מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן כז - שחיטה והעלאה בחוץ · ד
פסק הרמב"ם ז"ל בשלהי מעה"ק בחטאת שקיבל דמה בב' כוסות ונתן אחד בפנים ואחד בחוץ חייב והקשה עליו הראב"ד ז"ל דבין למ"ד כוס עושה חברו דיחוי ובין למ"ד כוס עושה חברו שירים פטור בחוץ והכ"מ הקשה שם מההיא דשלהי השוחט והמעלה דאמרינן דלמ"ד כוס עושה חברו דיחוי פטור על השני בחוץ ולמ"ד דהוי שירים רק לר' נחמיה חייב דאי"ל שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב א"כ לדידן דס"ל שירים בחוץ פטור ודאי פטור וכתב דשמא גירסא אחרת היה להרמב"ם ז"ל בדברי הש"ס ע"ש וכן נראה בפי' המשנה שם שהביא רק הרישא מהמשנה דחטאת שקיבל דמה בכוס אחד אבל הסיפא דחטאת שקיבל דמה בב' כוסות לא הביא כלל ע"ש] אבל מ"מ יש לעיין הא טעמא בעי אמאי חייב על כוס השני בחוץ כיון שכבר כיפר בראשון בפנים ועוד יותר שהרמב"ם ז"ל בעצמו פסק פ"ב מפסה"מ דכוס עושה חברו דיחוי א"כ איך חייב עליו בחוץ ונראה לפרש טעמו של הרמב"ם ז"ל דהנה בזבחים (קט"ו ע"ב) אמרינן מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם כו' שפטור ת"ל עולה מה עולה שראויה להעלאה אף כל שראויה להעלאה ע"ש ול"ל קרא להכי תיפוק ליה דאינו ראוי לפתח אהל מועד דאין ראוין להקרבה ומוכח מזה דמה דממעטינן מאל פתח אהל מועד הוא רק דעיקר הקרבן יהא ראוי לפתח אהל מועד ובלא קרא דעולה המעלה מבשר חטאת היה חייב דקרבן שראוי לפתח אהל מועד כל שמעלה ממנו בחוץ חייב ומקרא דהעולה ממעטינן מעלה בשר חטאת דבעינן שמה שהעלה יהיה ראוי להעלאה וא"כ אי הוי ס"ל דכוס עושה חברו שירים והעלה אותו בחוץ היה פטור דזה דשירים אין ראוין לזריקה אין זה רק משום שכבר זרק וא"צ לזריקה דהא למ"ד פסול עושה שירים וכן כוס פסול עושה שירים אע"ג דצריך לזריקה אינו יכול הכשר לחזור ולקבל ולזרוק מפני שכבר נעשו שירים ואין ראוין לזריקה כמ"ש רש"י ז"ל זבחים (ל"ד ע"ב) ע"ש א"כ שירי הדם הוי כמו בשר חטאת דאינו ראוי לזריקה והמעלה ממנו בחוץ פטור [אי לאו לר' נחמיה דס"ל דבשביל נתינת שירים גופא מקרי ראוי להעלאה] אבל לפי מה דס"ל להרמב"ם ז"ל דכוס עושה חברו דיחוי אבל שירים לא הוי משום דלאו אדעתא דהאי כוס זרק כמ"ש רש"י ז"ל בתמורה (כ"ב ע"ב) א"כ זה דהכוס השני אינו ראוי בפנים הוא משום ב' דברים משום דהוי דחוי ופסול וגם כיון דכבר זרק וא"צ תו לזריקה ובשביל זה דהוא פסול משום דיחוי אין לפוטרו בחוץ דפסול דיחוי הוא פסול כזה שאם עלה לא ירד דהא כל פסולי בקדש דאם עלו לא ירדו הו"ל ג"כ דחויין דכל פסול שבטל אח"כ פסולו אמרינן כיון דאידחי אידחי א"כ בכל פסול יש ג"כ דיחוי ומ"מ אמרינן דאם עלה לא ירד וזה דאינו ראוי לפנים מפני שכבר עשה הזריקה וא"צ לו אין לפוטרו בחוץ דמקרא דאל פתח אהל מועד אין לפוטרו כיון דעיקר הקרבן ראוי לפתח אהל מועד ומקרא דהעולה לא ממעטינן רק בשר חטאת ובשר אשם שגוף הדבר אינו ראוי להעלאה אבל האי דם כיון דראוי הוא לזריקה רק שא"צ בשביל שכבר עשה הזריקה מדם אחר זה לא ממעטינן וכל שהקרבן כשר כל המעלה ממנו דבר שראוי להעלאה חייב:
כתבו התוס' זבחים (ל"ט ע"א) בחד תי' דזה דאמרינן לר"נ שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב לר' יוחנן הוא רק בשירים הפנימים אבל בחיצונים פטור ומתני' רק דחטאת שקיבל דמה בכוס אחד נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב דמוקמינן לה כר"נ מיירי בחטאת הפנימית וסוגיא דשמעתא דזבחים ל"ט אתיא דלא כר"י ולא תקשה ברייתא דהתם דלא מפליג בדידיה משום דכולה בפנימיים קא מיירי ע"ש והנה יש לעיין דתקשה מהתוספתא פי"ב דקרבנות בעולה שקיבל דמה בכוס אחד דקתני ג"כ נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב שכולו ראוי בפנים ע"ש וע"כ כר"נ דשירי הדם שהקריבן בחוץ חייב ומוכח דאף בחיצונים כן וצ"ע:
כתב הרמב"ם ז"ל פי"ח מעה"ק דשעיר המשתלח ששחטו בחוץ חייב מפני שראוי לפנים לוידוי וכתב המנחת חינוך מצוה ת"מ דלהרמב"ם ז"ל חייב אף על העלאה ונראה דזה ודאי ליתא דעל העלאה אף הרמב"ם ז"ל יודה דפטור דאף דס"ל להרמב"ם ז"ל דזה דהוא ראוי לוידוי חשיב ראוי לפתח אהל מועד זה מהני רק לחייבו על השחיטה אבל על העלאה דבעינן ג"כ שמה שמעלה יהא ראוי להעלאה דהא מעלה מבשר חטאת אע"ג דהקרבן הוא ראוי לפתח אהל מועד מ"מ פטור כיון דמה שהעלה אינו ראוי להעלאה א"כ בשעיר המשתלח אף אם העלה מאימוריו כיון דאין בו הקרבה הוי כמו מעלה מבשרו דפטור דלא שני בו בין בשרו לאימוריו ומדוקדק לשון הרמב"ם ז"ל שם שני שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ כו' דרק על השחיטה חייב:
אמרינן בזבחים ק"י מנחה שלא נקמצה והקריבה בחוץ פטור ויש לעיין מאי איריא שלא נקמצה אפילו נקמצה ולא נתקדש הקומץ בכלי ג"כ פטור בחוץ דהא אינו ראוי לפתח אוהל מועד דהא בפנים כה"ג ירד כדאמרינן בזבחים (פ"ג ע"ב) דקמצים שלא קידשו בכלי ירדו ואפשר דמש"ה חייב בחוץ משום דראוי להקריב הקומץ על מזבח הפנימי דהא אמרינן בזבחים (כ"ז ע"ב) שאין המזבח החיצון מקדש פסולים אלא הראוי לו והפנימי בין ראוי לו בין שאינו ראוי לו ופי' רש"י ז"ל דהיינו קמצים שלא קדשו בכלי וא"כ כיון דאם הקטיר על מזבח הפנימי לא ירד חייבין עליו בחוץ אך זה שייך רק לפי' הראשון שבשמ"ק שם דלא ירדו ממזבח הפנימי ומקטירין אותו שם אבל לפי' השני שם דאין מזבח הפנימי ראוי להקטרה כלל רק אם עלו קמצים שלא קדשו בכלי למזבח הפנימי וחזרו ועלו למזבח החיצון לא ירדו ממזבח החיצון ודאי לא שייך לחייב על קמצים שלא קידשו בכלי בחוץ מפני שראוי להעלותן למזבח הפנימי ואח"כ למזבח החיצון דזה דאם עלו לא ירדו חייבין עליו בחוץ הוא משום כיון דבדיעבד הוי הקטרה מקרי ראוי לפתח אהל מועד אבל הכא כיון שאם יעלו הקמצים תיכף למזבח החיצון ויוקטרו שם אין זה הקטרה רק אם יעלו קודם למזבח הפנימי א"כ מחוסר בהן איזה מעשה שיהו ראוין להקטרה אף בדיעבד והוי מחוסר מעשה בגופו וכה"ג מקרי אינו ראוי לפתח אהל מועד: