אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב סימן לה - תרומת הלשכה

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

סימן לה - תרומת הלשכה

סימן לד - פסול בע"מ

א

גרסינן בכתובות (ק"ו ע"ב) הקטורת וכל קרבנות ציבור באין מתרומת הלשכה כו' ויש לעיין למה נקט קטורת בפ"ע ונראה מזה דמשאר ק"צ לא ידעינן דקטורת באה מתרומת הלשכה וכן בירושלמי יומא פ"ה ה"א ילפינן מקרא דקדש היא דקטורת באה מתרומת הלשכה ע"ש ויש לעיין מ"ש משאר ק"צ דבאין מתרומת הלשכה ואפשר משום דתרומת הלשכה היא רק לקרבנות של שנה זו והקטורת מתפטמת שס"ה מנים כנגד ימות החמה א"כ היא נעשית ליותר משנה ואי אפשר לעשותה מתרומת הלשכה ואע"ג דמותר הקטורת באחד בניסן היה נפדה כדי שתלקח מתרומה חדשה אך בשעת הפיטום צריך לעשות את כל השס"ה מנים מתרומת הלשכה וזהו חידוש שאינו בשאר קרבנות שיהא צריך לכתחילה לעשות קרבנות של שנה הבאה מתרומת הלשכה ומש"ה אצטריך קרא דנעשית מתרומת הלשכה:

אמרינן בשקלים פ' התרומה פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה כבש פרה וכבש שעיר המשתלח ולשון שבין קרניו כו' באין משירי הלשכה ובירושלמי פי' הק"ע דהאי לשון של זהורית הבא מתרומת הלשכה היינו הלשון שהיו משליכין אל תוך שריפת הפרה והפ"מ פי' דקאי על לשון של שעיר המשתלח שהיו קושרין על פתח האולם אבל הלשון שקושרין בין קרניו היינו שהיו קושרין חציו בסלע וחציו בין קרניו זה בא משירי הלשכה ע"ש ונראה טעם החילוק דכל מה שנעשה חוץ לעזרה בא משירי הלשכה דאין עבודה בחוץ ואינו אלא מצוה בעלמא ורק צורכי עבודה באין מתרומת הלשכה ומש"ה לשון שהיה קושרין בצוק ובין קרניו בשעת דחייה בא משירי הלשכה ונראה דזה נמי החידוש דקתני דפרה ושעיר המשתלח באין מתרומת הלשכה ולכאורה מ"ש משאר קרבנות והטעם משום דפרה נעשית בחוץ וכן שעיר המשתלח מצותו שהוא דחייתו לצוק הוא בחוץ וזה דפרה באה מתרומת הלשכה ילפינן בת"כ משום דחטאת קרייה רחמנא וזה דשעיר המשתלח בא מתרומת הלשכה נראה משום דיש בו גם מצות בפנים שהוא הוידוי [התקלין חדתין כתב הטעם דשעיר המשתלח בא מתרומת הלשכה משום דצריך להביא שנים ולהגריל עליהם ואינו יודע על איזה יפול הגורל לה' א"כ ע"כ צריך להביא שניהם מתרומת הלשכה ע"ש וקשה דא"כ לפ"ז אם מת שעיר המשתלח דס"ל לר"ש דמביא שלא בהגרלה א"כ לא יהיה בא מתרומת הלשכה וזו לא שמענו] ולפי' הק"ע דהאי לשון של זהורית שבא מתרומת הלשכה היינו לשון של פרה וכן פי' הרמב"ם ז"ל אבל של שעיר המשתלח לעולם אינו בא אלא משירי הלשכה נראה טעמו דאף הלשון שהיו קושרין על פתחו של אולם שהיה מלבין אין בזה צורך עבודה כלל ומתרומת הלשכה באין רק צורכי עבודה אבל הלשון שהיו משליכין אל תוך שריפת הפרה כיון דחטאת קרייה רחמנא וחשיבא כקרבן ולאו דוקא שחיטתה והזאתה דאף שריפתה דינה כקרבן כדאמרינן בת"כ דמש"ה פרה נשרפת בלילה משום דחטאת קרייה רחמנא ושריפתה הוי כהקטרת אימורים דכשרה כל הלילה [עיין בר"ש פרה פ"ד מ"א] וכיון דצריך להשליך הלשון לתוך שריפתה וכן הוא מעשיה בכלל הקרבתה הוא ובא מתרומת הלשכה אך בתוספתא פ"ב דשקלים אמרינן עץ ארז ואזוב ושני תולעת באין משירי הלשכה ע"ש והיינו ע"כ של פרה דאין לומר דקאי על של מצורע דנראה דשל מצורע אינו בא משל ציבור כלל דהא טהרת המצורע נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית ואינו שייך לעבודות כלל וא"כ לפי פי' הק"ע תחלוק התוספתא על המשנה שם דלשון של זהורית בא מתרומת הלשכה אבל לפי פי' הפ"מ דקאי על הלשון שקושרין על פתחו של אולם אתי שפיר דבשל פרה לכ"ע בא משירי הלשכה [ובפרת חטאת שנפסלה יש לחקור אם היא בשריפה כשאר קדשים פסולים דחטאת קרייה רחמנא ואי טעונה עיבוד צורה היכא דהפסול היה בדם נראה דא"צ דל"ש בה עיבוד צורה דאינה נפסלת בלינה כדאמרינן בספרי והנה התוס' ב"ק (ע"ז) הקשו על ההיא דמנחות (ק"ב) דאמרינן פרה לר"ש אמאי מטמאה טומאת אוכלין עפרא בעלמא הוא דכל העומד לשרוף כשרוף דמי כו' והקשו הא מתחלת נגיעת הטומאה נפסלה הפרה ואינה עומדת עוד לשריפה א"כ בסוף הנגיעה תטמא טומאת אוכלין ע"ש ואי אמרינן דפרה שנפסלה היא ג"כ בשריפה א"כ לאחר שנפסלה מחמת נגיעת הטומאה ג"כ עומדת לשריפה מדין קדשים פסולים וא"כ אכתי עומדת לשרוף וכשרוף דמי ועפרא בעלמא הוא וכדאמרינן שם במנחות גם לנותר דלר"ש אמאי מטמא טומאת אוכלין עפרא בעלמא הוא דעומד לשרוף מדין קדשים פסולים ונראה מזה דס"ל להתוס' דפרה שנפסלה אינה בשריפה וזה דחטאת קרייה רחמנא צ"ל דזה דוקא כשהיא כשרה ולא כשהיא פסולה וכעין זה כתב הר"ש ז"ל פרה פ"ב מ"ג שהקשה פרת חטאת לאחר פדיונה אמאי אינה אסורה בגיזה ועבודה הא חטאת קרייה רחמנא ותי' דלענין נפקותא דלאחר פדיון שאין תורת פרה עליה לא קרייה רחמנא חטאת ועוד מה שנפדית פרה בכ"מ הוא משום לב ב"ד מתנה דאם לא הוצרכה תהא לדמיה ע"ש והנה לתי' השני דזה דאינה אסורה בגיזה ועבודה לאחר פדיון הוא משום דלב ב"ד מתנה הא בלא"ה היתה אסורה משום דחטאת קרייה רחמנא נראה דה"נ אם נפסלה הפרה דהיא בשריפה כשאר קדשים פסולים משום דחטאת קרייה רחמנא]:

הנה לפי מה דאמרינן דפרה באה מתרומת הלשכה יש לעיין על הא דאמרינן בקידושין דהמקדש במי חטאת ובאפר חטאת מקודשת ואפילו ישראל כיון דהפרה היא מתרומת הלשכה א"כ גם האפר הוא של לשכה ואיך יכול לקדש בו ונראה מזה דמה דאמרינן בפרה פ"ג מי"א שהיו חולקין את האפר לג' חלקים אחד נותן בחיל ואחד נותן בהר המשחה ואחד מתחלק לכל המשמרות לגמרי היו נותנין אותן להמשמרות ונעשה שלהם וע"כ דלב ב"ד מתנה עליהן שיהיו נתנין להם והנה התוס' בכורות (כ"ט ע"א) ד"ה המקדש הקשו מאי רבותא במקדש באפר פרה דמקודשת ואפילו ישראל דמאי רבותא מישראל יותר מכהן ורש"י ז"ל כתב שם דהרבותא הוא משום דכהנים רגילים בהזאה ובקידוש והתוס' כתבו דזה דקתני ואפי' ישראל משום רישא דקתני המקדש בתרומות כו' והנה לפ"ז הא דהמקדש באפר פרה מקודשת ע"כ באותו שמתחלק לכל המשמרות דאותו שהיו נותנין לחיל היו גונזין אותו משום והיתה לעדת ישראל למשמרת ואותו שהיו נותנין בהר המשחה היה לעשות מהן פרות אחרות כדאמרינן בתוספתא והנך ודאי היו של ציבור ואי אפשר לקדש בהם א"כ הוי רבותא דמקודשת ואפילו ישראל דאעפ"י שנתנין לכהנים שמתחלקין לכל המשמרות מ"מ יכול אף ישראל לקדש בהן דס"ד כיון שהיו נותנין להם האפר שהוא של לשכה מתנאי ב"ד ע"ד שיתנום לישראל לא היו נותנין להם וכמו במלח ועצים שהיה ג"כ תנאי ב"ד שיהיו הכהנים נאותים בהם אבל ליתנם לישראל אין רשאים]:

והנה מתרומת הלשכה אין באין רק צורכי עבודה וכל הנך דנקיט בפ' בתרא דכתובות שהיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה כגון מבקרי מומין ומלמדי הלכות קמיצה כו' הכל צורך עבודה הן ומגיהי ספרים שבירושלים פי' השמ"ק שהיו כהנים לומדים מהם וצורך עבודה הן ע"ש ובנשים האורגות בפרוכת איכא פלוגתא בכתובות אי נוטלין שכרן מתרומת הלשכה או מקדשי ב"ה ובירושלמי שקלים מפרש פלוגתייהו דמר משוי לה כקרבן והיינו מפני הזאת הדם שמזין עליה ומש"ה באה מתרומת הלשכה ומר משוי לה כבנין ואמרינן בכתובות שם דפרוכות דבבי היינו של שערי העזרה לכ"ע באין מתרומת הלשכה וכתב רש"י ז"ל משום דלצניעותא עבידי ואינן תחת בנין ע"ש ויש לעיין נהי דאינן צורך בנין מ"מ מה צורך עבודה יש בפרוכות דבבי שבאין מתרומת הלשכה ונראה דהאי צניעותא דפרוכות דבבי הוא שלא יראו העבודה מבחוץ וכדאמרינן בזבחים (נ"ט ע"ב) גבי מזבח של משה אפשר כהן עומד ע"ג מזבח ועבודה בידו וכל העם רואין אותו מבחוץ ע"ש והוי צורך עבודה דעבודה צריכה צניעות:

אמרינן בתוספתא פ"ב דשקלים הסירות היעים והמזמרות והמזרקות כו' באין מתרומת הלשכה מזבח הזהב וכלי שרת בגדי כהנים כו' באין משירי הלשכה ע"ש והאי כלי שרת דקתני בסיפא היינו כ"ש אחרים חוץ מאלו שחישב ברישא והיינו השלחן והמנורה וכדומה ויש לעיין מ"ש הנך כ"ש מהנך ומ"ש הסירות והיעים דבאין מתרומת הלשכה ממזבח הזהב ונראה דס"ל להתוספתא דרק אותן כ"ש שהם לתשמיש המזבח כגון הסירות דהיינו הפסכתר שמוציאים בהם הדשן מעל המזבח והיעים שהם המגרפות שגורפין בהם הדשן [כמה שתרגם אונקלוס בתורה] והמזרקות שזורקין הדם על המזבח והמזמרות הם כלי שיר שמשוררים בהם הלוים על הקרבנות (כמ"ש רש"י ז"ל במלכים ב' י"ב] וכולם הם רק לצורך הקרבנות ומש"ה באין מתרומת הלשכה אבל מזבח הזהב וכן השלחן והמנורה והכיור לבד שהם לצורך עבודה הם שייכים ג"כ אל הבית והם ג"כ חלק מן המקדש ואם אינן על מקומם אי אפשר להקריב שום קרבן כדאמרינן בירושלמי שקלים פ"ד ה"ב ומשום דאין הבית כהלכתו אם אינן על מקומם ואף שאר קרבנות שא"צ לכלים אלו ג"כ אין להקריב ומש"ה אין באין מתרומת הלשכה רק משירי הלשכה וכמו בפרוכת אע"ג שהיא ג"כ להזאת הדם מ"מ כיון שהיא ג"כ צורך בנין איכא למ"ד דבאה מקדשי ב"ה ולא מתרומת הלשכה דדינה כבנין ה"נ ס"ל להתוספתא דהנך נמי דינם כבנין וזה דבאין משירי הלשכה ולא מקדשי ב"ה משום דס"ל להתוספתא כהירושלמי שקלים שהביאו התוס' קידושין (נ"ד ע"ב) דאף ההיכל והעזרות באין משירי הלשכה ולא מקדשי ב"ה ע"ש והנה תלמודא דידן פליג על התוספתא דאמרינן להדיא בכתובות (ק"ו ע"ב) דמזבח הזהב בא ממותר נסכים כשאר כ"ש אך בברייתא דמייתינן התם נקט מזבח הזהב לחוד דקתני מזבח הזהב כו' וכלי שרת באין ממותר נסכים ע"ש וזה דנקט מזבח הזהב לחוד הוא משום דבמזבח הזהב איכא חידוש דאף שהוא ג"כ חלק המקדש מ"מ כיון שהוא ג"כ צורך קרבנות בא ממותר נסכים ולא כהתוספתא והרמב"ם ז"ל בהל' שקלים כתב המנורה וכ"ש באין ממותר נסכים ונקט מנורה לחוד משום דמנורה ג"כ היא חלק מהמקדש כמו מזבח הזהב וכדאמרינן בירושלמי שקלים שם והוי רבותא כמו מזבח הזהב דדינה כשאר כ"ש ובאה ממותר נסכים וכיון שהיא ג"כ צורך עבודה אזלינן בתר עבודה וכדברי הרמב"ם ז"ל כן הוא ג"כ בתוספתא פ"ט דמנחות ע"ש:

גרסינן בכתובות (ק"ו ע"ב) רא"א מותר תרומה לקיץ המזבח מותר נסכים לכ"ש ר"ח סגן הכהנים אומר מותר נסכים לקיץ המזבח מותר תרומה לכ"ש ע"ש ונראה לפרש פלוגתייהו עפ"י הירושלמי שקלים פ"ב ה"ד גבי הא דאמרינן מותר לחמו של נזיר ירקב סברין מימר הוא לחמו הוא מותר נסכיו אמר ר"י בר' רבון מותר נסכיו ק"ק הם ויפלו לנדבה ואמרינן שם דר"י בר' בון ושמואל אמרו דבר אחד דאמר ר"י עד דאנא תמן שמעית קל דרב יהודה שאיל לשמואל הפריש שקלו ומת א"ל יפלו לנדבה והיינו משום דשקלים ק"ק הם ומותר ק"ק נופלין לנדבה כמה שפי' המפרשים ז"ל שם ומוכח מהירושלמי דמותר נסכים נופלים לנדבה וכן מותר שקלים ובההיא מותר נסכים דכתובות פי' רש"י ז"ל דהאי מותר נסכים הוא מה שהמספק נסכים מודד בשפע והלוקח מודד בצמצום ע"ש וא"כ זה הוי מותר נסכים ממש כיון דכל היין נקנה בשביל נסכים א"כ מה שנשאר הוי מותר נסכים וכן מה שפי' רש"י ז"ל שם בענין אחר דמותר נסכים דהתם היינו סאה רביעית דהמקבל עליו לספק סלתות מג' ועמדו מ"ד דמספק מד' ע"ש הוי ג"כ מותר נסכים ממש דכל דין מותר הוא ג"כ במעות שהפריש לצורך איזה קרבן כמו אם המותר בהקרבן עצמו וסלת של מנחת נסכים הוא ג"כ בכלל נסכים כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' ב' מהל' מעה"ק וא"כ בקיבל עליו לספק סלתות מג' הוקבעו כל המעות לפי השער שקצב לנסכים ואח"כ כשהוזל ונתותרו מעות הוי מותר נסכים דזה לעולם בכלל מותר כמו מפריש מעות לחטאתו והוזלו טלאים דהוי מותר חטאת וכיון שהם מותר נסכים ומותר נסכים דינן לנדבה כדאמרינן בירושלמי והיינו לקיץ המזבח וזהו הטעם של מ"ד דמותר נסכים לקיץ המזבח ומ"ד דמותר נסכים לכ"ש ס"ל כיון דמותר נסכים של מספק סלתות או מה שמודד בשפע מתחילה עומד לכ"ש שכן הוא דינו או מפני התקנה א"כ אין זה בכלל מותר נסכים דנופלין לנדבה אע"ג דנראה שהוא מהלכה דכל מותר ק"ק נופלין לנדבה מ"מ זהו אינו בכלל מותר כלל דזה רק היכא שמתחילה כל המעות היה עומד לנסכים ואח"כ נעשה מותר והכא מעיקרא לנסכים הוקבעו רק מה שיהיה צריך אח"כ והשאר יהיו לכ"ש וכן מ"ד התם דמותר התרומה לקיץ המזבח הוא משום דמותר תרומה הוא מותר שקלים ואמרינן בירושלמי שם דמותר שקלים נופלין לנדבה והיינו לקיץ המזבח דמותר ק"ק נופלין לנדבה שכן הוא דינו ומ"ד דמותר התרומה לכ"ש הוא ג"כ משום כיון דס"ל דמותר התרומה דינו לכ"ש אינו בכלל מותר שקלים דמתחילה השקלים עומדים גם לכ"ש ואין זה מותר וא"כ ר"ע ור"ח סגן הכהנים לטעמייהו אזלי דהא בהא תליא דמ"ד מותר נסכים לכ"ש וא"כ אין התרומה עומדת לכ"ש א"כ ע"כ מותר התרומה לקיץ המזבח דכיון דאין התרומה עומדת לכ"ש א"כ מותר התרומה הוי מותר שקלים דנופלין לנדבה מהלכה ומ"ד מותר התרומה לכ"ש א"כ אין מותר נסכים עומד לכ"ש א"כ הוי מותר נסכים ממש דנופלין לנדבה מהלכה וא"כ ע"כ ס"ל דמותר נסכים לקיץ המזבח:

אמרינן בת"כ דבגדי כהונה באין מתרומת הלשכה דכתיב בגדי קדש הם מלמד שבאין מתרומת הלשכה והנה בירושלמי תענית פ"ד ה"ד מקשינן על הא דאמרינן דכהן שעשאה לו אמו כתונת עובד בה עבודת יחיד ובלבד שימסרנה לציבור איך מהני מסירה לציבור ואמרינן דר"י היא דס"ל בההיא דשומרי ספיחי שביעית דנוטלין שכרן מתרומת הלשכה דהרוצה מתנדב וש"ח דמהני מסירה לציבור עוד אמרינן שם דאפי' תימא רבנן כי פליגי בגוף הקרבן אבל במכשירי קרבן לכ"ע מהני מסירה לציבור ועוד מקשינן שם איך היו מתנדבים עצים למערכה הא בעינן משל ציבור ומתרצינן ג"כ ר"י היא דמהני מסירה לציבור א"נ אף לרבנן דבמכשירי קרבן לכ"ע מהני מסירה לציבור ע"ש ונראה היה לומר הטעם דבמכשירי קרבן מהני מסירה לציבור אע"ג דהטעם דלא מהני הוא משום דשמא לא ימסרם יפה יפה דבמכשירי קרבן זה דצריכים להיות משל ציבור אינו לעכב דרק בקרבן עצמו כיון שהוא קרבן ציבור אם לא יהיה בא משל ציבור איך יכול הציבור לצאת ידי חובתו ולהתכפר בקרבן שאינו שלהם אבל במכשירי קרבן כגון בגדי כהונה ועצים נהי דמצותן להיות משל צבור כדמפקינן מקרא דבגדי קדש הן מלמד שבאין מתרומת הלשכה וכן בעצים מפקינן לה במנחות (כ"ב) מדכתיב על העצים אשר על האש אשר על המזבח מה מזבח משל ציבור אף עצים משל ציבור אך לא מצינו לזה עכובא שיהא פסול אם אינו בא משל ציבור דהא במלח ג"כ אמרינן שם דמה עצים משל ציבור אף מלח משל ציבור ומ"מ אינו מעכב דהא בעינן למימר התם דכהנים כיון דלי"ל לשכה יביאו מלח מתוך ביתם וכיון דבמכשירי קרבן זה דצריך להיות משל ציבור אינו מעכב מש"ה לא חיישינן שמא לא ימסרם יפה יפה והנה הר"ש ז"ל בפרה פ"ב מ"ג הביא מהתוספתא דפרה נפדית על כל פסול שבה ואם מתרומת הלשכה היתה באה דמיה נופלין לתרומת הלשכה וכתב הר"ש ז"ל שם לאפוקי דאם התנדב אחד ומסר לציבור אם נפדית אין דמיה נופלין לתרומת הלשכה דאדעתא דהכי לא אקדשום ע"ש דבפרה ג"כ מהני מסירה לציבור ובזה יש לדון אם בפרה זה דצריכה להיות משל ציבור אם הוא לעכב דאינו שייך בזה שאין הציבור יכול לפטור עצמו בשל אחרים דפרה אינה חובה להביא אך אפשר כיון דזה דבאה מתרומת הלשכה הוא משום דחטאת קרייה רחמנא דינה כשאר ק"צ דהוי לעכב ואפשר דהתוספתא אתיא כר"י דבכל קרבנות מהני מסירה לציבור:

ב

וכל הקרבנות מצותן לבוא מתרומה חדשה ומפקינן מקרא דעולת חדש בחדשו חדש והביא קרבן מתרומה חדשה ואמרינן דרק למצוה קרבנות הבאות בא' בניסן צריכין להיות מתרומה חדשה אבל אם הביא מן הישנה כשר רק שחיסר מצוה והנה פרת חטאת דבאה מתרומת הלשכה משום דחטאת קריה רחמנא יש לחקור אם יש בה ג"כ מצות תרומה חדשה ונראה להביא ראיה מההיא דפ"ב דפרה רא"א פרת חטאת המעוברת כשרה וחכמים פוסלין ופי' שם הר"י מסמפונט הובא בר"ש שם דהפלוגתא הוא לענין הולד דטעמייהו דרבנן הוא משום דכתיב ויקחו אליך פרה שלא יקחו עגלה ויגדילו כדאמרינן בספרי ור"א לי"ל האי דרשה ומשמע דר"א מכשיר אף לכתחילה ואי בעינן שתבוא מתרומה חדשה כיון שלקחו כשהיא עדיין עובר ובשעת הקרבה בעינן פרה בת שתים א"כ אין כאן מתרומה חדשה ואי נימא דעבדינן כמו במותר הקטורת דפודין ואח"כ לוקחין מתרומה חדשה א"כ אמאי פליגי רבנן הא איכא עתה לקיחה כשהיא פרה והטעם דפרה א"צ לבוא מתרומה חדשה אע"ג דחטאת קריה רחמנא נראה משום דמצות תרומה חדשה הוא רק על קרבנות דזמן הקרבתן הוא לאחר א' בניסן אבל קרבנות שאין קבוע להם זמן אף אם הקריבן בשנה זו אין עליהם מצות תרומה חדשה ולפ"ז פר העלם דבר ש"צ ושעירי עכו"ם אף למ"ד דבאין מתרומת הלשכה ואף שהם קרבנות ציבור כיון דאין קבוע להם זמן אין בהם מצות תרומה חדשה אך צ"ע בזה:

ובלחם הפנים יש לחקור כיון שסודרין אותו משבת לשבת אם הגיע א' בניסן באמצע השבת וא"כ צריך להקריב הבזיכין אחר א' בניסן וכיון דההקרבה אחר א' בניסן צריך להיות מתרומה חדשה או כיון דהסידור שלו קודם א' בניסן דינו לבוא מתרומה ישנה והנה בכתובות (ק"ו) אמרינן דלבונה באה ממותר נסכים ופי' רש"י ז"ל דהיינו הלבונה של לחם הפנים ע"ש א"כ הבזיכין אין באין כלל מתרומת הלשכה ולחם הפנים עצמו דבא מתרומת הלשכה כדתנן בהדיא בשקלים פ' התרומה י"ל דדוקא דבר הנקרב בעינן מתרומה חדשה אבל הלחם לא איכפת לן אך דוחק לומר כן דרק על דבר הנקרב איכא מצות תרומה חדשה והנה בסוכה (נ"ו) גבי פלוגתא דרב ורבב"ח אי תדיר עדיף או חובת היום עדיף מייתינן פלוגתא דאבא שאול ורבנן בלחם הפנים ושתי הלחם בעצרת אי אומר הילך מצה הילך חמץ והא הכא דחמץ עיקר ומצה טפל וכתב רש"י ז"ל דחמץ עיקר שהיא חובה ליום דהיינו שתי הלחם ומצה טפל שהוא של שבת שעברה היינו דלחם הפנים הוא חובת שבת העברה ומ"מ אומר קודם הילך מצה דלחה"פ קודם לשתי הלחם וש"מ דתדיר עדיף מחובת היום ע"ש אלמא דחשיב לחם הפנים אע"ג שקרבין הבזיכין בשבת זו חובת של שבת שעברה ולפמ"ש לעיל דדין תרומה חדשה תלוי בזמן החובה אם הוא חובות שזמנן בשנה זו מצותן לבוא מתרומה של שנה זו א"כ לחם הפנים שהיא חובת שבת שעברה דינה לבוא מתרומה ישנה ולפ"ז הא דאמרינן מנחתם ונסכיהם אפילו לאחר י' ימים אם בינתים הגיע א' בניסן הם באים מתרומה ישנה דאזלינן בתר זמן החיוב ולא בתר זמן הקרבתן:

אמרינן בשבועות (י"ב) תמידין שלא הוצרכו לציבור לר"ש מקיצין בהם את המזבח משום דאין ראויין ליקרב דבעינן מתרומה חדשה אזיל לנדבה ואמרינן שם דמודה ר"ש בשעירי חטאות שאין מקיצין בגופן אלא בדמיהן גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה וכתב רש"י ז"ל כגון שעיר של ר"ח אדר שנאבד ונמצא בניסן שאינו ראוי ליקרב עוד לחובת ציבור והרי הוא לקייץ המזבח מודה הוא שאין מקייצין בגופו ליקרב הוא עולה אלא בדמיו שירעה ולכשיומם יקחו בדמיו עולה לקיץ המזבח עכ"ל והנה יש לעיין דהא בעלמא אם נאבד שעיר של ר"ח ונמצא בחודש אחר הרי הוא עצמו קרב בחודש הבא כדאמרינן שם במתני' דאי לא קרב בחודש זה יקרב בחודש אחר ורק כיון שאבד באדר ונמצא בניסן דבעינן מתרומה חדשה מדינא הוא עצמו ראוי לקיץ המזבח ורק משום גזירה ירעה ויפלו דמיו לקיץ ונראה מזה דכיון שאינו ראוי להקרבה משום דבעינן מתרומה חדשה דינו כמותר חטאת דאזיל לנדבה דהיינו לקיץ והיה אפשר להקריב עצמו עולה ככל מותר חטאת דמדאורייתא קרב הוא עצמו עולה ורק מגזירה דלאחר כפרה אטו לפני כפרה מקיצין בדמיו וקשה דא"כ איך אמרינן דק"צ הבאין בא' בניסן מתרומה ישנה כשרים רק שחיסר מצוה וביומא (ס"ה ע"ב) אמרינן בפר ושעיר של יוה"כ שנאבדו ונמצאו דימותו ואין ראויים ליוה"כ אחר משום דבעינן מתרומה חדשה וגזירה פר אטו שעיר ומקשינן משום גזירה ימותו ועוד היא גופה רק מצוה היא מה דצריך להביא מתרומה חדשה דאמר ר"י אמר שמואל ק"צ הבאין בא' בניסן אם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה ע"ש וקשה מה שייך לומר דהוי רק מצוה דהא ודאי אם יקרב השעיר ביוה"כ אחר יהיה פסול דלאחר א' בניסן יהיה מותר חטאת ואזיל לנדבה ונעשה עולה א"כ איך אפשר להקריבו ביוה"כ אחר לחטאת וצע"ג:

ובעיקר מה דאמרינן בשבועות דק"צ שנתותרו לאחר א' בניסן נופלין לקייץ המזבח וכן מה דאמרינן בכתובות (ק"ו ע"ב) דמותר תרומה לקייץ המזבח דין אחד הוא דמותר תרומה היינו נמי מה שנתותר מתרומת הלשכה לאחר א' בניסן דלענין מותרות הקרבנות והמעות שעומדין לאותן קרבנות דינן שוה כדאמרינן בתמורה פ' ולד חטאת א"כ התרומה שהיא לקרבנות ציבור וק"צ דינן שוה דלאחר א' בניסן הם לקייץ המזבח ולמ"ד בכתובות שם דמותר תרומה לכ"ש הוא כמ"ש לעיל דאין להם דין מותר משום שעומדין גם לכ"ש ולזה ראויין אף לאחר א' בניסן אבל הקרבנות שלקחו בהם דאין ראויין עוד ליקח בהם כ"ש נופלין לקייץ המזבח אחר א' בניסן:

כתבו התוס' קידושין (נ"ד) על הא דאמרינן דלר"מ אם שלמו כל הג' תרומות שתורמין את הלשכה דחוזר לשיריים ומש"ה ס"ל מועלין בשירים דשמא יצטרכו להם ה"נ דחוזר לעתיקין ומש"ה מועלין בעתיקין והקשו הא בעינן מתרומה חדשה ותי' שם בחד תירוצא כיון דתרומה חדשה היא רק למצוה א"כ היכא דלא אפשר עבדינן ובתי' הב' כתבו שם דרק לאותן עתיקין שבאו בשנה זו חוזר דחשיב מתרומה חדשה אבל עתיקין לגמרי לא ע"ש והנה כהתי' הב' מוכח להדיא מן התוספתא פ"ב דשקלים דאמרינן שם שהיו מחפין הקופות שתורמין בהם בקטבלאות ועל הקטבלאות היו שוקלין אלו הבאים אח"כ לשקול ומאותן היו תורמין בפרק השני בקופות ומחפין אף אותן הקופות בקטבלאות ושוקלין עליהם בני בבל הבאים אח"כ ומהם ג"כ תורמין בקופות [ונמצאו התרומה בקופות והשירים בקטבלאות] ואח"כ היו שומטין הקטבלאות ונתערבו השירים ואמרינן שם דלא היה מערבן בשל אשתקד שמא יצטרכו לתרום ונמצאו תורמין מן הישנה ע"ש וע"כ זהו כר"מ דאם מצטרכים לתרום חוזרין לשירים ומ"מ משל אשתקד אין תורמין [כתבו הת"י יומא (נ"ה ע"א) דמש"ה היו שופרות במקדש רק לקיני חובה ולא לשאר קרבנות משום דצריכים סמיכה וא"כ אינו יכול ליתן המעות בשופר להקריבן שלא בפניו ע"ש והנה יש לעיין לר"א דס"ל בתמורה (כ' ע"ב) דמותרות לנדבת יחיד אזלי וטעונין סמיכה איך היו שופרות לעולות הבאין מן המותרות כדאמרינן בשקלים הא טעונין סמיכה]:

[אמרינן בשקלים די"ג שופרות היו במקדש ומהם ששה לנדבה ואיכא למ"ד במנחות דהאי ששה כנגד ששה בתי אבות וכתב רש"י ז"ל שם וכן הרגמ"ה דכל משמר חלוק לששה בתי אבות ובשבת כולן שוין וכ"כ רש"י ז"ל ביבמות ובתענית כתב רש"י ז"ל שמשמר היה מתחלק לז' בתי אבות ויש לעיין דבירושלמי ותוספתא דתענית מפורש שהיה משמר שמתחלק לה' בתי אבות ויש לו' וכן ז' ח' וט' ומבואר שם ג"כ איך היו משמשין ומבואר שם דאף בשבת לא היה משמש כ"א בית אב אחד ע"ש וצ"ע]:

ג

בכתובות (ק"ו) גרסינן בית גרמו ובית אבטינס היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה מבקרי מומין היו נוטלין כו' ובגמרא איבעי לן כלי שרת מהו שיעשו מקדשי ב"ה כו' ואמרינן שם כאן שגבו והותירו כאן שגבו ולא הותירו ופרכינן וכי גבו והותירו מאי הוי אמר ר' אבהו לב ב"ד מתנה עליהם אי הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהא לכ"ש וכתבו בתוס' שם דאהנך דלעיל דבית גרמו ובית אבטינס כו' לא פריך דבכל הנך היו בית ישראל מקדישין אותן לצורך כך כמו לצורך קרבנות שכל אותן דברים רגילות הן והיינו דקתני דבאין מתרומת הלשכה עצמה ולא קתני מותר היינו משום דלאו מחמת לב ב"ד משתרו אלא מחמת ישראל כו' ע"ש והנה יש לעיין ממ"נ אם מדינא הוא שבית גרמו ובית אבטינס ומבקרי מומין וכל הנך דחשבינן שם נוטלין שכרן מתרומת הלשכה א"כ א"צ לתנאי כלל ואף לתנאי של בית ישראל א"צ ואי מדינא אין להם ליטול מה מועיל תנאי של ישראל שנותנים ע"ד זה הא שקלים חובות הן ומה רשות י"ל להתנות שיהיה לצורך זה כשפורעין חובותיהם דתנאי ל"ש רק בנדבה ונראה לומר דחוב של שקלים אינו דוקא לקרבנות כ"א סתם לצורכי ציבור ואף קרבנות בכלל תדע דהא מי שלא שקל אשתקד מביא שקלו ונותנו לשופר של תקלין עתיקין ואין מקריבים מהם שום קרבן רק הולך לחומת העיר ומגדלותיה ואף שהם חולין כדאמרינן בקידושין והמביא יוצא בזה ידי שקלו ואם אינו מביא ממשכנין אותו אלמא דחוב של שקלים הוא לציבור וזה אם י"ל חלק בקרבנות ציבור או לא תלוי אם תורמין עליו או לא ואמרינן דתורמין על האבוד ועל העתיד לגבות ואע"ג דלא יגיע שקלו לקרבנות וי"ל חלק בק"צ ולרש"י ז"ל בכתובות אף על מי שאינו שוקל לגמרי ג"כ תורמין וכיון דהחוב של השקלים שממשכנין עליהם אינו דוקא לקרבנות כ"א לציבור בכלל א"כ יכולים ישראל להתנות בשקליהן שיהיו אף לבית גרמו ואבטינס ולמבקרי מומין וב' דייני גזירות ומגיהי ספרים כיון שהם צורכי ציבור אם נותנין לזה פורעין בהם את חוב שקליהן וכיון דשוקלים תורמין עליהם וי"ל חלק בק"צ ובזה אתי שפיר מה דאמרינן במנחות ובשקלים דתנאי ב"ד על המלח ועל העצים שיהיו הכהנים נאותים בהם וכאן תקשה קושית התוס' בכתובות למה צריך כאן תנאי ב"ד ואמאי לא יהיה מתנאי ישראל שהרי אלו דברים הרגילים הם ולפ"ז כיון דהנך שיהיו הכהנים נאותים הם צורך יחיד ולא צורך ציבור ואי אפשר לישראל להתנות שיהיו השקלים לדבר זה דשקלים חובות הן והחובה היא לציבור ואי אפשר להתנות שיהיו לצורך יחיד ומש"ה צריך תנאי ב"ד:

והנה התוס' כתבו בכתובות דבית גרמו וכל הנך דחושב בכתובות מבקרי מומין ומגיהי ספרים שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה הוא מתנאי ישראל ולא משום תנאי ב"ד ובמעילה (י"ד ע"א) ד"ה בונין כתבו שלב ב"ד מתנה עליהם ע"ש ונראה דצריך תרתי חדא שיהו רשאים להוציא מעות הלשכה לאותן דברים ועוד שלא ימעלו באותן מעות והנה לזה שיהו רשאים להוציא המעות לצרכים אלו ע"ז מועיל מה דישראל נותנים ע"ד כן אך מ"מ כיון דהשקלים הקדש הם ואין ישראל משיירים בהקדושה ע"ז צריך תנאי ב"ד שאותן המעות שנותנין למגיהי ספרים וכיוצא בהן יהיו חולין למפרע ולא ימעלו בהן וזהו מתנאי ב"ד או עצה אחרת עושים כדאמרינן באומנין של בית אבטינס שהיו מחללין קטורת ונותנין להם בשכרן דזה דרשאין להוציא מעות הלשכה לאיזה צורך לא סגי בזה שלא ימעלו דהא קדשי ב"ה מפקינן מקרא בתמורה (ל"א ע"ב) דרשאין ליתנם לאומנין בשכרן מדכתיב ועשו לי משלי ואפ"ה כשנותנין לאומנין בשכרן עבדינן טצדקא שלא ימעלו דמחללין המעות על הבנין וחוזרין ונותנין לאומנין בשכרן דמקרא ילפינן רק דרשאים להוציא מעות של ב"ה ע"ז אבל לדין מעילה צריך טצדקא או שיהיה לב ב"ד מתנה:

והנה רש"י ז"ל (ק"ו ע"א) גבי מגיהי ספרים שהיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה כתב ז"ל מגיהי ספרים של כל אדם ואדם שאסור להשהות ספר שאינו מוגה כו' וראו ב"ד שהיו מתעצלין בדבר והפקירו מעות הלשכה לכך עכ"ל ונראה מזה דאין רש"י ז"ל מפרש כהתוס' שהוא משום תנאי ישראל רק שב"ד הפקירו מעות הלשכה לכך ונראה שהוא מכח הפקר ב"ד דגם במעות הקדש שייך הפקר ב"ד וכן נראה להדיא מדברי התוס' כתובות (כ"ט ע"א) ד"ה אלו גבי נתינים דדוד גזור עליהם רק עבדות וזה דאמרינן בימי רבי בקשו להתיר נתינים א"ר חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר לא שהיו רוצים להתירן בקהל אלא רצו לפוטרן מעבדות וא"ל רבי דאין יכולין להפקיע חלק מזבח ואע"ג דקי"ל הפקר ב"ד הפקר היינו לצורך אבל זה אינו צורך כל כך ע"ש ומוכח דשייך הפקר ב"ד אף בשל מזבח וכן מוכח ממה דאמרינן בב"מ (קי"ח) גבי שומרי ספיחי שביעית שהיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר"י אומר הרוצה מתנדב וש"ח א"ל אתה אומר כן אין באין משל ציבור ואמרינן שם דת"ק סבר דתקנו רבנן למיתב ליה ד' זוזי משום בעלי זרועות ומה אתה אומר הכי קא"ל מדבריך לדברינו אין באין משל ציבור וכתב רש"י ז"ל כיון דתקינו רבנן ד' זוזי מן התרומה וזה מוחל עליהן ונמצאו לו בתרומה ד' זוזים שאין לציבור חלק בהם ואם קונין מהם תמידין ומוספים אין באין משל ציבור ע"ש ומוכח מזה דיש כח ביד ב"ד להטיל חוב על ההקדש ליתן להם ד' זוזי ואע"ג דמדינא א"צ לתת לו שהרי רוצה הוא לשמור בחנם וע"כ החוב על ההקדש הוא מדין הפקר ב"ד וכמו בשל הדיוט שי"ל רשות להטיל חוב על מי שירצו דהפקר ב"ד שייך על של הקדש כמו על של הדיוט והנה לפ"ז זה דאשכחן בכמה דוכתי דלב ב"ד מתנה למה לי כלל ללב ב"ד מתנה היינו שמתנים שמתחילה יהיה ע"ד זה אמאי לא יעשו כן מכאן ולהבא מדין הפקר ב"ד אך זה דאשכחן בש"ס לב ב"ד מתנה הוא רק בקרבנות ובקדושת הגוף ודאי ל"ש הפקר ב"ד דקדוה"ג לא פקע בכדי כדאמרינן בחולין קל"ט גבי תרנגולת שמרדה דקדוה"ג לא מפקע ע"י הפקר וצריך להתנות שיהא מתחילה לצורך זה וזה דאמרינן שם בכתובות גבי כ"ש אי עושין אותן מקדשי ב"ה אי גבו והותירו עושין משום דלב ב"ד מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לא הוצרכו יהיו לדמיהן ואע"ג דהתם הוי קדושת דמים התם ג"כ ל"ש הפקר ב"ד דמהקדש להקדש ל"ש הפקר ב"ד דרשות אחד הן ומש"ה אצטריך לתנאי ב"ד אבל לתת מעות הלשכה למגיהי ספרים וכיוצא בהן א"צ כלל משום לב ב"ד מתנה עליהם מתחילה אלא משום הפקר ב"ד שהב"ד הטילו חוב זה על ההקדש ע"י תקנתן:

הקשו התוס' במעילה (י"ד ע"א) גבי בונין בחול ואח"כ מקדישים כדי לחלל קדושת המעות על הבנין שיוכל לתת המעות לאומנין בשכרם דהקדש אינו מתחלל על המלאכה והקשו אמאי לא יהיה לב ב"ד מתנה עליהם שיוכל לתת המעות לאומנין וכמו מגיהי ספרים שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה ע"ש והנה י"ל דמש"ה באומני הבנין אי אפשר שיהיה לב ב"ד מתנה על המעות שיהיו חולין דא"כ נמצא שמלאכת הבנין בא ממעות חולין ובתמורה (ל"א ע"ב) מפקינן מקרא דועשו לי מקדש דאף המלאכה צריכה להיות משל הקדש ע"ש ולפיכך צריך לחלל מעות הקדש על כל הבנין יחד עם המלאכה אבל הנך דחשיב בכתובות ואפילו בית גרמו ובית אבטינס שמלאכתן בקטורת ובלחם הפנים כיון דקדשי מזבח הן ליכא דין שהמלאכה צריכה להיות משל הקדש כדאמרינן בתמורה שם דקדשי מזבח אין נותנין לאומנין בשכרן וכיון דלב ב"ד מתנה עליהם שיהיו חולין נותנים להם אמרינן באבות דר"נ פי"א על ההיא דאהוב את המלאכה ר"ע אומר ישב אדם כל השבוע ולא עשה מלאכה ולע"ש אי"ל מה לאכול היו לו מעות של הקדש בתוך ביתו ונטל מהם ואכל מתחייב מיתה לשמים אבל אם היה פועל והולך בבנין ביהמ"ק אעפ"י שנתנו לו מעות הקדש בשכרו ונטל מהם ואכל מתנצל מן המיתה כו' ונראה דר"ע לטעמיה דס"ל בפ"ד דשקלים דהקדש מתחלל על המלאכה]:

אמרינן בקידושין (נ"ד ע"א) דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם וכתב רש"י ז"ל שלכך הוקדשו מתחילה ליהנות בהן כו' וכ"כ המפרש בפ"ק דתמיד בההיא דבגדי כהונה ניתנו ליהנות שע"מ שיהנו בהן אפילו שלא בשעת עבודה הקדישום מתחילה ותנאי ב"ד הוא עכ"ל והנה יש לעיין הא בגדי כהונה באין מתרומת הלשכה כדאמרינן בת"כ בגדי קדש הן מלמד שבאין מתרומת הלשכה וכן פסק הרמב"ם ז"ל א"כ איך אפשר לשייר בקדושתן של הבגדים הא קדושת מעות הלשכה נתפסין על הבגדים ואיך אפשר לעשות תנאים ולשייר בקדושת הבגדים ונראה דבכל מה דאמרינן דבא מתרומת הלשכה אינו צריך דוקא לעשות זאת דרך חילול ויכול ג"כ להקדיש הבגדים ע"י קריאת שם רק שצריך ליקח אותן מדמי תרומת הלשכה וזה מקרי שבא מתרומת הלשכה ולזה שלא יהיה מעילה כשלוקח ממעות הלשכה כיון דאינו לוקחם דרך חילול זהו אפשר ע"י טצדקא וכמו באומני בית אבטינס שמחללין להם קטורת וכן לחוצבין ולסתתין היו עושים טצדקא ע"י שולחני כדאמרינן בירושלמי שקלים פ"ד ה"א וכן בכל קרבנות ציבור שדינן לבוא מתרומת הלשכה נראה דג"כ אין הכונה שתהא קדושתן דוקא ע"י חילול מעות של תרומת הלשכה עליהם דהא מצינו דמהני בק"צ מסירה לציבור ואף לר"י חיישינן רק שלא ימסרם יפה יפה ואף דבעינן בק"צ שיהו באין מתרומת הלשכה וע"כ דתרומת הלשכה הוא רשות הקדש מיוחד וכמו שהקדש הוא רשות בפ"ע כן בהקדש גופא יש תרומת הלשכה וקדשי ב"ה ועל קרבנות ציבור יש רק דין שיבוא מאותו הרשות של תרומת הלשכה ולאו דוקא ממעות השקלים וכל שמוסר ללשכה שפיר דמי וא"כ ה"נ בבגדי כהונה כיון דאין הדין דוקא שתהיה קדושתן ע"י חילול מעות הלשכה אפשר שפיר להתנות ולשייר בקדושתן:

אך זה יש להקשות דלפמ"ש תוס' ועוד מהראשונים ז"ל דבגדי כהונה קדושת הגוף הן איך אפשר לעשות שיור בקדושתן ועיין בת"י יומא (ס"ט ע"ב) ד"ה ותיפוק וצ"ל דבדין קדושת דמים שיש לקדוה"ג כמו דיני מעילה והנאה דבזה שוין קדוה"ג וקדושת דמים בזה אפשר להתנות כמו בקדושת דמים וכן בההיא דזבחים (צ"ה ע"ב) דאמרינן דמש"ה היה תנור של מקדש של מתכת משום שפודי חטאת שהיו הכהנים צולין בו וכן שירי מנחות שהיו אופין שם ויש לעיין איך מותרין לאפות ולצלות שם הא התנור כ"ש היה ואמאי אין מועלין הא הצליה והאפיה היא לצורך עצמן וע"כ צ"ל שהוא תנאי ב"ד וכמו שהתקינו בעצים ומלח שיהיו הכהנים נאותים בהם לצורך אכילה ה"נ שיהו מותרין לאפות ולצלות בתנור של מקדש מיהו במלח ועצים י"ל שתנאי ב"ד הוא שאותו המלח והעצים שהכהנים נאותים בהם יהיו חולין למפרע אבל בתנור ליכא למימר הכי שהרי התנור צריך להיות כ"ש שאופין בו שתי הלחם ולחם הפנים וקדושתן בתנור וע"כ שהוא מדין שיור שמשיירין בקדושתו שיהא מותר לכהנים לצלות ולאפות בו ואף שהתנור כ"ש וקדוה"ג מ"מ בדין מעילה אפשר לשייר אף בקדוה"ג וה"ה בבגדי כהונה:

ובירושלמי שקלים פ"ד ה"ג אמרינן בקטורת דאם פיטמה בחולין פסולה ומפקינן לה מקרא דקדש היא שתהא עשייתה בקדש ואמרינן שם דמכתשת עשו אותה ככ"ש לקדש ופרכינן א"כ איך מותר הקטורת נפדה הא דבר הקדוש בכ"ש אינו נפדה ואמרינן שם דקל הוא שהקילו במותרות דלב ב"ד מתנה עליהם ע"ש והנה יש לעיין דאם התנאי הוא בקידוש כ"ש שאותו המותר לא יקדשה המכתשת א"כ תקשה למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת וכמו שהקשו התוס' מנחות (ע"ט ע"ב) ד"ה וליתני גבי שמן שהופרש למנחה זו כו' איך מהני תנאי ב"ד הא כ"ש מקדשין שלא מדעת ותי' שם דחולין לא מקדשי היינו דהתנאי ב"ד הוא שיהיו חולין לגמרי וא"כ אין כ"ש מקדשתן ע"ש אבל הכא בקטורת אי אפשר לומר דב"ד מתנין שהמותר יהיו מעיקרא חולין דא"כ פסול הוא דפיטמה בחולין פסולה ואפשר שב"ד מתנים שהמותר יהיה לדמי נסכים ובכה"ג אין המכתשת מקדשתן כמו דאינו מקדש חולין כיון שהם רק קדושת דמים ולענין הכשר הקטורת כיון שאינה חולין גמורין חשיב מעשיה בקדש וצ"ע:

**(עי' הערת הגרא"ז מלצר זצ"ל בסוף הספר)** והנה מ"ש תוס' בפ' התודה בשמן שהופרש לשם מנחה זו דמש"ה מהני תנאי ב"ד ול"ש כ"ש מקדשין שלא מדעת משום דחולין לא מקדשי יש לעיין ע"ז מההיא דסוכה (מ"ט) בניסוך המים דמע"ש היה ממלא בחבית של זהב שאינה מקודשת ומקשינן וניתי במקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים וכ"ש מקדשין שלא מדעת ואי מייתי במקודשת איפסילו להו בלינה ע"ש ואמאי הא אמרינן במעילה י"ג דמים בכד של זהב לא נהנין ולא מועלין דאף קדושת פה אין להם א"כ ל"ש כ"ש מקדשין שלא מדעת דחולין לא מקדשי וצ"ע:

**(עי' הערת הגרא"ז מלצר זצ"ל בסוף הספר)** הקשו התוס' מנחות פ"ח ד"ה בירוצי כיון דבירוצי מידות נתקדשו איך אמרינן מותר נסכים לקיץ המזבח איך נפדין כיון שקדשו בכ"ש ותי' דמיירי בנסכי ציבור ולב ב"ד מתנה עליהן כדמפרש בירושלמי דשקלים ע"ש והנה בירושלמי דילן גרסינן איפכא דאמרינן שם פ"ד ה"ב דמותר נסכים לכ"ש עד כדון בירוצי ציבור ואפילו בירוצי יחיד כו' ונראה דגירסא אחרת הי' לתוס' שם אך קשה דבירושלמי שם פ"א ה"ד ג"כ מוכח להדיא דאף בירוצי יחיד לכ"ש דאמרינן שם דאין מקבלין מעכו"ם דבר המסוים ומקשינן איך עכו"ם מביא עולתו הא מביא עמו נסכים ומותר נסכים לכ"ש א"כ נמצא מביא דבר מסוים ומתרצינן דהתם לשמים הוא מתכוין ומאליהן הן באין לכ"ש ע"ש ומוכח דאף בירוצי יחיד לכ"ש וצ"ע:

**(עי' הערת הגרא"ז מלצר זצ"ל בסוף הספר)** אמרינן במנחות (ס"ו) דמותר העומר נפדה ופטור מן המעשרות משום דמירוח הקדש פוטר ע"ש ומוכח דבשעת המירוח כבר היה הקדש וקשה איך לוקחין העומר בשבלין הא אמרינן במנחות (ע"ו ע"ב) דכל המנחות אין לוקחין אותן אלא סלת ומפקינן מקרא דכתיב אותה ורק בלחם הפנים מפקינן התם מקרא דולקחת דניקחת אפילו חיטין וצ"ל דלב ב"ד מתנה שאותו העשרון שצריך להקריב יהיה חלות הקנין כשיהיה סלת והמותר יחול הקנין בשבלין ופטור מן המעשרות משום מירוח הקדש אך לפ"ז תקשה קושית התוס' שם ד"ה אומר דאי על העשרון שמקריב ליכא מירוח הקדש א"כ הוי העשרון טבל ולא הוי ממשקה ישראל וצ"ע:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה