אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב סימן כג - חטאות הפנימיות › ה

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

סימן כג - חטאות הפנימיות · ה

ד

ובסמיכתן של חטאות הפנימיות פר של יוה"כ וכן פר כהן משיח ופר העלם דבר ש"צ לכ"ע בעי סמיכה ובשעירי עכו"ם איכא פלוגתא דלר"י אין טעונין סמיכה ולר"ש טעונין ובמנחות (צ"ב ע"ב) לר"ש דשעירי עכו"ם טעונין סמיכה תני חדא סמיכה באהרן ותני חדא דסמיכה בזקנים אמר רב ששת ותסברא דהך קמייתא מתרצתא היא הא אמר ר"ש דסמיכה בבעלים בעינן וכתבו שם בתוס' ד"ה הא לר"ש סמיכה בבעלים בעינן ואהרן לאו בעלים הוא דאי משום שמתכפר עם כל ישראל הא אמר ר"ש במס' הוריות פר ושעיר לכל שבט והא דחשיבי זקנים בעלים אעפ"י שיש פר ושעיר לב"ד בפ"ע כיון דעל ידיהן נעשה החטא קרי לה בעלים עכ"ל והיינו דאין אהרן חשיב בעלים לסמיכה כיון דפר ושעיר לכל שבט אין אהרן מתכפר בכולן אלא באחד מהן והנה יש לעיין לאביי דס"ל בהוריות דאין שבטו של לוי מביא כלל וי"ב שבטים הם אפרים ומנשה א"כ במה מתכפר אהרן וע"כ הלוים מתכפרין בכולן אעפ"י שאין מביאין א"כ לאביי אמאי לא יחשב אהרן בעלים לסמיכה:

ועוד קשה לפי מה דס"ל לתוס' כיון דפר ושעיר לכל שבט כל שבט מתכפר בפרו א"כ משכחת לה שינוי בעלים בק"צ דהא לכ"ע פר העלם דבר ושעירי עכו"ם ק"צ הם כדאמרינן ביומא (נ' ע"א) דליכא למ"ד דפר העלם דבר ושעירי עכו"ם לאו ק"נ הן ע"ש וא"כ משכחת לה ששחט פרו של שבט ראובן בעד שמעון דאינו בעליו והוא ג"כ מחויב כפרה כמותו שהרי פר לכל שבט וצע"ג (והנה הרגמ"ה במנחות שם כתב דמש"ה הסמיכה בזקנים ולא באהרן משום דב"ד חשיבי בעלים טפי מאהרן ע"ש ונראה דס"ל דמתכפר בכולן מ"מ הב"ד חשיבי בעלים טפי משום שהחטא נעשה על ידן כמ"ש בתוס']:

הנה הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' שגגות פסק כר"י דמביאין פר ושעיר לכל שבט ושבט אך כתב שם דזה דהציבור מביא הוא בעד ב"ד וכתב הכ"מ שם דהציבור פטורין מן הקרבן משום דתלו בב"ד רק דין הוא שהציבור חייב להביא י"ב פרים וי"ב שעירים בעד ב"ד ע"ש ולפי דברי הרמב"ם ז"ל מתיישב שפיר קושית התוס' במנחות אמאי לא חשיב אהרן בעלים דאהרן אינו מתכפר כלל דהציבור פטורין והמתכפרים הם רק ב"ד ומש"ה הב"ד סומכין אך על הרמב"ם ז"ל יש לעיין מהירושלמי הוריות שם דאיבעיא לן לר"י דציבור מביאין ולא ב"ד מי סומך עליהם ואמרינן ג' מכל שבט ושבט וראש ב"ד על גביהן ולהרמב"ם ז"ל דאף לר"י דציבור מביאין ולא ב"ד מ"מ המתכפרים הם ב"ד א"כ אמאי סומכין ג' מכל שבט ונראה לומר דמש"ה גם השבטים סומכין אעפ"י שאין מתכפרין בהם דסמיכה אינו תלויה רק בכפרה רק מי שמביא הקרבן ג"כ דינו שיסמוך שהרי כתבו התוס' במנחות (ס"א ע"ב) ד"ה מצינו דאם היה דין סמיכה בקרבן עכו"ם אם ישראל היה מביא נסכיו בשביל העכו"ם היה הישראל סומך בשביל הנסכים שמביא ע"ש ואעפ"י שאין הישראל בעל הקרבן ואינו מתכפר בו והנסכים שמביא הוא ג"כ בשביל העכו"ם מ"מ כיון שי"ל חלק בו סומך א"כ כ"ש כיון שחובה על השבטים להביאן והם המביאים של הקרבן אעפ"י שמתכפרין בהם ב"ד שפיר סומכין עליהם ואתי שפיר מה דאמרינן ג' מכל שבט סומכין וראש ב"ד ע"ג דהשבטים סומכים משום שהם המביאים וראש ב"ד סומך מפני שהב"ד הם המתכפרים אך קשה אמאי לא פסק הרמב"ם ז"ל כהירושלמי דג' מכל שבט סומכין לר"י דהרמב"ם ז"ל פסק כר"י ופסק דרק ב"ד סומכין [ובעיקר מה דאמרינן בירושלמי דלר"י סומכין ג' מכל שבט ושבט קשה הא ר"י ס"ל בסנהדרין דסמיכת זקנים בחמשה א"כ צריך חמשה מכל שבט ושבט וצ"ע] עוד יש להקשות על הרמב"ם ז"ל דס"ל דהכפרה הוא לב"ד ולא להצבור מההיא דמנחות (נ"ב) דאמרינן שם בפלוגתא דר"י ור"ש בפר העלם דבר ושעירי עכו"ם אי מתחילה מגבין להם או באין מתרומת הלשכה ואמרינן שם דמסתברא דלר"ש באין מתרומת הלשכה דשמעינן לר"ש דחייש לפשיעותא ודחינן כי חייש ר"ש לפשיעותא הנ"מ במלתא דלי"ל כפרה בגוה במילתא דאית להו כפרה בגוה לא חייש ר"ש לפשיעותא ע"ש ומוכח דהצבור מתכפרים בהם מיהו הרגמ"ה שם כתב ז"ל במילתא דלי"ל כפרה בגווה כגון כ"ג שמת דאם היו היורשים מביאין בעבורו היו מביאין ולא בעבור עצמן מש"ה פשעי עכ"ל ונראה דאם היו מביאין בשביל עצמן לא הוי חיישינן לפשיעה אע"ג דבחביתין לא שייך כפרה ומוכח דכפרה לאו דוקא אלא כל שהקרבן חובתן לא חיישינן לפשיעה א"כ בפר העלם דבר ושעירי עכו"ם כיון דחובת ציבור הם אעפ"י שהב"ד מתכפרים בהם לא חיישינן לפשיעה ול"ד לחביתין שהוא חובת כ"ג וכשמת היורשים מביאין עבורו וכמ"ש הרגמ"ה ואף דחובה עליהם רק מנכסיהון מביאין והוי כמו בעל שחייב בכל קרבנות אשתו כדאמרינן בנדרים אבל הקרבנות הם חובתה ולא חובתו [ועיין לקמן סימן ל' עוד בזה] וכן מה דחזינן מסוגיא דהוריות (ו' ע"א) דלמ"ד ציבור מייתי הו"ל ק"צ לענין חטאת שמתה בעליה אע"ג דלהרמב"ם ז"ל המתכפרים הם ב"ד התם נמי לענין חטאת שמתה בעליה המביא נקרא בעלים וגדולה מזו כתב בפי' הרא"ש בהוריות שם דמייתינן ראיה בגמרא דאין חטאת שמתה בעליה בציבור משעיר של ר"ח דבא מתרומת הלשכה ודילמא מיית חד מישראל וכתב בפי' הרא"ש שם דתלוי אם מתו הבעלים של אותן שקלים שלקחו בהם את השעירים אז נקרא חטאת שמתו בעליה ע"ש ואע"ג דלכפרה יד כולן שוה מ"מ לענין חטאת שמתו בעליה תלוי דוקא במי שבמעותיו נלקחו השעירים וכיון דפר העלם דבר ושעירי עכו"ם ציבור מייתי במעותיהן חשיבי הם בעלים לענין חטאת שמתו בעליה:

ובההיא דיומא (נ' ע"א) דאמרינן דליכא למ"ד דפר העלם דבר לאו ק"צ הוא יש לעיין הא לר"מ דס"ל דב"ד מייתי ולא ציבור א"כ ודאי אינו ק"צ דבין המביאין ובין המתכפרים הם ב"ד וכן אמרינן להדיא בהוריות (ו' ע"א) דלר"מ הוא קרבן שותפין ולא ק"צ וצ"ע במנחות (נ"ב) בפלוגתא דר"י ור"ש בפר העלם דבר ושעירי עכו"ם אי מתחילה מגבין להם או באין מתרומת הלשכה כתב רש"י ז"ל דהרבותא דבאין מתרומת הלשכה הוא אע"ג דאדעתא דהכי לא הביאו שקליהן שהרי לא היו יודעין שיחטאו ע"ש אך נראה דמלבד זה הוי רבותא טובא מה שבאין מתרומת הלשכה דהא בין ר"י ובין ר"ש ס"ל דפר ושעיר מכל שבט ושבט כדאמרינן בהוריות א"כ אי מתחילה מגבין להם כל שבט מביא פר בין שהוא שבט גדול או קטן אבל כשבאין מתרומת הלשכה דיד כולן שוה נמצא דהשבט הקטן מביא פרו משקליו של השבט הגדול]:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה