מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן לב - סדר המערכה
א
גרסינן ביומא (ל"ג ע"א) אביי מסדר סדר המערכה כו' מערכה גדולה קודם למערכה שניה של קטורת מערכה שניה של קטורת קודמת כו' ובתוס' שם ד"ה אביי הקשו אמאי לא חשיב נמי תרומת הדשן ותי' דתרומת הדשן עיקר מצותה רק בלילה אבל הני אי בעי למעבדינהו ביממא הרשות בידם ולעיל (כ"ז ע"ב) ד"ה איכא כתבו ג"כ דתרומת הדשן היא דוקא בלילה אך הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' תמידין הי"א כתב דתורמין הדשן בכל יום משיעלה עמוד השחר ע"ש דמפרש קרות הגבר שתורמין בו הדשן בכל יום היינו בעלות השחר והקשה המנחת חינוך על הרמב"ם ז"ל הא אמרינן בזבחים כ' דקידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן למחר אינו צריך לקדש ואמרינן שם דאפילו לרבי דלינה מועלת בקידוש ידים ורגלים לינה דרבנן היא ומודה דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה ואי היתה תרומת הדשן בעלות השחר לא שייך לינה ועוד אמרינן שם בגמרא כשמקדש ידיו ורגליו לתרומת הדשן היה מעלה את הכיור ומשקע ליה משום לינה ומוכח דהיה קודם עלות השחר ע"ש והנה הרמב"ם ז"ל הרגיש בזה וכתב בפ"ה מהל' ביאת מקדש ה"ט קידוש ידיו ורגליו לתרומת הדשן אעפ"י שהוא מקדש קודם שתעלה השמש א"צ לחזור ולקדש אחר שהאיר היום כו' עכ"ל היינו דהרבותא שהקידוש הוא קודם נץ החמה ומ"מ א"צ לחזור ולקדש ובפ"ה מהל' תמידין ה"ב בתמיד ש"ש כתב דשוחטין אותו קודם שתעלה החמה משיאיר פני כל מזרח ע"ש והנה זה שכתב הרמבם ז"ל בתרומת הדשן דאעפ"י שמקדש קודם שתעלה השמש א"צ לחזור ולקדש נראה דהוא לפי מה דאמרינן במגילה כ' אין קורין את המגילה ולא מלין ולא טובלין כו' עד שתנץ החמה וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר ולכתחילה צריך לאחר שתנץ החמה לפי שאין הכל בקיאין בעלות השחר כמ"ש רש"י ז"ל והנה זה שכתב הרמב"ם ז"ל דלעולם מקריבין תמיד ש"ש קודם נץ החמה אע"ג דאמרינן דכל דבר שצריך יום צריך לעשות לכתחילה לאחר נץ החמה צ"ל משום שהקרבנות מסורין לב"ד כדאמרינן בעירובין (ל"ב ע"א) ול"ש טעמא שאין הכל בקיאין בעלות השחר אף לכתחילה מקריבין קודם הנץ אבל אם כהן קידש ידיו ורגליו לאחר עמוד השחר קודם נץ החמה דאינו מסור לב"ד היה צריך לעשות הקידוש לאחר נץ החמה והכא הרבותא כיון דלינה דרבנן לא גזור רבנן ואם קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן א"צ לחזור ולקדש אף שהוא קודם נץ החמה ואע"ג דגם בטבילה והזאה מהני בדיעבד קודם נץ החמה אף שהם מדאורייתא הכא בקידש ידיו לתרומת הדשן לא חשיב בדיעבד דרק התם בטבל או היזה קודם נץ החמה חשיב דיעבד דאי חשבת לה ללילה נמצא שהטבילה או ההזאה היתה בחנם אבל בתרומת הדשן אף או חשבת קודם נץ החמה ללילה ג"כ לא היה הקודש בחנם שהרי היה צריך הקידוש לתרומת הדשן דאף לעבודת לילה צריך קידוש וזה לא מקרי בדיעבד והכא קמ"ל דמהני זה הקידוש אף לעבודות היום וא"צ תו לקדש אחר נץ החמה וזה דמשקע הכיור לאחר שמקדש ידיו לתרומת הדשן הוא ג"כ משום דלכתחילה צריך לחשוב קודם נץ החמה ללילה ולשקע את הכיור וזה דאמרינן כשהיה צריך לשחוט את התמיד שא"ל הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה כו' מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח כו' אלמא דתרומת הדשן עושין קודם האיר המזרח אין זו קושיא על הרמב"ם ז"ל דאין האיר המזרח תחילת עלות השחר דאמרינן בירושלמי פ"ק דברכות ופ"ג דיומא דמעלות השחר עד האיר המזרח מהלך ד' מילין ומהאיר המזרח עד נץ החמה ד' מילין:
הנה בתרומת הדשן אמרינן בתמיד שהיה נוטל מחתת הכסף ועולה לראש המזבח פינה את הגחלים הילך והילך וחותה את המאוכלות הפנימיות ובזבחים (צ"א ע"ב) אמרינן כלפי שנתנה תורה לתרום יכול יכבה ויתרום אמרת לא יכבה וכתב רש"י ז"ל יכול יכבה אם מצאן כולן לוחשות שאינן מאוכלות עכ"ל ויש לעיין הא אמרינן בת"כ אי דשן יכול עצים ת"ל אשר תאכל האש את העולה והיינו דבתרומת הדשן אינו תורם האפר של העצים כ"א של הקרבנות וכמ"ש הק"א שם וכמ"ש הריטב"א ז"ל שהביא הכ"מ פ"ב מהל' תמידין א"כ מה איסור כבוי שייך כאן אם מכבה הדשן של האברים ונראה מזה דכל אש שעל המזבח בכלל איסור כבוי ולאו דוקא בשל עצי המערכה וכן נראה ממ"ש הרמב"ד ז"ל בפי' המשנה פי' דזבחים שכתב על הא דאמרינן בנסכים שנטמאו דעושה להם מערכה בפ"ע ושורפן דזה דאינו אסור משום כבוי הוא משום דהוי דבר שאינו מתכוין בלא פסיק רישיה ע"ש והיינו דהרמב"ם ז"ל לשטתיה אזיל שכתב בפ"ו מהל' איסורי מזבח ה"ד דזה בנסכים שנטמאו דעושה להם מערכה בפ"ע ושורפן היינו במזבח ע"ש א"כ איכא איסור כבוי ואע"ג שאין זה מערכה של מזבח רק עושה מערכה לשרוף קדשים פסולים מ"מ איכא איסור כבוי ומוכח דכל אש שעל המזבח הוא בכלל איסור כבוי ביומא כ"ד מייתינן ברייתא דתני ר"ח דשיעור תרומת הדשן הוא בקומץ והמל"מ פ"ב מהל' תמידין הי"ב תמה על הרמב"ם ז"ל שהשמיט דין זה ע"ש ונראה מקור להרמב"ם ז"ל ממתני' דפ' בתרא דמנחות דאמרינן שם ה' קומצין הם ולא חשיב דתרומת הדשן בקומץ ומוכח דמתני' פליגי אברייתא דתני ר"ח וליכא למימר דמש"ה לא חשיב תרומת הדשן דרק לא יפחות מן הקומץ אבל יכול להוסיף דהא חשיב שם לבונה ואמרינן דהמתנדב לבונה לא יפחות מן הקומץ אע"ג דאם רצה מוסיף מ"מ כיון דלא יפחות מן הקומץ קא חשיב לה התם ובירושלמי פ"ב דיומא ה"א אמרינן דשיעור תרומת הדשן בכזית וקשה אמאי לא הביא הרמב"ם ז"ל שיעור של כזית]:
אמרינן בתמיד שם ראוהו אחיו הכהנים שירד והם רצים ובאים מהרו וקדשו ידיהם ורגליהם מן הכיור נטלו את המגרפות ואת הצנורות ועלו לראש המזבח האברים והפדרים שלא נתעכלו כו' מסלקין אותן כו' החלו מעלין באפר ע"ג תפוח כו' החלו להעלות בגזרין לסדר המערכה כו' ויש לעיין למה אותן הכהנים היו צריכים קידוש ידים ורגלים דמה עבודה יש בסילוק אברים מן המערכה וכן בהעלאת אפר ע"ג תפוח וגם מה שהעלו בגזרין לסדר המערכה אין זו עבודה דהולכת עצים אינה עבודה כדאמרינן ביומא (כ"ז) דאותן הכהנים לא סדרו את המערכה דסידור המערכה היה עושה זה שזכה בתרומת הדשן כדאמרינן ביומא מי שזכה בתרומת הדשן זוכה בסידור מערכה וסידור ב' גזרי עצים ואי אפשר לומר ג"כ משום שנטלו המגרפות והצנורות שהם כ"ש היו צריכים קידוש וכדאמרינן שם בתמיד שהיו אומרים למי שזכה בתרומת הדשן הזהר שלא תגע בכלי קודם שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור דהתם פי' הראב"ד ז"ל דלכן היו מזהירין אותו דשמא יחתה קודם קידוש ע"ש דע"כ ליכא למימר דאיכא איסור מיוחד שלא ליגע בכ"ש בלא קידוש ידים ורגלים מדאורייתא או מדרבנן דהא איבעי לן ביומא (כ"ה ע"ב) מי מקבל שוחט מקבל או זורק מקבל ופשטינן מההיא דבן קטין עשה י"ב דד לכיור כדי שיהיו י"ב אחיו הכהנים העסוקין בתמיד מקדשין ידיהם ורגליהם בב"א ואי ס"ד שוחט מקבל תליסר הוי דאף השוחט צריך לקדש משום קבלת הדם ע"ש ואי אסור ליגע בכ"ש בלא קידוש א"כ להשיטות דהסכין כ"ש היה א"כ אכתי השוחט היה צריך לקדש משום נגיעת כ"ש אפילו אי לא היה מקבל הדם והנה הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לתמיד כתב ז"ל דבר תורה הוא שאין קרבים למזבח ולא לשום דבר מן העבודות אלא לאחר קידוש ידים ורגלים עכ"ל ונראה מזה דקריבה אל המזבח אפילו בלא עבודה צריך קידוש ידים ורגלים והטעם הוא כמו דאמרינן דאין זר קרב לגבי מזבח וכן בע"מ כמ"ש תוס' יומא (כ"ג ע"ב) ד"ה יש ה"נ בלא קידוש ידים דהוי כמו זר וכמו לעבודה דבלא קידוש ידים איכא איסור זרות ולכן היו אותן הכהנים צריכים קידוש לפי שהיו עולים לראש המזבח אך זה אפשר לומר למאי דמוקמינן לה לרבא בזבחים (כ') בכהני חדתי אלא לאביי דמוקמינן לה התם בכהני עתיקי שכבר קידשו ידיהם ורגליהם ואמרינן שם מיתיבי ראוהו אחיו הכהנים שירד כו' מהרו וקדשו ידיהם ורגליהם מן הכיור בשלמא לאביי דמוקים לה כרבי ומודה רבי דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה הא מני רבי כו' וכתב רש"י ז"ל מהרו להוציא את הדשן שבמקום המערכה או לסלקו לתפוח שבאמצע המזבח והכי תנן בה התם החלו מעלין באפר ע"ג התפוח וקס"ד בכהנים שעבדו כל הלילה קאי ומקודשי ידים ורגלים היו צריכין לחזור ולקדש עכשיו שתמשך עבודה זו עד היום ויפסל קידוש הלילה בלינת עמוד השחר ויועיל להם קידוש זה שלאחר קרות הגבר עכ"ל אי אפשר לומר דבשביל הקריבה למזבח צריכים לקדש דהא כבר היו מקודשי ידים ורגלים ואי אפשר לומר מפני ששוהים שם על המזבח להעלות אפר ע"ג תפוח כמ"ש רש"י ז"ל ואז יפסל הקידוש בלינה ובשביל זה היו צריכים לקדש עוד הפעם בקרות הגבר דהא להשהות על המזבח בלא קידוש ידים ודאי מותר דאף זר שקרב למזבח ואפילו באיסור מותר להשהות כדאמרינן ביומא (כ"ז ע"ב) בזר שסידר את המערכה דפורקה זר וסודרה כהן היינו דא"צ כהן לסתור סידורה אלא הזר בעצמו כמ"ש רש"י ז"ל ומוכח דיכול הוא להשהות על המזבח לפורקה ואע"ג דאין זר קרב לגבי מזבח דרק הכניסה אסורה אבל כשכבר עלה למזבח ואפילו באיסור מותר לו להשהות וכ"ש בלא ריחוץ ידים ורגלים דאם יפסלו המים בלינה כשהוא ע"ג מזבח ליכא איסור להשהות שם וע"כ צ"ל דזה שכתב רש"י ז"ל שצריכים להוציא את הדשן או לסלקו לתפוח ותמשך עבודה זו עד היום היינו שאותה עבודה עצמה צריכה קידוש ויש לעיין מה עבודה יש בהעלאת אפר ע"ג תפוח שיהיה צריך בשביל זה לקדש ידיו ורגליו ונראה דס"ל לרש"י ז"ל דהעלאת אפר ע"ג תפוח בכלל הוצאת הדשן היא דהוצאת הדשן מתחלת כשמסלקן מן המערכה וכל שפא ושפא עבודה היא ואף מהמערכה לתפוח בכלל הוצאת הדשן היא:
מיהו בעיקר מ"ש רש"י ז"ל שעבודת העלאת אפר ע"ג תפוח תמשך עד היום לשיטת התוס' שכתבו ביומא (כ"ז ע"ב) ד"ה איכא אי אפשר לומר כן שכתבו שם דסידור מערכה אינה כשרה אלא בלילה ולא ביום ע"ש א"כ זה שמעלים אפר ע"ג תפוח הוא בשביל לפנות המקום לסידור מערכה כדאמרינן בתמיד שם א"כ איך אפשר שתמשך עבודה זו עד היום וצ"ל לשיטת התוס' דהאי קידוש הוא בשביל הוצאת הדשן ולא בשביל העלאת אפר ע"ג תפוח מיהו יש לעיין דא"כ היו צריכים לקדש רק כשצריכים להוציא הדשן דהוצאת הדשן לא היתה בכל יום כמ"ש התוס' ביומא שם ובסדר תמיד משמע דלעולם היו עושין כן וצ"ע [ועוד בהוצאת הדשן גופא יש לעיין אי צריכה קידוש ידים ורגלים אי ס"ל דיציאה מועלת בקידוש ידים ורגלים א"כ בהוצאת הדשן שהיא חוץ לג' מחנות לעולם איכא יציאה וכמו דפרכינן בזבחים (כ') מפרה דמקדש ידיו בפנים והא איכא יציאה ושמא דבפרה היציאה היא רק הכשר מצותה דמעשיה בהר המשחה פוסלת יציאה אבל בהוצאת הדשן שהיציאה היא מגוף העבודה לא פסלה א"נ משום האי פורתא שמוציא חוץ לעזרה טעון קידוש] [בההיא דתמיד דמי שרוצה לתרום המזבח משכים וטובל ומקשינן בגמרא אלמא לאו בפייס תליא מילתא כו' פי' הרא"ש ז"ל שם דאי תלי בפייס למה לו לטבול קודם ימתין עד שיפול עליו הגורל ובתר הכי דמתרצינן בגמרא דה"ק דמי שרוצה להפיס משכים וטובל פי' הרא"ש ז"ל דמש"ה טובל קודם כדי שיהא מזומן מיד אחר הגורל לעבודה א"נ מחמת חיבת המצוה שמא ימהר ויכנוס לעזרה בלא טבילה עכ"ל וקשה טובא תיפוק ליה דמשום הפייס עצמו טעון טבילה דהפייס צריך להיות בעזרה כדאמרינן ביומא (כ"ה) משום בית אלקים נהלך ברגש א"כ ע"כ צריך לטבול קודם הפייס דכל הנכנס לעזרה טעון טבילה]:
ב
ובהוצאת הדשן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' תמידין ב' חלוקות היינו הורדת הדשן מעל המזבח והוצאתו חוץ לג' מחנות וכתב שם דהוצאתו לחוץ אינה עבודה והמל"מ שם הביא הב' חלוקות של הרמב"ם ז"ל וכתב דמנ"ל לחלק בין עבודה לעבודה ואמאי ס"ל דאין הוצאה לחוץ עבודה ע"ש ונראה מקור להרמב"ם ז"ל דאין הוצאה חוץ למחנה עבודה מההיא דיבמות (ל"ג) גבי זר ששימש בשבת מהדרינן לאשכוחי עבודה שיהא בה איסור שבת וגם איסור זרות ואמאי לא אמרינן שהוציא את הדשן חוץ לג' מחנות דהא הרמב"ם ז"ל פסק דהוצאת הדשן היתה בכל יום דאיכא איסור שבת משום הוצאה וכ"כ המל"מ בהל' ביאת מקדש גבי שרץ שנמצא במקדש ומשום דירושלים ר"ה היא לאחר שנפרצו בה פרצות] ואיכא נמי איסור זרות וכדאמרינן בירושלמי רפ"ב דיומא בזר שהוציא את הדשן דלר"י דבתרומת הדשן איכא מיתה ה"נ בהוצאת הדשן ואף לר"ל מ"מ לאו איכא ובההיא דיבמות בעינן רק לאו כמ"ש תוס' שם וע"כ דרק ההורדה מן המזבח עבודה אבל ההוצאה חוץ לג' מחנות אינה עבודה ובהורדה מע"ג המזבח ליכא איסור שבת ואפשר היה לומר דאפילו אי הוצאה חוץ לג' מחנות ג"כ עבודה היא מ"מ ליכא חיוב מיתה רק על ההורדה מע"ג המזבח ולא על ההוצאה חוץ לג' מחנות לפי מה שהרמב"ם ז"ל מחלקה לב' חלוקות משום דזה דס"ל בתרומת הדשן דאיכא חיוב מיתה אע"ג דהוי עבודת סילוק אמרינן ביומא (כ"ד) משום דרבי רחמנא לכל דבר המזבח ואפילו עבודת סילוק א"כ בהוצאת הדשן זה שייך רק בהירדה מע"ג המזבח דהוי עבודת סילוק במזבח אבל ההוצאה חוץ לג' מחנות הוי כשאר עבודות סילוק דליכא מיתה אבל מדברי הש"ס ביומא שם דאיבעי לן עבודת סילוק בהיכל מאי ופשטינן לה מקרא דמבית ולמבית היינו דרבי רחמנא דהיכל כפנים דמי דפטורים בה על עבודת סילוק ונראה מזה דשאר מקומות דליכא קרא לפטור דינם כמזבח לעבודת סילוק א"כ נהי דלאחר הורדה מעל המזבח ההוצאה הוי עבודת סילוק בעזרה ג"כ היו חייבין עליה כמו במזבח:
וזה דצריך להוצאת הדשן כ"ש דהיינו פסכתר ולא היתה שום עבודה שהיה הפסכתר משמש חוץ מהוצאת הדשן כדאמרינן בתמיד פ"ה משנה ה' וכן תרגם אונקלוס בתורה ואת סירותיו וית פסכתרותא למספי קטמא נראה דלהרמב"ם ז"ל הוא רק להורדת הדשן מע"ג המזבח דעבודה היא ומש"ה צריכה כ"ש ומדוקדק לשון המשנה בתמיד שם ומורידין בה את הדשן מע"ג המזבח ולא קתני ומוציאין בה את הדשן וכן משמע ג"כ מלשון הרמב"ם ז"ל ע"ש:
והנה זה שחילק הרמב"ם ז"ל להוצאת הדשן לב' חלוקות והמל"מ עמד ע"ז דמנ"ל כן נראה דס"ל להרמב"ם ז"ל דאיכא תרתי דישון המזבח והוצאת הדשן ודישון המזבח הוא מצוה לחוד בלא קרא דהוצאת הדשן וכמו דישון מזבח הפנימי אע"ג דליכא קרא דצריך לדשנו איכא מצות דישון וכדאמרינן בירושלמי יומא פ"ב ה"ב דדישון מזבח הפנימי הוא כדי לפנות המקום לקטורת וא"כ ה"נ דישון מזבח החיצון שצריך כדי לפנות המקום לסידור מערכה הוי עבודה מצד עצמה כמו דישון מזבח הפנימי דהוי עבודה א"כ בלא קרא דוהוציא את הדשן מחוץ למחנה הוי ידעינן דצריך דישון א"כ איכא ב' מצות דישון מזבח החיצון דהיינו ההורדה מע"ג המזבח וזה הוי עבודה גמורה כמו דישון מזבח הפנימי ומצות והוציא את הדשן מחוץ למחנה ובזו ס"ל להרמב"ם ז"ל דהוי רק מצוה ואינה עבודה דמנ"ל דהוי עבודה:
ואם הוצאת הדשן היתה בשבת להרמב"ם ז"ל דהיתה בכל יום היתה אף בשבת ולרש"י ז"ל ולתוס' דאינה חובה בכל יום אלא כשרבה על המזבח היו מורידין אם מותר לעשות בשבת ולעשות הוצאה בשבת כיון דאפשר אחר השבת יש להסתפק והנה בת"כ פ' צו גרסינן לא תכבה אף במסעות ר"ש אומר בשבת ובמסעות מדשנין אותו כו' והגר"א ז"ל שם מחק תיבת ובשבת ונראה דקשיא לו דהוצאת הדשן אינו מצוה בכל יום א"כ אינו דוחה את השבת אך נראה דבמזבח של משה ע"כ היה צריך לדשן בכל יום שלא היה שם תפוח כדאמרינן (בזבחים ס"ב) דמקום המערכה היה רק אמה על אמה וא"כ ע"כ היה צריך להוציא הדשן כדי לפנות המקום למערכה (כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' תמידין הט"ו דבהדשן שמוציאין מחוץ למחנה אסור ליהנות והראב"ד ז"ל הקשה עליו מנ"ל זה הא לא אשכחן זה רק בתרומת הדשן ועיין בכ"מ שם אך כדברי הרמב"ם ז"ל הוא בירושלמי יומא פ"ב ה"ב מנין לדישון מזבח החיצון שהוא אסור בהנאה אל מקום טהור שיהא מקומו טהור ר' זעירה בשם ר"ל כו' אל מקום הדשן שיהא מקומו לעולם ע"ש וכ"ז הוא בהדשן שמוציאין חוץ למחנה]:
וזה דחשיב תרומת הדשן עבודה תמה אע"ג דיש אחריה הוצאת הדשן כתבו התוס' יומא (כ"ז ע"ב) ד"ה איכא משום דהוצאת הדשן אינה חובה בכל יום אך להרמב"ם ז"ל דס"ל דאף הוצאת הדשן בכל יום אי אפשר לומר כן והת"י (כ"ד ע"א) ד"ה ואימא תירצו משום דהוצאת הדשן אינה עבודה בהדשן שהוא מרים אלא בדשן אחר והביאו ראיה ממה דמחייבינן זר על ז' הזאות שבפנים ואע"ג דאיכא עוד הזאות במזבח ע"ש והנה י"ל דלא דמי להזאות דתרומת הדשן אינה עבודה רק בהדשן שהוא מרים רק דהוי עבודה בכל הדשן ובירושלמי יומא פ"ב ה"א מדמינן לה תרומת הדשן לקמיצה ע"ש ואטו קמיצה הוי רק עבודה בהקומץ ועוד מה שהביאו מהזאות יש לחלק כיון דהזאות הם עבודה תמה חייבין עליה אף על מקצת הזאות כמו בהקטרה דקומץ אם הקטיר ממנו כזית חייב כיון דההקטרה היא עבודה תמה חייבין עליה על שיעור הקטרה וא"צ שיקטיר את כולו ה"נ בהזאות ועבודה שיש אחריה עבודה היינו שיש אחריה עבודה אחרת א"כ ל"ד לתרומת הדשן שיש אחריה הוצאת הדשן שהיא עבודה אחרת והמל"מ תי' דמש"ה הוי תרומת הדשן עבודה תמה משום דהוצאת הדשן אינה עבודה לפמ"ש הרמב"ם ז"ל וקשה הא לאו בהכי תלי דהא אמרינן ביומא (כ"ד) זר שנתן שמן ליחייב איכא אחריה נתינת פתילה נתן פתילה ליחייב איכא אחריה הדלקה הדליק ליחייב הדלקה לאו עבודה ע"ש ומוכח דאע"ג דהדלקה לאו עבודה היא מ"מ לא חשיב נתינת פתילה עבודה תמה כיון שיש אחריה הדלקה וא"כ ה"נ בהוצאת הדשן ונראה לענ"ד דמסוגית הש"ס דיומא נראה דעבודה שיש אחריה עבודה הם בב' דרכים חדא היכא דיש אחריה עבודה מאותו שם עצמו כמו סידור המערכה דאמרינן דאין זו עבודה תמה דאיכא אחריה סידור ב' גזרי עצים כו' סידור ב' גזירין אינה עבודה תמה דאיכא אחריה סידור אברים וכן סידור השלחן וסידור בזיכין ע"ש היינו דאיכא אחריה עבודה מזה השם דהיינו עבודת סידור ועוד אף אם יש אחריה עבודה משם אחר רק אם אותה עבודה היא צורך עבודה שאחריה לא חשיבא עבודה תמה כמו קבלה דאיכא אחריה זריקה אע"ג דהוי עבודה משם אחר מ"מ הקבלה היא צורך זריקה וכן בנתינת שמן ופתילה שהיא צורך הדלקה וכן סידור השלחן והבזיכין שהם צורך ההקטרה שאח"כ אבל תרומת הדשן והוצאת הדשן הם ב' עבודות מב' שמות וגם אין תרומת הדשן צורך הוצאת הדשן ומש"ה לא חשיב עבודה שיש אחריה עבודה (כתב הרגמ"ה ז"ל בתמיד דהוצאת הדשן היתה להר המשחה ע"ש והנה לפ"ז לריה"ג דס"ל בזבחים ק"ו דשריפת פרים הנשרפים היתה אבית הדשן והיינו מקום שמוציאין לשם דשן של מזבח החיצון א"כ שריפת פרים היתה על הר המשחה וזהו כר"א דס"ל שם דשריפת פרים היתה במזרחו של ירושלים דגמרינן לה מפרה ע"ש דפרה היתה נעשית בהר המשחה אך קצת משמע שם דריה"ג פליג אדר"א]:
ג
העבודה אחר תרומת והוצאת הדשן הוא סידור מערכה ומערכה גדולה מסדרין מזרחה והנה הראב"ד ז"ל כתב פ"ב מהל' תמידין דהתפוח היה טבלא מרובעת כ"ב על כ"ב ע"ש והנה לפ"ז היתה מקום המערכה רק אמה מכל צד ולפ"ז כשמסדרין המערכה במזרח לא היתה ממזרח למערב רק שורה אחת של עצים דהא אמרינן דגזרין שעשה משה היו אמה על אמה וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' א"מ ה"ג דכן עושין לדורות ולפ"ז הא דאמרינן בתמיד דראשי גזרין הפנימים היו נוגעין בתפוח האי הפנימים לא קאי על הגזרין דלא היו שם גזרינן חיצונים ופנימים רק שורה אחת של עצים והאי הפנימים קאי על הראשים כלומר הראשין הפנימים של הגזרין היו נוגעין בתפוח אך המפרש למס' תמיד נראה דמפרש דראשי גזרין הפנימים היינו הראשים של הגזרים הפנימים והיינו שהיה שם שורות של עצים וכן נראה מדברי רש"י ז"ל ריש פ"ב דיומא שכתב דב' גזרי עצים ב' בקעיות עצים ארוכים כמדת רוחב המערכה ונותן אותן מעל עצי המערכה עכ"ל ואי לא היתה שם ברוחב המערכה רק שורה אחת של עצים א"כ אותן הב' גזרי עצים לא היו ארוכים יותר משאר עצים:
הנה בזבחים (ס"ה ע"א) איכא פלוגתא אי עושין מערכה ע"ג הסובב ויש לעיין איך אפשר לעשות מערכה ע"ג הסובב הא אמרינן (ס"ב ע"ב) דגזרין שעשה משה היו אמה על אמה באמה מצומצמת דבעינן שלא יהו עצים יוצאין ממזבח כלום ופסק הרמב"ם ז"ל דכן עושין לדורות א"כ הסובב שהיה רחבו אמה באמה של ה' טפחים כדאמרינן בפ' שתי הלחם א"כ איך אפשר לסדר שם מערכה הא בעינן שלא יהו עצים יוצאין ממזבח כלום דמפקינן לה מקרא דעל העצים אשר על האש אשר על המזבח וצ"ע:
הקשה הראב"ד ז"ל בתמיד במזבח שעשה משה איך היה שם ד' מערכות הא מקום המערכה לא היה שם אלא אמה על אמה והביא בשם תוס' צרפת שהיו מסדרין על הסובב ועל היסוד ע"ש והנה יש לעיין ע"ז הא בזבחים אפלגו תנאי אי עושין מערכה ע"ג הסובב אבל על היסוד לכ"ע אין עושין דאין זה ראשו של מזבח וצ"ל דדוקא מערכה גדולה שהיא להקטרה בעינן ראשו של מזבח משום דהקטרה בעינן בראשו של מזבח וכן מערכה שניה של קטורת צריכה ראשו של מזבח משום שהיו מקטירין שם ב' בזיכי לבונה של לחה"פ אבל מערכה של קיום האש צריכה רק להיות במזבח ויכול לסדרן על היסוד מיהו מהרמב"ם ז"ל לא משמע כן שכתב בפ"ב מהל' תמידין ה"ט מערכה ג' של קיום האש עושה אותה בכ"מ שירצה מן המזבח ומצית בה את האש ולא יצית האש למטה ויעלה אותה למזבח אלא במזבח מציתין שנאמר ואש המזבח תוקד בו מכאן להצתה שלא תהיה אלא בראשו של מזבח עכ"ל והיינו מה דאמרינן בגמרא דהצתת אליתא לא תהא אלא בראשו של מזבח וס"ל להרמב"ם ז"ל דהצתת אליתא היא במערכה של קיום האש א"כ אף היא צריכה להיות בראשו של מזבח רק במערכה של אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב יש לחקור אי צריכה להיות דוקא בראשו של מזבח אע"ג דהקטרה בעינן ראשו של מזבח כדאמרינן בזבחים (ס"ה ע"א) מה הקטרה בראשה של מזבח כו' אפשר דזה רק בתחילת ההקטרה אבל אברים שלא נתעכלו מבערב דאין זה אלא לגמור עכולן לא בעינן לזה דוקא ראשה של מזבח וצ"ע בזה:
הנה יש לעיין כשמפנה הגחלים על התפוח ומסלק המערכה ישנה כדי לעשות במקומה המערכה החדשה א"כ אותה שעה איך מקיים מצות אש תמיד תוקד על המזבח שהיא מ"ע כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב דתמידין מ"ע להיות אש יקודה על המזבח תמיד שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח כו' בשלמא למ"ד שהיתה שם מערכה של קיום האש י"ל דאותה מערכה היתה דולקת בשעה שמפנה המערכה ישנה עד שמסדר המערכה חדשה אך למ"ד דלא היו שם אלא ב' מערכות והמערכה שניה ודאי לא היתה דולקת אז דהמערכה שניה לא היתה דולקת כלל כל היום דלא היה מסדר בה רק שיעור של ה' סאין גחלים שזהו שיעור הצריך למחתות של הקטורת כמ"ש המפרשים ז"ל א"כ בשעה שמסדר המערכה חדשה היה המזבח בלא אש לגמרי מיהו לר"י דס"ל בלחם הפנים דאם סילק הישנה שחרית וסידר החדשה בין הערבים אף היא היתה תמיד ולאו דוקא בלחם הפנים אלא בכ"מ דכתיב תמיד ס"ל כן כדאמרינן בירושלמי יומא פ"א ה"א דר"י למדה מישיבת אהרן ובניו ובשמ"ק מנחות [עיין בהשמטות שם] הקשה בנר מערבי שהיה צריך להיות דולק תמיד כשמדשנין אותו א"כ אותה שעה לא היה דולק ותי' שם כר"י בלחה"פ דאם סילק הישנה שחרית וסידר החדשה ערבית אף היא היתה תמיד ע"ש א"כ י"ל זה ג"כ במצות אש תמיד תוקד על המזבח מיהו למאן דס"ל דבעינן תמיד ממש יש לעיין אך בירושלמי יומא שם אמרינן דתנא דפליג עליה דר"י ר"מ הוא ע"ש א"כ י"ל דר"מ לטעמיה דס"ל ביומא (מ"ה) דהיו שם ד' מערכות א"כ שפיר מקיים קיום האש:
ומערכה שניה של קטורת מסדרין מערבה משוך מן הקרן ד' אמות כדאמרינן בתמיד והנה אמרינן ביומא (מ"ה) דלכ"ע היתה מערכה יתירה ביוה"כ למחתה ומפקינן לה התם מקראי ויש לעיין למ"ד כולו מזבח בצפון קאי היכא עביד לה להאי מערכה דהא האי מערכה שנוטל ממנה המחתה ביוה"כ צריכה להיות במערב וכנגד הפתח כדאמרינן ביומא (מ"ה ע"ב) ואע"ג דאמרינן שם דמהאי גיסא ומהאי גיסא נמי כשר אך לכתחילה בעינן כנגד הפתח ע"ש וכיון דמערכה שניה של קטורת מסדרין במערב משוך מן הקרן ד' אמות ואמרינן בזבחים (נ"ח) הטעם משום דכולא מזבח בצפון קאי וליכא ממקום המערכה כנגד הפתח רק אמה אחת וע"כ שם היה צריך לסדר משום דמערכה שניה של קטורת ג"כ צריך שיהא כנגד הפתח ע"ש (והאי ד' אמות משוך מן הקרן הם אמה יסוד אמה סובב ואמה קרנות ואמה מקום הילוך רגלי הכהנים ע"ש] וא"כ כיון שמקום המערכה במערב לא היתה שם רק אמה כנגד הפתח איך אפשר לסדר שם ב' מערכות שהם מערכה שניה של קטורת שהיה עושה בכל יום וגם המערכה של יוה"כ הא עצי המערכה היו אמה על אמה דבהנך ד' אמות של אמה יסוד וסובב וקרנות ומקום הילוך רגלי הכהנים לא היה אפשר לסדר כמ"ש רש"י ז"ל בזבחים שם ואפשר היה לומר נהי באורך המערכה לא היה שם אלא אמה כנגד הפתח מ"מ ברוחב המזבח היה אפשר לסדר עוד מערכה אך להראב"ד ז"ל דס"ל דהתפוח היה טבלא של כ"ב על כ"ב וכל רוחב מקום המערכה לא היה רק אמה א"כ במערב כנגד הפתח לא היה מקום המערכה רק אמה על אמה א"כ ודאי אי אפשר שם לסדר רק מערכה אחת דהא הגזרין של המערכה היו אמה על אמה א"כ קשה היכא הוי עביד המערכה של יוה"כ וצע"ג:
כתב בפי' הרא"ש ז"ל בתמיד דזה דאמרינן במערכה שניה של קטורת דהיה מסדר באומד ה' סאין גחלים הוא כדי שיוכל לחתות מהן בריוח סאה גחלים עכ"ל והיינו דמפרש לה אליבא דר"י דס"ל ביומא (מ"ד) דבשל סאה היה חותה אך קשה הא צריך ג"כ למחתה של בין הערבים דהא סידור מערכות לא היו רק פעם אחת ביום וא"כ בין למ"ד דבשל סאה היה חותה ובין למ"ד בשל ד' קבים היה צריך לחתות יותר מסאה והנה הרגמ"ה ז"ל בתמיד שם כתב דמש"ה היה מסדר באומד ה' סאין גחלים דבכל יום היה מכניס ה' סאין גחלים להיכל וכן פי' הראב"ד ז"ל שם וקשה טובא איך מצינו שהיה מכניס ה' סאים להיכל ואתיא דלא כמאן וצע"ג:
יש לעיין למ"ד כולו מזבח בצפון קאי ואמרינן בזבחים (נ"ח) דלא היה ממקום המערכה רק אמה כנגד הפתח א"כ במקדש ראשון שהיה המזבח חסר ד' אמות מן הדרום כדאמרינן בזבחים (ס"א ע"ב) א"כ לא היה כנגד הפתח רק אמה יסוד היכא הוי עבדי מערכה שניה של קטורת דהא אי אפשר שסידרו על היסוד דהא שם היו מקטירין ב' בזיכי לבונה של לחה"פ ואין הקטרה אלא בראשו של מזבח וצע"ג [אמרינן בתמיד דכל העצים כשרים למערכה חוץ משל גפן כו' משום דכתיב על העצים אשר על האש עצים הנתוכים להיות אש ומה ניהו דוקרי שפוד דלא קטרי ושל גפן פסול משום דקטרי ופי' המפרש למס' תמיד משום דקטרי כלומר יש בהם קשרים ובשביל הקשרים אין שורפין יפה ומעלין עשן דרך קשר להיות כל שעה לח ואינו שורף יפה ומעלה עשן ואין זה כבודו של מקום כו' עכ"ל והנה מ"ש דמפני שהם לחים הם מעלים עשן קשה טובא דאדרבה להפך הוא דהיבשים מעלים עשן טפי כדאמרינן במדרש איכה (פ"א) חד מאתינס אתא לירושלם אשכח חד כהנא א"ל חבלא דקיסין כמה עבד תנן כלומר חבילה של עצים כמה עושה עשן א"ל כד יבישה הוי כולה תנן כד רטיבא היא תלתא תנן תלתא קטם ותלתא אשא אכלא כלומר כשהעצים יבשים נעשים כולם עשן וכשהיא לחה שליש עשן שליש אפר ושליש אוכלת האש ומסקינן שם במדרש האי כהנא מהיכן יליף לה מעצי המערכה ע"ש ומוכח להדיא דהיבשים עושין עשן יותר ומדמהדרינן בעצי המערכה שיהיו יבשים לא איכפת לן בעשן וע"כ נראה כחד גרסא שהביא בפי' הרא"ש ז"ל בתמיד שם דגרס משום דקטמי כלומר עושין אפר והיינו שמפני לחותן הם עושין אפר וזהו ממש כדברי המדרש איכה]:
ד
אחר מערכה שניה הוא סידור ב' גזרי עצים וביומא (כ"ז ע"ב) אמרינן דסידור ב' גזרי עצים עבודת היום היא ומקשינן עלה מהא דאמרינן דא"ל הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה ואילו זמן ב' גזרי עצים לא קתני ומתרצינן דהך דאי"ל תקנתא לא קתני וכתב רש"י ז"ל דאית לה תקנתא אם סידרן בלילה פורקן וחוזר וסודרן ביום לכך לא הטריחו לעלות לגג כו' עכ"ל והנה מדברי רש"י ז"ל נראה דסידור ב' גזרי עצים היה קודם שהציתו את המערכה באש דאי סידור ב' גזרי עצים היא לאחר שהציתו המערכה באש ונותנן על מערכה דלוקה מה שייך לומר דאם סידר בלילה די"ל תקנה לפורקה ולחזור ולסדרן ביום הלא כבר יתעכלו ולפ"ז יש לעיין כיון דסידור ב' גזרי עצים הם קודם הדלקה א"כ מ"ש הנך עצים משאר עצי המערכה ומאי הכירא איכא שאלו עצים למערכה ואלו לב' גזרי עצים והלא יכול לעשות מערכה מכמה שירצה ודוחק לומר דזה דנותן אותם לשם ב' גזרי עצים ע"י זה אינם שייכים למערכה דלא אשכחן דבעי לשמה והנה רש"י ז"ל כתב ביומא (כ"ב ע"א) ב' גזרי עצים ב' בקעיות עצים ארוכים כמידת רוחב המערכה ונותן אותן ממעל לעצי המערכה כו' עכ"ל היינו שאותן העצים של הב' גזרין משונין משאר עצי המערכה וארוכים ביותר כמדת כל רוחב המערכה וגם סידורן משונה שנותנן לרוחב המערכה ואפשר דע"י זה היה ההיכר שהם לב' גזרי עצים ולא למערכה מיהו הריטב"א ז"ל [הובא בכ"מ פ"ד מהל' תמידין ה"ה] כתב ז"ל פרש"י ז"ל בריש יומא אחר שסידר המערכה והדלקה נותן לרוחב המערכה ב' עצים ארוכים ארכן לרוחב המערכה כו' עכ"ל היינו שנותן הגזרין לאחר סידור המערכה ולאחר הדלקה מיהו מלת הדלקה ליתא ברש"י אשר לפנינו ובירושלמי אמרינן דמצוה להקדים אש לעצים והביאו המל"מ פ"ב דתמידין ה"ב וכפי שמפרש שם דברי הירושלמי היינו שצריך ליתן הב' גזרי עצים לאחר שהדליק המערכה ע"ש וההיא דיומא דאמרינן דסידור ב' גזרי עצים י"ל תקנתא יש לפרש בפשוטו דהנך עצים שסידר בלילה יהיו לסתם עצים ואח"כ יסדר ב' גזרים אחרים:
**(עי' הערת הגרא"ז מלצר זצ"ל בסוף הספר)** כתב הרמב"ם ז"ל פ"ט מהל' ביאת מקדש ה"ה המסדר ב' גזרי עצים על המערכה ה"ה כמקטיר איברים וחייב מיתה שהעצים קרבן הוא עכ"ל וכן מתוס' זבחים (מ"ג ע"א) ד"ה והלבונה ג"כ מוכח דס"ל דיש בעצים משום הקטרה שהקשו שם איך משכחת לה פיגול בעצים הא הולכת עצים למערכה לאו עבודה היא ותי' דמשכחת לה בהקטרה בהקטיר שומשום ע"מ להקטיר שומשום והקשו על הרמב"ם ז"ל דאי איכא בסידור ב' גזרי עצים משום הקטרה א"כ מ"ט דרב דפטר בזר שסידר ב' גזרי עצים דהא בהקטרה לכ"ע זר חייב ומוכח משם דסידור ב' גזרי עצים היא רק עבודת סידור ולא הקטרה ונראה לענ"ד לומר דזה דחשבינן לסידור ב' גזרי עצים לעבודת סידור ולא להקטרה הוא רק בסידור ב' גזרי עצים שחרית אבל בב' גזרי עצים של בין הערבים ודאי הקטרה היא וזר חייב עליהם אפילו לרב דביומא (כ"ד ע"ב) אמרינן דהפלוגתא אי איכא מיתה בזר שסידר ב' גזרי עצים הוא אי סידור ב' גזרי עצים הוא גמר עבודת הסידור אחר סידור המערכה וסידור איברים הוא תחילת סידור אחר או שם סידור אחד הוא ועיין ברש"י ז"ל שם] ושם (כ"ז ע"ב) תלינן בזה אי סידור ב' גזרי עצים עבודת היום או עבודת הלילה היא ע"ש והנה כ"ז שייך רק בסידור ב' גזרי עצים שחרית אבל בסידור ב' גזרי עצים ערבית היא עם תמיד של בין הערבים שהוא ביום וגם אין אחריה סידור איברים שקרבין יחד עם האברים ועוד לר"י דמחייב בזר שסידר ב' גזרי עצים ונראה דדוקא על ב' גזרין אמאי אינו חייב אף על גזרה אחת דהא אמרינן בירושלמי שקלים פ"ו ה"ד הרי עלי עץ מביא גיזר אחד שזה קרבן בפ"ע ומייתינן ראיה מתמיד של בין הערבים דטעון ב' גזרי עצים בב' כהנים וכיון דכל כהן מקריב גזרה אחת א"כ גזרה אחת קרבן בפ"ע ע"ש לכך נראה דבגזרין של בין הערבים לכ"ע זר חייב עליהן וחייבין גם על גזרה אחת דהגזרין של בין הערבים קרבן הם וחייבין עליהם משום הקטרה וכל הפלוגתא היא רק בב' גזרי עצים של שחרית שהם בכהן אחד וא"כ כולה עבודה אחת היא ואותן הגזרין אינן משום הקטרה רק גמר סידור המערכה ובזה אתי שפיר מה שדחקו התוס' בזבחים שם דמשכחת פיגול בעצים בהקטיר שומשום כדי להקטיר שומשום חוץ לזמנו וכמ"ד דדרך הקטרה בכך ע"ש ואמאי לא נקטו בפשוטו שהקטיר גזרה ע"מ להקטיר גזרה שניה חוץ לזמנו ואתא לכ"ע ולפ"ז בב' גזרי עצים של שחרית אי אפשר לאוקמא שאינן משום הקטרה רק גמר עבודת הסידור של המערכה ובב' גזרין של בין הערבים כל גזרה וגזרה קרבן בפ"ע כדאמרינן בירושלמי משום דהוי בב' כהנים א"כ לא מהני מחשבה מזו על זו:
במנחות (פ"ט ע"ב) ד"ה תמיד הביאו התוס' מן הירושלמי דמש"ה לא קא חשיב ביומא גבי תמיד קרב בט' ג"כ הכהן שהיה מסדר ב' גזרי עצים משום דלא גזרו על ב' גזירין בשחרית שיהיו בשעת הקטרת אברים ע"ש ומזה יש להוכיח דכל הנך דחשיב להו ביומא שם היו קרבין יחד עם האיברים ויש לעיין דקא חשיב התם בתמיד של בין הערבים ג"כ הנסכים אעפ"י שלא היו קרבין יחד עם האברים דהא מפסיק להו בקטורת כדאמרינן ביומא (ל"א ע"ב) דקטורת של בין הערבים היתה קריבה בין אברים לנסכים וצ"ל דבשני גזירין של שחרית היה הפסק יותר גדול לאיברים ומש"ה לא קא חשיב וצ"ע:
אמרינן בתמיד שהיו עושין ריוח בין הגזירין שהיו מציתין האליתא משם וביומא (מ"ה ע"א) מפקינן מקרא דהצתת אליתא לא תהא אלא בראשו של מזבח ומתוס' שם ד"ה וכי מוכח להדיא דנתינת אש מן ההדיוט והצתת אליתא הם ב' דברים ורש"י ז"ל שם פי' הצתת אליתא היינו קיסמים דקים להצית בהם אור מערכה גדולה ע"ש ולפ"ז הצתת אליתא היא הצתת הקיסמין ומה שמצית אח"כ מהקסמין את המערכה זהו נתינת אש מן ההדיוט אך הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לתמיד כתב דהצתת אליתא הוא גחלת למערכה שניה של קטורת ע"ש ולפ"ז נתינת אש מן ההדיוט היא הדלקת מערכה גדולה ומה שמדליק הגחלת למערכה שניה של קטורת זהו הצתת אליתא וביומא (כ"ד ע"ב) פי' רש"י ז"ל הצתת אליתא הצתת קסמים דקים אם הוצרך להצית על המזבח באחת מן המערכות כגון שקרבה מערכה לכלות שנשרפה כל המדורה עכ"ל ונראה דרש"י ז"ל כאן פליג ע"מ שפי' לקמן (מ"ה ע"א) ולפי פירושו כאן נתינת אש מן ההדיוט היא תחילת הדלקת המערכות וכשקרבה המערכה לכלות וצריכים לחזק האש זהו הצתת אליתא אך הת"י (כ"ד ע"ב) כתבו דמש"ה ליכא מיתה בזר על הצתת אליתא משום דיש אחריה סידור ב' גזרי עצים ע"ש ומוכח דס"ל דהצתת אליתא היא תחילת הדלקת המערכה דיש אחריה סידור ב' גזרי עצים ולרש"י ז"ל דהצתת אליתא היא חיזוק האש כשקרבה המערכה לכלות קשה קושית הת"י אמאי אין הזר חייב עליה הרי אין אחריה עבודה [ובתמיד פי' הרא"ש ז"ל אליתא הם חריות וקסמין להבעיר את המערכה עכ"ל וקשה דמפרה פ"ג מ"ט מוכח דחריות אינן בכלל אליתא דאמרינן שם ירד והצית אש באליתות רע"א בחריות]:
והנה בסדר תמיד אמרינן דלאחר שסידר הב' מערכות והחזיר האיברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב אח"כ הציתו ב' מערכות באש ובירושלמי יומא פ"ב ה"א אמרינן מצוה להקדים אש לעצים שנאמר וערכו עצים על האש ואם הקדים עצים לאש משחיל המערכה ופי' הק"ע שם דקאי על סידור מערכה דאם סידר המערכה ואח"כ הצית בה את האור פסול ע"ש ואי אפשר לומר כן דממתני' דתמיד מוכח להדיא דקודם היה מסדר הב' מערכות ואח"כ היה מצית בהם את האור:
ה
אחר סידור ב' גזרי עצים הוא דישון מזבח הפנימי והרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' תמידין ה"ב כתב דהמדשן את מזבח הפנימי מדשנו בשעה שהשוחט שוחט את התמיד ואח"כ זורק את הדם זה שקבלו עכ"ל והלח"מ שם עמד בזה מנ"ל להרמב"ם ז"ל שהיו שניהם כאחד והנה ביומא (כ"ז ע"ב) מקשינן בסידור ב' גזרי עצים אי עבודה דיממא היא אמאי קתני א"ל הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה ולא קתני אם הגיע זמן סידור ב' גזרי עצים כיון דסידור ב' גזרי עצים קודמין לשחיטת התמיד והם ג"כ ביום ומשנינן כיון דאית ליה תקנתא לא חשיב ומזה יש להוכיח דדישון מזבח הפנימי לא היה קודם שחיטת התמיד דאי היה קודם אמאי לא קתני אם הגיע זמן דישון מזבח הפנימי דהא הכא לי"ל תקנתא כיון דכבר דישן מיהו ביומא (ל"ג ע"א) בסדר המערכה דהטבת ה' נרות קודמין לדם התמיד פי' רש"י ז"ל לשחיטתו וזריקתו ע"ש א"כ ס"ל דשחיטת התמיד היה אחר הטבת ה' נרות וכ"ש אחר דישון מזבח הפנימי שהיה קודם להטבת ה' נרות וא"כ קשה אמאי לא קתני אם הגיע זמן דישון מזבח הפנימי אך ראיתי להרמב"ן ז"ל במלחמותיו ליומא שכתב דדישון מזבח הפנימי מעבודת הלילה ומש"ה לא היתה ביוה"כ בכ"ג וזה דאמרינן דסידור ב' גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי הוא רק שלא הטריחוהו קודם אבל אם עשה בלילה ה"ז זריז ע"ש אך גם על הרמב"ן ז"ל קשה אמאי לא קתני אם הגיע זמן הטבת נרות כיון שגם הם קדמו לשחיטת התמיד והטבת נרות ע"כ אין כשרות אלא ביום דהא ביוה"כ היו בכ"ג ועוד דהא המנורה מצותה שתהא דולקת כל הלילה מערב ועד בוקר ואם נר שכבה באמצע הלילה חוזר ומדליקו כדאמרינן במנחות (פ"ח ע"ב) וע"כ זמן הטבת הנרות אינן אלא ביום ואפשר כיון דהדישון לא היה מופלג הרבה מן השחיטה לא חשיב לה משא"כ בסידור ב' גזרין ובעיקר מ"ש הרמב"ן ז"ל דדישון מזבח הפנימי מעבודות הלילה א"כ הא דאמרינן ביומא שם דדישון מזבח הפנימי קודם לדישון המנורה וקאמר עלה אביי גמרא גמירא טעמא לא ידענא רבא אמר משום דאין מעבירין על המצות קשה תיפוק ליה כיון דמצות דישון מזבח הפנימי מתחלת בלילה ודישון המנורה מתחיל מביום א"כ מצות דישון מזבח הפנימי קודמת ולפי מה שפסק הרמב"ם ז"ל דשחיטת התמיד היה כשזה מדשן מזבח הפנימי והטבת נרות היה אח"כ אתי שפיר מה דלא קתני אם הגיע זמן דישון מזבח הפנימי וגם אם הגיע זמן דישון המנורה ולהרמב"ם ז"ל אתי ג"כ שפיר מה שהקשו אמאי לא היתה דישון מזבח הפנימי ביוה"כ בכ"ג כיון דשחיטת התמיד ודישון מזבח הפנימי היו כאחד א"כ כיון דכ"ג היה שוחט את התמיד לא היה אפשר לו לדשן מזבח הפנימי ואף ביוה"כ אין משנין סדר התמיד משאר השנה:
ובסדר דישון מזבח הפנימי אמרינן בתמיד שמתחילה היה חופן ונותן לתוך הטני ואח"כ כיבד את השאר לתוכה ויש לעיין למה היה עושה כן ואמאי לא היה מכבד כולה בב"א ועל ההיא דבאחרונה כיבד את השאר לתוכה כתב הראב"ד ז"ל שם בשם המפרשים וז"ל באחרונה כיבד את שאר הדשן בתוכו לאמצעיתו של מזבח ונטלו והניחו בתוך כלי ויצא עכ"ל ומזה נראה דבר חדש שהיה דישון מזבח הפנימי כמו דישון מזבח החיצון דמתחילה היה תרומת הדשן ואח"כ צובר שאר הדשן לאמצעיתו של מזבח שהוא התפוח ואח"כ גורפו בפסכתר שהוא בכלי ומוציאו כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב דתמידין הי"ג] ה"נ בדישון מזבח הפנימי שמתחילה היה חופן מן הדשן ואח"כ שאר הדשן היה צובר לאמצע המזבח ואח"כ נותנו לכלי ומוציא ואפשר דילפינן לה מהדדי ואף בדישון מזבח הפנימי יש כעין תרומת הדשן מיהו במזבח החיצון היתה תרומת הדשן בכלי וכאן היה חופן ביד משום דזה דבתרומת הדשן היתה בכלי ולא ביד כתב רש"י ז"ל ביומא (כ"ד ע"א) לפי שאי אפשר להכניס ידו לגחלים רותחות ע"ש א"כ בדישון מזבח הפנימי שהאפר בשעת דישון כבר היה צונן היה עושה ביד:
וזה דאמרינן בתמיד דלאחר שכיבד האפר מן המזבח להטני היה מניחו ואח"כ היה נכנס עוד הפעם ונטל השני ויצא היינו שעושין אותה בב' חלוקות הוא ג"כ כמו דישון מזבח החיצון שהיה שם ב' חלוקות כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב דתמידין דמתחילה היתה הורדת הדשן מע"ג המזבח ואח"כ הוצאת הדשן ועיין במל"מ שם ה"נ במזבח הפנימי היתה הורדת הדשן מע"ג המזבח והוצאתו לחוץ בב' חלוקות הנה התוס' יומא (ל"ג ע"א) כתב דדישון מזבח הפנימי לא היה אלא פעם אחת ביום אבל הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לתמיד כתב דהיתה ב' פעמים ביום ויש לחקור בין הערבים אימתי עביד לה דודאי היה הדישון קודם לקטורת דהא אין קטורת אלא לאחר דישון אך יש לחקור אם היה קודם לאיברים או לא דהא לבין הערבים ל"ש דרשה דבבקר בבקר]:
לאחר דישון מזבח הפנימי הוא הטבת ה' נרות ואח"כ מפסיקין בדם התמיד לאבא שאול ולרבנן בקטורת ואח"כ עושה הטבת ב' נרות והנה זה דמפסיק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות אמרינן ביומא ל"ג לר"ל הוא כדי להרגיש כל העזרה כולה ולר"י הוא מקרא דבבקר בבקר חלקהו לב' בקרים והנה בתמיד אמרינן כשהיה מטיב ה' נרות היה מניח הכוז על מעלה שניה ויצא ואח"כ היה נכנס עוד הפעם לעשות הטבת ב' נרות ע"ש ויש לעיין למה היה נכנס ב' פעמים ועושה ביאה ריקנית הרי היה יכול להשהות בהיכל עד שיעשו עבודה אחרת ואח"כ ייטיב ב' נרות דרק על ביאה איכא לאו ולא על שהייה בשלמא לר"ל דהטעם דמפסיקין הוא משום להרגיש כל העזרה ופי' רש"י ז"ל שם היינו להרבות הרגש מהלך פסיעות ע"ש א"כ י"ל דהכניסה והיציאה זהו הרגש העזרה אבל לר"י דנפקא לה מקרא דצריך להפסיק בעבודה אחרת היה יכול להמתין בהיכל מיהו לרבנן דס"ל דבקטורת היה מפסיק להו ע"כ היה צריך לצאת כי בשעת הקטרת הקטורת אסור לכל אדם להיות באהל מועד אך לאבא שאול דמפסיק להו בדם התמיד היה אפשר לו להשהות והנה בירושלמי יומא פ"ב ה"א גרסינן איפכא דר"ל ס"ל דזה דמפסיקין הוא מדכתיב בבקר בבקר ור"י ס"ל בשביל הרגש העזרה ואמרינן שם תמן תנינן הניח הכוז על מעלה שניה ויצא ונטל הכוז ממעלה שניה ויצא אמר ר"י למה היה נכנס ב' פעמים כדי לעשות פומבי לדבר ע"ש ואפשר דהדיוק הוא מדנכנס ב' פעמים ולא היה ממתין שם עד שיעשו עבודה אחרת דהטעם הוא משום פומבי והיינו משום הרגש העזרה להשמיע קול פסיעות כמ"ש רש"י ז"ל:
אמרינן ביומא (כ"ז ע"ב) דעבודה שאין זר חייב עליה מיתה לא בעי פייס והקשו בתוס' שם הרי דישון מזבח הפנימי ודישון המנורה דזר פטור עליהן וצריכים פייס ותי' כמו דמשנינן בגמרא על שחיטה דבעי פייס משום דתחילת עבודה היא ה"נ דישון מזבח הפנימי תחילת הקטרה היא ודישון המנורה תחילת הדלקה היא ע"ש וקשה טובא בשלמא זה דאמרינן שחיטה תחילת עבודה היא היינו כיון דהזריקה זר חייב עליה מיתה א"כ אף שחיטה שהיא צורך הזריקה ותחילת עבודתה ג"כ בעי פייס וכן י"ל בדישון מזבח הפנימי כיון דתחילת עבודת ההקטרה היא אבל דישון המנורה מה שייך לומר תחילת הדלקה היא הא אף הדלקה אין זר חייב עליה מיתה א"כ לא עדיף צורך הדלקה מהדלקה עצמה ולמא בעי פייס וצע"ג:
והנה בפלוגתא אי מפסיק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות בדם התמיד או בקטורת פסק הרמב"ם ז"ל דבקטורת היה מפסיק ושחיטת התמיד היה קודם בשעת דישון מזבח הפנימי וכתב בפ"א מהל' תמידין הלכה ב' דהתמיד היה נשחט קודם שתעלה החמה לאחר שהאיר המזרח והנה יש לעיין נהי דמשהאיר המזרח קודם נץ החמה הוי יום דלענין יום אינו תלוי בשמש רק באור כדאמרינן במגילה (כ' ע"ב) מ"מ שחיטת התמיד לבד שצריך להיות ביום צריך ג"כ להיות כנגד השמש כדאמרינן בתמיד שנים ליום כנגד היום ומש"ה תמיד ש"ש היה נשחט בקרן צפונית מערבית ותמיד של בין הערבים על קרן צפונית מזרחית ע"ש א"כ נהי דקודם נץ החמה כבר הוא יום אבל ליכא כנגד השמש:
וביומא (כ"ט) בההיא שדימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה כתב הר"ח ז"ל דנפסל משום דכתיב את הכבש האחד תעשה בבקר ע"ש וקשה טובא תי"ל דנפסל בשחיטת לילה דפוסל בכל הקדשים כדאמרינן במגילה (כ') דנפקא לן מביום זבחכם ועוד מ"ש דנפסל משום דכתיב את הכבש האחד תעשה בבקר היינו ששחטו קודם זמנו דזמנו של התמיד הוא בבקר והוא שחטו בלילה וקשה נהי דלא עלה בשביל זה לשום חובה מ"מ אינו נפסל דעולה מחוסר זמן בבעלים כשרה רק לא עלה לבעלים לשם חובה כמ"ש הרמב"ם ז"ל והוא מהתוספתא וצ"ע:
ו
אמרינן בסדר המערכה לאבא שאול דהטבת ב' נרות קודמות לקטורת ובסדר עבודת הקטורת אמרינן בתמיד מי שזכה במחתה היה נוטל מחתת הכסף ועולה לראש המזבח פינה הגחלים אילך ואילך וחותה מן המאוכלות הפנימיות ירד ועירן לתוך של זהב נתפזר מהם כקב גחלים היה מכבדן לאמה והתוס' יומא (מ"ו ע"ב) הקשו איך היה מכבדן לאמה הא הגחלים קדושים הם נהי דהמחתה של כסף שהיה חותה בה היתה כלי חול מ"מ המזבח יקדש הגחלים דהמזבח מקדש את הראוי לו ע"ש ונראה לומר דזה דהמזבח מקדש את הראוי לו הוא דוקא דבר שמצותו להתעכל במזבח החיצון וזה נקרא ראוי לו אבל הגחלים שהיה חותה ממערכה שניה של קטורת כל עצמה של מערכה היא בשביל המחתה שהיה צריך להכניס לפנים והיה מסדר מתחילה רק שיעור שצריך להכניס לפנים דהיה מסדר באומד ה' סאין גחלים דזהו שיעור הצריך למחתה כמה שפי' המפרשים ז"ל שם א"כ אין דינן של אותן גחלים להתעכל במזבח החיצון אלא לצורך מזבח הפנימי הן רק שדינו שצריך ליטלם ממזבח החיצון וא"כ אינו נקרא ראוי לו ואין מזבח החיצון מקדשתן (יש לחקור בחתיית גחלים לקטורת אי כשרה בלילה אי חשיב מתיר כיון דהגחלים הם רק מכשירי קרבן ולכאורה תלוי בהאבעיא ביומא (מ"ח ע"ב) אי מהני מחשבה בחתיית גחלים היינו אי הגחלים חשיבי מתיר או לא:
אמרינן עוד שם מי שזכה בקטורת היה נוטל הכף כו' והבזך היה בתוכו מלא וגדוש קטורת כו' והנה דזה דנותנין הקטורת לכ"ש בשעת הקטרה ואע"ג דכבר נתנוה למכתשת שהיא כ"ש כתבו התוס' שבועות (י"א) דאין המכתשת מקדשת קדושה גמורה משום דאין כ"ש מקדשין שלא בזמנן ועוד כיון דיש שיעור לקטורת פרס בשחרית אין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור ולעיל סימן ג' סק"ב הקשיתי דהמכתשת תקדש את הקטורת לצורך כל השנה ובזה לא שייך אין כ"ש מקדשין יותר מכשיעור דהוי רק כמקדש ב' מנחות בכלי אחד דמהני וע"כ צ"ל כהתי' השני של התוס' משום דאין כ"ש מקדשין שלא בזמנן ונ"ל לתרץ דאפילו אם תקדש המכתשת הקטורת בשביל כל השנה כולה ג"כ חשיב יותר מכשיעור משום דאיכא ג' מנים יתירים שמהם מכניס כ"ג לפני ולפנים ואין לומר שאף אותן הג' מנים תקדש המכתשת בשביל יוה"כ דכתבו התוס' במעילה ט' דאין כ"ש מקדשין אלא כשנעשה בהם כל הצריך למלאכתן וא"כ אותן ג' מנים של יוה"כ שצריכים להיות דקה מן הדקה ואמרינן בגמרא דערב יוה"כ היה מחזירן למכתשת כדי שיהיו דקה מן הדקה א"כ בשעת פטום הקטורת היה עושה כל הקטורת רק דקה א"כ אותן הג' מנים אי אפשר להם להתקדש אז שהרי לא נגמרה מלאכתן א"כ אף שאר הקטורת אי אפשר שם להתקדש לצורך שאר ימות השנה משום שיש שם יותר מכשיעור:
ובקטורת של בין הערבים דאמרינן ביומא (ל"א ע"ב) שהיתה קריבה בין איברים לנסכים ופי' רש"י ז"ל היינו למנחת נסכים ויש לחקור בחביתין של בין הערבים אי קודמין לקטורת דבתמיד ש"ש דאמרינן בסדר המערכה דמנחת נסכים קודמת לחביתין משום דכתיב עולה ומנחה היינו דצריך לסמוך מנחת נסכים לאברים וא"כ ה"נ בתמיד של בין הערבים מנחת נסכים קודמת לחביתין או דילמא כיון דאמרינן שם בתמיד ש"ש דחביתין קודמין לנסכים משום דכתיב עולה ומנחה שום מנחה והיינו דשום מנחה ואפילו החביתין צריך לקרבן לאברים א"כ בין הערבים ג"כ צריך לקרבן לאברים ולעשותן קודם קטורת מיהו מנחת נסכים אי אפשר לעשותן קודם קטורת דילפינן לה ביומא (ל"ד ע"א) מקרא דהקרבתן אחר הקטורת ע"ש אבל חביתין דליכא קרא שהן בין הערבים אחר קטורת צריך לקרבן לאברים כמה דאפשר ולעשותן קודם קטורת משום דכתיב עולה ומנחה וצ"ע:
ובירושלמי יומא אמרינן דמנחה קודמת לחביתין משום דזה ק"צ וזה קרבן יחיד דק"צ קודם לק"י והנה בתוספתא פ"י דקרבנות אמרינן נמי דמנחת האיש קודם למנחת האשה והנה יש לעיין אם זה ג"כ בכלל מקודש דק"צ מקודש טפי מק"י וכן מנחת האיש למנחת האשה או זה רק דציבור קודם ליחיד וכן איש קודם לאשה כדאמרינן במתני' דהוריות א"כ צריך להקריב קרבנו קודם דלכאורה מה מקודש מנחת האיש יותר ממנחת האשה אך מ"מ נראה דזה ג"כ בכלל מקודש דמנחת האשה היא מין מנחה אחרת ממנחת האיש דהא בפ' אלו מנחות נקמצות במנין המנחות חשבינן נמי מנחת נשים ע"ש ומוכח דמין מנחה בפ"ע היא ומדוקדק נמי לשון התוספתא מנחת האיש קודם למנחת האשה ולא קתני קרבן האיש קודם לקרבן האשה כן נראה לענ"ד: