מקדש דוד חלק ד· רבי דוד רפפורט
סימן נה - תרומות · יא
האוכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש מן החולין מתוקנים והם נעשין תרומה דכתיב ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש והקשו המ"ר ותוס' א"ש אמאי אינו משלם מן הטבל הא ראוי להיות קדש וכתב המ"ר דזה דאינו משלם מן הטבל הוא רק משום דאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן דאסור למכור את הטבל ע"ש ולפ"ז מה דאינו משלם מן הטבל הוא רק מדרבנן ודוחק ונראה שהוא מדאורייתא והטעם משום דטבל גופא אקרי קדש כדאמרינן בירושלמי שהביא הר"ש ז"ל מע"ש (פ"ה מ"ח) דטבל חייב בביעור דכתיב בערתי הקדש מן הבית ר"ז בשם שמואל יאות הוא אומר שטבל קרוי קדש ע"ש ובתשלומי תרומה בעינן דבר הראוי להיות קדש ולא שעכשיו קדש וכמו דאין משלמין ממע"ש והקדש שלא נפדו:
בירושלמי (פ"ו ה"א) על ההיא דאם רצה הכהן למחול אינו מוחל אמרינן כשלא הפריש הפריש ואח"כ מחל פלוגתא דרבי וראב"ש דתני ונתן לכהן את הקדש מתנתו מקדש כו' דברי רבי ראב"ש אומר אף הפרשתו מקדשתו ע"ש. והנה שמעינן מזה דרק מה שהוא צורך קידוש א"י למחול דאם הפרשתו מקדשתו הנתינה יכול למחול עוד אמרינן שם גזל תרומה משל אבי אמו כהן ר"י אמר משלם לשבט רשב"ל אמר משלם לעצמו ואמרינן שם ר"י כרבי דאמר מתנתו מקדשתו ורשב"ל כראב"ש ודחינן דרשב"ל אף כרבי דרק בדבר שזקוק ליתן לכהן מתנתו מקדשתו אבל בדבר שאינו זקוק ליתן לכהן אף רבי מודה דהפרשתו מקדשתו ע"ש והרמב"ם ז"ל פ"י הכ"ב כתב גזל תרומה מאבי אמו כהן ואכלה ואח"כ מת אבי אמו אינו משלם לעצמו אלא ליורש אחר היינו דפסק כר"י כמ"ש הכ"מ והרדב"ז ז"ל והיינו דפסק כרבי דמתנתו מקדשתו ואף בדבר שאינו זקוק ליתן לכהן כר"י עוד כתב שם הרמב"ם ז"ל וכן אם נפלה לו תרומה מאבי אמו ואכלה ובע"ח שגבה תרומה בחובו והאשה בכתובתה ואכלוה משלמין קרן וחומש לכהן חבר והחבר נותן להם דמים כו' וכתב הרדב"ז ז"ל דמש"ה ברישא בגזל תרומה מאבי אמו כהן ואכלה ואח"כ מת אבי אמו דאינו נוטל דמים מן השבט הוא משום דבשעה שאכל לא היה שלו ע"ש וע"כ אם יטול דמים מן השבט לא תתקדש התרומה דמה שמת אח"כ אבי אמו הוי כמחילה וכל שאינו צורך הקידוש מהני מחילה כדמוכח מהירושלמי ובסיפא באכל לאחר שכבר הוא שלו דנוטל דמים מן השבט ומתקדש בזה ואע"ג דפסק כר"י דמתנתו מקדשתו אף בדבר שאינו זקוק ליתן לכהן צ"ל דאזלינן בתר שעת אכילה וכל דבשעת אכילה היה בר תשלומין נעשה הדין שאינו מתקדש אא"כ יעשה תשלומין מעליא בלא נטילת דמים מן השבט ואם יטול דמים לא יתקדש אבל כשאכל כשהוא שלו מעיקרא חל הדין שיתקדש בלא תשלומין ונראה לומר דאף כשאוכל תרומה של עצמו אף דנוטל דמים מן השבט מ"מ אינו מתקדש עד שיבוא ליד כהן וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל משלמין קרן וחומש לכהן חבר והחבר נותן להם דמים כו' ומה לשון משלמין כשהכהן נותן להם דמים ואין כאן תשלומין כלל אלא הפרשתן מקדשתן והיה צ"ל ומוכרין אותן לכהנים כשאר ישראל שי"ל תרומה שמוכרה לכהנים מפני שאסורה לזרים ונראה מזה שהוא מדין תשלומין ואינו מתקדש עד שיבוא ליד כהן כיון דקי"ל מתנתו מקדשתו מיהו אם בשעת אכילה היה אינו שלו חל הדין שלא יתקדש אלא בתשלומין מעליא בלא נתינת דמים אבל כשהוא שלו דל"ש תשלומין חל הדין דנתינת התרומה בעצמה ליד כהן מקדשתו הנה אמרינן בירושלמי שם בההיא דאכל תרומת ע"ה דמשלם לכהן חבר ונוטל דמים ונותן לע"ה ואמרינן דאתיא כמ"ד הפרשתו מקדשתו ודחינן דאתיא אף כמ"ד מתנתו מקדשתו במזכה לו ע"י אחר ופי' הרי"ט אלגאזי דהוקשה להירושלמי כיון דמתנתו מקדשתו אינו מתקדש רק במתנה גמורה בלא נטילת דמים וכאן הוא נוטל דמים מכהן החבר ומש"ה אמרינן דמזכה לו עי' אחר לכהן ע"ה ואח"כ נותנה לחבר ונוטל דמיו ע"ש אך לפ"ז הוא רק התם כיון דבר תשלומין הוא אינו מתקדש עד שיעשה תשלומין גמורין בלא נטילת דמים עוד י"ל להירושלמי דהוקשה לו כיון דמתנתו מקדשתו לא נתקדש רק בנותן למי שהוא חייב לו וכאן הוא נותן לאחר ומש"ה בעינן שיזכה לו ע"י אחר:
אמרינן בפ"ו מ"ב בת ישראל שאכלה בתרומה ואח"כ נישאת לכהן אי תרומה שלא זכה בה כהן אכלה כו' והקשה הרש"ש ז"ל וכן בס' טעם המלך דמשמע דאיכא תשלומין אף בתרומה שלא בא ליד כהן הא אמרינן המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור ע"ש ונראה דודאי איכא דין תשלומין באכל תרומה אף היכא דבעלמא ליכא דין תשלומין דהא אוכל כזית אעפ"י שאי"ב ש"פ משלם קרן וחומש ואף דליכא תשלומין בעלמא בפחות מפרוטה דבאכל תרומה ריבתה תורה תשלומין מדין אוכל תרומה וה"נ בממון שאי"ל תובעין דהא פחות מפרוטה ג"כ אי"ל תובעין שא"י לתבוע בב"ד פחות מפרוטה חוץ מאוכל תרומת עצמו דבזה לא שייך כלל תשלומין כשהן של עצמו:
והנה בכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דאמרינן ביבמות (צ"ט) דאין משלמין קרן וחומש כתבו התוס' ומ"מ צריכים להפריש משום כפרה וכתב המל"מ דכן להרמב"ם ז"ל כן בכל ספיקות דצריכים להפריש משום ספק ע"ש ויש לעיין כיון דהרמב"ם ז"ל פוסק דמתנתו מקדשתו מה מועיל במה שמפריש וצ"ל כיון דמספק אינו בר תשלומין הוי כאוכל תרומת עצמו דההפרשה והנתינה לכהן מקדשתן ורשאים ליטול דמים מן השבט ול"ד לפחות מפרוטה ולממון שאי"ל תובעין שלזה ריבתה תורה תשלומין:
כתב הרמב"ם ז"ל פי"א הכ"ד היתה התרומה הקדש לב"ה וגנבה ואכלה אינו משלם תשלומי כפל דאין ת"כ בהקדש אבל משלם קרן וב' חומשים חומש משום אוכל תרומה וחומש משום שנהנה מן ההקדש ולמי משלם אם היה בה כזית ואין בה שוה פרוטה משלם לכהנים ואם יש בה ש"פ בין שיש בה כזית בין שאין בה כזית משלם להקדש ע"ש ואיכא למידק באכל כזית ואי"ב ש"פ דמשלם לכהנים הא ל"ש זה לכהנים כלל שהרי של הקדש הוא ואי בעינן דוקא תשלומין לכהנים ואם לא אינו יוצא ידי כפרתו כי יש בה ש"פ דמשלם להקדש במה יצא ידי אכילת תרומה כיון דאינו משלם לכהנים ועוד מ"ש כי יש בה ש"פ דמשלם להקדש משום מעילה כי אין בה ש"פ נמי לשלם להקדש דהא אמרינן בב"מ (נ"ה) ואת אשר חטא מן הקדש ישלם לרבות פחות מש"פ להישבון ונראה דבאוכל תרומה ריבתה תורה תשלומין מדין אוכל תרומה דהא יש בה כזית ואין בה ש"פ וכן קודם שבא ליד כהן איכא חיוב תשלומין ואף דבעלמא ליכא חיוב תשלומין בכה"ג ולמי זיכתה התורה התשלומין לכהנים ואם יש חיוב תשלומין אחר על התרומה שאינו לכהנים כגון אכל תרומת הקדש לא חייבה תורה בב' קרנים דל"ש כפל בזה ורק ב' חומשים איכא משום אוכל תרומה ומשום נהנה מן ההקדש ולמי משלם הקרן זה תלוי איזה חיוב מכריע יותר דאיכא חיוב לכהנים מדין ונתן לכהן את הקודש ואיכא חיוב להקדש א"כ אם יש בה ש"פ דאיכא מעילה גמורה להקדש כח הקדש מכריע וצריך לשלם להקדש ויצא בו ידי תשלומי תרומה כיון שעשה התשלומין כדינם ומתקדשין. אך אם אין בו ש"פ דליכא מעילה גמורה רק שחייב מדין ואשר חטא מן הקודש כו' לרבות פחות מש"פ להישבון אז החיוב לכהן מכריע יותר וצריך לשלם להכהן:
הנה תוס' כתובות (ל' ע"ב) כתבו באוכל תרומת עצמו דמפריש קרן לעצמו וחומש לכל כהן שירצה ע"ש היינו דהחומש צריך ליתן מתנת חנם ואינו רשאי ליקח דמים מן השבט דאי רשאי ליטול דמים מה בין קרן לחומש דאף הקרן דמפריש לעצמו ג"כ ע"כ מוכר לכהנים בדמי תרומה דהא זר הוא אך הרמב"ם ז"ל כתב בפ"י הכ"ב בנפלה לו תרומה מאבי אמו ואכלה דמשלם קרן וחומש לכהן חבר והחבר נותן להם דמים ע"ש היינו דאף בעד החומש רשאי ליטול דמים ונראה דתוס' והרמב"ם ז"ל בזה פליגי דלהתוס' ליכא דין מיוחד באוכל תרומת עצמו רק כיון דקי"ל דהאוכל תרומה משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה א"כ באוכל תרומת עצמו הקרן משלם לעצמו שהוא הבעלים ואף שהוא זר אבל החומש כיוו דחלוק הוא מדין קרן דאינו משלם לבעלים אלא משלם לכל כהן שירצה ה"נ באוכל תרומת עצמו משלם לכהן ולא לעצמו שהרי אינו כהן ואין החומש שייך לבעלים אלא לכהן והרמב"ם ז"ל ס"ל דהאוכל תרומת עצמו דין אחר לגמרי דל"ש ביה תשלומין כלל וליכא רק הפרשה ונתינה לכהן כדי שיתקדש ורשאי ליטול דמים מן השבט בין על הקרן בין על החומש:
כתב הרמב"ם ז"ל פ"י הי"ח כל האוכל תרומה בין בשוגג בין במזיד אינו משלם אלא מן החולין המתוקנים כו' ועמדו על הרמב"ם ז"ל מנ"ל דאף אוכל במזיד אינו משלם אלא מן החולין המתוקנים ונראה דטעם הרמב"ם ז"ל דאמרינן בירושלמי (פ"ז ה"א) דהחומש כפרה אבל הקרן הוא קנס ומייתי ראיה דקרן קנס הוא מדאמרינן באוכל תרומה דאינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנים אלו ממה שאכל היה משלם יאות כו' היינו מדמשלם יותר ממה שהזיק שאכל תרומה ומשלם חולין קנס הוא ע"ש וא"כ כיון דקנס הוא כ"ש במזיד דשייך למקנסיה ורק מן החומש פטור לפי שהחומש כפרה דל"ש במזיד וגם התשלומין אין נעשין תרומה במזיד דזה ל"ש אל הקנס מה שנעשין אח"כ תרומה וזה תלוי בחומש דכל המשלם את החומש התשלומין תרומה כדאמרינן במתני' עוד כתב הרמב"ם ז"ל פ"י הי"ב בת כהן שהיתה נשואה לישראל או שנפסלה ואח"כ אכלה תרומה משלמת את הקרן ולא את החומש האשה שהיתה אוכלת בתרומה וא"ל מת בעלך או גרשך וכן העבד שהיה אוכל וא"ל מת רבך כו' וכן כהן שהיה אוכל ונודע לו שהוא ב"ג אז ב"ח ה"א משלמין הקרן בלבד ואם היתה תרומת חמץ והיה עה"פ ה"א פטורין מלשלם מפני שזמנה בהול כו' וכתב הכ"מ דהרמב"ם ז"ל מפרש זה דר' יהושע פוטר הוא רק מחומש ואם היה בעה"פ כיון דזמנה בהול פטור אף מקרן וכתב שם דההיא דפסחים בהיה אוכל בתרומה ונודע לו שהוא ב"ג או ב"ח כו' ואיכא התם ב' תירוצי חדא בתרומה עה"פ דזמנה בהול א"נ שאני תרומה דאקרי עבודה ורחמנא אכשריה דכתיב ברך ה' חילו כו' וס"ל להרמב"ם ז"ל דלא פליגי הנך לישני דבתרומה עה"פ פטור לגמרי משום דזמנה בהול ושאר הימים כיון דאכילת תרומה אקרי עבודה ורחמנא אכשרה בדיעבד אינם כזרים לה ולכך פטור מן החומש מידי דהוי אבת כהן שהיתה נשואה לישראל או שנפסלה דפטרי לה מחומש מטעם דאינה כזר ומ"מ חייבת היא בקרן דחומש הוא דתלי' רחמנא בזר גמור אבל הקרן חייב כל היכא דאינו כהן גמור ואינו ראוי לאוכלו ע"ש וע"כ מיירי הכא באופן דליכא קרן מטעם מזיק דא"כ אפילו אם היה כהן גמור אם אוכל משל אחר משלם את הקרן רק מיירי באוכל תרומת עצמו א"נ קודם שבא ליד כהן דליכא חיוב קרן אלא משום אוכל תרומה ובזה איכא נפקותא בין אם הוא כהן גמור שראוי לאוכלו ובין אם אינו כהן גמור ובזמנו בהול לא נו בהול ונראה דטעם הרמב"ם ז"ל הוא עפ"י הירושלמי דהחומש הוא כפרה והקרן הוא קנס וא"כ באוכלת בתרומה ונודע לה שמת בעלה וכן עבד שאוכל בתרומה ונודע לו שמת רבו זה הפטור הוא רק בכפרה אבל קרן שהוא קנס ואיכא אף במזיד שמשלם חולין מתוקנים משלם אף כאן חוץ מזמנו בהול שהוא אונס גמור ל"ש למקנסיה:
כתב הרמב"ם ז"ל פ"י הכ"ו הגוזל תרומה ואכלה משלם קרן וחומש אחד שהחומש שהוא חייב בו משום תרומה יצא ידי גזילו שנאמר ונתן לכהן את הקדש אינו חייב אלא בחומש של קדש בלבד ע"ש והוא מהירושלמי והנה יש לחקור דהא אמרינן דהאוכל תרומה משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה הכא דבחומש של תרומה יוצא ידי גזילו צריך לשלם החומש דוקא לבעלים כדין חומש של גזילה או אפשר דזה דאינו משלם רק חומש אחד של תרומה הוא כמו דאמרינן בב"ק (ס"ה) דאין חומש של גזילה משתלם במקום שיש כפל דנפקא לן מראשו וחמישיתו כו' ה"נ מפקינן מונתן לכהן את הקדש דאינו חייב אלא בחומש של קדש לבד היינו דהיכא דאיכא חומש של קדש ליכא חומש של גזילה כלל ולפ"ז יכול לשלם החומש לכל כהן שירצה כשאר אוכל תרומה:
הביא המל"מ בשם הר"ש ז"ל דלמ"ד דמשלם לפי דמים היינו שהחולין שמשלם יהיו שוין לאחר שנעשו תרומה כהתרומה שאכל ובשם התוי"ט הביא שם שיהיו שוין כשהן חולין כמו התרומה שאכל והקשו המפרשים ז"ל הא לא גרע ממזיק ואמאי משלם פחות ממה שהזיק אך נראה דאף במזיק כן דלעולם כשמשלם בעד מה שהזיק לא בעינן שהניזק יקבל כמה שהזיק אלא שהמזיק ישלם כמה שהזיק דאינו מחויב לשלם יותר ממה שהזיק אך לא משכחת לה שהמזיק ישלם יותר והניזק יקבל פחות אלא בתשלומי תרומה שזה משלם חולין וזה מקבל תרומה אך זה דוקא למ"ד מתנתו מקדשתו א"כ זה משלם חולין אבל למ"ד הפרשתו מקדשתו דכבר נעשו תרומה קודם התשלומין ודאי דצריך לשלם שיהא שוה התרומה שמשלם כהתרומה שאכל:
כתבו התוס' יבמות (צ') באכל תרומה טהורה ושילם חולין טמאים דמדאורייתא תשלומיו תשלומין והקשו למ"ד לפי דמים משלם הא אין שוים כהתרומה שאכל ותי' דמיירי דמשלם חולין טמאים כ"כ דכשנעשין תרומה טמאה יהיו שוים כהתרומה טהורה שאכל וכתבו דמ"מ קנסינן ליה כשמשלם במזיד אעפ"י ששוים כדמי תרומה משום דמשלם מידי דלא קפצי עליה זביני ע"ש והנה יש לעיין אמאי לא ישלם לכתחילה כן כיון דמשלם לפי דמים דהא מזיק ממונו ש"ח יכול לשלם לכתחילה אף סובין ולא מפלגינן בין אם הזיק מידי דלא קפצי עליה זביני או מידי בקפצי עליה זביני ונראה מזה דאף אי לפי דמים משלם מ"מ תורת הדמים של אוכל תרומה אינו כשאר מזיק בעלמא כי יש תורת דמים מיוחד באוכל. תרומה וצריכים להיות שוים לא רק בשוויהן כ"א גם בקפצי עליה זביני ובתשלומי תרומה ליכא קרא דישיב לרבות אפילו סובין. הנה אמרינן בפ' השואל האי מאן דגזל חביצא דתמרי אגב הדדי מזדבני בנ' נכי חדא חדא חדא מזדבני בנ' להקדש משלם נ' להדיוט משלם נ' נכי חדא ומקשינן אמאי נימא אנא חדא חדא מזבנא ליה ואמרינן משום דשמין בית סאה באותה שדה ע"ש ונראה דאם היתה של תרומה ואכלה זר למ"ד דמשלמין ממין על שאינו מינו צריכים להיות התשלומין להיות שוין נ' ואף אי לפי דמים משלם דל"ש הכא שמין בית סאה באותה שדה דזה דוקא בחיוב מזיק דגילתה תורה אבל באוכל תרומה איכא דין תשלומין בפ"ע מדין אוכל תרומה ובזה לא גילתה תורה שיהיו שמין ע"ג שדה אחר:
כתב רש"י ז"ל גיטין (נ"ד) על ההיא דאכל תרומה טהורה ושילם חולין טמאים לרבנן דבין בשוגג בין במזיד תשלומיו תשלומין וחוזר ומשלם חולין טהורים כו' דמדאורייתא תשלומיו תשלומין דלפי מידה משלם וזה דקנסוהו הוא משום דנתכוין להפסיד כהן ע"ש. והנה לפ"ז באוכל תרומת עצמו דל"ש הפסד כהן יכול אף לכתחילה לשלם חולין טמאים אך ביבמות (צ') על הא דאמרינן דמדאורייתא תשלומיו תשלומין כתב רש"י ז"ל דחולין טמאים נמי ראויין להיות קדש כדר' אילעי כו' היינו דתורם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה וכיון דשייך דר' אילעי בתשלומי תרומה א"כ לכתחילה אסור לשלם מן הרעה על היפה ודין מן הרעה על היפה אין זה משום הפסד כהן דאף אם המפריש בעצמו הוא כהן אסור ג"כ להפריש מן הרעה וא"כ אף באוכל תרומת עצמו אסור להפריש חולין טמאים:
הנה למ"ד לפי מידה משלם יש לחקור באכל פת של תרומה ושילם חטים איך משערין המידה כשהוא פת או כשהן חטים ואפשר דתלי בפלוגתא במנחות אי כמות שהן משערין או כמו שהיו קודם משערין אך אפשר דל"ד דהתם דבעינן שיעור עשרון או כזית כל שיעור משערין כמו שהן עכשיו אפילו תפח אבל הכא דמשלם לפי מידה היינו דמה שמשלם יהא שוה במידה למה שאכל בעינן שיהיו שוין לגמרי והחטים שמשלם צריך שיהיו כ"כ כשיעשה מהן פת יהיו שוין למה שאכל הנה אמרינן בירושלמי תרומות (פ"ו ה"ג) בזר שאכל בכורים דאם אכל ענבים משלם יין זיתים משלם שמן ע"ש ויש לחקור איך משערין המדה אי כשיעור השמן שיש בהזיתים שאכל או כשיעור כל האוכל דבעלמא במפריש שמן על הזיתים איכא פלוגתא דרבי ורשב"ג אי מפריש לפי השמן או לפי האוכל או אפשר דהכא שאני: