מקדש דוד חלק ד· רבי דוד רפפורט
סימן נה - תרומות · ז
נקטינן בכמה דוכתי דמע"ר שהקדימו בשבלין פטור מת"ג ואם הקדימו בכרי חייב ואם הקדימו בכרי קודם ראיית פני הבית דעת התוס' בכמה מקומות דחייב בת"ג חוץ משבת (קכ"ז) דכתבו בחד לישנא דזה דאמרינן הקדימו בכרי חייב בת"ג ה"נ בעינן שכבר ראה פני הבית ע"ש. והנה אמרינן בירושלמי מעשרות (פ"ג ה"א) במצא פירות אם רוב מכניסין לשוק כיון דא"צ ראיית פני הבית אסור לאכול מהם עראי דאטבל למעשר ומתקנן דמאי דשמא נתעשר ואם רוב מכניסין לבית מותר לאכול עראי דאכתי לא ראה פני הבית ומתקנן ודאי כיון דעדיין לא נתחייבו ודאי לא עישר ואמרינן שם במחצה על מחצה מתקנן דמאי בשדה דאסור לאכול עראי שמא מכניס לשוק וכשמכניס לבית צריך לעשר ודאי דשמא מכניס לבית הוא ר"י ב"ר בון ר"י בשם ר"ש בן יהוצדק צריך להתנות ולומר אם מאותן שמכניסין לשוק הוא מה שעשיתי עשוי ואם לאו לא עשיתי כלום שלא תהא מאותן שמכניסין לבית ונמצאת תרומת מעשר טבולה לתרומה גדולה ע"ש היינו כיון דצריך להפריש אח"כ כשמכניס לבית ודאי ולהפריש אז גם ת"ג וכשמעשר קודם דמאי בשדה היינו דמפריש תרומת מעשר כדין דמאי נמצא אח"כ התרומת מעשר טבולה לתרומה ומש"ה צריך להתנות ואע"ג דזה דצריך אח"כ להפריש תרומה גדולה הוא משום שמא מן המכניסים לבית הוא והיה קודם ראיית פני הבית וודאי לא הפרישו אף ת"ג א"כ זה שעישר קודם בשדה דמאי היתה ההפרשה קודם ראיית פני הבית וא"כ אמאי אמרינן דהתרומת מעשר טבולה אח"כ לתרומה הרי הקדים מעשר לתרומה קודם ראיית פני הבית ומוכח מהירושלמי דלאחר גמר מלאכה אף קודם ראיית פני הבית אינו נפטר מת"ג:
ובמקדים מע"ש למע"ר ולת"ג בשבלין אם נפטר ממע"ר ומת"ג אמרינן בירושלמי פ"א דחלה דתלוי אי מע"ש אינו כנכסיו היינו אי מע"ש ממון גבוה הוא פטור אבל למ"ד כנכסיו חייב ע"ש היינו דהפטור הוא רק משום דמע"ש ממון גבוה וממון גבוה פטור מן המעשרות כמו הקדש והנה לפ"ז יש לעיין למ"ד מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין והוי ממון גבוה אף קודם הפרשה כדאמרינן בקידושין (נ"ד) דיהיב ליה בטבלייהו וקסבר מתנות שלא הורמו כמי שלא הורמו דמיין הא אי כמו שהורמו דמיין הוי ממון גבוה אף קודם הפרשה א"כ לעולם איך מעשרין עישור שלם למע"ר כיון שיש שם שיעור של מע"ש שהוא ממון גבוה וממון גבוה פטור מן המעשרות א"כ למה מפריש עישור שלם למע"ר ואפשר שזהו טעם הרמב"ם ז"ל שפסק פ"ג ממע"ש הי"ז דיכול ליתן במתנה כשהוא טבל ותמה שם הכ"מ הא הרמב"ם ז"ל פוסק בכ"מ דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ותי' בשם המהר"י קורקוס ז"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דלענין ממון גבוה לכ"ע כמי שלא הורמו דמיין ע"ש והטעם הוא דאי אף לממון גבוה אמרינן כמי שהורמו דמיין לא משכחת לה מע"ר אחד מעשרה ולהשיטות דלא ס"ל כהרמב"ם ז"ל וס"ל דאף לענין ממון גבוה תלוי אי אמרינן כמי שהורמו דמיין י"ל כיון דזה דממון גבוה פטור מן המעשרות הוא משום דהוי כמו הקדש והקדש פטור רק בשעת מירוח אבל הקדיש אחר מירוח אינו פוטר וכן במע"ש שהקדימו בשבלין דפטור ממע"ר ומת"ג כתב הגר"א ז"ל וכן המלאכת שלמה דדוקא בשלא פדה קודם מירוח אבל פדה קודם מירוח חייב כמו בהקדש והנה יש לחקור בהקדש דאם הקדיש קודם מירוח דפטור ולאחר מירוח חייב אם היו בב"א המירוח וחלות ההקדש אי פטור והכא כיון דזה דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין הוא רק לאחר גמר מלאכה כדאמרינן בכמה דוכתי ונמצא דהמירוח וממון גבוה באין בב"א וס"ל לאותן השיטות דכל בב"א הוי כמו הקדש לאחר מירוח דאינו פוטר. עוד אפשר לומר לפמ"ש התוס' ב"ק (צ"ד) גבי מצות פאה להפריש מן הקמה כו' מירחו מעשר ונותן לו והקשו בתוס' הא פאה פטור מן המעשרות וכתבו דמ"מ כ"ז שלא הפריש פאה ולא ביררה היה הכל שלו ונתחייב הכל במעשר ושוב לא איפטר ע"ש א"כ ה"נ י"ל נהי דקודם הפרשה ג"כ איכא ממון גבוה מ"מ כיון שיכול לברר איזה שירצה למע"ש חשיב קודם לענין חיוב מעשרות כאילו הכל שלו ונתחייב הכל אך הר"ש ז"ל פאה פ"א מ"ג) כתב דזה דאמרינן מירחו מעשר ונותן לו אפילו מיפטר מדאורייתא חייב מדרבנן משום דאמרינן הלקט השכחה והפאה שעשאן גורן הוקבעו למעשרות מפני הרמאין ע"ש וס"ל דאף אם לא הוברר חלק הפאה ג"כ פטור וא"כ ה"ה במע"ש:
והנה דעת הר"ש ז"ל (תרומות פ"א מ"ה) דמע"ר אם הקדימו בשבלין דפטור מת"ג אם לא ניטל ממנו תרומת מעשר עושה אותה ת"ג על מקום אחר ומייתי עלה הא דדרשינן בספרי זוטא מניין לבן לוי שרצה לעשות ממע"ר ת"ג כו' ע"ש והמל"מ תמה עליו וכתב דכמו זר נחשבו בעיני דמאחר שאין המעשר טבול לת"ג איך עושה אותה ת"ג על מקום אחר ע"ש. הנה כתב הרמב"ם ז"ל מעשרות (פ"ג הכ"ב) מצא תבואה מרוחה עושה אותה תרומות ומעשרות על פירות אחרות כו' וכתב הרדב"ז ז"ל דאמרינן בירושלמי מצא פירות ממורחים בשדה מכונסין אסורין משום גזל מפוזרין מותרין משום גזל בין כך ובין כך חייבין במעשרות ופטורין מת"ג שא"א לגורן שתיעקר אא"כ ניטל הימנו ת"ג והתם איכא פלוגתא אי מעשרין בבית או בשדה ומשמע דהלכה דמעשרין אלא בבית הלכך זה שמצא תבואה מרוחה ודאי לא מתעשרה ויכול לעשותה תרומות ומעשרות על פירות אחרות ולא הוי מן הפטור על החיוב אע"ג דפטור מת"ג ע"ש וקשה טובא כיון דפטור מת"ג לפי שכבר ניטלה תרומתו איך יכול לעשות תרומה על מקום אחר לפי שלא ניטלה ממנו המעשר ואף להר"ש ז"ל דיכול לעשות מעשר שלא ניטל ממנו תרו"מ ת"ג על מקום אחר אף שזה המעשר פטור מת"ג זה רק במעשר דאיכא דרשא דספרי אבל תבואה שניטלה תרומתו רק טבולה למעשר שיכול לעשותה אח"כ תרומה על מקום אחר זו לא שמענו וצע"ג:
נקטינן דהמקדים תרומה לבכורים וכן מע"ר לתרומה ומע"ש לראשון עובר בל"ת דמלאתך ודמעך לא תאחר ובירושלמי תרומות (פ"ג ה"ג) אמרינן בהקדים תרומה לבכורים אימתי הוא עובר ר"ח ב"ר בא אמר מתחילה ר"ש בר רב יצחק אמר בסוף מה נפיק מביניהון לסירוף הכרי על דעתיה דר"ח ב"ב עובר ע"ד דר"ש בר"י אינו עובר וביאר בספר לקח טוב דהפלוגתא היא במקדים אימתי עובר אי מיד כשהפריש התרומה קודם הבכורים או אח"כ כשהפריש את הבכורים דאז נמצא מקדים תרומה לבכורים ונ"מ לנשרף הכרי ולא בא לידי הפרשת בכורים ע"ש. והנה יש לעיין דכעין זה אבעי לן בירושלמי יומא (פ"ה ה"א) בהכנסת כף ומחתה דאם הכניסם בזא"ז דעובר משום הכנסה יתרה ואבעי לן אי חייב על הכנסה ראשונה או על השניה ואמרינן דפשיטא דעל הראשונה דעל השניה אומרים לו שיכניס ע"ש וא"כ ה"נ איך אפשר לחייבו על הפרשה שניה הרי אומרים לו שיפריש אח"כ בכורים ע"כ נראה דודאי עובר על הפרשה ראשונה ולא על שניה והאבעיא הוא רק אימתי חל האיסור אם תכף כשהפריש תרומה קודם הבכורים או אח"כ כשמפריש בכורים אז עובר למפרע על הפרשת תרומה דמקדים מקרי אם הפריש שניהם והקדים זה לזה אבל אם לא הפריש רק אחת לא מקרי מקדים ונ"מ לנשרף הכרי:
אמרינן בירושלמי דמאי (פ"ד ה"ג) לר"א דאמר הנאמן על השני נאמן על הראשון דטעמיה משום דאינו חשוד להקדים ע"ש ואע"ג דהתם מפריש רק מע"ש לבד ואמאי איכא איסור מקדים הא הכא הוי כנשרף הכרי כיון שלא בא להפרשת שניהם ונראה דאף אי ליכא מקדים כשמפריש רק אחד היינו רק הלאו אבל העשה דאיכא אף כשמפריש שניהם כאחת כמ"ש התוס' תמורה (ד') ואף דכשמפריש שניהם כאחת אינו מקדים זה לזה רק כיון דאיני מאחר להשני איכא עשה זו העשה איכא אף כשאינו מפריש רק אחת דכשמפריש מע"ש לבד נהי דאינו מקדימו למע"ר כיון דלא הפריש מע"ר כלל מ"מ הרי גם אינו מאחרו שהרי הפריש מע"ש קודם שהפריש מע"ר ובעינן שתהא הפרשת מע"ש אחר הפרשת מע"ר:
הנה במקדים מע"ר לתרומה בשבלין אי עובר כתב רש"י ז"ל שבת (קכ"ז) בפשיטות דאינו עובר אך בביצה (י"ג) גבי קטניות דאמרינן דאסורייתא לא טבלא לה ומקשינן מההיא דמי שהיו לו חבילי תלתן של טבל כותש כו' ומדקרי ליה טבל מכלל דאסורייתא טבלא לה ומוקמינן בטבל טבול לתרומת מעשר כדר' אבהו דמע"ר שהקדימו בשבלין שמו טובלו לתרו"מ היינו דלעולם אסורייתא לא טבלא לה וזה דקרי ליה טבל הוא משום דשם מעשר טובלו ומקשינן כותש ל"ל לימא כי היכא דיהבו לי הכי יהיבנא לך ומשנינן קנסא כו' וכתב רש"י ז"ל קנסא על שהקדים וגרם להערים לעבור על ד"ת שהמשנה סדר המעשרות עובר בלאו מלאתך ודמעך לא תאחר ע"ש ואע"ג דהכא הוא קודם גמר מלאכה דאיסורייתא לא טבלא לה ומוכח דכאן ס"ל לרש"י ז"ל דאף קודם גמר מלאכה איכא לאו. והנה בירושלמי תרומות (פ"ג ה"ג) הוא אבעיא ולא אפשיטא במע"ר שהקדימו בשבלין אי עובר או אינו עובר ע"ש ופי' הפ"מ שם דהאבעיא הוא כיון דמע"ר שהקדימו בשבלין פטור מת"ג אין זה מקדים ע"ש וקשה על פירושו דזה דמע"ר שהקדימו בשבלין פטור מת"ג היינו דגוף המעשר פטור מת"ג אבל שאר הכרי חייב א"כ הפריש על הכרי מע"ר קודם ת"ג וצ"ל דטעם האבעיא הוא כיון דעדיין לא הגיע זמן חיוב הפרשה שהוא קודם גמר מלאכה אי איכא אז איסור מקדים. והנה אי אמרינן דמע"ר שהקדימו בשבלין אינו עובר יש לחקור במקדים תרומה לבכורים בשבלין אי עובר אי הטעם במקדים מע"ר לתרומה בשבלין הוא משום דעדיין לא הגיע זמן חיובה של תרומה ליכא איסור אי מקדים לה המאוחר אבל בכורים דדינה להפריש ממחובר וכבר הגיע זמן חיוב בכורים כי מקדים לה תרומה עובר או אפשר דאיסור מקדים הוא רק היכא שכבר חל חיוב שניהם דאיסור מלאתך ודמעך לא תאחר חל רק היכא דחל חיוב שניהם אז חל האיסור שלא לאחר זה לזה והיכא שלא חל עדיין חיוב תרומה לא חל האיסור להקדימו לבכורים:
עוד יש לחקור במקדים מע"ר לתרומה קודם ראיית פני הבית אי חייב דכ"ז שלא ראה פני הבית ג"כ עדיין לא נתחייב. והנה לזה יש להביא ראיה מהירושלמי מעשרות (פ"ג ה"א) במוצא פירות אי רוב העיר מכניסין לשוק דא"צ ראיית פני הבית אסור לאכול עראי דכבר נגמרה מלאכתו ומעשרן דמאי דשמא מעושר הוא ואם רוב מכניסין לבית אוכל עראי כיון דאכתי לא ראה פני הבית ומעשרן ודאי כיון דעדיין לא נתחייב ודאי לא הפריש ובמחצה על מחצה מעשרן דמאי בשדה וכשמכניס לבית מעשר ודאי ומקשינן התם נמצא מקדים מעשר לתרומה כיון דכשמכניס לבית צריך לעשר ודאי ולהפריש אף תרומה א"כ כשמפריש קודם בשדה דמאי ה"ה מקדים מעשר לתרומה ע"ש והא הכא כשמפריש בשדה ודאי לא ראה פני הבית וזה דצריך אח"כ כשמכניס לבית להפריש תרומה הוא משום שמא הוא מן המכניסים לבית ולא נתחייב עד שיכניס לבית וכיון שעדיין לא ראו פני הבית ודאי לא עישרו א"כ אמאי איכא איסור מקדים כשהפריש קודם לכן מעשר בשדה דהא חלות התרומה הוא רק אם הוא מאותן שמכניסין לבית ולא ראו פני הבית ומוכח דאף קודם ראיית פני הבית איכא איסור מקדים:
אמרינן בבכורים (פ"ח מ"ח) הפריש בכורים נבזו נמקו כו' מביא אחרים תחתיהם ואינו קורא ויש לחקור קודם שהפריש השניים אם יכול להפריש תרומה אי איכא משום מקדים דאמרינן פ"ג בתרומות ומניין שיקדמו הבכורים לתרומה זה קרוי תרומה וראשית וזה קרוי תרומה וראשית אלא יקדמו בכורים שהן בכורים לכל וכתב בפה"מ דהיינו משום דטעונין הבאת מקום ע"ש ואמרינן שם דמע"ר קודם למע"ש ומשום שיש בו ראשית ואע"ג דמע"ש טעון הבאת מקום ונראה מזה דרק בשוין דזה נקרא תרומה וראשית וזה נקרא תרומה וראשית אז זה קודם משום דטעון הבאת מקום אבל אי זה יש בו ראשית וזה אין בו ראשית לא מהני מה דטעון הבאת מקום. והנה זה דהפריש בכוריו נבזו נמקו דמפריש אחרים תחתיהן ואינו קורא עליהן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ד ה"ט דאינו קורא לפי שאינו יכול לומר את ראשית פרי האדמה לפי שאינן ראשית ע"ש א"כ אפשר כיון דהשנים אינן ראשית תרומה קודמת להן שהיא ראשית:
בירושלמי דמאי (פ"ה ה"א) איכא פלוגתא דאמוראי אי בחלה איכא איסור מקדים ע"ש. והנה אי נימא דיש איסור מקדים בחלה אתי שפיר מה דאמרינן דע"ה נחשדו על החלה והקשו כיון דשיעור חלה מה"ת בכ"ש אמאי חשודין הא הוי כתרומה דלא נחשדו משום דחטה אחת פוטרת את הכרי דהנה בירושלמי דמאי (פ"ד ה"ג) מייתינן פלוגתא דר"א וחכמים דר"א סבר הנאמן על השני נאמן על הראשון ואמרינן דטעמא דר"א משום דאינו חשוד להקדים ע"ש וא"כ ה"נ אינו מפריש חלה כיון דאינו מפריש מעשרות אינו מפריש ג"כ חלה משום מקדים ואפילו לרבנן דפליגי התם הוא רק בראוהו שהפריש את השני אינו ראיה שהפריש את הראשון דחיישינן שהקדים אבל בסתם חיישינן שמא לא הפריש חלה שאינו רוצה להקדים: