מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט
סימן מ - טהרת הקדש · ב
אמרינן בחולין (ל"ד) דהשוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם דנאכלין בידים מסואבות ומוקמינן לה בחולין ע"ט הקדש וס"ל כקדש דמי ומקשינן ולוקמה בחולין שנעשו ע"ט תרומה ואמרינן לא ס"ד דקתני בשר ואי בתרומה בשר מי איכא ומקשינן אלא מאי בקדשים חיה בקדשים מי איכא ואמרינן בשר בבשר מיחלף בשר בפירי לא מיחלף ע"ש ומוכח מזה דחולין ע"ט תרומה ליכא רק בדברים שיש כיוצא בהם בתרומה, והנה יש לעיין דאמרינן בריש מס' טבול יום לפי גרסת הר"ש ז"ל שם דרתיחה של מים אינו חיבור בטבול יום וחיבור בשאר הטמאים וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' ט"א ה"א וקשה מה שייך שיפסול טבול יום את המים הא אין מים בתרומה ואי אפשר לומר דמיירי בחולין ע"ט הקדש דהא הרמב"ם ז"ל פסק דחולין ע"ט הקדש ה"ה כחולין ולא פסל בה טבול יום וע"כ בשנעשו ע"ט תרומה וקשה הא אין מים בתרומה ואיך שייך בהם חולין ע"ט תרומה וגם יש לעיין מההיא דנדה דבראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר מערה מים לפסח וכו' ואמרינן משום דס"ל חולין ע"ט הקדש כקדש דמי והא חולין ע"ט הקדש ג"כ בעינן מידי דשייך בהקדש דאמרינן רק דבחיה שייך ע"ט הקדש משום דבשר בבשר מיחלף אבל בעינן מין שיש בו קדש דמשום אחלופי הוא והא מים ליכא בקדש וזה דאיכא קדש בניסוך המים ודאי ל"ש בזה משום אחלופי דזה שייך רק במידי שהוא לאכילה ע"כ נראה דאיכא תרי גווני חולין ע"ט הקדש חדא מה שמתפיס שיהיו ע"ט הקדש וחדא מה שמשתמשין בו קדש כההיא דמערה מים לפסח שהוא להדחת הפסח בזה שייך ע"ט הקדש אף במילי דל"ש בהו קדש ול"ש בהו משום אחלופי, ובזה יש לתרץ ג"כ ההיא דטבול יום דמשכחת לה במים שמשתמשין בהם לתרומה כגון ללוש בהן את התרומה וזה דינה כחולין ע"ט תרומה אף במידי דל"ש בה תרומה עצמה:
אמרינן בטבול יום פ"א מ"ה התיאה והחלתית כו' טהורין באב הטומאה ואצ"ל בטבול יום דברי ר"מ וחכ"א טהורין בטבול יום וטמאין בכל הטומאות ופי' הר"מ והר"ש ז"ל במסקנא דלקבלת טומאה עצמה פליגי דכל הנך אין תורת אוכל עליהן ורבנן סברי דבטבול יום הקלו אבל בשאר טומאות גזר אע"ג דלא חזו לאכילה כולי האי ע"ש היינו דלרבנן זה דמתטמא בשאר הטומאות הוא משום גזירה ויש לעיין כיון דמדינא אינו מקבל טומאה א"כ אינו חייב במעשרות הא כל שחייב במעשרות מטמא ט"א כדאמרינן בנדה (נ') וכ"כ הר"ש ז"ל עוקצין פ"ג מ"ה דתיאה וחלתית אין בהם מעשרות ע"ש וקשה כיון דל"ש בהו תרומה מה שייך שתפסל בטבול יום דזה שייך רק בתרומה וע"כ בחולין שנעשו ע"ט תרומה או ע"ט הקדש וקשה הא אמרינן דזה שייך רק במידי דשייך ביה תרומה או קדש וצ"ל נמי דמיירי בתבלין שנותנין לתוך התרומה ולתוך הקדש וזה דינן כחולין ע"ט הקדש וע"ט תרומה אף במידי דל"ש בהו תרומה וקדש:
עוד יש חולין ע"ט הקדש או ע"ט תרומה ע"י תערובות כמ"ש רש"י ז"ל (חולין ל"ד) גבי השלישי נאכל בנזיד הדמע בלשון שני דמיירי בחולין גרידא אך כאן שנתערב בתרומה ע"כ צריך למיכליה ע"ט תרומה והו"ל חולין שנעשו ע"ט תרומה ע"ש וכן חולין הטבולים לחלה אמרינן בנדה (ז' ע"א) דהוו כחולין ע"ט תרומה משום דנעשין ע"ט החלה המעורבת בהן ועוד חמירי ע"ש וכן קדשים קודם קידוש כלי כמ"ש תוס' שבועות (י"א) גבי קטורת שהקשו שם קודם שנתנה למכתשת אמאי אינה נפסלת בטבול יום הא הוי חולין שנעשו ע"ט הקדש ותי' דזה שייך רק במידי דחזי לאכילה ע"ש, והנה יש לעיין דאמרינן במנחות (ק') דהמנחות שנטמאו עד שלא קדשו בכלי י"ל פדיון וכן אמרינן בסוטה נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי ה"ה ככל המנחות ותפדה ע"ש הא כיון דאף קודם קידוש כלי הוי חולין שנעשו ע"ט הקדש ולפמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' מו"מ ה"ח דחולין ע"ט הקדש בספק טומאה תולין הא ודאי טמא שורפין א"כ מאי מהני להו פדיון הא סוף סוף טעונין שריפה מדין חולין ע"ט הקדש וצ"ל דאף דבחולין ע"ט הקדש לא מהני חזרה דא"כ כשנטמאו אמאי שורפין ובספק אמאי תולין יחזור בהם ולא יהיו עוד ע"ט הקדש ויהיו מותרים באכילה מ"מ אם זה שהן ע"ט הקדש הוא בשביל איזה סיבה כגון בקדשים כשיפדו ובטלה הסיבה בטל ג"כ מהם דין חולין ע"ט הקדש, והנה ע"כ צ"ל כן דא"כ לא משכחת לה חולין כלל דכשהיתה עיסה וטבולה לחלה היתה כולה חולין ע"ט תרומה שהרי נעשית כולה ע"ט החלה דפתיכא בה כדאמרינן בנדה (ז') א"כ אף כשהפריש החלה תשאר חולין ע"ט תרומה וע"כ דכל שהוא בשביל סיבה בטלה הסיבה בטל דין חולין ע"ט תרומה ויש לחקור בטעם הדבר אי משום דהוי התפסה ע"ט הקדש רק לזמן כ"ז שתהיה הסיבה ולפ"ז אפשר שלעולם מהני התפסה ע"ט הקדש לזמן או אפשר דלא מהני התפסה ע"ט הקדש לזמן ושאני הכא דהוא לא התפיס ע"ט הקדש כלל רק בע"כ חל עליהן דין חולין ע"ט הקדש בשביל הסיבה כה"ג אי בטלה הסיבה בטל דין טהרת הקדש:
והנה במנחות שנטמאו קודם שקדשו בכלי דנפדין ונאכלין נראה בפשיטות דאם נטמאו קודם בטבול יום דקודם שקדשו בכלי ג"כ נפסלים בטבול יום דדינם אז כתרומה כדאמרינן בתוספתא שהביאו התוס' חולין (ל"ה ע"א) ד"ה האוכל ע"ש אם נפדו אח"כ לא רק שבטל איסורן כ"א ג"כ בטלה טומאתן דמגע טבול יום הוא שלישי ושלישי ל"ש בחולין וקודם שקידשו בכלי דינן כתרומה דיש בהם שלישי אבל כשנפדו כיון דעתה הן חולין ובחולין ל"ש שלישי א"כ ודאי דבטלה טומאתן, ובזה נ"ל ליישב מה שהקשו המפרשים ז"ל על מתני' דמעילה ט' דהמנחות מועלין בהן משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחו"כ ובלינה והקשו הא גם קודם קידוש כלי ג"כ נפסלים בטבול יום דדינן כתרומה כדאמרינן בתוספתא ולפ"ז אם נגע בהם טבול יום קודם שנתקדשו בכלי די"ל פדיון י"ל תקנה להכשירן למזבח דיפדו ויחזרו ויקדישום דבטלה טומאתן ול"ש למתני בהו נפסלין כיון די"ל תקנה וכמו מותר הקטורת שהיו עושין להם תקנה בכל שנה שהיו פודין אותן וחוזרין ומקדישים להיות ראויים לשנה הבאה ול"ש לומר דנפסלים אבל לאחר קידוש כלי דאי"ל פדיון אי"ל תקנה ונפסלים:
כתב רש"י ז"ל (חולין ל"ד) על הא דאמרינן שם בשר בפירי לא מחלף כו' ז"ל ובשלמא פירות חולין אדם מתפיסן בטהרת תרומה כדי שיהא רגיל להתנהג בטהרת תרומה שאם תתחלף לו תרומה בחולין ויאכל תרומה בחזקת חולין יהא אוכלה בטהרה כו' ע"ש ונראה דא"צ לזה דאף אם לא יאכל דמיד שנתחלף לו חולין בתרומה ויהא סבור על התרומה שהן חולין מיד נאסר באכילה כדאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל טהרות פ"ז מ"ח היה משתמש מן החבית בחזקת של חולין ואח"כ נמצאת של תרומה ה"ז טהורה ואסורה באכילה מפני שספק טבול יום ע"ש היינו כיון דקסבר שהוא חולין לא שמרו מטבול יום אבל כשמתפיס החולין ע"ט תרומה א"כ שומרן מטבול יום ואם יתחלף לו ויהיה סבור על תרומה שהן חולין לא יהיה אסור כמ"ש הרמב"ם ז"ל [שלהי הל' מטמאי מו"מ דאם משמרה אף מדבר הפוסלה מותרת באכילה, והנה יש לעיין לשטת התוס' נדה (ז') דטבול יום אינו פוסל בחולין ע"ט תרומה אף דשלישי פוסל בהם ע"ש א"כ מאי מהני כשאוכל ע"ט תרומה לענין אחלופי דאם יתחלף לו תרומה בחולין יאסר באכילה דשמא נפסלה בטבול יום כדאמרינן בתוספתא וצ"ע:
והנה בחולין ע"ט הקדש איכא פלוגתא דתנאי ומייתינן לה בחולין (ל"ה ע"ב) וג' מחלוקת בדבר איכא למ"ד דה"ה כקדש ואיכא למ"ד ה"ה כחולין וראב"צ סבר דה"ה כתרומה וזה דאמרינן בתוספתא דמנחות קודם שקדשו בכלי וחלות תודה קודם שנשחט עליהם הזבח דדינם כתרומה מתוך פי' הר"ש ז"ל פ"א דטהרות מ"ח נראה משום דקודם הם חולין ע"ט הקדש וס"ל דדינן כתרומה אך מהרמב"ם ז"ל לא נראה כן דהא פסק חולין ע"ט הקדש ה"ה כחולין ופסק ג"כ דהמנחות קודם שקדשו בכלי ה"ה כתרומה ונראה דס"ל דקודם קידוש כלי די"ל קדושת פה לא גרע קדושתם מתרומה ולפ"ז נראה דלהרמב"ם ז"ל הוא מדאורייתא דדינן כתרומה:
והנה למ"ד חולין ע"ט הקדש דינן כתרומה יש לחקור בטעם הדבר אי הטעם משום דיש בכלל מאתים מנה כיון דשומרו ע"ט הקדש א"כ כ"ש דשומרו ע"ט תרומה וא"כ הוי כחולין שנעשו ע"ט תרומה דהן כתרומה ומ"ד ה"ה כחולין הוא משום דבטלה דעתו כמ"ש רש"י ז"ל חולין (ל"ג ע"ב) ומ"ד ה"ה כתרומה ס"ל דלא בטלה דעתו רק דא"י להתפיס חולין ע"ט הקדש מ"מ לא גרע משנעשו ע"ט תרומה וחולין ע"ט תרומה לכ"ע דינן כתרומה, והנה אי נימא כן מתיישב קושית התוס' חגיגה (כ' ע"א) ד"ה ראב"צ על ההיא דנדה (ע"א) דהיושבת על דם טוהר מערה מים לפסח מערה אין נוגעת לא ודייקינן מינה דחולין ע"ט הקדש כקדש דמי והקשו דילמא ס"ל כראב"צ דחולין ע"ט הקדש דינן כתרומה דטבול יום פוסל בהם ע"ש ולפ"ז כיון דטעמא דראב"צ דחולין ע"ט הקדש דינן כתרומה הוא משום דיש בכלל מאתים מנה וכששומרן ע"ט הקדש כ"ש ששומרן ע"ט תרומה וא"כ הן חולין שנעשו ע"ט תרומה א"כ זה שייך רק במידי דשייך בהו תרומה כדאמרינן בחולין (ל"ד) ובתוספתא דחשבינן מנחות שלא קדשו בכלי וחלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהן הזבח דדינן כתרומה הכל הוא מידי דשייך בהו תרומה אבל במערה מים לפסח דל"ש תרומה במים ל"ש בהו חולין ע"ט תרומה ואע"ג דזה שמשתמשין בהם לקדש הוא גדר בפ"ע ושייך בהו אפילו במידי דל"ש ביה קדש כמ"ש לעיל אך באלו המים משתמשין לקדש ולא לתרומה רק כיון שמשמשין ע"ט הקדש א"כ כ"ש שמשמרין אותו ע"ט תרומה א"כ לתרומה הוי רק מדין התפסה וזה ל"ש במידי דלית בהו תרומה:
הנה על התוספתא שהבאתי לעיל דהיה משתמש מן החבית בחזקת של חולין ואח"כ נמצאת של תרומה אסורה באכילה יש לעיין מהא דאמרינן בב"מ (ל"ח) המפקיד פירות אצל חבירו המפקיד רשאי לעשות אותן תרומה ומעשר על מקום אחר משום דהמפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהם א"כ סומך עליהם לעשותן תרומה ומעשר על מקום אחר וקשה איך רשאי לעשותן תרומה הא הנפקד סבור שהוא של חולין א"כ ישמרנו בתורת חולין א"כ תפסל התרומה ותהא אסורה באכילה ואי נימא דכיון דהמפקיד רשאי לעשותן תרומה ומעשר א"כ הנפקד משמרן בחזקת תרומה ועל טהרת תרומה קשה דאמרינן שם במפקיד פירות אצל חברו אפילו הן אבודין לא יגע בהם מ"ט ר"כ אמר רוצה אדם בקב שלו מט' קבין ש"ח ורנב"י אמר חיישינן שמא עשאן בעה"ב תרומה ומעשר על מקום אחר ומקשינן מההיא דהמפקיד פירות אצל חברו לא יגע בהם לפיכך בעה"ב עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר לרב כהנא ניחא לרנב"י מאי לפיכך ע"ש ואדרבה לר"כ תקשה כיון דלי"ל דחיישינן שמא עשאו תרומה ומעשר על מקום אחר א"כ איך עושה אותן לכתחילה תרומה ומעשר כיון דהנפקד לא יחוש לזה וישמרנו בתורת חולין, ואין לומר דמה דאמרינן בתוספתא היה משתמש מן החבית בחזקת של חולין כו' הוא דוקא במשתמש חיישינן למגע טבול יום אבל במפקיד פירות אצל חברו דאין הנפקד משתמש בהם אלא שומרן לא חיישינן לזה דהא הרמב"ם ז"ל שלהי הל' מטמאי מו"מ הביא דברי התוספתא וכתב ואם אמר בלבי היה לשומרה אפילו מדבר הפוסלה ה"ז מותרת באכילה וכתב שם הכ"מ דכך יש ללמוד מההיא דחגיגה (כ') היה משמר החבית בחזקת יין ונמצאה שמן כו' ע"ש ומוכח דלאו דוקא משתמש דכל שמשמר אותו בחזקת חולין הדין כן וצ"ע: