אור ברסלב
מקדש דוד חלק ג סימן נ - טומאת צרעת › יב

מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט

סימן נ - טומאת צרעת · יב

יא

הבגדים מטמאין בנגעים ואינו מטמא אלא צמר ופשתים והצבועים אינן מטמאין בנגעים העורות מטמאין בנגעים עורות הים אין מטמאין ואם חיבר להן מן הגדל בארץ אפילו חוט אפילו משיחה דבר שהוא מקבל טומאה טמא, והנה כה"ג אמרינן בכלים פי"ז מי"ג גם לשאר טומאות דמה שבים טהור ואם חיבר לה מן הגדל בארץ אפילו חוט ואפילו משיחה טמא ע"ש, כתב הר"י מסמפונט דזה דחיבר לה מן הגדל ביבשה טמא היינו דרק מה שהוא מהיבשה טמא ולא מה שהוא מן הים והמל"מ פ"א מה' כלים הקשה עליו לפמ"ש המהר"ם ז"ל דבעינן שיהא בגדל ביבשה גע"ג א"כ מאי איצטריך דאם חיבר לה מן הגדל ביבשה דטמא כיון שיש בהגדל ביבשה שיעור טומאה פשיטא דהוא טמא ותי' שם דאצטריך דחשיב חיבור ואם נגע במה שבים נטמא מה שביבשה ע"ש אך זה שייך רק לענין שאר טומאות שמקבל מה שביבשה טומאה ע"י נגיעת הטומאה במה שבים אבל זה דתנן גבי נגעים נמי כה"ג קשה הא שם ל"ש זה דאין טומאתו ע"י מגע א"כ למאי אצטריך שאם חיבר לה מן הגדל ביבשה דטמא ונראה דבנגעים ג"כ הוי נפקותא דנ"מ לענין פשיון דאם מה שגדל בים מפסיק בין הגדל ביבשה מ"מ פושה מזה לזה ואע"ג דמה שגדל בים אינו ראוי ליטמא בנגעים דהוי כמו בגד של פספסין שפושה מזה לזה היינו מלבן ללבן ואף שהצבוע מפסיק באמצע והצבוע אינו ראוי לנגעים ואשמועינן הכא דחשיב חיבור מה שבים למה שביבשה כמ"ש המל"מ וכיון דהוי חיבור א"כ בגד אחד הוא ופושה מזה לזה אף שמה שבים מפסיק:

והנה לענין חיבור שאני נגעים משאר טומאות דאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פי"א מי"א חומר בטומאת מת מבנגעים כו' חיבורין לטומאת מת ואין חיבורין לנגעים ופי' הר"ש ז"ל כגון ההיא דשני דפי חלוק דנראה נגע באחד מהן הרי השני טהור כדאמרינן שם מ"ט ע"ש היינו אע"ג דבכה"ג בשאר טומאות הוי חיבור בנגעים אינו חיבור ונראה הטעם דשאני נגעים לענין זה משאר טומאות משום דחיבור שייך רק לענין מגע או אהל דנגיעתו בזה חשיב ג"כ לנגיעה בזה היינו דהוי כמו שנגע אף בזה וכן המאהיל ע"ז הוי כהאהיל ע"ז אבל בנגעים דאין זה טומאה בשביל איזה מעשה רק בגד שיש בו נגע טמא א"כ חיבור כזה שאינו עושה אותו לבגד אחד אף דהוי חיבור לזה ל"ש זה לענין נגעים כיון דבזה הבגד ליכא נגע, והנה אמרינן בתוספתא לר' נחמיה דתפירה לא חשיב חיבור לענין נגעים ואף דבכל הטומאות תפירה חיבור דרק בגד שהוא תפור בכלאים אמרינן דחיבור לטומאה ואינו חיבור להזאה משום דסופו לקורעו אבל כל תפירה חיבור לכאן ולכאן ולא אשכחן ר' נחמיה דפליג עלה ונראה דזהו הטעם דלנגעים מהני רק חיבור כזה שעושה אותן לבגד אחד ממש וס"ל לר"נ דתפירה לא משוי ליה לבגד אחד ממש אבל בשאר טומאות דבעינן רק שיהא חשיב חיבור זה לזה מהני תפירה, והנה הר"ש ז"ל בכלים פי"ט מ"א הביא מהתוספתא דטולה חוט הוי חיבור בשאר כלים ולא בכ"ח משום דאין חיבור בכ"ח ע"ש ונראה דהתם הטעם כיון דכ"ח מטמא מתוכו ולא מגבו ואע"ג דלעולם הנוגע במקצת דבר חשיב נגיעה בכולו א"כ בנוגע בגבו הא איכא נגיעה אף בתוכו מדין חיבור שהרי גבו מחובר לתוכו וע"כ דבכ"ח ל"ש חיבור כיון דבעינן מתוכו בעינן שיגע בתוכו ממש וא"כ הטולה בו חוט ונגע בחוט כיון דלא נגע בתוך הכלי טהור, [יש לחקור באלו שעורותיהן כבשרן וכו' וכולן שעיבדן כו' אם לאחר שעבדן אם י"ל דין עור לטמא בנגעים]:

אמרינן פי"ב מ"ב בגד שלא ארג בו גע"ג ונראה בו נגע ואח"כ ארג בו גע"ג טהור ע"ש דאף מכאן ולהבא טהור דהוי דומיא בנגעי אדם בנולד בעכו"ם ונתגייר דטהור כיון דבשעה שנולד הנגע לא היה ראוי לקבל טומאה מיהו התם איכא פלוגתא בשינה אח"כ את מראהו וס"ל לר"ע בשינה את מראיו דיראה בתחילה והכא לא מפלגינן ואפילו אם נשתנה אח"כ הנגע כשהשלים גע"ג מירקרק לאדמדם ג"כ טהור ונראה הטעם כיון דהנגע הראשון שנולד כשהיה פחות מגע"ג אין תורת נגע כלל וכשהיה ירקרק או אדמדם הוי כצבוע בידי שמים דאינו מטמא בנגעים כלל א"כ אותו המקום של הנגע אינו ראוי לטמא בנגעים עוד:

אמרינן בתוספתא בגד המוסגר צבעו או שמכרו לעכו"ם טהור היינו לאחר שקרע ממנו הנגע צבעו או מכרו כמ"ש הר"ש ז"ל, והנה יש לחקור אם חזר ולקחו מן העכו"ם אם חזר לדינו לענין שאם יחזור הנגע ישרוף ולא יהיה הדין דיראה בתחילה כשאר קונה כלי מן העכו"ם דבגד של עכו"ם אין זה טהרה גמורה דהר"ש ז"ל כתב דמש"ה הלוקח בגד מנוגע מן העכו"ם יראה בתחילה ועכו"ם שנולד נגע בגופו ונתגייר אמרינן דטהור דל"ד דהכא האי בגד חזי לנגעים אלא שרשות עכו"ם מעכב ע"ש היינו דמה שהבגד של עכו"ם אין זה שאין הבגד ראוי כלל לנגעים רק שרשות עכו"ם מונע לעשות בו דינים המפורשין בנגעים וכשבא לרשות ישראל עושין בו דינא דיראה לכהן א"כ אפשר ה"ה בבגד המוסגר שמכרו לעכו"ם אף דבהיותו ברשות עכו"ם ליכא עליו דינים של טומאה אבל על עצם הבגד לא נולדו ג"כ דיני טהרה וכשחזר ולקחו חזר לדינו:

אמרינן פי"א מ"ח דשיעור שתי וערב לטמא בנגעים כדי לארוג בו גע"ג ע"ש, והנה יש לחקור לר"ש דס"ל בעלמא דגע"ג שאמרו חוץ מן המלל אם גם הכא כן, והנה בשבת כ"ט כתב רש"י ז"ל טעמו של ר"ש דכיון דדרך תופרי בגדים למלול וגע"ג סופו לתפור לטלאי בבגד עני לכן אחשביה להיות כלי הלכך צריך להיות בו יותר כשיעור המלל כדי שיהא הטלאי לבגד גע"ג ולרבנן דגע"ג מכוונות משום דבהכי אחשביה אע"ג דכשיתפור לא הוי גע"ג ע"ש היינו דר"ש אזיל בתר לבסוף דבעינן דכשיתפור יהיה בו גע"ג ורבנן אזלי בתר השתא אך זה שייך רק בגע"ג ממש דחשיבותו מחמת דעומד לעשות טלאי לבגד אזל ר"ש בתר לבסוף אבל בשתי וערב זה דבעינן כדי לארוג בהם גע"ג אין זה דחשיבותו מפני שעומד לארוג בו גע"ג דהא אפילו כולו שתי או כולו ערב ג"כ טמא אף דאינו ראוי לארוג בו גע"ג רק הוי שיעורא בעלמא כדי לארוג בו גע"ג שתי וערב א"כ אפשר דל"ש בזה חוץ מן המלל:

אמרינן בבגד המוסגר צבעו או שמכרו לעכו"ם טהור ויש לחקור אי מותר זה לכתחילה כיון שמטהר נגעו ונראה דלמכור לעכו"ם ודאי מותר כיון דאינו עושה שום מעשה בהנגע עצמו אך בצבעו יש לחקור אי הוי כמו קיצץ נגעו מן הבגד שהוא בלאו כדאמרינן בספרי או כיון דהכא אינו עושה מעשה בהנגע עצמו לטהרו רק עושה מעשה בהטלית שלא יהיה ראוי לטמא בנגעים דהצבוע אינו מטמא בנגעים אך נראה דאף בכה"ג אסור דבנגעי אדם אם מכווה את הבהרת ועושה אותה מורדין דאין מורדין ראוי לטמא בנגעים ודאי אסור דאל"כ יכול אדם לטהר בהרתו ויעשה פסחו, עוד יש לחקור אם מותר לשרוף לגמרי בגד המנוגע קודם שהגיע זמנו לשריפה כגון בגד המוסגר דזה דאמרינן דהקורע נגע מתוך הבגד לוקה התם הוא דמטהר שאר הבגד אבל הכא כששורפו לגמרי וליכא בגד כלל אפשר דשרי ולפ"ז בגד המוחלט שנתערב במוסגרין יכול לשרוף את כולן [זה דאמרינן דבגד של עכו"ם אינו מטמא בנגעים יש לחקור שותפות עכו"ם מה דינו]:

בגד המנוגע שמסגירו ובסוף שבוע ראשון עמד בעיניו מכבס ומסגיר וכן הכהה בראשון אבל הפושה ישרף בשבוע שני העומד ישרף והכהה קורע ושורף מה שקרע וצריך מטלית ר' נחמיה אומר א"צ מטלית ונראה דר' נחמיה לשיטתיה אזיל דס"ל בתוספתא דתפירה אינו חיבור לנגעים א"כ לא מהני מטלית ועיין ר"ש ז"ל פי"א מ"ט:

כתב הרמב"ם ז"ל רפי"ב בכהה בשבוע שני דקורע ושורף מה שקרע ומכבס הנשאר ומטבילה ע"ש וכתב תרתי דמכבסו ומטבילו היינו דהאי כיבוס הוא בז' סממנים ויש לעיין מנ"ל להרמב"ם ז"ל זה דמה שנשאר טעון כיבוס דבמשנה לא אשכחן לכיבוס רק כשמסגיר ונראה דלמד זה מהתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פי"א מ"ה דאמרינן שם הכהה בתחילה למראה שלישי יכבס למראה שני רש"א יכבס ויסגיר וחכ"א אינו זקוק לו וכתב הר"ש ז"ל בלשון אחד דזה דקתני ברישא יכבס הוא אף לרבנן דכיבוס מיהא בעי ע"ש אלמא דאף דלרבנן טהור לגמרי מ"מ בעי כיבוס ומכאן למד הרמב"ם ז"ל דכל הנפטרין צריכין כיבוס:

הנה בכהה בשבוע שני שדינו לקרוע שנתערב עם אותן שכהה בשבוע ראשון שדינן להסגיר נראה דאינו קורע הנגע מכולן דהא הקורע הנגע מן הבגד עובר בל"ת ולכבס כולן ולהסגירן כדין אלו שטעונין הסגר ג"כ נראה דאסור דשמא ע"י כיבוס יסור הנגע דהא אמרינן בכיבס וסר ממנו הנגע דיכבס שנית וטהור וע"כ דאף אם סר הנגע ע"י כיבוס ג"כ נגע הוא דהא צריך כיבוס שני דהיינו טבילה א"כ איך שרי זה שכהה בשבוע שני שאין דינו בכיבוס לכבסו שמא יסור הנגע ומסיר הנגע בלאו ומ"ל מסיר הנגע ע"י קריעה ומ"ל ע"י כיבוס מיהו אותן שדינן לכבסן א"כ מצותן בכך אבל זה שמצותו בקריעה ולשרוף מה שקרע אין שרי בכיבוס שהרי מסיר בזה הנגע ומטהרו ומוציאו מידי קריעה וא"כ יש לחקור הכהה בשבוע שני שנתערב בכהה בשבוע ראשון מה יעשה בהם ואפשר דמסגירן בלא כיבוס דאפשר דאין הכיבוס מעכב בהסגר ותרי מילי ואע"ג דמצות כיבוס הוא בשעת ההסגר מיהו אשכחן כה"ג בגילוח הנתק שהוא ג"כ בשביל ההסגר ואפ"ה אמרינן בת"כ דאם לא גילח והסגירו הסגרו מוסגר וצ"ע בזה:

הביא הר"ש ז"ל פי"א מ"ה מהתוספתא בכהה בב' שבועות דנפטר אם אח"כ חזר למראיו דיראה בתחילה ע"ש עוד אמרינן בתוספתא בגד שנראה בו נגע ועשאו שתי שתי ועשאו בגד יראה בתחילה ע"ש ונראה מזה דבנגעי בגדים לענין יראה בתחילה הן באותן אופנים כמו בנגעי אדם דבנגעי אדם דיראה בתחילה אשכחן בהלך הנגע וחזר א"נ אם היה הנגע בעור הבשר ונעשה שחין או מכוה אמרינן דיראה בתחילה ובבגדים כשכהה בשני שבועות ונפטר ואח"כ חזר למראיו הוי דומיא באדם שהלך הנגע וחזר ובגד שנראה בו נגע ועשאו שתי הוי כמו באדם נולד הנגע בעור הבשר ונעשה שחין ומכוה ואע"ג דבין עור הבשר ובין שחין ומכוה ראוין לטמא בנגעים מ"מ בנשתנה מזה לזה יראה בתחילה וה"נ אע"ג דבגד וכן שתי ראוין לטמא בנגעים בנשתנה מזה לזה יראה בתחילה וזה דצבוע אינו מטמא בנגעים אין זה דאותו הבגד אינו ראוי לקבל טומאת נגעים דהא בגד מקצתו צבוע ומקצתו לבן ונראה הנגע בהלבן שורף כל הבגד דאף הצבוע מקבל טומאת נגעים רק הצבוע חשיב כמו בית הסתרים בנגעי אדם ומקום הצבע אינו ראוי להיות שם נגע אבל בנולד במקום הלבן כל הבגד טמא, והנה יש לחקור בנולד בבגד נגע במקום הצבע ואח"כ העביר עליו צפון ועבר הצבע אי מטמא מכאן ולהבא אי הוי כמו נולד נגע בקמט ואח"כ נתפשט דאינו טמא אף מכאן ולהבא כיון דבשעה שנולד לא היה טמא:

יש לחקור בשבוע שני אם חצי גריס עמד בעיניו וחצי גריס כהה למראה שני אם קורע ושורף מה שקרע שיש בכלל מאתים מנה כיון דאם כל הגריס עמד בעיניו שורף לגמרי ואם כל הגריס כהה למראה שני שורף רק מקום הנגע א"כ לענין זה מצטרפין ב' חצאי הגריסין שעכ"פ ישרוף את הנגע או אפשר כיון דאין מראיהן שוה שזה כהה וזה ירקרק או אדמדם אי אפשר להם להצטרף זע"ז לכגריס:

כתב הרמב"ם ז"ל פי"ב ה"ד בבגד המנוגע ופשה אחר הפטור ישרף והקשה המשנה אחרונה איך משכחת לה פטור היינו בכהה א"כ איך משכחת לה פשיון הא פשיון בכהה לאו כלום הוא ואי בשחזר למראיו אף בלא פשיון שורף ע"ש ונראה דל"ק דשפיר משכחת לה בשנפטר משום פריחה בכולו דהא הרמב"ם ז"ל פסק דפריחת בגדים טהורה ומיירי דעמד במראיו ואח"כ כנס ופשה דטמא משום פשיון והנה ז"ש המשנה אחרונה דאם חזר אחר הפטור למראיו בלא פשיון שורף הנה כ"כ הר"ש ז"ל בפ"ג מ"ז לאחר הפטור כגון שכהה אם חזר אח"כ שורף ע"ש אך נראה דא"א לומר דהאי לאחר הפטור כגון שכהה ב' שבועות דנפטר לגמרי ואח"כ חזר למראיו דשורף דהא הר"ש ז"ל הביא בפי"א מ"ה מהתוספתא הפושה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני מכבסו וטהור והיינו בכהה חזר לפשיון היינו אחר הפטור טהור דאין פשיון לכהה חזר לנגע בין מראיו בין שלא מראיו יראה בתחילה ע"ש א"כ לאחר הפטור של כהה אם חזר למראיו יראה בתחילה ולא שורף והר"ש ז"ל בפ"ג צ"ל. דמיירי בכהה בשבוע שני דלא נפטר לגמרי אלא קורע ופוטר השאר ואז אם חזר בו שורף מדין חוזר אך להרמב"ם ז"ל שכתב בפשה לאחר הפטור דשורף א"א לומר דמיירי בכה"ג דהרמב"ם ז"ל כתב שם תרתי וכן בגד שקרע ממנו הנגע בסוף שבוע ב' כמו שביארנו וחזר בו נגע כגריס ישרף וכן בגד שפשה בו הנגע אחר שנפטר ישרף א"כ האי אחר הפטור לא מיירי בקורע ופוטר:

כתב הרמב"ם ז"ל פי"ב ה"ח דבבגדים פריחה אחר הפטור טהור והראב"ד ז"ל השיג עליו כיון דפריחת בגדים ילפינן מפריחת אדם והתם פריחה לאחר הפטור טמא ע"ש, והנה יש לעיין איך משכחת לה בבגדים פריחה אחר הפטור דלאחר הפטור היינו בכהה ב' שבועות במראה שני או שכהה למראה שלישי וכיון דאין פשיון לכהה א"כ בלא טהרת פריחה ג"כ טהור ולהראב"ד ז"ל דטמא קשה במה נטמא הא אין כאן פשיון ואי מיירי דלאחר הפטור חזר למראיו ופרח בכולו הא בכהה ולאחר הפטור חזר למראיו אמרינן בתוספתא דיראה בתחילה א"כ בפרח בכולו הוי כמו בא מתחילה כולו ירקרק או אדמדם דיסגיר כדאמרינן בתוספתא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל וע"כ צ"ל דמיירי הכא בכהה בשבוע שני דקורע ופוטר את השאר דאם חזר אח"כ כגריס שורף ובזה אם פרח אז בכולו טהור וא"כ ל"ק קושיית הראב"ד ז"ל הא באדם פרח לאחר הפטור טמא דל"ד האי אחר הפטור לאדם דהתם הוי פטור ממש שנטהר לגמרי והכא דין הוא דקורע ושורף ורק פוטר את השאר, והנה בקרע הנגע ושרף ופטר השאר ואח"כ פרח בכולו יש לחקור כיון דטולה עליו מטלית אם המטלית מעכב את הפריחה אי בעינן שתפרח אף על המטלית אי בתר מעיקרא אזלינן וכיון שפרח על כל הבגד המוסגר חשיב פריחה אי אזלינן בתר השתא וכיון דהשתא ליכא פריחה בכל הבגד אינו טהור]:

כתב הרמב"ם ז"ל שם דפריחה מתוך הסגר או לאחר הפטור טהור ובפרח מתוך החלט לא נקט התם ע"ש ואע"ג דבאדם פרח מתוך החלט טהור ונראה הטעם משום דבבגדים כיון שחל עליהן דין שריפה אינו מועיל אח"כ טהרה כלל ונראה מקור בזה להרמב"ם ז"ל מהא דאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פי"א מ"ו בטולה מן המוסגר בטהור וחזר הנגע להמטלית דהמטלית תשמש הבגד השני בסימנים והמטלית טעונה שריפה באחרונה ואפילו נטהר הבגד ואפילו הלך הנגע לגמרי מן הבגד משום דכבר הוזקקה לשריפה ע"ש א"כ פרח בכולו לא עדיף מהלך הנגע לגמרי דכל שהוזקק לשריפה אינו מועיל שום טהרה כלל ונראה דה"נ הטעם מה דאמרינן בבגד המוחלט קצצו ועשאו מוכין פחות מגע"ג טמא ואע"ג דבמוסגר כה"ג טהור דכל פחות מגע"ג אינו ראוי לטמא בנגעים כלל ומש"ה במוסגר אם קצצו לפחות מגע"ג נטהר ומ"מ במוחלט טמא ואע"ג דאין הבגד ראוי לטמא עתה בנגעים כלל ומשום דבמוחלט כיון דהוזקק לשריפה אינו מועיל לו שום טהרה בעולם:

והנה הר"ש ז"ל כתב פי"א מי"ב בקצצו ועשאו מוכין דעשאו קרעים פחות מגע"ג אלא שלא הובדלו לגמרי ע"ש וברמב"ם ז"ל לא נזכר דמיירי בכה"ג ויש לעיין בטעם הר"ש ז"ל למה נקט דמיירי שלא הפרידן לגמרי דהא ע"כ אף בכה"ג שלא הפרידן ג"כ אינו ראוי לקבל טומאה דהא במוסגר כה"ג טהור ומשום דאינו ראוי לקבל טומאה ונראה דהר"ש ז"ל בזה הוא לפי דבריו בכלים פכ"ח מ"ח בפחות מגע"ג אי מהני מחשבה וכתב שם דלא מהני וזה דאמרינן בזבחים צ"ד גבי דם חטאת שניתז על הבגד במטלוניות שאין בהם גע"ג דאי בעי מחשב עלייהו מיירי בכה"ג שנקרע הבגד לקרעים שאין בכל אחד גע"ג אך לא הובדלו זה מזה דבעניים מטמא כה"ג ובעשירים מהני מחשבה ע"ש והכא בקצצו ועשאו מוכין ע"כ מיירי בעשיר דאי בעני בבגד המוסגר אמאי טהור הא ראוי לקבל טומאה ובמוחלט אף בשל עשיר טמא דבמוחלט לא מהני מה שהבגד עתה אינו ראוי לקבל טומאה כיון שכבר הוזקק לשריפה וזה שכתב דמיירי דוקא בכה"ג דלא הובדלו לגמרי אבל הובדלו לא נראה טעמו של הר"ש ז"ל דאמרינן ביבמות ק"ג דסנדל המוחלט לא תחלוץ בו ואם חלצה חליצתה פסולה משום דכתותי מכתת שיעוריה ומקשינן מההיא דמטלית שיש בה גע"ג כיון שנכנס רובה לבית טהור טמאהו מאי לאו מוחלטת וכתב רש"י ז"ל ואי כמאן דמכתתא דמיא זיל בתר מאי דעייל ואין בבית גע"ג ע"ש ונראה מזה דאע"ג דאמרינן דבמוחלט קצצו ועשאו מוכין פחות מגע"ג נשאר בטומאתו מ"מ בעינן שיעייל לבית שיעור בגד שהוא גע"ג ומשם נראה ג"כ דאם היה מכניס לפנים שיעור גע"ג אפילו אי כתותי מכתת שיעוריה ג"כ הבית טמא ומשום דכתותי מכתת שיעוריה אינו חסרון בהשיעור רק דלא הוי כדבר שלם והוי ככתית כמ"ש האחרונים ז"ל וכי מעייל לפנים שיעור גע"ג אפילו אי חשבינן ככתות מ"מ הרי הבית מאהיל על כולו ורק בעייל רובא בזה כיון דכתותי מכתת שיעוריה ל"ש שדי מיעוטא בתר רובא א"כ אזלינן רק בתר מאי דעייל לבית וליכא גע"ג, והנה כמו דבאהל בעינן שיעייל גע"ג דפחות מזה אינו מטמא ה"ה לטומאת מגע דבעינן שיגע בשיעור גע"ג ומש"ה כתב הר"ש ז"ל בקצצו ועשאו מוכין דמיירי שלא הובדלו לגמרי דחשיב חיבור וכשנוגע נוגע בגע"ג ועוד דלפי המסקנא ביבמות שם דלא אמרינן בבגד המוחלט כתותי מכתת שיעוריה משום דכתיב ושרף את הבגד אף בשעת שריפתו קרוי בגד היינו דבעינן שריפת בגד ואי אמרינן כתותי מכתת שיעוריה ליכא שריפת בגד ולפ"ז בקצצו לגמרי ועשאו מוכין פחות מגע"ג ל"ש תו שריפה כלל דבעינן שריפת בגד ופחות מגע"ג לאו בגד הוא ומש"ה כתב דמיירי שלא הובדלו לגמרי וכה"ג חשיב בגד דחזיא לעניים כמ"ש הר"ש ז"ל פכ"ח דכלים ובעשירים מהני מחשבה וחשיב בגד לענין שריפה וכמו בדם חטאת דבעינן ג"כ כיבוס בגד ומהני בכה"ג דחשיב בגד כיון דחזי לעניים ובעשיר מהני מחשבה וכמ"ש הר"ש ז"ל בכלים שם, והנה מרש"י ז"ל ביבמות שם ג"כ נראה דבבגד המוחלט בעינן דוקא שיהא בו גע"ג דאמרינן שם בגמרא היו בו כמה זיתים כיון שנכנס כזית לבית טהור טמאהו אא"ב מוחלטת היינו דאתקש למת וכתב רש"י ז"ל היו בה כמה זיתים ואין בה אלא גע"ג אלא שחוטה עבה כיון שנכנס הימנה כזית לבית טמאתו ואעפ"י שאין כאן בגד דהא לא על רובא ע"ש ומדכתב רש"י ז"ל ואין בה אלא גע"ג מכלל דעכ"פ גע"ג בעינן ואע"ג אי מעייל רק כזית בפנים סגי מ"מ בעינן שבגוף הבגד יהיה גע"ג דבפחות מגע"ג אף במוחלט אינו מטמא וזה דקצצו ועשאו מוכין דטמא צ"ל כמ"ש הר"ש דמיירי שלא הובדלו לגמרי:

והנה בפריחת בגדים נראה דבבגד צריך שיפרח רק מצד אחד ובעור צריך שיפרח משני צדדין דאמרינן דבעורות פושה מצד זה לצד זה ולא בבגדים דבעור חשיב הב' צדדין כב' מקומות ובבגד כמקום אחד א"כ ה"ה לפריחה בכולו דבבגד כיון דחשיב ב' הצדדין כמקום אחד הרי פרח בכולו אבל בעור כיון דחשיב כב' מקומות כל שלא פרח על הב' צדדין ליכא פריחה בכולו:

כתב הרמב"ם ז"ל פי"ב ה"ח בגד שבא כולו בתחילה ירקרק או אדמדם מסגירו שבוע אחר שבוע אם עמד בו ב' שבועות ישרוף ע"ש והנה האי עמד לאו דוקא דאפילו כהה בשבוע ב' ג"כ ישרוף דהא בעלמא בכהה בשבוע ב' קורע ושורף מה שקרע א"כ הכא שכולו נגע הרי צריך לשרוף את כולו:

אמרינן בכהה בשבוע שני דקורע ושורף מה שקרע ופוטר את השאר וטולה עליה מטלית נראה הנגע במטלית שורף את הבגד והמטלית תשמש עצמה בסימנים ויש לחקור אם פשה אח"כ הנגע מן המטלית לבגד אי חשיב פשיון למטלית כיון דאמרינן נראה הנגע בבגד דמציל המטלית ולא אמרינן דהבגד ישמש המטלית בסימנים וכתב המל"מ משום דזה דטלה בו מטלית אין זה מדעתו רק מדין תורה דצריך לטלות עליו מטלית ע"ש היינו דאין המטלית והבגד חשיב בגד אחד ונ"ל הטעם משום דעומד לחזור ולקרוע ממנו המטלית כיון דזה דטלה הוא רק מד"ת והיינו עד אשר תחזור הנגע ואח"כ יתיר המטלית דא"צ תו עוד מטלית א"כ הוי כתפרו מתחילה רק לזמן ולא הוי חיבור וכמו בגד שתפרו בכלאים דאינו חיבור כיון דעומד להתיר וכמו דאמרינן נראה באריג השתי טהור ואע"ג דמחובר לאריג דהחיבור הוא רק עד כלות האריגה ואח"כ עומד לקצץ לא חשיב חיבור ורק לענין שאם חזר הנגע למטלית דשורף הבגד דגזיה"כ הוא דהא לזה הוצרך לטלות עליו מטלית אבל נראה הנגע בבגד אינו יורד טומאה למטלית דלזה חשיבי כב' בגדים וא"כ ה"נ בחזר הנגע למטלית לענין טומאת המטלית עצמה חשיב המטלית והבגד כב' בגדים ואין פושין מזה לזה ורק בחזר הנגע לבגד ופשה למטלית אמרינן בתוספתא דשניהם ישרפו והתם לאו משום פשיון הוא כמ"ש המל"מ אלא משום דעיקר הנגע שחזר לבגד נגע של שריפה הוא כי פשה למטלית נגע אחד הוא ושניהם טעונין שריפה ע"ש אבל בנולד הנגע במטלית ופשה לבגד לא:

אמרינן הטולה מן המוסגר בטהור חזר הנגע למטלית שורף את הבגד הראשון והמטלית תשמש שאר הבגד בסימנים וצריכה שריפה באחרונה כמה שהביא הר"ש ז"ל מהתוספתא, והנה זה דצריך המטלית לשמש שאר הבגד בסימנים ולא אמרינן שישרוף המטלית תכף כיון דסוף סוף עומד לשריפה וממילא יטהר שאר הבגד כיון דנקרע הנגע ממנו הטעם משום דהקורע הנגע מן הבגד לוקה כדאמרינן בתוספתא א"כ אסור לשרוף עתה המטלית ולטהר שאר הבגד וצריכה לשמש עם שאר הבגד בסימנים וכשיטהר שאר הבגד אז יוכל לשרוף את המטלית ואם יטמא הבגד ישרוף הכל אך מ"מ יש לעיין לאביי אליבא דר"ש בפ' ר"א דמילה דאמרינן שם דאצטריך קרא דבשר למילה בצרעת רק להיכא דאמר לקוץ בהרתו קא מתכוין הא לא"ה הוי דבר שאינו מתכוין ומותר כיון דמתכוין למצות מילה וה"נ אמאי א"י לשרוף המטלית תכף כיון שדינו בשריפה ועוסק במצותו הוי אינו מתכוין לטהרה:

יש לחקור בטולה מן המוסגר בטהור וצבע את המטלית כיון דאמרינן בגד המוסגר שצבעו טהור אם אח"כ חזר הנגע לבגד הראשון אם שורף המטלית להרמב"ם ז"ל דבעלמא הטולה מן המוסגר בטהור חזר לבגד הראשון שורף את המטלית והכא כיון שצבעו ובגד המוסגר שצבעו טהור או כיון דחשיב המטלית והבגד הראשון כבגד אחד דאם חזר לבגד שורף את המטלית ואותו הבגד הראשון לא צבע הוי כבגד מקצתו לבן ומקצתו צבוע דאם נטמא הלבן שורף את הכל:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה