אור ברסלב
מקדש דוד חלק ג סימן מג - טומאת משקין › ט

מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט

סימן מג - טומאת משקין · ט

ח

הנה בהכשר בעינן שיפלו המשקין על הפירות ברצון ואמרינן נמי משקה שתחילתו לרצון אעפ"י שאין סופו לרצון היינו דאם היו על דבר תלוש ברצון מכשירין אח"כ אף שנפלו על הפירות שלא לרצון, והנה אמרינן בכריתות (ט"ו ע"ב) זב וטמא מת שהיו מהלכין בדרך וירדו עליהם גשמים אע"פ שסוחטין מצד העליון לצד התחתון טהורים שאין מחשבין עד שיצאו מכולן יצאו מכולן ה"ה מכשירין וכתבו התוס' שם אע"ג דכופה הקערה שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן התם משום דלא ניחא ליה לגשמים דאתו וה"נ אע"ג דלא ניחא ליה מעיקרא מ"מ כיון שהוא בעצמו דוחקן להוציא מהם המים אחשבינהו והשמ"ק שם הביא בשם הרא"ש ז"ל אע"ג דהני משקין רצונו היה שלא היה בעולם ודומה לכופה קערה על הכותל בשביל שלא ילקה שאני הכא כיון שסוחט המשקין בידו להוציאן מקרי לרצון עכ"ל היינו דמפרשין דהטעם דלא ילקה הכותל אינו בכי יותן הוא משום דרצונו היה שלא יהיו הגשמים כלל בעולם ובנפילתן וכן פי' רש"י ז"ל בחולין (ט"ז ע"א) ע"ש ובשבת (י"א) בעינן למימר הטעם דכל אצולי מטינוף לא חשיבי ודחינן ואמרינן דטעמא הוא משום דלא בעי להו להני משקין כלל ע"ש, והנה אמרינן בתוספתא פ"ב דמכשירין המניח את האוד בגשמים לכבותו אינו בכי יותן ואם בשביל פחם ה"ז בכי יותן ע"ש ואע"ג דהתם ניחא ליה בגשמים ובנפילתן לכבות האוד ומ"מ אינו בכי יותן ונראה מזה דלהכשר בעינן שיחשוב על הגשמים למלאכה הצריכה לגופה כמו לענין שבת ואם נתכוון לכבות את האוד שלא יבער יותר אין זה מלאכה לגופה רק שלא תבער יותר ורק לכבותו לעשות פחם הוא בכי יותן וכמו לענין שבת וכן אמרינן שם בתוספתא הוציא מסמר לגשמים לכבותו אינו בכי יותן אם בשביל לצרפו ה"ה בכי יותן ע"ש דבעינן שיהיו המשקין לאיזה תיקון בקום ועשה וא"כ קשה בההיא שלא ילקה הכותל ל"ל לטעם דאינו רוצה בגשמים כלל ובנפילתן תי"ל דאינו תיקון בקום ועשה רק למנוע שלא ילקה ואפילו ניחא ליה בגשמים ובנפילתן ג"כ אינו מכשיר וצ"ע:

וכן יש לעיין מההיא דסוכה דאמרינן אתרוג של תרומה לא יטול משום שמכשירו וכתב רש"י ז"ל דנותן לתוך המים שלא ייבש וכן מה שהביאו התוס' בע"ז נ"ט מהירושלמי גבי אתרוג הבא מקסרין שהוא בחזקת מוכשר מפני שהיו מזלפין עליהם מים שלא יכמושו ע"ש ואע"ג דהכא הוא רק להציל שלא יכמוש וכמו באוד שלא ישרף ואמאי הוא בכי יותן ואפשר דשאני היכא דנפל על דבר אחר כמו באוד ומסמר והטעם דמכשיר הוא משום דכל משקה שתחילתו לרצון אף שאין סופו לרצון בזה בעינן דוקא אם היה בשביל תיקון בקום ועשה אבל בנפלו על הפירות עצמן כל שהוא לרצון אף אם רק כדי להציל ג"כ מכשיר אבל מכותל אכתי צ"ע:

ומ"ש התוס' והרא"ש ז"ל בזב וט"מ שמהלכין בדרך דמש"ה בסוחטין ויצא מכולן מכשירין ואף דלא ניחא להו כלל בהנך גשמים והוי כמו שלא ילקה הכותל שאני הכא כיון שסוחט בידו להוציאן מקרי לרצון יש לעיין דאמרינן פ"ד דמכשירין בעריבה שירד לתוכה הדלף דנטלה לשופכה אינו בכי יותן ואע"ג ששופכה בידיו ומה לי אם שופך בידיו המים מן העריבה ומ"ל אם סוחטן מבגדו הרי ג"כ שופכן לחוץ ועוד מ"ש מפירות שבללן כדי לנגבן דאמרינן במכשירין פ"ה מ"ג דאינן בכי יותן אע"ג דבללן בידיו והתם נמי הרי סוחטן כדי לנגב בגדו:

כתב הרמב"ם ז"ל פי"ב מהל' ט"א ה"ו מי שירדו עליו גשמים אפילו אב הטומאה המים שעליו אעפ"י שירדו מצד העליון לצד התחתון טהורים והוא שינתקם מעליו בכל כחו כו' ועיין בכ"מ שם שפי' דברי רבינו דמיירי שהמים ירדו מאליהן מצד העליון לצד התחתון ואפילו יצאו מכולן טהורים והא דטהורים לאחר שיצאו מן הבגד הוא במנתקן בכל כחו שאל"כ בשעת פרישתן נתטמאו מחמת נגיעתן בהטומאה אח"כ כתב הרמב"ם ז"ל ובזמן שהן טהורין אין מכשירין וכתב הכ"מ דהיינו בין שהמים עליו ובין שיצאו מן הבגד מפני שאינן לרצון ע"ש, והנה יש לעיין כיון דזה דטהורים כשיצאו מן הבגד הוא דוקא בנחזין בכל כחן דלא נגעו בשעת פרישתן א"כ לענין הכשר אמאי אין מכשירין אז ומאי נ"מ לענין הכשר אם נתזין בכל כחן ללא נתזין היינו אם נגעו בטומאה או לא ואמאי כתב הרמב"ם ז"ל דבזמן שהן טהורין היינו בנתקן בכל כחו אין מכשירין עוד יש לעיין דהא הרמב"ם ז"ל מיירי שלא סחט אלא מעצמן יצאו הגשמים כמ"ש שם להדיא וכתב הרמב"ם ז"ל שם לבתר הכי ואם ניער בכי יותן ע"ש א"כ תקשה קושית התוס' והרא"ש ז"ל שם אמאי מכשירין הא לא ניחא ליה בגשמים ובנפילתן כלל ותי' דכיון שסחט בעצמו חשיב לרצון אך הרמב"ם ז"ל דמיירי שלא סחטן ויצאו מאליהן א"כ איך כתב דאם לא נחזין בכ"כ טמאים ונראה להרמב"ם ז"ל דזה דאמרינן בשבת (י"א) בכופה הקערה ע"ג הכותל בשביל שלא ילקה משום דלא קא בעי למשקין כלל זהו רק להכשר דאינו בכי יותן [דאף בטומן פירותיו בנהר מפני הגנבים אינו בכי יותן וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ דהוי בלילה באונס דאינו רוצה בעצם הבלילה דאם אפשר להשלים כוונתו בלא בלילה היה עושה כן ע"ש וכ"ש שלא ילקה הכותל דאינו רוצה עצם ירידת המים על הקערה רק להציל הכותל ואם לא ירדו הגשמים כלל ניחא ליה יותר דודאי הוי בלילה באונס דאם היה אפשר להשלים כוונתו שלא ילקה הכותל בלא בלילת הקערה היה עושה] אבל לענין קבלת טומאה דבעינן רק שיחשב את מי גשמים כל שנעשה רצונו בהם שיצאו מבגדיו אע"ג דאם לא ירדו כלל היה ניחא ליה יותר מ"מ השתא שירדו עליו ואח"כ יצאו וניחא ליה בהאי יציאה סגי לקבלת טומאה ומש"ה בלא נתזין בכל כחן מקבלין טומאה בשעת פרישתן וז"ש הרמב"ם ז"ל דבזמן שהם טהורים אין מכשירין דהיינו אם נתזין בכל כחן אין מכשירין הוא משום דלענין הכשר כיון שרוצה יותר שלא ירדו כלל אין מכשירין כדאמרינן בשבת דהא מיירי הכא שיצאו מאליהן מבגדיו ומש"ה אין מכשירין וזה דאם לא נתזין בכל כחן מכשירין נראה הטעם משום כיון דבכה"ג נטמאו המשקין שנגעו בשעת פרישתן בהטמא ומשקין טמאים מכשירין בין לרצון ובין שלא לרצון ומש"ה מכשירין, כן נ"ל פירוש דברי הרמב"ם ז"ל:

והנה הראב"ד ז"ל כתב שם הטעם בירדו מצד העליון לצד התחתון דטהורים הוא משום דבטלים אגב גופו אין נחשבין עד שיצאו ממנו במחשבה ע"ש, והנה יש לעיין ל"ל טעם דבטלין אגב גופו תי"ל דמי גשמים צריכים לעולם מחשבה כדאמרינן בכמה דוכתי וכ"ז דלא אחשבינהו אין מטמאין ונראה דמפרש דמה שהמים יורדין מצד העליון לתחתון חשיב ג"כ מחשבה והוי לרצון רק כיון שלא יצאו לגמרי בטלין אגב גופו ואינן משקה ונראה דהראב"ד ז"ל לשטתיה אזיל דס"ל בפ"י מה' ט"א דזה דמים טהורים בגוף דבלע מים טמאים והקיאן אף בלא טבילה טהורים בגוף משום דבטלים אגב גופו ע"ש דכיון דס"ל כאן דאפילו אם ירדו על גופו בטלין לגופו ואינן עוד משקה כ"ש בגופו דבטלו אגב גופו ואינן עוד משקה ונטהרו כיון דבטלו מתורת משקה וכמו בנפסלו משתיית הבהמה כיון דאינן עוד משקה כלל אפילו אם היו טמאים נטהרו והרמב"ם ז"ל דפליג התם על הראב"ד ז"ל וס"ל התם דבלא טבילה אין המים נטהרים בגוף דס"ל דאין בטלין אגב גופו ולא נפקו מתורת משקה א"כ כ"ש דעל גופו דאין בטלין מש"ה פי' כאן בענין אחר:

ובההיא דפ"ד דמכשירין בעריבה שירד הדלף לתוכה נטלה לשופכה בש"א בכי יותן כתב הרמב"ם ז"ל בש"א כיון שלא שפכה במקומה כשמצא בה הנוטפים אבל נשאה במימיה כבר נרצה לו היות המים בה אותו הזמן וע"כ בכי יותן כו' עכ"ל ואע"ג שנושא אותה לשפכה ונראה דהוי בגדר רוצה בקיומה כמו לענין עכו"ם דכיון שרוצה לשפכן במקום אחר ולא כאן ורוצה בקיומן של המשקין עד שיגיע למקום פלוני חשיבי כמו לרצון וכמו הנוטל שכר לשבר בעכו"ם:

אמרינן בטהרות פ"י מ"ד הנותן מן הסלים ומן המשטיח בש"א נותן בידים טהורות כו' בה"א נותן בידים טמאות ומפריש תרומתו בטהרה כו' דמיירי שלקטן לאכילה ונמלך עליהן לגת ב"ש סברי כיון דנמלך עליהן לגת מתכשרי וב"ה סברי דלא מתכשרי וזה דמפריש תרומתו בטהרה כתב בפה"מ דהיינו דכשיפריש תרומה לא יפריש אלא בידים טהורות ע"ש וקשה כיון דלא הוכשר אמאי לא יפריש אלא בידים טהורות וכבר עמד בזה המשנה אחרונה ונראה הטעם נהי דס"ל לב"ה דהמשקין שעל הענבים לא מכשרי כיון שלקטן לאכילה אף כשנמלך עליהן לגת דאינן לרצון מ"מ כשמפריש תרומה ע"כ המשקין שעל הענבים הוא ג"כ בכלל התרומה דאם לא יאסרו המשקין שהן טבל את הענבים וכיון שאף המשקין שעליהם עשה תרומה חשיב לרצון שנעשה רצונו ותיקן בהם את פירותיו ואף דמה שהן על הפירות אינו לרצון מ"מ לא גרע מסוחט את כסותו דאדרבה רוצה לנתקן מן הבגד מ"מ כיון שנתקיים מחשבתו שנתקן חשיב כמו תחילתו לרצון ה"נ הרי נתקיים בהם מחשבתו שעשאן תרומה על מקום אחר ואחשבינהו לאיזה דבר הוי כמו תחילתו לרצון:

אמרינן בפסחים (ט"ז) דאיצטריך תרי קראי להכשר חד לתלושין וחד למחוברין ואמרינן דמתלושין לא הוי ידעינן מחוברין משום דתלושין שאני דאחשבינהו ע"ש ואע"ג דלעולם בין תלושין בין מחוברין בעינן שיפלו לרצון א"כ אחשבינהו צ"ל דבלאו קרא דמחוברין הוי אמינא דבעינן אחשבינהו קודם נפילה על הפירות כגון תלושין משא"כ כשנפלו על הפירות כשהן מחוברין אך בזה יש לעיין כיון שנפלו על הפירות א"כ ה"ה תלושין דכ"ז שהמים מחוברין לא מכשרי כמ"ש תוס' חולין (ל"א ע"ב) וכיון דבעינן שיפלו על הפירות לרצון א"כ נהי שנפלו על הפירות כשהמים מחוברין מ"מ אח"כ כשנתלשו ועתה הן תלושין יתכשרו עתה בתור מים תלושין ואי אפשר לומר דרק בשעת נפילה מכשירין ולא אח"כ הא אמרינן בב"מ (כ"ב) גבי עודנו הטל עליהן ושמח בכי יותן נגבו אעפ"י ששמח אינו בכי יותן ודייקינן שם מזה דאין שמחתו מהני למפרע ע"ש ובעודנו הטל עליהן ושמח קודם שנגבו אמאי בכי יותן כיון דאין שמחתו מהני למפרע א"כ בשעת נפילה עדיין לא היו לרצון ומ"מ מכשרי ומוכח דהמשקין יכולים להכשיר אף לאחר נפילתן וצ"ל נהי דיכולים להכשיר אף לאחר נפילה מ"מ יש ג"כ דין בנפילה ובעינן שבשעת נפילה יהיה עליהן שם משקין ובעינן שיהיו אז משקין הראוין להכשיר ואם מחוברין לא מכשרי כיון דבשעת נפילתן היו מחוברים אי אפשר להו להכשיר אף אח"כ:

כתבו התוס' נדה (נ') גבי עולשין שלקטן והדיחן לבהמה ונמלך עליהן לאדם צריכות הכשר שני ואע"ג דעולשין סתמא לאדם ומשום דהדיחן לבהמה לא פקעי שם אוכל מינייהו הטעם דצריכין הכשר שני הוא דשמא אין הכשר מועיל אף באוכל אדם אי הוי הכשר לצורך בהמה ע"ש, והנה יש לעיין טובא מי גרע ממשקה שתחילתו לרצון אעפ"י שאין סופו לרצון דכל שהיו המשקין על דבר תלוש לרצון המשקין בכי יותן אעפ"י שנפלו אח"כ על הפירות שלא לרצון ומ"ש מהמוריד את הבהמה לשתות דהמים העולין בפיה בכי יותן אעפ"י שהוא לצורך בהמה א"כ ה"נ בהדיחן לבהמה לא גרע מדבר תלוש אחר שהוא לרצון דהמים בכי יותן אעפ"י שאח"כ הן על הפירות שלא לרצון א"כ ברגע הראשון שהדיחן לבהמה לא גרע מדבר תלוש אחר וברגע השני מכשרי אף שלא לרצון כלל ולפמ"ש דאע"ג דאפשר למשקין להכשיר אף לאחר נפילה מ"מ בעינן דין נפילה ונהי מה שהדיחן לבהמה לא גרע מנפלו על דבר תלוש אחר לרצון מ"מ היכא דנפלו על דבר תלוש אחר לרצון בעינן שיפלו אח"כ על הפירות ואף דתו מכשרי אף שלא לרצון מ"מ בעינן נפילה על הפירות א"כ בכה"ג בתחילתו לרצון בעינן תרי נפילות דמה שנופלין על דבר תלוש לרצון מהני שאח"כ יכשירו אף שלא לרצון ומה שנופלין אח"כ על הפירות בין לרצון בין שלא לרצון מועיל שיכשיר א"כ הכא שהדיחן לבהמה דהיתה שם רק נפילה אחת אין נפילה אחת יכולה לעשות ב' פעולות שיעשה דין על המשקין שיהא אפשר להם אח"כ להכשיר שלא לרצון וגם יכשירו אח"כ ורק בנפלו על הפירות עצמן לרצון אז לא בעי תרי נפילות דלא בעינן אז שיעשה דין על המשקין שיהיה אפשר להם להכשיר שלא לרצון ובעינן רק הנפילה בשביל הכשר אך בהדיחן לבהמה דאין זה הכשר לרצון כיון שהיה ההכשר בשביל בהמה ומדין משקה שתחלתו לרצון בעינן תרי נפילות:

אך בעיקר מ"ש דבעינן דבשעת נפילה על הפירות שיהיה עליהן תורת משקין ושיהיו ראוין להכשיר יש לעיין מהא דאמרינן בחולין (ל"ו) בנתקנח הדם בין סימן לסימן דאם ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מכשיר דדם שחיטה הוא ואם אינה לשחיטה אלא לבסוף אינו מכשיר דדם מכה הוא ואם לא נתקנח הדם בינתים בגמר שחיטה חשיב אף האי דם של תחילת שחיטה דם שחיטה ומכשיר אז וע"כ רק מכאן ולהבא נעשה האי דם דם שחיטה דאי למפרע א"כ אף נתקנח הדם קודם גמר שחיטה יכשיר אח"כ למפרע ואע"ג דבשעת נפילה לא היה משקה כלל שהיה אז דם מכה דאינו משקה כלל ומ"מ אח"כ בגמר שחיטה שחל עליו תורת דם שחיטה ונעשה משקה מכשיר אז ואף שבשעת נפילה לא היה הדם ראוי להכשיר א"כ כ"ש כשנפלו על הפירות היו המים מחוברים ואח"כ נתלשו אמאי לא יכשירו עתה כשהן תלושין דמה התם דבשעת נפילה לא היו עדיין משקה כלל כ"ש דבשעת נפילה היו רק מחוברין וצ"ע:

אמרינן במכשירין פ"א מ"ו הנופח בעדשים רש"א אינו בכי יותן וחכ"א בכי יותן וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ שם דפליגי אם האי לחות היא רק זיעה או משקה הפה והר"ש ז"ל פי' שם דפליגי אי חשיבי לרצון וכן שם באוכל שומשמין באצבעו משקין שעל ידו רש"א אינן בכי יותן וחכ"א בכי יותן פי' ג"כ דפליגי בזה דר"ש סבר דללחלח אצבעו נתכוון ולא ללחלח ידו והקשה הר"ש ז"ל מ"מ להוי כמשקין שתחלתן לרצון אעפ"י שאין סופן לרצון ע"ש, והנה התוס' פסחים (כ' ע"א) כתבו דלשמואל דס"ל טומאת משקין דאורייתא ודריש יטמא ממש ולא להכשר וליכא תרי קראי להכשר א"כ רק מחוברין מכשרי ולא תלושין ע"ש וא"כ לפ"ז לר"ש דס"ל בפסחים שם דטומאת משקין אף לטמא אחרים דאורייתא תלושין לא מכשרי א"כ האי רוק דמכשיר משום תולדות למים כדאמרינן בפ' בתרא דמכשירין כיון שהוא תלוש אינו מכשיר דלא עדיף ממים עצמן א"כ י"ל דזהו טעמו של ר"ש בנופח בעדשים ובאוכל שומשמין דאינו בכי יותן ואף דר' יהודה ס"ל ג"כ בפסחים שם דטומאת משקין דאורייתא וס"ל במכשירין פ"ו מ"ו דמי גשמים מכשירין שאני מי גשמים דחשיבי מחוברין כמבואר בהרמב"ם ז"ל בכמה מקומות דמי גשמים צריכים תלישה לרצון דכל שלא היה מעולם על דבר תלוש חשיבי מחוברין לענין הכשר אבל אדם חשיב תלוש לענין הכשר וכמו השוחה לשתות דהמים העולין בפיו בכי יותן דחשיב תחלתו לרצון שהיו על דבר תלוש לרצון א"כ רוק הוא תלוש ואינו מכשיר אך יש לעיין דנראה מפ"ו דמכשירין מ"ב דלר"מ משקה הפה מכשיר ואע"ג דס"ל לר"מ בפ"ק דפסחים דטומאת משקין דאורייתא והנה אפשר לומר דמשקה הפה חשיב כמו מחוברין לענין הכשר דבפסחים (ט"ז) עבדינן צריכותא אמאי אצטריך תרי קראי לתלושין ולמחוברין ואמרינן דאי תני מחוברין משום דקיימי בדוכתייהו חשיבי אבל תלושין כו' א"כ משקה הפה נהי דאדם תלוש הוא לענין הכשר מ"מ אפשר דכל דהמשקין קיימי בדוכתייהו חשיב כמחוברין להכשר דזהו החשיבות של מחוברין וצ"ע בזה:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה