אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב סימן לה - תרומת הלשכה › ג

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

סימן לה - תרומת הלשכה · ג

ב

בכתובות (ק"ו) גרסינן בית גרמו ובית אבטינס היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה מבקרי מומין היו נוטלין כו' ובגמרא איבעי לן כלי שרת מהו שיעשו מקדשי ב"ה כו' ואמרינן שם כאן שגבו והותירו כאן שגבו ולא הותירו ופרכינן וכי גבו והותירו מאי הוי אמר ר' אבהו לב ב"ד מתנה עליהם אי הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהא לכ"ש וכתבו בתוס' שם דאהנך דלעיל דבית גרמו ובית אבטינס כו' לא פריך דבכל הנך היו בית ישראל מקדישין אותן לצורך כך כמו לצורך קרבנות שכל אותן דברים רגילות הן והיינו דקתני דבאין מתרומת הלשכה עצמה ולא קתני מותר היינו משום דלאו מחמת לב ב"ד משתרו אלא מחמת ישראל כו' ע"ש והנה יש לעיין ממ"נ אם מדינא הוא שבית גרמו ובית אבטינס ומבקרי מומין וכל הנך דחשבינן שם נוטלין שכרן מתרומת הלשכה א"כ א"צ לתנאי כלל ואף לתנאי של בית ישראל א"צ ואי מדינא אין להם ליטול מה מועיל תנאי של ישראל שנותנים ע"ד זה הא שקלים חובות הן ומה רשות י"ל להתנות שיהיה לצורך זה כשפורעין חובותיהם דתנאי ל"ש רק בנדבה ונראה לומר דחוב של שקלים אינו דוקא לקרבנות כ"א סתם לצורכי ציבור ואף קרבנות בכלל תדע דהא מי שלא שקל אשתקד מביא שקלו ונותנו לשופר של תקלין עתיקין ואין מקריבים מהם שום קרבן רק הולך לחומת העיר ומגדלותיה ואף שהם חולין כדאמרינן בקידושין והמביא יוצא בזה ידי שקלו ואם אינו מביא ממשכנין אותו אלמא דחוב של שקלים הוא לציבור וזה אם י"ל חלק בקרבנות ציבור או לא תלוי אם תורמין עליו או לא ואמרינן דתורמין על האבוד ועל העתיד לגבות ואע"ג דלא יגיע שקלו לקרבנות וי"ל חלק בק"צ ולרש"י ז"ל בכתובות אף על מי שאינו שוקל לגמרי ג"כ תורמין וכיון דהחוב של השקלים שממשכנין עליהם אינו דוקא לקרבנות כ"א לציבור בכלל א"כ יכולים ישראל להתנות בשקליהן שיהיו אף לבית גרמו ואבטינס ולמבקרי מומין וב' דייני גזירות ומגיהי ספרים כיון שהם צורכי ציבור אם נותנין לזה פורעין בהם את חוב שקליהן וכיון דשוקלים תורמין עליהם וי"ל חלק בק"צ ובזה אתי שפיר מה דאמרינן במנחות ובשקלים דתנאי ב"ד על המלח ועל העצים שיהיו הכהנים נאותים בהם וכאן תקשה קושית התוס' בכתובות למה צריך כאן תנאי ב"ד ואמאי לא יהיה מתנאי ישראל שהרי אלו דברים הרגילים הם ולפ"ז כיון דהנך שיהיו הכהנים נאותים הם צורך יחיד ולא צורך ציבור ואי אפשר לישראל להתנות שיהיו השקלים לדבר זה דשקלים חובות הן והחובה היא לציבור ואי אפשר להתנות שיהיו לצורך יחיד ומש"ה צריך תנאי ב"ד:

והנה התוס' כתבו בכתובות דבית גרמו וכל הנך דחושב בכתובות מבקרי מומין ומגיהי ספרים שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה הוא מתנאי ישראל ולא משום תנאי ב"ד ובמעילה (י"ד ע"א) ד"ה בונין כתבו שלב ב"ד מתנה עליהם ע"ש ונראה דצריך תרתי חדא שיהו רשאים להוציא מעות הלשכה לאותן דברים ועוד שלא ימעלו באותן מעות והנה לזה שיהו רשאים להוציא המעות לצרכים אלו ע"ז מועיל מה דישראל נותנים ע"ד כן אך מ"מ כיון דהשקלים הקדש הם ואין ישראל משיירים בהקדושה ע"ז צריך תנאי ב"ד שאותן המעות שנותנין למגיהי ספרים וכיוצא בהן יהיו חולין למפרע ולא ימעלו בהן וזהו מתנאי ב"ד או עצה אחרת עושים כדאמרינן באומנין של בית אבטינס שהיו מחללין קטורת ונותנין להם בשכרן דזה דרשאין להוציא מעות הלשכה לאיזה צורך לא סגי בזה שלא ימעלו דהא קדשי ב"ה מפקינן מקרא בתמורה (ל"א ע"ב) דרשאין ליתנם לאומנין בשכרן מדכתיב ועשו לי משלי ואפ"ה כשנותנין לאומנין בשכרן עבדינן טצדקא שלא ימעלו דמחללין המעות על הבנין וחוזרין ונותנין לאומנין בשכרן דמקרא ילפינן רק דרשאים להוציא מעות של ב"ה ע"ז אבל לדין מעילה צריך טצדקא או שיהיה לב ב"ד מתנה:

והנה רש"י ז"ל (ק"ו ע"א) גבי מגיהי ספרים שהיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה כתב ז"ל מגיהי ספרים של כל אדם ואדם שאסור להשהות ספר שאינו מוגה כו' וראו ב"ד שהיו מתעצלין בדבר והפקירו מעות הלשכה לכך עכ"ל ונראה מזה דאין רש"י ז"ל מפרש כהתוס' שהוא משום תנאי ישראל רק שב"ד הפקירו מעות הלשכה לכך ונראה שהוא מכח הפקר ב"ד דגם במעות הקדש שייך הפקר ב"ד וכן נראה להדיא מדברי התוס' כתובות (כ"ט ע"א) ד"ה אלו גבי נתינים דדוד גזור עליהם רק עבדות וזה דאמרינן בימי רבי בקשו להתיר נתינים א"ר חלקנו נתיר חלק מזבח מי יתיר לא שהיו רוצים להתירן בקהל אלא רצו לפוטרן מעבדות וא"ל רבי דאין יכולין להפקיע חלק מזבח ואע"ג דקי"ל הפקר ב"ד הפקר היינו לצורך אבל זה אינו צורך כל כך ע"ש ומוכח דשייך הפקר ב"ד אף בשל מזבח וכן מוכח ממה דאמרינן בב"מ (קי"ח) גבי שומרי ספיחי שביעית שהיו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ר"י אומר הרוצה מתנדב וש"ח א"ל אתה אומר כן אין באין משל ציבור ואמרינן שם דת"ק סבר דתקנו רבנן למיתב ליה ד' זוזי משום בעלי זרועות ומה אתה אומר הכי קא"ל מדבריך לדברינו אין באין משל ציבור וכתב רש"י ז"ל כיון דתקינו רבנן ד' זוזי מן התרומה וזה מוחל עליהן ונמצאו לו בתרומה ד' זוזים שאין לציבור חלק בהם ואם קונין מהם תמידין ומוספים אין באין משל ציבור ע"ש ומוכח מזה דיש כח ביד ב"ד להטיל חוב על ההקדש ליתן להם ד' זוזי ואע"ג דמדינא א"צ לתת לו שהרי רוצה הוא לשמור בחנם וע"כ החוב על ההקדש הוא מדין הפקר ב"ד וכמו בשל הדיוט שי"ל רשות להטיל חוב על מי שירצו דהפקר ב"ד שייך על של הקדש כמו על של הדיוט והנה לפ"ז זה דאשכחן בכמה דוכתי דלב ב"ד מתנה למה לי כלל ללב ב"ד מתנה היינו שמתנים שמתחילה יהיה ע"ד זה אמאי לא יעשו כן מכאן ולהבא מדין הפקר ב"ד אך זה דאשכחן בש"ס לב ב"ד מתנה הוא רק בקרבנות ובקדושת הגוף ודאי ל"ש הפקר ב"ד דקדוה"ג לא פקע בכדי כדאמרינן בחולין קל"ט גבי תרנגולת שמרדה דקדוה"ג לא מפקע ע"י הפקר וצריך להתנות שיהא מתחילה לצורך זה וזה דאמרינן שם בכתובות גבי כ"ש אי עושין אותן מקדשי ב"ה אי גבו והותירו עושין משום דלב ב"ד מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לא הוצרכו יהיו לדמיהן ואע"ג דהתם הוי קדושת דמים התם ג"כ ל"ש הפקר ב"ד דמהקדש להקדש ל"ש הפקר ב"ד דרשות אחד הן ומש"ה אצטריך לתנאי ב"ד אבל לתת מעות הלשכה למגיהי ספרים וכיוצא בהן א"צ כלל משום לב ב"ד מתנה עליהם מתחילה אלא משום הפקר ב"ד שהב"ד הטילו חוב זה על ההקדש ע"י תקנתן:

הקשו התוס' במעילה (י"ד ע"א) גבי בונין בחול ואח"כ מקדישים כדי לחלל קדושת המעות על הבנין שיוכל לתת המעות לאומנין בשכרם דהקדש אינו מתחלל על המלאכה והקשו אמאי לא יהיה לב ב"ד מתנה עליהם שיוכל לתת המעות לאומנין וכמו מגיהי ספרים שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה ע"ש והנה י"ל דמש"ה באומני הבנין אי אפשר שיהיה לב ב"ד מתנה על המעות שיהיו חולין דא"כ נמצא שמלאכת הבנין בא ממעות חולין ובתמורה (ל"א ע"ב) מפקינן מקרא דועשו לי מקדש דאף המלאכה צריכה להיות משל הקדש ע"ש ולפיכך צריך לחלל מעות הקדש על כל הבנין יחד עם המלאכה אבל הנך דחשיב בכתובות ואפילו בית גרמו ובית אבטינס שמלאכתן בקטורת ובלחם הפנים כיון דקדשי מזבח הן ליכא דין שהמלאכה צריכה להיות משל הקדש כדאמרינן בתמורה שם דקדשי מזבח אין נותנין לאומנין בשכרן וכיון דלב ב"ד מתנה עליהם שיהיו חולין נותנים להם אמרינן באבות דר"נ פי"א על ההיא דאהוב את המלאכה ר"ע אומר ישב אדם כל השבוע ולא עשה מלאכה ולע"ש אי"ל מה לאכול היו לו מעות של הקדש בתוך ביתו ונטל מהם ואכל מתחייב מיתה לשמים אבל אם היה פועל והולך בבנין ביהמ"ק אעפ"י שנתנו לו מעות הקדש בשכרו ונטל מהם ואכל מתנצל מן המיתה כו' ונראה דר"ע לטעמיה דס"ל בפ"ד דשקלים דהקדש מתחלל על המלאכה]:

אמרינן בקידושין (נ"ד ע"א) דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם וכתב רש"י ז"ל שלכך הוקדשו מתחילה ליהנות בהן כו' וכ"כ המפרש בפ"ק דתמיד בההיא דבגדי כהונה ניתנו ליהנות שע"מ שיהנו בהן אפילו שלא בשעת עבודה הקדישום מתחילה ותנאי ב"ד הוא עכ"ל והנה יש לעיין הא בגדי כהונה באין מתרומת הלשכה כדאמרינן בת"כ בגדי קדש הן מלמד שבאין מתרומת הלשכה וכן פסק הרמב"ם ז"ל א"כ איך אפשר לשייר בקדושתן של הבגדים הא קדושת מעות הלשכה נתפסין על הבגדים ואיך אפשר לעשות תנאים ולשייר בקדושת הבגדים ונראה דבכל מה דאמרינן דבא מתרומת הלשכה אינו צריך דוקא לעשות זאת דרך חילול ויכול ג"כ להקדיש הבגדים ע"י קריאת שם רק שצריך ליקח אותן מדמי תרומת הלשכה וזה מקרי שבא מתרומת הלשכה ולזה שלא יהיה מעילה כשלוקח ממעות הלשכה כיון דאינו לוקחם דרך חילול זהו אפשר ע"י טצדקא וכמו באומני בית אבטינס שמחללין להם קטורת וכן לחוצבין ולסתתין היו עושים טצדקא ע"י שולחני כדאמרינן בירושלמי שקלים פ"ד ה"א וכן בכל קרבנות ציבור שדינן לבוא מתרומת הלשכה נראה דג"כ אין הכונה שתהא קדושתן דוקא ע"י חילול מעות של תרומת הלשכה עליהם דהא מצינו דמהני בק"צ מסירה לציבור ואף לר"י חיישינן רק שלא ימסרם יפה יפה ואף דבעינן בק"צ שיהו באין מתרומת הלשכה וע"כ דתרומת הלשכה הוא רשות הקדש מיוחד וכמו שהקדש הוא רשות בפ"ע כן בהקדש גופא יש תרומת הלשכה וקדשי ב"ה ועל קרבנות ציבור יש רק דין שיבוא מאותו הרשות של תרומת הלשכה ולאו דוקא ממעות השקלים וכל שמוסר ללשכה שפיר דמי וא"כ ה"נ בבגדי כהונה כיון דאין הדין דוקא שתהיה קדושתן ע"י חילול מעות הלשכה אפשר שפיר להתנות ולשייר בקדושתן:

אך זה יש להקשות דלפמ"ש תוס' ועוד מהראשונים ז"ל דבגדי כהונה קדושת הגוף הן איך אפשר לעשות שיור בקדושתן ועיין בת"י יומא (ס"ט ע"ב) ד"ה ותיפוק וצ"ל דבדין קדושת דמים שיש לקדוה"ג כמו דיני מעילה והנאה דבזה שוין קדוה"ג וקדושת דמים בזה אפשר להתנות כמו בקדושת דמים וכן בההיא דזבחים (צ"ה ע"ב) דאמרינן דמש"ה היה תנור של מקדש של מתכת משום שפודי חטאת שהיו הכהנים צולין בו וכן שירי מנחות שהיו אופין שם ויש לעיין איך מותרין לאפות ולצלות שם הא התנור כ"ש היה ואמאי אין מועלין הא הצליה והאפיה היא לצורך עצמן וע"כ צ"ל שהוא תנאי ב"ד וכמו שהתקינו בעצים ומלח שיהיו הכהנים נאותים בהם לצורך אכילה ה"נ שיהו מותרין לאפות ולצלות בתנור של מקדש מיהו במלח ועצים י"ל שתנאי ב"ד הוא שאותו המלח והעצים שהכהנים נאותים בהם יהיו חולין למפרע אבל בתנור ליכא למימר הכי שהרי התנור צריך להיות כ"ש שאופין בו שתי הלחם ולחם הפנים וקדושתן בתנור וע"כ שהוא מדין שיור שמשיירין בקדושתו שיהא מותר לכהנים לצלות ולאפות בו ואף שהתנור כ"ש וקדוה"ג מ"מ בדין מעילה אפשר לשייר אף בקדוה"ג וה"ה בבגדי כהונה:

ובירושלמי שקלים פ"ד ה"ג אמרינן בקטורת דאם פיטמה בחולין פסולה ומפקינן לה מקרא דקדש היא שתהא עשייתה בקדש ואמרינן שם דמכתשת עשו אותה ככ"ש לקדש ופרכינן א"כ איך מותר הקטורת נפדה הא דבר הקדוש בכ"ש אינו נפדה ואמרינן שם דקל הוא שהקילו במותרות דלב ב"ד מתנה עליהם ע"ש והנה יש לעיין דאם התנאי הוא בקידוש כ"ש שאותו המותר לא יקדשה המכתשת א"כ תקשה למ"ד כ"ש מקדשין שלא מדעת וכמו שהקשו התוס' מנחות (ע"ט ע"ב) ד"ה וליתני גבי שמן שהופרש למנחה זו כו' איך מהני תנאי ב"ד הא כ"ש מקדשין שלא מדעת ותי' שם דחולין לא מקדשי היינו דהתנאי ב"ד הוא שיהיו חולין לגמרי וא"כ אין כ"ש מקדשתן ע"ש אבל הכא בקטורת אי אפשר לומר דב"ד מתנין שהמותר יהיו מעיקרא חולין דא"כ פסול הוא דפיטמה בחולין פסולה ואפשר שב"ד מתנים שהמותר יהיה לדמי נסכים ובכה"ג אין המכתשת מקדשתן כמו דאינו מקדש חולין כיון שהם רק קדושת דמים ולענין הכשר הקטורת כיון שאינה חולין גמורין חשיב מעשיה בקדש וצ"ע:

**(עי' הערת הגרא"ז מלצר זצ"ל בסוף הספר)** והנה מ"ש תוס' בפ' התודה בשמן שהופרש לשם מנחה זו דמש"ה מהני תנאי ב"ד ול"ש כ"ש מקדשין שלא מדעת משום דחולין לא מקדשי יש לעיין ע"ז מההיא דסוכה (מ"ט) בניסוך המים דמע"ש היה ממלא בחבית של זהב שאינה מקודשת ומקשינן וניתי במקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים וכ"ש מקדשין שלא מדעת ואי מייתי במקודשת איפסילו להו בלינה ע"ש ואמאי הא אמרינן במעילה י"ג דמים בכד של זהב לא נהנין ולא מועלין דאף קדושת פה אין להם א"כ ל"ש כ"ש מקדשין שלא מדעת דחולין לא מקדשי וצ"ע:

**(עי' הערת הגרא"ז מלצר זצ"ל בסוף הספר)** הקשו התוס' מנחות פ"ח ד"ה בירוצי כיון דבירוצי מידות נתקדשו איך אמרינן מותר נסכים לקיץ המזבח איך נפדין כיון שקדשו בכ"ש ותי' דמיירי בנסכי ציבור ולב ב"ד מתנה עליהן כדמפרש בירושלמי דשקלים ע"ש והנה בירושלמי דילן גרסינן איפכא דאמרינן שם פ"ד ה"ב דמותר נסכים לכ"ש עד כדון בירוצי ציבור ואפילו בירוצי יחיד כו' ונראה דגירסא אחרת הי' לתוס' שם אך קשה דבירושלמי שם פ"א ה"ד ג"כ מוכח להדיא דאף בירוצי יחיד לכ"ש דאמרינן שם דאין מקבלין מעכו"ם דבר המסוים ומקשינן איך עכו"ם מביא עולתו הא מביא עמו נסכים ומותר נסכים לכ"ש א"כ נמצא מביא דבר מסוים ומתרצינן דהתם לשמים הוא מתכוין ומאליהן הן באין לכ"ש ע"ש ומוכח דאף בירוצי יחיד לכ"ש וצ"ע:

**(עי' הערת הגרא"ז מלצר זצ"ל בסוף הספר)** אמרינן במנחות (ס"ו) דמותר העומר נפדה ופטור מן המעשרות משום דמירוח הקדש פוטר ע"ש ומוכח דבשעת המירוח כבר היה הקדש וקשה איך לוקחין העומר בשבלין הא אמרינן במנחות (ע"ו ע"ב) דכל המנחות אין לוקחין אותן אלא סלת ומפקינן מקרא דכתיב אותה ורק בלחם הפנים מפקינן התם מקרא דולקחת דניקחת אפילו חיטין וצ"ל דלב ב"ד מתנה שאותו העשרון שצריך להקריב יהיה חלות הקנין כשיהיה סלת והמותר יחול הקנין בשבלין ופטור מן המעשרות משום מירוח הקדש אך לפ"ז תקשה קושית התוס' שם ד"ה אומר דאי על העשרון שמקריב ליכא מירוח הקדש א"כ הוי העשרון טבל ולא הוי ממשקה ישראל וצ"ע:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה