אור ברסלב
מקדש דוד חלק ג סימן מ - טהרת הקדש

מקדש דוד חלק ג· רבי דוד רפפורט

סימן מ - טהרת הקדש

סימן לט - מעלות הקדש

א

אמרינן בחולין (ב' ע"ב) הכל שוחטין ואפילו טמא בחולין ומקשינן טמא בחולין מאי למימרא ואמרינן בחולין שנעשו ע"ט הקדש וקסבר חולין שנעשו ע"ט הקדש כקדש דמי ופי' רש"י ז"ל דקבל עליה לאכול ע"ט הקדש שרוצה להרגיל עצמו בטהרת קדשים שאם יאכל שלמים או תודה יהא בקי בשמירתן כקדש דמי וחייב להבדל מדרבנן מכל טומאות הפוסלות בהן כו' עכ"ל, והנה התוס' שם כתבו על הא דמקשינן טמא בחולין מאי למימרא דאע"ג דאסור לגרום טומאה בחולין היינו דוקא בפירות ששייך בהן תרומה ואע"ג דאסור לטמאות גופו באוכלין טמאים כדדרשינן והתקדשתם כו' אזהרה לבני ישראל שיאכלו חוליהן בטהרה מ"מ יכול לטמאותן ולאוכלן בימי טומאתו ע"ש, והנה יש לעיין א"כ מאי מתרצינן בחולין שנעשו ע"ט הקדש דהיינו שקבל עליו לאכול חולין ע"ט הקדש כמ"ש רש"י ז"ל מ"מ הרי ראוי לאוכלו בימי טומאתו וא"כ מאי נ"מ בין חולין ובין חולין ע"ט הקדש דבימי טהרתו אף חולין אסור לאכול בטומאה כמ"ש תוס' ונראה מזה דחולין ע"ט הקדש אינו רק שזה האדם קבל עליו לאכול חולין ע"ט הקדש דאיכא נמי חולין ע"ט הקדש כשמתפיס דבר זה שיהיה ע"ט הקדש דהא חזינן בעלמא דאף באדם שלא קבל עליו כלל איכא ג"כ חולין ע"ט הקדש דהא אמרינן בנדה (ע"א) בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר מערה מים לפסח ואמרינן מערה אין נוגעת לא משום דחולין שנעשו ע"ט הקדש כקדש דמי ע"ש והתם לא מיירי באדם שקבל עליו לאכול ע"ט הקדש אלא בסתם בנ"א דהמים שהם לצורך הפסח משמרין אותו ע"ט הקדש ודינו כקדש והכא בטמא ששוחט בחולין שנעשו ע"ט הקדש מיירי שהתפיס בהמה זו שתהא ע"ט הקדש ותו לא חזי לימי טומאתו ואשמעינן רבותא דטמא שוחט ולא חיישינן שמא יגע בבשר ודוקא בסכין ארוכה כמ"ש רש"י ז"ל שם ואע"ג דבקדש חיישינן שמא יגע בבשר אף בסכין ארוכה והנה מזו הסוגיא נראה דחולין ע"ט הקדש דכקדש דמי אינו רק לענין שטבול יום או שלישי פוסל בהם דאף לאיסורין הם חלוקין משאר חולין דהא הכא מיירי בטמא דמטמא אף חולין ואמרינן דבחולין פשיטא דשוחט לכתחילה ובחולין ע"ט הקדש אשמעינן רק דשוחט בסכין ארוכה דלא חיישינן שמא יגע בבשר ובסכין שאינו ארוכה וכ"ש ליגע בבשר אסור אלמא אסור לטמאות חולין שנעשו ע"ט הקדש משא"כ בחולין משום דחולין ע"ט הקדש שנטמא לא חזי אף לימי טומאתו א"נ אסור לטמאות חולין ע"ט הקדש כמו קדש ולפ"ז ל"ק קושית התוס' חולין (ל"ה ע"א) ד"ה האוכל שהקשו כיון דאמרינן שם האוכל שלישי של חולין שנעשו ע"ט הקדש טהור לאכול בקדש דאינו פוסל גופו וכן אם נגע בקדש אינו עושה רביעי א"כ לענין מאי הוי שלישי ע"ש ולפ"ז כיון דחזינן דאסור לטמאות חולין ע"ט הקדש אף באופן דחולין מותר לטמאות א"כ שפיר נ"מ מה דאיכא שלישי בחולין ע"ט הקדש דאסור לגרום לה שתהיה שלישי ואם נעשית שלישי אסור לאוכלו ולא חזי אף בימי טומאתו אף דאינו פוסל גופו דאסור לאכול חולין ע"ט הקדש טמא כמו דאסור לאכול קדש טמא, והנה ז"ש רש"י ז"ל דמיירי באדם שקבל עליו לאכול חולין ע"ט הקדש נראה דהיינו רק דבאדם כזה א"צ להתפיס כ"ד ודבר שיהיה ע"ט הקדש רק כל שמייחד הדבר לימי טהרתו הוי כמו שהתפיסו ע"ט הקדש אבל כל שהתפיס דבר זה ע"ט הקדש אפילו לא קבל על עצמו לאכול ע"ט הקדש ג"כ דינו כקדש כדמוכח מכמה דוכתי:

כתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' מו"מ ה"ח וטומאת ווסתות וטומאת כתמים הכל מד"ס וטומאתן מספק לפיכך אין שורפין עליהם תרומה וקדשים אלא חולין וכן חולין שנעשו ע"ט הקדש שנטמאו באלו תולין כו' ע"ש ונראה מזה דאם נטמאו בודאי טומאה שורפין חולין שנעשו ע"ט הקדש ונראה מזה ג"כ דחולין ע"ט הקדש שוה דיניהם לקדשים דאם נטמאו אסורים באכילה וטעונים שריפה וממילא ל"ק ג"כ קושית התוס' חולין (ל"ה) למאי נ"מ בחולין ע"ט הקדש שי"ל שלישי דנ"מ דטעונין שריפה, והנה בחולין (ל"ד ע"ב) באוכל שלישי של חולין ע"ט תרומה דנפסל גופו מלאכול בתרומה מקשינן מההיא דהשלישי שבחולין נאכל בנזיד הדמע ואי אמרת נפסל גופו מלאכול בתרומה ספינן ליה מידי דפסיל גופיה וללשון ראשון ברש"י ז"ל שם מיירי בחולין שנעשו ע"ט תרומה וללשון שני בחולין גמורים רק לאחר שנתערב ע"כ נעשו האי חולין ע"ט תרומה ע"ש מיהו כיון דמקשינן רק איך ספינן ליה מידי דפסיל לגופיה ואי אינו פוסל גופו מותר לאוכלו מוכח מזה דחולין ע"ט תרומה שנטמא מותר לאוכלו ולא הוי לענין זה כתרומה וקשה על הרמב"ם דכתב דאף בספק טומאה תולין ואין אוכלין ולי"ל דז"ש הרמב"ם ז"ל דתולין ואין אוכלין הוא משום שלא יפסול גופו דבאוכלין תלויים אינו פוסל גופו כלל כדאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פ"ד דטהרות דהאוכל תרומה תלויה טהור ואינו פוסל גופו מדין אוכל אוכלין טמאים ע"ש וצ"ל דהרמב"ם ז"ל מחלק בין חולין ע"ט תרומה לחולין ע"ט הקדש דבזה איכא נמי איסור אכילה, והנה בההיא דחולין ב' איכא למימר דמש"ה בחולין ע"ט הקדש רק דלא חיישינן שמא יגע בבשר אבל אסור ליגע אינו משום דאם יגע יהיה אסור באכילה רק דאסור לטמאות חולין ע"ט הקדש וכ"כ הריטב"א ז"ל שם אך אף אי נימא כן אין מקום לקושית התוס' חולין (ל"ה) למאי הלכתא יש שלישי בחולין ע"ט הקדש דנ"מ דאסור לגרום לה האי טומאה וכן אי אפשר לומר מה שתי' התוס' חגיגה (כ') על קושיתם שם על ההיא דנדה (ע"א) דמתחילה היו אומרים היושבת על דם טוהר מערה מים לפסח מערה אין נוגעת לא ודייקינן מינה דסבר חולין שנעשו ע"ט הקדש כקדש דמי והקשו דדילמא ס"ל כמ"ד דחולין ע"ט הקדש דינן כתרומה וטבול יום פוסל את התרומה ותי' דאי כתרומה הוו אפילו תיגע בהן לא הוי אלא פוסל דלא הו"ל אלא שלישי ואין שלישי בתרומה מטמא רבימי בקדש שאין המים עושין בו רביעי ע"ש היינו דס"ל דזה שלא תיגע במים הוא רק שלא יטמאו המים את הפסח ואי דינן רק כתרומה שאין פוסלין את הקדש אמאי אינה נוגעת בהמים אך כפי מה שמוכח מריש חולין דאסור לטמאות חולין ע"ט הקדש א"כ אפילו אם דינן כתרומה ג"כ אינה נוגעת במים מפני שפוסלן במגעה ואסור לטמאות חולין ע"ט הקדש ודוחק גדול לומר דזה דאסור לטמאות חולין ע"ט הקדש הוא רק אם דינן כקדש אבל אם דינן כתרומה מותר לטמאות:

והנה מ"ש הרמב"ם בטומאת מעל"ע ווסתות וכתמים כיון דטומאתן ספק חולין ע"ט הקדש רק תולין היינו לא אוכלין ולא שורפין לכאורה יש לעיין אמאי לא יהא מותר לשורפן בשלמא זה דאסורין באכילה לענין זה הם כקדשים דקדשים טמאים אסורין באכילה אבל אמאי אין שורפין דזה דקדשים טמאים מספק דאין שורפין הוא משום משמרת תרומותי דאסור לשרוף קדשים כשרים אך זה האיסור ל"ש לטומאה וטהרה כלל וחולין ע"ט הקדש רק לטומאה וטהרה אתפסיה כקדשים אבל לא לדברים שאין שייכים לטומאה וטהרה כלל אך גם בזה הרמב"ם ז"ל לשיטתיה שכתב בפה"מ טהרות פ"ב מ"ב ז"ל ואם היה אוכל ע"ט תרומה הנה יהיו אלו החולין כאילו הן תרומה לענין הטומאה וההפסד עכ"ל היינו דלא רק לענין טומאה דינן כתרומה דגם לענין הפסד דאסור להפסידן דינן כתרומה אך יש לעיין מנ"ל להרמב"ם ז"ל חידוש זה:

ב

אמרינן בחולין (ל"ד) דהשוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם דנאכלין בידים מסואבות ומוקמינן לה בחולין ע"ט הקדש וס"ל כקדש דמי ומקשינן ולוקמה בחולין שנעשו ע"ט תרומה ואמרינן לא ס"ד דקתני בשר ואי בתרומה בשר מי איכא ומקשינן אלא מאי בקדשים חיה בקדשים מי איכא ואמרינן בשר בבשר מיחלף בשר בפירי לא מיחלף ע"ש ומוכח מזה דחולין ע"ט תרומה ליכא רק בדברים שיש כיוצא בהם בתרומה, והנה יש לעיין דאמרינן בריש מס' טבול יום לפי גרסת הר"ש ז"ל שם דרתיחה של מים אינו חיבור בטבול יום וחיבור בשאר הטמאים וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ח מהל' ט"א ה"א וקשה מה שייך שיפסול טבול יום את המים הא אין מים בתרומה ואי אפשר לומר דמיירי בחולין ע"ט הקדש דהא הרמב"ם ז"ל פסק דחולין ע"ט הקדש ה"ה כחולין ולא פסל בה טבול יום וע"כ בשנעשו ע"ט תרומה וקשה הא אין מים בתרומה ואיך שייך בהם חולין ע"ט תרומה וגם יש לעיין מההיא דנדה דבראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר מערה מים לפסח וכו' ואמרינן משום דס"ל חולין ע"ט הקדש כקדש דמי והא חולין ע"ט הקדש ג"כ בעינן מידי דשייך בהקדש דאמרינן רק דבחיה שייך ע"ט הקדש משום דבשר בבשר מיחלף אבל בעינן מין שיש בו קדש דמשום אחלופי הוא והא מים ליכא בקדש וזה דאיכא קדש בניסוך המים ודאי ל"ש בזה משום אחלופי דזה שייך רק במידי שהוא לאכילה ע"כ נראה דאיכא תרי גווני חולין ע"ט הקדש חדא מה שמתפיס שיהיו ע"ט הקדש וחדא מה שמשתמשין בו קדש כההיא דמערה מים לפסח שהוא להדחת הפסח בזה שייך ע"ט הקדש אף במילי דל"ש בהו קדש ול"ש בהו משום אחלופי, ובזה יש לתרץ ג"כ ההיא דטבול יום דמשכחת לה במים שמשתמשין בהם לתרומה כגון ללוש בהן את התרומה וזה דינה כחולין ע"ט תרומה אף במידי דל"ש בה תרומה עצמה:

אמרינן בטבול יום פ"א מ"ה התיאה והחלתית כו' טהורין באב הטומאה ואצ"ל בטבול יום דברי ר"מ וחכ"א טהורין בטבול יום וטמאין בכל הטומאות ופי' הר"מ והר"ש ז"ל במסקנא דלקבלת טומאה עצמה פליגי דכל הנך אין תורת אוכל עליהן ורבנן סברי דבטבול יום הקלו אבל בשאר טומאות גזר אע"ג דלא חזו לאכילה כולי האי ע"ש היינו דלרבנן זה דמתטמא בשאר הטומאות הוא משום גזירה ויש לעיין כיון דמדינא אינו מקבל טומאה א"כ אינו חייב במעשרות הא כל שחייב במעשרות מטמא ט"א כדאמרינן בנדה (נ') וכ"כ הר"ש ז"ל עוקצין פ"ג מ"ה דתיאה וחלתית אין בהם מעשרות ע"ש וקשה כיון דל"ש בהו תרומה מה שייך שתפסל בטבול יום דזה שייך רק בתרומה וע"כ בחולין שנעשו ע"ט תרומה או ע"ט הקדש וקשה הא אמרינן דזה שייך רק במידי דשייך ביה תרומה או קדש וצ"ל נמי דמיירי בתבלין שנותנין לתוך התרומה ולתוך הקדש וזה דינן כחולין ע"ט הקדש וע"ט תרומה אף במידי דל"ש בהו תרומה וקדש:

עוד יש חולין ע"ט הקדש או ע"ט תרומה ע"י תערובות כמ"ש רש"י ז"ל (חולין ל"ד) גבי השלישי נאכל בנזיד הדמע בלשון שני דמיירי בחולין גרידא אך כאן שנתערב בתרומה ע"כ צריך למיכליה ע"ט תרומה והו"ל חולין שנעשו ע"ט תרומה ע"ש וכן חולין הטבולים לחלה אמרינן בנדה (ז' ע"א) דהוו כחולין ע"ט תרומה משום דנעשין ע"ט החלה המעורבת בהן ועוד חמירי ע"ש וכן קדשים קודם קידוש כלי כמ"ש תוס' שבועות (י"א) גבי קטורת שהקשו שם קודם שנתנה למכתשת אמאי אינה נפסלת בטבול יום הא הוי חולין שנעשו ע"ט הקדש ותי' דזה שייך רק במידי דחזי לאכילה ע"ש, והנה יש לעיין דאמרינן במנחות (ק') דהמנחות שנטמאו עד שלא קדשו בכלי י"ל פדיון וכן אמרינן בסוטה נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי ה"ה ככל המנחות ותפדה ע"ש הא כיון דאף קודם קידוש כלי הוי חולין שנעשו ע"ט הקדש ולפמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' מו"מ ה"ח דחולין ע"ט הקדש בספק טומאה תולין הא ודאי טמא שורפין א"כ מאי מהני להו פדיון הא סוף סוף טעונין שריפה מדין חולין ע"ט הקדש וצ"ל דאף דבחולין ע"ט הקדש לא מהני חזרה דא"כ כשנטמאו אמאי שורפין ובספק אמאי תולין יחזור בהם ולא יהיו עוד ע"ט הקדש ויהיו מותרים באכילה מ"מ אם זה שהן ע"ט הקדש הוא בשביל איזה סיבה כגון בקדשים כשיפדו ובטלה הסיבה בטל ג"כ מהם דין חולין ע"ט הקדש, והנה ע"כ צ"ל כן דא"כ לא משכחת לה חולין כלל דכשהיתה עיסה וטבולה לחלה היתה כולה חולין ע"ט תרומה שהרי נעשית כולה ע"ט החלה דפתיכא בה כדאמרינן בנדה (ז') א"כ אף כשהפריש החלה תשאר חולין ע"ט תרומה וע"כ דכל שהוא בשביל סיבה בטלה הסיבה בטל דין חולין ע"ט תרומה ויש לחקור בטעם הדבר אי משום דהוי התפסה ע"ט הקדש רק לזמן כ"ז שתהיה הסיבה ולפ"ז אפשר שלעולם מהני התפסה ע"ט הקדש לזמן או אפשר דלא מהני התפסה ע"ט הקדש לזמן ושאני הכא דהוא לא התפיס ע"ט הקדש כלל רק בע"כ חל עליהן דין חולין ע"ט הקדש בשביל הסיבה כה"ג אי בטלה הסיבה בטל דין טהרת הקדש:

והנה במנחות שנטמאו קודם שקדשו בכלי דנפדין ונאכלין נראה בפשיטות דאם נטמאו קודם בטבול יום דקודם שקדשו בכלי ג"כ נפסלים בטבול יום דדינם אז כתרומה כדאמרינן בתוספתא שהביאו התוס' חולין (ל"ה ע"א) ד"ה האוכל ע"ש אם נפדו אח"כ לא רק שבטל איסורן כ"א ג"כ בטלה טומאתן דמגע טבול יום הוא שלישי ושלישי ל"ש בחולין וקודם שקידשו בכלי דינן כתרומה דיש בהם שלישי אבל כשנפדו כיון דעתה הן חולין ובחולין ל"ש שלישי א"כ ודאי דבטלה טומאתן, ובזה נ"ל ליישב מה שהקשו המפרשים ז"ל על מתני' דמעילה ט' דהמנחות מועלין בהן משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחו"כ ובלינה והקשו הא גם קודם קידוש כלי ג"כ נפסלים בטבול יום דדינן כתרומה כדאמרינן בתוספתא ולפ"ז אם נגע בהם טבול יום קודם שנתקדשו בכלי די"ל פדיון י"ל תקנה להכשירן למזבח דיפדו ויחזרו ויקדישום דבטלה טומאתן ול"ש למתני בהו נפסלין כיון די"ל תקנה וכמו מותר הקטורת שהיו עושין להם תקנה בכל שנה שהיו פודין אותן וחוזרין ומקדישים להיות ראויים לשנה הבאה ול"ש לומר דנפסלים אבל לאחר קידוש כלי דאי"ל פדיון אי"ל תקנה ונפסלים:

כתב רש"י ז"ל (חולין ל"ד) על הא דאמרינן שם בשר בפירי לא מחלף כו' ז"ל ובשלמא פירות חולין אדם מתפיסן בטהרת תרומה כדי שיהא רגיל להתנהג בטהרת תרומה שאם תתחלף לו תרומה בחולין ויאכל תרומה בחזקת חולין יהא אוכלה בטהרה כו' ע"ש ונראה דא"צ לזה דאף אם לא יאכל דמיד שנתחלף לו חולין בתרומה ויהא סבור על התרומה שהן חולין מיד נאסר באכילה כדאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל טהרות פ"ז מ"ח היה משתמש מן החבית בחזקת של חולין ואח"כ נמצאת של תרומה ה"ז טהורה ואסורה באכילה מפני שספק טבול יום ע"ש היינו כיון דקסבר שהוא חולין לא שמרו מטבול יום אבל כשמתפיס החולין ע"ט תרומה א"כ שומרן מטבול יום ואם יתחלף לו ויהיה סבור על תרומה שהן חולין לא יהיה אסור כמ"ש הרמב"ם ז"ל [שלהי הל' מטמאי מו"מ דאם משמרה אף מדבר הפוסלה מותרת באכילה, והנה יש לעיין לשטת התוס' נדה (ז') דטבול יום אינו פוסל בחולין ע"ט תרומה אף דשלישי פוסל בהם ע"ש א"כ מאי מהני כשאוכל ע"ט תרומה לענין אחלופי דאם יתחלף לו תרומה בחולין יאסר באכילה דשמא נפסלה בטבול יום כדאמרינן בתוספתא וצ"ע:

והנה בחולין ע"ט הקדש איכא פלוגתא דתנאי ומייתינן לה בחולין (ל"ה ע"ב) וג' מחלוקת בדבר איכא למ"ד דה"ה כקדש ואיכא למ"ד ה"ה כחולין וראב"צ סבר דה"ה כתרומה וזה דאמרינן בתוספתא דמנחות קודם שקדשו בכלי וחלות תודה קודם שנשחט עליהם הזבח דדינם כתרומה מתוך פי' הר"ש ז"ל פ"א דטהרות מ"ח נראה משום דקודם הם חולין ע"ט הקדש וס"ל דדינן כתרומה אך מהרמב"ם ז"ל לא נראה כן דהא פסק חולין ע"ט הקדש ה"ה כחולין ופסק ג"כ דהמנחות קודם שקדשו בכלי ה"ה כתרומה ונראה דס"ל דקודם קידוש כלי די"ל קדושת פה לא גרע קדושתם מתרומה ולפ"ז נראה דלהרמב"ם ז"ל הוא מדאורייתא דדינן כתרומה:

והנה למ"ד חולין ע"ט הקדש דינן כתרומה יש לחקור בטעם הדבר אי הטעם משום דיש בכלל מאתים מנה כיון דשומרו ע"ט הקדש א"כ כ"ש דשומרו ע"ט תרומה וא"כ הוי כחולין שנעשו ע"ט תרומה דהן כתרומה ומ"ד ה"ה כחולין הוא משום דבטלה דעתו כמ"ש רש"י ז"ל חולין (ל"ג ע"ב) ומ"ד ה"ה כתרומה ס"ל דלא בטלה דעתו רק דא"י להתפיס חולין ע"ט הקדש מ"מ לא גרע משנעשו ע"ט תרומה וחולין ע"ט תרומה לכ"ע דינן כתרומה, והנה אי נימא כן מתיישב קושית התוס' חגיגה (כ' ע"א) ד"ה ראב"צ על ההיא דנדה (ע"א) דהיושבת על דם טוהר מערה מים לפסח מערה אין נוגעת לא ודייקינן מינה דחולין ע"ט הקדש כקדש דמי והקשו דילמא ס"ל כראב"צ דחולין ע"ט הקדש דינן כתרומה דטבול יום פוסל בהם ע"ש ולפ"ז כיון דטעמא דראב"צ דחולין ע"ט הקדש דינן כתרומה הוא משום דיש בכלל מאתים מנה וכששומרן ע"ט הקדש כ"ש ששומרן ע"ט תרומה וא"כ הן חולין שנעשו ע"ט תרומה א"כ זה שייך רק במידי דשייך בהו תרומה כדאמרינן בחולין (ל"ד) ובתוספתא דחשבינן מנחות שלא קדשו בכלי וחלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהן הזבח דדינן כתרומה הכל הוא מידי דשייך בהו תרומה אבל במערה מים לפסח דל"ש תרומה במים ל"ש בהו חולין ע"ט תרומה ואע"ג דזה שמשתמשין בהם לקדש הוא גדר בפ"ע ושייך בהו אפילו במידי דל"ש ביה קדש כמ"ש לעיל אך באלו המים משתמשין לקדש ולא לתרומה רק כיון שמשמשין ע"ט הקדש א"כ כ"ש שמשמרין אותו ע"ט תרומה א"כ לתרומה הוי רק מדין התפסה וזה ל"ש במידי דלית בהו תרומה:

הנה על התוספתא שהבאתי לעיל דהיה משתמש מן החבית בחזקת של חולין ואח"כ נמצאת של תרומה אסורה באכילה יש לעיין מהא דאמרינן בב"מ (ל"ח) המפקיד פירות אצל חבירו המפקיד רשאי לעשות אותן תרומה ומעשר על מקום אחר משום דהמפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהם א"כ סומך עליהם לעשותן תרומה ומעשר על מקום אחר וקשה איך רשאי לעשותן תרומה הא הנפקד סבור שהוא של חולין א"כ ישמרנו בתורת חולין א"כ תפסל התרומה ותהא אסורה באכילה ואי נימא דכיון דהמפקיד רשאי לעשותן תרומה ומעשר א"כ הנפקד משמרן בחזקת תרומה ועל טהרת תרומה קשה דאמרינן שם במפקיד פירות אצל חברו אפילו הן אבודין לא יגע בהם מ"ט ר"כ אמר רוצה אדם בקב שלו מט' קבין ש"ח ורנב"י אמר חיישינן שמא עשאן בעה"ב תרומה ומעשר על מקום אחר ומקשינן מההיא דהמפקיד פירות אצל חברו לא יגע בהם לפיכך בעה"ב עושה אותן תרומה ומעשר על מקום אחר לרב כהנא ניחא לרנב"י מאי לפיכך ע"ש ואדרבה לר"כ תקשה כיון דלי"ל דחיישינן שמא עשאו תרומה ומעשר על מקום אחר א"כ איך עושה אותן לכתחילה תרומה ומעשר כיון דהנפקד לא יחוש לזה וישמרנו בתורת חולין, ואין לומר דמה דאמרינן בתוספתא היה משתמש מן החבית בחזקת של חולין כו' הוא דוקא במשתמש חיישינן למגע טבול יום אבל במפקיד פירות אצל חברו דאין הנפקד משתמש בהם אלא שומרן לא חיישינן לזה דהא הרמב"ם ז"ל שלהי הל' מטמאי מו"מ הביא דברי התוספתא וכתב ואם אמר בלבי היה לשומרה אפילו מדבר הפוסלה ה"ז מותרת באכילה וכתב שם הכ"מ דכך יש ללמוד מההיא דחגיגה (כ') היה משמר החבית בחזקת יין ונמצאה שמן כו' ע"ש ומוכח דלאו דוקא משתמש דכל שמשמר אותו בחזקת חולין הדין כן וצ"ע:

ג

כתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' אבה"ט השלישי שבתרומה שנגע באוכלי קדש פסלן ועשאן רביעי אח"כ כתב חולין שנעשו ע"ט תרומה השלישי שבהם פסול כתרומה ואם נגע בקדש אינו עושהו רביעי ע"ש ובפה"מ טהרות פ"ב מ"ז כתב דלענין שיעשה רביעי בקדש צריך שכל המדרגות ואפילו הראשון יהיו או קדש או תרומה ואם היו חולין אפילו הראשון אין הטומאה עוברת אלא עד שלישי וכן אם היה הראשון חולין שנעשו ע"ט תרומה ג"כ אין הטומאה עוברת אלא עד שלישי וכתב דלמשנה ראשונה דחולין שנעשו ע"ט הקדש כקדש דמי והשלישי שבתרומה מטמא משקה קדש ופוסל אוכלי קדש ושל חולין שנעשו ע"ט הקדש ועשאן רביעי ומ"מ אם הגיעה הטומאה מחולין שנעשו ע"ט הקדש לא תעבור הטומאה ממנו זולת אל השלישי ואפי' היו השני והשלישי אשר הוכנה להם הטומאה קדש ע"ש ויש לעיין בטעם הדבר כיון דחולין ע"ט תרומה דינן כתרומה וחולין ע"ט הקדש כקדש אמאי אין עושין רביעי בקדש ועוד יותר קשה על חולין ע"ט הקדש אי כקדש דמי ויש בהם רביעי אמאי אם היו שלישי ונגעו בקדש אין עושה אותן רביעי, ונראה לומר דכל דין חולין ע"ט תרומה וחולין ע"ט הקדש הוא רק לגבי עצמן דהא אמרינן הטעם דחולין ע"ט תרומה וע"ט הקדש הוא משום אחלופי שאם יתחלף לו תרומה בחולין ויאכל תרומה בחזקת חולין יהיה אוכלה בטהרה וכן בקדש זה שייך רק לגבי עצמן אבל לגבי אחרים דינן כחולין גמורים א"כ אם נגע שלישי של חולין ע"ט תרומה בקדש לגבי האי קדש האי חולין ע"ט תרומה דינן כחולין גמורים דל"ש בהו שלישי א"כ לגבי האי קדש הם כטהורים גמורים ולא נפסלו בנגיעתם וכן אם נגעה שלישי של חולין ע"ט הקדש בקדש נהי דלגבי עצמן י"ל אפילו רביעי מיהו לגבי האי קדש שנגעה בהן הם כחולין גמורים דלית בהו שלישי ומש"ה אין עושין רביעי בקדש ואפילו אם היה הראשון והשני חולין ע"ט תרומה או ע"ט הקדש ג"כ אין הטומאה עוברת עד רביעי כיון דלרביעי בקדש בעינן שיהיו כל המדרגות או תרומה או קדש לא מהני בזה חולין ע"ט תרומה וע"ט הקדש דלענין טומאת אחרים ה"ה כחולין [יש לחקור הא דאמרינן בחולין (ק"ו) בנט"י עד כאן לחולין עד כאן לתרומה דהיינו דלחולין צריך ליטול עד הפרק השני ולתרומה עד הפרק השלישי בחולין שנעשו ע"ט תרומה מהו אי דינן לענין זה כחולין או כתרומה]:

הנה לפמ"ש הרמב"ם ז"ל בפה"מ דאפילו למשנה ראשונה דחולין ע"ט הקדש כקדש דמי מ"מ אין שלישי שלהם עושה רביעי בקדש אי אפשר לתרץ מה שתי' התוס' חגיגה (כ') בההיא דהיושבת על דם טוהר דמערה מים לפסח ואמרינן מערה אין נוגעת לא אלמא קסבר חולין שנעשו ע"ט הקדש כקדש דמי והקשו דילמא סבר כראב"צ דה"ה כתרומה ותי' דא"כ אין שלישי שבהן פוסל הקדש היינו דאין המים חוזרין ומטמאין את הפסח ע"ש ולהרמב"ם ז"ל הא אפילו אי דינן כקדש ג"כ אין חוזרין ומטמאין את הפסח דשלישי של חולין ע"ט הקדש אינו פוסל את הקדש אפילו למשנה ראשונה וע"כ להרמב"ם ז"ל זה שלא תגע במים אינו משום פסול הפסח רק המים עצמן אסור לפסול וכשטתיה שהבאנו לעיל סק"א דאסור לטמאות חולין שנעשו ע"ט הקדש:

אמרינן בטהרות פ"ב מ"ו השלישי שבתרומה מטמא משקה קדש ופוסל אוכל קדש שנעשו לטהרת הקדש אבל אם נעשו ע"ט תרומה היינו השלישי שנגעה בהם] מטמא שנים ופוסל אחד בקדש ומשום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש כמ"ש הר"ש ז"ל שם וחיישינן שמא ראשון היא, והנה יש לעיין דהא מקשינן בירושלמי פסחים ספ"א אמאי אין שורפין תרומה עה"פ בשעה ששית כיון דאסור באכילה מדרבנן א"כ נפסלה בהיסח הדעת ותשרף ומתרצינן שם דאכתי שומרה שלא תתערב באחרות ע"ש היינו ששומרה שלא תתערב ותאסור את האחרות ואין זו היסח הדעת א"כ הכא בתרומה שנעשית שלישי ונטמאה כיון דאסורה באכילה א"כ אינו שומרה עוד אלא כדי שלא תתערב באחרות א"כ מאי נ"מ בזה בין נעשו ע"ט הקדש בין נעשו ע"ט תרומה דזה שייך רק היכא דשמירתן בשביל עצמן דאם נעשו ע"ט הקדש שומרן יותר משנעשו ע"ט תרומה וטהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל לאחר שנטמאו דשמירתן רק בשביל אחרים שלא יתערבו בהם מאי נ"מ אם הוי ע"ט הקדש או ע"ט תרומה וצ"ע:

ד

אמרינן בחגיגה בגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קדש ואמרינן שם י"ט ש"מ חולין שנעשו ע"ט הקדש כקדש דמי מדלא קתני בהו מעלה היינו דבגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי חולין ע"ט הקדש ובגדי אוכלי חולין ע"ט הקדש מדרס לאוכלי קדש ואמרינן שם ודילמא האי דלא קתני בהו מעלה דאי דמי לתרומה הא קתני תרומה ואי דמי לחולין הא תני לחולין אלא מסיפא ר"י בן גודגדא היה אוכל כל ימיו ע"ט הקדש והיתה מטפחתו מדרס לחטאת לחטאת אין לקדש לא אלמא קסבר חולין ע"ט הקדש כקדש דמי ע"ש, והנה הראב"ד ז"ל פי"א מהל' אבה"ט ה"ט כתב דהלכתא כמ"ד דחולין ע"ט הקדש כקדש דמי והביא ראיה ג"כ מסתם מתני' דחגיגה היינו דקתני ר"י בן גודגדא כו' והיה מטפחתו מדרס לחטאת לחטאת אין לקדש לא וש"מ דחולין ע"ט הקדש כקדש דמי והרע"ב ז"ל בחגיגה שם כתב דלית הלכתא כהאי מתני' דבגדי אוכלי חולין ע"ט הקדש מדרס רק לחטאת ולא לקדש אלא כמתני' דנדה (ע"א) דחולין ע"ט הקדש כחולין דמי ע"ש, והנה יש לעיין לתנאי דחולין ע"ט הקדש לאו כקדש א"כ בגדי אוכלי חולין ע"ט הקדש מדרס לקדש א"כ לר' יצחק דאי"ל בחולין (ל"ה) דזה דבגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קדש ה"ה בפירי א"כ חולין שנעשו ע"ט הקדש מטמאין את הקדש, והנה התוס' חולין ל"ה ד"ה בחולין ס"ל דל"ש בחולין ע"ט הקדש שטהרתה טומאה אצל הקדש אך רש"י ז"ל שם ל"ד בלשון שני ס"ל לעולא חולין ע"ט הקדש טהרתה טומאה אצל הקדש ועיין במהרש"א ז"ל שם ויש לעיין א"כ במה מדיחין את הפסח דהא המים שמדיחין את הפסח הוא חולין שנעשו ע"ט הקדש כדאמרינן בנדה שם וכן במה מבשלין את הקדשים דהא כלים טעונין מריקה ושטיפה היינו כשמבשלן במים דבלא מים אמרינן השפוד והאסכלה מגעילן בחמין והא המים הם חולין אלא שנעשו ע"ט הקדש ואמאי אין מטמאין המים את הקדשים, וכן הלל איך היה כורך פסח מצה ומרור ואוכלן ביחד אמאי לא טמאו המצה והמרור שאינן אלא חולין ע"ט הקדש את הפסח וצ"ל כמ"ש דאיכא תרי גווני חולין ע"ט הקדש ואותן החולין שמשתמשים בהם עם הקדשים עצמן הוא גדר בפ"ע וחלוק בדינא משאר חולין ע"ט הקדש ובזה מודו כ"ע דאין טהרתה טומאה אצל הקדש, עוד אפשר לומר דזה דאמרינן בתרומה שטהרתה היא אצל הקדש וכן חולין ע"ט הקדש לרש"י ז"ל בלשון שני לעולא הוא רק משום בגדו דחיישינן שמא נגעו בבגדיו שהן מדרס אצל הקדש דלרבא דס"ל בחולין שם דלא אמרינן בתרומה שטהרתה טומאה אצל הקדש וזה דבגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קדש מדרסות שאני דחיישינן שמא ישבה עליהן אשתו נדה כתבו התוס' שם דמאן דס"ל דטהרתה טומאה אצל הקדש לא נראה לו לחלק בין מדרסות לפירי ורבא משני דיש לחלק ולא חיישינן בפירי שמא נגע במדרס ע"ש א"כ י"ל דמאן דפליג עליה דרבא ס"ל דחיישינן בפירי שמא נגעו במדרס ומש"ה הוא טומאה אצל הקדש א"כ זה שייך רק היכא דבגדו מדרס אבל כשמדיחין את הפסח או מבשלין הקדשים כיון שהוא עוסק בקדשים עצמן ע"כ דינו אז כאוכל קדש דאם דינו אז רק כשאר אוכל חולין בטהרה א"כ בגדיו לכ"ע מדרס לקדש א"כ איך יכול לעסוק בקדש שהרי הוא נושא את המדרס ומטמא את הקדש וכיון דבגדיו אינן אז מדרס לקדש אף חולין שלו אז אינן טומאה אצל הקדש דליכא אז חשש שמא נגעו בבגדיו:

והנה בעיקר לר"י דס"ל דבגדי אוכלי תרומה דמדרס לאוכלי קדש דה"ה לפירי דטהרת תרומה טומאה היא אצל הקדש לפי שאינו דומה שמירת תרומה לשמירת קדש נראה דחולין לתרומה אינו כן אע"ג דבגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה אבל בפירי אינו כן דהא בתוספתא שהובא לעיל אמרינן דהמשמר תרומה בחזקת חולין אסור באכילה רק משום ספק טבול יום והרמב"ם ז"ל כתב דאם שמרו אף מטבול יום מותר ואף ששמרו בחזקת חולין ואמאי לא נימא שטהרתה טומאה היא אצל התרומה משום דל"ד שמירת חולין לשמירת תרומה ע"כ נראה דזה רק מעלה בקדש:

והנה התוס' בחולין שם כתבו למ"ד דדוקא במדרסות שמא ישבה עליהם אשתו נדה אבל בפירי אע"ג דבגדיו מדרס לא דלא חיישינן בפירי שמא נגע במדרס ע"ש ונראה הטעם אע"ג דשכיח הוא זה משום דחשבינן בטהרות פ"ד מי"ב בספיקות שהתירו חכמים ספק טהרת פרישות וכתב הרמב"ם ז"ל בפה"מ שם כגון בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה שזהו רק מעלה של פרישות אם הוי רק ספק הוא טהור ע"ש וה"נ כיון דאינו ברור שנגעו הפירות בהחדרס טהור אך בזה יש לעיין אע"ג דלא נגעו הפירי בהבגדים שהוא המדרס מ"מ האוכל תרומה הוא עצמו מטמא הפירות במגעו משום נושא המדרס דהא כה"ג כתבו התוס' גיטין (ס"א) דטומאת ע"ה הוא משום נושא המדרס דבגדי ע"ה מדרס לפרושים וצ"ע:

אמרינן בחגיגה (י"ט) דמתני' דבגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה אתאן לר"מ דאי"ל דחולין ומעשר כהדדי נינהו דאי לרבנן לתני עוד מעלה דבגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר והקשה הט"א שם הא לרבנן שני להו מעשר מחולין אלא לגבי אכילה אבל לא לנגיעה כדאמרינן שם לעיל והא מדרס נגיעה היא ואפילו אם נגע במעשר עצמו אינו נפסל דלענין נגיעה ליכא מעלה במעשר מבחולין ע"ש, ולענ"ד נראה דל"ק דזה שייך רק לההיא דחגיגה שם ולעיל גבי ידים טמאות דלנגיעה דמעשר א"צ נטילה דלנגיעה הן כחולין א"נ מה דאמרינן כן לענין אוכל אוכלין טמאים דהוי שני וטהור לחולין דה"נ לנגיעת מעשר הוא טהור אבל זה דבגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה וכן בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש הוא משום שמא ישבה עליהן אשתו נדה כדאמרינן בחולין וזו הטומאה היא אף לחולין אך אוכלי תרומה זהירין יותר אף מדברים המטמאין את החולין וכן אוכלי קדש מאוכלי תרומה ואע"ג דלענין שלא תשב עליהן אשתו נדה לא מצינו מעלות שצריך לשומרן לקדש יותר מלתרומה רק שאלו זהירין יותר א"כ לקדש חיישינן שמא ישבה עליהן אשתו נדה והכל תלוי באכילה דאם ישמור הדבר כמו לקדש אם אינו אוכל קדש לא מהני דהא אמרינן בגמרא ש"מ חולין שנעשו ע"ט הקדש כקדש דמי דאי לאו כקדש לתני עוד מעלה דבגדי אוכלי ע"ט הקדש מדרס לאוכלי קדש ואע"ג דכשאוכל ע"ט הקדש היינו ששומרו כמו לקדש א"כ אמאי אי לאו כקדש הוי מדרס לקדש ומוכח דכל שאינו אוכל קדש לא מהני שמירתו לדבר שטהרתו ממעלה יותר גדולה וכיון דחולין שנעשו ע"ט הקדש לאו כקדש דמי לענין מעלת הטהרה לא מהני בשמירתו אף ששומרו כמו לקדש וא"כ כיון דמעשר לענין אכילה לרבנן היא במעלת הטהרה יותר מחולין א"כ אוכלי מעשר כיון שאוכלין דבר שמעלת טהרתו יתרה נזהרין יותר מאוכלי חולין אף מבגדיהם שלא תשב עליהם אשתו נדה:

ה

אמרינן (בשבת י"ג) בי"ח דבר שגזרו אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון ואוכל שני והשותה משקין טמאים והבא ראשו ורובו במים שאובין כו' ואמרינן שם דמש"ה גזרו על הבא ראשו ורובו במים שאובים שהיו טובלין במי מערות והיו נותנין עליהם מים שאובים והיו אומרים לא אלו מטהרים אלא אלו וכתב רש"י ז"ל וחיישינן דילמא אתי לבטולי תורת מקוה וטובלין בשאובין ע"ש, והרמב"ם ז"ל בפה"מ שלהי זבין כתב דגזרו עליהן לפי שהיו טובלין במי מערות ואח"כ רוחצין במים שאובין והיו אומרים שהמים שאובין הם העיקר והיו מקילין במי מקוה ולא היו מתכוונים בו טבילה לשמה ע"ש, ונראה דמש"ה לא פי' כרש"י ז"ל דילמא אתי לבטולי תורת מקוה לגמרי משום דקשיא ליה א"כ למה גזרו רק לתרומה דהבא ראשו ורובו במים שאובין אינו טמא רק לתרומה ואם חיישינן שמא לא יטבול כלל במקוה יהיה טמא אף לחולין לכן כתב שהיו מבטלין רק טבילה לשמה שהיו אומרים שהשאובין הם המטהרים וזה הוי חסרון רק לתרומה דלחולין לא בעינן כוונה בטבילה כדאמרינן (בחגיגה י"ט) לכן גזרו שלא יהא טמא אלא לתרומה אך מ"מ יש לעיין אמאי אין פוסלין מעשר דלמעשר ג"כ בעי כוונה]:

כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' ביאת מקדש דהאוכל אוכלין טמאים ושותה משקין טמאים ונכנס למקדש מכין אותו מכת מרדות היינו משום דאמרינן בפרה דכל הטעון ביאת מים מד"ס אם נכנס למקדש פטור וס"ל דפטור אבל אסור ומכין אותו מכת מרדות, והנה יש לעיין דאמרינן בשקלים דפרוכת שנטמאת בולד הטומאה מטבילין אותה בפנים כו' ופי' המפרשים ז"ל שם משום דטומאה דרבנן א"צ שילוח ומ"ש פרוכת שנטמאת בולד הטומאה דהיינו במשקין שהיא שני מאוכל אוכלין טמאים שהוא ג"כ שני מדרבנן והתם משמע דאף לכתחילה א"צ שילוח ואפשר דיש לחלק בין אדם לכלים דכלים קילי לענין ביאת מקדש מאדם דאין בהם אלא לאו ולא כרת קילי נמי לענין זה, עוד אפשר דשאני לענין ולד הטומאה בין טומאה שאירע בפנים לטומאה שאירע בחוץ דכה"ג מחלקי התוס' רפ"ב דזבחים גבי טמא במחנה לויה ע"ש (כתב הר"ש ז"ל פ"ב דטהרות מ"ב דפסול גויה גזירה קדומה היתה דמתחילה גזרו דאוכל אוכלין טמאים דנפסול גופו מלאכול בתרומה גזירה שמא יאמרו הא קא נגעי בהדדי אוכלין טמאים ותרומה בתוך מעיו ולא מסקי אדעתייהו דבתוך מעיו כבר איעכל ליה ובהגהת הר"ש שם כתב דזה דלא חיישינן מה שנוגע התרומה במשקין טמאים בתוך מעיו הוא משום דהוי מגע בית הסתרים ע"ש וצ"ע טובא דהא בחולין (ע"א) מבואר דאינו לא משום עיכול ולא משום מגע בית הסתרים רק משום טומאה וטהרה בלועה דכל שנוגע זה בזה בבטן אין זו מגע בית הסתרים כלל ע"ש]:

הנה יש מעלות שהן בקדש ובתרומה עצמן ויש שהן ג"כ בדברים שהם לצורך קדש ולצורך תרומה דהא אמרינן דמעל"ע שבנדה הוא רק לקדש ומ"מ אמרינן שם דמעל"ע שבנדה מטמא כ"ח המוקף צמיד פתיל דהיינו לקדש כדאמרינן שם ולמ"ד שם דמעל"ע שבנדה הוא בין לקדש בין לתרומה מטמאה כ"ח בין לקדש בין לתרומה היינו להשתמש בה קדש ותרומה דהמעלה של מעל"ע שבנדה היא על דבר שהוא לצורך קדש וכן מעלות שבפ' חומר בקדש דאין מטבילין כלים בתוך כלים לקדש ואחוריים ותוך ובית הצביטה כו' היינו לצורך קדש כמ"ש הט"א שם דגרסינן שם לקדש היינו לצורך קדש, והנה בנדה שם מקשינן למ"ד מעל"ע שבנדה לקדש ולא בתרומה מההיא דמעשה ועשה רבי כר"א כו' ואי לקדש קדש בימי רבי מי הוי ומשנינן כדעולא חברייא מדכן בגלילא ה"נ בימי רבי ע"ש והא התם ודאי לא אקדשום דהא אין מקדישים בזה"ז כדאמרינן בע"ז א"כ הוי רק חולין שנעשו ע"ט הקדש והשתא ס"ל בגמרא דמעל"ע שבנדה הוא רק לקדש ממש ולא לחולין ע"ט הקדש ע"ש וצ"ל הטעם כיון דסופן להקדישן לאחר שיבנה הבית ואז יהיו קדש ממש ואם יטמאו עתה יפסלו אח"כ א"כ הם עתה לצורך קדש ולא גרע עתה מכלי שהיא לצורך קדש דחשיב כמו לקדש עצמו ונראה נמי דזהו דאמרינן (בנדה ז') כל שודאי מטמא חולין גזרו על ספיקו משום חולין הטבולין לחלה משום דפתיכא בהו חלה ומקשינן והא מעל"ע שבנדה אינו לחולין שנעשו ע"ט תרומה ומתרצינן הכא פתיכא בהו חלה כו' ואע"ג דקודם הפרשה ליכא חלה כלל ומשום דמעלות של תרומה דחיישינן בהו לספיקות אף דאין חוששין בהן לחולין אין זה רק בתרומה עצמה כ"א לצורך תרומה א"כ חולין הטבולין לחלה אע"ג דעדיין אין להם שם חלה מ"מ כיון דעתיד להפריש מהן חלה הוי צורך חלה דלא גרע מכ"ח לצורך תרומה דטמא במעל"ע שבנדה, והנה המעלות שהם לצורך תרומה או קדש אע"ג דהדבר עצמו הוא חולין כמו כ"ח במעל"ע שבנדה או כל הנך דפ' חומר בקדש דמטבילין כלים בתוך כלים ואחוריים ותוך כו' ועוד הוא דוקא אם הם עצמן נוגעין בקדש אבל מעל"ע שבנדה דמטמא כ"ח אין הכ"ח מטמא חולין אחר אפילו ע"מ לחזור ולטמא את הקדש וכן הנך דר"פ חומר בקדש דרק מדרגה אחת אמרינן לצורך קדש היינו להשתמש בהן עצמן קדש ולא ב' מדרגות שהוא רק צורך דצורך ובזה אתי שפיר מה דאמרינן במקוואות פ"א מ"ה במי גבאים דאיכא חשש שמא שתה מהם הטמא מ"מ כשרים לחלה כו' ובמי תמציות שלא פסקו אמרינן שם דכשרים לתרומה וכתב הרמב"ם ז"ל דהאי כשרים לחלה היינו רק לעיסה הטבולה לחלה אבל לחלה עצמה לא ובמי תמציות דכשרין לתרומה היינו דאף לתרומה עצמה וה"ה לחלה עצמה ועיין תי"ט שם והקשה המשנה אחרונה שם כיון דלחלה עצמה אין כשרים אמאי כשרים לעיסה הטבולה לחלה הא אמרינן בנדה כל שודאי מטמא חולין גזרו על ספיקו משום חולין הטבולין לחלה ע"ש ולפ"ז ל"ק דזה דגזרו על ספיקו משום חולין הטבולין לחלה הוא משום דחולין הטבולין לחלה הוי צורך חלה עצמה אבל המים שהן לעשות עיסה הטבולה לחלה הוי צורך דצורך ובב' מדרגות של צורך לא גזרו שיהיה כמו לחלה אבל מים שהם לצורך חלה עצמה או תרומה כיון דהוי צורך תרומה עצמה חששו לספיקא כמו כל ספיקות דחששו לתרומה שהם גם לצורך תרומה:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה