אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב סימן לד - פסול בע"מ › א

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

סימן לד - פסול בע"מ · א

סימן לד - פסול בע"מ

פסול בע"מ שאני משאר פסולים שי"ל פדיון וזה דוקא בבהמה אבל שאר קדשי מזבח אם נעשו בע"מ אי"ל פדיון כדאמרינן בר"פ המנחות והנסכים ובבהמה ג"כ הוא רק בזו הראויה להעמדה והערכה למ"ד קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה:

כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' עירוכין המקדיש את בהמתו סתם או שהקדיש את נכסיו סתם רואין כל בהמה תמימה הראויה להקריב ע"ג המזבח זכרים ימכרו לצרכי עולות ויקריבו אותן עולות והנקבות ימכרו לצרכי שלמים ויקריבו אותן שלמים והדמים יפלו לבדק הבית שסתם הקדשות לב"ה וע"ז נאמר ואם בהמה אשר יקריבו כו' כלומר כל הראוי לקרבן ע"ג המזבח יקרב וכתב עוד שם הקדיש נכסיו סתם והיו בהן יינות ושמנים וסלתות ועופות הראויין ליקרב ע"ג המזבח ימכרו לצרכי אותו המין ויקריבו אותן והדמים ילקח בהם זכרים ויקריבו עולות ומפני מה יקריבו דמי אלו עולות ודמי הבהמה התמימה יפלו לבדק הבית לפי שהבהמה הקדושה למזבח אם נפל בה מום י"ל פדיון כמו שיתבאר והסלת והיין והשמן והעופות שנפסלו אי"ל פדיון שנאמר והעמיד את הבהמה כו' כל שאינו בכלל העמדה והערכה אי"ל פדיון עכ"ל וקשה טובא חדא מה ענין זה לקדשי מזבח ולהחילוק בין בהמה הקדושה למזבח לסלת ויין כו' הא אמרינן דסתם הקדשות לב"ה ובקדשי ב"ה אין חילוק מבהמה לשאר דברים ועוד הרי מ"מ נפדה הוא שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בעצמו דאף יינות שמנים וסלתות ימכרו לצורכי אותו המין וא"כ אמאי דמי הבהמה נופלים לב"ה ודמי אלו לצורכי עולות ועיין בראב"ד ז"ל שם:

ונראה לענ"ד לומר לפי מה דאמרינן בשלהי תמורה בקדשי ב"ה שמתו רש"א תמימים יקברו בע"מ יפדו ומקשינן הא ס"ל לר"ש דקדשי ב"ה לא היו בכלל העמדה והערכה אמאי תמימים יקברו ואמרינן שם משום דחזו להקרבה דהמתפיס תמימין לב"ה כשהן נפדין אין נפדין אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם ע"ש היינו דכיון שנפדין למזבח דינן כקדשי מזבח לענין העמדה והערכה וזהו מעלה דרבנן כמ"ש רש"י ז"ל שם דעבוד להו מעלה כקדשי מזבח והתוס' שם ד"ה משום הקשו מההיא דשבועות (י"א) דפרה דנשחטה תפדה ופרכינן והא בעי העמדה והערכה ומוקי לה כר"ש דקדשי ב"ה לא היו בכלל העמדה והערכה ומה בכך והא פרה תמימה היא ותקבר מיבעי ליה ותי' שם ב' תירוצים ובחד תי' כתבו דדוקא היכא דשינה דתמימים עומדים למזבח והוא הקדיש לב"ה התם איכא האי דינא דדינן כקדשי מזבח להעמדה והערכה אבל פרה דלא שינה בה דמצותה להיות תמימה בזה ליכא האי דינא ונפדית ע"ש והנה זהו מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהקדיש יינות שמנים וסלתות ועופות דאם היה כוונתו לב"ה לא היה להם פדיון כיון דגם הם נפדין לצורכי מזבח כיון שראוים למזבח וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם דימכרו לצורכי אותו המין דכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח א"כ דינן לענין פדיון כקדשי מזבח ואם הקדיש אלו לקדשי מזבח אין להם פדיון משום דלאו בני העמדה והערכה נינהו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם א"כ באלו אי אפשר לומר שהיה כוונתו לב"ה דהם עצמם אין ראוים לב"ה וגם לפדותם אי אפשר וכל שאין כוונתו לב"ה בסתם אמרינן דכוונתו לצורכי עולות ואם כוונתו לצורכי עולות שפיר י"ל פדיון כשאר עצים ואבנים שהקדישן לצורכי עולות דנפדין ואע"ג דהכא ראוין למזבח הן ואין נפדין אלא למזבח מ"מ האי מעלה דעבוד רבנן שיהא דינן כקדשי מזבח לענין פדיון לא אשכחן רק בהקדיש דבר הראוי למזבח לב"ה וכמ"ש בתוס' משום דשינה בדבר הראוי למזבח והקדישה לב"ה אבל בהקדיש דבר הראוי למזבח לצורכי עולות שהוא ג"כ הקדישו למזבח רק לקדושת דמים לא אשכחן זה ומש"ה כתב הרמב"ם ז"ל במקדיש יינות שמנים וסלתות דימכרו לצורכי עולות ומדוקדק מאד לשון הרמב"ם ז"ל ומפני מה יקריבו דמי אלו עולות ודמי הבהמה התמימה יפלו לב"ה לפי שהבהמה הקדושה למזבח אם נפל בה מום י"ל פדיון כו' היינו דשפיר י"ל בהקדיש בהמה תמימה סתם דדעתו לב"ה ואע"ג דהמקדיש דבר הראוי למזבח לב"ה דינה לענין העמדה והערכה כקדשי מזבח מ"מ דאף אם היתה למזבח ג"כ ראויה לפדיון היא דבת העמדה והערכה היא א"כ עכשיו נמי י"ל פדיון אבל הסלת והיין והשמן והעופות שנפסל אי"ל פדיון שנאמר והעמיד את הבהמה כו' כל שאינו בכלל העמדה והערכה אי"ל פדיון א"כ כיון שאם הקדישום למזבח לא שייך בהו פדיון אם יקדישום לב"ה כיון דאין נפדין אלא למזבח דינן כקדשי מזבח ולא יהיה אפשר לפדותן דלאו בני העמדה והערכה נינהו:

ומפרכסת כששחט בה שנים או רוב שנים אי חשיבא בת העמדה והערכה הביאו התוס' בב"ק (ע"ו ע"א) ד"ה שחיטה בשם מפרש דרק ישראל בטמאה ועכו"ם בטהורה חשיב מפרכסת כחיה אבל ישראל בטהורה לא אך שם (ע"ו ע"ב) ד"ה בשוחט הביאו דעת ר"ת דבשעת פרכוס בני העמדה והערכה נינהו והקשו שם על רש"י ז"ל בההיא דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר רש"א קדשים שחייב באחריותן חייב ומוקמינן לה בגונב הקדש מבית בעלים ומקשינן מכדי שמעינן לר"ש דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה שחיטת קדשים שחיטה שאינה ראויה היא כו' ר"ל אמר בשוחט בע"מ בחוץ כו' וכתב רש"י ז"ל דבבע"מ מעיקרן עסקינן דאי בשקדם הקדישן את מומן תו לא חזו לפדיון דשמעינן לר"ל אליבא דר"ש דקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה והתוס' שם השיגו ע"ז וכתבו דבשעת פרכוס בת העמדה והערכה היא ונראה לומר לרש"י ז"ל דר"ל לטעמיה דנהי כשהיא מפרכסת היא כחיה מיהו ר"ל ס"ל בחולין דאין מזמנין את העכו"ם על בני מעים דהריאה לאחר שנחתך הקנה כמאן דמנח בדיקולא דמי א"כ כ"ש לאחר גמר שחיטה אע"ג שהיא כחיה מ"מ הבני מעים כמאן דמנחי בדיקולא ואינן בני העמדה והערכה והוי כמו צמר שנתלש מחיים דאמרינן בר"פ ראשית הגז דאי"ל פדיון משום דאין הצמר ראוי להעמדה והערכה ולא מהני מה שכל הבהמה ראויה להעמדה והערכה כיון שנתלש ואין לומר דהריאה לאחר חתיכת הקנה נהי דהוי כמאן דמנחא בדיקולא מ"מ עדיין יש בה חיות כמו מפרכסת לאחר שחיטה ובת העמדה והערכה היא אי נימא דאף מפרכסת בת העמדה והערכה דא"כ לר"ל אמאי אסורה הריאה לעכו"ם משום אמ"ה אמאי לא מהני מיתה אח"כ להריאה דהא מהני מיתה למפרכסת דהא תולש בשר מן מפרכסת היכא דליכא היתר שחיטה הוי אמ"ה ואם מתה אח"כ מהני לה מיתה להוציאה מן אמ"ה וע"כ לר"ל הריאה אחר חתיכת הקנה אף מפרכסת לא הוי וא"כ המעים לאחר שחיטה אין ראוין להעמדה והערכה ואי"ל פדיון וא"כ על המעים הוי שחיטה שאינה ראויה וא"כ ליכא חיוב דו"ה אף על כל הבהמה דלחיוב דו"ה בעינן וטבחו כולו בחיובא וא"כ ע"כ צריך לאוקמא בבע"מ מעיקרו דאינו טעון העמדה והערכה כלל:

ופרת חטאת נפדית בלא מום ובלא העמדה והערכה כדאמרינן בשבועות (י"א ע"ב) מתה תפדה נשחטה תפדה ואם נשחטה ע"ג מערכתה פליגי ר"ש ורבנן דלרבנן נשחטה ע"ג מערכתה אי"ל פדייה עולמית ור"ש ס"ל דפרה נפדית ע"ג מערכתה וכתבו התוס' ב"ק (ע"ז) דלאחר הזאה אף לר"ש אין סברא לומר שיהיה לה פדיון ע"ש ונראה לענ"ד לומר דר"ש ורבנן לטעמייהו אזלי דאמרינן בפרה פ"ד מ"ד אירע בה פסול בהזאתה כל שעוסק בה לפני פסולה מטמא בגדים לאחר פסולה אינו מטמא בגדים ובתוספתא פ"ג אמרינן דרש"א דהעוסק בה בין לפני פסולה בין לאחר פסולה אינו מטמא בגדים מפני שהיא נדונית על שם סופה ע"ש היינו דלרבנן באירע פסול בהזאתה השוחט מטמא בגדים כיון שהשחיטה היתה כהלכתה והשוחט מטמא בגדים כדכתיב בקרא ואע"ג דנפסלה אח"כ בהזאתה אין הפסול רק מכאן ולהבא ור"ש ס"ל אע"ג דאירע הפסול אח"כ אף השוחט אינו מטמא בגדים מפני שנדונית על שם סופה וכיון דלא נגמרה מעשיה אגלאי מילתא דאף השחיטה אינה שחיטה של פרת חטאת ואינו מטמא בגדים ומש"ה רבנן לטעמייהו ס"ל דלאחר שנשחטה ע"ג מערכתה שוב אי"ל פדייה עולמית דכיון דנעשו בה עבודות פרה שוב אי"ל פדייה אבל ר"ש לטעמיה אם יפדו אותה לאחר שחיטה כיון דלא נגמרו אח"כ עבודותיה אגלאי מילתא דאף השחיטה לא היתה שחיטה של פרת חטאת לפי שנדונית על שם סופה והוי כמו נשחטה שלא ע"ג מערכתה דלכ"ע י"ל פדייה ולאחר הזאתה ודאי אי"ל פדייה כיון דנגמרו עבודותיה ל"ש תו שהיא נדונית ע"ש סופה ואי"ל פדייה]:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה