מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט
סימן נ - טומאת צרעת · ד
גרסינן בריש שבועות מראות נגעים שתים שהן ד' בהרת עזה כשלג שניה לה סיד ההיכל שאת כצמר נקי שניה לה קרום ביצה וסדר לבננותן לשיטת הרמב"ם ז"ל כשלג לבנה מכולן ואח"כ צמר נקי ואח"כ סיד ההיכל ואח"כ קרום ביצה ולמטה מקרום ביצה הוא בוהק וטהור, והנה בנגעים פ"ז אמרינן אלו בהרות טהורות שהיו בו קודם למתן תורה בעכו"ם ונתגייר בקטן ונולד בקמט ונגלה כו' נשתנו מראיהן בין להקל בין להחמיר כיצד להקל היתה כשלג ונעשית כסיד ההיכל וכצמר לבן וכקרום ביצה כו' כיצד להחמיר היתה כקרום ביצה ונעשית כצמר לבן כו' ראב"ע מטהר ר"א חסמא אומר להקל טהור להחמיר תראה בתחילה רע"א בין להקל בין להחמיר תראה בתחילה ע"ש, והנה לכאורה תמוה לר"א חסמא מ"ש נשתנו להקל היינו לנגע שלבננותו פחותה מנשתנו להחמיר לנגע שלבננותו יתרה הרי כל מראות נגעים נגע ומ"ש האי נגע מהאי נגע אטו אי לבננותו יתרה הוא יותר נגע וכבר עמדו בזה עיין במשנה אחרונה] ונראה הטעם דהנהו בהרות טהורות כגון שנולד בעכו"ם ונתגייר או בקטן עד שלא נולד כו' כיון דהנהו הן בהרות טהורות לגמרי ואין להם דין נגע כלל לשום דבר הוי כעור הבשר א"כ בנשתנה להקל היינו לנגע שלבננותו פחותה אין זה נגע שהרי היא כהה מעור בשרו והוי כגרמני שנולד לו בהרת דנראית בו כהה וס"ל דכל אחד נראה בבשרו וה"נ כיון דהבהרת הראשונה חשיב כעור בשרו נעשית עתה כהה וטהור אבל נשתנה להחמיר לנגע שלבננותו יותר מן הראשונה שפיר מתטמא כיון שהוא עמוק מעור בשרו וכן לר"ע דס"ל בנשתנו מראיהן בין להקל בין להחמיר יראה בתחילה ואע"ג דבעלמא קי"ל דנשתנו מראיהן חשיב כאותו הנגע עצמו בין מתוך הסגר בין לאחר הפטור כדאמרינן בתוספתא פ"ב ולית מאן דפליג עלה ואמאי ס"ל הכא לר"ע דיראה בתחילה והטעם דאף ר"ע ס"ל דהכא חשיב הנגע כעור בשרו דל"ד לנגע אחר הפטור דשם נגע עליה דהא אם יולד לו סימני טומאה מחיה או פשיון אף לאחר הפטור טמא כשנשתנה חשיב שנשתנה הנגע ממראה למראה וחשיב כאותו הנגע עצמו אבל הנך בהרות טהורות דטהורות לגמרי דאין מטמאין בשום אופן אין זה נגע כלל וחשיב כעור הבשר וכשנשתנה מראהו למראה נגע אחר הרי עתה נולד בו נגע ור"ע לטעמיה דס"ל ברפ"ב בגרמני וכושי דהכל נראה כבינוני ולא משגחינן בעור בשרו א"כ בנשתנה מראיהן בין להקל בין להחמיר יראה בתחילה וראב"ע דס"ל נשתנה מראיהן בין להקל בין להחמיר טהור ס"ל דאף הנך דטהורין מ"מ תורת נגע עליהן והוי כנשתנה נגע ממראה למראה לאחר הפטור דטהור וזה נכון בעזהי"ת:
יש לחקור לר"א חסמא דיש נפקותא בנשתנו מראיהן בין להקל ובין להחמיר בבהרת ונעשית בהרת פתוכה וכן להראב"ד ז"ל דס"ל דצמר נקי וסיד ההיכל לבנונית שניהם שוה רק זה נוטה ללובן השלג והצמר נוטה ללובן אחר אם נשתנה מזה לזה אם חשיב להקל או להחמיר:
הנה הרמב"ם ז"ל ס"ל דכל מראות נגעים מצטרפין זע"ז והראב"ד ז"ל. ס"ל דרק אב מצטרף עם תולדה דידיה, והנה יש לחקור להראב"ד ז"ל אם היה בו בהרת כשלג וסמוך לה כקרום ביצה דחשיבי כב' נגעים ופשתה הנגע של שלג על הנגע כקרום ביצה שנעשית כשלג אי זה חשיב פשיון להנגע דהא הנגע של מראה שלג נתגדלה מבראשונה אי בעינן דוקא שתפשה לעור הבשר שאין שם נגע, עוד יש לחקור אם היה נגע כמראה שלג ונגע של קרום ביצה מקפתה ובתוך הבהרת הפנימית מחיה אם זה סימן טומאה אף לחיצונה כיון דהנגע הפנימית מפסקת ובמתני' אמרינן רק הקיף השחין או הבוהק למחיה אינה סימן טומאה ודוקא בוהק שהוא למטה מד' מראות נגעים אבל נגע אחר אפשר דאינו מפסיק:
הנה להראב"ד ז"ל דאין בהרת עם קרום ביצה מצטרפין וצמר לבן שהוא השאת מצטרף עם קרום ביצה שהוא תולדה דידיה וכן שאת מצטרפת עם הבהרת כדילפינן בגמרא מקראי ויש לדון בהרת כחצי גריס וקרום ביצה כחצי גריס ושאת כחצי גריס ביניהן מה דינו אי חשיב כב' בהרות דהשאת מצטרפת עם שניהם א"כ מצטרפת עם הבהרת לכגריס והוי נגע וכן מצטרף עם הקרום ביצה לכגריס והוי נגע שני ויש כאן ב' נגעים אך קשה לומר זה שאותו החצי גריס של שאת ישמש ב' נגעים ואם נאמר שאין כאן אלא נגע אחד יש לחקור עם איזה מהם מצטרף השאת דהא איכא נפקותא לדינא כגון אם היתה שערה אחת בהשאת ושערה אחת בחצי גריס אחר עם מי מצטרף לשער לבן ואפשר כיון שיש חצי גריס שאת באמצע דמצטרף עם שניהם אז כולן מצטרפין זע"ז ואף הקרום ביצה מצטרף עם הבהרת וחשיב הכל נגע אחד וצ"ע בזה: