מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן כט - שתי הלחם ולחמי תודה · ז
כתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' תמידין בשחט ב' כבשים על ד' חלות אם אמר יקדשו שתים מתוך ארבע מושך שתים מהן ומניפן והשאר פודין אותן בפנים ונאכלים בחוץ כחולין והקשה שם הלח"מ אמאי אינו מושך רק שנים ומניפן הא צריך להניף ארבעתן דאינו יודע איזה קדשי וכמ"ש בתוס' דמספק צריך להניף את כולן וכן הקשה אמאי כתב הרמב"ם ז"ל דנאכלין בחוץ הא אינו יודע איזו הקדושות דהא קי"ל בדאורייתא אין ברירה ועוד הקשה אם יכול לברר איזו הקדושות אף בחוץ יכול לפדותן וכן הקשה שם על הרמב"ם ז"ל מה שפסק גבי תודה ששחטה על פ' חלות דקדשי מ' מתוך פ' ומרים מהם אחד מכל קרבן והמ' האחרות יפדו ויצאו לחולין ומדברי התוס' פ' התודה לא משמע כן אלא שצריך להרים שמונה חלות ד' חלות מכל ארבעים דאין ברירה ואינו ידוע איזו הקדושות ואיזו החולין ע"ש והנה אף שהתוס' שם ס"ל באומר יקדשו ב' חלות מתוך ד' דרק שתים הן קדושות והשאר הן חולין וכן בתודה באומר יקדשו מ' מתוך פ' דהשאר הם חולין אך בזבחים (ל' ע"א) ד"ה דבריו רוח אחרת היתה אתם שהקשו שם על הא דאמרינן במנחות בריבה שמנה דמיירי בהפריש לה ב' לוגין וכן בריבה לבונתה שהפריש לה ב' קומצים ומשמע שם די"ל קדוה"ג הא כל שאינו בזא"ז אף בב"א אינו כיון שהוא יותר מכשיעור לא מהני הפרשה ותי' דמיירי דאמר יקדוש לוג אחד מב' לוגין וקומץ אחד מב' קומצים ומדמי לה התם לההיא דתודה ששחטה על פ' חלות דהכל מודים באומר יקדשו מ' מתוך פ' דקדשי ע"ש ונראה מזה דבאומר יקדוש לוג מב' לוגין תרוייהו קדשי קדוה"ג כדמוכח התם במנחות [דאי אחת חולין אין המנחה נפסלת כדאמרינן שם דשמן של חולין לא פסלה] וזה דשניהם קדשי היינו דקדשי לאחריות דאי לקרבן גדול קא מכוין לא קדשי כלל דזה אי אפשר אבל באומר לוג אחד מב' לוגין וכן מ' חלות מתוך פ' היינו שאינו מקדיש כולן יחד לקרבן ומיחד רק לוג אחד לקרבן ורק שיוכל ליטול איזה שירצה דשניהם יקדשו לאחריות וכן נראה מפ' התודה דשוחט התודה על פ' חלות דאיכא למ"ד לאחריות קא מכוין והיינו דאם יאבדו מ' אחר שחיטה יוכל ליטול האחרים ולא אמרינן שמא הקדושות נאבדו ונשארו החולין דכולן קדשי קדוה"ג לאחריות וכמו במפריש ב' חטאות לאחריות דמתכפר באיזה מהם שירצה ולכן כתב הרמב"ם ז"ל דמפריש ד' חלות מאיזה ארבעים שירצה ומניפן וכן בשתי הלחם באומר יקדשו ב' חלות מתוך ד' דלאחריות קא מכוין כולן קדושות קדוה"ג ע"י שחיטה ויכול לזרוק הדם על איזו שירצה ולהניפן וכמו במפריש ב' אשמות לאחריות ושחטן וקיבל דמן בכוסות דיכול לזרוק הדם מאיזה שירצה כדאמרינן במעילה (ז' ע"ב) ומוכח שם להדיא דקדשו שניהם אעפ"י שהפרישן לאחריות ע"ש וזה שכתב הרמב"ם ז"ל דשתים האחרות נפדין בפנים הוא משום דנתקדשו בשחיטה ונפסלין ביוצא דהרמב"ם ז"ל פסק כרבי דאחר שחיטה נפסלין ביוצא וזה דמהני להו פדיון הוא משום דפסק כרבא אליבא דרבי דאחר שחיטה תפיס פדיונו ומפרש לה כפי' ראשון ברש"י ז"ל שם וכן בתוס' שם בשם רוב ספרים דתפיס פדיונו לגמרי ויוצא לחולין:
ובעיקר מ"ש התוס' במנחות (פ' ע"א) במפריש ב' חטאות לאחריות דלא משכחת לה אלא באומר תקדוש אחת מתוך השנים ובלא"ה לא חל כיון דאינו חייב אלא אחת יש לעיין מירושלמי שקלים פ"ב הלכה ג' דאמרינן שם הפריש ב' חטאות כסבור שהוא חייב שתים ואינו חייב אלא אחת השני ירעה ע"ש והכא ע"כ לא אמר תקדוש אחת מתוך שתים שהרי סבור שהוא חייב שתים ומ"מ קדשי תרוייהו אעפ"י שאינו חייב אלא אחת והשני ירעה כדין מותר חטאת וצ"ע: