מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט
סימן נ - טומאת צרעת · ב
כתב הרמב"ם ז"ל פי"א תגלחת המצורע וטבילתו והזאותיו אין מעכבין זא"ז וכתב הראב"ד ז"ל דאדרבה הלא הן מעכבין טהרתו וכתב הכ"מ דהרמב"ם ז"ל כתב רק דאינן מעכבות זא"ז היינו שאין אחת מעכבת חברתה ע"ש ונראה דמקור הרמב"ם ז"ל הוא מהירושלמי מגילה פ"א ה"ח דפליגי ר"י ור"א בפרחה בו מתוך הסגר אי טעון צפרים ואמרינן שם דלכ"ע אינו טעון תגלחת דאין תגלחת אלא בטהור מתוך החלט ע"ש ומוכח דשייך צפרים בלא תגלחת דאינן דבר אחד דהן טהרות מיוחדות וזהו דאין מעכבות זא"ז:
הנה בהזאת דם הצפור פליגי תנאי בפי"ד אי מזה לאחר ידו או על מצחו ואמרינן בתוספתא דפלוגתייהו רק לכתחילה ואם היזה עליו בכ"מ כשר ויש לחקור בהיזה עליו בבית הסתרים אי מהני דבהזאת מי חטאת איכא קרא למעוטי בית הסתרים והכא לא אשכחן קרא ונראה דהזאת מצורע שמזה דם הצפור לאחר ידו ז' פעמים צריך מנין דאמרינן בת"כ גבי הזאות יוה"כ דצריכין מנין משום דכתיב שבע פעמים דפעמים משמעו לשון מנין וכתב שם הגבורת ארי דכ"מ דכתיב פעמים צריך מנין ודקדק ממתני' דפרה דאמרינן שם היזה מששית שביעית וכו' דהזאת פרה צריכות מנין ומשום דכתיב בה שבע פעמים ע"ש וא"כ ה"ה להזאת מצורע דכתיב שבע פעמים דצריך מנין, והנה בשחיטת הצפור בעינן על כ"ח על מים חיים ויש לחקור אי כלי נתר כשר דלענין טומאה דכלי נתר דינו ככ"ח מרבינן לה בת"כ מקרא וכן לענין שבירת כ"ח במקדש מרבינן ג"כ בת"כ כלי נתר מקרא והכא לא אשכחן קרא לזה:
אמרינן בפ' י"ד מ"ה נשפך הדם תמות המשולחת מתה המשולחת ישפך הדם ובת"כ מפקינן לה מקרא דכתיב ואת הצפור החיה יקח אותה ופי' המפרשים ז"ל דבעינן רק אותה שנזדווגה עם זו ולא אחרת ויש לעיין תינח מתה המשולחת ישפך הדם ואי אפשר לקחת משולחת אחרת כיון דלא נזדווגה עם זו השחוטה אבל נשפך הדם תמות המשולחת אמאי יקח אחרת ויזווג עם זו המשולחת החיה ויתחיל בטהרה דמ"ש זו מאחרת, ונראה דזה דנשפך הדם תמות המשולחת הוא מטעם אחר דאמרינן בחולין (ק"מ) דב' צפרים חיות טהורות למעוטי שלא יזווג אחרת למשולחת לטהר מצורע אחר וכתב הרמב"ם ז"ל בפי"א דמשולחת לאחר ששילחה מותר לטהר בה מצורעים אחרים מאחר שנשתלחה ומותרת באכילה ע"ש א"כ זה דקודם שנשתלחה שלא יזווג עם אחרת לטהר מצורע אחר הוא משום כיון דקודם שילותה אסורה באכילה אינה ראויה לטהרת מצורע דבעינן טהורות היינו מותרות באכילה א"כ ה"ה לאותו מצורע בנשפך הדם שיזווג אחרת למשולחת ויתחיל בטהרה כיון דזו אסורה באכילה אינה ראויה לטהרת מצורע דמ"ש מצורע זה ממצורע אחר מיהו בעלמא כשנאסרת המשולחת בשחיטת חברתה או בלקיחה לא איכפת לן דאזלינן בתר התחלת הטהרה וכיון דבשעת לקיחה היו שניהם מותרות שפיר דמי אבל הכא כשיתחיל בטהרה מחדש ויזווג המשולחת עם אחרת א"כ בשעת הלקיחה אחת מהן אסורה ולא מהני כמו דלא מהני לטהר מצורע אחר:
אמרינן בפי"ד דנגעים נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכרכן בשירי הלשון כו' הנה זה דכרכן הוא משום דצריכים להיות באגודה וכן נראה מהת"כ דצריכים להיות באגודה דאמרינן שם יקח אותה מלמד שמפרישה לעצמה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל מה ת"ל יכול הואיל ולא היתה עמם בכלל אגודה לא תהא בכלל טבילה כו' ויש לעיין מנ"ל דצריכים להיות באגודה, והנה בפרה ג"כ אשכחן כה"ג דאמרינן בארז ואזוב ושני תולעת כרכן בשירי הלשון ואמרינן ביומא (מ"א) למה כורכן כדי שיהו כולן באגודה דברי רבי ראב"ש אומר כדי שיהא בהן כובד ויפלו לתוך שריפת הפרה, והנה זה דצריכים התם להיות באגודה כתב רש"י ז"ל משום דכתיב ולקח הכהן עץ ארז כו' צריכים להיות נלקחים בב"א והת"י שם כתבו הטעם לפי שהם דברים קטנים והידור מצוה הוא זה ומשום הריב"א ז"ל הביאו שם דילפינן לקיחה לקיחה מאגודת אזוב במצרים ע"ש והנה כל הנך טעמי שייכי ג"כ במצורע אלא לראב"ש דס"ל דלא בעי אגודה רק מש"ה כרכן כדי שיהא להם כובד ויפלו לתוך שריפת הפרה קשה הא במצורע ל"ש זה ולמה היה כורכן וצ"ע:
יש לחקור במצורע לאחר תגלחת הראשונה כשטובל אי מותר לו תכף להכנס למחנה ישראל או צריך קודם הערב שמש, והנה בשבת (קל"ב) על הא דאמרינן שם דזה דאינו קוצץ בהרתו כדי לעבוד עבודה הוא משום דגברא הוא דלא חזי כתב רש"י ז"ל דמחוסר טבילה והערב שמש דטבול יום דמצורע כמצורע דמי ע"ש, והנה בזבחים (ל"ב ע"ב) כתב רש"י ז"ל דזה דאמרינן טבול יום דזב כזב דמי הוא ג"כ למחנותם ע"ש א"כ כיון דטבול יום דמצורע כמצורע דמי אסור לו לכנוס למחנה ישראל קודם הערב שמש אך נראה דבמצורע יודה רש"י ז"ל דזה דטבול יום דמצורע כחצורע אין זה למחנותם דכל דין טבול יום הוא רק לקדש ולא לחולין דלחולין טבול יום הוא טהור גמור דהא טבל ועלה אוכל במעשר אף דמעשר אסור בטומאת הגוף דלענין חולין טהור גמור הוא וה"נ לכנוס למחנה ישראל דמחנה ישראל הוא חולין ולענין חולין הערב שמש לא מעלה ולא מוריד וטבול יום דזב כזב דמי שייך רק לענין קדשים כגון פסח הבא בטומאה דלגבי קדשים טבול יום טמא הוא רק שאר טומאות הותרו בפסח הבא בטומאה אבל לא טומאת זיבות וטבול יום דזב שם טומאת זיבות עליו ולא הותר בפסח הבא בטומאה ומחנה לויה ס"ל לרש"י ז"ל דשם מקדש עליו וביאת מקדש הוי כמו קדשים דטבול יום חשיב ביה כטמא ואף במחנה לויה רק זב אסור ולא שאר טומאות טבול יום דזב כזב דמי ושם טומאת זיבות עליו אבל למחנה ישראל שהוא חולין טבול יום טהור גמור הוא ול"ש ביה איסור להכנס במחנה ישראל, והנה לפמ"ש התוס' יומא (ל' ע"ב) דמצורע בימי ספירו מותר לכנוס לו אף במחנה לויה אי מותר תכף לאחר טבילה דתגלחת ראשונה לכנוס למחנה לויה קודם הערב שמש נראה דאסור ואפילו להתוס' בזבחים שם דטבול יום דזב. כזב דמי אין זה למחנותם הא התוס' כתבו שם דטבול יום ומחו"כ יחד אסור במחנה לויה כדאמרינן בנזיר (מ"ה) א"כ ה"נ הכא במצורע שהוא טבול יום וגם מחו"כ אסור לו במחנה לויה וז"ש התוס' דבימי ספירה מותר לו להכנס למחנה לויה אע"ג שהוא עדיין צריך טבילה בז' שלו וגם מחו"כ ואם טבול יום ומחו"כ אסור במחנה לויה א"כ כ"ש קודם טבילה צ"ל דס"ל להתוס' דהכפרה שמביא המצורע הוא על ימי חליטו שלו ולא על ימי ספירו ועל ימי חלוטו אינו עוד טבול יום שהרי טבל בתגלחת ראשונה והטבילה שצריך עוד הוא על טומאת ימי ספירו ואין שניהם על דבר אחד וכה"ג אינו אסור במחנה לויה כמ"ש תוס' שם בזבחים במצורע שחל ז' שלו בעה"פ וראה קרי בו ביום דמותר לו לכנוס למחנה לויה ואע"ג שהוא טבול יום וגם מחו"כ ומשום דטבול יום הוא לקריו ומחו"כ לצרעתו ע"ש:
יש לחקור לאחר תגלחת ראשונה שמונה ז' ימים אי יום שמגלח בו וטובל אי עולה הוא למנין ז' היינו אי סוף היום של ימי חלוטו עולה לימי ספירו, והנה בזב וזבה אפילו לר"י דמקצת היום ככולו ומקצת היום עולה למנינו הוא דוקא בסוף חשבונו אבל בתחילת חשבונו לא דאמרינן ורב ככותאי אמר לשמעתיה א"כ ה"נ במצורע בתחילת ימי ספירו דאין סוף היום עולה לתחלת חשבונו אך נראה דמצורע הוי כמו נדה דסוף היום עולה לה לתחלת חשבונה שכתבו התוס' נדה (ע"ב ע"א) הטעם דבנדה סוף היום עולה לתחילת חשבונה ולא בזבה משום דנדה א"צ נקיים מש"ה עולה לה מן החשבון אבל זבה דצריכה נקיים יום שפוסקת דאינו טהור אינו עולה למנין ע"ש וא"כ בספירתו של מצורע דא"צ נקיים סוף היום עולה לו בחשבון:
אמרינן בסוטה (ט"ז) תניא והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כלל את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו פרט ואת כל שערו יגלח חזר וכלל כו' מה הפרט מפורש מקום כנוס שער ונראה כו' מאי רבי שיער הרגלים מאי מיעט שיער בית השחי ודכולא גופא והלכתא מגלח כדלעת דתנן בא לו להקיף את המצורע מעביר תער על כל בשרו וקתני סיפא ביום השביעי מגלחו תגלחת שנייה כתגלחת ראשונה אמר רב אשי מתני' מני ר"י דדריש כללי ופרטי כדלעת מני ר"ע דדריש ריבויי ומיעוטי דתניא והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו ריבה כו' מאי מיעט שער שבתוך החוטם וכתב רש"י ז"ל כדלעת מני הא דקתני מגלחו תגלחת שנייה כראשונה ר"ע היא ע"ש ונראה מרש"י ז"ל דרישא דקתני דמעביר תער על כל בשרו אתי אפילו לר"י וטעם רש"י ז"ל נראה דר"י ור"ע דפליגי דמר דריש כללי ופרטי ומר ריבויי ומיעוטי הוא רק בתגלחת שנייה דהתם נאמרו כללי ופרטי כדאמרינן והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כלל כו' אבל בתגלחת ראשונה דליכא כללי ופרטי לכ"ע מגלחו כדלעת אך קשה דאמרינן בת"כ גבי תגלחת ראשונה וגלח את כל שערו יכול אף בית הסתרים ודין הוא נאמר תגלחת בימי ספירו ונאמר תגלחת בימי גמרו מה תגלחת האמור בימי ספירו פרט לבית הסתרים אף תגלחת האמור בימי גמרו פרט לבית הסתרים אם הקל כו' ת"ל כל שערו לגז"ש מה כל שערו האמור בימי ספירו פרט לבית הסתרים אף כל שערו האמור בימי גמרו פרט לבית הסתרים ע"ש ומוכח דמאן דס"ל בתגלחת שנייה פרט לבית הסתרים ה"ה לתגלחת ראשונה דגמרינן מגז"ש א"כ אדרבה מתני' דמגלח תגלחת שנייה כתגלחת ראשונה ד"ה היא רק רישא בתגלחת ראשונה אי מגלחו כדלעת תנאי היא:
ונראה דבשיעור התגלחת ג' מחלוקת בדבר דלר"י בעינן מקום כינוס שער ונראה ולא רבי רק שיער הרגלים ולר"ע מגלח הכל חוץ משער של תוך החוטם ובת"כ אמרינן יגלח את כל שערו יכול אף בית הסתרים ת"ל גבות עיניו מה ג"ע בנראה פרט לבית הסתרים אי מה גבות עיניו מקום כינוס שער ונראה כו' מנין לרבות כינוס שער ואינו נראה פיזור שער ואינו נראה ת"ל ואת כל שערו יגלח, והנה הרא"מ והק"א כתבו דאתי כר"ע דדריש ריבויי ומיעוטי והאי בית הסתרים היינו שער החוטם ומתני' דנגעים פ"ב מ"ד דקתני כדרך שנראה לנגעו כך נראה לתגלחתו ר"י היא דדריש כללי ופרטי עיין בהתוה"מ שם] אך קשה דהא אמרינן בסוטה דלר"י דדריש כללי ופרטי רבי רק שיער הרגלים וממעטינן שיער דכולא גופא ומתני' דכדרך שנראה לנגעו כך נראה לתגלחתו והיינו דכ"מ שראוי לנגעים מעכב בתגלחת כמ"ש הר"ש ז"ל שם א"כ שיער דכולא גופא צריך תגלחת והר"ש ז"ל שם מייתי עלה ההיא דהת"כ ע"ש ע"כ נראה דלהר"ש ז"ל ע"כ ג' מחלוקת בדבר וההיא דנגעים פ"ב והת"כ אינו לא כר"י ולא כר"ע וממעט רק בית הסתרים היינו כ"מ שאינו ראוי לנגע ולא יותר, יש לחקור למתני' דנגעים דכדרך שנראה לנגעו כך נראה לתגלחתו דבית הסתרים א"צ גילוח משום דאין המקום ראוי לטמא בנגעים קמט בשעת גילוח וחזר ונתפשט קודם שגמר טהרתו צריך גילוח או כיון שכבר יצא ידי תגלחתו א"צ גילוח]: