מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן כח - עבודת יום הכפורים · ז
אחר השילוח בא לו כ"ג לקרות והקריאה כשרוצה הוא בבגדי בוץ או בבגדי עצמו וקריאת הפרשה מעכבת כמ"ש רש"י ז"ל במתני' שם דילפינן ממילואים שאף מקרא פרשה מעכב והנה באירע טומאה בכ"ג דמתמנה אחר תחתיו לפמ"ש הת"י ביומא דהשני אינו אלא שלוחו של ראשון דפר ואיל קרבין משל ראשון ולא משל שני כדאמרינן בירושלמי נראה דקריאת הפרשה הוא בראשון ולא בשני כיון דקריאת הפרשה היתה בעזרת נשים דטמא מותר ליכנס לשם ואפשר בראשון:
לאחר הקריאה היה מקריב אילו ואיל העם ומוספין ואמרינן בגמרא אי בבגדי בוץ קורא קידש ידיו ורגליו פשט ירד וטבל עלה ונסתפג והביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו כו' וביומא (ל"ה) מפקינן לה מקראי דבין בגד לבגד טעון טבילה וב' קידושין ואמרינן דה' טבילות וי' קידושין טובל כ"ג ומקדש בו ביום ואמרינן שם (ל' ע"ב) ובזבחים (י"ט) דכ"ג שלא טבל ולא קידש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה ועבד עבודתו כשרה ואחד כ"ג ואחד כ"ה שלא קידש ידיו ורגליו שחרית ועבד עבודתו פסולה ע"ש והנה יש לעיין דאמאי אינה מעכבת רק הקידוש של שחרית דהקידוש שהיה אחר קריאת הפרשה אמאי לא יעכב כיון דהקריאה היתה בעזרת נשים ויציאה מועלת בקידוש ידים ורגלים כדאמרינן בזבחים (כ') ואין לומר כיון דיוצא לצורך עבודה לא מסח דעתו דהא מקשינן בזבחים שם אי יציאה מועלת בקידוש ידים מההיא דפרת חטאת דמקדש ידיו בפנים ויוצא ואע"ג דהתם כל יציאתו היא לצורך עבודה שהיתה בחוץ ומ"מ יציאה מועלת וצ"ע:
כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' יוה"כ ה"ג באירע פסול בכ"ג בין שאירע בו פסול קודם תמיד ש"ש בין שאירע בו פסול אחר שהקריב קרבנו זה שנכנס תחתיו א"צ חינוך אלא עבודתו מחנכתו כו' והקשה הלח"מ שם כיון דהרמב"ם ז"ל פסק דאבנטו של כ"ה היה של ד' מינים אמאי אינו מתחנך באבנט ולמה צריך שיהא עבודתו מחנכתו ע"ש ונראה לומר טעמו של הרמב"ם ז"ל משום דקי"ל דה' טבילות וי' קידושין טובל כ"ג ומקדש בו ביום וילפינן לה מקראי א"כ אי נימא שיתחנך ע"י האבנט א"כ הטבילה כשטובל קודם שלובש בגדי לבן עדיין היה כ"ה ואין טבילתו כלום דהא בעינן טבילה בכ"ג וא"כ חסר לה טבילה אבל אי נימא דעבודתו מחנכתו דכיון שהעבודה אינה כשרה אלא בכ"ג מחנכתו א"כ ה"נ הטבילה כיון שצריכה להיות בכ"ג וצורך עבודת יוה"כ הוא זהו ג"כ בכלל עבודתו ואף שאין החינוך נגמר עד שיעבוד מ"מ הכל מחנכתו יחד ולא מקרי טבילה בכ"ה וכעין זה כתבו התוס' שבועות (ט"ו) גבי חינוך העזרה דמקדשין בשירי מנחה והקשו הא אין מנחה בבמה ותי' כיון דהמנחה מחנכתה לא מקרי מנחה בבמה ואף דמתקדשת ע"י התהלוכות בשירי מנחה מ"מ הקמיצה וההקטרה ג"כ בכלל הקידוש והכל מקדשתה ואין זו מנחה בבמה אעפ"י שאינו נגמר החינוך עד שנעשה התהלוכות וזה דאמרינן בגמרא שמתחנך ע"י האבנט הוא קודם דאתינן לזה דעבודתו מחנכתו וכיון דאי אפשר לו להתחנך באופן אחר א"כ מתחנך ע"י האבנט והטבילות שבין בגד לבגד כיון דאינן מעכבות עבדינן בלא טבילה אבל השתא דאתינן דעבודתו מחנכתו א"כ ע"כ צריך שיהיה החינוך ע"י עבודתו ולא ע"י האבנט כדי לקיים הטבילות והקידושים ומ"ש הרמב"ם ז"ל דאף באירע פסול קודם תמיד ש"ש ג"כ עבודתו מחנכתו יש לעיין כיון דזה דעבודת התמיד אינה כשרה אלא בכ"ג הוא רק מדרבנן א"כ איך אפשר העבודה לחנכו כיון דמדאורייתא היא עבודת כ"ה ומזה נראה דס"ל להרמב"ם ז"ל דאף עבודת התמיד הם מדאורייתא בכ"ג והנה הריטב"א ז"ל פ"ק דיומא כתב דלהרמב"ם ז"ל מדאורייתא אין חובה בכ"ג אלא בעבודת היום ממש אבל תמידין ועבודות של כל יום כשרות בכ"ה אלא דמצוה בכ"ג טפי עכ"ל וצ"ל כיון דהוי מצוה בכ"ג טפי חשובה העבודה לחנכו בזה ועוד כיון דגמירי ה' טבילות וי' קידושין שטובל כ"ג ומקדש בו ביום והם הלל"מ כמ"ש רש"י ז"ל כיון דמדאורייתא אין עבודת התמיד חובה על כ"ג א"כ ליכא ה' טבילות וי' קידושין ואי משום דעבודת התמיד מצוה בכ"ג טפי ל"ש דגמירי ה' טבילות וי' קידושין דמשמע שהם חובה ע"כ נראה דזה שכתב הריטב"א והרמב"ם דעבודות התמיד אינה חובה מדאורייתא היינו רק זה שצריך הכ"ג לעשות כל עבודות התמיד דמדרבנן כל עבודות התמיד אין כשרות אלא בו כמו עבודות היום ומדאורייתא ליכא דין בעבודות התמיד דאין כשרות אלא בו אבל מ"מ מדאורייתא חובה על כ"ג ללבוש בגדי זהב ולעבוד בעבודות התמיד ולהחליף אח"כ מבגדי זהב לבגדי לבן וזה הוי חובה. [יש לחקור בקידוש ידים ורגלים שבין בגד לבגד אם ג"כ פסול יושב דאפשר דזה דמפקינן בזבחים (י"ט) דצריך מעומד מדכתיב לשרת ושרות מעומד הוא באותו הקידוש של כל השנה שהוא לצורך עבודה ומעכב]:
ובסדר הקרבת המוספין אשכחן פלוגתא דתנאי ביומא (ע') ולר"ע דברייתא שם פר העולה וז' כבשים עם תמיד ש"ש היו קרבין שנאמר מלבד עולת הבוקר כו' ואח"כ עבודת היום ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ כו' ואח"כ אילו ואיל העם ואח"כ אימורי חטאת כו' כך היא הגירסא שלנו וגי' התוס' וכן יסד הפייטן קידש ועשה שעיר המוסף והכליל אילים עם חלבי יום היינו דקודם הוא שעיר הנעשה בחוץ ואח"כ האילים ואח"כ אימורי חטאת והנה הטעם דשעיר הנעשה בחוץ קודם לאילו ואיל העם נראה בפשוטו משום דחטאת קודמת לעולה אך הגר"א זצ"ל בהגהותיו שם גורס אילו ואיל העם ואימורי חטאת ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ ע"ש והנה זה שאיחר שעיר הנעשה בחוץ לאילו ואיל העם הוא משום קושית התוס' שם ד"ה ואח"כ שהקשו הא כתיב ויצא ועשה את עולתו ועולת העם ודייקינן מינה בסמוך דמיד ביציאה ראשונה עביד להו ע"ש אך זה יש לעיין למה איחר הגר"א זצ"ל לשעיר הנעשה בחוץ גם אחר אימורי חטאת ונראה הטעם משום דחטאת הפנימית קודמת לחיצונה ואמרינן בירושלמי פ"ג דהוריות דשעיר עכו"ם קודם לפר משיח משום שדמו נכנס לפנים ע"ש ומשמע ליה להגר"א זצ"ל דפנימית קודמת לחיצונה בכל מעשיה ולכן אימורי חטאת שהן מהחטאות הפנימיות קודמות לשעיר הנעשה בחוץ שהיא חיצונה:
ובפלוגתא דר"א ור"ע אי מוספין קודמין לחובת היום או חובת היום קודמת אמרינן בירושלמי פ' בא לו ה"ב דטעמא דר"א דס"ל דעבודת היום קודמת משום דס"ל כב"ש בתדיר ומקודש דמקודש קודם וה"נ דעבודת היום מקודש יותר ממוספין ואע"ג דמוספין תדירי (והיינו דאף שאין מוספי יוה"כ תדירים יותר מעבודת היום מ"מ שם מוספין תדירי] והנה בש"ס דילן אמרינן דטעמא דר"ע דמוספין קדמי לעבודת היום הוא משום דכתיב מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד וכתב רש"י ז"ל דמשמע מזה דמוספין עם עולת הבוקר נעשין בסמוך להן ע"ש אך נראה דא"צ לזה דשפיר י"ל דתלמודא דידן מפרש כהירושלמי דטעמא דר"ע הוי משום דתדיר קודם וזה דנקט קרא דמלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד הוא משום דמהאי קרא מפקינן דתדיר קודם כדאמרינן בר"פ כל התדיר מדכתיב מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד האי דתדירא תקדום:
ובתקיעות המוספין יש לחקור לפי מה דאמרינן בסוכה הכל לפי המוספין תוקעין היינו שאין תוקעין לכל מוסף ומוסף רק שמאריכין בתקיעות במוספי יוה"כ שמתחלקין ומקצתן קרבין עם תמיד ש"ש ומקצתן קרבין עם תמיד של בין הערבים כדאמרינן ביומא שם איך עושים בהתקיעות אם תוקעין לאלו בלבד ולאלו בלבד ואפשר אף שהמוספין מתחלקין נסכיהם אין מתחלקין ונסכי כלן קרבין יחד בתמיד של בין הערבים והתקיעות הם כבשאר מוספין עוד יש לחקור זה דאמרינן בסוכה דאין תוקעין לכל מוסף ומוסף היכא דאיכא מוסף ועבודת היום כגון ביוה"כ דאיכא נמי אילו ואיל העם שהם מעבודות היום ואיל העם שהיא עולת ציבור וטעונה תקיעות אי המוספים והעבודות היום צריכות תקיעות בפ"ע כמו המוספים והתמידים:
אח"כ טובל כ"ג ומקדש ולובש בגדי לבן ומוציא את הכף ואת המחתה ובירושלמי אמרינן דהוצאת כף ומחתה היתה אחר תמיד של בין הערבים היינו שבטבילה שלישית היה עושה אף תמיד של בין הערבים וכן פסק הרמב"ם ז"ל אך בש"ס שלנו יומא (ל"ב) מבואר דתמיד של בין הערבים היה קרב לאחר הוצאת כף ומחתה בטבילה חמישית והנה המפרשים ז"ל דקדקו כהרמב"ם ז"ל דתמיד של ב"ע היה קודם מדקתני במתני' בטבילה אחרונה נכנס להקטיר קטורת ולהיטיב את הנרות ולא קתני ולהקריב תמיד של ב"ע ומוכח שזה היה קודם בטבילה ג' ע"ש אך נראה דע"כ תני ושייר הכא דהא נסכי התמיד של בין ערבים ודאי לא היו קודם דהא אמרינן ביומא (ל"א ע"ב) דקטורת של בין הערבים היתה קרבה בין אברים לנסכים ומפקינן לה התם מקרא א"כ כיון דבטבילה אחרונה קתני נכנס להקטיר קטורת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות א"כ ע"כ אז היה מקריב גם הנסכים וע"כ תני ושייר בהוצאת כף ומחתה יש לחקור אימתי נגמרת העבודה אם כשהוציאן מבית קה"ק או דצריך להוציאן אף מההיכל]:
אמרינן בתוספתא פ"ג דיומא כל מעשי יוה"כ האמורים על הסדר הקדים מעשה לחברו לא עשה כלום חוץ מן הוצאת כף ומחתה שאם הקדים מעשה לחברו מה שעשה עשוי עכ"ל ונראה טעמו של דבר דהוצאת כף ומחתה שאני הוא משום דאם הקדים הוצאת כף ומחתה לעבודה אחרת מה שעשה עשוי הוא בפשוטו דבהוצאת כף ומחתה ל"ש לומר שיחזור ויעשה אותה כיון שכבר הוציא ואי"ל תקנה ולא שייך בו כשרות ופסלות ומה שעשה עשוי ובהקדום עבודה אחרת להוצאת כף ומחתה דג"כ מה שעשה עשוי נראה הטעם משום שאחר הוצאת כף ומחתה הוא רק תמיד של ב"ע ולהירושלמי רק קטורת ונרות בלבד ואם הקדימן להוצאת כף ומחתה כשרות משום דקרא דחוקה דסדרן מעכב קאי רק על עבודות היום אבל עבודות התמיד אין נפסלין בהקדמה דלא קאי חוקה עלייהו [והנה ביומא (ס' ע"א) גבי דברים הנעשים בבגדי זהב מבחוץ כתב רש"י ז"ל כגון אילו ואיל העם שהקדים להן הוצאת כף ומחתה אין מעכבין עליו לפסול והקשה שם הריטב"א ז"ל הא הוצאת כף ומחתה דברים הנעשים בבגדי לבן ואמאי אין מעכבין ע"ש ולא הביאו דברי התוספתא דבהוצאת כף ומחתה אין הסדר מעכב]: