אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב סימן כב - סידור השלחן › א

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

סימן כב - סידור השלחן · א

סימן כב - סידור השלחן

מצות השלחן לסדר עליו לחם ובזיכין בשבת ומקטירין הבזיכין בשבת הבאה ואם סידר הלחם בשבת והבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת אמרינן במתני' דמנחות (ק' ע"א) דפסול ואין חייבין עליהן משום פנו"ט ואם סידר את הלחם והבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין אחר השבת פסולה ואין חייבין עליהם משום פנו"ט סידר הלחם והבזיכין אחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה יניחנה לשבת הבאה שאפילו הם על השלחן ימים רבים אין בכך כלום ע"ש וכתב רש"י ז"ל שם על בבא קמייתא דסידר הלחם בשבת ואת הבזיכין אחר השבת פסול דמחוסר זמן הוא שלא היה על השלחן אלא ו' ימים והכא אי אפשר לתקן ולומר יניחנו עד שבת הבאה דכיון דלחם נסדר כדינו בשבת קידשו שלחן ושוב אינו יכול להשהותן אלא עד שבת ראשונה דמפסיל בלינה עכ"ל והנה מ"ש רש"י ז"ל הטעם דפסול משום דמחוסר זמן הוא שלא היה על השלחן אלא ו' כ"כ גם הרגמ"ה ז"ל שם פסולה שהרי לא היו הבזיכין על השלחן משבת לשבת מעת לעת עכ"ל ויש לעיין ל"ל טעם דמחוסר זמן שלא עמדו רק ו' ימים ת"ל כיון דסידר הלחם בשבת והבזיכין אחר השבת א"כ היה הלחם על השלחן יום אחד בלא בזיכין ונפסל הלחם בלינה א"כ בשעה שסידר הבזיכין כבר היה הלחם פסול וצ"ל כל שסידר הלחם כדינו בשבת אפילו בלא בזיכין אינו נפסל על השלחן בלינה עד שבת הבאה אך זהו לפי גירסת השמ"ק שם ברש"י ז"ל דלא גרס דמפסיל בלינה הואיל ולן הלחם בלא בזיכין אבל הכ"מ בפ"ה מהל' תמידין הלכה י"ב גורס כן בדברי רש"י ז"ל ולדידיה הפסול לינה על הלחם תיכף ביום הראשון קודם שנתן הבזיכין ולגרסת השמ"ק ברש"י ז"ל זה דלי"ל תקנתא להניחו עד שבת הבאה משום דמיפסיל בלינה היינו כשיגיע שבת הראשונה אחר שסידר הלחם אז יפסל בלינה וכלשון רש"י ז"ל שכתב דכיון דלחם נסדר כדינו בשבת קידשו שלחן ושוב א"י להשהותן אלא עד שבת ראשונה דמפסיל בלינה דרש"י ז"ל חולק על התוס' זבחים (פ"ז ע"א) ועל הרמב"ם ז"ל בפ"ה דתמידין דהלחם אינו נפסל על השלחן אפילו נשתהו כמה שבתות דלרש"י ז"ל כל שנשתהה הלחם על השלחן יותר מז' ימים נפסל בלינה וכדמוכח מדברי רש"י ז"ל לקמן בגמרא על ההיא דסידר הלחם והבזיכין אחר השבת דאמרינן דיניחנה עד שבת הבאה ומקשינן אי כ"ש מקדשין שלא בזמנן לקדוש ולפסול וכתב רש"י ז"ל ליקדוש מאחד בשבת וכי מטי אידך דחד בשבת ליפסול בלינה למוצאי אחד בשבת שהרי שהה יותר משמונה ימים עכ"ל וכן שם לקמן גבי לילה אינו מחוסר זמן מקשינן סוף סוף כי מטי ליליא דבי שימשי ליקדוש וליפסול כתב רש"י ז"ל כי מטי ליליא דבי שימשי של שבת ראשונה ליקדוש דהא אמרת לילה אינו מחוסר זמן ולפסול בליל ששי של שבת שני בלינה שהרי עומד שם שמונה ימים שלמים עכ"ל ולהתוס' זבחים פ"ז כיון שסדרו בלילה נפסל תיכף בלינה וביומא (כ"ט ע"ב) פירש רש"י ז"ל בענין אחר דאם כ"ש מקדשין שלא בזמנן נפסל הלחם משום סידור שלא בזמנו היינו שנפסל תיכף וכן בלילה אינו מחוסר זמן כתב דנפסל משום סידור לילה ע"ש] ומש"ה בסידר הלחם בשבת והבזיכין אחר השבת לי"ל תקנתא כיון דהלחם נתקדש כשיגיע שבת ראשונה והיה הלחם על השלחן ז' ימים שלמים א"י תו להשהותם עד שבת הבאה דיפסלו בלינה ונראה דהפלוגתא אם הלחם מונח על השלחן יותר מז' ימים אם נפסל בלינה או לא תלוי בב' גרסאות בירושלמי שקלים (פ"ו ה"ג) בעון קומי ר' אילא לא היה שם לחם מהו להניחו לשבת הבאה אמר לון כתיב ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד לחם פנים אפילו פסול ע"ש ויש שאין גורסין שם אפילו פסול [והגר"א ז"ל מחקו שם] דלפי הגרסא אפילו פסול הלחם נפסל אם הניחו אחר השבת רק דגזיה"כ דיניח לחם על השלחן אפילו פסול שלא יהא השלחן בלא לחם ולהנך דלא גרסי אפילו פסול משום דלא נפסל כשהוא על השלחן יותר מז' ימים:

והנה זה שכתב רש"י ז"ל דלי"ל תקנתא להניחו לשבת הבאה כיון דהלחם נסדר כהלכתו בשבת קידשו שלחן ושוב אינו יכול להשהותו אלא עד שבת ראשונה דמפסיל בלינה יש לעיין דזהו רק לרב דס"ל לעיל ח' דמנחה קדושה בלא לבונה אבל לר"ח דס"ל דאין זו קדושה בלא זו ה"נ דלחם לא קדיש בלא בזיכין דאמרינן שם בגמרא לרב דלבונה קדושה בלא סלת שכן מצינו בלבונה הבאה בבזיכין וכתב רש"י ז"ל ואי קשיא הא אתי לחם הפנים בהדייהו לאו פרכא היא שהרי אינו מתקדש עם הלבונה בבזיכין עכ"ל וזה דסלת מתקדש בלא לבונה לא ילפינן לה התם מלחם הפנים כ"א ממנחת חוטא וע"כ הטעם משום דכיון דהשלחן מקדש הלחם ועל השלחן יש ג"כ הבזיכין אין זה סלת בלא לבונה וא"כ לר"ח דלא יליף מילתא ממילתא וס"ל דלא זו קדושה בלא זו א"כ ה"נ בלחם הפנים דלא קדוש בלא בזיכין א"כ קשה לדידיה בסידר הלחם בשבת והבזיכין אחר השבת כיון דהלחם לא נתקדש אמאי לי"ל תקנתא להניחו לשבת הבאה וצ"ל דזה דס"ל לר"ח דאין זו קדושה בלא זו היינו ליקרב אבל ליפסל מקדש:

וזה שכתב רש"י ז"ל בסידר הלחם בשבת והבזיכין אחר השבת דפסול משום שלא היו הבזיכין על השלחן רק ששה ימים יש לעיין תיפוק ליה דכ"ש אין מקדשין שלא בזמנן א"כ הבזיכין שסידר אחר השבת לא נתקדשו כלל והוי כלא עמדו על השלחן כלל כמו דאמרינן בגמרא בסידר הלחם והבזיכין אחר השבת דלא נתקדשו משום דאין כ"ש מקדשין שלא בזמנן ונראה דרק התם שייך זה בסידר שניהם אחר השבת דבשבת חובת ציבור להביא לחם הפנים ואם עבר שבת ולא הביאו עבר זמנו בטל קרבנו ואם מסדר לחם ובזיכין אחר השבת ע"כ אי אפשר להן להיות אלא לחובת שבת הבאה וכיון שעדיין מחוסר זמן אין השלחן מקדשן אבל בסידר הלחם בשבת דסידור הלחם מהני וכמ"ש רש"י דכיון דהלחם נסדר כהלכתו בשבת קידשו השלחן כיון דהציבור הביאו לחם בזמנו לא שייך תו עבר זמנו בטל קרבנו וכשמסדרין בזיכין אחר השבת הוא לחובת שבת העברה ולא שייך כ"ש אין מקדשין שלא בזמנן דזה דוקא אם הוא מחוסר זמן א"כ כל הפסול הוא רק שלא עמדו הבזיכין על השלחן אלא ו' ימים אבל השלחן מקדשן אפילו אחר השבת כן נראה לענ"ד:

והנה רש"י ז"ל כתב דפסול שלא עמדו על השלחן אלא ו' והרגמ"ה כתב שלא היו הבזיכין על השלחן משבת לשבת מעת לעת ומשמע מדבריו שצריך דוקא מעל"ע ואם סידר הלחם בשבע שעות ובשבת הבאה יסלקם בשש לא מהני (ובזה אתי שפיר מ"ש רש"י ז"ל מנחות ח' על הא דאמרינן שם בלחם הפנים כיון שהגיע זמנו לפרוק כמאן דפרקה דמיא וכתב רש"י ז"ל שעברו ו' שעות כדאמרינן בתמיד נשחט בזיכין בשבע ע"ש ואע"ג דכל היום כשר לסילוק בזיכין כדאמרינן (במגילה כ"א) מ"מ כיון דבשבת העברה סידר הבזיכין בשבע שזהו הזמן הקבוע לו א"כ בשבת הבאה לא מהני סילוק קודם דבעינן מעל"ע] ויש לחקור אם סילקן מעל השלחן באמצע השבוע לשעה וחזר וסידרו אם זה דצריך משבת לשבת מעל"ע היינו רק שמתחילת סידורו עד סילוקו בשבת הבאה יהיו ז' ימים מעל"ע אבל במה שסילקו באמצע לשעה לא מפסיל או צריך שיניח הלחם על השלחן ז' ימים בלא הפסק:

והנה הרמב"ם ז"ל דרך אחרת לו לגמרי בההיא דסידר הלחם בשבת והבזיכין אחר השבת וז"ל הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' תמידין הלכה י"ב סידר הלחם בשבת כמצותו ולא הניח עמו בזיכי לבונה עד למחר ולשבת הבאה הקטיר הבזיכין נפסל הלחם ואינו קדוש וכן אם סידר הלחם והבזיכין באחד בשבת והקטיר הבזיכין לאחר שבת הבאה הלחם אינו קדוש ונפסל אבל אם הקטיר הבזיכין בשבת לא נפסל הלחם כיצד יעשה בלחם ובזיכין שסדרן לאחר השבת יניחם שם על השלחן עד שיעבור עליהן יום השבת והן מסודרין ואח"כ יקטיר הבזיכין לשבת הבאה אחר השבת שעברה עליהן והם מסודרים שאפילו נשאר הלחם עם הבזיכין על השלחן כמה שבתות אין בכך כלום סידר הלחם והבזיכין בשבת כמצותן והקטיר הבזיכין לאחר השבת בין לאחר שבת זו בין לאחר שבת אחרת הבאה נפסל הלחם וה"ה כקדשים שנפסלו שחייבין עליהם משום פנו"ט עכ"ל ועיין בכ"מ ולח"מ שם מה שנתקשו בביאור דברי הרמב"ם ז"ל ולענ"ד נראה לפרש דברי הרמב"ם ז"ל כפשוטן ומה דנקיט הרמב"ם ז"ל נפסל הלחם הוא כמה שרוצה הכ"מ לומר שם דהיינו דאין תקנה עוד ללחם ליסדר על השלחן ולא נפסל הלחם היינו שי"ל עוד תקנה לסדרו והנה בבבא קמייתא בסידר הלחם בשבת והבזיכין אחר השבת והקטיר הבזיכין בשבת דכתב הרמב"ם ז"ל דנפסל הלחם ואינו קדוש הוא חולק על רש"י ז"ל שכתב דכיון שסידר הלחם בזמנו אף שלא הניח עמו בזיכי לבונה קידשו השלחן ויש לעיין לפי מאי דקי"ל דסלת קדוש בלא לבונה אמאי לא יתקדש הלחם בלא הבזיכין והנה הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה במנחות שם כתב ז"ל סידר הלחם בשבת כמצותה וסידר הבזיכין אחר השבת ומניח הכל עד שבת הבאה והקטיר הבזיכין שנתן עם הלחם ראשון אותו הלחם פסול ואפילו נתקדש וע"כ אין בו דיני נפו"ט לפי שאינו קדוש עכ"ל ונראה הטעם דלא קדוש הלחם אע"ג דמנחה קדושה בלא לבונה דס"ל להרמב"ם ז"ל דזה דוקא בדעתו להוסיף וכמו בסלת גופה אם דעתו להוסיף ראשון ראשון קדוש אבל אם אין דעתו להוסיף לא נתקדש כל שאין בו שיעור שלם כדאמרינן במנחות (ח') דכל שאין דעתו להוסיף אין כאן מנחה כלל דפחות משיעור אינו ראוי וה"נ במקדש מנחה בלא לבונה דקדוש הוא דוקא בדעתו להוסיף לבונה דאיכא תורת מנחה עליה אבל אם אין דעתו להוסיף לא קדוש א"כ הכא דלא הניח בזיכי לבונה עד למחר כיון דאין דעתו לתת הלבונה בשעתה היינו בשבת לא קדוש הלחם דנתינתו אחר השבת אינו מועיל כלום ונראה דזהו נמי כונתו בפי' המשנה שכתב אותו הלחם פסול ואפילו נתקדש וע"כ אין בו דיני נפו"ט לפי שאינו קדוש כלומר דאפילו אם נתקדש הלחם ג"כ פסול משום חסרון לבונה א"כ אינו קדוש כלל דכל כה"ג שמקדש רק מקצת שהחסרון פוסלו אינו מתקדש כלל אך בזה יש לעיין כיון שכתב הרמב"ם ז"ל דהלחם אינו קדוש כיון שלא נתן עמהם בזיכי לבונה עד למחר א"כ אמאי ליכא הכא תקנתא דיניח לשבת הבאה וכמו בסידר הלחם והבזיכין שניהם אחר השבת ונראה דאע"ג דהלחם אינו קדוש כמ"ש הרמב"ם ז"ל מ"מ עבודה נעשית בהלחם בסידורו בשבת דסידור הלחם בלא סידור בזיכין ג"כ עבודה היא כדאמרינן ביומא (כ"ד ע"ב) זר שסידר את השלחן ליחייב ואמרינן דאיכא סידור בזיכין היינו דסידור הלחם אינה עבודה תמה ליחייב זר עליה שיש אחריה עבודת סידור בזיכין ומוכח דסידור הלחם לעצמו עבודה היא רק שאינה עבודה תמה וזה אינו שייך אל הקידוש דאף למ"ד דתנור מקדש להלחם הסידור עבודה היא א"כ כיון שנעשית בשבת זו עבודת הסידור על הלחם אי אפשר לו שוב בשבת הבאה ליסדר דאין סידור אחר סידור דכיון דעבודת הסידור כבר נעשית בהלחם אי אפשר עוד לסדרו ומש"ה אי אפשר להניחנו לשבת הבאה דאז מחוסר סידור אך ביותר נראה הטעם דלי"ל תקנתא להניחו לשבת הבאה בסידור הלחם בשבת נהי דלא נתקדש מ"מ הוקבע הלחם לחובת שבת זו דהא לצורך אותה חובה הוסדר על השלחן ולקבוע לאותה חובה א"צ קידוש כלי דזה מהני אפילו בפה ומש"ה אי אפשר לסדרו לשבת הבאה ולהקבע לחובת שבת הבאה וכמו זו תודה וזו לחמה דאין הלחם ראוי לתודה אחרת משא"כ בסידר הלחם והבזיכין אחר השבת דמתחילתן לא הוקבעו אלא לחובת שבת הבאה:

ובסידר הלחם והבזיכין באחד בשבת והקטיר הבזיכין בשבת שכתב הרמב"ם ז"ל לפי הגרסא של ספרים ישנים שהביא הכ"מ וכן מוכיח הלשון] דלא נפסל הלחם והיינו שהלחם כשר ויכול לתקן ולהניח עמהם בזיכין אחרים ויניחנו לשבת הבאה כמ"ש הריטב"א ז"ל על רש"י ז"ל ביומא (כ"ט) בההיא דסידר הלחם והבזיכין אחר השבת והקטיר הבזיכין בשבת דגרס רש"י ז"ל פסול והקשה הריטב"א ז"ל אמאי פסול כיון דאמרינן דסידור שלא בזמנו נעשה כמי שסידרו הקוף א"כ הוי כמונח הלחם חוץ לשלחן א"כ בהקטיר הבזיכין בשבת אמאי פסול ותי' דהאי פסול לא קאי על הלחם כ"א על ההקטרה דההקטרה אינה כמצותה ע"ש וא"כ כיון דהוי כמי שמונח הלחם חוץ לשלחן אם הקטיר הבזיכין בשבת יכול לסדר עמהם תיכף בזיכין אחרים ולהניחם לשבת הבאה וזה שכתב הרמב"ם ז"ל בסידר הלחם והבזיכין בא' בשבת והקטיר הבזיכין אחר השבת הבאה דנפסל הלחם ואע"ג דסידרו שלא בזמנו והוי כמי שסידרו הקוף וכמונח חוץ לשלחן ואמאי לא יהיה להם תקנה ג"כ לסדרן אח"כ בשבת עם בזיכים אחרים ומה לי אם הקטיר הבזיכין בשבת די"ל תקנה ומה לי אם הקטירן אחר השבת ונראה דהחילוק הוא בקביעות דכשסידר הלחם והבזיכין באחד בשבת הסידור היה בשביל חובת שבת הבאה ונהי דאין כ"ש מקדשין כשהן מחוסר זמן אבל מ"מ נקבעו לאותה חובה דלקבוע לשם אותה חובה יכול אף קודם זמנן דהקביעות הוא בפה וא"כ בהקטיר הבזיכין בשבת הבאה יכול לסדר עמהם תיכף בזיכין אחרים כיון דהלחם לא נפסל כלל והוי כמונח חוץ לשלחן ויכולים להקבע עם בזיכין אחרים לחובת אותה שבת אבל אם הקטיר הבזיכין אחר השבת ואי אפשר להלחם להקבע עם בזיכין אחרים אלא בשבת השניה וזה אי אפשר כיון שכבר הוקבע הלחם לחובת שבת ראשונה ומש"ה אין תקנה להלחם וכמו זו תודה וזו לחמה דאין הלחם ראוי לתודה אחרת:

ומה שכתב הרמב"ם ז"ל בסידר הלחם והבזיכין בשבת כמצותן והקטיר הבזיכין לאחר השבת בין לאחר שבת זו בין לאחר שבת אחרת הבאה נפסל הלחם וה"ה כקדשים שנפסלו שחייבין עליהם משום פנו"ט נראה דאי אפשר להרמב"ם ז"ל לפרש דהפסול הוא משום דלא עמדו הבזיכין על השלחן אלא ו' ימים דהא הכא בסידר הלחם והבזיכין בשבת והקטיר הבזיכין אחר שבת שניה דעמדו הלחם והבזיכין על השלחן עוד יותר מז' ימים וגם אי אפשר לפרש הטעם משום פסול לינה דהא להרמב"ם ז"ל כשהן על השלחן אינן נפסלין בלינה לעולם ואין לפרש ג"כ הפסול משום מחוסר זמן דהא אם הקטיר אחר שבת שניה כבר אינן מחוסרי זמן והחילוק אם כשר אם פסול הוא רק בין הקטיר בשבת להקטיר בחול דכל שהקטיר בשבת אפילו לאחר כמה שבתות כשר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם ואם הקטיר בחול ג"כ אין חילוק בין הקטיר לאחר שבת ראשונה או אחר שבת אחרת בכולן פסול דזמן הקטרתן בשבת ולא בחול ואי מקטיר בחול הוי הקטרה שלא בזמנה וזה דמקטירן בשבת אפילו לאחר כמה שבתות כשר הוא מהירושלמי שקלים דאם אין לו לחם אחר מניח הישנה לשבת הבאה וזה דלא אמרינן בזה עבר זמנו בטל קרבנו דהא צריך להקטיר הבזיכין בשבת זו והוא מניחן לשבת אחרת נראה משום דאמרינן בסוכה (נ"ו) דלחם הפנים הוא חובת שבת העברה היינו חובת שבת שמסדרין בו ולא חובת שבת שמקטירין הבזיכין ע"ש וא"כ לא שייך עבר זמנו בטל קרבנו כיון שסידר הלחם והבזיכין בזמנן לאו עבר זמנו הוא ונראה מזה דאין זמן קבוע להקטרת הבזיכין כלל דרק חובת שבת היא להביא לחם ולסדרו על השלחן והקטרת הבזיכין יכול להיות בכל שבת ושבת ואין לזה זמן קבוע דנימא עבר זמנו בטל קרבנו וזה דצריך להקטיר הבזיכין בשבת הבאה הוא משום דבשבת הבאה איכא חובה על הציבור להביא לחם אחר ולסדרו על השלחן א"כ ע"כ צריך אז לסלקן ולהקטיר הבזיכין אבל אי ליכא לחם אחר מניח הישנה עד שבת הבאה כדי שלא יהא השלחן בלא לחם וכדאמרינן בירושלמי וזה דהקטרת הבזיכין הוא דוקא בשבת ולא בחול נראה משום דכתיב ביום השבת ביום השבת יערכנו דמצות הסידור הוא רק בשבת ובעינן לחם פנים לפני תמיד שלא יהא שלחן בלא לחם א"כ ע"כ הסילוק וההקטרה היא ג"כ רק בשבת ולא בחול וזה שכתב הרמב"ם ז"ל בהקטיר בחול דהוי כקדשים פסולים שחייבין עליהם משום פנו"ט והיינו דהוי כאותן פסולים דמהני ההקטרה לקובען בפנו"ט י"ל דזה דאינו יכול להקטיר הבזיכין בחול אין זה פסולו בגופו ובמנחות (י"ב) אמרינן דכל שאינו פסולו בגופו מהני ליה הקטרה לקובעו בפיגול וה"ה בנו"ט ואף דכאן ההקטרה עצמה פסולה מ"מ אשכחן הקטרה פסולה הקובעת בפיגול וכמו בעולת העוף הנמשכת לחטאת אע"ג דכל הקרבן אינו כשר מ"מ מהני הזריקה לקובעו בפיגול וכמ"ש תוס' זבחים (ס"ח ע"א) ד"ה אימר ע"ש ואף דבמתני' דמנחות שם גרסינן דאין חייבין על הלחם משום פנו"ט הרמב"ם ז"ל סמך על התוספתא דמנחות דשם הגרסא דחייבין עליהם משום פנו"ט ע"ש:

והנה בזה דאמרינן דאם הלחם על השלחן כמה שבתות אינו נפסל בלינה יש לחקור בנפרס לחמה לאחר שהגיע זמנו לפרוק דאמרינן במנחות דמקטיר עליהן הבזיכין ע"ש אם לא פרקן אח"כ והניחן לשבת הבאה אם נפסלים הבזיכין בלינה אם הטעם דאם עמדו על השלחן ימים רבים אין נפסלים בלינה הוא משום דחשיב הלחם מסודר על השלחן א"כ בנפרס הלחם אין הלחם עוד ראוי לסידור על השלחן וא"כ הבזיכין נפסלין בלינה או הטעם דכ"ז שלא נפרק מן השלחן ליכא פסול לינה ואינו תלוי בסידור]:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה