אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב סימן לב - סדר המערכה › א

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

סימן לב - סדר המערכה · א

סימן לב - סדר המערכה

גרסינן ביומא (ל"ג ע"א) אביי מסדר סדר המערכה כו' מערכה גדולה קודם למערכה שניה של קטורת מערכה שניה של קטורת קודמת כו' ובתוס' שם ד"ה אביי הקשו אמאי לא חשיב נמי תרומת הדשן ותי' דתרומת הדשן עיקר מצותה רק בלילה אבל הני אי בעי למעבדינהו ביממא הרשות בידם ולעיל (כ"ז ע"ב) ד"ה איכא כתבו ג"כ דתרומת הדשן היא דוקא בלילה אך הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' תמידין הי"א כתב דתורמין הדשן בכל יום משיעלה עמוד השחר ע"ש דמפרש קרות הגבר שתורמין בו הדשן בכל יום היינו בעלות השחר והקשה המנחת חינוך על הרמב"ם ז"ל הא אמרינן בזבחים כ' דקידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן למחר אינו צריך לקדש ואמרינן שם דאפילו לרבי דלינה מועלת בקידוש ידים ורגלים לינה דרבנן היא ומודה דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה ואי היתה תרומת הדשן בעלות השחר לא שייך לינה ועוד אמרינן שם בגמרא כשמקדש ידיו ורגליו לתרומת הדשן היה מעלה את הכיור ומשקע ליה משום לינה ומוכח דהיה קודם עלות השחר ע"ש והנה הרמב"ם ז"ל הרגיש בזה וכתב בפ"ה מהל' ביאת מקדש ה"ט קידוש ידיו ורגליו לתרומת הדשן אעפ"י שהוא מקדש קודם שתעלה השמש א"צ לחזור ולקדש אחר שהאיר היום כו' עכ"ל היינו דהרבותא שהקידוש הוא קודם נץ החמה ומ"מ א"צ לחזור ולקדש ובפ"ה מהל' תמידין ה"ב בתמיד ש"ש כתב דשוחטין אותו קודם שתעלה החמה משיאיר פני כל מזרח ע"ש והנה זה שכתב הרמבם ז"ל בתרומת הדשן דאעפ"י שמקדש קודם שתעלה השמש א"צ לחזור ולקדש נראה דהוא לפי מה דאמרינן במגילה כ' אין קורין את המגילה ולא מלין ולא טובלין כו' עד שתנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר ולכתחילה צריך לאחר שתנץ החמה לפי שאין הכל בקיאין בעלות השחר כמ"ש רש"י ז"ל והנה זה שכתב הרמב"ם ז"ל דלעולם מקריבין תמיד ש"ש קודם נץ החמה אע"ג דאמרינן דכל דבר שצריך יום צריך לעשות לכתחילה לאחר נץ החמה צ"ל משום שהקרבנות מסורין לב"ד כדאמרינן בעירובין (ל"ב ע"א) ול"ש טעמא שאין הכל בקיאין בעלות השחר אף לכתחילה מקריבין קודם הנץ אבל אם כהן קידש ידיו ורגליו לאחר עמוד השחר קודם נץ החמה דאינו מסור לב"ד היה צריך לעשות הקידוש לאחר נץ החמה והכא הרבותא כיון דלינה דרבנן לא גזור רבנן ואם קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן א"צ לחזור ולקדש אף שהוא קודם נץ החמה ואע"ג דגם בטבילה והזאה מהני בדיעבד קודם נץ החמה אף שהם מדאורייתא הכא בקידש ידיו לתרומת הדשן לא חשיב בדיעבד דרק התם בטבל או היזה קודם נץ החמה חשיב דיעבד דאי חשבת לה ללילה נמצא שהטבילה או ההזאה היתה בחנם אבל בתרומת הדשן אף או חשבת קודם נץ החמה ללילה ג"כ לא היה הקודש בחנם שהרי היה צריך הקידוש לתרומת הדשן דאף לעבודת לילה צריך קידוש וזה לא מקרי בדיעבד והכא קמ"ל דמהני זה הקידוש אף לעבודות היום וא"צ תו לקדש אחר נץ החמה וזה דמשקע הכיור לאחר שמקדש ידיו לתרומת הדשן הוא ג"כ משום דלכתחילה צריך לחשוב קודם נץ החמה ללילה ולשקע את הכיור וזה דאמרינן כשהיה צריך לשחוט את התמיד שא"ל הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה כו' מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח כו' אלמא דתרומת הדשן עושין קודם האיר המזרח אין זו קושיא על הרמב"ם ז"ל דאין האיר המזרח תחילת עלות השחר דאמרינן בירושלמי פ"ק דברכות ופ"ג דיומא דמעלות השחר עד האיר המזרח מהלך ד' מילין ומהאיר המזרח עד נץ החמה ד' מילין:

הנה בתרומת הדשן אמרינן בתמיד שהיה נוטל מחתת הכסף ועולה לראש המזבח פינה את הגחלים הילך והילך וחותה את המאוכלות הפנימיות ובזבחים (צ"א ע"ב) אמרינן כלפי שנתנה תורה לתרום יכול יכבה ויתרום אמרת לא יכבה וכתב רש"י ז"ל יכול יכבה אם מצאן כולן לוחשות שאינן מאוכלות עכ"ל ויש לעיין הא אמרינן בת"כ אי דשן יכול עצים ת"ל אשר תאכל האש את העולה והיינו דבתרומת הדשן אינו תורם האפר של העצים כ"א של הקרבנות וכמ"ש הק"א שם וכמ"ש הריטב"א ז"ל שהביא הכ"מ פ"ב מהל' תמידין א"כ מה איסור כבוי שייך כאן אם מכבה הדשן של האברים ונראה מזה דכל אש שעל המזבח בכלל איסור כבוי ולאו דוקא בשל עצי המערכה וכן נראה ממ"ש הרמב"ד ז"ל בפי' המשנה פי' דזבחים שכתב על הא דאמרינן בנסכים שנטמאו דעושה להם מערכה בפ"ע ושורפן דזה דאינו אסור משום כבוי הוא משום דהוי דבר שאינו מתכוין בלא פסיק רישיה ע"ש והיינו דהרמב"ם ז"ל לשטתיה אזיל שכתב בפ"ו מהל' איסורי מזבח ה"ד דזה בנסכים שנטמאו דעושה להם מערכה בפ"ע ושורפן היינו במזבח ע"ש א"כ איכא איסור כבוי ואע"ג שאין זה מערכה של מזבח רק עושה מערכה לשרוף קדשים פסולים מ"מ איכא איסור כבוי ומוכח דכל אש שעל המזבח הוא בכלל איסור כבוי ביומא כ"ד מייתינן ברייתא דתני ר"ח דשיעור תרומת הדשן הוא בקומץ והמל"מ פ"ב מהל' תמידין הי"ב תמה על הרמב"ם ז"ל שהשמיט דין זה ע"ש ונראה מקור להרמב"ם ז"ל ממתני' דפ' בתרא דמנחות דאמרינן שם ה' קומצין הם ולא חשיב דתרומת הדשן בקומץ ומוכח דמתני' פליגי אברייתא דתני ר"ח וליכא למימר דמש"ה לא חשיב תרומת הדשן דרק לא יפחות מן הקומץ אבל יכול להוסיף דהא חשיב שם לבונה ואמרינן דהמתנדב לבונה לא יפחות מן הקומץ אע"ג דאם רצה מוסיף מ"מ כיון דלא יפחות מן הקומץ קא חשיב לה התם ובירושלמי פ"ב דיומא ה"א אמרינן דשיעור תרומת הדשן בכזית וקשה אמאי לא הביא הרמב"ם ז"ל שיעור של כזית]:

אמרינן בתמיד שם ראוהו אחיו הכהנים שירד והם רצים ובאים מהרו וקדשו ידיהם ורגליהם מן הכיור נטלו את המגרפות ואת הצנורות ועלו לראש המזבח האברים והפדרים שלא נתעכלו כו' מסלקין אותן כו' החלו מעלין באפר ע"ג תפוח כו' החלו להעלות בגזרין לסדר המערכה כו' ויש לעיין למה אותן הכהנים היו צריכים קידוש ידים ורגלים דמה עבודה יש בסילוק אברים מן המערכה וכן בהעלאת אפר ע"ג תפוח וגם מה שהעלו בגזרין לסדר המערכה אין זו עבודה דהולכת עצים אינה עבודה כדאמרינן ביומא (כ"ז) דאותן הכהנים לא סדרו את המערכה דסידור המערכה היה עושה זה שזכה בתרומת הדשן כדאמרינן ביומא מי שזכה בתרומת הדשן זוכה בסידור מערכה וסידור ב' גזרי עצים ואי אפשר לומר ג"כ משום שנטלו המגרפות והצנורות שהם כ"ש היו צריכים קידוש וכדאמרינן שם בתמיד שהיו אומרים למי שזכה בתרומת הדשן הזהר שלא תגע בכלי קודם שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור דהתם פי' הראב"ד ז"ל דלכן היו מזהירין אותו דשמא יחתה קודם קידוש ע"ש דע"כ ליכא למימר דאיכא איסור מיוחד שלא ליגע בכ"ש בלא קידוש ידים ורגלים מדאורייתא או מדרבנן דהא איבעי לן ביומא (כ"ה ע"ב) מי מקבל שוחט מקבל או זורק מקבל ופשטינן מההיא דבן קטין עשה י"ב דד לכיור כדי שיהיו י"ב אחיו הכהנים העסוקין בתמיד מקדשין ידיהם ורגליהם בב"א ואי ס"ד שוחט מקבל תליסר הוי דאף השוחט צריך לקדש משום קבלת הדם ע"ש ואי אסור ליגע בכ"ש בלא קידוש א"כ להשיטות דהסכין כ"ש היה א"כ אכתי השוחט היה צריך לקדש משום נגיעת כ"ש אפילו אי לא היה מקבל הדם והנה הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לתמיד כתב ז"ל דבר תורה הוא שאין קרבים למזבח ולא לשום דבר מן העבודות אלא לאחר קידוש ידים ורגלים עכ"ל ונראה מזה דקריבה אל המזבח אפילו בלא עבודה צריך קידוש ידים ורגלים והטעם הוא כמו דאמרינן דאין זר קרב לגבי מזבח וכן בע"מ כמ"ש תוס' יומא (כ"ג ע"ב) ד"ה יש ה"נ בלא קידוש ידים דהוי כמו זר וכמו לעבודה דבלא קידוש ידים איכא איסור זרות ולכן היו אותן הכהנים צריכים קידוש לפי שהיו עולים לראש המזבח אך זה אפשר לומר למאי דמוקמינן לה לרבא בזבחים (כ') בכהני חדתי אלא לאביי דמוקמינן לה התם בכהני עתיקי שכבר קידשו ידיהם ורגליהם ואמרינן שם מיתיבי ראוהו אחיו הכהנים שירד כו' מהרו וקדשו ידיהם ורגליהם מן הכיור בשלמא לאביי דמוקים לה כרבי ומודה רבי דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה הא מני רבי כו' וכתב רש"י ז"ל מהרו להוציא את הדשן שבמקום המערכה או לסלקו לתפוח שבאמצע המזבח והכי תנן בה התם החלו מעלין באפר ע"ג התפוח וקס"ד בכהנים שעבדו כל הלילה קאי ומקודשי ידים ורגלים היו צריכין לחזור ולקדש עכשיו שתמשך עבודה זו עד היום ויפסל קידוש הלילה בלינת עמוד השחר ויועיל להם קידוש זה שלאחר קרות הגבר עכ"ל אי אפשר לומר דבשביל הקריבה למזבח צריכים לקדש דהא כבר היו מקודשי ידים ורגלים ואי אפשר לומר מפני ששוהים שם על המזבח להעלות אפר ע"ג תפוח כמ"ש רש"י ז"ל ואז יפסל הקידוש בלינה ובשביל זה היו צריכים לקדש עוד הפעם בקרות הגבר דהא להשהות על המזבח בלא קידוש ידים ודאי מותר דאף זר שקרב למזבח ואפילו באיסור מותר להשהות כדאמרינן ביומא (כ"ז ע"ב) בזר שסידר את המערכה דפורקה זר וסודרה כהן היינו דא"צ כהן לסתור סידורה אלא הזר בעצמו כמ"ש רש"י ז"ל ומוכח דיכול הוא להשהות על המזבח לפורקה ואע"ג דאין זר קרב לגבי מזבח דרק הכניסה אסורה אבל כשכבר עלה למזבח ואפילו באיסור מותר לו להשהות וכ"ש בלא ריחוץ ידים ורגלים דאם יפסלו המים בלינה כשהוא ע"ג מזבח ליכא איסור להשהות שם וע"כ צ"ל דזה שכתב רש"י ז"ל שצריכים להוציא את הדשן או לסלקו לתפוח ותמשך עבודה זו עד היום היינו שאותה עבודה עצמה צריכה קידוש ויש לעיין מה עבודה יש בהעלאת אפר ע"ג תפוח שיהיה צריך בשביל זה לקדש ידיו ורגליו ונראה דס"ל לרש"י ז"ל דהעלאת אפר ע"ג תפוח בכלל הוצאת הדשן היא דהוצאת הדשן מתחלת כשמסלקן מן המערכה וכל שפא ושפא עבודה היא ואף מהמערכה לתפוח בכלל הוצאת הדשן היא:

מיהו בעיקר מ"ש רש"י ז"ל שעבודת העלאת אפר ע"ג תפוח תמשך עד היום לשיטת התוס' שכתבו ביומא (כ"ז ע"ב) ד"ה איכא אי אפשר לומר כן שכתבו שם דסידור מערכה אינה כשרה אלא בלילה ולא ביום ע"ש א"כ זה שמעלים אפר ע"ג תפוח הוא בשביל לפנות המקום לסידור מערכה כדאמרינן בתמיד שם א"כ איך אפשר שתמשך עבודה זו עד היום וצ"ל לשיטת התוס' דהאי קידוש הוא בשביל הוצאת הדשן ולא בשביל העלאת אפר ע"ג תפוח מיהו יש לעיין דא"כ היו צריכים לקדש רק כשצריכים להוציא הדשן דהוצאת הדשן לא היתה בכל יום כמ"ש התוס' ביומא שם ובסדר תמיד משמע דלעולם היו עושין כן וצ"ע [ועוד בהוצאת הדשן גופא יש לעיין אי צריכה קידוש ידים ורגלים אי ס"ל דיציאה מועלת בקידוש ידים ורגלים א"כ בהוצאת הדשן שהיא חוץ לג' מחנות לעולם איכא יציאה וכמו דפרכינן בזבחים (כ') מפרה דמקדש ידיו בפנים והא איכא יציאה ושמא דבפרה היציאה היא רק הכשר מצותה דמעשיה בהר המשחה פוסלת יציאה אבל בהוצאת הדשן שהיציאה היא מגוף העבודה לא פסלה א"נ משום האי פורתא שמוציא חוץ לעזרה טעון קידוש] [בההיא דתמיד דמי שרוצה לתרום המזבח משכים וטובל ומקשינן בגמרא אלמא לאו בפייס תליא מילתא כו' פי' הרא"ש ז"ל שם דאי תלי בפייס למה לו לטבול קודם ימתין עד שיפול עליו הגורל ובתר הכי דמתרצינן בגמרא דה"ק דמי שרוצה להפיס משכים וטובל פי' הרא"ש ז"ל דמש"ה טובל קודם כדי שיהא מזומן מיד אחר הגורל לעבודה א"נ מחמת חיבת המצוה שמא ימהר ויכנוס לעזרה בלא טבילה עכ"ל וקשה טובא תיפוק ליה דמשום הפייס עצמו טעון טבילה דהפייס צריך להיות בעזרה כדאמרינן ביומא (כ"ה) משום בית אלקים נהלך ברגש א"כ ע"כ צריך לטבול קודם הפייס דכל הנכנס לעזרה טעון טבילה]:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה