מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן כח - עבודת יום הכפורים
א
כתב הרז"ה ז"ל ביומא ז"ל והוי יודע כי בעלי הקרוב"ץ שהכניסו בפיוטיהן בסדר עבודות היום ד' פייסות טעו כולן במשנתינו ולא הבינו כי הפייסות החשובים במשנתינו לשאר ימות השנה הם ולא ביוה"כ לפי שכל עבודות היום אינה כשרה אלא בכ"ג ע"ש והרמב"ן ז"ל במלחמותיו שם השיג עליו וכתב דאף ביוה"כ היה פייס לתרומת הדשן לפי שהיא עבודת הלילה וכן לדישון מזבח הפנימי וחושב שם ד' פייסות שהיו אף ביוה"כ וכן בתוס' יומא (כ' ע"ב) איכא פלוגתא אי תרומת הדשן ביוה"כ היה בכ"ג ע"ש:
והנה הגבורת ארי ביומא (י"ב ע"ב) הקשה להשיטות דאף תרומת הדשן היתה בכ"ג א"כ הא דמקשינן בגמרא באירע פסול בכ"ג לאחר תמיד ש"ש במאי מחנכין את השני למ"ד אבנטו של כ"ג זהו אבנטו של כ"ה ואמאי לא פרכינן באירע פסול בכ"ג בלילה קודם תרומת הדשן במה מחנכין להשני אפילו למ"ד דחלוקים הם באבנט דהא למ"ד דתרומת הדשן היא רק בב' כלים וא"צ לאבנט כלל א"כ אי אפשר לחנכו באבנט ותי' שם דהא בהא תליא דלמ"ד דתרומת הדשן א"צ אלא ב' כלים אינה חשובה עבודה וביוה"כ א"צ להיות בכ"ג ולמ"ד דצריכה ד' כלים דחשיבא עבודה צריכה להיות בכ"ג ושפיר מחנכין אותו באבנט ע"ש:
אך אי אפשר לומר כן דבאירע פסול בכ"ג בלילה אי אפשר כלל לחנך את השני שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' כלי המקדש הט"ו דאין מושחין כ"ג אלא ביום וכן אם נתרבה בבגדים אין מרבין אותו אלא ביום כו' ובת"כ מפקינן לה מקרא דכתיב ביום המשח אותו א"כ באירע פסול בכ"ג בלילה אין שום תקנה לחנך השני שיהא כשר לתרומת הדשן שהיא עבודת הלילה ואינה כשרה אלא בלילה כמ"ש תוס' יומא (כ"ז ע"ב) ומה"ט נמי לא פרכינן בגמרא אם אירע פסול קודם תה"ד במה מחנכין אותו דבכה"ג ליכא שום תקנה לחנך השני ולהיות תה"ד בכ"ג:
אמרינן בתוספתא שהביא המלחמות ביומא] בכל יום ב' כהנים נכנסים אחד בכף ואחד במחתה היום נוטל המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו בד"א בקטורת של לפני ולפנים אבל בקטורת של מזבח הפנימי ה"ה כקטורת של כל ימות השנה ע"ש דהיינו דאין הכ"ג נכנס בכף ומחתה לקטורת של מזבח הזהב אלא המחתה מכניס אחר כמ"ש המלחמות שם ויש לעיין אמאי אינו מכניס הכ"ג אף המחתה לקטורת מזבח הזהב כיון דאף עבודות התמיד ג"כ ביוה"כ בכ"ג ונראה מזה דכל עבודה שהיא בשאר ימות השנה בשנים גם ביוה"כ עבדינן בשנים ואין מבטלין זה אף ביוה"כ ונראה ג"כ בזה ליישב מה שמקשים הראשונים ז"ל מפני מה אין דישון מזבח הפנימי ביוה"כ בכ"ג דהנה אמרינן בירושלמי יומא (פ"ב ה"א) א"ר והלא כהן המדשן את מזבח הפנימי יכול הוא לדשן את המנורה אלא לעשות פומבי לדבר ע"ש ונראה דמש"ה פריך מדישון מזבח הפנימי והמנורה ולא משאר עבודות שהרי כל עבודה ועבודה היה עושה כהן אחר שהרי תמיד י"ג כהנים זוכין בו ולא אמרינן שיעשה כולן כהן אחד משום דהתם אין הטעם משום פומבי רק כדי שיזכו הרבה כהנים ולא יזכה כהן אחד בכל העבודות ורק מדישון מזבח הפנימי והמנורה שהם עבודות פנים קא דייק דבשביל שיזכו יותר כהנים לא היו עושין ביאה ריקנית כיון שכהן אחד יכול לעשות את שתיהן והתם הטעם שעושין בשנים הוא משום פומבי דמשום פומבי עבדינן אף ביאה ריקנית וכמו בדישון המנורה עצמה דאמרינן בירושלמי למה מטיבין וחוזרין ומטיבין כדי לעשות פומבי לדבר (לשון הירושלמי ובתלמודא דידן בית ה' אלקינו נהלך ברגש) ואע"ג דנכנס ב' פעמים להטבה ועושין ביאה ריקנית דמשום פומבי עבדינן כן א"כ כיון דקפדינן בדישון מזבח הפנימי ודישון המנורה שיהיו בשנים משום פומבי אף ביוה"כ עבדינן כן כיון דעושין אף ביאה ריקנית בשביל זה וכיון דכ"ג מדשן את המנורה כדאמרינן ביומא נכנס להיטיב את הנרות דישון מזבח הפנימי היו עושין באחר ונראה ג"כ דזה דלקטורת נכנסים ב' כהנים אחד בכף ואחד במחתה אינו רק כדי שיזכו ב' כהנים דא"כ ביוה"כ אמאי אינו עושה שניהם כ"ג מ"ש משאר עבודות התמיד שבשאר ימות השנה זוכין בהן הרבה כהנים וביוה"כ כולן בכ"ג אלא התם ג"כ הטעם משום פומבי ומש"ה אף ביוה"כ עושין כן:
הנה יש מהראשונים ז"ל שכתבו דמש"ה לא היה דישון מזבח הפנימי בכ"ג משום דכל עבודות שהם לפני תמיד ש"ש לא היה עושה כ"ג והמלחמות ביומא כתב משום דדישון מזבח הפנימי הוא מעבודות הלילה וכל עבודות הלילה לא היה עושה כ"ג וזה דאמרינן בגמרא דסידור ב' גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי היינו דלא מטרחינן ליה לעשות הדישון בלילה אבל אם עשה בלילה הרי זה זריז ע"ש והנה יש לעיין דישון מזבח הפנימי בין הערבים אמאי לא היתה בכ"ג דהא קתני (ביומא ע') רק נכנס להקטיר קטורת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות ואילו דישון מזבח הפנימי לא קתני התם והנה התוס' יומא (ל"ג ע"א) ד"ה אפילו כתבו דדישון מזבח הפנימי היה רק פעם אחד ביום היינו דבין הערבים לא היה כלל דישון מזבח הפנימי אך הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בסוף תמיד כתב ז"ל ודע שבין הערבים אי אפשר ג"כ בלא דישון מזבח הפנימי ובלא דישון מנורה כמו שזכרנו בבקר כו' עכ"ל ויש לעיין אמאי לא היה דישון מזבח הפנימי של בין הערבים בכ"ג הא בזה לא שייך כל התירוצים שהרי זו העבודה היא אחר תמיד ש"ש והיא ודאי מעבודת היום שהרי צריכה להיות בין קטורת ש"ש לקטורת בין הערבים וצריך לדחוק כיון דדישון מזבח הפנימי בשחרית אפשר בלילה ואינו בכ"ג אף של ערבית אינה בכ"ג ולפמ"ש אתי שפיר דהטעם משום דדישון מזבח הפנימי ודישון המנורה צריכה להיות בב' כהנים משום פומבי אף ביוה"כ כן א"כ ה"נ בין הערבים כיון דהכ"ג היה מטיב את הנרות כדקתני נכנס להקטיר קטורת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות א"כ דישון מזבח הפנימי היה עושה אחר דלהרמב"ם ז"ל אין חילוק בין הטבת הנרות ש"ש לשל בין הערבים]:
הנה יש לחקור בסידור ב' גזרי עצים של בין הערבים אם היתה בכ"ג דלהשיטות דכל עבודות שלפני התמיד לא היו בכ"ג א"כ סידור ב' גזרי עצים של שחרית לא היו בכ"ג אלא של בין הערבים כיון שהם לאחר התמיד היו בכ"ג או כיון דשל שחרית לא היו בכ"ג אף בין הערבים לא היו בכ"ג אך נראה דאפילו אי נימא שהיו בכ"ג אין הכ"ג מסדר הב' גזירים אלא אחד מהם כיון דבסידור ב' גזרי עצים בין הערבים הקפיד הכתוב בפי' שיהיה בב' כהנים דכתיב וערכו כדאמרינן ביומא (כ"ו ע"ב) ל"ש שיהיה ביוה"כ בכהן אחד וכן יש לחקור בתקיעות שבשעת נסכים דבעינן כהונה דכתיב ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות ואמרינן בספרי ובירושלמי דכהן בע"מ פסול לתקיעות כמו לעבודות אם ביוה"כ היה הכ"ג תוקע ובזה נראה ג"כ דאף אם היה הכ"ג תוקע גם כהן אחר תוקע עמו דהתקיעות מצותן להיות בשני כהנים כדאמרינן בסדר תמיד ב' כהנים עומדים על שלחן החלבים וב' חצוצרות בידם כו' ומשום דכתיב ובני אהרן הכהנים כו' אף ביוה"כ הם בשנים עוד אפשר דבדבר שהקפידה התורה בפי' שיהיה בשנים אינו שייך כלל שיהיה ביוה"כ בכ"ג כיון דכל העבודה אי אפשר להיות בכ"ג דבעינן שנים ליכא דין כ"ג כלל בזו העבודה ומש"ה התקיעות וכן סידור ב' גזרי עצים בין הערבים לא היו בכ"ג דלא אשכחן שהיה הכ"ג עושה אותן:
אמרינן ביומא (ט"ז ע"ב) בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין קרען והוציא את אימוריהם כו' היינו דהקריעה והוצאת האימורים היתה בכ"ג וכ"כ הרמב"ם ז"ל שהיתה בכ"ג ויש לעיין למה היתה צריכה להיות בכ"ג ונראה משום דהפשט ונתוח עבודה היא אלא שכשרה בזר דהא ביומא (כ"ז) מצרכינן קרא להפשט ונתוח שכשרה בזר ותוס' יומא (מ"ו ע"ב) כתבו דהפשט וניתוח הוי עיקר כפרה טפי מנתינת אש ע"ש והוי כמו שחיטה ובלילה שהן עבודות הכשרות בזר מ"מ ביוה"כ אף עבודות הכשרות בזר ג"כ צריכות להיות בכ"ג דהא אפילו שחיטת התמיד צריכה להיות בכ"ג מיהו יש לעיין אמאי בהפשט ונתוח של התמיד לא שמענו שצריכה להיות בכ"ג ומ"ש מקריעה והוצאת אימורים דצריכה להיות בכ"ג דאי לא היה צריך להיות דוקא בכ"ג לא היו מיגעין אותו בתוספת עבודה כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' עבודת יוה"כ ה"ה ואפשר דרק בעבודות היום דצריכה כ"ג מדאורייתא אף הנתוח צריכה להיות בכ"ג אבל בהתמיד דכל עצמו שצריך להיות בכ"ג אינו אלא מדרבנן כמ"ש תוס' והראשונים ז"ל על הפשט ונתוח לא גזרו וצ"ע בזה (כתב המלחמות ביומא דהפייס הרביעי שהיה ביוה"כ היה על אברים שנתותרו מבערב דאינן בכ"ג ע"ש וק"ל איך היה פייס ע"ז ביוה"כ דעל האיברים של ערב יוה"כ כבר היה הפייס עליהם בערב יוה"כ שחרית מי יקטיר אותם וכי מפני שנתותרו בטל הפרים עליהם ואע"ג דהכא מיירי בערב יוה"כ שחל להיות בשבת כמ"ש המלחמות שם דבלא"ה אין חלבי חול קרבין ביוה"כ ואמרינן ביומא דבשבת היה פייס גם בין הערבים מפני שהמשמורות מתחלפות מ"מ הפייס היה קודם תמיד של בין הערבים שהוא עדיין ערב יוה"כ ואיך יתכן שהיה זה הפייס ביוה"כ עצמו וצ"ע]:
ב
אחר עבודת התמיד בא לו אצל פרו וסומך ב' ידיו עליו ומתודה כדאמרינן ביומא (ל"ה ע"ב) והנה יש לעיין סמיכה זו מה טיבה ואין לומר שהיא בכלל הוידוי דוידוי הוא ע"י סמיכה דהא (בזבחים מ') מצרכינן קרא דפר יוה"כ טעון סמיכה דאמרינן שם לפי שלא למדנו לפר יוה"כ לסמיכה ולשירי הדם מנין ת"ל כן יעשה ובת"כ מפקינן מדכתיב וסמך ידו על ראש הפר לרבות פר יוה"כ לסמיכה ואם זהו בכלל הוידוי א"כ ל"ל קרא הא וידוי בהדיא כתיב בפר יוה"כ ומוכח דאפשר לוידוי בלא סמיכה א"כ כיון דזה דפר יוה"כ טעון סמיכה הוא משום דמרבינן מקרא דטעון סמיכה א"כ יהא טעון סמיכה אחת כשאר קרבנות ולמה טעון ב' סמיכות בוידוי ראשון ובוידוי שני דרק בוידוי שני לבד יהא טעון סמיכה שאז הוא קודם השחיטה ועוד כיון דקי"ל תיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא א"כ הסמיכה הראשונה אינה סמיכה כלל דאינה תיכף לשחיטה:
ועוד קשה דביומא (נ') שקלינן וטרינן אי פר יוה"כ קרבן יחיד או קרבן ציבור תפשוט דקרבן יחיד הוא מדטעון סמיכה דהא גמרינן מקראי לפר יוה"כ לסמיכה וגמירי דרק ב' סמיכות בציבור דהא מינה ילפינן דזבחי שלמי ציבור אין טעונין סמיכה דגמירי רק ב' סמיכות בציבור וצע"ג:
ונראה לומר דלעולם הסמיכה היא פרט בהוידוי וזה דאצטריך קרא לרבות פר יוה"כ לסמיכה היינו דאית ביה גם דין סמיכה כשאר קרבנות ונ"מ דאי בשביל הסמיכה של הוידוי היה יכול לעשות הב' וידוים והשחיטה לעשות אח"כ אך כיון דאיכא קרא דפר יוה"כ טעון ג"כ סמיכה כשאר קרבנות א"כ תיכף אחר הוידוי השני צריך לשחוט דלדין סמיכה בעינן תיכף לסמיכה שחיטה ואם ישחוט אח"כ יהיה צריך עוד הפעם לסמוך עליו ולפ"ז לסמיכה הראשונה אין דין סמיכה גמורה עליה והטעם דסמיכה הוא צורך הוידוי נראה משום דצריך להתודות על הפר ובלא סמיכה מה שעומד אצלו ומתודה אינו ניכר שהוא וידוי על הפר ואפשר דהסמיכה הראשונה א"צ להיות בכל כחו דאינה סמיכה גמורה רק שיהא הוידוי על הפר ולפ"ז י"ל בשעיר המשתלח למ"ד דוידוי שעיר המשתלח מעכב הסמיכה ג"כ מעכבת ואע"ג דבעלמא סמיכה אינה מעכבת שאני הכא דהסמיכה הוא צורך הוידוי ובלא"ה אין זה וידוי על השעיר וכיון דהוידוי מעכב ה"נ הסמיכה:
בירושלמי יומא (פ"ו ה"ב) איבעי לן נתודה על הפר ושחטו ונשפך הדם ואת אמר צריך להביא פר אחר צריך להתודות עליו פעם שניה או כבר יצא בוידוי של ראשון ע"ש והנה מלשון הירושלמי נראה דמיירי שלא נתן עדיין מן המתנות כלל רק נתודה ושחטו ונשפך הדם ונראה דהאיבעיא היא היינו אם הוידוי חשיב כמו כפרה בפ"ע וכמו בנתן מקצת מתנות ונשפך הדם דמביא דם אחר ומתחיל ממקום שפסק ה"נ כיון שכבר נתודה על הפר וכפרת הוידוי כבר נעשה כשמביא פר אחר מתחיל ממקום שפסק וא"צ עוד הפעם להתודות או אינה חשובה ככפרה בפ"ע וכיון שלא נתן מתנות מזה הפר כלל הוי גם הוידוי כמו שאינו ולפ"ז נראה דאם כבר נתן ממנו בין הבדים ואח"כ נשפך הדם דא"צ להתודות על השני דאין הדין דפר יוה"כ טעון וידוי ומסדר עבודותיו של הפר הוא רק יש מצות וידוי על הפר וכיון שנתודה ונתן ממנו מתנות בפנים כיון שהועילו המתנות ובפר השני צריך להתחיל מן הפרוכת א"כ הפר הראשון הוא פר של יוה"כ וקיים מצות הוידוי מיהו בסמיכה יש לדון כיון דפר יוה"כ צריך סמיכה כשאר קרבנות דמרבינן לפר יוה"כ לסמיכה וסמיכה היא מסדר עבודת הקרבן א"כ הפר השני כיון שהוא ג"כ פר יוה"כ א"כ טעון סמיכה [וכן בפר העלם דבר ש"צ בנתן ממנו על הפרוכת ונשפך הדם דמביא דם אחר ומתחיל ממזבח הזהב השני ג"כ טעון סמיכה בזקנים] והנה בירושלמי יומא (פ"ה ה"ד) אמרינן דיכול לכתחילה לשחוט ג' שעירים לתת מאחד בין הבדים ומאחד על הפרוכת ומאחד על מזבח הזהב אף בלא נשפך הדם וא"כ ה"ה בפרים ובזה יש לחקור על איזה מהם הוא מתודה ונראה דבכה"ג צריך להתודות על כולן דחשיבי כחד גופא דאמרינן שם בירושלמי דמחשבין מזה על זה וכן מזין מזה על אימוריו של זה דכחד גופא חשיבא יש לעיין לפי מה דמסקינן ביומא (נ') דפר יוה"כ קרבן שותפין הוא אמאי אין כל הכהנים סומכין עליו הא בקרבן שותפין מרבינן כל בעלי חוברין לסמיכה]:
אמרינן ביומא דעשר פעמים מזכיר כ"ג את השם בו ביום ג' בוידוי ראשון ג' בוידוי שני ג' בשעיר המשתלח ואחד בגורלות וכתב הת"י שם דהיינו שם המפורש דאי שם של ד' אותיות היה מזכיר כמה פעמים בתפילתו ע"ש ויש לעיין דאף שם המפורש היה מזכיר בנשיאות כפים דהא בנשיאות כפים במקדש היו אומרים השם ככתבו דהיינו שם המפורש כמ"ש הרמב"ם ז"ל ואף כ"ג הי' נושא כפיו במקדש כדאמרינן בתמיד דכ"ג לא היה מגביה ידיו למעלה מן הציץ וצ"ל דזה דאמרינן דרק עשר פעמים היה מזכיר השם הוא לאחר שמת שמעון הצדיק דנמנעו הכהנים מלברך בשם אך הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ו דתמידין דהכהנים מברכין במקדש בשם המפורש ובפ"ב מהל' יוה"כ כתב די' פעמים מזכיר כ"ג את השם ביוה"כ
ג
לאחר וידוי ראשון של הפר מגריל על ב' השעירים ואיכא פלוגתא דתנאי אי הגרלה מעכבת או לא והנה הרמב"ם ז"ל פ"ג מה"ל עבודת יוה"כ כתב הנחה אינה מעכבת וההגרלה מעכבת אעפ"י שאינה עבודה לפיכך ההנחה כשרה בזר והעליה הגורלות מן הקלפי פסולה בזר עכ"ל והקשה הלח"מ שם דמשמע מדברי רבינו דמשום דמעכבה פסולה בזר והקשה דהא אמרינן לרב דשחיטת פרו בזר כשרה ומקשינן הא כתיב אהרן וחוקה ומשנינן שחיטה לאו עבודה היא ומוכח אע"ג דשחיטה מעכבא כיון דלאו עבודה היא כשרה בזר א"כ ה"נ בהגרלה כיון דלאו עבודה היא אע"ג דמעכבה ליתכשר בזר ע"ש ונראה טעמו של הרמב"ם ז"ל דזה דבהגרלה בעינן כ"ג איכא תרתי ולבד מדין עבודה שצריכה כ"ג רק כיון דע"י ההגרלה נקבעין השעירים איזה לשם ואיזה לעזאזל וקביעות השעירים תלוי בכ"ג דכתיב ונתן אהרן על שני השעירים גורלות ואחר אינו בעלים לקבוע אותן ואם בא זר וקבע אותן איזה לשם ואיזה לעזאזל ודאי לא מהני דאיזה כח י"ל לעשות הקביעות מיהו אי הגרלה אינה מעכבת והשעירים נקבעים ע"י קריאת שם שהכ"ג אומר לה' חטאת דאף במקום שמגריל למ"ד הגרלה אינה מעכבת אין הקביעות נעשה ע"י ההגרלה כ"א ע"י קריאת שם כדאמרינן ביומא שם שאלו את ר"ע עלה בשמאל מהו שיחזור לימין א"ל אל תתנו מקום לצדוקים כו' ודייקינן מינה התם דהגרלה אינה מעכבת דאי הגרלה מעכבת כיון דקבעתה שמאל היכא מהדרינן לימין ע"ש ומוכח דאי הגרלה אינה מעכבת אפילו אי מגריל לא נקבעו בהגרלה אלא בקריאת שם א"כ אי היתה הגרלה אינה מעכבת ואינה רק למצוה היתה כשרה בזר כיון דלאו עבודה היא והקביעות נעשה ע"י כ"ג במה שקורא את השם אבל כיון דפסק הרמב"ם ז"ל דהגרלה מעכבת והקביעות נעשית ע"י ההגרלה א"כ אע"ג דלאו עבודה היא פסולה בזר דאין כח לזר לעשות הקביעות על השעירים והנה הר"ח ביומא (ל"ט ע"ב) בפלוגתא דר' ינאי ור"י דלר' ינאי עליית גורל מתוך קלפי מעכבת הנחה אינה מעכבת ורי"א אף עליית גורל מתוך קלפי אינה מעכבת כתב ז"ל ור"י אמר אף עלייה אינה מעכבת ומה נתינה דכתיב ונתן אהרן אינה מעכבת עלייה דלא כתיב בה והעלה הכהן לא כ"ש שאינה מעכבת עכ"ל ומדבריו נראה ג"כ כהרמב"ם ז"ל דבהגרלה העכבה ודין כהונה שייכים זה בזה אך בעיקר דברי הר"ח יש לעיין שכתב דהנחה סברא יותר שתעכב משום דכתיב בה אהרן מהגרלה דלא כתיב בה כהונה דאיך אפשר להיות דהגרלה לא תעכב וההנחה תעכב דהא אי אפשר להנחה בלא הגרלה ואם לא הגריל כשר א"כ אם לא הניח לא גרע מלא הגריל כלל] וביומא (ל"ט) אמרינן רי"א משום ר"א הסגן וכ"ג שניהם מכניסין ידיהם לקלפי כו' וכתב הת"י שם ז"ל תימא לרבי איך מכניס הסגן ידו להגריל הא מסקינן לקמן לר"י דהגרלה מעכבת ואם עבודה היא אינה כשרה אלא בכ"ג ואומר רבי שאין כל כך עבודה שהרי ע"י כ"ג מתבררין השעירים ואמרינן נמי הגרלה לאו עבודה היא ואע"ג דאמרינן לקמן מת אחד מהם מביא חברו שלא בהגרלה כר"ש אבל לרבנן מגריל מ"מ אין הגרלה חשובה כ"כ עבודה עכ"ל. והנה זה שכתבו שע"י הכ"ג מתבררים השעירים הוא כמ"ש הגבורת ארי דע"י עליית גורל אחד כבר נעשית הגרלה א"כ ע"י כ"ג שמעלה גורל אחד מתבררים השעירים ומוכח מהת"י נמי דלענין זר שיהא כשר בהגרלה בעינן תרתי שלא תהיה הגרלה עבודה וגם שהשעירים יוקבעו ע"י כ"ג ולא סגי בזה דהגרלה אינה עבודה לחוד שתהא כשרה בזר דקביעות השעירים מסורה לכ"ג ולא לאחר כמ"ש אך כיון דגם כ"ג מכניס ידו ומוציא גורל הקביעות נעשית על ידו כיון דזהו לשם א"כ חברו לעזאזל וכן איפכא וצריך ג"כ שלא תהיה הגרלה עבודה דאם היתה הגרלה עבודה לא היה יכול הסגן להכניס ידו יחד עם הכ"ג נהי דע"י עליית גורל אחד כבר נעשית הגרלה מ"מ כיון ששניהם מוציאים הגורלות יחד א"כ נמצא דשניהם מגרילים ואי הגרלה הוי עבודה א"כ היה אסור לזר אך עתה דהגרלה לאו עבודה ליכא איסור בזה והקביעות נעשית ע"י הגרלת כ"ג:
אמרינן בתוספתא (פ"ב) הוא אומר לה' והסגן אומר חטאת רי"א לא היה צריך לומר חטאת אמרו לו והלא כבר נאמר ועשהו חטאת כו' ולפ"ז דהבירור איזה לשם ואיזה לעזאזל נמסר לכ"ג וכיון דלאחר שהגריל צריך ג"כ לבררן בפה א"כ הכ"ג צריך לומר לה' אבל חטאת דא"נ להבירור וכדברי ר"י דא"צ לומר חטאת דבל"ה סגי כיון שאומר דזה לה' א"כ זה לעזאזל רק רבנן ס"ל דצריך נמי לומר חטאת משום דכתיב ועשהו חטאת דמצוה ג"כ לומר עליו שהוא חטאת כיון דזה אינו שייך להבירור וכיון דלאו עבודה היא יכול אף הסגן לאומרו כמו שהסגן יכול להכניס ידו לקלפי ולהוציא גורל אחד ולהניחו על השעיר כיון דלא הוי עבודה וא"צ אל הבירור:
ובעיקר מה דדייקינן בגמרא מההיא דר"ע דאם עלה בשמאל מהו שיחזור לימין דהגרלה אינה מעכבת דאי מעכבת הא כבר קבעתו שמאל והיכא מהדרינן לימין והקשה הגבורת ארי דאף אי הגרלה אינה מעכבת מ"מ כיון שהגריל אמאי אין נקבעין ע"י הגרלה ותירוצו שם דחוק מאד ע"ש והנראה מהסוגיא הוא דתלי זה בזה דאם הגרלה מעכבת נקבעין ע"י הגרלה לחוד וא"צ לקריאת שם כלל אבל אם הגרלה אינה מעכבת ואינה אלא למצוה אף כשמגריל אין הקביעות ע"י ההגרלה אלא ע"י קריאת שם רק שמצוה לקרות את השם על מי שהגריל עליו ומשום התקנה שיהא הגורל עולה בימין היו מבטלין מנות הגרלה וכמ"ש הג"א שם וכמו במת אחד מהם דמביא השני שלא בהגרלה דמשום תקנת השעיר השני שלא יהיה זקוק לרעיה מבטלינן מצות הגרלה] הנה (ביומא ל"ט) בפלוגתא דר' ינאי ור"י אי הגרלה מעכבת אמרינן אליבא דר"י דאמר דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ לא מעכבי כ"ע לא פליגי דלא מעכבא כו' והקשו בת"י שם ד"ה הנחה איך חשבינן הגרלה לדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ הא חשבינן חפינה לדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים משום דצורך פנים כפנים דמי ותי' ר' אלחנן בחד תירוצא דזה דהגרלה לאו עבודה מהני אף לזה הטעם דצורך פנים כפנים דמי ואע"ג דשחיטה לאו עבודה היא וחשבינן לה צורך פנים שחיטה עדיפא דשייך בה פיגול וחייבין עליו בחוץ ע"ש והנה לפ"ז ל"ק כלל דאם הגרלה אינה מעכבת א"כ אין ההגרלה צורך פנים כלל דהשעירים נקבעים ע"י קריאת שם וההגרלה היא מצוה בעלמא ומצוה אח"כ לקרות את השם על אותן שהגריל עליהם א"כ אותה המצוה אינה צורך פנים דאין נ"מ לעבודות שבפנים אם יעשה המצוה או לא ול"ד לשחיטה דאי אפשר בלא שחיטה א"כ ודאי צורך פנים היא:
והנה זה דאם הגרלה אינה מעכבת דהקביעות נעשית ע"י קריאת שם ואע"ג דאמרינן (ביומא מ"א) דאי אפשר להשעירים להתפרש ע"י קריאת שם אלא בשעת לקיחה או בשעת עשיה כמו בקן סתומה צ"ל דהכא נמי עיקר הקביעות נעשה אח"כ בשעת עשיה ששוחט אח"כ את זה שעלה עליו הגורל לשם. אך נראה דאף למ"ד הגרלה אינה מעכבת דהקביעות נעשית אח"כ ע"י קריאת שם מ"מ לזה מהני ההגרלה דע"י הגרלה נקבעין שיהיו אלו השעירים לשם ולעזאזל ואינו יכול עוד לשנותן לקרבן אחר והרי הן כקן סתומה שאינו מחוסר אלא להתפרש איזו לחטאת ואיזו לעולה אבל לשנותן לקרבן אחר לגמרי אי אפשר דקודם הגרלה יכולים להקבע אף לקרבן אחר לגמרי כדאמרינן (ביומא ס"ב ע"ב) דב' שעירי יוה"כ עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם בחוץ משום דראוים הם לשעיר הנעשה בחוץ אבל לאחר הגרלה אפילו אי הגרלה אינה מעכבת מ"מ נקבעין ע"י ההגרלה לאותן הקרבנות שא"י לשנותן לקרבן אחר לגמרי וה"ה כקן סתומה דאינו מחוסר אלא להתפרש ומשו"ה אע"ג דאין כ"ג קורא את השם אלא על אחד מהם שאינו אומר רק לה' חטאת ועל העזאזל אינו קורא שם כלל ואח"כ בשעת עשיה ג"כ העשיה היא על של שם ששוחטו סגי בהכי כיון דאינן מחוסרים רק להתפרש כיון דזהו נקבע לשם ממילא זה נקבע לעזאזל אבל כשאינו עושה הגרלה כלל וקורא את השם בלא הגרלה למ"ד הגרלה אינה מעכבת צריך לקרות שם על שניהם וכמ"ש רש"י ז"ל (ל"ט ע"ב) לר"י דאמר אף עליית גורל מתוך קלפי אינה מעכבת ואם יקרא הכהן שם חטאת על האחד ושם עזאזל על חברו הוקבעו ע"ש דבמקום שאינו עושה הגרלה כלל צריך לקרות השם על שניהם דקודם הגרלה אינן אפילו כקן סתומה ואפשר לשנותן לקרבן אחר לגמרי:
כתבו בת"י (יומא ס"ה ע"ב) על הא דאמרינן שם בפר ושעיר של יוה"כ שאבדו שאין כשרין ליוה"כ הבא משום דאין הגורל קובע משנה לחברתה ומקשינן ונייתי ונגריל ז"ל ונייתי ונגריל פי' ליוה"כ אחר יעשה גורל חדש אבל מה שהגריל ביוה"כ של אשתקד לא מהני מידי ותימה לריב"א א"כ שאין הגורל מועיל כלום למה ימות והלא יכול לשנותו לשעיר הנעשה בחוץ ולשעירי הרגלים ויש לדחות דמ"מ מהני מה שהגרילו עליהם שאין לשנותם לשום שעיר ואע"ג שאינו מועיל כלום לענין שכשיבוא יוה"כ אחר יגרילו ואולי יחול על שם של עזאזל על של עזאזל של שם שיהיה הגורל להיפך ממה שהיה אשתקד עכ"ל ומוכח מדבריהם נמי דההגרלה עושה ב' דברים שעושה אותן כמו קן סתומה וגם מפרש איזה לשם ואיזה לעזאזל ורק פירושן לא מהני לשנה הבאה אבל קביעותן לאותן השעירים מהני אף ליוה"כ הבא וא"י לשנותן לשעיר הנעשה בחוץ ונראה בטעמו של דבר דמקצת הגרלה מהני ליוה"כ אחר ומקצתו לא מהני אע"ג דאין הגורל קובע משנה לחברתה ונראה דזה דהגרלה קובעת שאי אפשר לשנותן לשעיר הנעשה בחוץ אינה משום דההגרלה עצמה עושה זאת רק ע"ז מהני קריאת שם דאף למ"ד הגרלה מעכבת היינו רק דלהתפרש איזו לשם ואיזו לעזאזל לא מהני קריאת שם וצריך דוקא הגרלה אבל לקובען שיהיו אלו השעירים לשם ולעזאזל הוא קביעות כשאר קרבנות שהוא ע"י זה שמיחדן לכך א"כ כיון שמגריל עליהם אין לך יחוד גדול מזה דע"י מעשיו הוא מוכיח שמיחדן לשם ולעזאזל וזה מהני אף ליוה"כ אחר וזה דאמרינן דב' שעירי יוה"כ עד שלא הגריל עליהן חייבין עליהם בחוץ מפני שראוים לשעיר הנעשה בחוץ ומשמע אף כשיחדן שיהיו לשם ולעזאזל שהרי קורא אותם ב' שעירי יוה"כ ומ"מ יכול לשנותן לשעיר הנעשה בחוץ נראה הטעם משום דקי"ל דק"צ סכין מושכתן למה שהן וקודם לכן יכול לשנותן לקרבן אחר אעפ"י שיחדן וכן שעירי יוה"כ עד שלא הגריל עליהם יכול לשנותן לקרבן אחר אעפ"י שיחדן כשאר ק"צ אך זהו רק משום תנאי ב"ד שיהיה אפשר לשנותן כמ"ש תוס' שבועות אך זה דוקא קודם הגרלה אבל לאחר הגרלה שכבר עשה בהם מצוה אי אפשר תו לשנותן:
ובעיקר מה דאמרינן דאין הגורל קובע משנה לחברתה דמשמע דקביעות של קריאת שם מהני אף משנה לחברתה ויש לעיין מ"ש זה מזה ונראה לפרש הטעם דהנה זה דבשאר קרבנות כגון שעיר של ר"ח שנאבד דיכול להקריבו בר"ח אחר אע"ג דהוי חטא שלאחר הפרשה כתבו התוס' (שבועות י' ע"א) ד"ה מהו משום דכיון שנאבד בטל הפרשתו ע"ש והנה בשאר קרבנות שנקבעין ע"י קריאת שם הקריאת שם שלהם אפשר לחלק כגון שעיר של ר"ח שיש עליו קריאת שם לחטאת של ציבור ויש ג"כ עליו קביעות שיהיה לר"ח זה ויכול לעשות הב' קביעות בזה אחר זה לקרות עליו שם חטאת הציבור ואח"כ לקובעו לאיזה ר"ח שירצה וב' קריאות שם הם א"כ כשנאבד ועבר הר"ח כיון שאינו ראוי עוד על ר"ח שהופרש נעקרה הפרשתו אבל נעקר ממנו רק הקביעות לר"ח זה אבל שם חטאת הציבור אינו נעקר דעדיין ראוי הוא לזה ויכול לשנותו לר"ח אחר אבל בשעיר של יוה"כ דקביעותו ע"י גורל והגורל קובעו שיהיה לשם וגם קובעו ליוה"כ זה דהא א"צ לבד מההגרלה גם לקרות עליו שם שיהא ליוה"כ זה שזהו ג"כ בכלל קביעות הגורל וא"כ כשנאבד ועבר יוה"כ ואינו ראוי עוד ליוה"כ זה וכיון שנאבד נעקרה קביעותו אך כאן אי אפשר שתעקר רק קביעותו ליוה"כ זה ותשאר הקביעות שיהיה לשם או לעזאזל כיון דשניהם קבע הגורל וההגרלה אחת היא ואי אפשר שתחלק וכיון שבטלה קביעות ההגרלה בטלה לגמרי ובההיא דיומא שם בפר ושעיר של יוה"כ שנאבדו והפריש אחרים תחתיהם כו' דמקשינן לר"י אמאי ימותו יקרבו בשנה הבאה ואמרינן משום דאין הגורל קובע משנה לחברתה יש לעיין מעיקרא דס"ד דהגורל קובע מה משתכר אם ישהה אותו ליוה"כ הבא הרי צריך אז בשביל השעיר השני להביא שנים ולהגריל דהא ר"י ס"ל הגרלה מעכבת ואחד מהם ימות כדאמר ר"י במתני' שם דהשני ימות א"כ עכ"פ אחד ימות ומאי משתכרין בזה שישהו אותו ליוה"כ הבא ונראה דכוונת הש"ס דכיון דנאבד זה השעיר א"כ ע"כ הביאו שנים והגרילו עליהם לר"י דס"ל הגרלה מעכבת ואם נאבד אחד מהם צריך להביא שנים ולהגריל א"כ מקשינן דגם אותו השני לא ימות וישהה אותו ליוה"כ הבא יחד עם זה שנאבד ולא יהיה צריך אז להביא שעיר אחר כלל]:
כתבו התוס' (יומא מ' ע"א) ד"ה ואזדו בפלוגתא דר"י ור"ש אי הגרלה מעכבת ואמרינן ואזדו לטעמייהו יעמד חי כו' עד מתי יהא זקוק ליעמד חי עד שעת מתן דמו של חברו דברי ר"י רש"א עד שעת וידוי ופי' בתוס' שם איך תלי האי פלוגתא בהאי פלוגתא וכתבו דלר"י דס"ל דהמשתלח תלוי במתן דמו של חברו א"כ מועכבי אהדדי ובמת אחד מהם צריך להביא שנים אחרים דכל היכא דקרינן ביה ולקחו שני השעירים קרינן ביה נמי ונתן על שני השעירים גורלות אבל לר"ש דתלוי המשתלח רק בוידוי היינו במעשה שבגופו לא קרינן ביה ולקח את שני השעירים לא קרינן ביה ג"כ ונתן על שני השעירים גורלות ע"ש ולכאורה י"ל בפשוטו דאזדו לטעמייהו דר"ש דס"ל דזקוק ליעמד חי עד שעת וידוי ואם מת לאחר מתן דמו של חברו וקודם הוידוי צריך להביא אחר א"כ ע"כ הגרלה אינה מעכבת דמה שייך הגרלה על שנים לאחר מתן דמו של הפנימי כיון דכבר נתכפר בהפנימי לגמרי איך יכול להביא שנים ולהגריל עליהם ויהיה אחד לשם ואחד לעזאזל דאיך אפשר שיחול שם על הפנימי כיון דנתכפר בו לגמרי וא"כ ע"כ יכול להפריש את המשתלח בלא הגרלה ואפשר כיון דקי"ל במנחות כ"ז דב' שעירי יוה"כ מעכבין זא"ז א"כ לר"ש דס"ל וידוי מעכב בשעיר המשתלח א"כ כ"ז שלא התודה על המשתלח לא נגמרה כפרתו של הפנימי אף לאחר מתן דמים שלו ושייך שיחול אז גם שם על הפנימי ואפשר להגריל אך בעיקר יש לעיין במת אחד מהם לאחר הגרלה למ"ד בע"ח אין נדחין דהשני כשר כדאמרינן ביומא איך מביא שנים ומגריל עליהם הא כתבו התוס' (במנחות פ' ע"א) במפריש ב' חטאות לאחריות דלא מיירי בהפרישן בזא"ז כיון שכבר הפריש אחד לחטאת אינו יכול לחול על השני שם חטאת ואף לא מיירי בהפרישן בב"א דכל שאינו בזא"ז אף בב"א אינו אלא מיירי דוקא באומר יקדוש אחד מן השנים ע"ש א"כ כיון דהיכא שכבר י"ל חטאת להתכפר בו א"י לחול שם חטאת על שני א"כ הכא איך אפשר להביא שנים ולהגריל ויחול השם על שניהם אחד לשם ואחד לעזאזל כיון שזה השעיר החי כשר הוא וראוי לכפרה ואם של שם הוא איך אפשר לחול על אחד מהשנים שמגריל עתה שיהיה לשם כיון שכבר י"ל חטאת לשם וכן לעזאזל וצ"ל כיון דאין החטאת נקבע אלא ע"י גורל וכיון דאחד מהם מת וצריך הוא לחטאת אחד ואי אפשר לקרות עליו שם חטאת אלא בהגרלה והגרלה לא אפשר אלא בשנים א"כ קריאת שם על השני הוא לצורך החטאת שצריך לו ואם לא יפריש אחר תחת זה שמת אף החטאת השני הקיים ג"כ אי אפשר לעשות בו שום עבודות דהא אי אפשר זה בלא זה דהא אם מת המשתלח ישפך הדם דכיון דאין המשתלח אי אפשר לעשות עבודות בהדם ואם מת הפנימי אי אפשר ג"כ להתכפר בהמשתלח כ"ז שלא נתן מתן דמו של הפנימי דהא למ"ד בע"ח נדחים נשפך הדם ימות המשתלח דנדחה דאי אפשר להתכפר בו היכא דליכא פנימי א"כ נמצא במת המשתלח והפנימי קיים כיון דאי אפשר להתכפר בהפנימי בלא המשתלח ואי אפשר ג"כ להפריש משתלח אחר בלא הגרלה ואי אפשר להגרלה אא"כ יחול שם אף על הפנימי נמצא דזה שמפריש עתה עוד פנימי הוא לצורך אותו חטאת הפנימי עצמו דאם לא יעשה כן אי אפשר לו להתכפר בפנימי כלל ומש"ה חל כיון דצורך אותו חטאת הוא ולפ"ז אתי שפיר למ"ד הגרלה אינה מעכבת דאמרינן דאם מת אחד מהם מביא חברו שלא בהגרלה והקשו ברש"י ז"ל ותוס' הא מ"מ הגרלה מצוה היא ולפ"ז כיון דהגרלה אינה מעכבת אי אפשר להגריל כלל במת אחד מהם דכיון דיכול להביא אחר תחת זה המת בלא הגרלה אי אפשר לחול שם על שנים כיון דא"צ אלא אחד ואע"ג דהגרלה הוי מצוה הוא רק מצוה בשביל זה החטאת שצריך לו והיינו המת דמצוה שיפרישנו ע"י הגרלה אבל בהחטאת הקיים אין נפקותא כלל אם יפריש השני ע"י הגרלה או בלא הגרלה וכיון דאותו החטאת הקיים ראוי לכפרה אי אפשר להפריש שני דאינו יכול להפריש חטאת שני כיון דכבר י"ל וע"כ צריך להביא השני שלא בהגרלה:
כתבו בת"י (יומא ל"ט) גבי סגן וכ"ג שניהם מכניסים ידיהם לקלפי והקשו דאיך כשרה הגרלה בזר ותי' דהגרלה אינה חשובה כ"כ עבודה והשעירים נקבעים ע"י כ"ג וכתבו עוד שם ז"ל אבל אין לומר שעבודתו מחנכתו לסגן זה בכ"ג שא"כ לא ישמש עוד אלא בח' כלים עכ"ל ונראה דאין הטעם משום דהגרלה לאו עבודה היא אינה מחנכתו דא"כ למאי דפרכינן באירע פסול בכ"ג לאחר תמיד ש"ש במאי מחנכין אותו למ"ד אבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כ"ה תקשה ליה אפילו אי אבנטו של כ"ג זהו אבנטו של כ"ה באירע בו פסול קודם הגרלה במאי מחנכין אותו דהא ליכא עבודה לחנכו אלא ודאי אפשר להתחנך בהגרלה אע"ג דהגרלה לאו עבודה היא דלחינוך לא בעינן שתהא עבודה גמורה אלא כיון שצריכה להיות בכ"ג מחנכתו וזה דאין הסגן מתחנך ע"י זה לכ"ג הוא משום דעושה ההגרלה בבגדי כ"ה ואפילו למ"ד עבודתו מחנכתו ולא בעינן בגדים מ"מ בעינן בגדים הכשרים אף לכ"ג אך בבגדי כ"ה שאין כשרים לכ"ג אף דעובד בהם עבודה המסורה לכ"ג ודאי אינו מתחנך דאדרבה בגדיו עושים אותו לכ"ה וכיון דקי"ל דאבנטו של כ"ה אינו כמו אבנטו של כ"ג ביוה"כ אינו מתחנך ולמ"ד שהם שוים צ"ל הטעם דאינו מתמנה הסגן לכ"ג ע"י הגרלה משום דמחוסר מנוי בפה.
ובסדר ההגרלה אמרינן בת"כ [עיין בת"י יומא ל"ז ד"ה בא] על השעירים מעמידין אותם בשער נקנור דכתיב והעמיד אותם לפני ה' פתח אהל מועד וכתיב בתריה ונתן אהרן על שני השעירים גורלות כו' ע"ש היינו דמפקינן שההגרלה היתה בשער נקנור מדכתיב והעמיד כו' לפני ה' פתח אהל מועד וכמו בסוטה שהיו מעמידין אותה בשער נקנור ומפקינן לה (בסוטה ח' ע"א) מדכתיב והעמיד הכהן את האשה לפני ה' כו' וכן המצורעין מעמידין אותם בשער נקנור ומפקינן לה התם ג"כ מדכתיב והעמיד הכהן המטהר כו' לפני ה' וכתב רש"י ז"ל שם לפני ה' והוא הפתח שבו דרך כניסה ויציאה לכל באי עזרה ע"ש והנה יש לעיין אם הגרלת השעירים היתה בשער נקנור שלא נתקדש וא"כ לאחר הגרלה כשהיה מעמיד את המשתלח כנגד בית שילוח היה ג"כ שם דל"ל להכניסו לפנים וכן הוא להדיא בסדר אתה כוננת ויעמידהו בשער המזרח כנגד בית שילוחו כו' א"כ איך אמרינן (ביומא ס"ו ע"ב) עתי אפילו בשבת עתי אפילו בטומאה ומקשינן למאי הלכתא אמר ר"ש לומר שאם נטמא משלחו נכנס טמא לעזרה ומשלחו ואם היה השעיר עומד בשער נקנור שלא נתקדש ליכא כאן איסור טומאה ואינו נראה ג"כ לומר דמיירי שנכנס השעיר בעצמו לפנים דא"כ יחזירנו טהור אחר לשער נקנור ומשם ישלחו המשלח כיון דמצות שילוח הוא רק משער נקנור והנה רש"י ז"ל (ל"ז ע"א) במתני' שם כתב בא לו למזרח חוזר אחוריו לצד מזרח סמוך לפתח שלא היו מכניסין השעירים להגריל אלא שיהיו בתוך חלל העזרה כו' עכ"ל היינו שמפרש דההגרלה לא היתה בשער נקנור עצמו כ"א סמוך לפתח והיתה בתוך חלל העזרה אך יש לעיין מהת"כ דאמרינן שהיתה בשער נקנור ומפקינן מקרא דלפני ה' פתח אהל מועד וכמו בסוטה דמפקינן מהאי קרא שמעמידין אותה בשער נקנור מיהו בסוטה גופא מצינו מחלוקת במנחות (פ"ח ע"ב) בין רש"י ז"ל והרגמ"ה אם היתה עומדת בשער נקנור ממש דרש"י ז"ל כתב שם שהיתה עומדת בשער נקנור ממש שהוא חוץ ע"ש אך מהרגמ"ה שם נראה שהיתה עומדת אצל שער נקנור בקודש ע"ש וא"כ מרש"י לרש"י ז"ל צ"ע:
ד
אחר ההגרלה הוא וידוי שני של הפר ושחיטתו וראיתי להגבורת ארי ביומא (מ"ב ע"ב) שכתב דשחיטת הפר א"צ בגדי כהונה דזה דצריכה להיות באהרן אינה מדין כהונה אלא מדין בעלים ע"ש אך אינו נראה כן מהירושלמי פ"ז ה"א דאמרינן דשחיטה רצה עובדה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן אבל בבגדי חול לגמרי משמע דפסול:
אחר שחיטת הפר היה נוטל את המחתה ועולה לראש המזבח וחיתה גחלים ואמרינן ביומא (מ"ג) דהאי מחתה היתה משונה משאר מחתות שהיה חותה לקטורת בשאר ימות השנה דבכל יום היה חותה בשל ד' קבין ומערה לתוך ג' קבין והיום חותה בשל ג' קבים ובו היה מכניס ובכל יום היתה כבדה והיום קלה ובכל יום היתה ידה קצרה והיום ארוכה כו' והכל משום חולשא דכ"ג. והנה הגבורת ארי כתב שם (מ"ד ע"ב) דביוה"כ אף הגחלים שהיה חותה לקטורת של מזבח הזהב ג"כ היתה באותה מחתה שהיה חותה לפני ולפנים כיון דכל הטעם שהיה חותה במחתה כזו הוא משום חולשא דכ"ג א"כ זה הטעם שייך ג"כ בגחלים של היכל ותמה שם דמדברי מסדרי עבודת היום מבעלי הפיוט הקדמונים ל"מ כן ע"ש ותמהני עליו שהרי הגחלים של הקטורת למזבח הזהב ביוה"כ לא היה כלל בכ"ג וכדאמרינן בתוספתא [שהביא המלחמות ביומא] בכל יום ב' כהנים נכנסים אחד בכף ואחד במחתה היום נוטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו בד"א בקטרת של לפני ולפנים אבל בקטרת של מזבח ה"ה כקטרת של כל ימות השנה עכ"ל א"כ ביוה"כ בקטרת של היכל כ"ה חותה גחלים ומכניס ול"ש חולשא דכ"ג כלל:
עוד הקשה שם הג"א כיון דלקטרת של לפני ולפנים שהיה מכניס מלא חפניו סגי בגחלים של ג' קבין א"כ בקטרת של שאר ימות השנה שהיה מקטיר רק פרס סגי בפחות א"כ בשבת למה היה חותה ג' קבין כיון דסגי בפחות ול"ל לעשות מערכה יתירה ולעשות מלאכת שבת ע"ש ולענ"ד נראה דג' קבין גחלים הוא שיעור כשאר שיעורים שבתורה ומשום דבעינן מלא המחתה גחלי אש וקים להו לרבנן דהאי מחתה היא מחתה של ג' קבים שהיתה במקדש שבה היה מכניס והרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' תמידין ה"ה כתב בקטרת של כל יום שהיה חותה בשל ד' קבין ומערה למחתה של ג' קבין ונתפזר כקב גחלים וכתב דאם נתפזר יתר על קב חוזר וחיתה ע"ש ונראה הטעם משום דחסר לה משיעור מלא המחתה ששיעורה באותה מחתה של ג' קבים:
ואחר החתיה הוציאו לו את הכף ואת המחתה והיה חופן ונותן לתוך הכף ובגמרא איבעיא לן אי חופן וחוזר וחופן ונראה דאף אם אינו חופן וחוזר וחופן וא"צ עוד הפעם לחפון בפנים מ"מ אינו מקטיר מן הכף על הגחלים אלא לכ"ע נותן מהכלי לחפניו ומקטיר דאף בקטרת של כל השנה דא"צ חפינה מ"מ לא היה מקטיר מן הכלי רק נותן לחפניו כדאמרינן בסדר תמיד נתפזר ממנו לתוכו נותנו לו בחפניו וכתב בפי' הרא"ש ז"ל שם דלאו דוקא המתפזר אלא כל הקטרת היה נותן לו בחפניו ומקטיר והנ"מ בין אם חופן וחוזר וחופן או אין חופן וחוזר וחופן הוא רק דא"צ לעשות חפינה גמורה כהלכתה אך הר"ח כתב שם מ"ט אי אין חופן וחוזר וחופן אלא מערה הקטרת מן הכף אל המחתה ודיו עכ"ל ונראה מזה דס"ל דשאני הקטרת הקטורת לפני ולפנים מההקטרה בהיכל:
ובסדר החפינה אמרינן (מ"ז ע"ב) אמר ר"פ פשיטא לי מלא חפניו כדחפני אינשי ואיבעי לן מהו שיעשה מדה לחפינה אי גמרינן מקמיצה דכתיב בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ והנה הת"י שם (מ"ז) כתבו שלא יעשה מדה לקומץ פי' בקונטרס שלא יעשה כלי למדת קומצו ואין נראה לר"ש דקומץ משמע שי"ל לקמוץ בידיו כו' ע"כ נראה לר"ש לפרש שלא יעשה מדה לקומץ היינו שלא יתן תחלה מדת קומצו בכלי ואח"כ יקמוץ אלא בקמיצתו י"ל למוד עכ"ל ויש לעיין אי זה שלא יעשה מדה לקומץ היינו שצריך למוד בשעת קמיצתו א"כ ה"נ זה דאמרינן שלא יעשה מדה לחפינה היינו שצריך למוד בחפינתו שיעור מלא חפניו ולא שימוד קודם א"כ למ"ד דחופן וחוזר וחופן נמצא דבשעת החפינה השניה אינו מודד שהרי כבר מדד בחפינה הראשונה שיעור מלא חפניו ונתן בכלי ואח"כ חופן עוד הפעם מן הכלי מה שנתן מהחפינה הראשונה ונמצא עתה אינו מודד כלל אלא מכניס לידו את המדוד כבר ונמצא שאין זו חפינה כלל:
ובבין הבינים של מלא חפניו היא איבעיא ולא אפשיטא אם הם בכלל מלא חפניו והנה בבין הבינים של קומץ ג"כ מסקינן בגמרא דהוי ספק ואמרינן דקמצי שמיני והנה בבין הבינים של מלא חפניו יש לעיין היכא עבדינן כיון דהוי ספק דהכא ל"ש דחפני שמיני דהא בעינן בכ"ג דוקא ואם יקטיר גם את בין הבינים שמא אינו בר הקטרה וקא עביד מלאכה ביוה"כ ואפשר כיון שנותנן בב"א עם הקטרת ליכא מלאכה דאורייתא דאינו רק מרבה ואע"ג דהיתר של מרבה הוא רק ביו"ט ולא בשבת. מיהו אף בשבת יש מחלוקת הראשונים ז"ל אם יש במרבה משום מלאכה דאורייתא ובזה הוי מתיישב ג"כ מה שהקשה הגבורת ארי במקטיר קטורת חסרה דבמיתה ומקשינן בגמרא תי"ל משום ביאה ריקנית ומתרצינן כגון דעייל ב' הקטרות אחת שלמה ואחת חסרה דליכא משום ביאה ריקנית ואיכא רק משום מקטיר קטרת חסרה והקשה הג"א הא מ"מ איכא כרת משום מלאכה ביוה"כ ולפ"ז מצי מיירי שנתן שניהם בב"א דהוי רק מרבה]:
לאחר שחפן ונתן לתוך הכף נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' עבודת יוה"כ כבר ביארנו שהולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים ושאר עבודות לפיכך היה מן הדין שיוליך המחתה בשמאלו וכף הקטורת בימינו אבל מפני כובד המחתה ועוד שהיא חמה כו' לפיכך נוטל המחתה בימינו וכף הקטורת בשמאלו וכו' והקשה הכ"מ שם כיון דהולכה בשמאל פוסלת איך הכשירו כאן מפני טעמים הללו ע"ש ונראה דהרמב"ם ז"ל ס"ל כהת"י יומא (ל"ט) גבי סגן וכ"ג שניהם מכניסים ידיהם לקלפי דאמרינן דשמאלו של כ"ג וימינו של סגן כי הדדי נינהו וכתבו הת"י ז"ל וכשרה עבודה זו בשמאל כמו הוצאת כף ומחתה בכ"ג ביוה"כ שצריך לו שתי ידים לפי שאי אפשר בעבודה אלא הוא עכ"ל והיינו שכל היתר של שמאל ביוה"כ הוא משום דאי אפשר בענין אחר א"כ ה"נ זה שנוטל מחתה בימינו וכף בשמאלו משום דאי אפשר בענין אחר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שזו כבדה וזו חמה ואינו יכול לסובלה עד הארון בשמאלו א"כ זה גופא מתיר ליטול הכף בשמאלו והנה בירושלמי יומא (פ"ה ה"א) מפורש כדברי הרמב"ם ז"ל אמר ר' ינאי הולכה בזר פסולה ואמרינן שם דשמאל כזר דמי ומקשינן מההיא דנטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו ומתרצינן משום דלא אפשר דאינו יכול לעשותו ע"ש והנה הלח"מ הקשה שם דמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל דאילו הוי איפכא שהיה נוטל הכף בימינו והמחתה בשמאלו הוי שפיר דמי ולא היה פסול שמאל ואמאי הא מ"מ הולכת הגחלים עבודה היא ואיך כשרה בשמאל וכתב דל"ד להולכת הקטורת דדמי להולכת הדם כו' ולענ"ד נראה דהולכת הגחלים אינה עבודה כלל כיון דאינן אלא מכשירי קרבן כדאמרינן בפ' הוציאו לו (מ"ח ע"ב) דרק צריך להקטיר הקטורת על הגחלים והם רק כמו עצים דשאר קרבנות מקטירים על עצים וקטורת על גחלים והם העצים שלהם והולכת עצים לאו עבודה היא כדאמרינן (ביומא כ"ז):
הקשה הגבורת ארי (במלואים) בההיא דכף ביוה"כ ל"ל מלא חפניו והביא כתיב ואמרינן משום דלא אפשר עבדינן כדאשכחן בנשיאים ומדאצטריך לטעם כדאשכחן בנשיאים משמע דאיכא דררא דאיסורא במה שמכניס בכלי וצריך למגמר מנשיאים וכתב הג"א דס"ד שיהא אסור להכניס בכלי משום דצריך ליטול הכף בשמאלו ואיכא פסול שמאל מש"ה הו"א דצריך דוקא להכניס בחפניו עי"ש ולענ"ד אינו מתיישב בזה דאם מכניס בחפניו ג"כ איכא פסול שמאל דכל שעושה בב' ידיו איכא פסול שמאל כדאמרינן בתוספתא פ"ק דזבחים קיבל בימינו ובשמאלו כאחד פסול
ובפרת חטאת דצריך לקבל בשמאל ואם שינה פסול כדאמרינן בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל פ"ג דפרה יש לדון אם הפסול בקיבל בימין הוא משום דאותה עבודה צריכה להיות בשמאל ואם עשאה בימין פסול כמו בעבודה שצריכה ימין אם עשאה בשמאל פסול או הטעם משום דבפרת חטאת מקבל הדם ביד ולא בכלי וידו ככ"ש דמי וזה דצריך לקבל בשמאל הוא משום דרק השמאל דינה ככ"ש לענין זה ואם קיבל בימין אינו מקדש הדם ואינו משום דאותה עבודה צריך לעשות בשמאל ונ"מ לשיטת הראב"ד ז"ל פ"ק מהל' פרה דאף דאמרינן בספרי דמצותה מצות יד ולא מצות כלי מ"מ אין זה לעכב ואם קיבל בכלי בדיעבד כשר ע"ש ולפ"ז אם קיבל בכלי אף בימין כשר דאין הטעם משום דבעינן העבודה בשמאל דוקא וצ"ע בזה:
ה
אחר הקטורת היה מכניס דם הפר ומזה אחת למעלה וז' למטה ואח"כ שוחט השעיר ומכניס דמו ומזה ממנו כמו מדם הפר ואח"כ מזה מהם בהיכל והנה יש לחקור כשמוציא הדם מקה"ק להיכל להזות על הפרוכת אם צריך אז לאחוז המזרק בימין דהוי הולכה והכשר דיוה"כ בשמאל הוא רק בהכנסת כף ומחתה או אפשר כיון דלא היה מזה תיכף כשמכניס הדם להיכל אלא היה נותנו מתחילה על הכן כדאמרינן ביומא אין זו הולכה דאינו מוליכו להזאה או כיון דמ"מ מקרבו לפרוכת שצריך להזות עליו אח"כ הולכה היא והנה לפ"ז לר"י דס"ל דלא היה שם אלא כן אחד בלבד נטל דם הפר והניח דם השעיר והנה נטילת דם הפר מן הכן ודאי הולכה שהרי צריך עתה להזות ממנו ונטילה הולכה היא דהוי הולכה ביד וצריך ליטול בימין וא"כ כשמניח אח"כ דם השעיר ע"כ היתה בשמאל וצ"ל שהיה עומד אז בין הפרוכת להכן דע"י הנחה על הכן לא היה מקרבו לפרוכת עוד אפשר כיון שאין הדם צריך להיות נוגע בפרוכת ויכול לעמוד בשעת ההזאה בכל מקום שירצה רק שיהיה בין הפרוכת למזבח אין ההולכה בהיכל חשובה הולכה כלל כיון שיכול לעמוד בכ"מ שירצה אין זה קירוב לעבודה ואע"ג דבדמים הנתנים על מזבח החיצון ג"כ יכול לעמוד בכ"מ שירצה ולזרוק ומ"מ חשוב הולכת הדם עבודה התם כיון דצריך ליגע הדם במזבח כיון דנוח יותר לעשות זריקה כשהוא קרוב למזבח מקרי מהלך במקום שצריך להלוך אבל בהזאות על הפרוכת דא"צ להיות נוגע וצריך רק להזות כנגד הפרוכת וזה יכול לעשות בכ"מ שעומד שם אין ההולכה בהיכל הולכה כלל וצ"ע בזה:
[כתב הר"ח ביומא (מ') דלאחר שהזה מדם הפר על הפרוכת היה מוציאו ונתנו לממרס ומזה מדם השעיר על הפרוכת ע"ש היינו דס"ל דזה שהיה מניח על הכן הוא רק לאחר הזאת בין הבדים אבל לאחר הזאת פרוכת לא היה מניח על הכן אלא נותנו להממרס וזה דאמרינן במתני' (נ"ג ע"ב) נטל דם השעיר והניח דם הפר והזה ממנו על הפרוכת כו' אין הכונה שהניח על הכן אלא נותנו להממרס והנה זה דנותנו אז להממרס ע"כ חוץ להיכל היה דהא פורשין מן ההיכל בשעת הזאת הדם וגם בין האולם ולמזבח אסור בשעת הזאת הדם בהיכל וצ"ע מנ"ל זה]:
לאחר שהזה על הפרוכת נותן על קרנות מזבח הזהב ואיכא פלוגתא דתנאי אי מערבין לקרנות ואיכא נמי פלוגתא מאיזה קרן הוא מתחיל דאיכא למ"ד מקרן מזרחית דרומית ואיכא למ"ד מקרן מזרחית צפונית ואמרינן דלכ"ע בההוא קרן דפגע ברישא לא עביד מ"ט אמר שמואל דא"ק ויצא אל המזבח עד דנפיק מכוליה מזבח והנה יש לחקור למ"ד אין מערבין לקרנות ואחר שנתן מדם הפר על הקרנות צריך לילך לכן וליטול דם השעיר, אם מתחיל אז מהאי קרן דפגע ברישא אם הקפידא דויצא אל המזבח עד שיצא מן המזבח כוליה הוא בתחילת המתנות של מזבח הזהב שלא יתחיל עד שיצא מן המזבח כוליה או הקפידא על כל דם ודם שלא יתחיל ממנו עד שיצא מן המזבח כוליה:
הקשה הגבורת ארי על הא דאמרינן ביומא במקצת דמים נתערבו ומקצתן לא נתערבו דפשיטא דנותן מאותן שלא נתערבו ואיבעי לן בהנך שנתערבו אם שירים הם וליסוד אזלי או דחויין הן והקשה אמאי הוו דחויין הא יכול לזרוק מהן על מזבח הזהב דלא איכפת לן במה שנתערבו כיון דקי"ל דמערבין לכתחילה לקרנות ע"ש והנה בירושלמי יומא (פ"א ה"ה) איבעיא לן בקיבל מדם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות ליתן מאחד בין הבדים ומאחד על הפרוכת כו' איזה מהם צריך להערות היינו לערבו לקרנות ואמרינן דתלוי בפלוגתא דר"ז ור' הילא בהגריל ג' זוגות ליתן מאחד בין הבדים ומאחד על הפרוכת כו' איזה מהזוגות משתלח דלר"ז כיון שנתכפר בכולן כולן משתלחין ולר"ה אינו משתלח אלא של זוג האחרון הואיל וגמר בו כפרה וה"נ לר"ז כל הג' כוסות צריך להערות ולר"ה רק אותו שגמר בו כפרה ע"ש ונראה מזה דהעירוי תלוי בכפרה ופליגי רק אי בעינן גמר כפרה א"כ אותו הדם שנתערב כוס בכוסות כיון שלא עשה מהם ההזאות וגם אינו ראוי להזאות ג"כ אינו זקוק להערות:
עוד נראה הטעם משום דהעירוי של דם הפר לתוך דם השעיר עבודה היא כמו טבילת אצבע וליקוט לבונה דהוי כמו הולכה דכיון דלא סגי בלא"ה ע"י שמערה דם הפר לתוך דם השעיר מקרבו לעבודה וכמו ליקוט לבונה דהוי הולכה שלא ברגל א"כ צריך להיות בכ"ג והכא שנתערבו מעצמן כמ"ש רש"י ז"ל שם דמיירי שנשפך משני מזרקות לתוך מזרק שלישי מש"ה לא עבדינן מנייהו [הנה יש לחקור למ"ד מערבין לקרנות אם הם ב' מתנות מדם הפר ומדם השעיר רק שנותן שניהם כאחת וא"כ לרבי דס"ל בזבחים (ע"ה) דמתנה צריכה שיעור ובנתערב דם של ב' חטאות ונתן רואין את המתנה אם יש בה כדי לזה וכדי לזה כשרה ואם לאו פסולה ה"נ צריך ליתן שיהא שיעור מתנה לדם הפר ולדם השעיר או אינה רק מתנה אחת רק גזיה"כ שתהא המתנה מדם הפר ומדם השעיר ואף לרבנן איכא נפקותא אם חישב בשעת מתן קרנות שנותן רק דמו של אחד מהם חוץ לזמנו אם ב' מתנות הם אם מחשב על דם הפר או על דם השעיר לחוד שפיר הוי מחשבה ואי מתנה אחת היא כשמחשב על חצי מתנה לאו כלום היא]:
ו
לאחר עבודות שבפנים היה מתודה על שעיר המשתלח וסומך שתי ידיו עליו ומתודה כו' ומסרו למי שהיה מוליכו והנה בסמיכה זו יש לעיין מה טיבה אם היא רק צורך הוידוי דאין וידוי בלא סמיכה וכמ"ש לעיל או די"ל דין סמיכה ממש והנה במנחות (צ"ב) אמרינן דלר"י בכלל הנך ב' סמיכות בציבור הוא ג"כ סמיכת שעיר המשתלח ומקשינן הא בעינן סמיכה בבעלים ואמרינן דלר"י אף בזה אהרן ובניו מתכפרים בו ע"ש ומוכח דהוי סמיכה גמורה דאי הוי רק צורך הוידוי למה בעינן בעלים ויש לעיין הא בסמיכה בעינן תכף לסמיכה שחיטה והכא ל"ש זה וצ"ל דבמקום דליכא שחיטה כלל שייך סמיכה בלא שחיטה עוד אפשר לומר דדחייתו לצוק זהו שחיטתו כדאמרינן ביומא (ס"ד ע"א) לענין אותו ואת בנו ולפ"ז בעינן שתכף אחר הוידוי ישלחו וכדקתני במתני' שם בא לו אצל שעיר המשתלח סמך ב' ידיו עליו ומתודה כו' מסרו למי שהיה מוליכו כו' דתכף שאחר שהתודה מסרו לשילוח ואע"ג דהדחיה לצוק היה אח"כ מ"מ צריך לעשות התכיפות כמה דאפשר ולשלחו תיכף וזהו התכף שלו:
ואם הוידוי מעכב פלוגתא דר"י ור"ש דלר"י אינו זקוק ליעמד חי אלא עד שעת מתן דמים של חברו אבל אם מת קודם וידוי אין הוידוי מעכב ולר"ש הוידוי מעכב ונראה דר"ש לטעמיה אזיל דס"ל בשבועות דהוידוי של שעיר המשתלח מכפר כפרה בפ"ע דאמר כשם שוידוי שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר עבירות כן וידוי הפר מכפר על הכהנים ולר"י דוידוי אינו מעכב ע"כ ס"ל דטמידתו של שעיר המשתלח בשעת מתן דמיו של הפנימי זהו מכפר על שאר עבירות מיהו אפשר דאף ר"י מודה דכפרה של שעיר המשתלח הוא ע"י הוידוי שלו דכפרה בכדי לא אשכחן ומ"מ ס"ל דאם מת המשתלח קודם וידוי א"צ להביא אחר אע"ג שמחוסר כפרה דאין קרבנות של יוה"כ באין בשביל כפרה רק הם חובת היום אלא שגם מכפרים וכיון דבשביל עבודת היום אינו זקוק ליעמד חי רק עד שעת מתן דמיו של זה אם מת קודם א"צ להביא אחר אע"ג דמחוסר כפרה:
ובעיקר מה דאמרינן עד מתי זקוק ליעמד חי עד שעת מתן דמים של חברו יש לחקור אי בעינן דוקא שיעמוד בעזרה אבל לאחר שהתחיל שילוחו אף שחי הוא כיון דאינו בעזרה לא מהני דבעינן עמידתו בעזרה בשעת מתן דמיו של זה או כל שהוא חי אפילו בחוץ שפיר דמי:
עוד יש לחקור בנשפך הדם דמביא שנים ומגריל עליהם ואיבעי לן לרבנן דכולן נשרפים אבית הדשן כמה שעירים משלח ואמרינן דאינו משלח אלא אחד משום דכתיב אותו ויש לחקור על כמה שעירים הוא מתודה אי צריך וידוי על כל השעירים כמו דכל השעירים טעונים שריפה:
ומצות שילוחו הוא למדבר ולטומאת בגדים אמרינן דמשיצא חוץ לחומת ירושלים מטמא בגדים והנה יש לחקור בנוב וגבעון דגם שם היה דין שילוח של המשתלח כדאמרינן ביומא המדברה כו' לרבות נוב וגבעון כו' כיון שלא היה שם מחנה ישראל מאימתי מטמא בגדים:
אמרינן בשעיר המשתלח שהיה חולק לשון של זהורית חציו קושר בהר וחציו קושר בין קרניו כו' ויש לעיין הא אותה קשירה שקושר בין קרניו הוא קשר של קיימא שאינו עומד להתיר שהרי דוחפו לצוק א"כ איך אותה קשירה דוחה יוה"כ ושבת דודאי אין אותה קשירה של לשון של זהורית מדאורייתא דהא אמרינן ביומא (ס"ז) דרק ב"ד התקינו לעשות כן ואפילו אי נימא דהאי קשירה עניבה היא מ"מ אכתי תקשה לר"י דס"ל דאין חילוק בין עניבה לקשירה וצ"ע:
והנה יש לחקור בשילוח של שעיר המשתלח אי כשר בלילה היינו למוצאי יוה"כ כיון דהשילוח אינו מעכב כפרה דהא לר"י עד מתי זקוק ליעמד חי עד שעת מתן דמים של חברו ולר"ש עד שעת הוידוי אבל לכ"ע לאחר הוידוי אם מת א"צ להביא אחר דשילוח אינו מעכב והוי כשירי מצוה דאין מעכבין וא"כ כשר אפילו בלילה כמו הקטרת אימורים מקרבנות של יוה"כ שכשרים בלילה למוצאי יוה"כ וכן שריפת פר ושעיר של יוה"כ כשר בלילה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל אך לפ"ז יש לעיין איך שילוחו דוחה שבת דאמרינן עתי אפילו בשבת בשלמא איברים ופדרים ושריפת פרים דשורפין ביוה"כ ובשבת ואין ממתינין להם עד שתחשך הוא משום חביבה מצוה בשעתה כדאמרינן בגמרא אך זה דחביבה מצוה בשעתה דוחה שבת אמרינן במנחות פ' ר"י דהוא דוקא אם כבר ניתנה שבת להדחות בעיקר עבודתן וא"כ בשעיר המשתלח דלא ניתנה שבת להדחות דמאי איסור שבת יש בו בלא שילוחו וא"כ הא דבעינן למילף במנחות דקצירת העומר דוחה שבת מאיברים ופדרים (דילפינן מקרא דכל מושבותיכם דדוחין את השבת] דחביבה מצוה בשעתה דוחה שבת ודחינן דשאני התם דכבר ניתנה שבת להדחות לילף משעיר המשתלח דדוחה שבת אף שאפשר בלילה ואף שלא ניתנה שבת להדחות ונראה דמש"ה השילוח דוחה שבת משום אימורי חטאת דאינו רשאי להקריבן עד שיגיע השעיר למדבר כדאמרינן ביומא (ס"ג ע"ב) א"ל לכ"ג הגיע השעיר למדבר כו' וכתב רש"י ז"ל שאינו רשאי להתחיל בעבודה אחרת עד שהגיע השעיר למדבר שנאמר ושילח את השעיר במדבר ואח"כ ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה עכ"ל וחלב החטאת דוחה שבת משום דחביבה מצוה בשעתה כשאר אברים ופדרים א"כ הוי כמו מכשירין של אימורי חטאת ובזה הוי מתיישב שפיר מה שמקשים העולם בההיא דעתי אפילו בשבת ומקשינן בגמרא למאי הלכתא ואמרינן שאם חלה מרכיבהו על כתפו וקשה דדחיה לצוק הוא נטילת נשמה והוי איסור שבת ולפ"ז באמת דחייתו לצוק לא היה דוחה שבת דאפשר בלילה וזה דשילוחו דוחה שבת הוא רק משום דמעכב שאר עבודות ומשום דכתיב ושילח השעיר המדברה ואח"כ חלב החטאת יקטיר המזבחה ורק השילוח למדבר מעכב שאר עבודות ולא דחייתו לצוק כדאמרינן במתני' שם א"ל לכ"ג הגיע שעיר למדבר כו' וא"צ רק להמתין עד שיגיע השעיר למדבר וכדאמרינן שם אמר ר"י והלא סימן גדול היה להם מירושלם עד בית חידודו ג' מילין ופי' רש"י ז"ל עד בית חידודו הוא ראש המדבר ושם נתקיים ושילח את השעיר במדבר עכ"ל ומוכח דא"צ להמתין רק עד שיגיע השעיר לראש המדבר וכדאמרינן שם בגמרא קמ"ל דקסבר ר"י כיון שהגיע שעיר למדבר נעשה מצותו] א"כ הדחייה לצוק מצד עצמו לא היה דוחה שבת כלל ורק השילוח למדבר דוחה שבת משום דמעכב לשאר עבודות וא"כ שפיר מקשינן מאי איסור שבת יש בשילוחו ואמרינן דאם חלה מרכיבו על כתפו אך השתא כיון דשילוחו דוחה שבת משום דמעכב שאר עבודות א"כ גם דחייתו דוחה משום חביבה מצוה בשעתה כיון דכבר ניתנה שבת להדחות אצל שילוח ואף בלא חלה חשוב ג"כ ניתנה שבת להדחות כיון דאם היה חלה היה מותר לחלל שבת:
הנה ביומא (ס"ז) איפלגו רב ושמואל באברי שעיר המשתלח אי מותרין בהנאה ונראה משם דקודם דחייתו לצוק לכ"ע אסורין בהנאה ויש לעיין אמאי לא חשיב נעשה מצותן קודם שילוח דהא השילוח א"צ בגדי כהונה דהא כשרה בזר כדאמרינן בגמרא א"כ כשהתודה על השעיר שהיא עבודה הצריכה בגדי כהונה כבר חשיב נעשה מצותו וכמ"ש תוס' מעילה (י' ע"א) בבשר ק"ק שנטמא דמש"ה חשיב נעשה מצותן ואינו מועלין אע"ג דאיכא מצות שריפה משום שהשריפה א"צ בגדי כהונה וכן ביומא (נ"ט) כתבו דמש"ה קטורת לאחר שעלה תמרתו יצא מידי מעילה אע"ג דאיכא דישון מזבח הפנימי משום שאין זו עבודה הצריכה בגדי כהונה וצ"ע:
ובהיזה בין הבדים ואח"כ נשפך הדם דמביא דם אחר ומתחיל בפרוכת ואפלגי תנאי אם כולן נשרפין אבית הדשן או אינו נשרף אלא אחרון הואיל וגמר בו כפרה ואיבעיא לן כמה שעירים משלח ומסקינן דאינו משלח אלא אחד משום דכתיב אותו וכתב הריטב"א ז"ל שם דהשאר ירעו עד שיסתאבו ויפלו דמיהם לנדבה ע"ש ולענ"ד יש לעיין טובא בזה דהכא לא שייך רעיה שהרי נתכפר בכולן דהא איבעיא לן בגמרא ראשון משלח משום דמצוה בראשון או אחרון משלח משום דגמר בו כפרה א"כ נתכפר בשניהם רק בהשני גמר בו כפרה ולר"י דכפרת המשתלח הוא במה שזקוק ליעמד חי עד שעת מתן דמיו של חברו א"כ הראשון כפרתו במה שהיה עומד חי בשעת מתן דמיו של חברו בין הבדים ואח"כ כשהביא זוג שני גמר כפרה בהשני במה שעמד חי בשעת מתן דמו של חברו בהיכל וכיון שנתכפר בשניהם ורק שהשילוח באחד משום דכתיב אותו מה שייך כאן רעיה דזה שייך רק היכא שהפריש קרבן ולא נתכפר בו דהוי מותר ומותר חטאת אזיל לנדבה אבל בנתכפר בו מה שייך שיפול לנדבה וצע"ג:
ונראה דלמ"ד אברי שעיר המשתלח מותרין בהנאה משום דנעשה מצותן אותן השעירים שא"צ לשלחן מותרין בהנאה כיון דא"צ שילוח כבר נעשה מצותן:
ז
אחר השילוח בא לו כ"ג לקרות והקריאה כשרוצה הוא בבגדי בוץ או בבגדי עצמו וקריאת הפרשה מעכבת כמ"ש רש"י ז"ל במתני' שם דילפינן ממילואים שאף מקרא פרשה מעכב והנה באירע טומאה בכ"ג דמתמנה אחר תחתיו לפמ"ש הת"י ביומא דהשני אינו אלא שלוחו של ראשון דפר ואיל קרבין משל ראשון ולא משל שני כדאמרינן בירושלמי נראה דקריאת הפרשה הוא בראשון ולא בשני כיון דקריאת הפרשה היתה בעזרת נשים דטמא מותר ליכנס לשם ואפשר בראשון:
לאחר הקריאה היה מקריב אילו ואיל העם ומוספין ואמרינן בגמרא אי בבגדי בוץ קורא קידש ידיו ורגליו פשט ירד וטבל עלה ונסתפג והביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו כו' וביומא (ל"ה) מפקינן לה מקראי דבין בגד לבגד טעון טבילה וב' קידושין ואמרינן דה' טבילות וי' קידושין טובל כ"ג ומקדש בו ביום ואמרינן שם (ל' ע"ב) ובזבחים (י"ט) דכ"ג שלא טבל ולא קידש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה ועבד עבודתו כשרה ואחד כ"ג ואחד כ"ה שלא קידש ידיו ורגליו שחרית ועבד עבודתו פסולה ע"ש והנה יש לעיין דאמאי אינה מעכבת רק הקידוש של שחרית דהקידוש שהיה אחר קריאת הפרשה אמאי לא יעכב כיון דהקריאה היתה בעזרת נשים ויציאה מועלת בקידוש ידים ורגלים כדאמרינן בזבחים (כ') ואין לומר כיון דיוצא לצורך עבודה לא מסח דעתו דהא מקשינן בזבחים שם אי יציאה מועלת בקידוש ידים מההיא דפרת חטאת דמקדש ידיו בפנים ויוצא ואע"ג דהתם כל יציאתו היא לצורך עבודה שהיתה בחוץ ומ"מ יציאה מועלת וצ"ע:
כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' יוה"כ ה"ג באירע פסול בכ"ג בין שאירע בו פסול קודם תמיד ש"ש בין שאירע בו פסול אחר שהקריב קרבנו זה שנכנס תחתיו א"צ חינוך אלא עבודתו מחנכתו כו' והקשה הלח"מ שם כיון דהרמב"ם ז"ל פסק דאבנטו של כ"ה היה של ד' מינים אמאי אינו מתחנך באבנט ולמה צריך שיהא עבודתו מחנכתו ע"ש ונראה לומר טעמו של הרמב"ם ז"ל משום דקי"ל דה' טבילות וי' קידושין טובל כ"ג ומקדש בו ביום וילפינן לה מקראי א"כ אי נימא שיתחנך ע"י האבנט א"כ הטבילה כשטובל קודם שלובש בגדי לבן עדיין היה כ"ה ואין טבילתו כלום דהא בעינן טבילה בכ"ג וא"כ חסר לה טבילה אבל אי נימא דעבודתו מחנכתו דכיון שהעבודה אינה כשרה אלא בכ"ג מחנכתו א"כ ה"נ הטבילה כיון שצריכה להיות בכ"ג וצורך עבודת יוה"כ הוא זהו ג"כ בכלל עבודתו ואף שאין החינוך נגמר עד שיעבוד מ"מ הכל מחנכתו יחד ולא מקרי טבילה בכ"ה וכעין זה כתבו התוס' שבועות (ט"ו) גבי חינוך העזרה דמקדשין בשירי מנחה והקשו הא אין מנחה בבמה ותי' כיון דהמנחה מחנכתה לא מקרי מנחה בבמה ואף דמתקדשת ע"י התהלוכות בשירי מנחה מ"מ הקמיצה וההקטרה ג"כ בכלל הקידוש והכל מקדשתה ואין זו מנחה בבמה אעפ"י שאינו נגמר החינוך עד שנעשה התהלוכות וזה דאמרינן בגמרא שמתחנך ע"י האבנט הוא קודם דאתינן לזה דעבודתו מחנכתו וכיון דאי אפשר לו להתחנך באופן אחר א"כ מתחנך ע"י האבנט והטבילות שבין בגד לבגד כיון דאינן מעכבות עבדינן בלא טבילה אבל השתא דאתינן דעבודתו מחנכתו א"כ ע"כ צריך שיהיה החינוך ע"י עבודתו ולא ע"י האבנט כדי לקיים הטבילות והקידושים ומ"ש הרמב"ם ז"ל דאף באירע פסול קודם תמיד ש"ש ג"כ עבודתו מחנכתו יש לעיין כיון דזה דעבודת התמיד אינה כשרה אלא בכ"ג הוא רק מדרבנן א"כ איך אפשר העבודה לחנכו כיון דמדאורייתא היא עבודת כ"ה ומזה נראה דס"ל להרמב"ם ז"ל דאף עבודת התמיד הם מדאורייתא בכ"ג והנה הריטב"א ז"ל פ"ק דיומא כתב דלהרמב"ם ז"ל מדאורייתא אין חובה בכ"ג אלא בעבודת היום ממש אבל תמידין ועבודות של כל יום כשרות בכ"ה אלא דמצוה בכ"ג טפי עכ"ל וצ"ל כיון דהוי מצוה בכ"ג טפי חשובה העבודה לחנכו בזה ועוד כיון דגמירי ה' טבילות וי' קידושין שטובל כ"ג ומקדש בו ביום והם הלל"מ כמ"ש רש"י ז"ל כיון דמדאורייתא אין עבודת התמיד חובה על כ"ג א"כ ליכא ה' טבילות וי' קידושין ואי משום דעבודת התמיד מצוה בכ"ג טפי ל"ש דגמירי ה' טבילות וי' קידושין דמשמע שהם חובה ע"כ נראה דזה שכתב הריטב"א והרמב"ם דעבודות התמיד אינה חובה מדאורייתא היינו רק זה שצריך הכ"ג לעשות כל עבודות התמיד דמדרבנן כל עבודות התמיד אין כשרות אלא בו כמו עבודות היום ומדאורייתא ליכא דין בעבודות התמיד דאין כשרות אלא בו אבל מ"מ מדאורייתא חובה על כ"ג ללבוש בגדי זהב ולעבוד בעבודות התמיד ולהחליף אח"כ מבגדי זהב לבגדי לבן וזה הוי חובה. [יש לחקור בקידוש ידים ורגלים שבין בגד לבגד אם ג"כ פסול יושב דאפשר דזה דמפקינן בזבחים (י"ט) דצריך מעומד מדכתיב לשרת ושרות מעומד הוא באותו הקידוש של כל השנה שהוא לצורך עבודה ומעכב]:
ובסדר הקרבת המוספין אשכחן פלוגתא דתנאי ביומא (ע') ולר"ע דברייתא שם פר העולה וז' כבשים עם תמיד ש"ש היו קרבין שנאמר מלבד עולת הבוקר כו' ואח"כ עבודת היום ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ כו' ואח"כ אילו ואיל העם ואח"כ אימורי חטאת כו' כך היא הגירסא שלנו וגי' התוס' וכן יסד הפייטן קידש ועשה שעיר המוסף והכליל אילים עם חלבי יום היינו דקודם הוא שעיר הנעשה בחוץ ואח"כ האילים ואח"כ אימורי חטאת והנה הטעם דשעיר הנעשה בחוץ קודם לאילו ואיל העם נראה בפשוטו משום דחטאת קודמת לעולה אך הגר"א זצ"ל בהגהותיו שם גורס אילו ואיל העם ואימורי חטאת ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ ע"ש והנה זה שאיחר שעיר הנעשה בחוץ לאילו ואיל העם הוא משום קושית התוס' שם ד"ה ואח"כ שהקשו הא כתיב ויצא ועשה את עולתו ועולת העם ודייקינן מינה בסמוך דמיד ביציאה ראשונה עביד להו ע"ש אך זה יש לעיין למה איחר הגר"א זצ"ל לשעיר הנעשה בחוץ גם אחר אימורי חטאת ונראה הטעם משום דחטאת הפנימית קודמת לחיצונה ואמרינן בירושלמי פ"ג דהוריות דשעיר עכו"ם קודם לפר משיח משום שדמו נכנס לפנים ע"ש ומשמע ליה להגר"א זצ"ל דפנימית קודמת לחיצונה בכל מעשיה ולכן אימורי חטאת שהן מהחטאות הפנימיות קודמות לשעיר הנעשה בחוץ שהיא חיצונה:
ובפלוגתא דר"א ור"ע אי מוספין קודמין לחובת היום או חובת היום קודמת אמרינן בירושלמי פ' בא לו ה"ב דטעמא דר"א דס"ל דעבודת היום קודמת משום דס"ל כב"ש בתדיר ומקודש דמקודש קודם וה"נ דעבודת היום מקודש יותר ממוספין ואע"ג דמוספין תדירי (והיינו דאף שאין מוספי יוה"כ תדירים יותר מעבודת היום מ"מ שם מוספין תדירי] והנה בש"ס דילן אמרינן דטעמא דר"ע דמוספין קדמי לעבודת היום הוא משום דכתיב מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד וכתב רש"י ז"ל דמשמע מזה דמוספין עם עולת הבוקר נעשין בסמוך להן ע"ש אך נראה דא"צ לזה דשפיר י"ל דתלמודא דידן מפרש כהירושלמי דטעמא דר"ע הוי משום דתדיר קודם וזה דנקט קרא דמלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד הוא משום דמהאי קרא מפקינן דתדיר קודם כדאמרינן בר"פ כל התדיר מדכתיב מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד האי דתדירא תקדום:
ובתקיעות המוספין יש לחקור לפי מה דאמרינן בסוכה הכל לפי המוספין תוקעין היינו שאין תוקעין לכל מוסף ומוסף רק שמאריכין בתקיעות במוספי יוה"כ שמתחלקין ומקצתן קרבין עם תמיד ש"ש ומקצתן קרבין עם תמיד של בין הערבים כדאמרינן ביומא שם איך עושים בהתקיעות אם תוקעין לאלו בלבד ולאלו בלבד ואפשר אף שהמוספין מתחלקין נסכיהם אין מתחלקין ונסכי כלן קרבין יחד בתמיד של בין הערבים והתקיעות הם כבשאר מוספין עוד יש לחקור זה דאמרינן בסוכה דאין תוקעין לכל מוסף ומוסף היכא דאיכא מוסף ועבודת היום כגון ביוה"כ דאיכא נמי אילו ואיל העם שהם מעבודות היום ואיל העם שהיא עולת ציבור וטעונה תקיעות אי המוספים והעבודות היום צריכות תקיעות בפ"ע כמו המוספים והתמידים:
אח"כ טובל כ"ג ומקדש ולובש בגדי לבן ומוציא את הכף ואת המחתה ובירושלמי אמרינן דהוצאת כף ומחתה היתה אחר תמיד של בין הערבים היינו שבטבילה שלישית היה עושה אף תמיד של בין הערבים וכן פסק הרמב"ם ז"ל אך בש"ס שלנו יומא (ל"ב) מבואר דתמיד של בין הערבים היה קרב לאחר הוצאת כף ומחתה בטבילה חמישית והנה המפרשים ז"ל דקדקו כהרמב"ם ז"ל דתמיד של ב"ע היה קודם מדקתני במתני' בטבילה אחרונה נכנס להקטיר קטורת ולהיטיב את הנרות ולא קתני ולהקריב תמיד של ב"ע ומוכח שזה היה קודם בטבילה ג' ע"ש אך נראה דע"כ תני ושייר הכא דהא נסכי התמיד של בין ערבים ודאי לא היו קודם דהא אמרינן ביומא (ל"א ע"ב) דקטורת של בין הערבים היתה קרבה בין אברים לנסכים ומפקינן לה התם מקרא א"כ כיון דבטבילה אחרונה קתני נכנס להקטיר קטורת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות א"כ ע"כ אז היה מקריב גם הנסכים וע"כ תני ושייר בהוצאת כף ומחתה יש לחקור אימתי נגמרת העבודה אם כשהוציאן מבית קה"ק או דצריך להוציאן אף מההיכל]:
אמרינן בתוספתא פ"ג דיומא כל מעשי יוה"כ האמורים על הסדר הקדים מעשה לחברו לא עשה כלום חוץ מן הוצאת כף ומחתה שאם הקדים מעשה לחברו מה שעשה עשוי עכ"ל ונראה טעמו של דבר דהוצאת כף ומחתה שאני הוא משום דאם הקדים הוצאת כף ומחתה לעבודה אחרת מה שעשה עשוי הוא בפשוטו דבהוצאת כף ומחתה ל"ש לומר שיחזור ויעשה אותה כיון שכבר הוציא ואי"ל תקנה ולא שייך בו כשרות ופסלות ומה שעשה עשוי ובהקדום עבודה אחרת להוצאת כף ומחתה דג"כ מה שעשה עשוי נראה הטעם משום שאחר הוצאת כף ומחתה הוא רק תמיד של ב"ע ולהירושלמי רק קטורת ונרות בלבד ואם הקדימן להוצאת כף ומחתה כשרות משום דקרא דחוקה דסדרן מעכב קאי רק על עבודות היום אבל עבודות התמיד אין נפסלין בהקדמה דלא קאי חוקה עלייהו [והנה ביומא (ס' ע"א) גבי דברים הנעשים בבגדי זהב מבחוץ כתב רש"י ז"ל כגון אילו ואיל העם שהקדים להן הוצאת כף ומחתה אין מעכבין עליו לפסול והקשה שם הריטב"א ז"ל הא הוצאת כף ומחתה דברים הנעשים בבגדי לבן ואמאי אין מעכבין ע"ש ולא הביאו דברי התוספתא דבהוצאת כף ומחתה אין הסדר מעכב]: