אור ברסלב
מקדש דוד חלק ג סימן מג - טומאת משקין › ב

מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט

סימן מג - טומאת משקין · ב

א

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' ט"א כל משקה שנסרח ונפסד ואינו ראוי לשתיית אדם אינו מקבל טומאה כדרך שאינו מכשיר כל משקה שנטמא ואחר שנטמא נפסד ונסרח ה"ז בטומאתו לעולם שאין המשקה יוצא ע"י הכלב לעולם והראב"ד ז"ל השיג עליו וכתב שאפילו לכתחילה מקבלין טומאה הואיל וראוין לבהמה ודוקא שהיו ראוין מתחלה לאדם והביא מהספרא אשר ישתה פרט למשקה סרוח דברי ר"א אמרו לו אין המשקין יוצאין לא ע"י פרה ולא ע"י עופות וכתב דזה דוקא בשהיו ראוין מקודם לאדם אבל סרוחין מעיקרא לא והכ"מ כתב שם להרמב"ם ז"ל דהאי דא"ל אין המשקין יוצאין ע"י פרה מיירי כשכבר נטמא ואח"כ נסרח א"נ דלעולם לרבנן אף אם נסרח קודם שנטמא ג"כ מטמא רק הרמב"ם ז"ל פוסק כר"א דפליג והלכה כמותו דמשוה דין משקין לדין אוכלין ע"ש:

והנה בירושלמי תרומות פי"א ה"ב מייתינן פלוגתא דר"א ורבנן ואמרינן שם דפליגי בשהיו ראוין ואח"כ נסרחו ובסרוחין מעיקרא פליגי אמוראי אליבא דר"א דאיכא מ"ד דבסרוחין מעיקרא מודה ר"א לרבנן דמקבלי טומאה ואיכא למ"ד דאף בסרוחין מעיקרא פליג ולכ"ע אליבא דרבנן בסרוחין מעיקרא טמא ע"ש והנה הירושלמי הוא הפך דברי הראב"ד ז"ל דס"ל דסרוחין מעיקרא לא מקבלי טומאה וראוי ואח"כ נסרח מקבל טומאה וזהו דלא כר"א ודלא כרבנן דלרבנן בין סרוחין מעיקרא בין נסרח אח"כ מטמאין ולר"א בראוי ואח"כ נסרח ג"כ מטהר ואדרבה להירושלמי עדיף סרוחין מעיקרא לקבל טומאה מראוי ואח"כ נסרח דהא איכא למ"ד דבסרוחין מעיקרא מודה ר"א לרבנן דטמא ולהרמב"ם ז"ל להצד שכתב הכ"מ דפסק כר"א י"ל דפוסק כמ"ד בירושלמי שם דבין בסרוחין מעיקרא ובין נסרח אח"כ מטהר ר"א מיהו ס"ל להרמב"ם ז"ל דזהו דוקא קודם שנטמא אבל נטמא ואח"כ נסרח מודה ר"א דטמא, והנה הרמב"ם ז"ל דימה שם משקין לאוכלין שכתב כל אוכל שנפסד ונסרח עד שאינו ראוי למאכל אדם אינו מקבל טומאה וכן משקה שנפסד ונסרח ואינו ראוי לשתיית אדם כו' שנאמר אשר ישתה ע"ש וזה נמי כר"א דאמרינן בירושלמי שם דר"א מדמה אוכלין למשקין דכמו באוכלין כתיב אשר יאכל ה"נ במשקין כתיב אשר ישתה ע"ש ורבנן התם פליגי עליה וס"ל דשאני אוכלין ומשקין ואמרי לא דומין אוכלין למשקין אי אמרת באוכלין שכן אוכל סרוח מעיקרא טהור תאמר במשקין שכן משקה סרוח מעיקרא טמא ע"ש ע"כ נראה דהרמב"ם ז"ל פוסק כר"א וכהא"נ שכתב הכ"מ:

והנה בזה הירושלמי מתיישב מה דאמרינן בשלהי מכשירין דדמעת עינו ומי האף ומי רגלים ועוד הוי משקה ומטמאין ומכשירין ואף שהן משקה סרוח וכבר עמדו בזה המפרשים ז"ל ע"ש ובדברי הירושלמי אתי שפיר כיון שהן סרוחים מעיקרא וסרוחין מעיקרא הוי משקה ולר"א דפליג ואיכא למ"ד התם דאף בסרוחין מעיקרא פליג ומטהר הנה אמרינן שם בירושלמי דלמ"ד מטהר ר"א אף בסרוחין מעיקרא מ"מ מודה במים של ים הגדול אע"ג דמלוחים הם ופרוחין מעיקרא שהוא משקה משום דכתיב ולמקוה המים קרא ימים ע"ש היינו דהכתוב קראו משקה מהני אף בסרוחין א"כ ה"נ בדמעת עינו ומי האף דבת"כ מפקינן כולהו מקרא מנין לדמעת עינו שהוא משקה דכתיב ותשקימו בדמעות שליש ומנין למי האף שהוא משקה דכתיב ועפעפינו יזלו מים ע"ש, והנה ההיא דפסחים (י"ח) בפרה ששתתה מי חטאת ואמרינן דבטלו במעיה משום דהוי משקה סרוח ע"כ אתיא כר"א דמטהר בראוין ואח"כ נסרחו דקי"ל כר"א כמה דפסק הרמב"ם ז"ל:

אמרינן בטהרות פ"ט מ"ג המוהל היוצא מהן ר"א מטהר וחכמים מטמאין אמר ר"ש לא נחלקו על המוהל היוצא מן הזיתים שהוא טהור ע"מ נחלקו על היוצא מן הבור שר"א מטהר וחכמים מטמאין וכתב הרמב"ם ז' בפה"מ ר"א לא יחשבהו משקה כו' וחכמים ישימוהו מתולדות השמן אמנם רש"א שהמוהל ד"ה אינו משקה אמנם הוא מי פירות ומדרך שמן זית בעת סחיטתו שיערבהו מעט ממי הזיתים יתקבץ שמן זית בתוך הבור כו' ואלו המים הם אותן אשר יאמרו חכמים שהן משקה ויטמא מפני השארת שמן זית אשר בו עכ"ל, והנה יש לעיין טובא מאי איכפת לן אם המוהל מי פירות הן הא ר"א ס"ל בתרומות דאף מי פירות טמאין כשאר משקין ועוד יותר קשה לר"ש דמפרש פלוגתא דר"א ורבנן במוהל שיש בו צחצוחי שמן א"כ אפילו לר' נתן דמפרש בירושלמי תרומות שם פלוגתא דר"א ורבנן במי פירות היינו שנפלו בהן משקין כ"ש א"כ לכ"ע מי פירות שנפלו לתוכן משקין כ"ש לר"א טמא א"כ מ"ט במוהל היוצא מן הבור דמטהר ר"א ובירושלמי תרומות שם מייתינן ההיא מתני' דהמוהל היוצא מהם דר"א מטהר וחכמים מטמאין ואמרינן שם דטעמא דר"א דמטהר הוא משום דהוי משקה סרוח ודייקינן מינה דר"א מטהר אף בסרוחין מעיקרא ורבנן לטעמייהו דמטמאי משקה סרוח ע"ש ולהרמב"ם ז"ל דמפרש משום דהוי מי פירות צ"ע:

אמרינן בפסחים (י"ח) בפרה ששתתה מי חטאת דבטלו במעיה ואף טומאה קלה לית בהו משום דהוי משקה סרוח והנה יש לעיין דאמרינן בתוספתא פ"ב דמכשירין בהמה שירדה מאליה המים העולין בפיה ובמעיה בכי יותן ע"ש ואמאי בכי יותן הא המים שבמעיה הוא משקה סרוח ועוד אמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל שלהי מקוואות פרה ששתתה מים טמאים והקיאתן טמאים מפני שאין טהורין בגוף נסרחו או שיצאו מלמטה טהורין ע"ש ונראה מזה דאף כששתתן אפשר להם שלא יסרחו רק אם נסרחו או שיצאו מלמטה טהורין מיהו אפשר לומר דהתם כיון דמיירי ששתתה מים טמאים וכל שכבר נטמאו אינו מתטהר אא"כ נפסל משתיית הכלב כמ"ש הרמב"ם ז"ל ולזה דוקא היכא שיצאו מלמטה אך עדיין קשה דהא גם בההיא דפרה ששתתה מי חטאת ג"כ מיירי בשנטמאו ואח"כ נסרחו דהא טומאה קלה שבהם משום שנגעו בעצמן כמ"ש רש"י ז"ל או משום סופן לטמא ט"ח לפי פי' התוס' היתה להם קודם ששתתה ונראה דההיא דפסחים פליגי על התוספתא ונראה להביא ראיה דתלמודא דידן לא ס"ל כהתוספתא דבחולין (ל"ו) טרחינן לאשכוחי גוונא בבשר קדשים דאתכשר ואוקמינן בפרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה ופי' רש"י ז"ל דטורח להעבירה בנהר ולהשקוחה משום סרכא דמשכא ומיירי דבשעת שחיטה עדיין משקה טופח עליה ונופל מן העור על הבשר ע"ש ול"ל לאוקמא דעדיין משקה טופח עליה תי"ל דכיון ששתתה המים שבמעיה מכשירין וכדאמרינן בתוספתא דהמים העולין במעיה בכי יותן וכל מעל"ע המים במעיה כדאמרינן בפסחים שם א"כ המים שבמעיה מכשירין הבשר ול"ל לאוקמא דעדיין משקה טופח עליה ונפל מן העור על הבשר ומוכח דס"ל דמים שבמעיה הוא משקה סרוח ואינו מכשיר:

והנה במכשירין חשבינן מי רגלים והיוצא מן העין ומהאף בכלל משקין בתוספתא מייתינן קראי לכל מנין לדמעת עינו שהוא משקה ומנין למי האף שהוא משקה כו' אך למי רגלים לא מייתינן התם קרא ואפשר הטעם דמי רגלים א"צ קרא דאמרינן בזבחים (ע"ח) דמי רגלים מהני להו השקה וכתב רש"י ז"ל דמי רגלים מים הן ומהני להו השקה אבל רוקין אמרינן שם דלא מהני להו השקה ע"ש ואע"ג דרוקין חשבינן להו בשלהי מכשירין בתולדות למים צ"ל דרק הן תולדות למים אך אינן מים ממש ומי רגלים הן מים ממש והוי כשאר מים דמהני להו השקה א"כ אצטריך רק קראי לדמעת עינו ולמי האף שהן משקה אבל מי רגלים שהן מים ממש ולמים איכא קרא שהוא משקה אך לפ"ז יקשה הא הוי משקה סרוח ותקשה למ"ד מטהר ר"א אף בסרותין מעיקרא דלא אשכחן דפליג ר"א על מי רגלים שאינן מכשירין דר"א פליג במכשירין שם רק על ש"ז דאינו מכשיר ועל מי רגלים מכלל דמודה ע"ש:

הנה במכשירין שם חשבינן בין המשקין דם הקזה לשתיה וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ שם דמיירי שחישב עליהן לשתיית אדם או לשתיית חיה ע"ש, ויש לעיין דהא הרמב"ם ז"ל ס"ל דאם נפסל משתיית האדם אף שראוי לבהמה אינו מטמא וכ"ש אי מתחילה היה רק ראוי לבהמה דמה שעומד לבהמה אינו משקה ומה מהני מה דחשיב לשתיית חיה:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה