואת יאמרו תבואות אלולי כן הייתי אומר מה תבואה מיוחדת שמכניסה לקיום אף אני מרבה אלא כיוצא בה הא מה אני מרבה את האורז ואת הדוחן ואת הפרגין ואת השומשמין מנין לרבות קטניות כו' מנין לרבות ירקות כו' ע"ש אלמא דמה שמכניסה לקיום הוא בכלל תבואה לענין מעשר א"כ שומים ובצלים דמכניסן לקיום הם כמו פרגין ושומשמין ובכלל תבואה למעשרות ולא בכלל ירקות. והנה התוס' בכורות (נ"ד) הביאו דברי הירושלמי דמעשרות וגרסי שם מנין לרבות שום שחלים וגרגר כו' ולא כגרסתנו מנין לרבות זרע שום שחלים וגרגר כו' דאף השום עצמו חייב במעשרות ואף דשומים הם ירקות ואמרינן שם דמעשר ירק מדרבנן ולפ"ז שום שאני אף שהוא ירק לענין מעשרות אינו בכלל ירק והנה אף לשיטת התוס' דכל פירות חוץ מדגן תירוש ויצהר הוא מדבריהם וקרא אסמכתא בעלמא מ"מ איכא ג"כ נפקותא לדינא לענין תרומת חו"ל דתרומת חו"ל אינו נוהג בירק כמה שהביאו התוס' חולין (ז') משום דלי"ל אסמכתא מקרא ע"ש ולפ"ז תרומת שומים ובצלים נוהגת אף בחו"ל:
והנה בזה מתיישב להרמב"ם ז"ל הא דאמרינן בר"ה (י"ד) מה גורן ויקב מיוחדין שגדלין על מי שנה שעברה ומתעשרין לשנה העברה יצאו ירקות שגדלין על מי שנה הבאה ומתעשרין לשנה הבאה כו' וכתבו התוס' שם דקרא אסמכתא בעלמא דמעשר ירק מדרבנן ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דשומים ובצלים אף שהן ירק לענין דאזלינן בתר לקיטתו כדאמרינן בבצלים הסריסים שמנע מהם מים ל' יום קודם ר"ה כו' מ"מ לענין אי חייבין מה"ת אינן בכלל ירק א"כ להרמב"ם ז"ל דס"ל דמעשר שאר פירות חוץ מירק הוא מה"ת האי דרשא דמאי גורן ויקב מיוחדין כו' אינה אסמכתא כ"א דרשא גמורה ואצטריך לשומים ובצלים דמתעשרין לשנה הבאה:
אמרינן בנדרים (נ"ט) בליטרא בצלים שתקנה וזרעה דמתעשרת לפי כולה ואע"ג דאין זרעה כלה משום דא"ק עשר תעשר כו' והיתירא זרעי אינשי איסורא לא זרעי אינשי והקשה הר"ן ז"ל שם הא דבר שאין זרעו כלה הוא הלוף והשומים והבצלים והנך אין מחויבין במעשר מה"ת היינו דמה"ת אינו חייב רק דגן תירוש ויצהר ואיך ילפינן לה מקרא דעשר תעשר וכתב דקרא אסמכתא בעלמא הוא ע"ש ולהרמב"ם ז"ל אתי שפיר ואף דגם להרמב"ם ז"ל מעשר ירק רק מדרבנן מ"מ בשומים ובצלים הוא מה"ת אך בזה יש לעיין לפי מה שהביא הר"ש ז"ל ספ"ק דפאה מהירושלמי דזה דאסור לזרוע טבל אחר מירוח הוא רק מדרבנן דמדאורייתא כמו לקוח פטור מן המעשר דממעטינן מואכלת ולא מוכר ה"נ איכא למעוטי זורע ע"ש וא"כ איך שייך למילף מקרא דעשר תעשר כו' והיתירא זרעי אינשי איסורא לא זרעי אינשי הא אותן שהן של זריעה אינן טבל כלל מה"ת ונראה דהכא אדרבה כיון דמיירי בדבר שאין זרעו כלה הוי טבל מדאורייתא דרק בדבר שזרעו כלה קרינן ביה ואכלת ולא זורע כיון דאין עומדין לאכילה אין בהם משום טבל כלל אבל בדבר שאין זרעו כלה דלאחר שיזרענה עומד אח"כ ג"כ לאכילה חל עליהם תורת טבל ואיסורא לא זרעי אינשי דאין זורעין טבל:
הנה בנדרים שם אבעי לן אי גידולין מעלין את העיקר ופשיט ליה מההיא דליטרא בצלים שתקנה וזרעה דמתעשרת לפי כולה אלמא אותן גידולין מבטלין עיקר ודחינן דילמא לחומרא וכתב הר"ן ז"ל לעולם מדינא לא אתי גידולין ומבטלין עיקר ואדרבה ה"ה כמוהו אלא הכא משום חומרא בעלמא אמרינן דמבטלין ול"ק הא חומרא דאתא לידי קולא הוא דילמא מעשר מן העיקר על הגידולין והוי מן הפטור על החיוב דל"ק כלל דכיון דאין גידולין מבטלין עיקר הו"ל גידולין כעיקר והך ליטרא עיקרה וגידולין פטורי מדינא ע"ש. והנה יש לעיין בשלמא בבצלים משכחת לה מעשר מדינא משום דזרע בצלים פטור מן המעשרות כדאמרינן בשלהי מס' מעשרות שהן מזרעוני גנה שאין נאכלין א"כ הבצלים שגדלו מהן חייבין במעשרות וההיא דליטרא בצלים שתקנה וזרעה כו' לא מיירי בשזרע זרע בצלים רק שזרע בצלים עצמן החייבין במעשרות ותקנה וזרעה אבל בשומים יש לעיין כיון דזרע שומים חייב במעשרות כדאמרינן בירושלמי ושום הוי ג"כ דבר שאין זרעו כלה וכיון דאסור לזרוע את הטבל א"כ איך משכחת לה מעשר שום מדינא כיון דהגידולין הם כהעיקר והן חולין ולא משכחת לה מעשר שום רק אם עבר וזרע טבל וכן לוף דאמרינן בשלהי מעשרות שם דרק זרע לוף העליון פטור מן המעשרות דהיינו לוף שוטה אבל שאר לוף הזרע חייב במעשרות כמ"ש הר"ש ז"ל שם מהירושלמי ולוף הוי ג"כ אין זרעו כלה וא"כ לא משכחת לה מעשר לוף מדינא רק בזרע באיסור וצ"ע בזה: