אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב סימן לג - קרבנות פסולים › א

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

סימן לג - קרבנות פסולים · א

סימן לג - קרבנות פסולים

אמרינן בזבחים (ט"ו ע"א) אלא חטאת העוף דפסלה בה מחשבה לר"ש היכא משכחת לה אי דחשיב עלה מקמי דליפוק דם לא כלום היא ואי בתר דנפיק דם איתעבידא ליה מצותו ומסקינן מאי קושיא דילמא מדפריש ועד דמטא למזבח כו' וכתבו בתוס' שם דמכל זריקה דעלמא לא קשיא ליה אי מקמי דליפוק דם מן הכלי כו' משום דמדפריש ועד דמטא למזבח לא איתעביד מצותו אבל ההזאה סד"א דל"צ ליגע במזבח מידי דהוי אהזאה דפרוכת ובין הבדים דהוי הזאה אע"פ שלא נגע ע"ש והנה לפ"ז יש לעיין בהזאות דפרוכת ובין הבדים גופא איך אפשר לפגל כיון דא"צ להיות נוגע ואע"ג דהכא פרכינן לר"ש ור"ש ס"ל דאין פיגול בחטאות הפנימיות מ"מ הא אמרינן לעיל דפסול הוי ועוד בעולת העוף איך מהני מחשבה הא לא שייך ג"כ עד שיגיע דם למזבח דבעולת העוף בהמיצוי מגיעה למזבח ותכף מכי נפיק דם מגיע למזבח והנה בחטאות הפנימיות אפשר לומר כיון דיש בהם הרבה הזאות וכולן מתיר אחד נהי דמהזאה אחת אין שהות לחשוב בהאי פורתא דנפיק ביה דם אך בכל הזאות יחד יש שהות לחשוב וכמו בשחיטה אף כי בכל מקצת ומקצת אי אפשר לחשוב כיון דאפשר לחשוב בכל המתיר אפשר לפגל משא"כ בחטאת העוף דאין בה אלא הזאה אחת אין שהות לפגל בהאי פורתא דנפיק דם אך מ"מ יש לעיין כיון דבין כל הזאה והזאה צריך טבילת אצבע וטבילת אצבע אמרינן דמשום הולכה נגעו בה ועבודה אחרת היא כיון דבין הזאה והזאה מפסקת עבודה אחרת איך אפשר לחשוב מחשבה אחת בכל הזאות. עוד יש להקשות בהדמים הנתנים בשפיכה איך אפשר לפגל בהם כיון דאינו זורק למרחוק ולא שייך עד שיגיע דם למזבח דבשפיכה הוא שופך על היסוד א"כ הדם הוא באויר המזבח ומכי נפיק דם אתעביד ליה מצותו דלא בעינן שיגיע דם למזבח ממש אלא לאויר המזבח כדאמרינן בגמרא שם היה מזה ונקטעה ידו של מזה עד שיגיע דם לאויר המזבח כו' וצ"ע והנה בעולת העוף י"ל דמש"ה אפשר לפגל בה משום דבעינן מיצוי כל דמה ובזה יש שהות לפגל מתחילת המיצוי עד שתגמר משא"כ בחטאת העוף דהזאה אי"ל שיעור ומכי נפיק המקצת כבר נעשה מצותה ואפילו אי נימא דמיצוי כל דמה בעולת העוף אינו מעכב וכדמשמע מדברי התוס' זבחים (ס"ו ע"ב) ד"ה ואלא היינו רק שנשפך מקצת קודם כדאיירי התוס' שם אבל הדם שיש בשעת מיצוי בהגוף אפשר שצריך למצות דוקא את כולה ומעכב עוד אפשר לומר דבהא שאני עולת העוף מחטאת העוף דבחטאת העוף כי מחשב מקמי דליפוק דמא והיינו בהתזתה כמ"ש רש"י ז"ל לאו כלום היא דהוי רק הולכה זוטרתי ואינה בכלל הזאה עצמה דחשיב רק מכי נפיק דמא משא"כ במיצוי שהוא דחיקת הבשר בקיר והדם מתמצה כמ"ש רש"י ז"ל (ס"ד ע"ב) וזהו מיצוי דחיקת הבשר בעצמו בכלל עבודה זו אף קודם דנפיק דם ואינה רק הולכה כ"א מגוף העבודה ואפשר לחשוב בה:

ובהולכת המנחה דמפגלין בה פליגי ר"י ור"ל במנחות (ט"ז ע"ב) אי יכול לפגל בהולכת הקומץ לחוד דרי"א הולכה כקמיצה וא"צ לפגל ג"כ בהולכת הלבונה ור"ל אמר הולכה כהקטרה והולכת הקומץ חשיב חצי מתיר כיון דאיכא נמי הולכה דלבונה ואמרינן שם טעמא דר"י דכל עבודה שאינה מתרת עבודה חשובה היא לפגל בפ"ע והנה זה דהולכה היא עבודה שאינה מתרת כתב רש"י ז"ל שם משום דאפשר לבטלה משום דיכול להושיט זה לזה עכ"ל והשמ"ק כתב שם דאפשר נמי לשחוט בצד המזבח] ויש לעיין הא אמרינן בפר"ק דזבחים דאם הולכה שלא ברגל לאו שמה הולכה כי מושיטים זה לזה פסול ור"י ס"ל התם דהולכה שלא ברגל לאו שמה הולכה והשמ"ק כתב שם ז"ל אלא נ"ל דה"פ שאינה מתרת שאינה מועלת לשום דבר שזריקה מתרת לבשר וקבלה מועלת לזריקה אבל הולכה אינה מועלת לשום דבר עכ"ל ונראה דר"י ע"כ ס"ל כן דבעבודה שאינה מתרת שאינה מועלת להתיר שום דבר ל"ש דין דאין מפגלין בחצי מתיר דאם גם בזה שייך דין דחצי מתיר תקשה מ"ט דר"מ דמפגלין דהא בזבחים (ק"י ע"א) אמרינן בפלוגתא דר"מ ורבנן הוא אי חצי מתיר משרא שרי או אקלושי מקליש ועיין בתוס' שם בשחט סימן אחד ואח"כ קיבל הדם] א"כ זה שייך רק בדבר המתיר אבל בעבודה שאינה מתרת במאי פליגי ר"מ ורבנן וע"כ דל"ש התם כלל דין דחצי מתיר ולכ"ע חשיבא לפגל בפ"ע ור"ל דס"ל הכא דהולכה כהקטרה ואף בזה פליגי ר"מ ורבנן לטעמיה אזיל דלא ס"ל טעמא דר"מ משום משרא שרי כמ"ש התוס' בזבחים שם רק לטעמיה אזיל דס"ל טעמיה דר"מ דכל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה ע"ש ואף בעבודה שאינה מתרת ג"כ ס"ל לרבנן דבעינן שיפגל בכל העבודה ופלוגתייהו אי כל העושה ע"ד הראשונה הוא עושה או לא ולפ"ז הא דמקשינן במנחות מברייתא דבד"א בקמיצה ובמתן כלי כו' לר"ל דס"ל הולכה כהקטרה ובזבחים מקשינן מהאי ברייתא גופא לר"ל דס"ל דטעמיה דר"מ משום דע"ד הראשונה הוא עושה חד קושיא היא דתלי זה בזה דאי הולכה כהקטרה ע"כ טעמיה דר"מ משום ע"ד הראשונה הוא עושה:

והנה הרמב"ם ז"ל פט"ז מפסה"מ דס"ל דליקוט לבונה היא כמו קמיצה ופסק דאם פיגל בשעת קמיצה ולא בשעת ליקוט לבונה הוי חצי מתיר וכן בעינן שיפגל בשעת מתן שניהם בכלי ע"ש ויש לעיין נהי דליקוט לבונה נמי הוי כמו קמיצה מ"מ כיון דטעמייהו דרבנן משום דאקלושי מקליש ולא משרא שרי הא הכא ע"כ מתן כלי של הקומץ לחוד משרא שרי שהרי יכול לאחר הקידוש להקטיר הקומץ א"כ בהקומץ הוי היתר גמור וי"ל דהרמב"ם ז"ל לשיטתיה דפסק שם כר"ל דאף בהולכה אין מפגלין אלא בהולכת שניהם וע"כ אין הטעם משום משרא שרי ועוד י"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל דליקוט לבונה ומתן כלי שלה מעכבין הקטרת הקומץ דכל כמה שלא עשאן אי אפשר להקטיר הקומץ וכמו שכתבו התוס' דהקמיצה מעכבת הקטרת הלבונה דאין להקטיר הלבונה קודם קמיצה וא"כ י"ל שפיר דקמיצת הקומץ ומתן כלי שלו רק מקלישים איסור הקטרת הקומץ וע"כ נראה דס"ל להרמב"ם ז"ל כן דאם אפשר להקטיר הקומץ קודם ליקוט לבונה כי חשיב בשעת קמיצה וליקוט לבונה להקטיר הקומץ למחר אי ליקוט לבונה אינה מעכבת להקטרת הקומץ איך מהני מחשבה להקטרת הקומץ בשעת ליקוט לבונה הא אינו מתיר דידיה אך לפ"ז יש לעיין לר"ל דס"ל הולכה כהקטרה משום דאיכא הולכה בלבונה ובעינן שיחשוב בהולכת שניהם כי מחשב בשעת הולכת הלבונה להקטיר קומצה למחר איך מהני הא ודאי אינו מתיר דידיה דלא מצינו שיהא אסור להקטיר הקומץ עד שיוליך הלבונה ואפשר דזה דס"ל לר"ל הולכה כהקטרה הוא דוקא בחישב על השירים דהולכת הלבונה מהני להשירים כמו הולכת הקומץ או אפשר דלא ס"ל לר"ל דבעינן שיחשוב במתיר שלו וכמו למ"ד הקטרה מפגלת הקטרה ונראה זה דאמרינן בזבחים (ל') דמפגלין בפסיעות לר"י דס"ל הולכה כקמיצה זה דמפגלין בפסיעות הוא אליבא דכ"ע אפילו אי אין מפגלין בחצי מתיר דכמו דמפגלין בהולכת הקומץ אע"ג דאיכא הולכה דלבונה ה"נ מפגלין בפסיעות דליכא דין חצי מתיר בהולכה ולר"ל זה דמפגלין בפסיעות הוא רק למ"ד מפגלין בחצי מתיר] והנה זה שפסק הרמב"ם ז"ל כר"ל דהולכה כהקטרה וצריך לפגל בהולכת שניהם יש ג"כ לומר דלשיטתיה אזיל לפי מה שפי' רש"י ז"ל טעמא דר"י דהולכה כקמיצה דכל עבודה שאינה מתרת חשובה לפגל בפ"ע דהולכה הוי עבודה שאינה מתרת משום דאפשר לבטלה דאפשר להושיט זה לזה והשמ"ק שם כתב דאפשר לשחוט בצד המזבח ע"ש א"כ הרמב"ם ז"ל דפסק דהולכה אי אפשר לבטלה וא"י לזרוק ממקום שקיבל הדם וע"כ צריך לעשות הולכה (ועיין במל"מ בשיטת הרמב"ם ז"ל בזה] א"כ חשיב הולכה ג"כ עבודה המתרת והנה זה שפסק הרמב"ם ז"ל דליקוט לבונה הוי כקמיצה י"ל ג"כ דלשיטתיה אזיל דאי אפשר לו לפרש דליקוט לבונה משום הולכה נגעו בה שהרי פסק בהולכה שלא ברגל לאו שמה הולכה והשמ"ק בזבחים (ט"ו) [בהשמטות[כתב דזה דליקוט לבונה הוי הולכה הוא משום דס"ל הולכה שלא ברגל שמה הולכה ע"ש ובסברת הרמב"ם ז"ל דליקוט לבונה הוי כמו קמיצה נראה בפשוטו דכל שמפריש חלק גבוה מחלק הדיוט הוי כמו קמיצה וכיון דהלבונה צריכה להיות עם המנחה בכלי כדאמרינן במנחות (כ"א ע"ב) וכשמפרישה הרי מפריש חלק גבוה מחלק הדיוט ואי משום דבריר ומסוים חלק הגבוה אף קודם שליקט לא איכפת לן דהא בסילוק בזיכין ג"כ בריר קומץ דידיה ומ"מ חשיב כמו קמיצה (יש לחקור להרמב"ם ז"ל דליקוט לבונה היא כמו קמיצה ומפגלין בה כיון דקי"ל דרק ב' קרטין מעכבין אם רק הליקוט של ב' קרטין הראשונים חשיב כקמיצה שהיא עבודה המעכבת עוד אמרינן במנחות (י"א ע"ב) דלכ"ע בעינן קומץ מתחילה היינו בשעת קמיצה צריך להיות קומץ לבונה רק אם נחסר אח"כ כשר ולהרמב"ם ז"ל יש לחקור אם בשעת ליקוט לבונה ג"כ בעינן שיהא קומץ ורק אם נחסר אח"כ כשר] (כתבו התוס' יומא (מ"ח ע"ב) דהאיבעיא בחישב בחתיית גחלים היא את"ל חפינת קטורת חשיבא עבודה כמו קמיצה חתיית גחלים מהו מכשירי מצוה כמצוה דמי וחפינה אריכתא היא והויא חתיית גחלים וחפינה במקום קמיצה או לא עכ"ל ויש לעיין אי חתיית גחלים וחפינה שניהם במקום קמיצה וחפינה אריכתא היא א"כ איך מהני מחשבה בחפינת קטורת הא הוי חצי מתיר]:

בפרה פ"ד אמרינן פרת חטאת ששחטה שלא לשמה קיבל והיזה שלא לשמה כו' ויש לעיין למה לא תני ג"כ הוליך וכדתנן גבי פסח ששחטו שלא לשמו קיבל הוליך וזרק שלא לשמו כו' ויש לדון אם איכא כלל הולכה בפרת חטאת ונראה דתלי בפלוגתא רש"י ותוס' מנחות (ז' ע"ב) גבי גמר מלהזות קינח ידו בגופה של פרה ומקשינן אצבעו במאי מקנח ואמרינן בשפת מזרק וכתב רש"י ז"ל דלאחר שגמר להזות דהפרה לפניו לאחר שיורד מן ההר מקנח ידו בגופה של פרה אלא אצבעו בין כל הזאה והזאה וכי יורד מן ההר בין כל הזאה והזאה לקנח בגוף הפרה והתוס' כתבו שם דלרש"י ז"ל דס"ל דהשחיטה וההזאה היו בב' מקומות אין להקשות מההיא דזבחים דבין השחיטה ובין ההזאה בעינן כנגד הפתח דלא היו במקום אחד רק שתי המקומות שניהם היו מכוונות כנגד הפתח ע"ש והתוס' שם וכן רש"י ז"ל בזבחים פירשו בענין אחר ע"ש והנה לפי' רש"י ז"ל במנחות ודאי היתה שם הולכה כיון דהשחיטה וההזאה היו בב' מקומות והנה זה דהיה צריך לזה ב' מקומות להרמב"ם ז"ל דס"ל דהולכה אי אפשר לבטלה ואינו רשאי לשחוט בצד המזבח ולזרוק וע"כ צריך לעשות הולכה א"כ הכא ע"כ צריך לעשות בב' מקומות כדי לעשות הולכה והנה לרש"י ז"ל יש לעיין אמאי לא תני במתני' נמי הוליך ונראה משום דאין מחשבה מועלת אלא במקום הראוי לעבודה ואם נפגם המזבח אף בדברים הכשרים כגון במנחה ג"כ לא מהני מחשבה דבעינן שיהא המקום ראוי לכל עבודות וכן בעומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה אע"ג דכשר לא מהני מחשבה כיון שעומד חוץ לעזרה כמ"ש תוס' זבחים (כ"ט) ובפרת חטאת דמהני מחשבה אע"ג שעומד בחוץ הוא משום דלגבי פרת חטאת גיתה חשיב פנים שהוא מקום הכשר לעשייתה וזה רק בשאר עבודות שהם במקום הכשרה אבל ההולכה כיון שהיו לה ב' מקומות אחד לשחיטתה ואחד להזאתה ושניהם מכוונים כנגד הפתח אחד בראש הר המשחה ואחד למטה כמ"ש בתוס' נמצא כשמהלך מזה לזה ההילוך הוא במקום שאף לפרה אינו ראוי דאינו מקום הבדוק לה ואינו כנגד הפתח והוי חוץ ממש ובמקום שאינו ראוי לעבודה אין מחשבה מועלת שם מיהו בעיקר מ"ש רש"י ז"ל דהיו לה ב' מקומות אחד לשחיטתה למטה ואחד להזאתה בראש הר המשחה יש לעיין דהא אמרינן בתוספתא פרה דאם היזה חוץ ממערכתה פסול והיינו מקום שחיטתה כדאמרינן בפרה כפתוה בחבל של מגג ונתנוה ע"ג מערכתה וצ"ע:

ובאופן המחשבה קי"ל דצריך שיחשוב בדבר של אכילת אדם לאכילת אדם ושל אכילת מזבח לאכילת מזבח ובחישב לאכילת כלבים אמרינן ג"כ דהוי פיגול דשמה אכילה ואמרינן דה"נ בחישב שתאכלנו האש ובחישב לאכול כזית ביותר מכדי אכילת פרס הוי איבעיא ולא איפשיטא ובחישב שיאכלוהו טמאים למחר אמרינן בס"פ כל הפסולין דחייב אמר רבא תדע דבשר לפני זריקה לא חזי וכי מחשב ביה מפסיל ודחינן התם זריק ומיחזי הכא לא מיחזי כלל וכתב השמ"ק (ל"א ע"א) דהנ"מ בין אכילת כלבים דהוי מחשבה לאכילת טמאים דאכילת טמאים לאו בידו הילכך לא הוי מחשבה והוי כאילו לא אמר כלום אבל אכילת כלבים בידו הוא ע"ש היינו דזה דאמרינן לקמן ל"ו שיאכלוהו טמאים שיקריבוהו טמאים כל כמיניה אין זה דוקא לגבי מחשבת הינוח דאף למחשבת פיגול בעינן בידו ותימה א"כ מאי איריא שיאכלוהו טמאים למחר אפילו טהורים ג"כ לאו בידו דלאו כל כמיניה להאכילן נותר ולפ"ז צ"ל דלא מהני מחשבה רק בחושב על עצמו ואינו נראה כן מכמה מקומות דהא איבעיא לן בחישב לאכול כזית בב' בני אדם ועוד בזר ששחט שיכול לפגל בשחיטה כי מחשב לזרוק למחר ע"כ מיירי שחישב על אחרים שיזרקו דאם חישב על עצמו לזרוק הו"ל זריקה שאינה מתרת בשר באכילה דזריקת זר אף בזמנו אינו מתיר בשר באכילה וכשמחשבין על זריקה בעינן שיחשוב על זריקה כזו המתרת בשר באכילה אך אפשר דזה תלוי בתי' התוס' כ"ז ד"ה יצא ע"ש]:

ובחישב לאכול כזית ביותר מכדי א"פ הקשו התוס' (ל"א ע"ב) אמאי לא מייתינן ראיה מההיא דחצי זית בחוץ חצי זית למחר ע"ש וק"ל הא משכחת לה שפיר בכדי א"פ שחישב לאכול חצי זית בחוץ סמוך לעלות השחר וחצי זית תכף משיעלה השחר בכדי א"פ וצ"ע:

ובפרה פ"ד מ"ג אמרינן שחטה ע"מ לאכול מבשרה ולשתות מדמה כשרה רא"א אין מחשבה מועלת בפרה וכתב הר"ש ז"ל אין מחשבה מועלת בפרה ואפילו בהזאות חישב כגון שוחט ע"מ להזות מדמה למחר דכה"ג לת"ק פסולה דחטאת קרייה רחמנא דדוקא לאכול ולשתות הוא דמכשר דבכל הקרבנות נמי כשר כדתנן בפ' כל הפסולים לאכול דבר שאין דרכו לאכול כשר כגון מאכילת מזבח לאדם כו' עכ"ל והיינו שמפרש דההיא לאכול מבשרה ולשתות מדמה שחישב למחר דבהזאות כה"ג פסול והכא כשר משום דחישב לאכול דבר שאין דרכו לאכול והנה לפ"ז אתי שפיר בפשוטו רא"א אין מחשבה מועלת בפרה דר"א לטעמיה דס"ל בזבחים דמחשבין מאכילת מזבח לאכילת אדם וא"כ צריך לטעם דאין מחשבה מועלת בפרה והנה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' פרה כתב דשחטה ע"מ לאכול מבשרה ולשתות מדמה כשרה לפי שלא נאמר בה ריח ניחוח ויש לעיין ל"ל טעם תי"ל דהא מחשב לאכול דבר שאין דרכו לאכול דאף בכל הזבחים כה"ג כשר ונראה להרמב"ם ז"ל דהכא שאני דבכל הזבחים בחישב מאכילת מזבח לאכילת אדם דכשר משום דהוי שלא כאורחיה ואע"ג בחישב שיאכלוהו כלבים או שתאכלהו האש פסול וע"כ במחשב לאכילת אדם חשוב שלא כאורחיה טפי משום דבקדשי מזבח יש דברים שהן לאכילת אדם ויש שהם לאכילת מזבח וכי משנה מאכילת מזבח לאכילת אדם חשיב שנוי טפי מאכילת כלבים ואכילת אש שאין אכילה כזו בקדשים כלל א"כ בפרה שהיא קדשי ב"ה ובקדשי ב"ה ל"ש אכילת אדם כלל א"כ אכילת אדם בהו הוי כאכילת כלבים ואכילת אש דפסול ולכן מפרש הטעם משום דלא כתיב בה ריח ניחוח והיינו דלא חשיבא כאכילת מזבח ולא מהני בה מחשבת אכילה וכמו בחישב בשריפת פרים דאף מחשבת אכילת אש לא פסיל בהו ומשום דאין בהם אכילת מזבח וכמ"ש תוס' זבחים (ל"ה) ד"ה באכילת:

ובחישב שתאכלנו האש דהוי פיגול יש לעיין דהא מקשינן בפ' המזבח מקדש דאי אויר מזבח כמזבח איך משכחת לה פיגול בעולת העוף הא קלטה לה מזבח וכתב רש"י ז"ל דאפילו אי לינה מועלת בראשו של מזבח וקיים זה את מחשבתו ושהה עד למחר והקטירה בת הקטרה היא דהא פסולים שעלו לא ירדו וכיון שבת הקטרה מחר לכתחילה הא אמאי פסלה בה מחשבת הקטרת מחר עכ"ל ונראה מזה דאע"ג שחישב להקטירה חוץ לזמנו דהא לינה מועלת בראשו של מזבח מ"מ כיון שמחשב כדינו שהרי צריך מחר להקטירו משום דאם עלה לא ירד אין זו מחשבה א"כ בחישב שתאכלנו האש למחר נהי דאכילת אש חשיבא אכילה מ"מ אם יקיים מחשבתו הרי עושה כדין דהא כל נותר דינו בשריפה ואמאי הוי מחשבה ונראה דהחילוק הוא בזה דכיון דאסור לו להניח למחר כשמחשב שתאכלנו האש למחר הוי מחשבה שלא כדינה והוי כמו שחושב להקטירו למחר על המזבח דהוי פיגול ואע"ג כשיעלה על המזבח יהיה אח"כ הדין להקטיר משום אם עלה לא ירד מ"מ כיון דאסור להעלותו והוא מחשב להעלותו ולהקטירו חשיב מחשבה שלא כדינה ואע"ג דבעולת העוף כשהיא על המזבח ומחשב להקטירה למחר התם נמי אסור להניחה למחר ומ"מ אמרינן דלא הוי פיגול התם אין דין הקטרה נולד מהאיסור ששהה אותה עד למחר דאם לא ישהה למחר ג"כ היה לה דין הקטרה רק דאף אם ישהה למחר ג"כ יהיה לה דין הקטרה כיון שהיא על המזבח משא"כ בסתם בחישב להקטירו למחר כיון דלמחר כבר בטל דין הקטרתו ורק ע"י שמעלה אח"כ למזבח נעשה עליו דין הקטרה נמצא שדין הקטרה נולד עליו ע"י האיסור שעשה להעלות פסול א"כ כשמחשב להעלותו למחר ולהקטירו הוי מחשבת פסול וה"נ כשחישב שתאכלנו האש למחר כיון דעתה אין דינו בשריפה ורק ע"י האיסור שיעשה שיניחנו למחר יהיה דין בשריפה מש"ה כשחישב להניחו למחר ולשורפו הוי מחשבת פיגול ולפ"ז נראה בחישב על יוצא שתאכלנו האש למחר למ"ד פיגול מהני ביוצא לא תהיה מחשבה כלל דיוצא אף עתה דינו בשריפה א"כ כשחישב שתאכלנו האש אף למחר הוי מחשבה כתיקונה ולא הוי פיגול:

ובההיא דחישב שיאכלוהו טמאים למחר דשקלינן וטרינן בגמרא אי הוי פיגול יש לעיין הא תניא להדיא בתוספתא פ"ב דזבחים חישב ע"מ שיאכלוהו ערלים וטמאים למחר דהוי פיגול וחייבין עליו כרת ע"ש:

ובחישב באכילת מזבח לאכילת אדם דפליגי ר"א ורבנן ולר"א בחישב לשתות מדמו למחר הוי פיגול יש לחקור אם חישב לשתות מדמו לאחר שקעה"ח אי הוי פיגול אי במחשב מאכילת מזבח לאכילת אדם האי חוץ לזמנו אזלינן בתר אכילת אדם דמחשב עליה היינו שלאכילה יהיה חוץ לזמנו וא"כ כיון דשקעה"ח ל"ש באכילה אין זו חוץ לזמנו או אזלינן לענין חוץ לזמנו למה שהדבר עומד וכיון שהדם עומד לזריקה שקעה"ח הוי זמנו והנה אי נימא כן דאזלינן בהזמן למה שהוא עומד בחישב להקטיר מבשרו למחר דהוי פיגול אליבא דר"א הוא דוקא בק"ק אבל בחישב על קק"ל דזמן אכילת בשרם הוא לשני ימים אף כשחישב להקטירם זמנו הוא כמו לאכילה כיון שעומד לאכילה ובעינן דוקא שיחשוב להקטיר לאחר ב' ימים [עוד יש לחקור לר"א דלשתות דמו למחר כמה שיעורו כזית או רביעית דהא אשכחן אף גבי משקין שיעור כזית כמו גבי נזיר וסיכה בשמן המשחה]:

ובחישב בשעת שחיטה או קבלה והולכה לזרוק דמו למחר שלא במקומו אמרינן בגמרא דאפילו למ"ד שלא במקומו כמקומו דמי לא הוי פיגול משום דאין זו זריקה המתרת בשר באכילה והנה קצת יש לעיין הא מ"מ אכילת מזבח היא ומ"ש מחישב לשפוך שירים למחר דהוי פיגול אע"ג דאינו מתיר בשר באכילה משום דהוי אכילת מזבח א"כ שלא במקומו דנתכפרו בעלים וזריקה היא א"כ אכילת מזבח היא וצ"ל כיון דזריקה בעלמא מתרת אף הבשר באכילה והוא חישב עליה באופן שלא תתיר בשר באכילה הוי מחשבה שלא כדרכה דאין דרך אכילת מזבח בכך ובחישב לעשות הזריקה השניה או הג' מתנות של חטאת שלא במקומו למ"ד כמקומו דמי יש לדון דהא הטעם בחישב לתת שלא במקומו דלא הוי פיגול אמרינן משום דאינה זריקה המתרת בשר באכילה א"כ זה שייך רק בזריקה הראשונה המתרת אבל המתנות האחרונות דבלא"ה אינן מתירות ומ"מ אי חשיב עלייהו הוי פיגול משום דמחשב על אכילת מזבח א"כ אף אם חישב שלא במקומו נמי מהני כיון דסוף סוף אינן מתירות או אפשר לאידך גיסא דמתנות אחרונות שלא במקומן לא מהני כלל דזה דאתרבי שלא במקומו כמקומו הוא רק לכפרה וזה שייך רק במתנה ראשונה אבל מתנות אחרונות אם נתנן שלא במקומן אינו כלום והוי כנשפך על הרצפה:

ובאופן המחשבה צריך שתהא המחשבה דוקא בשעת עבודת המתיר וצריך לחשוב בשעת העבודה ממש ונראה דאף תוך כדי דיבור לא מהני בזה דהא אמרינן בזבחים (ט"ו) דלא משכחת פיגול בהזאת חטאת העוף דאי חשיב עד דנפיק דמא לאו כלום היא כו' ואמאי לא נימא דקא מחשב בתוך כ"ד של יציאת הדם ומוכח דבעינן בשעת העבודה ממש והנה לפ"ז קשה על השמ"ק זבחים (ל' ע"א) בהשמטות] על הא דאמרינן שם והא שחיטה כלחצות דמי ז"ל והרי שחיטה כו' דס"ד דאינה לשחיטה אלא לבסוף וא"כ אפשר דאותן שני מחשבות לא היו רק מעט קודם המשהו דסוף שחיטה וכשגמר אותו משהו כבר אותן שני מחשבות נגמרו מקודם וא"כ דמי ממש להא דאמר לחצות עכ"ל וקשה אי השני מחשבות נגמרו קודם גמר שחיטה אפילו מעט אינן מחשבות כלל כיון דאינה לשחיטה אלא לבסוף ובעינן מחשבה בשעת עבודה ממש וצ"ע:

ובעינן שיהא המחשב ראוי לעבודה ושיחשוב בדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה והיינו לאפוקי נפגם המזבח כדאמרינן במנחות (ה' ע"ב) והיינו שאף במנחות לא מהני אז מחשבה כמ"ש השמ"ק כיון דהמקום אינו ראוי לשחיטה ויש לחקור במה הוא החסרון כיון דלמנחה אינו פסול פגימת המזבח ורק כיון דאין המקום ראוי לשחיטה לא מהני מחשבה הוא משום דבעינן שהמחשב צריך לעמוד בשעת מחשבה במקום הראוי לעבודה היינו במקום הראוי לשחיטה וכמ"ש תוס' זבחים (כ"ט) גבי מקום משולש בדם בבשר ובאימורים לחד פי' שם דהיינו דבעינן שהמחשב יעמוד במקום משולש בדם בבשר ובאימורים היינו שיעמוד בעזרה לאפוקי אי שוחט בסכין ארוכה דלא מהני מחשבה ע"ש ואע"ג דהשחיטה כשרה מ"מ זהו דין במחשבה שצריך לעמוד במקום משולש ואשמועינן כאן דאף בעזרה לא מהני מחשבה רק כשהמקום כשר לשחיטה ואם לא אין המקום משולש דבעינן שיהא בדם בבשר ובאימורים או הכא אין הקפידא במקום עמידת המחשב רק הקפידא על העבודה גופה שתיעשה במקום הראוי לשחיטה ואם נעשתה במקום שאינו ראוי לשחיטה אף שהעבודה היא כשרה לא מהני בה מחשבה וזהו דין בפ"ע:

ונראה דה"ה קודם פתיחת דלתות ההיכל לשיטת התוס' דלכל הזבחים בעינן פתיחת דלתות ההיכל לשחיטה דלא מהני אז מחשבה אפילו במנחה או בקטורת כיון דאין המקום ראוי לשחיטה דמ"ל אם אין העזרה ראויה לשחיטה משום פגימת המזבח דבעינן וזבחת עליו או משום מחוסר פתיחת דלתות ההיכל דבעינן פתח אהל מועד:

ובההיא דבעינן מקום משולש בדם בבשר ובאימורים וכתבו התוס' לחד פי' דהיינו שיעמוד המחשב במקום משולש כו' דהיינו בעזרה יש לחקור למ"ד בעלים מפגלין אם ג"כ בעינן שיעמדו בשעת מחשבה במקום משולש כו' ולכאורה היא היא דאם עומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה אין שום גריעותא בעבודה רק בעינן שהמחשב יעמוד במקום משולש כו' דהיינו בעזרה א"כ ה"ה אי בעלים מפגלין והנה אי נימא כן יתיישב מה שמקשים העולם בסוטה הא לעולם י"ל טצדקא שלא יבדקוה המים שתפגל מנחתה למ"ד בעלים מפגלים והיא בעלת הקרבן דכתיב והביא קרבנה עליה ולפ"ז כיון דמעמידין את הסוטות בשער נקנור שלא נתקדש וכמ"ש רש"י ז"ל במנחות (פ"ח ע"ב) שעומדת בחוץ א"כ אי אפשר לה לפגל:

ובפרת חטאת לרבנן דס"ל דמחשבה מועלת בפרה ולדידהו בשחט ע"מ לזרוק דמה למחר נפסל כמ"ש הר"ש ז"ל פ"ד מ"ג יש לדון אם נפסלת ג"כ במחשבת חוץ למקומה כגון ששחט ע"מ לזרוק דמה חוץ מגתה דחוץ מגתה חשיב חוץ גמור דאם שחטה חוץ מגתה היו חייבין עליה משום שחוטי חוץ אילו היה בפרה דין שחוטי חוץ כדאמרינן בר"פ פרת חטאת ויש לדון רק כיון דלמחשבת חוץ למקומו בעינן מקום משולש בדם בבשר ובאימורים אי חוץ מגתה מקרי מקום משולש והנה לכל הפירושים בתוס' זבחים (כ"ט) ודאי מקרי מקום משולש ע"ש ורק לפי' ר' יו"ט שם דמקום משולש היינו שיחשוב לזרוק במקום שדם ובשר ואימורים נפסלין שם כגון מחשב לזרוק דם קק"ל חוץ לירושלים יש לדון בחישב לזרוק דמה חוץ מגתה אף דבין הזאה ובין שריפת הבשר פסולה שם כדאמרינן במשנה ובתוספתא מ"מ אין נפסלין ביוצא כדאמרינן בתוספתא פ"ג דפרה דאם הוציא הדם חוץ מגתה והחזיר כשר אי בעינן למקום משולש דוקא שיפסל שם ביוצא או סגי במה שעבודות הדם והבשר פסולים שם:

אמרינן במנחות (מ"ט) גבי עקירה בטעות ומותבינן אשמעתין הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין הא שוגגין פטורין אלא שפיגולן פיגול ה"ד אילימא דידע דחטאת היא וקא מחשב בה לשום שלמים היינו לאוכלן לשני ימים ולילה אחד האי שוגגין מזידין הם אלא לאו דכסבור שלמים וקא מחשב בה לשום שלמים אלמא עקירה בטעות הוי עקירה ע"ש ויש לעיין דא"כ מאי איריא משום פיגול תי"ל דהוי שלא לשמה דפסול בחטאת כיון דקא סבר שהוא שלמים בשעת עבודת המתיר א"כ עבודתו היתה לשם שלמים וא"כ לא הוי פיגול דשלא לשמו בחטאת מוציא מידי פיגול ונראה מזה דבשלא לשמה בעינן דיבור או מחשבה מעליא ולא מהני מה שעובד לשם קרבן אחר [הקשו שם בתוס' ד"ה עקירה מהתוספתא כבשי ציבור ששחטן לשם כבשים ונמצאו אילים עלו לציבור לשם אילים אילים של ציבור ששחטן לשם אילים ונמצאו כבשים עלו לשם כבשים אלמא עקירה בטעות לא הוי עקירה ע"ש ונראה דהתוספתא לא מיירי כלל בכבשי עצרת דקתני רק כבשי ציבור ונראה דמיירי התם במוספין שיש שם כבשים ואילים ומש"ה עלו לבעלים לשם חובה כיון דבין הכבשים ובין האילים הם עולות והרי עולה לשם עולה נשחטה משא"כ בכבשי עצרת כיון דשחטן לשם אילים דליכא אילים שלמי ציבור חשיב שינוי קדש]:

אמרינן בזבחים (ל"ה ע"ב) שחטו ע"מ להניח דמו או אימוריו למחר או להוציאן לחוץ ר"י פוסל דס"ל מחשבה כמעשה וכתבו התוס' שם (ל"ו ע"א) ד"ה שיאכלוהו כו' דחישב להניח אימוריו למחר מש"ה פסול משום דאם יניח האימורים למחר יפסל גם הבשר דקודם הקטרת אימורים אסור לאכול הבשר ולמחר יפסל הבשר בלינה ע"ש וקשה נהי דיפסל הבשר מ"מ הבעלים מתכפרים דהא אמרינן דהוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר א"כ בכה"ג לא אמרינן לר"י מחשבה כמעשה כמ"ש תוס' לעיל (כ"ז ע"א) ד"ה יצא דכל שהבעלים מתכפרים אף דהבשר נפסל אם יתקיים מחשבתו לא אמרינן לר"י מחשבה כמעשה דאל"כ יקשה קושית התוס' שם לר"י מחישב ליתן שלא במקומו ע"ש וצ"ע:

עוד יש לדקדק דא"כ בחישב להניח רק מקצת אימורים ג"כ פסול מדאורייתא דנראה דהבשר אסור באכילה עד שיקריב כל האימורים וא"כ לפ"ז להניח האימורים חמיר מלהניח הדם דבלהניח הדם רק להניח כל הדם פסול מדאורייתא אבל להניח מקצת דמו הוא רק מדרבנן גזירה אטו כל דמו כדאמרינן במנחות (י"ח) ובלהניח מקצת אימוריו יהיה פסול מדאורייתא:

הנה לר"י דחישב להוציא הדם נפסל זה דצריך קרא למחשב ליתן חוץ למקומו דפסול היינו רק בחישב להוציא מקצת הדם וליתן שם דמשום מחשבת הוצאה לא נפסל מדאורייתא בחישב להוציא מקצת דמו וזה דמקשינן בגמרא לר"י אמאי לא פליג בחישב ליתן הניתנים למעלה למטן כו' היינו בחישב ליתן כל דם הנפש שלא במקומו דאל"כ ל"ש מחשבה כמעשה דאף אם עשה כן אין הקרבן נפסל אפילו למ"ד שלא במקומו לאו כמקומו דאם יש דם הנפש יחזור ויקבל ויתן אח"כ במקומו והנה התוס' במנחות (י"ח ע"א) ד"ה גזירה הקשו בלשתות מדמו למחר אמאי לא גזרינן אטו כל דמו כמו להניח מקצת דמו דגזרינן אטו כל דמו ותי' דלשתות כל דמו נמי לא משתמע שלא יעשה זריקה כלל אלא אחר זריקה ישתה ע"ש דהיינו אבל בלהניח כל דמו ע"כ משמע שלא יעשה זריקה כלל אבל בשמ"ק י"ז ע"ב) כתב ז"ל וא"ת ומ"ש לר"י דלא גזרינן נמי לשתות מדמו אטו כל דמו כדגזרינן להניח מדמו אטו כל דמו וי"ל דל"ד דלשתות מדמו משמע דלאחר זריקה ישתה מן הנשאר ובהא ל"ש גזירה אטו כל דמו אבל להניח מדמו משמע דאמר הכי קודם זריקה ומש"ה שייך למגזר אטו כל דמו עכ"ל והיינו דהחילוק הוא במשמעות בין לשתות מקצת דמו ובין להניח מקצת דמו דבלשתות מקצת דמו משמע לשתות אחר זריקה אבל להניח מקצת דמו משמע להניח קודם זריקה וקשה טובא אי דמשמע להניח קודם זריקה א"כ הו"ל להניח כל דמו כיון דאינו עושה זריקה כלל ואם כוונתו לשפוך מקצת והשאר יניח הוי ג"כ כמו כל דמו ואפשר נהי דבלהניח מקצת דמו משמע שלא יעשה זריקה כלל וא"כ הוי הנחת כל דמו מ"מ כיון שלא חישב בפירוש שיניח כל דמו אינו נפסל ולא מהני מה שמוכח מתוך מחשבתו וצ"ע בזה:

ונראה דאם חישב לשפוך כל דמו לר"י פסול דמחשבה כמעשה ואם נשפך כל הדם הוא פסול שאם עלה ירד אליבא דר"י והיינו זה דמקשינן לר"י אמאי לא פסיל בחישב ליתן הנתנים למעלה למטן ומתרצינן דס"ל לר"י שלא במקומו כמקומו הא אי לאו כמקומו היה פסול ע"י מחשבתו ומה פסול איכא בנותן הניתנים למעלה למטן דאי שלא במקומו לאו כמקומו אין זו זריקה כלל ואם יש דם הנפש יכול לחזור וליתן וע"כ דמיירי שחישב ליתן כל דמה שלא במקומו והפסול ע"כ הוא רק משום דהוי כנשפך כל הדם דפסול ובחישב בשעת שחיטה שלא לקבל הדם או שלא לזרוק וכן לקבל דם ק"ק בדרום נראה דאף לר"י אינו נפסל דהא לא חשיב להו במתני' ונראה הטעם משום דל"ש מחשבה כמעשה אלא בחישב לעשות פסול בפועל אבל בשב וא"ת לא שייך מחשבה כמעשה וא"כ בחישב שלא לקבל הדם או שלא לזרוק אף דנפסל בשביל זה הקרבן ל"ש מחשבה כמעשה ובחישב להניח דמו למחר חשיב מעשה ובחישב לקבל דם ק"ק בדרום ג"כ אין הפסול בקום ועשה רק שקבלה בדרום אינה קבלה כשרה והוי כמו שחישב שלא לקבל הדם דקבלה בדרום הפסול דמחוסר קבלה כשרה שיכשיר הדם ובזה שחושב רק שלא לעשות מעשה הצריך להכשר קרבן אף שהוא מחשב בלשון מעשה כמו קבלה בדרום אין זו מחשבה הפוסל לר"י ובחושב לשפוך הדם וכן בחושב ליתן הנתנים למעלה למטן אי שלא במקומו לאו כמקומו דהפסול הוא ג"כ משום מחשבת לשפוך כל דמו כמ"ש התם אין הפסול רק משום שמחוסר זריקה רק נשפך דמו פסול בפ"ע כדאמרינן בפסחים פ"ג ובתוס' שם ע"ש ובחושב לקבל הדם בדרום או בכלי חול אף כמחשבת לשפוך דמו לא הוי ואע"ג דאין זו קבלה כלל ואין כאן דם והוי כמו שנשפך על הרצפה משום דבקבלה הדם ממילא נשפך מן הצואר ובמחשבה כמעשה בעינן שיחשוב שיעשה הוא איזה מעשה הפוסלת ורק בחישב לשפוך הדם בידים או לתת שלא במקומו דהוי כשופך בידים אז נפסל ובחישב בשעת שחיטה לפגל בשעת זריקה אי אין מחשבין מעבודה לעבודה אף לר"י אינו נפסל ולא אמרינן בזה מחשבה כמעשה דהא לא חשיב לה במתני' שם ונראה משום דמחשבה כמעשה אליבא דר"י הוא רק בחישב לעשות איזה מעשה בהקרבן עצמו אבל אם חישב לעשות איזה מעשה בדבר אחר אף אם יפסל עי"ז הקרבן כגון אם יחשוב בשעת שחיטה לפגום המזבח אחר שחיטה אע"ג דהקרבן נפסל ע"י זה לא אמרינן מחשבה כמעשה דבעינן שיחשוב לעשות מעשה בגוף הקרבן וה"נ בחישב בשעת שחיטה לפגל בשעת זריקה והיינו בחושב לחשוב אח"כ מחשבה הפוסלת אין זו מעשה בגוף הקרבן רק בשעת עבודות הקרבן מהני מחשבה לפסול אבל הפסול נעשה ע"י מחשבתו ואין זו מעשה פסול בגוף הקרבן (יש לחקור לר"י במחשבת הינוח או להוציא דמו דפסול אי טעון עיבוד צורה דהא כל פסול מחשבה חשיב פסולו בגופו ואינו טעון עיבוד צורה כמו פיגול וכדומה או כיון דהכא הטעם דפוסל מחשבת הינוח הוא משום דמחשבה כמעשה א"כ לא עדיף ממעשה ואם הניח דמו או הוציאו לחוץ הו"ל פסול בדם וטעון עיבוד צורה]:

הקשה השמ"ק זבחים (ל"ו ע"ב) על הא דאמרינן שם במחשבת הינוח לר"י דאינה מוציאה מידי פיגול אמר רבא תדע דפיגול לפני זריקה לאו כלום היא ואתיא זריקה וקבעה לה בפיגול והקשה דא"כ אף במחשבת חוץ למקומו ג"כ נימא הכי שלא תוציא מידי פיגול ותי' דס"ל לרבא דמחשבת הינוח אינו בכלל עירוב מחשבות דקרא דעירוב מחשבות קאי רק על מחשבות המפורשות בתורה וזה דצריך לרבא ללמוד ממחשבת פיגול הוא כדי שלא ללמוד מאותן מחשבות המפורשות ועוד שלא תאמר כהרצאת כשר כו' ע"ש והנה לפ"ז הא דמחשבת חוץ למקומו מוציא מידי פיגול לרבא אין זה משום שכבר נפסל ע"י זה דלזה מהני ק"ו דרבא כמו במחשבת הינוח ורק דגזיה"כ דמתשבות מוציאות זו מזו וזה דוקא באותן מחשבות המפורשות והנה בזה מתיישב מה שהקשו התוס' זבחים (ל"א) גבי חצי זית חוץ לזמנו חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו אמר רבא ויקץ כישן הפיגול כו' א"ר מנא אמינא לה דתנן כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני שבללן זה בזה ראשון חלקן זה שני וזה שני הא חזר וערבן ראשון והקשו ז"ל תימה מה ענין זה אצל זה דגבי קרבן כשאמר חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו הרי כבר נפסל הקרבן ואינו חוזר ונעשה פיגול אבל חצי ביצה ראשון וחצי ביצה שני שנתערבו דנעשה שני אין הטעם לפי שנתבטל חצי ביצה הראשון אלא משום דאין לו כח לטמאות בפ"ע הלכך כשיצטרף עמו חצי ביצה ראשון למה לא יהא ראשון עכ"ל ולפ"ז מתיישב דרבא לטעמיה ד"ה דחוץ למקומו מונע הפיגול אין זה כמ"ש תוס' כאן משום דכבר נפסל ואינו חוזר ונעשה פיגול דמשום זה לא איכפת לן וכק"ו דרבא ממחשבת פיגול עצמו רק גזיה"כ דמחשבות מוציאות זו מזו א"כ עתה אם יצטרף מכאן ולהבא מחשבת חצי זית חוץ לזמנו עם מחשבת חוץ לזמנו של עתה ונשאר מחשבת חוץ למקומו רק בחצי זית שאין זו מחשבה א"כ עתה בשעת חלות הפיגול ליכא עירוב מחשבות ושפיר נקבע בפיגול והוי נמי כביצה אוכלין דמעתה מצטרף הראשון עם הראשון לכשיעור אף אם מתחילה נצטרף עם השני ה"נ מעתה מצטרף מחשבת החצי זית חוץ לזמנו עם מחשבת חוץ לזמנו השני אף דקודם היה נצטרף עם מחשבת חצי זית חוץ למקומו וכיון דמעתה יש מחשבת חוץ לזמנו ומחשבת חוץ למקומו ליתא אין כאן עירוב מחשבות:

מקשינן בזבחים (ל"ו) לר"י דמחשבה כמעשה בחישב ליתן הנתנים למעלה למטן אמאי לא נפסל ומשנינן דר"י לטעמיה דס"ל שלא במקומו כמקומו דמי ע"ש והנה יש לעיין דנראה דזה דאמרינן שלא במקומו כמקומו דמי הוא בכל הקרבנות חוץ מפסח דהא בפסח אם נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם משום דהוי כמו שלא לאוכליו כיון דאינו ראוי לאכילה א"כ בנתן שלא במקומו כיון דהבשר אינו ניתר באכילה א"כ ודאי לא נתכפרו בעלים כיון דהפסח אינו ראוי לאכילה א"כ לר"י בחישב בפסח לזרוק דמו שלא במקומו יהא פסול ודוחק לומר דר"י ס"ל כר"נ בפ' כ"צ דאכילת פסחים לא מעכבא מקשינן עוד שם בגמרא לר"י בחישב שיקריבוהו טמאים שיקריבוהו ערלים אמאי אינו נפסל ומשנינן כל כמיניה ע"ש ויש לעיין הא משכחת לה אם הוא בעצמו טמא או ערל כגון בשחיטה דכל הפסולים כשרים וחישב להקריבו למחר דל"ש כל כמיניה]:

ושלא במקומו כמקומו דמי כתבו רש"י ז"ל ותוס' דה"ה בנתנים בפנים שנתנן בחוץ ודחוץ שנתנן בפנים רק הנתנים בחוץ שנתנן בפנים נפסל משום דם הנכנס לפנים והרמב"ם ז"ל פ"ב מפסה"מ פסק דהנתנים בחוץ שנתנן בפנים ג"כ נתכפרו בעלים ע"ש [ומ"ש בתוס' דהנתנים בחוץ שנתן בפנים ל"ש שלא במקומו כמקומו משום דנפסל הדם בכניסתו לפנים י"ל להרמב"ם ז"ל בפשוטו כגון שהביאו לפנים דרך משופש דאינו נפסל והנה הגבורת ארי ספ"ב דיומא הקשה על הא דאמרינן בזבחים בדמים החיצונים שנתערבו בפנימים דאי"ל תקנה משום דיפסל הדם בכניסתו לפנים והקשה הא יכול להכניסו דרך משופש ותי' דא"כ הדמים הפנימים פסולים כיון דהטעם במעייל דרך משופש דאינו נפסל משום דביאה כתיב בה ובעינן דרך ביאה א"כ ה"נ בכל הדברים שהקרבתן בפנים בין בדם בין בקטורת כתיב בהו ביאה ואי מעייל להו דרך משופש פסול ע"ש אך זה שייך רק היכא דאיכא שם דמים פנימים דצריכים ביאה לאהל מועד אבל הכא דליכא אלא דמים חיצונים ונתנן בפנים שלא במקומן דל"ש בהו ביאה רק צריכה הולכה כשאר הולכות וכי מעייל להו דרך משופש שפיר דמי] והנה בנתנין בחוץ שנתנן בפנים דשלא במקומו כמקומו דמי יש לחקור אם זה דוקא כשנתנן על מזבח הזהב משום דכתיב ואני נתתי לכם על המזבח כו' כיון שהגיע דם למזבח כו' אבל אם נתן על הפרוכת מן הדמים שצריך ליתן בין הבדים וכן איפכא ל"ש שלא במקומו כמקומו דמי דזה רק בנותן על המזבח או כיון דפרוכת מקום נתינת דמים חשיב כמזבח אך מלבד זה אפשר בנתן על הפרוכת דל"ש בזה דין דכיון שהגיע דם למזבח כיון דאף באותן הזאות שעל הפרוכת עצמו א"צ הדם ליגע בפרוכת כדאמרינן ביומא וא"צ רק להזות כנגד הפרוכת א"כ ל"ש שיהא הפרוכת חשוב כמזבח להזאות דמים ולענין דין דאם עלה לא ירד דאמרינן דהנתנים בחוץ שנתנן בפנים דאם עלו לא ירדו בזה ודאי נראה דאף אם נתנן על הפרוכת או בין הבדים ג"כ אם עלה לא ירד דהתם אין הטעם משום מזבח רק כיון די"ל הכשירא במקום אחר לא ירד א"כ ה"נ בהנך כיון שי"ל הכשירא שם ובהדמים שנתנים בין הבדים ועל הפרוכת שנתנן על מזבח הזהב בזה ודאי נראה דשלא במקומו כמקומו לכ"ד ולפ"ז נראה בעבודת יוה"כ בהקדים מתנות של מזבח הזהב למתנות שבפנים אע"ג דביוה"כ הסדר מעכב מ"מ כיון דשלא במקומו כמקומו לכפרת הבעלים ואם אותן דמים שבפנים שנתנן כולן בחוץ על מזבח החיצון ג"כ נתכפרו בעלים כ"ש כשנתנן על מזבח הפנימי דשלא במקומו כמקומו דמי וכיון דלכפרת בעלים חשיבא הזאה אינו יכול לחזור וליתן בפנים:

[ואם נאמן אדם לומר זבחים שעשיתי עמך נתפגלו היכא דעכשיו לאו בידו פלוגתא דאביי ורבא בגטין ויש לעיין דהא פלוגתא דתנאי הוא בתוספתא דפסחים פ"ד השוחט את הפסח על בני חבורה ואמר שלא לשמו שחטתיו שורת הדין אינו נאמן ר' יהודה אומר עד שלא יתחילו בו נאמן משהתחילו בו אינו נאמן ע"ש וזה דמשהתחילו בו א"נ נראה דהוי כמו אשכחיה ולא א"ל ולבתר הכי אשכחיה ואמר ליה דלכ"ע א"נ כדאמרינן בגטין שם דמוכחא מילתא דמשקר וה"נ כיון דקודם שהתחילו בו לא אמר להו שהוא פסול אלא אח"כ אינו נאמן]:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה