אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב סימן כח - עבודת יום הכפורים › א

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

סימן כח - עבודת יום הכפורים · א

סימן כח - עבודת יום הכפורים

כתב הרז"ה ז"ל ביומא ז"ל והוי יודע כי בעלי הקרוב"ץ שהכניסו בפיוטיהן בסדר עבודות היום ד' פייסות טעו כולן במשנתינו ולא הבינו כי הפייסות החשובים במשנתינו לשאר ימות השנה הם ולא ביוה"כ לפי שכל עבודות היום אינה כשרה אלא בכ"ג ע"ש והרמב"ן ז"ל במלחמותיו שם השיג עליו וכתב דאף ביוה"כ היה פייס לתרומת הדשן לפי שהיא עבודת הלילה וכן לדישון מזבח הפנימי וחושב שם ד' פייסות שהיו אף ביוה"כ וכן בתוס' יומא (כ' ע"ב) איכא פלוגתא אי תרומת הדשן ביוה"כ היה בכ"ג ע"ש:

והנה הגבורת ארי ביומא (י"ב ע"ב) הקשה להשיטות דאף תרומת הדשן היתה בכ"ג א"כ הא דמקשינן בגמרא באירע פסול בכ"ג לאחר תמיד ש"ש במאי מחנכין את השני למ"ד אבנטו של כ"ג זהו אבנטו של כ"ה ואמאי לא פרכינן באירע פסול בכ"ג בלילה קודם תרומת הדשן במה מחנכין להשני אפילו למ"ד דחלוקים הם באבנט דהא למ"ד דתרומת הדשן היא רק בב' כלים וא"צ לאבנט כלל א"כ אי אפשר לחנכו באבנט ותי' שם דהא בהא תליא דלמ"ד דתרומת הדשן א"צ אלא ב' כלים אינה חשובה עבודה וביוה"כ א"צ להיות בכ"ג ולמ"ד דצריכה ד' כלים דחשיבא עבודה צריכה להיות בכ"ג ושפיר מחנכין אותו באבנט ע"ש:

אך אי אפשר לומר כן דבאירע פסול בכ"ג בלילה אי אפשר כלל לחנך את השני שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' כלי המקדש הט"ו דאין מושחין כ"ג אלא ביום וכן אם נתרבה בבגדים אין מרבין אותו אלא ביום כו' ובת"כ מפקינן לה מקרא דכתיב ביום המשח אותו א"כ באירע פסול בכ"ג בלילה אין שום תקנה לחנך השני שיהא כשר לתרומת הדשן שהיא עבודת הלילה ואינה כשרה אלא בלילה כמ"ש תוס' יומא (כ"ז ע"ב) ומה"ט נמי לא פרכינן בגמרא אם אירע פסול קודם תה"ד במה מחנכין אותו דבכה"ג ליכא שום תקנה לחנך השני ולהיות תה"ד בכ"ג:

אמרינן בתוספתא שהביא המלחמות ביומא] בכל יום ב' כהנים נכנסים אחד בכף ואחד במחתה היום נוטל המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו בד"א בקטורת של לפני ולפנים אבל בקטורת של מזבח הפנימי ה"ה כקטורת של כל ימות השנה ע"ש דהיינו דאין הכ"ג נכנס בכף ומחתה לקטורת של מזבח הזהב אלא המחתה מכניס אחר כמ"ש המלחמות שם ויש לעיין אמאי אינו מכניס הכ"ג אף המחתה לקטורת מזבח הזהב כיון דאף עבודות התמיד ג"כ ביוה"כ בכ"ג ונראה מזה דכל עבודה שהיא בשאר ימות השנה בשנים גם ביוה"כ עבדינן בשנים ואין מבטלין זה אף ביוה"כ ונראה ג"כ בזה ליישב מה שמקשים הראשונים ז"ל מפני מה אין דישון מזבח הפנימי ביוה"כ בכ"ג דהנה אמרינן בירושלמי יומא (פ"ב ה"א) א"ר והלא כהן המדשן את מזבח הפנימי יכול הוא לדשן את המנורה אלא לעשות פומבי לדבר ע"ש ונראה דמש"ה פריך מדישון מזבח הפנימי והמנורה ולא משאר עבודות שהרי כל עבודה ועבודה היה עושה כהן אחר שהרי תמיד י"ג כהנים זוכין בו ולא אמרינן שיעשה כולן כהן אחד משום דהתם אין הטעם משום פומבי רק כדי שיזכו הרבה כהנים ולא יזכה כהן אחד בכל העבודות ורק מדישון מזבח הפנימי והמנורה שהם עבודות פנים קא דייק דבשביל שיזכו יותר כהנים לא היו עושין ביאה ריקנית כיון שכהן אחד יכול לעשות את שתיהן והתם הטעם שעושין בשנים הוא משום פומבי דמשום פומבי עבדינן אף ביאה ריקנית וכמו בדישון המנורה עצמה דאמרינן בירושלמי למה מטיבין וחוזרין ומטיבין כדי לעשות פומבי לדבר (לשון הירושלמי ובתלמודא דידן בית ה' אלקינו נהלך ברגש) ואע"ג דנכנס ב' פעמים להטבה ועושין ביאה ריקנית דמשום פומבי עבדינן כן א"כ כיון דקפדינן בדישון מזבח הפנימי ודישון המנורה שיהיו בשנים משום פומבי אף ביוה"כ עבדינן כן כיון דעושין אף ביאה ריקנית בשביל זה וכיון דכ"ג מדשן את המנורה כדאמרינן ביומא נכנס להיטיב את הנרות דישון מזבח הפנימי היו עושין באחר ונראה ג"כ דזה דלקטורת נכנסים ב' כהנים אחד בכף ואחד במחתה אינו רק כדי שיזכו ב' כהנים דא"כ ביוה"כ אמאי אינו עושה שניהם כ"ג מ"ש משאר עבודות התמיד שבשאר ימות השנה זוכין בהן הרבה כהנים וביוה"כ כולן בכ"ג אלא התם ג"כ הטעם משום פומבי ומש"ה אף ביוה"כ עושין כן:

הנה יש מהראשונים ז"ל שכתבו דמש"ה לא היה דישון מזבח הפנימי בכ"ג משום דכל עבודות שהם לפני תמיד ש"ש לא היה עושה כ"ג והמלחמות ביומא כתב משום דדישון מזבח הפנימי הוא מעבודות הלילה וכל עבודות הלילה לא היה עושה כ"ג וזה דאמרינן בגמרא דסידור ב' גזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי היינו דלא מטרחינן ליה לעשות הדישון בלילה אבל אם עשה בלילה הרי זה זריז ע"ש והנה יש לעיין דישון מזבח הפנימי בין הערבים אמאי לא היתה בכ"ג דהא קתני (ביומא ע') רק נכנס להקטיר קטורת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות ואילו דישון מזבח הפנימי לא קתני התם והנה התוס' יומא (ל"ג ע"א) ד"ה אפילו כתבו דדישון מזבח הפנימי היה רק פעם אחד ביום היינו דבין הערבים לא היה כלל דישון מזבח הפנימי אך הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בסוף תמיד כתב ז"ל ודע שבין הערבים אי אפשר ג"כ בלא דישון מזבח הפנימי ובלא דישון מנורה כמו שזכרנו בבקר כו' עכ"ל ויש לעיין אמאי לא היה דישון מזבח הפנימי של בין הערבים בכ"ג הא בזה לא שייך כל התירוצים שהרי זו העבודה היא אחר תמיד ש"ש והיא ודאי מעבודת היום שהרי צריכה להיות בין קטורת ש"ש לקטורת בין הערבים וצריך לדחוק כיון דדישון מזבח הפנימי בשחרית אפשר בלילה ואינו בכ"ג אף של ערבית אינה בכ"ג ולפמ"ש אתי שפיר דהטעם משום דדישון מזבח הפנימי ודישון המנורה צריכה להיות בב' כהנים משום פומבי אף ביוה"כ כן א"כ ה"נ בין הערבים כיון דהכ"ג היה מטיב את הנרות כדקתני נכנס להקטיר קטורת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות א"כ דישון מזבח הפנימי היה עושה אחר דלהרמב"ם ז"ל אין חילוק בין הטבת הנרות ש"ש לשל בין הערבים]:

הנה יש לחקור בסידור ב' גזרי עצים של בין הערבים אם היתה בכ"ג דלהשיטות דכל עבודות שלפני התמיד לא היו בכ"ג א"כ סידור ב' גזרי עצים של שחרית לא היו בכ"ג אלא של בין הערבים כיון שהם לאחר התמיד היו בכ"ג או כיון דשל שחרית לא היו בכ"ג אף בין הערבים לא היו בכ"ג אך נראה דאפילו אי נימא שהיו בכ"ג אין הכ"ג מסדר הב' גזירים אלא אחד מהם כיון דבסידור ב' גזרי עצים בין הערבים הקפיד הכתוב בפי' שיהיה בב' כהנים דכתיב וערכו כדאמרינן ביומא (כ"ו ע"ב) ל"ש שיהיה ביוה"כ בכהן אחד וכן יש לחקור בתקיעות שבשעת נסכים דבעינן כהונה דכתיב ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות ואמרינן בספרי ובירושלמי דכהן בע"מ פסול לתקיעות כמו לעבודות אם ביוה"כ היה הכ"ג תוקע ובזה נראה ג"כ דאף אם היה הכ"ג תוקע גם כהן אחר תוקע עמו דהתקיעות מצותן להיות בשני כהנים כדאמרינן בסדר תמיד ב' כהנים עומדים על שלחן החלבים וב' חצוצרות בידם כו' ומשום דכתיב ובני אהרן הכהנים כו' אף ביוה"כ הם בשנים עוד אפשר דבדבר שהקפידה התורה בפי' שיהיה בשנים אינו שייך כלל שיהיה ביוה"כ בכ"ג כיון דכל העבודה אי אפשר להיות בכ"ג דבעינן שנים ליכא דין כ"ג כלל בזו העבודה ומש"ה התקיעות וכן סידור ב' גזרי עצים בין הערבים לא היו בכ"ג דלא אשכחן שהיה הכ"ג עושה אותן:

אמרינן ביומא (ט"ז ע"ב) בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין קרען והוציא את אימוריהם כו' היינו דהקריעה והוצאת האימורים היתה בכ"ג וכ"כ הרמב"ם ז"ל שהיתה בכ"ג ויש לעיין למה היתה צריכה להיות בכ"ג ונראה משום דהפשט ונתוח עבודה היא אלא שכשרה בזר דהא ביומא (כ"ז) מצרכינן קרא להפשט ונתוח שכשרה בזר ותוס' יומא (מ"ו ע"ב) כתבו דהפשט וניתוח הוי עיקר כפרה טפי מנתינת אש ע"ש והוי כמו שחיטה ובלילה שהן עבודות הכשרות בזר מ"מ ביוה"כ אף עבודות הכשרות בזר ג"כ צריכות להיות בכ"ג דהא אפילו שחיטת התמיד צריכה להיות בכ"ג מיהו יש לעיין אמאי בהפשט ונתוח של התמיד לא שמענו שצריכה להיות בכ"ג ומ"ש מקריעה והוצאת אימורים דצריכה להיות בכ"ג דאי לא היה צריך להיות דוקא בכ"ג לא היו מיגעין אותו בתוספת עבודה כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' עבודת יוה"כ ה"ה ואפשר דרק בעבודות היום דצריכה כ"ג מדאורייתא אף הנתוח צריכה להיות בכ"ג אבל בהתמיד דכל עצמו שצריך להיות בכ"ג אינו אלא מדרבנן כמ"ש תוס' והראשונים ז"ל על הפשט ונתוח לא גזרו וצ"ע בזה (כתב המלחמות ביומא דהפייס הרביעי שהיה ביוה"כ היה על אברים שנתותרו מבערב דאינן בכ"ג ע"ש וק"ל איך היה פייס ע"ז ביוה"כ דעל האיברים של ערב יוה"כ כבר היה הפייס עליהם בערב יוה"כ שחרית מי יקטיר אותם וכי מפני שנתותרו בטל הפרים עליהם ואע"ג דהכא מיירי בערב יוה"כ שחל להיות בשבת כמ"ש המלחמות שם דבלא"ה אין חלבי חול קרבין ביוה"כ ואמרינן ביומא דבשבת היה פייס גם בין הערבים מפני שהמשמורות מתחלפות מ"מ הפייס היה קודם תמיד של בין הערבים שהוא עדיין ערב יוה"כ ואיך יתכן שהיה זה הפייס ביוה"כ עצמו וצ"ע]:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה