אור ברסלב
מקדש דוד חלק ג סימן מז - היסח הדעת › ב

מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט

סימן מז - היסח הדעת · ב

א

הנה בכלים הנמצאים כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהל' אבה"ט דחיישינן אף לטומאת מת וצריכין הזאה אך בעה"מ פ"ק דפסחים כתב דלא חיישינן בכלים הנמצאים לטומאת מת וכן מוכח מדברי התוס' שם (י"ט ע"ב) ד"ה אין ע"ש, והנה בפסחים י"ט אמרינן דלא גזרו על כלים הנמצאים בירושלים ואמרינן כלים תנינן כל הכלים הנמצאים בירושלים דרך ירידה לבית הטבילה טמאים הא דעלמא טהורין היינו דרק אותן דמוכחא מילתא שהן טמאים הא לא"ה טהורין ואמרינן לטעמך אימא סיפא דרך עלייה טהורין הא דעלמא טמאין היינו דוקא היכא דמוכחא מילתא שהן טהורין שהן דרך עליה מבית הטבילה ע"ש ויש לעיין אי חיישינן ג"כ לטומאת מת מה ראיה מעלייה מבית הטבילה שהן טהורין דהא הרבה טבילות יש בטומאת מת דאין הזאה בלא טבילה דצריך טבילה לקבל הזאה כמ"ש התוס' מגילה כ' א"כ אפשר דזו הטבילה שהטבילוה כשמצא דרך עליה היה קודם הזאת שלישי או שביעי ועדיין טמאה היא ונראה דהרמב"ם ז"ל לשיטתיה אזיל דס"ל בפי"א דפרה דליכא רק טבילה אחת בטומאת מת היינו אחר כל הזאותיו ע"ש א"כ אתי שפיר דלאחר טבילה טהור הוא אבל להתוס' דס"ל דאיכא כמה טבילות בטומאת מת ע"כ ס"ל דלא חיישינן בכלים הנמצאים לטומאת מת:

אמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פ"ח דטהרות מ"ג המאבד והמוצא ברה"י טמאין מדרס וטמא מת בר"ה ועבר הלילה טמאין מדרס וטהורין טמא מת ע"ש, והנה זה דבר"ה אף עבר הלילה לא חיישינן לטמא מת לא תקשה על הרמב"ם ז"ל שכתב דבכלים הנמצאים חיישינן לטמא מת ואף אם נמצאו בר"ה דשאני ההיא דתוספתא דמיירי שמצאן המאבד שיודע שקודם שאבדן היו טהורין והחשש רק שנטמאו בשעת אבידה לזה בר"ה לא חיישינן לטמא מת אבל בכלים הנמצאים שמצאן אחר אפשר שהיו טמא מת קודם שאבדן אך הרמב"ם ז"ל פי"ח מהל' אבה"ט ה"ז כתב מי שאבד לו כלי ומצאו ברה"י ה"ז טמא מדרס וטמא טמא מת אבד לו בר"ה כו' אבד ביום ומצאו בלילה או שאבד ביום ומצאו ביום שלאחריו ה"ז בחזקת טמא כו' וכתב הראב"ד ז"ל בתוספתא בר"ה אבד ביום ומצאו בלילה טמאים מדרס וטהורין מטמא מת ברה"י טמא מדרס וטמא מת וכתב הכ"מ דבא להשיג על רבינו שכתב דבר"ה אבד ביום ומצאו בלילה ה"ז בחזקת טומאה ומשמע דקאי ארישא היינו כמו באבד ברה"י דטמא מדרס וטמא מת ע"ש ונראה דס"ל להרמב"ם ז"ל דזה דגזרו על כלים הנמצאים היינו ג"כ דחיישינן שנטמאו בשעת אבידה דהא הכא מיירי שמצאן המאבד דיודע דקודם לא נטמא ולטעמיה אזיל דס"ל דכלים הנמצאים חיישינן לטומאת מת ואין חילוק בכלים הנמצאים בין ר"ה לרה"י, אך ע"כ ס"ל ג"כ דבכלים הנמצאים איכא ג"כ חשש טומאת מת שנטמא קודם שאבדו שהרי כתב בסכין הנמצא בי"ג דשונה ומטביל היינו דצריך הזאה שניה ומשום דעשאו כאילו יום י"ג שביעי שלו היינו דההזאה הראשונה כבר עשו הבעלים ועתה זמנה של הזאה שניה אלמא חיישינן לטומאת מת קודם שאבדו והכא לחשש טומאת מת בשעת אבידה שיהא צריכה עוד הזאה גו"ז לא חיישינן משום דלא חיישינן שמא עבר עליהן הלילה דבשעת הרגל מוצאין מיד כמ"ש רש"י ז"ל או משום דבירושלים בשעת הרגל אין הטמאין מצויין ולא חיישינן שמא נטמאו בשעת אבידה וכנראה מדברי הראב"ד ז"ל שם אך בעלמא בכלים הנמצאים ברה"י או בר"ה ועבר עליהן הלילה חיישינן לטומאת מת משום ב' חששות שמא היו טמאין קודם שנאבד וגם שמא נטמאו בשעת אבידה כך ע"כ צ"ל בשיטת הרמב"ם ז"ל ולבעה"מ דלא חיישינן בכלים הנמצאים לטומאת מת ע"כ זהו רק בנמצא בר"ה אבל ברה"י הא אמרינן להדיא בתוספתא דחיישינן לטומאת מת:

והנה הראב"ד ז"ל בפי"ג גבי סכין הנמצא בי"ג כתב בסוף דבריו וז"ל אבל מ"מ רואה אני את רבינו דבירושלים קא מיירי שאין הטמאים מצוים שם שאם נמצא חוץ לירושלים כיון שנמצא בר"ה בי"ד אמאי שוחט בה מיד תי"ל משום מגע עוברים ושבים ע"ש וקשה טובא אמאי חיישינן למגע עוברים ושבים הא אמרינן דהמוצא בר"ה אי לא עבר הלילה טהור לגמרי והכא ע"כ לא חיישינן שמא נאבדה מאתמול דהא מחלקינן בין נמצא בי"ד לנמצא בי"ג וכמ"ש רש"י ז"ל משום דברגל שהרבים מצויין מגביהין אותן מיד לאחר נפילה ועוד יותר קשה שכתב כיון שנמצא בר"ה אמאי שוחט מיד ניחוש למגע עוברים ושבים ומכלל דאי נמצא ברה"י שפיר דמי הא אדרבה בנמצא ברה"י חמיר טפי וכדאמרינן בתוספתא דאם נמצא ברה"י טמא מדרס וטמא מת וכמ"ש הראב"ד ז"ל בעצמו בפי"ח וצ"ע:

כתב הראב"ד פי"ח מהל' אבה"ט דאף במאבד ומוצא ברה"י ג"כ איכא חילוק בין עבר הלילה ללא עבר דאם אבד ביום ומצאו בו ביום אף ברה"י טהור ונחלק בזה על הרמב"ם ז"ל שם דברה"י אין חילוק בין עבר הלילה ללא עבר ולעולם טמא ע"ש, והנה יש לעיין הא דאמרינן בחגיגה כ' בנפלה מעפורתו אמר לחברו תנה לי ונתנה לו טמאה וכן נתחלפו כלים של שבת בכלים של חול נטמאו הא בו ביום אף ברה"י לא חיישינן לטומאה ומניח ושוכח קיל טפי ממאבד כדאמרינן בתוספתא וכמה שהביא הרמב"ם ז"ל בפי"ח שם וכתב ומפני מה לא החמירו במניח ושוכח כמאבד מפני שאינו מצוי תמיד לא גזרו עליו ע"ש ואפילו אי נימא בנפלה מעפורתו ונתחלפו לו שכיח טפי מ"מ לא עדיף ממאבד ולהראב"ד ז"ל כל שלא עבר הלילה או מקצתה אף ברה"י לא חיישינן לטומאה וצ"ע:

כתבו התוס' חגיגה (כ"ב ע"ב) דבנפלה מעפורתו וכו' וכן טבל ודרס על בגדי חבר לא חיישינן לטומאת מת כיון דלא שכיחי לא גזרינן ליה ע"ש ונראה דכוונת התוס' להתוספתא דבמאבד ברה"י חיישינן למדרס ולטמא מת ומניח ושוכח ברה"י טמא מדרס וטהור מטמא מת וכתב ע"ז הרמב"ם ז"ל הטעם דמש"ה לא החמירו במניח ושוכח כמאבד מפני שאינו מצוי תמיד לא גזרו ע"ש וס"ל להתוס' דה"נ נפלה מעפורתו דלא שכיח וכיון דלא שכיח לא גזרו עליהן טומאת מת וכדאמרינן בתוספתא:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה