מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט
סימן נג - בגדים · א
גרסינן בכלים פכ"ז הבגד מטמא משום ה' שמות השק משום ארבעה כו' מוסף עליהן הבגד שהוא מטמא משום גע"ג כו' ובשבת (כ"ו ע"ב) מפקינן גע"ג מקרא דוהבגד ואמרינן שם דשלשה על שלשה דחזי בין לעניים ובין לעשירים אתיא מק"ו משתי וערב וגע"ג דלעניים הוא דחזיין לעשירים לא חזיין נפקא לן מקרא, והנה רש"י ז"ל כתב (שבת מ"ז) דגע"ג כיון דלא חזיא רק לעניים אינו טמא רק של עניים וזהו מה דאמרינן בגדי עניים לעניים כו' והתוס' שם כתבו כיון דמרבינן מוהבגד גע"ג אינו תלוי ביחוד ואפילו של עשירים ואפילו מוטל באשפה ג"כ טמא ובזבחים צ"ה הקשו על רש"י ז"ל מהא דאמרינן שם מעיל שנטמא מכניסו פחות מגע"ג ומכבסו ומקשינן הא העבין והרכין אין בהם משום גע"ג ואמאי לא מקשינן נמי הא בגדי כהונה בגדי עשירים הם דאין עניות במקום עשירות ע"ש, והנה לרש"י ז"ל י"ל בפשוטו כיון דהכא מיירי שנטמא כל המעיל רק לא מחייב אלא במכניס בפנים שיעור כלי בזה לא אזלינן בתר המכניס דרק לענין קבולי טומאה אזלינן בתר הבעלים דבגדי עניים לעניים ובגדי עשירים לעשירים ובגדי עשירים אין מקבלין טומאה בגע"ג אבל לענין שיעור כלי לביאת מקדש לא אזלינן בתר בעל הבגד כיון שהבגד טמא ומכניס שיעור דלעניים הוא כלי הרי מכניס כלי טמא למקדש דע"כ דזה דבגדי עניים לעניים כו' הוא רק לענין קבולי טומאה דלי"ל דבגד עניים אצל עשירים אינו בגד כלל לשום דבר דהא לענין יתור בגדים ג"כ אמרינן בפ"ב דזבחים דשיעורו גע"ג משום דזהו שיעור בגד ולא מפלגינן בין כהן עשיר לעני והתוס' שהקשו נראה דמפרשי דזה דמכניס כלי טמא למקדש חייב הוא רק אם מה שהכניס טומאתו הוא בתור כלי שלם והכא נהי דהכניס שיעור כלי למקדש ובזה לא אזלינן בתר המכניס אך טומאתו של מה שהכניס אינו בתור כלי בפ"ע רק בתור חלק של כל המעיל ובאופן כזה אינו חייב על ביאת מקדש אבל אי בגדי עשירים ג"כ מקבלין טומאה בגע"ג היכא שנטמא כל המעיל כל גע"ג שבו קיבל טומאה בפ"ע א"כ אין טומאתו אגב כל המעיל ומש"ה חייב אי מכניסו לפנים:
והנה בזה שכתבו התוס' שבת דגע"ג אפילו אצל עשירים ואפילו מוטל באשפה טמא דרחמנא רבייה מוהבגד אתי שפיר מה דאמרינן בשקלים ובחולין דפרוכת של מקדש מקבלת טומאה והקשו התוס' ביצה י"ד וכן הראב"ד ז"ל בתמיד הא אמרינן מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו הא האי טעמא ל"ש בפרוכת של מקדש ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דלא בעינן בגע"ג שיהא עומד לאיזה תשמיש דאפילו מוטל באשפה ג"כ טמא ואם גע"ג כן כ"ש בגד שלם דבבגד בעינן רק שיהא ראוי לאיזה דבר אך לא שיהא עומד לזה וגע"ג כיון דראוי לעניים מטמא אפילו אצל עשירים ואפילו באשפה שאינו עומד לשום דבר וא"כ כיון דדרך השמש להתחמם בפרוכת היינו להתעטף בו הרי הוא ראוי לאיזה דבר ומין בגד כזה עומד לתשמיש ואף דפרוכת של מקדש אינו עומד לזה מחמת איסורו לא איכפת לן דבגד אפילו אם זה הבגד אינו עומד לתשמיש ג"כ טמא דרחמנא רבייה מוהבגד (וזה דפרוכת מקבלת טומאה ולא חשיב מחובר דהא וילון היא כאחת מחיצות הבית כמ"ש תוס' ביצה שם וזה דוילון טמא משום דהשמש מתחמם כנגדה ואף שהוא מחובר צ"ל דאתי כמ"ד תלוש ולבסוף חיברו כתלוש אצל הטומאה אבל ההיא דפרוכת דמקבלת טומאה נראה דאתיא כד"ה דפרוכת לא חשיבא מחובר דלא מבטל לה דשנים היו עושין בכל שנה ומחליפין אותן [הנה לרש"י ז"ל דגע"ג רק אצל עני טמא יש לחקור גע"ג של עני שנטמא ועתה הוא ביד עשיר אם נטהר כיון דעתה חסר לשיעורא אי אזלינן בהשיעור בתר השתא או בתר קבלת הטומאה וכן שלשה על שלשה דחזיא בין לעניים ובין לעשירים והיה ביד עשיר ונטמא ומכרו לעני ואח"כ נחסר ועמד על גע"ג אם נטהר כיון דעתה הוא ביד עני ויש בו שיעור הראוי לטומאה או כיון שקודם היה ביד עשיר וקיבל טומאה רק מדין שלשה על שלשה אינו ראוי להיות עליו טומאה בתור גע"ג, עוד יש לחקור לרש"י ז"ל בגד של הפקר כמה שיעורו אי מה שהוא ביד עני חושבו לשיעור גע"ג או איפכא כיון דגע"ג ביד עשיר לא חשיב זה מבטל ליה מתורת בגד]:
והנה בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פכ"ז דכלים מי"א אמרינן גע"ג שמצאה בתוך הבית ה"ז טמאה שכל הבית מן המוצנע מצאה אחר הדלת כו' טהורה ולעולם אינה טמאה עד שיצניפנה לבגד רש"א לדבר שהוא מקבל טומאה טמאה לדבר שאינו מקבל טומאה טהורה ע"ש ומוכח להדיא מהתוספתא דגע"ג אינו טמא עד שיצניענה אבל מוטל באשפה אף אם מעצמה מונחת שם כיון שאינו מצניעה אינו טמא וקשה להתוס' ולרש"י ז"ל אתי שפיר כיון דבעינן גע"ג שיצניענה לבגד א"כ רק אצל עניים טמא אבל לא אצל עשירים דעניים מצנעי לה עשירים לא מצנעי לה וע"כ צ"ל לרש"י ז"ל דבעשירים אפילו אי מצנעי לה בטלה דעתו דאל"כ מאי נ"מ בין עניים לעשירים דגם בעניים בעינן שיצניענה וזה דאמרינן בזבחים צ"ד בפחות מגע"ג דאי בעי חשיב עלה ופי' רש"י ז"ל דאי בעי חשיב עלה לתקן חלוקו ואז מקבל טומאה אף בפחות מגע"ג וא"כ מאי נ"מ בין גע"ג לפחות מגע"ג דאף גע"ג בעינן שיצניטנו צ"ל דמחשבה עדיף מהצנעה ואף דבעינן שיצניענה לבגד כדאמרינן בתוספתא וא"כ הרי איכא נמי מחשבה לבגד דהא מהתוספתא נראה דת"ק מיקל טפי מר"ש דס"ל דסגי שיצניענו לכ"ד המקבל טומאה ולת"ק צריך דוקא להצניעו לבגד ורק אז מקבל טומאה א"כ כיון שמצניעו לשם בגד הרי איכא מחשבה צ"ל דהחילוק בין גע"ג לפחות מגע"ג הוא בזה דבגע"ג סגי במצניפו לתקן חלוקו אם יצטרך לו וזה חשיב הצנעה לבגד אבל בפחות מגע"ג דבעינן מחשבה לא סגי בהכי ובעינן שכבר נצרך לו וחושב עליה לתקן חלוקו:
והנה הרמב"ם ז"ל פכ"ב מהל' כלים הכ"א כתב מטליות שאין בהם שלשה על שלשה אינן מקבלות טומאה ואם חישב עליהן והכינן מקבלות טומאה עד שיהיו פחות מגע"ג שכל פחות מגע"ג אינו מקבל טומאה כלל ואעפ"י שהכינו ע"ש דס"ל דגע"ג וכל שהוא פחות משלשה על שלשה צריך מחשבה והכנה וכתב הכ"מ שם דמקורו מההיא דזבחים פ' דם חטאת דאמרינן במטלוניות פחות מגע"ג אי בעי מחשב עלייהו היינו דהרמב"ם ז"ל לא גריס התם פחות מגע"ג אלא פחות משלשה על שלשה ע"ש ונראה דמקור הרמב"ם ז"ל הוא מהתוספתא הנ"ל דפחות משלשה על שלשה צריך הצנעה לבגד וזהו הכנה ומחשבה דהצנעה הוא הכנה ובעינן דוקא הצנעה לבגד והיינו מחשבה דחושב עליה לעשות טלאי לבגדו, [כתב הרמב"ם ז"ל פכ"ג דכלים ה"ט דבגד שנטמא במדרס וקרע ממנו גע"ג אותו הקרע טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס שבשעת פרישתו מן הבגד הגדול נטמא במגע ע"ש ויש לעיין הא ס"ל להרמב"ם ז"ל דגע"ג צריך הכנה ומחשבה]:
אמרינן בב"ב כ' דמטלוניות שאין בהם גע"ג ממעטין בחלון ומקשינן הא חזי ליה לקריעה דלבושא וכתבו התוס' שם ואע"ג דאמרינן בסוכה ובשבת דפחות מגע"ג לא חזי לא לעניים ולא לעשירים ודאי לא מקבל טומאה כיון דלא מצנעו לה אבל מ"מ לא ממעט דלא מבטל ליה דקא שקיל ליה כי מצטרף לקריעה דלבושא ע"ש ואע"ג שכתבו התוס' בשבת דגע"ג אפילו מוטל באשפה מקבל טומאה וא"צ הצנעה מ"מ בעינן שיעור שרגילים להצניע וכ"כ הר"ש ז"ל פכ"ח דכלים דפחות מגע"ג לא מקבל טומאה ואף יחוד לא מהני וזה דאמרינן בב"ב דחזי לקריעה דלבושא כתב כפי' התוס' דרק דלא מבטל ליה דכי מצריך ללבושו נוטלו ע"ש ויש לעיין מ"מ פחות מגע"ג כי מצריך ליה לקריעה דלבושא אמאי אינו מקבל טומאה כיון דראוי לקריעה דלבושא וגם צריך לו ונראה הטעם משום דאיכא חסרון מלאכה דכל הכלים כל שיש בהם חסרון מלאכה אין מקבלין טומאה וה"נ נהי דחזי לקריעה דלבושו מ"מ כ"ז שלא תיקן חלוקו בהם אינו מקבל טומאה ואע"ג דמוכח דבבגד ליכא דין דכל שיש בו חסרון מלאכה אינו מקבל טומאה דהא אמרינן פכ"ז דכלים מ"ח וכן בגד שארג בו גע"ג נטמא טמא מת השלים עליו את כל הבגד כו' וכן פסק הרמב"ם פכ"ב דכלים הי"ב מאימתי יקבל הבגד טומאה משיארוג בו גע"ג ע"ש ואע"ג דאיכא חסרון מלאכה שעומד להשלים מ"מ טמא ונראה הטעם משום דבבגד איכא ריבויא יתרה דנפקא לן מוהבגד לרבות גע"ג ומקבל טומאה בכל אופנים אך זה דוקא בגע"ג אבל בפחות מגע"ג דליכא קרא הוי כשאר כלים וכיון דאיכא חסרון מלאכה אינו מקבל טומאה וזה דהוצרך להתוס' לחלק דגע"ג מצנעי ופחות מגע"ג לא מצנעי היינו דקשה להו מ"ש דמרבינן מקרא דוהבגד גע"ג ולא פחות מגע"ג כיון דפחות מגע"ג ג"כ ראוי לקריעה דלבושא ולזה תי' נהי דחזי מ"מ לא מצנעי להו ומרבינן מקרא רק שיעור כזה דמצנעו לה אך על רש"י ז"ל יש לעיין שכתב בזבחים צ"ד דפחות מגע"ג מהני מחשבה לתקן חלוקו הא מ"מ איכא חסרון מלאכה כיון דהשתא מרבינן מקרא רק גע"ג א"כ פחות מגע"ג לא עדיף משאר כלים וכיון דאיכא חסרון מלאכה אמאי מקבל טומאה הנה בב"ב שם דמקשינן פחות מגע"ג הא חזי לקריעה דלבושא משנינן בסמיכתא ופי' רש"י ז"ל עב יותר מדאי ע"ש ויש לעיין אמאי לא מקשינן א"כ אפילו י"ל גע"ג אמאי אינו ממעט דהא העבין והרכין אין בהם משום גע"ג וכמו דמקשינן שם לקמן על הא דמוקמינן בריסקא אי הכי אין בהם גע"ג אין בהם ד' על ד' מבעי ליה ע"ש וצ"ע]:
והנה בגע"ג דאמרינן דחזי לעניים ולא לעשירים יש לדון אי חזי לעניים לתשמיש בפ"ע או ג"כ רק לקריעה דלבושא והנה מההיא דשבת (קכ"ה) יש להביא ראיה דגע"ג ראוי לתשמיש בפ"ע דאמרינן שם דשירי פרוזמיות אסור לטלטלן בשבת ואמרינן שם במטלוניות שאין בהם גע"ג דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים ודקדקו התוס' לקמן (קכ"ז ע"ב) הא גע"ג מותר לטלטל וכתבו דמיירי בעניים א"נ לעשירים בבית עניים ע"ש ואי גע"ג לא חזי לעניים רק לקריעה דלבושא א"כ איך מותר לטלטלן בשבת הא אסור לתקן חלוקו בשבת ומוכח דגע"ג חזי לתשמיש בפ"ע אך רש"י ז"ל כתב בשבת כ"ט גבי גע"ג שאמרו חוץ מן המלל כו' דחשיבות דגע"ג הוא משום דעומד לעשות טלאי לבגד עני ומש"ה בעינן שיהא בו שיעור גע"ג לאחר שימלול ויתפור בבגד ע"ש אלמא דגע"ג ג"כ אינו משום תשמיש בפ"ע רק משום טלאי ללבושיה וקשה מההיא דשבת קכ"ה, והנה הר"ן והמ"מ הביאו מהראב"ד דשירי פרזמיות היינו שבאין מטלית מצויצת דאינו עושה בהם דבר של גנאי אבל בעלמא מטלוניות פחות מגע"ג מטלטלין בשבת דראוין לכסות בהם רוק ע"ש ואע"ג דאמרינן בעלמא דפחות מגע"ג אינו מקבל טומאה ואע"ג דחזי לכסות בהן רוק מוכח דמשום זה אין להם תורת כלי לענין טומאה ורק בשבת מותר לטלטל א"כ י"ל דגע"ג דמותר לטלטל אף בבאין מטלית מצויצת ומוכח דראוין הם לשאר תשמישים י"ל ג"כ דמשום אותן תשמישים מ"מ אין להם תורת כלי לענין טומאה דאינן תשמישים חשובים וזה די"ל תורת כלי הוא רק משום דראוים לעשות מהם טלאי לבגד וכן הרמב"ם ז"ל דס"ל דכל מטלוניות פחות מגע"ג אין מטלטלין בשבת דלא חזו למידי ומטלוניות שי"ב גע"ג דמטלטלין דחזו לאיזה תשמישים בפ"ע ג"כ י"ל דמ"מ בשביל אותן תשמישים לא נחתי להו תורת כלי לטומאה אך קשה לומר כן דהא תלינן טעמא דאין מטלטלין אותן משום דלא חזו לא לעניים ולא לעשירים ובתוס' קכ"ז כתבו דגע"ג מטלטלין היינו לעניים או לעשירים בבית עניים א"כ אם זה דאמרינן בעלמא דגע"ג חזי לעניים ולא לעשירים היינו לעשות טלאי לבגדו הא לזה אינו ראוי בשבת ואם יש בהם עוד תשמישים שראוין לשבת הא באלו לא אשכחן חילוק בין עני לעשיר:
והנה במה שהוכחנו ממתני' דכלים דבבגד לא איכפת לן בחסרון מלאכה אתי שפיר דברי הרמב"ם ז"ל פכ"ב דכלים מי"ב בגד מאימתי מקבל טומאה משיארוג בו גע"ג וכל הכלים הנארגין במחט כגון הכיס ואנפליא אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן ע"ש והטעם משום דבגד שאני לענין חסרון מלאכה אך בגד הוא דוקא טווי וארוג והנארגין במחט אינן בגד והוי כשאר כלים הנעשין מצמר ופשתן ובעינן עד שתגמר מלאכתן כשאר כלים, והנה בשק אי צריך גמר מלאכה פלוגתא דר"מ ורבנן פכ"ז דכלים מ"ב דלרבנן שק שיעור דע"ד ורמ"א שק משתגמור מלאכתו ושיריו דע"ד ע"ש דלרבנן שק כיון דהוא ג"כ טווי ואריג כדאמרינן בשבת ס"ד דינו לענין זה כבגד וא"צ גמר מלאכה ולר"מ דוקא בגד ממש שא"צ גמר מלאכה ושק אף שהוא טווי ואריג לי"ל דין בגד לענין זה, והנה ז"ש הרמב"ם ז"ל דגע"ג צריך הכנה ומחשבה ע"כ אין זה יחוד להשתמש בו כמו שהוא דהא בבגד לא בעינן גמר מלאכה ורק הכנה ומחשבה לעשות בו איזה דבר:
אמרינן בזבחים (צ"ד) דבגד שחישב עליה לצורה אינו מקבל טומאה כ"ז דלא מבטל למחשבתו וגרסת הרמב"ם ז"ל וכן הרא"ש ז"ל בכלים פכ"ז שחישב עליה לצורה אך גרסת רש"י ז"ל שם שחישב עליה לצייר ופי' לציירו במעשה רוקם דכל כמה דלא ציירו או מבטל למחשבתו לאו כלי הוא ע"ש וקשה טובא הא בבגד לא בעינן גמר מלאכה כדמוכח להדיא מכלים ורש"י ז"ל בעצמו כתב בזבחים שם בפחות מגע"ג דאי מחשב ליה לקריעה דלבושא מקבל טומאה ואף דאיכא חסרון מלאכה דעדיין לא עשאו טלאי ללבושו ואפשר דיש לחלוק בין חסרון מלאכה מפני שדעתו להוסיף כמו ההיא דכלים דבגד שארגו בו גע"ג ואח"כ השלים את הבגד דליכא שינוי בגוף הבגד ובין חסרון מלאכה בגופו כגון דצריך לציירו במעשה רוקם דאותן גע"ג עצמן לא נגמרו עדיין וכשחושב לתקן חלוקו לא חשיב שינוי בגוף המטלית כשיתקן בו החלוק משא"כ לציירו במעשה רוקם כיון שרוצה לשנות גוף הבגד הוי אז כמו פנים חדשות אך קשה להמציא חילוק זה וצ"ע:
והנה לרש"י ז"ל בזבחים דס"ל דפחות מגע"ג מהני מחשבה יש לעיין א"כ ל"ל קרא דאריג כ"ש טמא דנפקא לן בשבת ס"ג מאו הבגד הא אריג היינו באורג מתחילה בגד שלם פחות מגע"ג א"כ כיון דאורג מתחילה בגד קטן כזה להשתמש בו אי"ל מחשבה גדולה מזו א"כ תי"ל משום מחשבה ונראה משום דמחשבה מהני רק של בעה"ב שרוצה להשתמש בו אבל של האורג לא מהני אע"ג דזה דאמרינן בעלמא עורות של בעה"ב מחשבה מטמאתן ושל עבדן אין מחשבה מטמאתן התם הטעם דשמא בעה"ב שימכור לו ירצה לעשות מהם רצועות וסנדלים והכא באריג כ"ש ל"ש זה הטעם שהרי אינו ראוי הוא לתשמיש אחר מ"מ נראה דזה הטעם צריך רק התם בעורות דא"צ יחוד שהרי ראוי הוא לעינבא כמו שהוא ורק שמא ירצה לעשות מהם רצועות וסנדלים ואיכא חסרון מלאכה א"כ אילו לא היה החשש דשמא בעה"ב הלוקח ירצה לשנותן לרצועות וסנדלים היה מחשבה של העבדן ג"כ מהני משא"כ בפחות מגע"ג דצריך יחוד דהיחוד עושה אותו לכלי אף בפחות מגע"ג ויחוד מהני רק מי שרוצה להשתמש בו ולא האורג:
אמרינן בכלים פכ"ח מי"ב גע"ג שהשליכה לאשפה טהורה החזירה טמאה ואמרינן עלה בתוספתא דמיטמאת ומיטהרת אפילו י' פעמים ביום, והנה יש לעיין איך מתטהרת לאחר שנטמאת ע"י השלכה לאשפה הא כל הכלים אין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה ובעינן שינוי מעשה בגוף הדבר ונראה דגע"ג שאני דזה דהשלכה לאשפה מטהרת הוא רק בגע"ג אבל שלשה על שלשה לא מהני השלכה לאשפה כדאמרינן שם מי"א ובגע"ג לא בעינן שינוי מעשה ונראה הטעם משום דגע"ג אינו כלי בפ"ע רק שראוי לעשות ממנו איזה דבר כגון טלאי ללבושו ולא נגמרה מלאכתו רק בבגד הוא חידוש דאף בכה"ג טמא וכל שהשליכו לאשפה ואינו עומד עוד לטלאי ללבושיה תו לא מקבל טומאה ואף להתוס' דבגע"ג א"צ להיות עומד לזה זהו דוקא אם מעצמו הוא מוטל באשפה ואינו עומד לתשמיש אבל במשליכו ומבטלו בידים מתשמיש תו לא מקבל טומאה ושינוי מעשה לא בעינן לזה דרק היכא דנחתא ליה תורת כלי אינו נעקר ממנו תורת כלי אא"כ בשינוי מעשה שעושה מעשה שמבטלו מכלי אבל גע"ג אינו כלי ואינו ראוי בפ"ע לתשמיש רק זה דראוי לעשות ממנו איזה בגד גזיה"כ שמקבל טומאה אבל כשמבטלו מלעשות ממנו שום דבר בטל טומאתו וזה הטעם דשלשה על שלשה לא מהני השלכה לאשפה דשלשה על שלשה הוא בגד ממש כמ"ש תוס' שבת (כ"ו ע"ב) דשלשה על שלשה א"צ אף ק"ו דבגד חשוב הוא דמה לי שלשה על שלשה ומה לי דו"ה אמות דזה ראוי כמו זה ע"ש וא"כ לא מהני השלכה לאשפה דבעינן שינוי מעשה וזה דבעינן בשלשה על שלשה המוטל באשפה שיהא בריא וצורר מלח הוא משום דזה דשלשה על שלשה הוא בגד ממש הוא רק בכה"ג שהוא בריא וצורר מלח וזה דבבית סגי או בריא או צורר מלח הוא רק משום דאחשבינהו כמ"ש בפה"מ שם ע"ש וזהו נמי הטעם מה דאמרינן פ"ב דשבת פתילת הבגד שקיפלה ולא הבהבה רע"א טהורה היא ואמרינן שם בגמרא דר"ע סבר קיפול מועיל ובטולי בטליה כו' ואע"ג דקודם קיפול היתה ראויה לקבל טומאה וקיפול לא חשיב שינוי מעשה דראוי להחזיר הקיפול ומשום דפתילת הבגד דהיינו מטלוניות שיש בהם גע"ג שאינו בגד בפ"ע א"צ שינוי מעשה דכל דבטליה מתשמיש תו אינו מקבל טומאה וכיון דס"ל לר"ע דקיפול מועיל ובטולי בטליה תו לא מקבל טומאה:
עוד נראה טעם בההיא דגע"ג שזרקו לאשפה דטהור משום דכשזרקו לאשפה נעשה סמרטוט וסמרטוט שיעוריה בשלשה על שלשה כדאמרינן בשבת (כ"ט) בקולי מטלוניות דהיינו סמרטוטין כמ"ש רש"י ז"ל דשיעורן בשלשה על שלשה ובפחות אין מקבלין טומאה ומש"ה שלשה על שלשה לא מהני השלכה לאשפה דאף סמרטוט שיעוריה בשלשה על שלשה דסמרטוטין הם כמו עבין ורכין דשיעורן שלשה על שלשה וזהו דפליגי תנאי בכלים שם בגע"ג שזרקו לאשפה טהור וס"ל לת"ק חוץ משל ארגמן ושל זהורית טובה משום דס"ל דהנך אין נעשין סמרטוטין ע"י השלכה לאשפה והטעם בעלמא דנטהר הוא משום דע"י השלכה לאשפה נעשה סמרטוט ועתה הוא שיעורו בשלשה על שלשה וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שם מי"א גבי שלשה על שלשה באשפה רש"א שוים שלשה על שלשה באשפות לגע"ג בבית וכתב בפה"מ ז"ל ורש"א שהשלשה על שלשה באשפה ואפילו הוא בתכלית הכח והבריאות הנה דינה כדין גע"ג בבית אשר יטמא במת לא יטמא במדרס שאחר שהושלכה באשפה ירדה ממדרגתה עכ"ל והיינו דאין בה ביטול מתורת כלי שאינו עומד עוד לתשמיש רק ירידה מן המדרגה והיינו דנעשה סמרטוט וסמרטוט שיעורו שלשה על שלשה לטמא מת והיינו דקאמר דסמרטוט שהוא מקולי מטלוניות שלשה על שלשה שלהם הוא כמו גע"ג בשאר בגדים וס"ל לר"ש דאף למדרס כן כיון דלטמא מת שלשה על שלשה שלו דינו כגע"ג דעלמא ה"נ אינו מטמא במדרס כדין גע"ג דאינו מטמא במדרס והכא לא בעינן שינוי מעשה דזה דוקא במבטלו מתורת כלי אבל ירידה מן המדרגה לזה א"צ שינוי מעשה וכיון שירדה מן המדרגה צריכה שיעור יותר גדול וזה דכשהחזירה מן האשפה טמאה משום דכשהחזירה מן האשפה פקע תורת סמרטוט מעליה כיון דמצד עצמה טובה היא רק זריקתה לאשפה עושה אותה לסמרטוט:
אמרינן בשבת (כ"ט) פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפקק בו את המרחץ כו' דפליגי ר"א ור"י ור"ע ואמרינן שם הכל מודים בזרקו לאשפה דטהור הניחו בקופסא טמא לא נחלקו אלא שתלאו במגוד או שהניחו אחורי הדלת וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ פכ"ח דכלים מ"ב בתלאה במגוד דס"ל לר"י דטהור דר"י סבר אחר שלא הניחה בקופסא כבר עזב תשמישה והניח אותה ולזה לא תטמא ע"ש היינו דאף אחר שהתקינה לפקק את המרחץ ולנער את הקדרה ונשתמש בה כל שתלאה במגוד כבר עזב את תשמישה ומש"ה טהור וקשה וכי כלי שעזב תשמישה נטהר הא בעינן שינוי מעשה והכא כיון שהתקינה לפקק המרחץ כלי מעליא הוא והכא אין הטעם דירדה ממדרגתה שהרי לא השליכה לאשפה רק תלאה במגוד ורק עזב את תשמישה ול"ש ג"כ לומר מ"ש לעיל דבגע"ג כיון דאינו ראוי לתשמיש בפ"ע א"צ שינוי מעשה דהכא כיון שהתקינו לפקק המרחץ ולנער הקדרה הרי טומאתה מצד שהיא כלי בפ"ע ואמאי א"צ שינוי מעשה ונראה לומר דאף היכא שראוי לתשמיש בפ"ע רק היכא שצריך מחשבה כגון הכא דקולי מטלוניות שיעורן שלשה על שלשה לטומאה ורק שהתקינה היינו שיחדה כמ"ש רש"י ז"ל לפקק המרחץ ולנער הקדרה ונעשה כלי כיון שנעשה כלי רק ע"י יחוד כל שעוזב תשמישו בטל דין כלי מעליו וא"צ שינוי מעשה ול"ד לעור שחישב עליה לעיצבא שכל הכלים יורדין לטומאתן במחשבה ואין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה דהתם לעיצבא ראויה מצד עצמו בלא יחוד והמחשבה היא רק דשמא רוצה לעשות ממנה רצועות וסנדלים דלא הוי גמר מלאכה וכיון שחושב עליה שתשאר כמו שהיא לעיצבא הרי היא כלי מצד עצמה ולא מצד מחשבתו ואם חושב אח"כ לרצועות וסנדלים צריך שינוי מעשה אבל בקולי מטלוניות פחות משלשה על שלשה אין להם טומאה דאינן בתורת כלי רק כיון שיחדן לאלו דברים יחודו עושה אותן לכלי כיון דכלי נעשה רק ע"י יחודו כל שבטל יחודו דעוזב תשמישו נטהר: