מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן כז - שחיטה והעלאה בחוץ · ה
אמרינן בר"פ פרת חטאת דהזב והזבה כו' והמצורע שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ פטורין משום שהם מחוסרי זמן בבעלים דמיירי שהפרישו בתוך ימי ספירתן כמ"ש רש"י ז"ל ר"ש אומר הרי אלו בל"ת דכל שאינו ראוי עכשיו וראוי לאחר זמן ה"ה בל"ת ע"ש ויש לעיין מנ"ל שיהו ראוין לאח"כ שמא יסתרו ספירתן ואיך מחייבין אותו בחוץ ונראה מזה דכל שראוין לבוא לפתח אהל מועד אח"כ אף בספק מקרי ראוי לפתח אהל מועד וראיה לזה ג"כ ממה דאמרינן ביומא (ס"ג ע"ב) ד"ה שעירי יוה"כ עד שלא הגריל עליהן חייב על שתיהן בחוץ ומקשינן למאי חזי אמר ר"ח הואיל וראוין לשעיר הנעשה בחוץ ומ"ש משום דחזי לשעיר הנעשה בפנים ואמרינן משום דמחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי ועיין ברש"י ז"ל שם ויש לעיין ל"ל טעם דמחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי תיפוק ליה דמי יאמר שיעלה עליו הגורל לה' שמא יעלה עליו לעזאזל ועל העזאזל הוא פטור כדאמרינן שם דלאחר שהגריל חייב על של שם ופטור על של עזאזל ומוכח כיון דיכול להיות שיהא ראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ אך נראה דזה דוקא כשכבר יש עליו שם קרבן כההיא דהתם דאף קודם הגרלה שם חטאת עליהן רק המניעה משום אינו ראוי לפתח אהל מועד וה"נ בזב וזבה שהפרישו קרבנותיהן כיון דחל עליהם שם קרבן קודם זמנן רק שאינו ראוי לפתח אהל מועד כיון דאפשר שלא יסתרו ויהיו ראוין חייבין עליהן:
כתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם על ההיא דהזב והזבה היולדת והמצורע שהקריבו מחוסר זמן בבעלים ז"ל ומה שאמר אשמו ר"ל מחויב אשם ומי הוא הוא המצורע ולא היו פטורין אלא לפי שהן עומדין בטומאה או בהרחקה ואינן ראוין לקרבן עד שמקריבין החטאת והאשם שהן חייבין בפנים ואח"כ יהיו ראוין לקרבן עולה או שלמים אם היה נזיר ולפיכך אם קדם הקרבן שמכשיר אותן והוא החטאת או האשם ויצאו מכלל מחוסר זמן ואח"כ הקריב כל מה שמקריב אח"כ עולותיהן או שלמיהן בחוץ חייב לפי שבעלי הקרבן הזה אינן מחוסרי זמן ולפיכך היה הקרבן ראוי ואינו מחוסר זמן בעלי' עכ"ל והיינו אף אם מקריב ביום הראוי להקרבה רק קודם שהביא האשם והחטאת המכשיר אותו להבאת שאר קרבנות מקרי הנך קרבנות מחוסרי זמן בבעלים וזהו כפי מה דאמרינן במנחות (ה' ע"א) דהקדים חטאתו לאשמו דמקרי מחוסר זמן לפי שעדיין אינו ראוי לחטאת קודם שהקריב אשמו אך יש לעיין על הרמב"ם ז"ל דחשיב אף את העולה אם הקדימו הוי מחוסר זמן הא אמרינן בפסחים נ"ט דהקדים עולתו כשר משום דכתיב והעלה אשר העלה כבר ואפשר דרק אם הקדים עולתו לחטאתו כשר אבל אם הקדים אף לאשמו לא מהני אך עדיין יש לעיין הא קי"ל דאין מחוסר זמן לבו ביום ואף בהקדים חטאתו לאשמו נמי ליחייב בחוץ ואע"ג דאמרינן במנחות (ה' ע"א) בהקדים חטאתו לאשמו דיש מחוסר זמן לבו ביום כתבו בתוס' שם ד"ה אלא משום דעל השחיטה אינו שייך אין מחוסר זמן לבו ביום וכיון ששחטו קודם זמנו פסולה השחיטה אבל להתחייב בחוץ כל שראוי בו ביום חייבין עליו בחוץ וכדאמרינן ביומא (ס"ג ע"ב) בשני שעירי יוה"כ עד שלא הגריל עליהן דחייבין עליהם בחוץ משום דראוין לשעיר הנעשה בחוץ ואע"ג דמחוסר עבודת היום משום דאין מחוסר זמן לבו ביום ע"ש ועוד קשה טובא דמשמע מלשון הרמב"ם ז"ל דאף אם שחט עולה או שלמים מחוסר זמן בבעלים בחוץ פטור והא אמרינן שם במתני' דעולה ושלמים מחוסר זמן בבעלים חייבין בחוץ וצ"ע:
**(עי' הערת הגרא"ז מלצר זצ"ל בסוף הספר)** והנה בזה דאמרינן במתני' שם דהזב והזבה היולדת והמצורע שהקריבו עולותיהן מחוסר זמן בבעלים בחוץ חייבין משום דראוים בפנים בתורת עולת נדבה יש לעיין הא מצורע בתוך ימי ספירתו אינו ראוי להביא שום קרבן כדאמרינן במו"ק (ט"ו ע"ב) דמצורע אינו משלח קרבנותיו ואפילו בתוך ז' ימי ספירו ע"ש ומהרמב"ם פ"ב מהל' ביאת מקדש מוכח דאם הקריב הקרבן פסול דכתב שם דהמצורע אינו משלח קרבנותיו אבל המנודה יש בו ספק אם משלח קרבנותיו ולפיכך אם הקריבו עליו נרצה ע"ש ומוכח דבמצורע אף בדיעבד אינו מרצה וא"כ אמאי חייבין עליו בחוץ הא אין זה פסולו בקדש ויותר קשה שהרמב"ם ז"ל בעצמו כתב פ"ד מפסה"מ הלכה כ"ז עולת נזיר עולת יולדת עולת מצורע שהקריבן מחוסר זמן בבעלים כשרים היינו שהקרבן כשר לגמרי ומעלין איבריו לכתחילה והוא מהתוספתא פ"א דזבחים כמ"ש הכ"מ שם וקשה איך כשר עולת מצורע שהקריבו מחוסר זמן בבעלים הא מצורע אינו משלח קרבנותיו ואפשר מ"ש הרמב"ם ז"ל במנודה דהוי ספק אם משלח קרבנותיו ולפיכך אם הקריבו עליו נרצה ומוכח דבמצורע אינו מרצה אין זה שהקרבן פסול רק דלא עלה לבעלים לשם חובה וצ"ע בזה אך מהרמב"ם פ"ד מפסה"מ נראה דס"ל דעולת נזיר עולת יולדת עולת מצורע שהקריבן מחוסר זמן בבעלים אף עולין לשם חובה כמ"ש הכ"מ שם וכן הביא התוי"ט בפ' פרת חטאת בשם הרמב"ם ז"ל דנפטור משום שהעולה דורן הוא ע"ש ויש לעיין איך נפטר המצורע בקרבנו הא מצורע אינו משלח קרבנותיו ועכ"פ אינו עולה לו לחובה דהא מהרמב"ם מוכח דאינו מרצה ואפשר דמה דאמרינן דמצורע אינו משלח קרבנותיו היינו שאר קרבנות אבל קרבנות של צרעתו אם אין חסרון מצד מחוסר זמן אף בימי ספירו יכול להביאן אך לא משמע כן במו"ק שם דאמרינן דבזמן דאינו ראוי לביאה אינו ראוי להקרבה ומשמע דאינו ראוי להקרבת שום קרבן וצ"ע:
אמרינן בזבחים שם דטעמא דר"ש דכל שראוי לבוא לאחר זמן שהוא בל"ת מקרא דלא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך דאיכא לאו על הפסח ששחטו בבמה אי לימא לאחר חצות כרת נמי חייב אלא קודם חצות ע"ש הנה קשה הא אף קודם חצות נמי איכא כרת דאין מחוסר זמן לבו ביום לענין שחוטי חוץ כדאמרינן ביומא (ס"ב ע"ב) וצ"ע והנה התוס' שם כתבו ז"ל אלא לאו קודם חצות ואע"ג דראוי בפנים שלא לשמו לא מיחייב כרת כיון דמחוסר עקירה ואין עומד האי ליעקר קודם זמנו עכ"ל ויש לעיין ל"ל לטעם דאינו עומד ליעקר קודם זמנו דהא אפילו לאחר זמנו שעומד ליעקר מ"מ אי בעי עקירה פטור בחוץ דמחוסר עקירה כמחוסר מעשה כדאמרינן ביומא (ס"ג ע"א) ונראה דמה דהתוס' נחתו לטעם זה הוא משום דהכא אליבא דר"ש קיימינן וכיון דשמעינן לר"ש דכל העומד לפדות כפדוי דמי כל העומד ליזרק כזרוק דמי כו' א"כ ה"נ כל העומד לעקור כעקור דמי ולדידיה לא הוי מחוסר עקירה כמחוסר מעשה וכמו במחוסר פדיון אמרינן בב"ק ע"ו לר"ש דחשיב שחיטה ראויה לאכילה משום דכל העומד לפדות כפדוי דמי ה"נ חשיב ראוי לפתח אהל מועד כיון דעומד לעקור ומש"ה כתבו התוס' דקודם זמנו אינו עומד להעקר וזה נראה ברור בכוונת התוס']: