מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט
סימן מו - ספק טומאה בר"ה וברה"י · ו
הקשו התוס' פסחים (ט"ו) גבי חבית שנולד בה ספק טומאה כו' היכא מיירי אי ברה"י ס"ט מדין ודאי ואי בר"ה ס"ט וכתבו דמשכחת לה תרומה תלויה מדאורייתא כגון שנגע בב' חביות ברה"י ואינו יודע באיזה מהם נגע דהשתא שתיהן תלויות ד"ת דלא ילפינן מסוטה לטמא ברה"י אלא דבר שיכול להיות אמת כדאמרינן פ' ב' נזירים ובנזיר נ"ז כתבו התוס' דזה רק ברה"י אבל בר"ה טהורים אף דאחד מהם ודאי טמא משום דס"ט בר"ה לא ילפינן מסוטה רק מוקמינן אחזקת טהרה ע"ש, והנה הרמב"ם ז"ל כתב פי"ט מהל' אבה"ט בב' שבילין א' טמא וא' טהור והלך בא' מהם ועשה טהרות והלך חברו בהשני ועשה טהרות אם נשאלו בב"א או נשאל עליו ועל חברו טהרותיהן נשרפות שהרי ודאי אחת מהן טמאה ואפי' ככר אחד טמא שנתערב במאה ככרות טהורין כולן טמאין וישרפו ע"ש וכתב המל"מ דס"ל להרמב"ם ז"ל כל שיש שם ודאי טמאה הכל נשרף, והנה דברי הרמב"ם ז"ל הוא מהתוספתא פ"ו דטהרות רי"א אם אמרו שנים היינו ובשני שבילים הלכנו ושתי טהרות עשינו אומרים להם טמא שאפילו טמאה אחת שנתערבה במאה טהורות כולן טמאות עכ"ל ולא קתני שם נשרפות מיהו התם משמע דהאי טמאות נשרפות דלעיל שם אמרינן גבי הלך א' מהם ועשה טהרות והלך חברו בשני ועשה טהרות אלו ואלו מונחות וה"ה מוכיחות דתלויות וכאן קתני טמאות מכלל דדינן כטמאות ממש [וזה דאמרינן דאפילו טמאה אחת שנתערבה בק' טהורות כולן טמאות ואע"ג דתרומה טמאה עולה בק"א צ"ל דמיירי בדבר חשוב שאינו בטל וכן הרמב"ם ז"ל שכתב ואפילו ככר אחד טמא שנתערב בק' ככרות טהורות כולן טמאות וישרפו ע"כ מיירי בככרות של בעה"ב שאינן בטלות] והנה יש לעיין על הרמב"ם ז"ל דאמרינן בתרומות פ"ה מ"א סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות מק' חולין או למעשר ראשון או למעשר שני או להקדש בין טמאין בין טהורין ירקבו והביא שם הר"ש ז"ל מהירושלמי ניחא טהורה ירקבו וטמאין ירקבו דבנפלו לפחות מק' חולין טהורים מש"ה ירקבו ואין נשרפין משום דכיון שנפלה לפחות מק' הוא מדומע והוי הכל תרומה והוי כתרומה טמאה שנתערבה בטהורה דאסורה באכילה משום טמאה ובהדלקה משום תרומה טהורה דאסור לשרוף תרומה טהורה ע"ש ומוכח דתרומה טמאה שנתערבה עם טהורה אסור לשרוף אלא ירקבו אך גם על התוס' קשה שכתבו דתלויה מה"ת היינו שנגע בא' מב' חביות וא"י באיזה מהם נגע דהוי נמי תרומה טמאה שנתערבה בטהורה ושניהם תלויות והתם אמרינן דירקבו דתרומה תלויה אסור להפסידה וכאן צריך להניחה במקום שתרקב והתוספתא דטהרות אתי שפיר דקתני רק טמאה אחת שנתערבה בק' טהורות כולן טמאות ולא קתני ישרפו והיינו רק שירקבו ולא קתני ג"כ תלויות כבבא דרישא דכאן אינן תלויות רק ירקבו, והנה הרמב"ם ז"ל בעצמו פסק כההיא דתרומות בפי"ד מהל' תרומה הי"א וז"ל שם סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות מק' חולין או מעשר ראשון או מע"ש או הקדש בין טמאין בין טהורין הואיל ונדמע הכל כתרומה טמאה שאסורה באכילה לכל והרי הכל אסור לעולם ומניחין אותן עד שירקבו בד"א בדבר שאין דרכו להאכל חי אבל בדבר שדרכו להאכל חי לא יניחן שמא יתקל בהן ויאכל מהן אלא ידליק הכל כדרך שמדליקין תרומה טמאה ע"ש:
ונראה לתרץ דהנה המל"מ תמה שם על הרמב"ם ז"ל בפי"ט מהל' אבה"ט בטמאה שנתערבה עם טהורה דכולן ישרפו איך ישרפו כולן הא יש שם ג"כ טהורה ואיך מותר לשרוף תרומה טהורה ע"ש ונראה דהרמב"ם ז"ל לשטתיה אזיל דאמרינן בפסחים ל"ד שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהורין מלטמא ואסורין מלאכול ומקשינן שם בגמרא אמאי אסורין מלאכול ומסקינן משום דאין זריעה לתרומה דמעלה היא כמו במי החג שנטמאו והשיקן לאחר הקדשן טמאים דאין זריעה להקדש משום מעלה ה"נ אין זריעה לתרומה אך הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' תרומות הכ"ג כתב הזורע תרומה טמאה אעפ"י שהגידולין טהורין ה"ה אסורין באכילה הואיל והתרומה שנזרעה אסורה באכילה היתה כבר נדחו ע"ש והוא מהירושלמי תרומות דהטעם הוא הואיל ונדחו אידחו וכן במי החג שנטמאו ואח"כ השיקן אמרינן בירושלמי שם הטעם הואיל ונדחו ידחו דס"ל דדין תרומה כדין קדשים לענין דיחוי, והנה אמרינן בפ' התערובות דכל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל ימותו כולן ואמרינן שם בגמרא דאם קרבן לא מרצי ואף דלאחר שחיטה בטל האיסור בההיתר משום דהו"ל דחוי וכן באברי תמימים שנתערבו באברי בע"מ וקרב ראשו של אחד דהוי דחוי ע"ש ומוכח דכל שנאסר משום תערובות הו"ל דחוי א"כ בתרומה טמאה שנתערבה עם טהורות באופן דלא בטלה הטמאה דאף הטהורות נפסלו משום דיחוי א"כ אין כאן תרומה כשרה כלל ומש"ה הכל ישרפו אבל בסאה תרומה טמאה שנפלה לפחות מק' חולין טהורין דע"י דמוע הוי הכל תרומה והוי כתרומה טמאה שנתערבה בטהורה כדאמרינן בירושלמי בזה שפיר אמרינן דאין שורפין משום תרומה טהורה שבה דאסור לשרוף כדאמרינן בירושלמי והכא ל"ש שאף הטהורה נפסלה משום דחוי דהא הכא הו"ל דחוי מעיקרא דהא קודם שנתערבה לא היו החולין תרומה כלל רק ע"י דמוע נעשו תרומה ואז לא היו ראוין לאכילה משום תערובת הטמאה א"כ התרומה לא היתה מעולם ראויה לאכילה וקי"ל דדחוי מעיקרא ל"ש דחוי א"כ הטהורה לא נפסלה ואסור לשורפה ומש"ה תרקב כדאמרינן בירושלמי:
והנה בזה יש לעיין על הרמב"ם ז"ל שכתב בהל' אבה"ט בנשאלו שניהם בב"א או עליו וע"ח דטהרותיהן נשרפות משום דודאי איכא טמאה ואפילו ככר טמא שנתערב בק' ככרין טהורין כולן מטמאין וישרפו ל"ל לטעם זה תי"ל דבככר כיון שהוא נאכל כמו שהוא חי א"כ לעולם הוא בשריפה ומשום תקלה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה דתרומות:
והנה על הירושלמי דאמרינן בסאה תרומה טמאה שנפלה לפחות מק' חולין טהורין דירקבו דמש"ה אין שורפין דע"י דמוע נעשה הכל תרומה ואסור לשרוף תרומה טהורה יש לעיין הא האי תרומה טהורה ג"כ היא תלויה דהא על כל חטה וחטה הוא ספק אם היא הטמאה או הטהורה והכל אינו ראוי לאכילה וזה דבעלמא אמרינן דתרומה תלויה אסור לשרוף אף דאינה ראויה לאכילה אמרינן בכמה דוכתי משום שמא יבוא אליהו ויטהרנו ותהא ראוי לאכילה א"כ הכא בנתערבה הטמאה עם הטהורה אם יבוא אליהו ויאמר איזו חטין הם הטמאים ואיזו הטהורין א"כ לא יהיה אז עוד דימוע כלל שהרי הכא מיירי דנתערבה סאה תרומה טמאה בפחות מק' חולין טהורין א"כ ידוע שהטמאין הן של תרומה והטהורין של חולין א"כ אם יבוא אליהו ויאמר איזה הן הטמאים ואיזו הטהורין א"כ לא יהיה עוד דמוע כלל א"כ החולין לא יהיו עוד תרומה דזה שהן תרומה הוא רק בשביל הדימוע א"כ מה שייך דמש"ה לא ישרפו שמא יבוא אליהו ויטהרנה שיאמר איזו החטין הן הטהורין הרי אז לא יהיו עוד תרומה א"כ לא יהיו אז נאכלין בתורת תרומה כ"א בתורת חולין וצ"ע:
והנה זה דאף בנתערב תרומה טמאה עם חולין טמאים ירקבו אמרינן בירושלמי שם על דעתיה דחזקיה ניחא דס"ל אין מדליקין בחטין מפני התקלה ולר"י דלא חייש לתקלה בחטין מקשינן אמאי לא ידלקו ומשנינן סבר ר"י כהדא שמא ימצא בהן תקלה וכתב הר"ש ז"ל ואע"ג דאוקמינן בפ' כ"ש בשליקתא ומאיסתא דלאחר שנטמאו שולקן ואח"כ זורקן לבין העצים הכא ר"י מודה דדימוע קיל לאינשי ואיכא למיחש טפי ע"ש ולהתוס' בפסחים שם שכתבו דדוקא אם היו כבר מאוסים שרי אבל לשולקן לכתחילה אסור אתי שפיר טפי דהכא לא מיירי בשליקתא ומאיסתא ולכ"ע אסור, והנה ז"ש הרמב"ם ז"ל דדבר שנאכל כמו שהוא חי ישרף מפני התקלה הוא ג"כ מהירושלמי שם כמ"ש הכ"מ ויש לעיין הא הוי סברות הפוכות דזה דחטין ירקבו ולא ישרפו אמרינן שם בירושלמי שהוא מפני התקלה אלמא ירקבו עדיף טפי משריפה לענין תקלה ובדבר שנאכל כשהוא חי אמרינן דישרף מפני התקלה אלמא דשריפה עדיף טפי ואפשר דבחטין עדיף טפי דירקבו מלשריפה דחיישינן דבשעה שעוסק בשריפתן יבוא לידי תקלה וגרע טפי מירקבו אף דבירקבו ג"כ איכא חשש תקלה ובדבר שנאכל כשהוא חי דיכול לזורקו בין העצים וממאסי עדיף שריפה מירקבו הנה הביא הכ"מ שם מהירושלמי דזה דירקבו הוא בדבר שאין דרכו להבלל אבל בדבר שדרכו להבלל שורפין מפני התקלה וכתב דהרמב"ם ז"ל גירסא אחרת היה לו בהירושלמי וגורס להאכל במקום להבלל והיינו שנאכל כמו שהוא חי ע"ש, ולפרש הירושלמי לפי גירסא שלנו נראה דהנ"מ בין דבר שדרכו להבלל ובין דבר שאין דרכו להבלל הוא דבדבר שדרכו להבלל כגון משקין או חטין בחטין אם ישכח ויאכל מהם ודאי יבוא לידי תקלה שיאכל ודאי איסור שהרי ודאי יש שם איסור שהאיסור נבלל בההיתר אבל דבר שאין דרכו להבלל כגון שנתערב סאה בסאין אפילו אם ישכח ויאכל ג"כ הוא רק ספק אם יאכל איסור כה"ג לא חיישינן:
והנה להרמב"ם ז"ל יש לעיין איך משכחת לה תרומה תלויה מדאורייתא דאם נגע באחד מב' חביות וא"י באיזה מהם להרמב"ם ז"ל כה"ג שניהן נשרפין כיון דודאי אחת מהן טמאה ונראה דמשכחת לה בנגע באחד מב' חביות אחת של תרומה ואחת של חולין דכה"ג אף להרמב"ם ז"ל אין נשרפין דזה דוקא היכא דודאי יש שם תרומה טמאה שהיא בשריפה אבל הכא דאפשר שאין כאן תרומה טמאה כלל הוי כשאר תלויות ומ"מ ל"ש הכא ברה"י ס"ט כיון דודאי אחת מן החביות טהורה כה"ג לא ילפינן מסוטה דלענין אי ילפינן מסוטה אין נ"מ אם הוא חולין או תרומה, עוד נראה לומר דאם היה הספק בהכשר אם הוכשרה התרומה או לא זה ל"ש למגמר מסוטה ולומר ברה"י ס"ט בר"ה ס"ט דאין הספק בעצם הטומאה רק אם הוא ראוי לקבל טומאה א"כ משכחת לה כה"ג תרומה תלויה מדאורייתא:
הנה הרי"ט אלגאזי פ"ה דבכורות הקשה להשיטות בדעת הרמב"ם ז"ל דכל דין ס"ט ברה"י הוא רק מדרבנן ומדאורייתא ספיקי טומאות הם כשאר ספיקי איסורין דמה"ת לקולא ואף היכא דאקבע טומאה כגון שרץ וצפרדע ואינו יודע באיזה מהם נגע אע"ג דבעלמא אקבע איסורא אסור מה"ת שאני טומאה דאיכא חזקת טהרה ואוקי חזקת טהרה לבהדי אקבע איסורא והוי כספק השקול וכל הספיקות מדבריהם א"כ איך משכחת לה להרמב"ם ז"ל תרומה תלויה מדאורייתא דדרשינן הראויה לך שמור כו' כיון דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא א"כ ראויה לך היא ואמאי פטור משמירתה ע"ש ונראה דזה דבתרומה בעינן ראויה לך שמור היינו ראויה לך בתורת מצות אכילת תרומה ונהי דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ומותר לאכול תרומה תלויה הוא רק כמו אכילת שאר חולין אבל אם יש מצוה באכילתה דתרומה טמאה ליכא מצוה באכילתה כיון דפסולה היא ובפסול ל"ש מצוה כמו שאר קדשים פסולים דאמרינן בפ' דם חטאת גבי כשרה שבלעה מפסולה דליתי עשה דכשרה ותדחה ל"ת דפסולה אבל הפסולה בעצמה ליכא בה עשה כלל א"כ בתלויה אי איכא מצוה באכילתה אדרבה כיון דהוי ספק אי איכא מצוה וכיון דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ליכא מספיקא חיוב מצוה וזה דבעינן בשימור תרומה שתהא ראויה לך היינו ראויה לשם מצות אכילת תרומה: