אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב סימן לא - מריקה ושטיפה › ב

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

סימן לא - מריקה ושטיפה · ב

א

הנה שיטת התוס' דבקדשים צריך הגעלה גמורה ולמ"ד מריקה בצונן צריך הגעלה לבד ממריקה ושטיפה ולמ"ד מריקה בחמין מריקתן זו הגעלתן ובזבחים (צ"ו ע"ב) אמרינן ר"ט אומר אם בישל מתחילת הרגל יבשל כל הרגל ואמרינן בגמרא הטעם דכל יום נעשה גיעול לחברו ויש לעיין הא בכל הגעלה בולע הקדרה אח"כ ממה שמגעיל ולכן עושין הגעלה בס' או לאחר שנעשה פגום א"כ הכא שמבשל קודם שנעשה פגום וגם ס' ליכא א"כ בולע אח"כ ממה שפלט ונעשה אח"כ נותר ואע"ג דמין במינו אף בלח מדאורייתא בטל ברובא ובמקדש לא גזרו כמ"ש בתוס' שם (צ"ו ע"א) ד"ה ואם מ"מ להשיטות דהיתר בהיתר לא בטל א"כ הכא כשמבשל עדיין שניהם היתר א"כ מה שבולע הקדרה ממה שמגעיל נעשה אח"כ נותר ומה שמתבטל אח"כ לא מהני דאם כבר נעשה נותר הבלוע טעון מריקה ושטיפה ולא סגי אף בהגעלה לחוד ועוד דלמ"ד מריקה בחמין דהמריקה עולה להגעלה ג"כ יש לעיין כיון דהמריקה היא קודם שנעשה טעם פגום א"כ טעון הגעלה בס' ונראה דמריקה ג"כ ע"כ עביד בס' דאם לא כיון שבולע ממה שמגעיל א"כ יהיה טעון עוד הפעם מריקה ושטיפה משום הבליעה השניה דלא גרע מעירה לתוכו רותח דבלוע בלא בישול טעון מריקה ושטיפה או דנימא כמ"ש בתוס' דבמקדש מין במינו אף בלח בטל ברוב:

והנה הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פי"א דזבחים כתב ז"ל השפוד והאסכלה מגעילן בחמין וסדר המעשה הזה לתת אותן הכלים לתוך מים רותחין כשהן ע"ג האש ושופכין עליהם מאותם המים ושוטפן במים קרים עכ"ל היינו דלבד מהגעלה צריך לשפוך עליהם מאותן המים היינו החמים כדי לקיים מצות מריקה ואח"כ שוטפן במים קרים כדי לקיים מצות שטיפה אך בפסקיו כתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מעה"ק הי"ב השפוד והאסכלה מגעילן במים חמים ע"ג האש ואח"כ מדיחן עכ"ל היינו דלאחר הגעלה אינו טעון רק שטיפה וההגעלה עצמה עולה למריקה בחמין ונראה דאף בפי' המשנה ס"ל להרמב"ם דההגעלה עולה למריקה רק מיירי שאינו מגעילן בס' א"כ לעולם אחר ההגעלה בולע עוד הפעם ממה שמגעיל וצריך עוד הפעם מריקה ושטיפה בשביל הבליעה החדשה. ואע"ג דאמרינן לר"ט דכל יום נעשה גיעול לחברו אע"ג דליכא ס' התם הוא משום דהוי מין במינו דמדאורייתא בטל ברובא וכאן אוקמוה רבנן אדאורייתא כמ"ש בתוס' אך זה שייך רק במבשל והדר מבשל א"כ הרוטב של עתה והרוטב שבלע אתמול הם מין במינו אבל בשפוד ואסכלה דתשמישן ע"י האור ובולעין מהשמנונית כשמגעילן במים הוי מין בשאינו מינו וצריך ס' מדאורייתא וכיון דליכא ס' טעון מריקה ושטיפה משום הבליעה החדשה אך עתה א"צ הגעלה גמורה דהא הרמב"ם ז"ל ס"ל דבשאר מריקה ושטיפה א"צ הגעלה גמורה להוציא הבלוע וגם את כל הרושם הדבוק בכלי ג"כ א"צ להסיר כמה שהבאתי לעיל סק"א וא"צ רק לקיים מצות מריקה ושטיפה ורק בשפוד והאסכלה צריך הגעלה משום דבעלמא צריך ליבון אבל מה שהשפוד והאסכלה בולעין בשעת הגעלתן לא עדיף מבליעת בישול בקדרה ואינו טעון רק מריקה ושטיפה ולכן כתב הרמב"ם ז"ל דשופך אח"כ עליהם מאותן המים החמים לקיים מצות מריקה ואח"כ שוטפן בצונן לקיים מצות שטיפה ומ"ש הרמב"ם ז"ל בפסקיו דלאחר הגעלה אינו טעון רק הדחה י"ל דמיירי דמגעילן בס' דליכא בליעה חדשה וההגעלה עולה למריקה ואינו טעון רק שטיפה:

והנה מהרמב"ם ז"ל נראה להדיא דבשאר כלים חוץ מהשפוד והאסכלה א"צ לעשות בחמין ע"ג האש והמריקה בחמין היא רק בעירוי של רותחין אך להתוס' דהמריקה היא ג"כ הגעלה א"כ לכאורה כל מריקה היא בחמין ע"ג האש דעירוי של רותחין אין זו הגעלה כמ"ש תוס' זבחים (צ"ה ע"ב) ובשלהי ע"ז ורק היכא שהבליעה הראשונה מהקדשים היתה ע"י שעירה לתוכו רותח אמרינן כבולעו כך פולטו אבל היכא שבישל בה קדשים טעון הגעלה גמורה אך אפשר כמו שמקילין בשפוד והאסכלה דבעלמא טעונין ליבון והכא סגי בהגעלה ואמרינן בשלהי ע"ז משום דהיתירא בלע א"כ ה"נ בדבר שצריך הגעלה סגי הכא בעירוי של רותחין דחשיב ג"כ הגעלה לדברים שאין בליעתן מרובה כמ"ש תוס' בע"ז (ע"ד ע"ב) וצ"ע בזה [ובעיקר מה דאמרינן בע"ז דמש"ה בשפוד ואסכלה סגי בהגעלה משום דהיתירא בלע יש לעיין דזה שייך רק לענין איסור נותר דבליעתן היתה קודם שנעשה נותר אבל לענין שזרים וכן טמאים יהיו מותרין להשתמש בהם לענין זה הוי איסורא בלע וצ"ע]:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה