מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט
סימן מז - היסח הדעת · ד
בפסחים (ל"ד) פליגי ר"י ור"ל בהיסח הדעת אי רק פסול טומאה או פסול הגוף ואמרינן שם דאי פסול הגוף א"צ עיבוד צורה ונשרף מיד בתוס' שם אי היסח הדעת פסול הגוף א"כ בתרומה תלויה דס"ל לר"י אם היתה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה ואמרינן גרמא אין בידים לא ואמאי אינו מותר לשורפה מיד כשמסיח דעתו ממנה ע"ש, והנה בירושלמי פסחים פ"א ה"ח מקשינן כעין זה בחמץ בתחלת שש אמאי אין שורפין את התרומה כיון דאסור באכילה מדרבנן א"כ איכא היסח הדעת ולמאן דס"ל היסח הדעת פסול הגוף אמאי אין שורפין ומתרצינן דמ"מ הוא משמרה שלא תגע בטהרות אחרות היינו שלא תתערב בטהרות אחרות הראויות לו כמ"ש המפרשים ז"ל שם דלענין פסול הגוף חשיב זה שימור ואף דאינו משמרו לצורך עצמו אלא שלא יפסול טהרות אחרות אין זה היסח הדעת א"כ ה"נ בתלויה אף דמניח במקום התורפה לגרום לה טומאה מ"מ הרי משמרה שלא תגע בטהרות אחרות ושלא תתערב בהם ולפסול הגוף סגי בזה, והנה בפסחים שם מקשינן מההיא דלול קטן היה בין כבש למזבח ששם היו זורקין פסולי חטאת העוף ותעובד צורתן ויצאו לבית השריפה ואי היסח הדעת פסול הגוף ל"ל עיבוד צורה והקשו בתוס' דלמא מיירי בפסול בדם ובבעלים דטעון עיבוד צורה ותי' ר' אלחנן דמ"מ אחר שנזרק בלול יש בו היסח הדעת ע"ש, והנה יש לעיין אמאי לא מקשינן בגמרא מכל פסול בדם ובבעלים דטעון עיבוד צורה אמאי לא יהיה תכף כשנפסל בדם ובבעלים היסח הדעת כיון דאינו ראוי עוד וישרף מיד ולפ"ז כיון דעדיין משמרין אותו שלא יתערב באחרות אין זה היסח הדעת אבל כשזורקין אותו ללול שהיה מיוחד לפסולי חטאת העוף אי אפשר לו עוד להתערב בכשרים איכא היסח הדעת וישרף מיד: