אור ברסלב
מקדש דוד חלק ג סימן מה - ידים מסואבות › ה

מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט

סימן מה - ידים מסואבות · ה

ד

אמרינן בפ"ג דידים המכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחלות דברי ר"ע כו' א"ל לר"ע היכן מצאנו שהידים תחלה בכ"מ א"ל וכי היאך אפשר להן להיות תחלה אא"כ נטמא גופו חוץ מזה כו', והנה יש לעיין לפי מה דאמרינן בחולין (ק"ו) דכ"ד החוצץ בטבילת הגוף חוצץ בנט"י וכתבו התוס' שם דבמיעוטו שאינו מקפיד אין לחוש דבטבילה נמי אינו חוצץ ע"ש, והנה לפ"ז משכחת לה ידיו תחלות כגון שהיה טמא ונגע בשרץ בידיו ונטמאו ג"כ ידיו ונעשו תחלות ואח"כ טבל והיתה חציצה על ידיו ולגבי ידיו היתה החציצה על רובן ולגבי כל הגוף היתה רק מיעוטו דלהגוף עלתה הטבילה ונטהר ועל טומאת ידיו לא הועילה הטבילה ונשארו ידיו תחלות וכל גופו טהור ונראה לומר דבכה"ג שהיה כל גופו טמא ונגע בטומאה בידיו לא נטמאו ידיו כלל דאמרינן בתוספתא פ"א דטהרות אחד טהור שידיו טמאות ואחד טבול יום שידיו טמאות מטמא משקה חולין כו' ראב"ש אומר אין ידים לטבול יום היינו דס"ל לראב"ש דאין הבדל בטבול יום בין היו ידיו טהורות ובין היו ידיו טמאות כמה שפי' הרמב"ם ז"ל בפה"מ פ"א דטהרות מ"א דלא גזרו על ידיו של טבול יום ונראה הטעם משום דגזרו על הידים בשביל תרומה וכיון דטבול יום בלא"ה פוסל את התרומה לא גזרו על ידיו כלל ואע"ג דאיכא נפקותא לענין משקה חולין דידים מסואבות מטמאין משקין חולין משא"כ בטבול יום מ"מ הגזירה על הידים היתה בשביל תרומה רק כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה וכיון דטבול יום בלא"ה פוסל את התרומה לא גזרו על ידיו כלל ואע"ג דלא קי"ל כראב"ש בהא כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם מ"מ נראה מדפליגי בטבול יום בטמא מעליא מודו רבנן דל"ש ביה טומאת ידים דרק בטבול יום דאיכא נפקותא למשקה חולין ס"ל לרבנן דגזרו על ידיו אבל בטמא מעליא לכ"ע לא גזרו א"כ לא משכחת לה ידיו תחלות דאם נטמא גופו לא נטמאו ידיו כלל:

עוד נראה דאפילו אי נימא דשייך טומאת ידים אף בטמא מעליא מ"מ אם נטמא גופו ונטמאו גם ידיו וטבל בחציצה שהוא רובו לגבי ידיו ולגבי גופו מיעוטו נטהרו גם ידיו, ועוד יותר מזה נראה דאפילו טהור שנטמאו רק ידיו והיתה חציצה על ידיו ולגופו היתה רק מיעוטו וטבל כל גופו אף דגופו א"צ טבילה כלל דטהור הוא נטהרו ידיו, דהנה אמרינן בחולין שם עד כאן לחולין עד כאן לתרומה היינו דלחולין צריך נטילה עד הפרק השני ולתרומה עד פרק השלישי והנה כמו כן גם לטומאה דלחולין מתטמאין הידים רק עד פרק השני ולתרומה עד פרק השלישי דהידים מתטמאין ומתטהרין עד הפרק, והנה בנוטל ידיו ויצאו המים חוץ לפרק וחזרו נטמאו ידיו דמש"ה הנוטל צריך שיגביה ידיו למעלה וא"כ אם נטל ידיו לחולין ונטל עד הפרק השלישי כדין תרומה ויצאו המים מפרק השני לשלישי וחזרו נמצא דידיו טמאות לחולין דלחולין הפרק השלישי הוא חוץ לפרק אבל לתרומה ידיו טהורות דלתרומה הפרק השלישי הוא תוך הפרק וזה לא מסתבר כלל שיהיו ידיו טהורות לתרומה וטמאות לחולין וע"כ דרק לקולא אמרינן דלחולין רק עד הפרק השני אבל לא לחומרא דכל שנטל נטילה כזו דמהני לתרומה כ"ש דמהני לחולין וה"נ אם היו ידיו טמאות וגופו טהור וטבל כל גופו בחציצה שעל ידיו הן רובו ועל גופו רק מיעוטו נטהרו ידיו משום כיון דאמרינן דלחטאת נטמאו ידיו נטמא גופו א"כ לחטאת כיון דצריך לטבול כל גופו א"כ כיון דעל גופו החציצה היא רק מיעוטו וסלקא ליה טבילה א"כ לחטאת נטהרו ידיו ע"י טבילה זו וזה אי אפשר דלחטאת מהני האי טבילה לטהר ידיו ולא לחולין דכל דהוי טהרה לחמור כ"ש דהוי טהרה לקל (יש לחקור לר"ע דמכניס ידיו לבית המנוגע דידיו תחלות וכן לרבנן דעכ"פ הם שניות אי צריך להכניס כל ידיו לבית המנוגע או סגי בהכניס רובן כיון דהידים חשיבי כדבר בפ"ע דהא מתטמאות לעצמן ומתטהרות לעצמן א"כ כמו בטומאת גופו דסגי בכניסת רובו ה"נ בטומאת ידיו דסגי בכניסת רובן או אפשר דהטעם בגופו דסגי בכניסת רובו הוא משום דשדי מיעוטו בתר רובו אבל בכניסת רוב ידיו וכל גופו בחוץ אדרבה שדינן האי מיעוט ידים שהן בחוץ בתר כל גופו וכמו דאמרינן בזבחים (ק"ד) ביצאו מעוטן ברוב אבר דלא שבקינן רובא דבהמה ואזלינן בתר רוב אבר]:

אמרינן בפ"ג דידים לר' יהושע דכל הפוסל את התרומה מטמא את הידים להיות שניות והיד מטמאה את חברתה וכתבו התוס' חגיגה (כ"ד ע"ב) דר"י הוא דוקא לקדש וכ"כ הר"ש ז"ל במס' ידים שם ע"ש, והנה בשמעתתא דאלו דברים דאמרינן שם לב"ה דמוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים דאין הכוס מטמא את הידים בלא משקה דאין כלי מטמא אדם וכתב רש"י ז"ל דקי"ל כרבנן דפליגי עליה דר' יהושע בכלים שנטמאו במשקין ואומר את שנטמא באב הטומאה מטמא את הידים ושנטמא בולד הטומאה אינו מטמא את הידים שאין שני עושה שני ע"ש, ונראה מזה דרש"י ז"ל ס"ל דר"י אף בעלמא קאמר לה דשני מטמא את הידים ולאו דוקא לקדש דהא בשמעתתא דא"ד לא מיירי לקדש וכן הוא בירושלמי חגיגה להדיא דר' יהושע מוסיף אמתני' דחומר בקדש דיד מטמא את חברתה לקדש וס"ל לר"י דאף לתרומה כן ע"ש, והנה ז"ש רש"י ז"ל דאין הכוס שנטמא אחוריו ע"י משקין מטמא הידים בלא משקה משום דלא קי"ל כר"י בהא יש לעיין תי"ל דאפילו אי קי"ל כר"י בהא דשני מטמא את הידים מ"מ הא לא קי"ל כר"י באחורי כלים שנטמאו במשקין דפליגי ר"א ור"י דר"א ס"ל דמטמאין את המשקין ואין פוסלין את האוכלין ואפילו דתרומה ור"י ס"ל דאף פוסלין את האוכלין של תרומה ובנדה ז' פסקינן הלכתא כר"א משום דאחורי כלים דרבנן ולא גזרו רק לטמאות את המשקין דעלולין לקבל טומאה ע"ש א"כ אחורי כלים אין מטמאין את הידים דלא גזרו אלא למשקין בלבד דלא עדיפי ידים מתרומה, והנה כמו כן יש לעיין על הרמב"ם ז"ל בפה"מ פכ"ה דכלים גבי כל הכלים י"ל אחוריים ותוך וי"ל בית צביעה רמ"א לידים הטמאות והטהורות אמר ר' יוסי לא אמרו אלא לידים הטהורות בלבד, והנה הר"ש ז"ל פי' שם דמיירי שיש שם משקין באחורי הכוס ואחורי הכוס היו טמאין אך אוחז בידיו בבית צביעתו ולא נטמאו ידיו משום דבית צביעתו חלוק מאחורי הכוס אך הרמב"ם ז"ל פי' שם דמיירי בלא משקין וס"ל כר' יהושע דשני מטמא את הידים ע"ש, ויש לעיין אפילו אי ס"ל כר"י מ"מ כיון דכאן רק אחורי הכוס טמאין ולא כל הכוס וקי"ל דאחורי כלים שנטמאו במשקין אין מטמאין רק משקין ואין פוסלין אף תרומה אף דשאר שני פוסל בהן ומה שייך לומר דכל הפוסל את התרומה מטמא את הידים דאף תרומה אינו פוסל ולי"ל דאף בהא ס"ל לר' יוסי כר' יהושע דלהדיא בתוספתא ס"ל לר"י כר"א [דאמרינן שם אחורי כלים שנטמאו במשקין ר' אליעזר אומר מטמא את המשקין כו' ר"י אומר מטמאין את המשקין ופוסלין את האוכלין מק"ו ומה טבול יום כו' אמר ר' יוסי ראה הלכה זו היאך נחלקו עליה אבות הראשונים ודנו עליה דברי תורה מד"ס וד"ס מד"ת ע"ש והיינו כר"א דלי"ל האי ק"ו משום דמדאורייתא לדרבנן לא עבדינן ק"ו כדאמרינן בנדה (ז') ועיין בר"ש ז"ל פ"ב דטבול יום מ"ב] [יש לחקור לר"י דכל הפוסל את התרומה מטמא את הידים אם טבול יום מטמא את הידים בנגיעתו שהוא ג"כ פוסל את התרומה והכא לא קתני חוץ מטבו"י כמו במשקין]:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה