מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט
סימן מט - טומאת מת · ג
האהל עצמו מטמא טומאת אהלים וחשיב כמת עצמו ואמרינן בפ"ז דאהלות באהל הטומאה בתוכו הנוגע בו מתוכו טמא טומאת ז' ומאחוריו טמא טומאת ערב וכתב הר"ש ז"ל דבאהל של פשתן איירי דמטמא טומאת אהלים וזה הענין של משנה זו דצד פנימי של אהל וצד חיצון שבו כב' כלים חשיב להו כו' והיינו טעמא דנחשב לשנים כשהטומאה בתוכו כיון דמציל מלהיות טומאה בוקעת ועולה אין לו כח לטמא הנוגע בחוץ טומאת ז' כו' ומ"מ האהל עצמו בין מבפנים בין מבחוץ טמא טומאת ז' דהו"ל ככלים בכלים כו' ודוקא לאחר שיצא המת מן האהל דבעודו באהל אף הנוגע מבחוץ טמא טומאת ז' כו' עכ"ל, והרא"ש ז"ל כתב שם דהיינו טעמא דנחלק האהל לב' כלים כיון דמציל על טומאה שבתוכו מלהיות בוקעת ועולה אעפ"י שהאהל עצמו טמא על כרחין היינו טעמא משום שנחלק לשנים והעליון מציל עכ"ל וכ"כ ברפ"ח בסקורטיא וקשבליא בזמן שהן עשוין אהלים שחוצצין בפני הטומאה כתב הרא"ש ז"ל ואעפ"י שהן עצמן טמאין שהאהל נחלק לשנים ע"ש, והנה הנפקותא בין פי' הר"ש להרא"ש ז"ל הוא דלהר"ש ז"ל זה דהאהל חשיב כב' כלים הוא תוצאה ממה שהוא חוצץ דכיון שהוא חוצץ מלהיות הטומאה בוקעת ועולה אי"ל כח לטמא הנוגע מבחוץ ט"ז ולהרא"ש ז"ל הוי איפכא דזה דחוצץ אף שהוא מקבל טומאה הוא משום דחשיבי כב' כלים כמ"ש ברפ"ח ובפשוטו דס"ל להרא"ש ז"ל כהתוס' שבת דזה דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה אף באהל כן וזה דהאהל חוצץ ס"ל דהוא משום דנחלק לשנים וצד העליון חוצץ אך קשה צד העליון אמאי מציל נהי דצד העליון אינו כמת עצמו רק ככלים בכלים משום דנחלק לשנים מ"מ עכ"פ טמא הוא דהא הנוגע מאחוריו ג"כ טמא טומאת ערב ודבר הטמא אינו חוצץ אף אם הוא רק ראשון לטומאה ונראה דלעולם ס"ל להרא"ש ז"ל כשיטות הראשונים ז"ל דהאהל חידוש הוא דאעפ"י שהוא מקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה אך זהו דקשה ליה להרא"ש ז"ל הוא כיון דהאהל מטמא טומאת אהלים וחשיב כמת עצמו כדאמרינן בריש אהלות בשפוד התחוב באהל דא"ל אין האהל מתחשב ופי' הר"ש ז"ל דמש"ה אין האהל מתחשב משום דהאהל חשיב כמת עצמו ע"ש א"כ האהל עצמו מטמא באהל ואפילו להשיטות דחרב ה"ה כחלל ומ"מ אינו מטמא באהל האהל שאני דחשיב כמת עצמו דאין האהל טמא משום קבלת טומאה כמו החרב רק ה"ה כמת עצמו ומש"ה אינו מן המנין ואף דהחרב מן המנין וא"כ איך משכחת לה שיציל האהל מלטמא הרי הוא עצמו מטמא באהל וג"כ ל"ש שיציל על המת שבתוכו ואף דכללא דכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה אין זה בהאהל עצמו מ"מ כיון דהאהל עצמו חשיב כמת אינו שייך שיציל על מת והטעם דהאהל חוצץ בפני הטומאה הוא משום דנחלק לשנים וחשיבי כב' כלים א"כ צד העליון דהוי רק ככלים בכלים ואינו מטמא טומאת אהלים מציל על צד התחתון ועל המת מלהיות הטומאה בוקעת ועולה ומה שצד העליון טמא כדין כלים בכלים לא איכפת לן דבאהל ליכא דין דכל המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה, אך יש לעיין דהכא מוכח דס"ל להרא"ש ז"ל דאף בשעה שהמת בתוכו ג"כ האהל חשיב כב' כלים שהרי כתב דהאהל חוצץ על המת משום דנחלק לב' כלים ובריש אהלות בשפוד התחוב באהל פי' הרא"ש ז"ל דמיירי שתחוב באהל מאחוריו בשעה שהמת בתוכו ע"ש ואי צד החיצון של האהל חשיב רק ככלים שנגעו במת א"כ האי שפיר אמאי דינו כחלל וכיון דשפוד התחוב באהל מבחוץ אמרינן בו חרב ה"ה כחלל משום דנגע באהל דחשיב כמת עצמו א"כ ע"כ צד החיצון ג"כ כמת עצמו מ"ש צד החיצון דחוצץ בפני הטומאה ומ"ש פנימי דאינו חוצץ שהרי דינן שוה:
והנה מ"ש הר"ש ז"ל דמיירי באהל של פשתן דמטמא טומאת אהלים והאהל צד פנימי שלו וצד החיצון חשיבי כב' כלים והפנימי מטמא טומאת אהלים והצד החיצון חשיב ככלים בכלים יש לעיין הא זה שהאהל מקבל טומאה הוא חידוש דהא קבוע בארץ ובשל פשתן גלי קרא דמטמא א"כ זה שייך רק להצד הפנימי שטומאתו הוא טומאת אהלים אבל הצד החיצון שאין טומאתו טומאת אהלים רק ככלים שנגעו בכלים א"כ הוי כשאר כלים וכיון שהצד החיצון הוא ג"כ מחובר לקרקע אמאי מקבל טומאה וצ"ע:
יש לחקור זה דקי"ל דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה אם ידות של הטומאה כיון שמכניסין ומוציאין הטומאה אינן חוצצין או כיון דאין טומאתן מצד עצמן חוצצין, והנה לענין סוכה דקי"ל ג"כ דדבר המקבל טומאה אין מסככין בו אמרינן בסוכה (י"ג) דה"ה לידות דהא אמרינן שם דצריך שירבה הפסולת על האוכלין ועל הידות ע"ש דידות ג"כ חשיב דבר המקבל טומאה ואי נימא דאף לענין חציצה כן תתיישב קושית התוס' חולין (קכ"ו) בכלב שאכל בשר המת ומת הכלב ומונח על האסקופה דאם יש בצוארו פותח טפח מביא את הטומאה ולא בעינן שיהא בחלל הצואר פותח טפח והקשו נהי דהבשר אינו ממעט מטפח דהוי דבר המקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה אך העצמות אמאי אין ממעטין ע"ש ולפ"ז כיון דהבשר הוא נבלה א"כ העצמות המחוברין לבשר הם ידות כדאמרינן בפ' העור והרוטב דהפצם חשיב יד וחשיבי ג"כ דבר המקבל טומאה ואין חוצצין בפני הטומאה, (יש לעיין דבר המקבל טומאה אמאי אינו ממעט מפותח טפח דזה דחלון שיעורו בפותח טפח הוא בעשוי לתשמיש כדאמרינן בפי"ג דחלון שהוא למאור שעוריה במלא מקדח ולתשמיש בטפח ואם נעשה מאליו שעורו כמלא אגרוף וזה דלתשמיש בפותח טפח הוא משום דבהאי שעורא חזי לתשמיש וכמ"ש הר"ש ז"ל שם וכמה שהביא שם מספרי זוטא פתוח כל הפתוח לצורך טמא מכאן אמרו העושה מאור בתחלה שעוריה כמלא מקדח להשמיע את הקול ולהדליק את הנר שעוריה בפותח טפח ע"ש א"כ פותח טפח שחצצו בדבר המקבל טומאה דע"כ מיירי שבטלו שם דאם לא בטלו אף דבר שאינו מקבל טומאה אינו ממעט כדאמרינן בב"ב כ' נהי דדבר המקבל טומאה לא חשיב חציצה מ"מ כיון דאינו ראוי עוד לתשמיש א"כ הוי כחלון שעשוי למאור ואח"כ בנה בית חוצה לה דאינו ראוי עתה למאור דבטל השיעור של מלא מקדח כדאמרינן במתני' שם א"כ ה"נ כיון שהחלון הוא עתה מועט מפותח טפח ואינו ראוי לתשמיש וחלון שאינו ראוי לתשמיש שיעוריה כמלא אגרוף]:
כתב הרמב"ם ז"ל פי"ב דארונות של עץ שמניחין בהן את המת אינן כקבר אבל אם יש בין כסוי הארון והמת גובה טפח חוצץ והעומד ע"ג הארון טהור מה"ת ע"ש ויש לעיין הא ארון של עץ הוא דבר המקבל טומאה ואיך חוצץ בפני הטומאה, ונראה משום דארונות הם כ"ע הבא במדה דגובהו של אדם הוא אמה על אמה ברום ג' כדאמרינן ביומא ל"א א"כ כ"ש דהארון שיעוריה כן ושיעור כ"ע הבא במדה הוא אמה על אמה ברום ג' כדאמרינן בתוספתא כלים ב"מ פ"ה ע"ש א"כ אין מקבלין טומאה וחוצצין: