מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט
סימן מג - טומאת משקין · ד
הנה במשקין לטמא אחרים אי בעינן רביעית נחלקו רש"י ז"ל ותוס' ובחולין (פ"ז ע"ב) כתבו התוס' בחד תי' דלתרומה וקדשים לא בעינן רביעית אבל לחולין בעינן רביעית וכ"כ הר"ש ז"ל מכשירין פ"ו מ"ז ע"ש והנה בזה אפשר ליישב מה דאמרינן במס' ידים פ"ב מ"ב נטל את הראשונים למקום אחד ואת השניים למקום אחר ונפל ככר של תרומה על הראשונים טמא כו' והקשו הכ"מ והתי"ט שם למה נקטו ככר של תרומה אף של חולין נמי דהא משקין הבאים מחמת ידים הם תחלה ומטמאין אף חולין ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דהא בנוטל ידיו מרביעית א"צ למים שניים כמ"ש הראשונים ז"ל והכא דקתני נטל את הראשונים למקום אחת והשניים למקום אחר ע"כ לא נטל מרביעית וכ"כ הרע"ב שם להדיא נטל את הראשונים למקום אחד שנטל את הראשונים בפחות מרביעית כגון דאתו משירי טהרה וצריך ליטול את השניים ע"ש ומש"ה דוקא ככר של תרומה דשל חולין אינו נטמא כיון דאין שם רביעית [יש לחקור משקין פחות מרביעית אי מטמאין משקין אחרים של חולין כיון דקי"ל כל הפוסל את התרומה מטמא משקה חולין להיות תחלה ולתרומה לא בעינן רביעית אי שייך זה גם לשיעורין או רק למדרגת הטומאה]:
הנה אמרינן בתוספתא שלהי מכשירין דם המת מטמא בכ"ש דברי ר"מ רי"א ברביעית אמר רבי נראין דר"מ בטומאה קלה לטמא אחד ולפסול אחד ודברי ר"י בטומאה חמורה כו' ע"ש ונראה מזה דכל לטומאה קלה מטמא בכ"ש ואף לחולין דהא הכא לא מפלגינן רק בין טומאה קלה לטומאה חמורה (והנה לפ"ז הא דאמרינן בנדה רביעית דם שנבלעה בכסות רואין אי מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם טמא ואם לאו טהור אין זה טהור ממש רק טהור מטומאה חמורה דטומאה קלה מטמא דם המת אף בפחות מרביעית כדאמרינן בתוספתא ומשקין טמאים מטמאין כלים]:
הנה בע"ז ל"א אמרינן ביי"נ דמטמאין טומאת משקין ברביעית ופי' רש"י ז"ל דאי"ל טומאת עצמן רק אם נגעו בטומאה דהרי הן כשאר משקין דלכל טומאת משקין בעינן רביעית והתוס' כתבו דא"צ ליגע בטומאה רק גזרו על יי"נ טומאת משקין וכתבו בפסחים (י"ד) אע"ג דלטומאת משקין א"צ רביעית שאני הכא דעיקר הטומאה של סתם יינם אינה אלא מדרבנן ומש"ה צריך רביעית ע"ש, והנה אמרינן בתוספתא [הביאה הר"ש ז"ל שלהי זבין] יין שראה את העכו"ם מנסכו אם יש בו כזית מטמא טומאה חמורה ואם לאו אינו מטמא אלא טומאת משקין לבד ע"ש והנה האי טומאה קלה ודאי אינה אלא מדרבנן דמדאורייתא כיון שאין בה כזית ואין בה טומאה חמורה מנין לה טומאה קלה רק מדרבנן דגזרו על יי"נ טומאת משקין ומ"מ מטמא אף בפחות מכזית א"כ כ"ש דא"צ רביעית וצ"ל להתוס' דכשגזרו טומאה קלה על יי"נ על יי"נ ממש גזרו בכ"ש ועל סתם יינם ברביעית אך על רש"י ז"ל קשה טובא דס"ל דלא גזרו טומאה על יי"נ כלל והאי מטמא טומאת משקין היינו אם נגעו בטומאה וה"ה כשאר משקין דלכל טומאת משקין בעינן רביעית איך יפרנס התוספתא דמטמא טומאת משקין בפחות מכזית וכ"ש בפחות מרביעית:
והנה בכריתות (י"ג) כתבו התוס' דלטומאת משקין א"צ רביעית וזה דאמרינן שם דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה מטמאין טומאת משקין ברביעית הוא משום דהנך הם משקין רק מדרבנן וקראי אסמכתא בעלמא ומש"ה צריך רביעית וכן הר"ש ז"ל מכשירין פ"ו מ"ז הוכיח זה מההיא דברכות דמשקין שאחורי הכוס חוזרין ומטמאין את הכוס ואע"ג דמסתמא לית בהו רביעית וכן מההיא דפסחים (י"ד) דאיכא משקין בהדי בשר וסתמא אין בהם רביעית וכתב ג"כ דזה דדמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה בעינן רביעית הוא משום דאינן משקין אלא מדרבנן וכתב שם דזה דאמרינן בחגיגה (כ') גבי מפה זו ארגתיה בטהרה שאמרה לר"י נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה לאו משום דנטמא הרוק מחמת ידיה שהידים שניות וחזר הרוק וטימא את המפה דהא לא מטמא בפחות מרביעית אלא בעוד שלא נארג בהמפה שיעור בגד היתה נדה כו' ע"ש ונראה מזה דסובר דאף רוק הוא רק משקה מדרבנן וצריך רביעית אך יש לעיין ע"ז טובא דהא אמרינן בפ"ג דטבול יום היה אוכל זיתים פצועים כו' כל שרוצה למוץ את גרעינתו ונפל על בגדיו ועל ככר של תרומה טמא וכתב הר"ש ז"ל דכל שרוצה למוץ גרעינתו החשיב הרוק שעל הגרעין ונטמא בידיו וחזר וטימא את בגדיו ע"ש ואף דודאי הרוק שעל הגרעין אין בו רביעית:
ובטהרות פ"א מ"ט כתב הר"ש ז"ל דמשקה טופח מטמא אחרים ונסתפק שם אי סגי בטופח לחוד או בעינן טופח להטפיח וברפ"ג כתב בפשיטות דבעינן טופח להטפיח ע"ש והנה כל מחלוקת הראשונים ז"ל בשיעור משקין הוא רק לטמא אבל להכשיר לא מצינו שיעור ואפשר דאף טופח להטפיח לא בעינן וסגי בטופח לחוד דטופח להטפיח אינו דפחות מזה אינו משקה כלל דטופח לחוד הוא ג"כ משקה רק הוא שיעור במשקין ולטמא אחרים בעינן שיעור כמו באוכלין הוא שיעור כביצה במשקין הוא טופח להטפיח אבל להכשיר כיון דלא מצינו שיעור אפשר דסגי בטופח לחודא:
אמרינן ר"פ השוחט והמעלה ריה"ג אומר טמא שאכל את הטמא פטור שלא אכל אלא דבר טמא א"ל אף טמא שאכל את הטהור כיון שנגע בו טמאוהו וכתבו התוס' שם אע"ג דמשכחת לה שתחב לו חברו בבית הבליעה סתמא דמילתא מיירי קרא אפילו בנותן לתוך פיו ע"ש והנה יש לעיין לרש"י ולהרמב"ם ז"ל דס"ל דחיבת הקדש דרבנן א"כ אפשר דמיירי קרא בשלא הוכשר ולא נטמא דהא עיקר קרא דטומאת הגוף כתיב בשלמים ודם קדשים אינו מכשיר ובחולין (ל"ו) טרחינן לאשכוחי גוונא שיהא בשר שלמים מוכשר ומוקמינן כגון שהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עליה א"כ סתם שלמים אינו מוכשר ונראה לומר דאפילו אם אוכל אוכלין שאינן מוכשרין מ"מ באכילתו מתכשרין ע"י הרוק דרוק הוי משקה ומכשיר ואף דאמרינן בפ"ג דטבול יום דרוק מכשיר רק ברוצה למוץ את גרעיגתו דרוק אינו משקה אלא כשהוא לרצון הא מסקינן שם רמ"א אם היה טבול יום אף שלא לרצון מכשיר דמשקין של טמא מכשירין לרצונו ושלא לרצונו ורבנן דפליגי עליה התם הוא משום דאין טבול יום טמא אבל של טמא ממש לכ"ע משקין שלו מכשירין בכל גווני ואף כשהרוק בתוך פיו ג"כ מכשיר דאמרינן בפ"ח דכלים מ"י באוכל דבלה בידים מסואבות והכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור ר"מ מטמא ור"י מטהר היינו דפליגי אם הוכשרה התרומה ברוק שבפיו א"נ אם נטמא הרוק שבפיו בידו כמה שפי' רש"י ז"ל ותוס' עירובין (צ"ט), והנה בההיא דפ"ג דטבול יום בטהור שנגס מן האוכל ונפל על בגדיו ועל ככר של תרומה טהור כתב הר"ש ז"ל דהיינו כר"י בפ"ח דכלים ע"ש א"כ מאן דס"ל דהרוק מכשיר אף כשהוא בתוך פיו מכשיר כההיא דאוכל דבלה בידים מסואבות ומאן דס"ל דלא מכשיר אף כשנפל על ככר של תרומה ג"כ אינו מכשיר ובפ"ג דטבול יום מסקינן דאם היה טמא משקה שלו מכשיר בכל גווני א"כ רוק של טמא לכ"ע מכשיר ואין חילוק בזה אם הרוק בתוך פיו או לאחר שפירש והנה אם ההכשר ע"י הרוק הוא מדאורייתא או מדרבנן תלי אי רוק הוא משקה מדאורייתא הנה דעת הר"ש ז"ל שהבאתי דרוק הוא ג"כ כמו דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה דאינן אלא מדרבנן אך זהו רק לתי' אחד בתוס' כריתות (י"ג) אבל לאידך תי' שם וכן בחולין אף דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה ג"כ מה"ת וקראי לאו אסמכתא בעלמא וזה דמטמאין טומאת משקין ברביעית הוא רק לפסול את הגויה א"כ כ"ש רוק דמכשיר מדאורייתא א"כ לא משכחת לה טמא שאכל את הטהור שלא יטמא אותו:
והנה בירושלמי חגיגה (פ"ג ה"ג) פליגי חזקיה ור"י בההיא דאוכל דבלה בידים מסואבות דהרוק מכשיר וס"ל לחזקיה דדוקא בדבלה דניחא ליה במשקין שבפיו ולר"י אף בשאר אוכלין כן ומקשינן לחזקיה מההיא דהיו אוכלין ומשקין בתוך פיו והכניס ראשו לאויר התנור דנטמאו אלמא הוכשרו ברוק שבפיו ומתרצינן דמיירי באוכלין שהיו מוכשרין מכבר ומקשינן שם לר"י מההיא דאוכלין אוכלין נגובין בידים מסואבות בתרומה ואי כל אוכלין מתכשרין ברוק אמאי מותר ומתרצינן בזורק ע"ש:
והנה לר"י דס"ל דכל אוכלין מתכשרין בפיו ע"י הרוק יש לעיין מההיא דתרומות (פ"ה) סאה של תרומה שנפלה לפחות מק' חולין טמאים דאוכלו נקודים או קלימת או ילושו במי פירות ע"ש ומאי מהני הא מתכשר באכילתו ברוק שבפיו א"כ טימא הטמא את הטהור וצע"ג:
וכן יש לעיין מההיא דפ"ו דדמאי מ"ו דב"ה מתירין למכור זיתיו לע"ה שהוא רק נאמן על המעשרות אף שאינו אוכל חוליו בטהרה והביא הר"ש ז"ל שם מהירושלמי משום שדרך בנ"א לאכול זיתיהן טעונין היינו קודם שיוכשרו א"כ אפשר שלא יבואו לידי טומאה ע"ש וקשה הא מ"מ יתכשרו ברוק שבפיו ויטמאו ואפילו לחזקיה דס"ל דדוקא בדבלה שרוצה במשקין הא משקין של טמא לכ"ע מכשירין בין לרצון בין שלא לרצון כדאמרינן בפ"ג דטבול יום וכיון דע"ה טמא הוא א"כ לעולם הוא מוכשר מיהו לשיטת הרמב"ם ז"ל דזה דאסור למכור לע"ה לח ויבש הוא משום דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י ולפמ"ש רש"י ז"ל בסוגיא דהמטמא והמדמע והמנסך דזה דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י הוא משום פרושים האוכלין חוליהן בטהרה היינו דחיישינן שמא יאכלם אח"כ פרוש א"כ הכא דההכשר והטומאה הוא בפיו של ע"ה לא איכפת לן דשוב לא יאכלנו פרוש אבל גבי אשת חבר טוחנת עם אשת ע"ה שם פי' רש"י ז"ל דאסור לאכול חולין טמאים וכשמסייע לע"ה גורם לו איסור א"כ זה דלא ימכור לע"ה לח ויבש הוא משום דגורם לו איסור שיכשיר ויטמא ויאכל חולין טמאים א"כ בזיתים אמאי שרי משום דדרך לאוכלן בלתי מוכשרין הא לעולם מתכשרי ברוק שבפיו וצ"ע:
והנה בחגיגה (כ') גבי נימא נפסקה לי וקשרתיה בפה כתבו התוס' שהיה שם רוק לח ובשעה שארגה נגעה ברוק וידים שניות הן וחזר הרוק וטימא המפה כדין כלים שנטמאו במשקין והביאו שם מההיא דאוכל דבלה בידים מסואבות דרוק הוי משקה ע"ש, והנה לר"י דס"ל בירושלמי דדוקא אוכל דבלה דרוצה במשקין שבפיו חשיב רוק משקה ואף לחזקיה דפליג נראה דס"ל רק באוכל שאר אוכלין דהוי הרוק משקה אבל באינו אוכל כלל לא ודוקא ברוק שהוא על האוכל ולאו דוקא להכשר דה"ה לטומאה דהא אמרינן בפ"ג דטבול יום טהור שנגס מן האוכל ונפל על בגדיו ועל ככר של תרומה טהור ועיין בר"ש ז"ל שם דמשקין של טהור כ"ז שלא חישבו אינו מטמא א"כ הכא איך נטמא הרוק שעל המפה בידיה:
כתב הר"ש ז"ל שלהי מכשירין דדמעת עינה של בהמה טהור דקראי באדם כתיב ע"ש, והנה במי רגלים של בהמה איכא פלוגתא בתוספתא שלהי מכשירין לת"ק אין מכשירין ריב"י אומר קבלו בכלי ה"ה מכשירין ע"ש והנה בחולין (פ"ח) על הא דאמרינן שם ושאר כל הטמאין בין קלין בין חמורין משקין היוצאין מהם כמשקה הנוגע בהם ואמרינן קלין שרץ וחמורין זב כתב רש"י ז"ל קלין שרץ כגון מימי רגליו של שרץ הנמצאים בשלפוחית שלו ע"ש א"כ מי רגליו של שרץ טמא ונראה דאין זה דוקא אליבא דריב"י דס"ל דמי רגליו של בהמה משקה רק הכא כיון דמיירי בשל שרץ מת ומשקין של טמא גזרו עליהן אפילו אם אינו משקה גמור משום דלא בדילי אינשי מינה כדאמרינן שם ונראה דזהו נמי הטעם דדם נבילות מטמא טומאת משקין כמ"ש הרמב"ם ז"ל והוא מהירושלמי שקלים ואמרינן שם בירושלמי דמטמא ואינו מכשיר וממ"נ אי הוי משקה אמאי אינו מכשיר ונראה דאינו משקה רק לטמא כיון שהוא משקה היוצא מאב הטומאה גזרו עליהן טומאת משקין משום דלא בדילי אינשי מיניה וזה שייך רק לטמאות אבל לא להכשיר: