אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב סימן ל - חביתין

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

סימן ל - חביתין

סימן כט - שתי הלחם ולחמי תודה

א

יש ב' מיני חביתין אחד מנחת חינוך שהכ"ג או כהן הדיוט מקריב כשמתקרב תחילה לעבודה מביא עשירית האיפה ועובדה בידו ובפ' התודה (ע"ח ע"א) מפקינן לה מקרא דזה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' כו' מקיש חינוכו להמשחו מה המשחו רבוכה אף חינוכו רבוכה ואחד עשירית האיפה שהכ"ג מקריב בכל יום מחצית בבוקר ומחצית בין הערבים והנה בזה אי מנחת חינוך מעכב יש סתירות דבת"כ אמרינן דאם לא הקריב מנחת חינוך ועבד עבודתו פסולה וכתב הק"א משום דכתיב זה דמשמע עכובא ובירושלמי שקלים אמרינן דעבודתו כשרה והמל"מ פ"ה מהל' כלי המקדש כתב דההיא דת"כ טעות סופר הוא והביא ראיה מפ"ק דיומא באירע פסול בכ"ג אחר תמיד של שחר דאיבעי לן במה מחנכין להשני והלא צריך השני להקריב חביתי חינוך ויחנכו אותו בהם שיקריב אותם בח' בגדים אלא ודאי דעבודתו כשרה בלא מנחת חינוך כדאיתא בירושלמי וכיון שכן ביוה"כ אינו מקריב חביתי חינוך לפי שהם קרבן יחיד ואין דוחין את השבת וכמ"ש התוס' פ' התודה (ע"ח) ד"ה אחת עכ"ל והנה הגר"א ז"ל גרס בת"כ עבודתו פסולה וגם בירושלמי שקלים הגיה וגרס עבודתו פסולה והנה קושית המל"מ מההיא דאירע פסול בכ"ג אחר תמיד של שחר כו' אין כל כך קושיא דהתם השני אינו כ"ג גמור כמ"ש הת"י יומא דהשני אינו אלא שלוחו של ראשון והפר והאיל קרבין משל ראשון ולא משל שני כמה שהביאו מהירושלמי ובירושלמי מקרי האי כהן שמשמש כשאירע פסול בכ"ג כהן המתמנה ובירושלמי מגילה פ"א ה"י אצטריך קרא דכשר אשר ימשח אותו אינו אלא משוח כו' מרובה בבגדים מנין ת"ל ואשר ימלא את ידו מנין לרבות כהן המתמנה ת"ל וכפר הכהן כו' ומוכח דאינו כ"ג גמור וא"כ אפשר דלא שייך בו מנחת חינוך כלל דזה רק בנתמנה להיות כ"ג גמור מיהו מההיא דפ' הוציאו לו יש להקשות דאיבעי לן באפן ומת אם נכנס אחר בחפינתו וכן בשחט ומת אם נכנס אחר בדמו ומוכח דאף אם מת כ"ג ביוה"כ ג"כ אפשר למנות אחר והכי ל"ש שהשני שלוחו של ראשון וצריך למנותו לכ"ג גמור וא"כ צריך להקריב מנחת חינוך ואם לא עבודתו פסולה והא אין מנחת חינוך שהוא קרבן יחיד דוחה יוה"כ כמ"ש בתוס' מנחות (ע"ח) ונראה דאעפ"י שמנחת חינוך הוא קרבן יחיד מ"מ כיון דמעכב ואינו כשר לעבודה של יוה"כ שפיר קריבה ביוה"כ מדין מכשירין של ק"צ שאי אפשר לעשותן מע"ש דהא אמרינן בעירובין דבן לוי שנפסקה לו נימא בכינורו בשבת דקושרה אפילו במלאכה דאורייתא מפני שהן מכשירין של עבודה ואי אפשר לעשותן מע"ש משום דנפסקה בשבת א"כ מה לי לתקן הכלי מה לי לתקן הכ"ג שיהא ראוי לעבודת היום וכיון שהראשון מת ביוה"כ ואי אפשר היה לחנך השני קודם שפיר דוחה יוה"כ ובזה הוי אתי שפיר מה דאמרינן באירע פסול בכ"ג לאחר תמיד של שחר במה מחנכין אותו ואמרינן דלובש שמונה ומהפך בצינורא ומוכח דרשאי להפוך בצינורא ביוה"כ אעפ"י דהמהפך בבשר חייב משום מבשל דממהר בישולו וכתבו התוס' מעילה (י' ע"א) דהפוכא בצינורא סגי בלא"ה שאם רוצה מניח ומתאכלין מאליהן ע"ש וא"כ הוי חידוש דאף מה דסגי בלא"ה ג"כ דוחה שבת ולפ"ז אפשר דלעולם לא דחי ושאני הכא כדי שיתחנך לעבודה ויהא כשר לעבודת היום שרי דמכשירין דוחין שבת:

ובמדרש ויקרא רבה פרשה ח' אמר ר' יוחנן דעשירית האיפה מעכב באהרן ובניו וכתב העץ יוסף שם דהיינו כדאמרינן בת"כ דכהן שעבד קודם שנתחנך בעשירית האיפה עבודתו פסולה ולענ"ד אין זה ענין לכאן כלל דהמדרש קאי על המלואים דכתיב בההיא פרשה ור' יוחנן לטעמיה דס"ל ביומא (צ' ע"ב) דמלואים כל האמור בהם מעכב בהם אף מה שאינו מעכב לדורות ואמרינן שם (ה' ע"ב) כשהוא אומר וזה הדבר אשר תעשה להם לרבות מכנסים ועשירית האיפה ע"ש אך בזה יש לעיין דביומא שם חשבינן לכל הנפקותות בין למ"ד דמלואים כל האמור בהם מעכב בהם למ"ד דרק מה שמעכב לדורות מעכב בהן [וחשבינן שם סמיכה תנופה ועוד] ואמאי לא חשבינן נמי עשירית האיפה וצ"ע:

והנה אי ס"ל דמנחת חינוך מעכב אתי שפיר מ"ש רש"י ז"ל בכורות (מ"ה ע"ב) באטר דפסול לעבודה וכתב רש"י ז"ל הטעם משום דבעינן עבודה בימין ואיטר אי"ל ימין ע"ש וקשה הא איכא עבודות שא"צ ימין כגון הולכת איברים וכן הקטרת אברים כדאמרינן (במנחות כ"ו) ובגמרא משמע דאיטר פסול לכל עבודות ולפ"ז כיון שצריך להקריב מנחת חינוך ובעינן שיהא עובדה בידו כדאמרינן בת"כ ובירושלמי שזהו חינוכו וכיון דלעבודת מנחה בעינן ימין ואינו ראוי להקרבת מנחת חינוך א"כ פסול לכל עבודות:

ואי אמרינן דמנחת חינוך מעכב יש לעיין בכ"ג שלא עבד עבודה מעולם דאמרינן במנחות (ע"ח) דמביא שנים אחת לחינוכו ואחת להמשחו איך מקריב מנחת חינוך הראשונה שהוא לחינוך כהן הדיוט כיון דבעינן שיהא עובדה בידו וע"כ בבגדי כהונה גדולה עביד לה שהרי כבר מינוהו לכ"ג ואי אפשר לעבוד בבגדי כ"ה א"כ מנחתו הראשונה איך כשרה כיון שעדיין לא נתחנך לכ"ג במנחה השניה אם עבד עבודתו פסולה ואי אפשר לומר דקודם שהקריב מנחת חינוך אף שנתמנה לכ"ג יכול לעבוד בבגדי כ"ה שהרי כ"ג מתמנה בפה לענין הבגדים כמה שהביאו תוס' יומא (י"ב ע"ב) מהירושלמי וצ"ל דמקריב שתי המנחות בב"א דחינוכו לכ"ה וכ"ג באין כאחד אך הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' כלי המקדש הי"ז כתב דמקריב תחילה מנחת חינוך של כ"ה ואח"כ מקריב המנחה השניה של חינוך כ"ג ואח"כ להמשחו ע"ש והוא משום דהרמב"ם ז"ל לטעמיה דפסק דמנחת חינוך אינה מעכבת:

ב

ובהחביתין שכ"ג מקריב בכל יום להמשחו אפילו מת כ"ג ג"כ קריבה ואיכא פלוגתא במנחות (נ"א ע"ב) איכא למ"ד דקריבה משל ציבור ואיכא למ"ד דקריבה משל יורשין והרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' תמידין הכ"ב פסק דקריבה משל יורשין וכתב דהיורשין מביאין עבור כפרתו היינו שהקרבן עבור כ"ג המת וכ"כ הרגמ"ה ז"ל מנחות (נ"ב) על הא דאמרינן שם בפר העלם דבר ש"צ ושעירי עכו"ם דמתחילה מגבין להם ולא חיישינן לפשיעה ובחביתין חיישינן לפשיעת היורשין ואמרינן שם בגמרא כי קא חייש ר"ש לפשיעה הנ"מ במלתא דלי"ל כפרה בגוה במילתא דאי"ל כפרה בגוה לא חייש וכתב הרגמ"ה ז"ל שם דבחביתין לי"ל להיורשין כפרה בגוה דאם היו היורשין מביאין בעבורו היו מביאין ולא בעבור עצמן ע"ש ויש לעיין איך שייך חיוב על הכ"ג לאחר מיתה וצ"ל דכשמינוהו לכ"ג מתחייב בחביתין עד שימנו כ"ג אחר ואין זה עליו חובה חדשה בכל יום ונשתעבדו נכסיו לכל הזמן א"כ אפשר לבוא לאח"מ וכמו האשה שהביאה חטאתה ומתה דיביאו יורשין עולתה אי שעבודא דאורייתא והכא אפילו שעבודא לאו דאורייתא איכא קרא דהתורה שעבדה את היורשים אך החובה היא שהכ"ג נתחייב בחייו:

אמרינן בפ' התכלת (נ' ע"ב) דכ"ג שהקריב מחצה שחרית ומת ומינו אחר תחתיו יכול יביא חצי עשרון מביתו או חצי עשרונו של ראשון ת"ל ומחציתה כו' ודקדק מזה המנחת חינוך דבשמן דליכא קרא דמקציתה כו' יכול השני להביא השמן שהפריש הראשון ע"ש ולפ"ז ג"כ בכ"ג שהפריש עשרון שחרית ומת קודם שהקריבו של שחרית ומינו אחר תחתיו דאותו השני מתכפר בעשרונו של ראשון דע"ז ל"ש קרא דמחציתה כו' ויש לעיין איך יכול זה להתכפר בקרבנו של חברו וגם ל"ל קרא דאם הקריב חצי עשרון שחרית ומת דאין השני מתכפר בחצי עשרונו של זה דאיך אפשר שיתכפר בקרבנו של חברו ונראה מזה דמה דאין אדם מתכפר בקרבנו של חברו הוא רק משום דאין הקרבן הופרש לזו החובה והכא בחביתין דחובה היא לעולם כמנחת תמידין דאינה נפסקת כדאמרינן בפ' התכלת בכ"ג שהפריש עשרון ליום הרי הפריש לחובת זה היום רק במת ומינו אחר תחתיו זה האחרון נכנס בחיוב של זה היום וכיון דלשם חובה זו הופרש יכול אף אחר להתכפר בו:

ונראה מזה דחובת החביתין אינה חובת גברא ממש כשאר חובות וכן נראה מהירושלמי מגילה פ"א ה"י על הא דאמרינן דאין בין כהן המשמש למשיח שעבר אלא פר יוה"כ ועשירית האיפה דהכהן המשמש מביא ולא המשוח שעבר ואמרינן עלה אמר ר' יוחנן עבר והביא עשירית האיפה שלו כשר ע"ש ויש לעיין אמאי כשר הא חביתין חובות נינהו ואין באין בנדבה וכיון דהמשוח שעבר פטור מחביתין אם הקריב אמאי כשר ונראה מזה ג"כ דחביתין מין חובה אחרת היא ואינה חובתו ממש של כ"ג כשאר חובות אלא שיש חובה להביא חביתין בכל יום כמנחת תמידין שאינה בטלה לעולם כדאמרי' בפ' התכלת והחובה היא אחת בכל יום ולא שתים וכמ"ש רש"י ז"ל יומא (ע"ג) דמש"ה אין משוח שעבר מקריב חביתין דחדא אמר רחמנא דתקרב ולא שתים ע"ש וצ"ל להירושלמי היכא דאיכא ב' כהנים גדולים היינו דאיכא משוח שעבר על שניהם מוטל החובה להקריב החביתין אך אין זה חיוב של שני קרבנות דאחד אמר רחמנא ולא שתים רק על שניהם מוטל החובה שיקרב זה הקרבן האחד וזו היא מין חובה חדשה ולכתחילה צריך הכהן המשמש להביאה משלו וממילא נפטר המשוח שעבר אבל אם הקריב המשוח שעבר ג"כ כשר דהוא ג"כ מחויב בדבר (יש לעיין בכ"ג שנצטרע דכ"ג נוהג צרעתו כדילפינן לה במו"ק והצרוע לרבות כ"ג איך הוא מקריב חביתין הא מצורע אינו משלח קרבנותיו ואפשר דהוי כמו מת כ"ג דמנחתו קריבה משל ציבור אבל למ"ד משל יורשין ודאי ל"ש דבחייו ל"ש יורשין (יש לחקור בכ"ג שהקריב חצי עשרון שחרית ומת ולא מינו אחר תחתיו אם יכולים היורשים להוסיף עוד חצי עשרון ולהקריב ערבית דבזה ל"ש קרא דמחציתה דלאח"מ שלמה היתה קרבה]:

ג

ובמעשה החביתין אמרינן בגמרא שמביא עשרון שלם מביתו ואח"כ חוצהו ובמנחות (ע"א) אפלגו ר"י ור"א אם הן מתקדשין לחצאין והרמב"ם ז"ל פי"ג ממעה"ק כתב וכיצד עשיית חביתי כ"ג מביא עשרון שלם ומקדישו וחוצהו כו' וכתב ע"ז הכ"מ שם דפסק כר"י דאמר אינה קדושה לחצאין ע"ש אך נראה דבחנם כתב כן דבירושלמי שקלים פ"ז ה"ג מקשינן לר"א דאמר דחביתי כ"ג קדושות לחצאין מההיא דכ"ג דהקריב מחצה שחרית ומת ומינו אחר תחתיו כו' דשני חצאין קרבין ושני חצאין אבודין ותני עלה מחצה ראשון ומחצה שני תעובד צורתן ויצאו לבית השריפה ולמ"ד קדושות לחצאין א"כ המחצה שני עדיין לא נתקדש ולמה טעון שריפה ומתרצינן פתר לה כר' ישמעאל דאמר עשרון מקדש ע"ש אלמא דלמ"ד עשרון מקדש לכ"ע אין קדושות לחצאין דכיון דצריך להביא עשרון שלם מביתו צריך למדוד בעשרון של מקדש א"כ הרמב"ם ז"ל דפסק דמידת יבש נתקדשה א"כ לכ"ע מקדיש ואח"כ חוצה:

וכשחוצה בחצי עשרון של מקדש עושה מכל חצי עשרון ו' חלות ובמנחות (פ"ז ע"ב) איבעי לן חביתי כ"ג במה מחלקן לחלות ביד או בכלי וכתב רש"י ז"ל במה מחלקן לעיסה ובתוס' נחלקו ע"ז וכתבו שמחלק לסלת ע"ש ונראה דבמש"ה פי' רש"י ז"ל דמחלק לעיסה ולא לסלת דאם יחלק לסלת לחלות ומכל אחת יעשה עיסה לא יהיו החלות שוות דפעמים עיסת השאור רכה ונמצאת יתירה ואם עיסת השאור עבה היא יתירה כדאמרינן בר"פ כל המנחות באות מצה ואי אפשר לכוין שיהיה שוה כדאמרינן התם א"כ אם יעשה עיסה לכל חלה וחלה לא יהיו החלות שוות ובחביתי כ"ג בעינן שיהיו כל החלות שוות כמ"ש תוס' מנחות (ע"ו ע"ב) ד"ה שריבה והוא מהתוספתא פ"ח דמנחות וא"כ אי ס"ל כמ"ד במנחות (נ"ד ע"א) כמות שהן משערינן היינו דמשערינן כמו שהוא עיסה ולא כמו שהוא קמח א"כ אין החלות שוות ונראה דאפילו למ"ד התם לכמות שהיו משערינן זה דוקא אם היה הדין שכל חלה צריכה להיות אחד מי"ב בעשרון זה משערינן כשהוא קמח ולא כשהוא עיסה אבל הכא נראה דהקפידא הוא רק שיהא שוות ובזה ודאי אזלינן בתר השתא ולרש"י ז"ל ל"ק קושית התוס' שם (פ"ז ע"ב) ד"ה במה דיעשה מידה קטנה של אחד מי"ב בעשרון לחלק החלות ולרש"י ז"ל דמחלקה עיסה אי אפשר לעשות מידה קבועה דאין מידתן שוה דלפעמים עבה ולפעמים רכה]:

ובלחמי תודה של מצה שיש בהם חלות רקיקים ורבוכה והם ל' חלות וכל חלה היא משליש עשרון כדאמרינן בר"פ התודה אע"ג דליכא מידה של שליש עשרון נראה דמחלק בטורטני דרק בחביתי כ"ג אמרינן דמחלקן ביד דאי טורטני יכניס כיון דכתיב ביה בקללה לאו אורח ארעא כדאמרינן בגמרא שם היינו להכניס למקדש אבל לחמי תודה ונזירות שנעשות בחוץ משער בטורטני והשמן של לחמי תודה דרביעית שמן מתחלק לעשרים חלות של חלות ורקיקים יש לחקור במה מחלקן דלא אשכחן מידה קטנה כזו דאף משורה שהיא הקטנה של מידת הלח היא אחד מתשעה ברביעית כדאמרינן בפ' איזהו נשך ונראה שהיה עושה עיסה מכולן ברביעית שמן ואח"כ מחלקן לחלות:

יש לחקור בחביתי כ"ג אי צריכים לישה בפושרין ולכאורה תלוי במנחת נסכים אי מגבלה במים והיא כשרה וכתבו התוס' שם דבשאר מנחות ודאי נילושות בפושרין דשמנן מועט שהוא לוג לעשרון רק במנחת נסכים שהם ג' לוגין לעשרון איכא פלוגתא אי צריך לישה בפושרין א"כ ה"נ בחביתי כ"ג שהן ג' לוגין לעשרון ואפשר דאף למ"ד במנחת נסכים דאין מגבלה במים התם בולל בכל הג' לוגין משא"כ בחביתין דאינו בולל בכל הג' לוגין רק בולל במקצת ומטגן במקצת והנה הרמב"ם ז"ל בסדר אפיית חביתי כ"ג לא הזכיר לישה בפושרין אך הרמב"ם ז"ל פסק גם במנחת נסכים דמגבלה במים והיא פסולה אבל למ"ד דמנחת נסכים מגבלה במים אפשר דה"ה בחביתי כ"ג ואפשר כיון דחביתי כ"ג חולטן ברותחין לקיים מצות רבוכה לא בעי לישה בפושרין וכן משמע מתוספתא פ"ז דמנחות דאמרינן שם רבוכה לשין אותה ברותחין והנה לפ"ז אין חביתי כ"ג בכלל המנחות לחימוץ דכיון דחולטה ברותחין אינו בא לידי חימוץ כדאמרינן בפ' כ"ש והוי כמו מנחת נסכים למ"ד אין מגבלה במים דאינה בכלל המנחות לחימוץ כדאמרינן במנחות (נ"ז) ובזה אתי שפיר דהתוס' מנחות (נ"ב ע"ב) כתבו דמקרא דזאת תורת המנחה לא שייך לרבויי לענין חימוץ אלא מנחות שיש בהם דין הכתוב בפרשה הגשה קמיצה ולבונה כגון מנחת הסלת המחבת והמרחשת אבל מכל המנחה אתרבו אפילו מנחת העומר ומנחת קנאות ומנחת כהן ומנחת נסכים ולחם הפנים עכ"ל והנה מנחת כהן משיח לא הזכירו שם ונראה הטעם כמ"ש משום דאין בה לישה בפושרין:

וראיתי להרגמ"ה מנחות (נ' ע"ב) שכתב בחביתי כ"ג דחולטן לאחר אפיה ע"ש והנה להרגמ"ה נראה דלש קודם בפושרין וא"כ שייך ג"כ חימוץ אך קשה מהתוספתא דרבוכה לשין אותה ברותחין והרמב"ם ז"ל כתב דחולט ואח"כ לש ע"ש הנה יש לחקור למ"ד מנחת נסכים דאינו מגבלה במים בכבש הבא עם העומר דמנחתו ב' עשרונים ושמנו רק ג' לוגין שהוא לוג ומחצה לעשרון אי מגבלה במים דהטעם דמנחת נסכים אין מגבלה במים הוא משום דשמנה ג' לוגין לעשרון כמ"ש בתוס' והנה אי נימא דמגבלה במים א"כ למ"ד במנחות (נ"ז) דמרבינן רק לחם הפנים לחימוץ ולא מנחת נסכים ומשום דס"ל דמנחת נסכים מגבלה במים והיא פסולה הא אכתי צריך קרא למנחת נסכים של כבש הבא עם העומר דשמנה מועט ואפשר כיון דאותה מנחה באה בפסח וכשמחמיצה נפסלת לא רק משום מנחה דלא תאפה חמץ רק ג"כ משום חמץ בפסח דלא הוי ממשקה ישראל ומש"ה לא אצטריך קרא מיהו התוס' (נ"ב ע"ב) ד"ה מנין חושבין אף מנחת העומר לחימוץ ואף שמנחת העומר באה בפסח]:

והנה חביתי כ"ג צריכין טיגון ואפיה ובמנחות (נ' ע"ב) איכא למ"ד דמטגן ואח"כ אופה ואיכא למ"ד אופה ואח"כ מטגן ואיכא למ"ד אופה ומטגן וחוזר ואופה והנה בתוס' מנחות (צ"ו ע"א) על הא דאמרינן שם דכל המנחות יש בהם מעשה כלי בפנים ומפקינן לה מקרא דאשר יבשלו את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה מה אשם וחטאת טעונין כלי אף מנחה נמי טעונה כלי והיינו לאפיה דאתקוש אפיה דמנחות לבישול דחטאת ואשם והקשו בתוס' שם לאיזה מנחה אצטריך הא במנחת מחבת ומרחשת ומנחת מאפה תנור כלי בהדיא כתיב בהו ואי מנחת הסלת הא אינה טעונה אפיה ע"ש והנה אפשר לומר דאיצטריך לחביתי כ"ג דטעונין טיגון ואפיה ובשלמא בטיגון מפורש דצריכה כלי כדאמרינן על מחבת מלמד שטעונה כלי אבל האפיה דטעונה כלי לא ידעינן ולהכי אצטריך דכל אפיה של מנחות טעונה כלי:

ובמתן השמן אי צריכין החביתין נתינת שמן קודם לעשייתן הנה הרמב"ם ז"ל לא חשיב לה ונראה דא"צ רק בולל במקצת השמן ומטגן בהשאר והלבונה דמקריב חצי קומץ שחרית וחצי קומץ בין הערבים נותן עליהם כשאר מנחות היינו לאחר גמר כל מעשיהן והנה בשיעור קומץ של לבונה בעלמא במתנדב לבונה איכא פלוגתא בירושלמי שקלים פ"ו ה"ד אי משערין בקומצו של כהן או בקומצו של בעלים ומשמע שם דבמנחה פשיטא דמביא בקומצו של בעלים (עיין בק"ע שם] א"כ בחביתין שיעור הקומץ בקומצו של כ"ג מיהו יש לחקור במת כ"ג דמנחתו קריבה משל יורשין באיזה קומץ משערין כיון שהיורשין אינן בעלים גמור על הקרבן שהיורשין מביאין עבור כפרתו של כ"ג כמ"ש הרמב"ם ז"ל ועוד שאם היו היורשין שנים באיזה קומץ משערין ונראה דבכה"ג לכ"ע משערין בקומץ של כהן המקריב והוי כמנחת העומר שהוא של ציבור דנראה דהתם ודאי משערין בקומצו של כהן המקריב [במנחות (ס"ז) גבי מנחת העומר אמרינן בא לו לעשרין נתן עליו שמנו ולבונתו כו' כתב רש"י ז"ל דניתן תחילה שמנו ולבונתו וכ"כ בתוס' שם דנותן שמן ולבונתו קודם הסלת וכ"כ הרע"ב שם והתו"ח הקשה במשניות שם דלמה יתן לבונה קודם הסלת והא לבונה אין נותנין אלא קודם קמיצה וכתב דט"ס הוא ע"ש ונראה לענ"ד הטעם דהא בריש מנחות איכא פלוגתא אי סלת קדיש בלא שמן ולבונה ונראה דאף למ"ד דקדוש זה בלא זה וקדוש סלת לבד וכן שמן ולבונה כ"א בפ"ע וזה דסלת קדוש בלא שמן ולבונה אמרינן שם הטעם שכן מצינו במנחת חוטא ושמן קדוש לבד שכן מצינו בלוג שמן של מצורע ולבונה קדושה בפ"ע שכן מצינו בלבונה הבאה בבזיכין והיינו כיון שאותו דבר ראוי להיות קרבן בפ"ע במקום אחר אף כאן קדוש בפ"ע אך במנחת העומר ל"ש זה כיון דבאה שעורים שאין כמותה בשאר מנחות ואין הסלת לבד ראוי להיות קרבן בפ"ע במקום אחר דאף למנחת קנאות אינה דומה שזו גרש וזו קמח אינה קדושה בפ"ע ומש"ה לא אמרינן נמי בגמרא דמנחה קדושה בלא שמן ולבונה שכן מצינו במנחת קנאות שגם היא בלא שמן ובלא לבונה ומשום דאין ללמוד סלת של שאר מנחות ממנחת קנאות שזו חטין וזו שעורים וא"כ הסלת של מנחת העומר אי אפשר לקדש אלא כשהיא עם השמן והלבונה ומש"ה בתחילה כשמקדש הסלת צריך כבר ליתן השמן והלבונה]:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה