אור ברסלב
מקדש דוד חלק ג סימן נ - טומאת צרעת › י

מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט

סימן נ - טומאת צרעת · י

ט

אמרינן ברפ"ז אלו בהרות טהורות כו' השחין והמכוה והקדח עד שלא נעשו צרבת ונעשו צרבת וחיו ראב"י מטמא שתתילתן וסופן טמא וחכמים מטהרין וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ עד שלא נעשו צרבת ענינו שהתחדש הנגע בו בהיותו כדין עור הבשר קודם שתתפשט בעור ותהיה בהרת טמאה בלי ספק ואחר זה נולד צרבת אשר טהר זאת הנגע אשר היה בעור הבשר בחידוש השחין או המכוה כמו שהתבאר כו' עוד חיו השחין והמכוה ר"ל שחזרו לדין עור הבשר וחזר זה הנגע טמא וחכמים מטהרין לפי שהם אומרים מאשר נדחה כו' עכ"ל, והנה אמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל בפ"ט הסגירו בשחין ולבסוף שבוע נעשה עור הבשר בעור הבשר ולבסוף שבוע נעשה שחין יראה בתחילה ע"ש וקשה אמאי הכא חכמים מטהרין לגמרי דכשנולד הנגע בעור הבשר ואח"כ נעשה שחין אין חכמים מטהרין לגמרי אלא יראה בתחילה א"כ כשחזר עוד הפעם לעור הבשר אמאי מטהרין אותו לגמרי ומה שייך הואיל ואידחי בינתים הא אף בינתים לא אידחי להיות טהור לגמרי ונראה דזה דאמרינן הכא שנדחה בינתים הוא משום דאי אפשר להיות צרבת השחין או המכוה אא"כ היה קודם מורדין דהא צרבת השחין נפקא לן בת"כ מדכתיב כי יהיה בו שחין ונרפא א"כ כשנולד הבהרת בעור הבשר ואח"כ נעשה שחין א"כ כשהיה מורד אז נטהר לגמרי וכיון שנדחה שוב אינו מטמא וזה דאמרינן בתוספתא דהסגירו בעור הבשר ובסוף שבוע נעשה שחין או מכוה דיראה בתחילה ואינו טהור לגמרי ואע"ג דהיה מורד בינתים הסגר שאני דבהסגר לא משגחינן כלל מה שנעשה בתוך ימי הסגר דאפילו הלכה לגמרי הבהרת וחזרה דודאי נטהרה בינתים אמרינן דה"ה כמות שהיתה דבהסגר משגחינן רק על תחילת ההסגר ועל סופו ולא ע"מ שנעשה בינתים וכיון שהסגירו בעור הבשר ואח"כ נעשה צרבת השחין תראה בתחילה וזה שהיה מורד בינתים לאו כלום הוא, ובזה מתיישב מה שהקשה הר"ש ז"ל בפ"ט ממה דאמרינן בת"כ והיה במקום השחין שאת לבנה שיקדים השחין לשאת ולא שיקדים השאת לשחין ראב"י אומר קרוי הוא במקומו עד שלא בא לשם כיצד היה בעור של הבשר עד שלא נעשה שחין ונעשה שחין ראב"י מטמא וחכמים מטהרין והקשה הר"ש ז"ל הא בתוספתא אמרינן דחכ"א יראה בתחילה וכאן חכמים מטהרין ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דרק בההיא דתוספתא דמיירי בהסגר דהסגירו בעור הבשר ולבסוף שבוע נעשה שחין ובהסגר לא משגחינן ע"מ שנעשה בתוך ימי הסגר יראה בתחילה אבל ההיא דת"כ דלא מיירי בהסגר כיון שנולד בעור הבשר ואח"כ נעשה שחין כיון שהיה מורדין בינתים ונטהר בינתים שוב אינו מטמא וכחכמים דהכא במתני' דכיון דנדחה בינתים טהור דהא הוי ממש כמתני' דהכא דמה אם חזר עוד הפעם לעור הבשר כמו שהיה מטהרים חכמים משום, טהרה שבינתים כ"ש בלא חזר, והנה זה דנקט במתני' דחזרו לעור הבשר לרבנן אצטריך דאף כשחזרו לעור הבשר מטהרין אבל לראב"י אף שלא חזר לעור הבשר ג"כ טמא דכל שנולד הנגע בעור הבשר ואח"כ נעשה צרבת השחין מטמא ראב"י כדאמרינן בת"כ וזה דקאמר ראב"י במתני' מפני שתחילתן וסופן טמא אצטריך רק משום אידך דחשיב התם כגון הראש והזקן עד שלא העלו שער כו':

אמרינן במתני' שם נולד בהרת בשחין ובמכוה ובקדח המורדין ואח"כ נעשה צרבת טהור ויש לעיין איך אפשר להיות צרעת במורדין שהרי כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה ה"א דמורדין היינו שנפשט העור מחמת המכוה ע"ש וצרעת היינו שילבין מקום מן העור כמ"ש הרמב"ם ז"ל ריש הל' ט"צ וכיון דליכא עור כלל מה שייך צרעת שם, והנה אמרינן בנגעים פ"ו אלו מקומות שאין מטמאין בבהרת וקא חשיב התם נמי הצפורן וכתב הר"ש ז"ל משום דאינו עור בשר ע"ש ומדאצטריך לאשמועינן נראה דשייך בהרת אף שלא על העור רק דטהור דבעינן עור בשר ואפשר דזהו הטעם דשחין ומכוה המורדין טהור משום דליכא עור ונגע בעינן דוקא בעור מ"מ זה מהני מה שנולד הבהרת במורדין שאם נעשו אח"כ צרבת ונעשה עור ועתה הנגע על העור דטהור אף עתה כיון שהיה הנגע שם קודם על הבשר:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה