אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב סימן ל - חביתין › ב

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

סימן ל - חביתין · ב

א

ובהחביתין שכ"ג מקריב בכל יום להמשחו אפילו מת כ"ג ג"כ קריבה ואיכא פלוגתא במנחות (נ"א ע"ב) איכא למ"ד דקריבה משל ציבור ואיכא למ"ד דקריבה משל יורשין והרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' תמידין הכ"ב פסק דקריבה משל יורשין וכתב דהיורשין מביאין עבור כפרתו היינו שהקרבן עבור כ"ג המת וכ"כ הרגמ"ה ז"ל מנחות (נ"ב) על הא דאמרינן שם בפר העלם דבר ש"צ ושעירי עכו"ם דמתחילה מגבין להם ולא חיישינן לפשיעה ובחביתין חיישינן לפשיעת היורשין ואמרינן שם בגמרא כי קא חייש ר"ש לפשיעה הנ"מ במלתא דלי"ל כפרה בגוה במילתא דאי"ל כפרה בגוה לא חייש וכתב הרגמ"ה ז"ל שם דבחביתין לי"ל להיורשין כפרה בגוה דאם היו היורשין מביאין בעבורו היו מביאין ולא בעבור עצמן ע"ש ויש לעיין איך שייך חיוב על הכ"ג לאחר מיתה וצ"ל דכשמינוהו לכ"ג מתחייב בחביתין עד שימנו כ"ג אחר ואין זה עליו חובה חדשה בכל יום ונשתעבדו נכסיו לכל הזמן א"כ אפשר לבוא לאח"מ וכמו האשה שהביאה חטאתה ומתה דיביאו יורשין עולתה אי שעבודא דאורייתא והכא אפילו שעבודא לאו דאורייתא איכא קרא דהתורה שעבדה את היורשים אך החובה היא שהכ"ג נתחייב בחייו:

אמרינן בפ' התכלת (נ' ע"ב) דכ"ג שהקריב מחצה שחרית ומת ומינו אחר תחתיו יכול יביא חצי עשרון מביתו או חצי עשרונו של ראשון ת"ל ומחציתה כו' ודקדק מזה המנחת חינוך דבשמן דליכא קרא דמקציתה כו' יכול השני להביא השמן שהפריש הראשון ע"ש ולפ"ז ג"כ בכ"ג שהפריש עשרון שחרית ומת קודם שהקריבו של שחרית ומינו אחר תחתיו דאותו השני מתכפר בעשרונו של ראשון דע"ז ל"ש קרא דמחציתה כו' ויש לעיין איך יכול זה להתכפר בקרבנו של חברו וגם ל"ל קרא דאם הקריב חצי עשרון שחרית ומת דאין השני מתכפר בחצי עשרונו של זה דאיך אפשר שיתכפר בקרבנו של חברו ונראה מזה דמה דאין אדם מתכפר בקרבנו של חברו הוא רק משום דאין הקרבן הופרש לזו החובה והכא בחביתין דחובה היא לעולם כמנחת תמידין דאינה נפסקת כדאמרינן בפ' התכלת בכ"ג שהפריש עשרון ליום הרי הפריש לחובת זה היום רק במת ומינו אחר תחתיו זה האחרון נכנס בחיוב של זה היום וכיון דלשם חובה זו הופרש יכול אף אחר להתכפר בו:

ונראה מזה דחובת החביתין אינה חובת גברא ממש כשאר חובות וכן נראה מהירושלמי מגילה פ"א ה"י על הא דאמרינן דאין בין כהן המשמש למשיח שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה דהכהן המשמש מביא ולא המשוח שעבר ואמרינן עלה אמר ר' יוחנן עבר והביא עשירית האיפה שלו כשר ע"ש ויש לעיין אמאי כשר הא חביתין חובות נינהו ואין באין בנדבה וכיון דהמשוח שעבר פטור מחביתין אם הקריב אמאי כשר ונראה מזה ג"כ דחביתין מין חובה אחרת היא ואינה חובתו ממש של כ"ג כשאר חובות אלא שיש חובה להביא חביתין בכל יום כמנחת תמידין שאינה בטלה לעולם כדאמרי' בפ' התכלת והחובה היא אחת בכל יום ולא שתים וכמ"ש רש"י ז"ל יומא (ע"ג) דמש"ה אין משוח שעבר מקריב חביתין דחדא אמר רחמנא דתקרב ולא שתים ע"ש וצ"ל להירושלמי היכא דאיכא ב' כהנים גדולים היינו דאיכא משוח שעבר על שניהם מוטל החובה להקריב החביתין אך אין זה חיוב של שני קרבנות דאחד אמר רחמנא ולא שתים רק על שניהם מוטל החובה שיקרב זה הקרבן האחד וזו היא מין חובה חדשה ולכתחילה צריך הכהן המשמש להביאה משלו וממילא נפטר המשוח שעבר אבל אם הקריב המשוח שעבר ג"כ כשר דהוא ג"כ מחויב בדבר (יש לעיין בכ"ג שנצטרע דכ"ג נוהג צרעתו כדילפינן לה במו"ק והצרוע לרבות כ"ג איך הוא מקריב חביתין הא מצורע אינו משלח קרבנותיו ואפשר דהוי כמו מת כ"ג דמנחתו קריבה משל ציבור אבל למ"ד משל יורשין ודאי ל"ש דבחייו ל"ש יורשין (יש לחקור בכ"ג שהקריב חצי עשרון שחרית ומת ולא מינו אחר תחתיו אם יכולים היורשים להוסיף עוד חצי עשרון ולהקריב ערבית דבזה ל"ש קרא דמחציתה דלאח"מ שלמה היתה קרבה]:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה