מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן לו - בגדי כהונה
א
בגדי כהונה הם מכנסים וכתונת מצנפת ואבנט מוסיף עליהם של כ"ג ציץ חושן ואפוד ומעיל וביוה"כ הם ד' בגדי לבן וחלוקים מבגדי כ"ה רק באבנט אליבא דרבי ולראב"ש שוין לגמרי לבגדי כ"ה והכתונת צריכה להיות כמדתו ואם היו מרושלין או מסולקין איפלגו אמוראי וקי"ל דבין ארושלון ובין מסולקין פסולים ובזבחים (י"ח ע"ב) תלינן מרושלין אי כשרים או לא אי יתר כמאן דאתנהו דמי וכתב רש"י ז"ל דהפסול הוא משום יתור בגדים ע"ש ויש לעיין דא"כ נבעי שיהא בהיתור ג' אצבעות דזהו שיעור בגד לענין יתור בגדים כדאמרינן שם לקמן ואין לומר דבגדי כהונה מתוך חשיבותן הו"ל כמו צלצול קטן דלא בעי ג' על ג' א"נ אגב הבגד חשיבי דהא בפ' דם חטאת אמרינן במעיל שנטמא דמכניסו פחות מג' אלמא דאף בכה"ג פחות מג' על ג' לאו בגד הוא ועוד יש לעיין הא מה שמרושל אינו במקום בגדים ואמאי הוי יתור בגדים ונראה מזה דאין הבגד עצמו צריך להיות במקום בגדים רק שהלבישה תהיה במקום בגדים ומה שמרושל אינו על בשרו כלל מ"מ חשבינן שהוא לבוש בהם מפני שמדובק בשאר הבגד א"כ הלבישה של שאר הבגד חשיב לבישה גם על מה שמרושל וכיון שהלבישה של שאר הבגד הוא במקום בגדים פסול ולא בעינן שיהא הבגד עצמו במקום בגדים:
הנה לפי מה דאמרינן דלענין יתור בגדים בעינן דוקא ג' על ג' כשיעור בגד לפ"ז בשאר בגדים שאינם צמר ופשתים דשיעור בגד שלהם הוא שלשה על שלשה דהיינו ג' טפחים על ג' טפחים כדאמרינן בשבת פ' במה מדליקין א"כ לא הוי יתור בגדים אא"כ בשלשה על שלשה ובזה י"ל ביששכר איש כפר ברקאי דאמרינן בפסחים (נ"ז) דהוי כריך ידיה בשיראי ועבד עבודה וכתב רש"י ז"ל והוי חציצה ועוד דבזיון הוא והקשו עליו אמאי לא חשיב נמי יתור בגדים ולפ"ז כיון דבשיראין בעינן ג' טפחים על ג' טפחים מנ"ל שהיה שם שיעור כזה:
ובזבחים (י"ט) איבעי לן תפילין מה שיחוצו ופי' רש"י ז"ל למהוי ייתור בגדים והתוס' שם השיגו ע"ז דא"כ אף דראש נמי להוי יתור בגדים וכתבו דהאי חציצה חציצה ממש ונראה טעמן של התוס' דבתפילין ליכא משום יתור בגדים משום דתפילין של עור ועור לאו בגד הוא דהא בגד של עור פטור מן הציצית כדאמרינן בפ' התכלת ואפילו למאן דמחייב לשיראין וכלך בציצית דס"ל דבגד מקרי מ"מ עור ודאי לאו בגד הוא ולרש"י ז"ל צ"ל דס"ל דלענין יתור בגדים אף כל שאין שם בגד עליו רק כל שהוא דרך מלבוש מקרי יתור בגדים ואף תפילין דרך מלבוש הוא כדאמרינן בשבת פ' במה אשה ולפ"ז אפשר דאף תכשיטין של זהב לרש"י ז"ל יהיה משום יתור בגדים:
אמרינן ביומא (ז') כ"ג ביוה"כ יוכיח שאינו על מצחו ומחצה ויש לעיין אמאי לא ילבש גם הציץ כשנכנס בבגדי לבן כדי לרצות דאי משום יתור בגדים הא ציץ לאו בגד הוא שהוא של זהב ומ"ש מתפילין דס"ל לתוס' דאין בהם משום יתור בגדים ואי משום הפתיל תכלת שבו הא בעינן ג' על ג' ולא מצינו שהיה הפתיל רחבו ג' ולרצות א"צ ללבוש כל הבגדי זהב וסגי בציץ לחודא דהא יכול ללבוש הציץ בלא שאר הבגדים כמ"ש תוס' בקידושין (ס"ו) גבי ינאי המלך ומשום דכתיב על מצחו תמיד ע"ש והנה בחולין פ' ראשית הגז אמרינן דכיפה של צמר היתה מונחת בראשו של כ"ג ועליו הציץ נתון ואפשר בשביל זה הוי יתור בגדים אך הרמב"ם ז"ל השמיט דין זה של כיפה של צמר ועמדו עליו המפרשים ז"ל בפ"י מהל' כלי המקדש וי"ל ג"כ דביוה"כ אי אפשר ליכנוס בציץ לבד מיתור בגדים לפי שהוא של זהב משום דאין קטגור נעשה סנגור ועוד מהת"כ נראה שיש מיעוט שלא לכנוס לפני ולפנים בציץ ע"ש:
אמרינן בזבחים (י"ט) תנא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם היה מניח תפילין וכתב רש"י ז"ל בין ציץ שעל מצחו למצנפת שבגובה ראשו ע"ש היינו שהציץ היה למטה על מצחו והמצנפת למעלה בגובה ראשו אך הרמב"ם ז"ל כתב בפ"י מהל' כלי המקדש ה"ג ואח"כ צונף במצנפת וקושר הציץ למעלה מן המצנפת ושערו היה נראה בין ציץ למצנפת ושם היה מניח תפילין כו' עכ"ל היינו שהציץ היה למעלה מן המצנפת ולפ"ז לא היה הציץ על המצח וכן ס"ל להריב"א בתוס' סוכה (ה' ע"א) ד"ה ואל שהיה הציץ מונח בגובה של ראש ולא על מצחו אך יש לעיין מנ"ל להרמב"ם ז"ל דהציץ היה למעלה מן המצנפת ונראה משום דאמרינן דבין ציץ למצנפת היה מניח תפילין ואם היה הציץ למטה והמצנפת למעלה איך היה יכול למשמש בתפילין הא אין כ"ג מגביה ידיו למעלה מן הציץ כדאמרינן בפ' בתרא דתמיד ואם אינו ממשמש בתפילין איכא היסח הדעת כדאמרינן ביומא (ז') ואם לא אפשר לא היה לו להניח כלל משום היסח הדעת (יש לחקור בכ"ג ששימש ביוה"כ בעבודות פנים בבגדי זהב דפסול אם יש בו ג"כ משום איסור זרות כשאר מחוסר בגדים דאיכא מיתה משום זרות דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם דאע"ג דראוי הוא הכ"ג בהנך בגדים לשאר עבודות מ"מ כיון דהאי עבודה צריכה בגדי לבן לגבי האי עבודה מקרי אין בגדיו עליו ואין כהונתו עליו ולגבי אותה עבודה חשיב זר ואיכא חיוב משום זרות וכמו בכהן הדיוט ששחט פרו של אהרן דאמרינן ביבמות דחייב משום זרות משום דהוי זר לאותה עבודה או אפשר דהטעם דאם עבד עבודת פנים בבגדי זהב דפסול אינו משום דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והו"ל כזר וזר מיחל עבודה דכיון דראוי הוא באותן הבגדים לשאר עבודות מקרי בגדיהם עליהם וכהונתם עליהם וזה דפסול הוא משום דביוה"כ כתיב חוקה לעכב על כל האמור בהם ומש"ה בגדי לבן מעכבין אבל חיוב זרות ליכא]:
אמרינן בפ"ד דפרה דפרת חטאת שעשאה במחוסר בגדים פסולה ובבגדי לבן היתה נעשית ע"ש ויש לעיין ביתור בגדים אי פוסל בפרה דזה דצריך בגדים בפרה אינו משום דהוי כשאר עבודות דלפרה איכא קרא מיוחד דצריכה בגדי כהונה כדמפקינן לה ביומא מ"ג ומש"ה מחוסר בגדים פסולה אבל על יתור בגדים ליכא קרא דהא בעלמא אצטריך תרי קראי למחוסר בגדים וליתור בגדים דפסול כדאמרינן בפ"ב דזבחים והנה הר"ש ז"ל הביא בפ"ד דפרה מן התוספתא דעשאה בבגדי זהב פסולה ע"ש א"כ תלוי בזה אי הכלי לבן שנעשית בהם הפרה היינו בגדי כ"ה כדאמרינן בתוספתא א"כ מוכח דיתור בגדים פסול בפרה דכ"ה שלבש בגדי כ"ג אין זה כ"א יתור בגדים כדאמרינן בפ"ב דזבחים אבל הרמב"ם ז"ל פסק דהאי בגדי לבן הם בגדי לבן של כ"ג ביוה"כ ובפי' המשנה שם פי' התוספתא בענין אחר ועמד עליו המל"מ בזה א"כ אין ראיה מזה דאם לבש בגדי זהב הוי ג"כ מחוסר בגדים דאין שוים באבנט:
ונראה לענ"ד לומר דבגדי כ"ג אפילו אותם השוים לכ"ה אינם ראויים לכ"ה כיון שהם בגדי כ"ג וצריכים הבגדים חינוך לשם בגדי כ"ג הם נעשים בגדי כ"ג ואינם ראויים לכ"ה לפי שאינם בגדיו ובזה נ"ל לפרש הא דאמרינן ביומא (כ"ג ע"ב) ר' דוסא אומר לרבות בגדי כ"ג ביוה"כ שכשרים לכ"ה אמר רבי ב' תשובות בדבר חדא דאבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כ"ה כו' והקשו בת"י הא מ"מ אפשר בשאר בגדים שכשרים לכ"ה ונראה דבזה פליגי דלמ"ד אבנטו של כ"ג ביוה"כ זהו אבנטו של כ"ה והם שוים לגמרי בבגדיהם א"כ כ"ג ביוה"כ עובד בבגדי כ"ה וכמו בפרה דאפילו כ"ג עושאה בבגדי כ"ה אבל אם אינם שוים באבנטיהם א"כ ע"כ בגדי לבן של יוה"כ אינם בגדי כ"ה שהרי אינם שוים א"כ ע"כ כל הד' כלים הם בגדי כ"ג שהרי אי אפשר שילבש מקצת בגדים של כ"ה וכיון שכל הד' כלים הם בגדי כ"ג וצריכים חינוך לשם בגדי כ"ג אין ראויים לכ"ה לפי שהם בגדי כ"ג ולא של כ"ה וכן למ"ד אבנטו של כ"ה שוה לאבנטו של כ"ג בשאר ימות השנה הד' כלים של בגדי כ"ג בשאר ימות השנה השוים לשל כ"ה הם בגדי כ"ה ממש ובגדי כ"ג הם רק הד' בגדים היתרים על של כ"ה ומש"ה כ"ה שעבד בבגדי כ"ג אין זה רק יתור בגדים כדאמרינן בפ"ב דזבחים ואותן הד' כלים השוים לשל כ"ה א"צ להתחנך כלל לשם בגדי כ"ג (יש לחקור לר"ל דס"ל בפ"ב דיומא דהוצאת הדשן א"צ רק ב' כלים אם לבש כל הד' כלים אם יש שם משום יתור בגדים]:
בגדי כהונה מקורעים פסולים כדאמרינן בפ"ב דזבחים והנה הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ט מהל' ביאת מקדש הט"ו דקרועי בגדים במיתה אבל לא מחלי עבודה ע"ש ויש לעיין דתי"ל דבגדי כהונה מקורעין פסולים וא"כ הוי מחוסר בגדים דמחלי עבודה ואם לבש בגדי כהונה שלמים וילבש ג"כ בגדים מקורעים תי"ל משום יתור בגדים וכן קשה דל"ל קרא דבגדיכם לא תפרומו ולא תמותו דקרוע בגדים במיתה תי"ל משום מחוסר בגדים או משום יתור בגדים שהן במיתה וצ"ל דמיירי שלבש בגדי כהונה שלמים ולבש עמהם בגדים מקורעים שאין בכל קרע ג' על ג' דליכא משום יתור בגדים ומדוקדק בזה לשון הכתוב ובגדיכם לא תפרומו ולא כתיב לא תקרעו וכן הרמב"ם ז"ל שם קראו פרום בגדים ע"ש דפרימה היא יותר מקריעה כמ"ש רש"י ז"ל בסוטה (ז') גבי וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו כו' וכתב רש"י ז"ל פרימה גדולה מקריעה שנקרע לקרעים הרבה כמו האי דפרים סילקא עכ"ל:
והנה חציצה פוסלת בבגדי כהונה כדאמרינן בפ"ב דזבחים ונפקינן לה מקרא דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו ובזבחים שם איבעי לן בבית השחי מהו שתחוץ וכן אבק עפר ועוד ולא אפשיטו והרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' כלי המקדש ה"ז כתב בכל הנך כיון דלא אפשיטו דלכתחילה צריך ליזהר מזה אבל אם עבד עבודתו כשרה וכתב שם הכ"מ הטעם דאם עבד דעבודתו כשרה כיון דאיבעיא ולא אפשיטא אין לו להביא מספק חולין בעזרה ואף דאיכא קרבנות דיכול להתנות בהם בנדבה כיון דאיכא חטאות ואשמות וקרבנות ציבור לא פסיקא ליה ע"ש והנה לבד שהוא דחוק הנה אף בחטאת אמאי פטור לגמרי יביא אשם תלוי כיון דהוי ספק אם נתכפר בהחטאת או לא ומ"ש מהביא חטאתו ביה"ש דאמרינן בהוריות דמביא אשם תלוי כיון דהוי ספק אם יצא ידי חטאתו או לא [וכן מ"ש קרבנות ציבור קשה למה לא יהיה יכול להתנות ק"צ בעולת נדבה] ונראה דהרמב"ם ז"ל פסק כהירושלמי פסחים פ"ח ה"ב דאמרינן שם בחטאת ואשם ספק ביום זרק ספק בלילה זרק ספק כפרה כיפר ונחלק על הש"ס דילן בהוריות דמביא אשם תלוי וכתבו שם המפרשים ז"ל דאף מותר לו לאכול בקדשים אם היה הקרבן של מחוסר כפרה ע"ש אך בתוספתא פ"ב דכריתות אמרינן המביא חטאתו שחטה ספק נזרק הדם ספק לא נזרק הדם יצא אם היה מחו"כ ספק חשיכה ספק לא חשיכה ה"ז מביא חטאת העוף ספק ע"ש היינו דלענין לאכול בקדשים לא מהני מה שספק כפרה כיפר אלא מביא חטאת העוף הבאה על הספק ובעיקר זה דספק כפרה כיפר נראה הטעם משום דמספק ליכא חיוב קרבן דכל ספק קרבן הוי כמו ספק ממון דמספק ליכא חיוב וכ"כ הרמב"ם ז"ל במצורע ספק דמביא חטאת העוף הבאה על הספק אבל עולה לא מייתי כלל אע"ג דיכול להתנות בנדבה ועיין במל"מ שם דמספק ליכא חיוב קרבן ובחטאת ואשם איכא תרתי כפרה וחיוב קרבן לגבוה דהא חייב קרבנות ממשכנין אותן ואם מת כשהוא חייב קרבן גובין מן היורשין אי שעבודא דאורייתא מיהו היכא דליכא חיוב קרבן לגבוה אף כפרה אינו שייך דחטאת ואשם אי אפשר להביאן היכא דליכא חיוב קרבן לגבוה וזהו נמי טעמא דר"ש דס"ל בחטאת ואשם משהביאו לעזרה אינו חייב באחריות ואע"ג דאין כפרה אלא בדם משום דמהחיוב קרבן לגבוה נפטר משהביאו לעזרה ומסרו לגבוה וממילא אינו מביא קרבן אחר בשביל כפרתו דחטאת ואשם דאין באין בנדר ונדבה כל דליכא חיוב הבאת קרבן לגבוה אי אפשר להביאן כלל ור"י ס"ל דכ"כ שלא זרק הדם אף את חובתו עדיין לא פרע וא"כ ה"נ בהביא חטאתו ספק נתכפר בו ספק לא נתכפר נפטר מחובתו כמו שאר ספקי חיובי ממון דפטור מספק וא"כ אינו מביא ג"כ בשביל כפרתו ורק במחו"כ גילתה תורה חטאת העוף הבאה על הספק כדי שיטהר ולפ"ז הא דאין מקריבין חטאת ואשם מספק אין זה משום חשש חולין בעזרה אלא דפטור לגמרי וכן בכל חיובי קרבן אפילו עולות שיכול להתנות בנדבה מספק פטור להביאן וזהו טעם הרמב"ם ז"ל כאן בספק חציצה כיון דהוי ספיקא דדינא אם עבר והקריב בהן אפילו אם היו קרבנות שחייב באחריותן ג"כ פטור דספק כפרה כיפר דלענין ספק חיוב אף ספיקא דדינא ג"כ פטור ואפילו אם הקריב בהן חטאת של מחו"כ אינו מביא אח"כ חטאת העוף הבאה על הספק דזה דגילתה תורה חטאת העוף הבאה על הספק הוא רק בשאר ספיקות ולא בספיקא דדינא ובההיא דזבחים (י"ט) דאיבעי לן יצא שערו בבגדו מהו כתב רש"י ז"ל יצא שערו מראשו למטה עד שנכנס בין כתונת לבשרו עכ"ל ויש לעיין אם היה שערו ארוך כל כך א"כ תי"ל משום פרוע ראש וצ"ל נהי דפרוע ראש במיתה מ"מ איכא נפקותא לענין מיחל עבודה דפרוע ראש אינו מיחל עבודה והשמ"ק בשם הריב"ם פי' שם דמיירי בשער בית השחי ובית הערוה ואתי שפיר טפי]:
ב
אמרינן בקידושין דבבגדי כהונה ליכא מעילה הואיל וניתנו ליהנות בהם שלא ניתנה תורה למה"ש והנה יש לחקור בבגדי לבן של יוה"כ אם ג"כ הדין כן ולכאורה היא היא אך ביומא (ס' ע"א) גבי אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו ואמרינן משום דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה ב' כתובים הבאין כאחד ומקשינן הניחא לרבנן דאמרי והניחם שם מלמד שטעונין גניזה אלא לר"ד דאמר ראויין הן לכהן הדיוט מא"ל וכתב רש"י ז"ל ראויין הן לכהן הדיוט וקי"ל בגדי כהונה אין בהן מעילה מפני שלא ניתנה תורה למה"ש שיהו זריזין לפושטן מיד עכ"ל ומוכח מזה דרק למ"ד ראוין הם לכ"ה אין מעילה בבגדי לבן של יוה"כ אבל למ"ד טעונין גניזה יש בהם מעילה וע"כ אף קודם שטעונין גניזה יש בהם מעילה דאי קודם אין בהם מעילה איך דייקינן מינה שהוא ב' כתובים לדבר שנעשית מצותו ומועלין והיינו דמה שנעשית מצותו אינו מפקיע מן המעילה ואם המעילה בבגדי כהונה נתחדשה אחר שנעשית מצותן אינו שייך אל זה כלל ואפילו אי נימא דהמעילה נחית להו לאחר שנעשית מצותן ג"כ קשה כיון דתכף כשגמר העבודה נעשית מצותן ויש בהם מעילה א"כ אכתי לא ניתנה תורה למה"ש לפושטן מיד ונראה הטעם דשאני בין בגדי לבן של יוה"כ לשאר בגדי כהונה לענין זה דבבגדי לבן של יוה"כ לא שייך לא ניתנה תורה למה"ש דזה דלא ניתנה תורה למה"ש כתב רש"י ז"ל בקידושין (נ"ד) דהיינו שיהו הכהנים זריזים כמלאכים להפשיטן בגמר עבודה ולא ישהום עליהם אחר העבודה כהרף עין ע"ש והנה זה שלא כתב רש"י ז"ל כן אף על הלבישה שיהו זריזים כמה"ש שתכף כשלבשו להתחיל תכף בעבודה וכן מעבודה לעבודה כשגמרו עבודה זו שיתחילו תכף בעבודה אחרת הוא משום כיון דלא אפשר להיות כמה"ש להתחיל תיכף בעבודה כשלבש הבגדים אותו ההמתנה קצת היא לצורך עבודה כיון דלא אפשר בענין אחר וכל שהוא צורך עבודה מותר ללבוש הבגדים וא"כ א"צ בשביל זה שלא תהיה מעילה בבגדי כהונה וכן מעבודה לעבודה ורק אפשיטה כיון שכבר כלתה העבודה ואין עוד צורך עבודה א"כ תכף הם במעילה וכיון דלא ניתנה תורה למה"ש להיות פושטין מיד מש"ה אין מעילה בבגדים אך זה שייך רק בבגדים של כל ימות השנה אבל ביוה"כ הפשיטה עצמה מצוה וצריכה קידוש ידים ורגלים כדאמרינן ביומא משום דכתיב ופשט א"כ כשצריך לפשוט הוי כצריך לעשות מצוה בהבגדים והוי כמהלך מעבודה לעבודה דל"ש בזה לא ניתנה תורה למה"ש שלא תהיה בהם מעילה דצורך הפשיטה הוא והנה ביומא דאיבעי לן בגדי כהונה אי ניתנו ליהנות בהם ובעינן למפשט מההיא דכ"ג דאם רוצה לקרות בבגדי בוץ קורא ודחינן דשאני קריאה דצורך עבודה ונראה מזה דאם בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם אפילו בבגדי לבן כן אך בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם דהכא אין זה משום לא ניתנה תורה למה"ש דהכא בעינן למימר דאף לכתחילה מותר ללובשם שלא בשעת עבודה במקדש משום תנאי ב"ד וזה שייך אף בבגדי לבן:
הנה ביומא ובתמיד דאיבעי לן אי מותר ללבוש, הבגדים שלא בשעת עבודה ופשטינן מההיא דכ"ג אם רוצה לקרות בבגדי בוץ קורא ודחינן דשאני קריאה דצורך עבודה ופשטינן מההיא דלא היו ישנים בבגדי קודש שינה הוא דלא הא מיכל אכלי ודחינן דשאני אכילה דצורך עבודה היא משום ואכלו אותם אשר כופר בהם דהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ומסקינן שם דבמקדש אפילו שלא לצורך עבודה מותר אבל במדינה אסור ע"ש ונראה דאף במדינה באכילת חזה ושוק דשלמים מותר משום דאכילה צורך עבודה דהא אי ס"ל דשלא בשעת עבודה אף במקדש אסור אין חילוק בין מקדש למדינה ומ"מ צורך עבודה כגון אכילה, מותר משום דהוי כעבודה א"כ צורך אכילה מותר אף חוץ למקדש דהתם ההיתר הוא משום צורך עבודה וזה דואכלו אותם אשר כופר בהם שייך בשלמים כמו בחטאת ואשם כמ"ש רש"י ז"ל בפסחים (נ"ט ע"א) דואכלו אותם אשר כופר בהם היא מ"ע בכל הקרבנות ע"ש ולפ"ז מתיישב מה שהקשו תוס' בקידושין בינאי המלך שהקים להם בציץ שבין עיניו הא בגדי כהונה במדינה אסור ולפ"ז י"ל דבסעודה שעשה היה גם שלמים והיה יכול לאכול אותם בבגד כהונה אם רוצה [ובעיקר על קושית התוס' יש לעיין נהי דבגדי כהונה במדינה לא ניתנו ליהנות בהם מ"מ זה שייך רק בשאר בגדים דאיכא בלבישתן הנאה של חימום אבל ציץ דאינו אלא תכשיט מה הנאה יש בלבישה ואע"ג דאמרינן במעילה (י"ח) נתנה קטלא בצוארה טבעת בידה מעלה התם פי' רש"י ז"ל דההנאה היא שמתכבדת בהם ע"ש אבל בציץ ל"ש שהרי ניכר שהוא של הקדש ואינו שלו]:
והנה זה דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם ומותרים במקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה כתב המפרש למס' תמיד דתנאי ב"ד הוא ע"ש ונראה דאף למ"ד דבגדי כהונה לא ניתנו ליהנות מהן שלא בשעת עבודה ואמרינן דמ"מ לצורך עבודה אף בדברים שא"צ בגדי כהונה כגון קריאת הפרשה ואכילת קדשים מותר הוא ג"כ משום תנאי ב"ד דאין סברא שיהיה מדאורייתא כן כיון דא"צ בגדי כהונה אמאי יהא מותר רק בזה פליגי דמ"ד בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם ס"ל דתנאי ב"ד הוא שיהא מותר ללבוש במקדש אף שלא לצורך עבודה כלל ומ"ד לא ניתנו ליהנות ס"ל דרק לדברים שיש בהם צורך עבודה הותר מכח תנאי ב"ד ולפ"ז ביוה"כ קריאת הפרשה וכן ההגרלה דלאו עבודה היא מדאורייתא ודאי א"צ בגדי כהונה וכן בשחיטת פרו כתב הגבורת ארי דא"צ בגדי כהונה דזה דצריך כ"ג הוא רק מדין בעלים דבעינן שחיטה בבעלים ע"ש וזה שעושה ההגרלה וכן שחיטת פרו בבגדי לבן הוא משום דמדרבנן אף דברים שאינם עבודה ביוה"כ צריך כ"ג ובגדי כהונה דהא אף שחיטת התמיד דבעלמא לאו עבודה היא וכשרה בזר ביוה"כ מדרבנן צריך כ"ג ובגדי כהונה וזה דמותר ללבוש הבגדים אף דמדאורייתא א"צ לבגדים הוא משום דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם א"נ משום דצורך עבודה מותר וא"כ משום תנאי ב"ד הוא ובזה מתיישב מה דאמרינן ביומא (ל"ה) כהן שעשאה לו אמו כתונת עובד בה עבודת יחיד ובלבד שימסרנה לציבור ודוקא עבודת יחיד שהיא הוצאת כף ומחתה אבל כשלובש הבגדי לבן לעבודת היום אינו עובד בה והמל"מ עמד בזה למה דוקא עבודת יחיד ומן הירושלמי הביא שם דאף עבודת היום עובד בה ע"ש ונראה הטעם דאינו עובד בה עבודת היום כיון דהכתונת עושה משלו אף שמוסרה לציבור ל"ש בזה לב ב"ד מתנה כמ"ש תוס' מעילה (י"ד ע"א) ד"ה בונין ז"ל דשאני תרומת הלשכה שבאה בנדבת ציבור ולב ב"ד מתנה עליהן אבל לא שייך לומר לב ב"ד מתנה בהקדש נדבת יחיד אפילו הקדישם למוסרם לציבור עכ"ל וא"כ כל אותן עבודות כמו הגרלה ושחיטת פרו לא היה אפשר לעשות בבגדי לבן כיון דלא מהני בהו תנאי ב"ד וכיון דמדרבנן צריך לעשותן בבגדי לבן אי אפשר לו ללבוש כ"א בגדים הבאים מתרומת הלשכה דמהני בהו תנאי ב"ד אבל ערבית כשלובש הנדוין להוצאת כף ומחתה אינו עושה בהבגדום שום דבר חוץ מהוצאת כף ומחתה שזו היא עיקר העבודה וצריכה בגדים מדאורייתא ובזה יכול לעשות אף בהכתונת שמוסרה לציבור והירושלמי דס"ל דאף עבודת היום יכול לעבוד בהכתונת לשיטתיה אזיל דס"ל דאף בקרבן יחיד אמרינן לב ב"ד מתנה כדאמרינן שם בקידושין ובשקלים פ"ז ה"ג גבי בהמה שנמצאת מירושלם למגדל עדר דזכרים עולות ומקשינן שם בירושלמי כמו בתלמודא דידן זכרים עולות ודלמא שלמים ומתרצינן שם דתנאי ב"ד על האובדות שיקרבו עולות [ולא מתרצינן כמו בתלמודא דידן דבבא לחוב בדמיהן עסקינן] דס"ל דאף בקרבן יחיד יכולים ב"ד להתנות (יש לחקור להמ"ד דבגדי כהונה שלא לצורך עבודה אסור ללובשן ורק לצורך עבודה כגון לאכילת קדשים מותר אם מותר ללבוש פחות מד' כלים לאכילה כיון דמחוסר בגדים לא שייך בזה דאם רוצה אוכל לגמרי בבגדי חול או דלמא כל שהוא מחוסר בגדים הוי כמו שאין עליו בגדים כלל ואותן הבגדים שלובש לא מהני כלל ובאותו אופן לא הותר] בההיא דכהן שעשאה לו אמו כתונת כו' כתבו בתוס' דאף לרבנן דס"ל דחיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה הכא בכ"ג שהוא גדול בתורה לא חיישינן לזה ע"ש הנה בירושלמי תענית פ"ד ה"ד מקשינן זה ומתרצינן בחד תי' דהאי דכהן שעשאה לו אמו כתונת כו' ר"י היא דס"ל דמהני מסירה לציבור ועוד אמרינן שם דהפלוגתא היא רק בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן לכ"ע משתני מקרבן יחיד לק"צ ע"ש]:
ג
ובענין היתר כלאים בבגדי כהונה יש מחלוקת הראשונים ז"ל אי מותר ג"כ שלא בשעת עבודה ודעת הרמב"ם ז"ל דכלאים בבגדי כהונה רק דחויה ומותר רק בשעת עבודה וזה דאמרינן דבמקדש מותר אף שלא בשעת עבודה הוא דוקא באותן בגדים שאין בהם כלאים והראב"ד ז"ל נחלק עליו ודעת התוס' מנחות (מ"א ע"א) דבמקדש בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה מותר והביאו שם מהתוספתא בגדי כהונה ובגדי כ"ג אין בהם משום כלאים בגדי כ"ג שיצא במדינה חייב במקדש בין לשרת בין שלא לשרת פטור והסיקו שם בתוס' דבמדינה חייב מדאורייתא משום דבמדינה ליכא שום היתר ע"ש והנה בירושלמי פ"ט דכלאים מקשינן על הא דאין עראי לכלאים מההיא דכהן שיצא חוץ לחומת העזרה אם להשהות צריך טבילה ואם לשעה טעון קידוש ידים ורגלים ומשמע שיצא בבגדיו הא הוי איסור כלאים ומתרצינן כאן בבגדי זהב כאן בבגדי לבן דליכא שעטנז ומפרש הירושלמי שם הביאו מזה ראיה להרמב"ם ז"ל דכלאים בבגדי כהונה הותר רק בעידן עבודה אך אין ראיה מזה דחוץ למקדש לכ"ע אסור ואע"ג דחוץ למקדש אפילו אותן שאינן של כלאים ג"כ אסור כדמסקינן ביומא ובתמיד דבגדי כהונה היוצא בהם במדינה אסור ואיך אמרינן בירושלמי כאן בבגדי זהב כאן בבגדי לבן דל"ד מדינה דשאר בגדים למדינה של כלאים בזה דבשאר בגדים מותר במקדש אף שלא בשעת עבודה כתבו הת"י יומא (ס"ט ע"ב) דהיינו בכל הר הבית דהתם הוא משום תנאי ב"ד בכל הר הבית ניתנו ליהנות אבל בשל כלאים זה דאיכא נפקותא בין מקדש למדינה כתבו התוס' במנחות משום דבמדינה אי"ל היתר והיינו דבמקדש כיון דהותר לצורך עבודה הותר נמי שלא לצורך א"כ ע"כ האי מקדש היינו עזרה דחוץ לעזרה אי"ל היתר כמו שאר מקומות א"כ ההיא דהירושלמי דמיירי שיצא חוץ לחומת העזרה א"כ באותן של כלאים אסור אבל בבגדי לבן מותר:
והנה בפרה שנעשית בבגדי לבן כתב הרמב"ם ז"ל דהיינו בבגדי לבן של כ"ג ביוה"כ והקשה המל"מ עליו ובתוספתא משמע שהוא בבגדי לבן של כ"ה ונראה דהתוס' דס"ל דכלאים בבגדי כהונה הותר רק במקדש ולא במדינה משום דבמדינה אי"ל היתר ע"כ ס"ל כהרמב"ם ז"ל דפרה נעשית בבגדי לבן של כ"ג ביוה"כ דאם בבגדי כ"ה שהם של כלאים א"כ אף חוץ למקדש יהיה מותר כלאים בבגדי כהונה שיש להם היתר לצורך עבודה של פרה שהכשירה בכ"מ למאן דלא בעי שריפה כנגד הפתח כדאמרינן בזבחים (קי"ג) ומ"ש אם י"ל היתר לעבודה אחת או להרבה עבודות וע"כ דנעשית בבגדי לבן של יוה"כ ולא הותר כלאים חוץ למקדש כלל:
ובשבועות י"א ע"ב) בפרה דאם נשחטה ע"ג מערכתה דאין לה פדיה עולמית כתב רש"י ז"ל הטעם דלאחר שנשחטה גנאי להוציאה לחולין ע"ש ויש לעיין ל"ל טעם זה תי"ל דהא זה דמהני פדיה לאחר שחיטה אמרינן שם בגמרא משום דלב ב"ד מתנה עליה שתהא לדמיה א"כ אם יפדוה אגלאי מילתא למפרע דלא היתה פרת חטאת כלל וכיון דשחיטת פרה צריכה כהן ובגדי כהונה א"כ נמצא שלבש כלאים שלא לצורך ופרה דמעשיה בהר המשחה שהוא חוץ למקדש ובמדינה לכ"ע אסור כלאים בבגדי כהונה כדאמרינן בתוספתא שהביאו התוס' במנחות ונראה מזה דס"ל לרש"י ז"ל ג"כ דפרה נעשית בבגדי לבן של יוה"כ שאין בהם כלאים:
והנה בהוצאת הדשן דצריכה בגדי כהונה ולר"י ביומא (כ"ג) צריכה ד' כלים ואף האבנט שהוא כלאים והוצאת הדשן היא חוץ לג' מחנות א"כ נמצא שיש היתר חוץ למקדש לכלאים בבגדי כהונה להוצאת הדשן וא"כ יהא מותר אף שלא לצורך כמו במקדש וצ"ע הקשו התוס' במנחות שם כיון דכלאים בבגדי כהונה הותר אפילו שלא לצורך עבודה א"כ אמאי אמרינן ביומא בבגדי כהונה שמקפלין אותם ומניחין כנגד ראשיהם ולא תחת ראשיהם משום כלאים ותי' דדוקא בלבישה מותר ולא בהצעה ע"ש ויש לעיין תי"ל שהיו ישנין בבית המוקד בחציה של חול וא"כ הוא חוץ לעזרה דאין שם היתר לכלאים]:
כתבו התוס' במנחות שם דזה דכלאים בבגדי כהונה הותר אפילו שלא לצורך עבודה הוא דוקא בלבישה אבל לא בהצעה דלא דמי ללבישה דשרי רחמנא ע"ש ונראה הטעם דהיתר כלאים בבגדי כהונה הוא רק במקדש ולא במדינה וכן מה שההיתר הוא בלבישה ולא בהצעה אחד הוא וזה דכלאים בבגדי כהונה הותר אף שלא בשעת עבודה אין זה מדאשתרי לצורך עבודה אשתרי נמי שלא לצורך ובמדינה ל"ש זה רק הטעם דבמקדש דהבגדים מועילים שם שהרי נתקדש ונעשה ראוי לעבודה דבגדי כהונה מקדשין את האדם שנעשה ראוי לעבודה כשאר כ"ש שמקדשין כמ"ש תוס' זבחים (כ"ד ע"א) ד"ה הואיל ומש"ה אף אם אינו עובד בהם מ"מ כיון שהבגדים עשו את שלהם לקדש את האדם שיהא ראוי לעבודה והועילו אין בהם משום איסור כלאים דלזה הותר כלאים בבגדי כהונה היכא שהבגדים עושים מצותן לקדש האדם לעבודה אך זה דוקא במקדש אבל במדינה כיון דאין כ"ש מקדשין אלא בפנים אין מועילים שם כלום ומש"ה אסור וזה הטעם נמי דאסור בהצעה שאין הבגדים מועילים כלום ולפ"ז נראה ג"כ שאם ילבש שלא כדרך לבישה או ע"י חציצה באופן שאינו ראוי כן לעבודה יהא אסור משום כלאים כמו בהצעה. ובזה נראה לתרץ מה שהקשה השאג"א על ההיא דעירוכין דהכל חייבין בתפילין כהנים לוים וישראלים ואמרינן דכהנים אצטריכא ליה סד"א דהני כהנים הואיל וליתנהו בתפילין של יד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו אימא במצוה דראש נמי לא ליחייבו קמ"ל דלא מעכבי אהדדי והקשה דהא אמרינן בזבחים (י"ט) דכהנים בעבודתן אף מתפילין ש"ר נמי פטורין משום עוסק במצוה ולפ"ז ההיא דעירוכין דכהנים חייבין בש"ר מיירי שלא בשעת עבודה ממש דל"ש עוסק במצוה ורק כשהם לבושים בהבגדים דהותר אף שלא בשעת עבודה וכגון מעבודה לעבודה שאין להם פנאי להפשיט הבגדים וחייבין בש"ר אבל הש"י אי אפשר להם להניח דהוי חציצה וכיון דהוי חציצה א"כ איכא איסור כלאים כיון שלובשים אותם באופן שאין ראויין בהם לעבודה:
והנה השאג"א הקשה קושיות הרבה על הרמב"ם ז"ל דכלאים בבגדי כהונה הותר רק בשעת עבודה והנה יש להוסיף ע"ז מההיא דפ"ז דתמיד בזמן שכ"ג נכנס להשתחוות ג' אוחזין בו אחד בימינו ואחד בשמאלו ואחד באבנים טובות כו' ומוכח שהיה לבוש אז בגדי זהב שהם כלאים ואע"ג דאינו בשעת עבודה אך נראה לומר דאף הרמב"ם ז"ל יודה דאם לבש בגדי כהונה לצורך עבודה דאינו מחויב תכף להפשיט בגמר העבודה וזה שכתב הרמב"ם ז"ל דהאבנט אסור לכהן ללובשו אלא בשעת עבודה כו' הכונה רק על תחילת הלבישה שאסורה רק לצורך עבודה והנ"מ בין תחילת לבישה לכבר לבוש בשביל העבודה י"ל עפ"י מ"ש הרא"ש ז"ל במנחות בריש הל' ציצית דהטעם דכלאים בבגדי כהונה הותר אפילו שלא בשעת עבודה הוא משום שלא ניתנה תורה למה"ש דכשיגמור עבודתו יפשיטו מיד ולא ישתהו עליו כלל הילכך כשהתירה תורה לבישה לגמרי הותרה כו' עכ"ל ומהרא"ש ז"ל נראה דבר חדש דטעם דלא ניתנה תורה למה"ש אין זה רק באיסור מעילה אלא אף בשאר איסורים ואף לענין איסור כלאים דל"ש בזה תנאי ב"ד רק סברא הוא דכיון שציותה תורה ללבוש הבגדים ואי אפשר תיכף לפשוט בגמר עבודה דלא ניתנה תורה למה"ש א"כ באותו רגע ליכא איסור א"כ הותר לגמרי. והנה הריטב"א ז"ל ביומא בההיא דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם הקשה דמשמע דאף לאחר שפשט ג"כ מותר ליהנות והא הכא ל"ש לא ניתנה תורה למה"ש ותי' דאח"כ ג"כ גזירה שמא יהנה אחר שפשט מיהו בירושלמי אינו כן ע"ש ונראה מזה דהטעם שלא ניתנה תורה למה"ש שייך רק כ"ז שלא פשט אבל ללובשם מתחילה לא מיהו בשאר בגדי כהונה שאינם של כלאים משום גזירה התירו כמ"ש הריטב"א ז"ל אך זה שייך רק בשאר בגדים שאינן של כלאים דמשום מעילה הוא ושייך בהן תנאי ב"ד אבל בשל כלאים דל"ש תנאי ב"ד א"כ כ"ז שלא פשט דשייך טעם דלא ניתנה תורה למה"ש מותר אף להשהות בהם אבל ללובשם לכתחילה שלא לצורך עבודה אסור וזה שכתב הרמב"ם ז"ל דכלאים בבגדי כהונה הוא מדין עשה דוחה ל"ת כמו כלאים בציצית היינו על תחילת הלבישה שהוא רק מדין עשה דוחה ל"ת אבל אח"כ כשלבשם לצורך עבודה ועשה בהם עבודה אינו מחויב תכף לפושטם משום טעם הרא"ש ז"ל: