מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט
סימן כב - סידור השלחן
א
מצות השלחן לסדר עליו לחם ובזיכין בשבת ומקטירין הבזיכין בשבת הבאה ואם סידר הלחם בשבת והבזיכין לאחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת אמרינן במתני' דמנחות (ק' ע"א) דפסול ואין חייבין עליהן משום פנו"ט ואם סידר את הלחם והבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין אחר השבת פסולה ואין חייבין עליהם משום פנו"ט סידר הלחם והבזיכין אחר השבת והקטיר את הבזיכין בשבת פסולה כיצד יעשה יניחנה לשבת הבאה שאפילו הם על השלחן ימים רבים אין בכך כלום ע"ש וכתב רש"י ז"ל שם על בבא קמייתא דסידר הלחם בשבת ואת הבזיכין אחר השבת פסול דמחוסר זמן הוא שלא היה על השלחן אלא ו' ימים והכא אי אפשר לתקן ולומר יניחנו עד שבת הבאה דכיון דלחם נסדר כדינו בשבת קידשו שלחן ושוב אינו יכול להשהותן אלא עד שבת ראשונה דמפסיל בלינה עכ"ל והנה מ"ש רש"י ז"ל הטעם דפסול משום דמחוסר זמן הוא שלא היה על השלחן אלא ו' כ"כ גם הרגמ"ה ז"ל שם פסולה שהרי לא היו הבזיכין על השלחן משבת לשבת מעת לעת עכ"ל ויש לעיין ל"ל טעם דמחוסר זמן שלא עמדו רק ו' ימים ת"ל כיון דסידר הלחם בשבת והבזיכין אחר השבת א"כ היה הלחם על השלחן יום אחד בלא בזיכין ונפסל הלחם בלינה א"כ בשעה שסידר הבזיכין כבר היה הלחם פסול וצ"ל כל שסידר הלחם כדינו בשבת אפילו בלא בזיכין אינו נפסל על השלחן בלינה עד שבת הבאה אך זהו לפי גירסת השמ"ק שם ברש"י ז"ל דלא גרס דמפסיל בלינה הואיל ולן הלחם בלא בזיכין אבל הכ"מ בפ"ה מהל' תמידין הלכה י"ב גורס כן בדברי רש"י ז"ל ולדידיה הפסול לינה על הלחם תיכף ביום הראשון קודם שנתן הבזיכין ולגרסת השמ"ק ברש"י ז"ל זה דלי"ל תקנתא להניחו עד שבת הבאה משום דמיפסיל בלינה היינו כשיגיע שבת הראשונה אחר שסידר הלחם אז יפסל בלינה וכלשון רש"י ז"ל שכתב דכיון דלחם נסדר כדינו בשבת קידשו שלחן ושוב א"י להשהותן אלא עד שבת ראשונה דמפסיל בלינה דרש"י ז"ל חולק על התוס' זבחים (פ"ז ע"א) ועל הרמב"ם ז"ל בפ"ה דתמידין דהלחם אינו נפסל על השלחן אפילו נשתהו כמה שבתות דלרש"י ז"ל כל שנשתהה הלחם על השלחן יותר מז' ימים נפסל בלינה וכדמוכח מדברי רש"י ז"ל לקמן בגמרא על ההיא דסידר הלחם והבזיכין אחר השבת דאמרינן דיניחנה עד שבת הבאה ומקשינן אי כ"ש מקדשין שלא בזמנן לקדוש ולפסול וכתב רש"י ז"ל ליקדוש מאחד בשבת וכי מטי אידך דחד בשבת ליפסול בלינה למוצאי אחד בשבת שהרי שהה יותר משמונה ימים עכ"ל וכן שם לקמן גבי לילה אינו מחוסר זמן מקשינן סוף סוף כי מטי ליליא דבי שימשי ליקדוש וליפסול כתב רש"י ז"ל כי מטי ליליא דבי שימשי של שבת ראשונה ליקדוש דהא אמרת לילה אינו מחוסר זמן ולפסול בליל ששי של שבת שני בלינה שהרי עומד שם שמונה ימים שלמים עכ"ל ולהתוס' זבחים פ"ז כיון שסדרו בלילה נפסל תיכף בלינה וביומא (כ"ט ע"ב) פירש רש"י ז"ל בענין אחר דאם כ"ש מקדשין שלא בזמנן נפסל הלחם משום סידור שלא בזמנו היינו שנפסל תיכף וכן בלילה אינו מחוסר זמן כתב דנפסל משום סידור לילה ע"ש] ומש"ה בסידר הלחם בשבת והבזיכין אחר השבת לי"ל תקנתא כיון דהלחם נתקדש כשיגיע שבת ראשונה והיה הלחם על השלחן ז' ימים שלמים א"י תו להשהותם עד שבת הבאה דיפסלו בלינה ונראה דהפלוגתא אם הלחם מונח על השלחן יותר מז' ימים אם נפסל בלינה או לא תלוי בב' גרסאות בירושלמי שקלים (פ"ו ה"ג) בעון קומי ר' אילא לא היה שם לחם מהו להניחו לשבת הבאה אמר לון כתיב ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד לחם פנים אפילו פסול ע"ש ויש שאין גורסין שם אפילו פסול [והגר"א ז"ל מחקו שם] דלפי הגרסא אפילו פסול הלחם נפסל אם הניחו אחר השבת רק דגזיה"כ דיניח לחם על השלחן אפילו פסול שלא יהא השלחן בלא לחם ולהנך דלא גרסי אפילו פסול משום דלא נפסל כשהוא על השלחן יותר מז' ימים:
והנה זה שכתב רש"י ז"ל דלי"ל תקנתא להניחו לשבת הבאה כיון דהלחם נסדר כהלכתו בשבת קידשו שלחן ושוב אינו יכול להשהותו אלא עד שבת ראשונה דמפסיל בלינה יש לעיין דזהו רק לרב דס"ל לעיל ח' דמנחה קדושה בלא לבונה אבל לר"ח דס"ל דאין זו קדושה בלא זו ה"נ דלחם לא קדיש בלא בזיכין דאמרינן שם בגמרא לרב דלבונה קדושה בלא סלת שכן מצינו בלבונה הבאה בבזיכין וכתב רש"י ז"ל ואי קשיא הא אתי לחם הפנים בהדייהו לאו פרכא היא שהרי אינו מתקדש עם הלבונה בבזיכין עכ"ל וזה דסלת מתקדש בלא לבונה לא ילפינן לה התם מלחם הפנים כ"א ממנחת חוטא וע"כ הטעם משום דכיון דהשלחן מקדש הלחם ועל השלחן יש ג"כ הבזיכין אין זה סלת בלא לבונה וא"כ לר"ח דלא יליף מילתא ממילתא וס"ל דלא זו קדושה בלא זו א"כ ה"נ בלחם הפנים דלא קדוש בלא בזיכין א"כ קשה לדידיה בסידר הלחם בשבת והבזיכין אחר השבת כיון דהלחם לא נתקדש אמאי לי"ל תקנתא להניחו לשבת הבאה וצ"ל דזה דס"ל לר"ח דאין זו קדושה בלא זו היינו ליקרב אבל ליפסל מקדש:
וזה שכתב רש"י ז"ל בסידר הלחם בשבת והבזיכין אחר השבת דפסול משום שלא היו הבזיכין על השלחן רק ששה ימים יש לעיין תיפוק ליה דכ"ש אין מקדשין שלא בזמנן א"כ הבזיכין שסידר אחר השבת לא נתקדשו כלל והוי כלא עמדו על השלחן כלל כמו דאמרינן בגמרא בסידר הלחם והבזיכין אחר השבת דלא נתקדשו משום דאין כ"ש מקדשין שלא בזמנן ונראה דרק התם שייך זה בסידר שניהם אחר השבת דבשבת חובת ציבור להביא לחם הפנים ואם עבר שבת ולא הביאו עבר זמנו בטל קרבנו ואם מסדר לחם ובזיכין אחר השבת ע"כ אי אפשר להן להיות אלא לחובת שבת הבאה וכיון שעדיין מחוסר זמן אין השלחן מקדשן אבל בסידר הלחם בשבת דסידור הלחם מהני וכמ"ש רש"י דכיון דהלחם נסדר כהלכתו בשבת קידשו השלחן כיון דהציבור הביאו לחם בזמנו לא שייך תו עבר זמנו בטל קרבנו וכשמסדרין בזיכין אחר השבת הוא לחובת שבת העברה ולא שייך כ"ש אין מקדשין שלא בזמנן דזה דוקא אם הוא מחוסר זמן א"כ כל הפסול הוא רק שלא עמדו הבזיכין על השלחן אלא ו' ימים אבל השלחן מקדשן אפילו אחר השבת כן נראה לענ"ד:
והנה רש"י ז"ל כתב דפסול שלא עמדו על השלחן אלא ו' והרגמ"ה כתב שלא היו הבזיכין על השלחן משבת לשבת מעת לעת ומשמע מדבריו שצריך דוקא מעל"ע ואם סידר הלחם בשבע שעות ובשבת הבאה יסלקם בשש לא מהני (ובזה אתי שפיר מ"ש רש"י ז"ל מנחות ח' על הא דאמרינן שם בלחם הפנים כיון שהגיע זמנו לפרוק כמאן דפרקה דמיא וכתב רש"י ז"ל שעברו ו' שעות כדאמרינן בתמיד נשחט בזיכין בשבע ע"ש ואע"ג דכל היום כשר לסילוק בזיכין כדאמרינן (במגילה כ"א) מ"מ כיון דבשבת העברה סידר הבזיכין בשבע שזהו הזמן הקבוע לו א"כ בשבת הבאה לא מהני סילוק קודם דבעינן מעל"ע] ויש לחקור אם סילקן מעל השלחן באמצע השבוע לשעה וחזר וסידרו אם זה דצריך משבת לשבת מעל"ע היינו רק שמתחילת סידורו עד סילוקו בשבת הבאה יהיו ז' ימים מעל"ע אבל במה שסילקו באמצע לשעה לא מפסיל או צריך שיניח הלחם על השלחן ז' ימים בלא הפסק:
והנה הרמב"ם ז"ל דרך אחרת לו לגמרי בההיא דסידר הלחם בשבת והבזיכין אחר השבת וז"ל הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' תמידין הלכה י"ב סידר הלחם בשבת כמצותו ולא הניח עמו בזיכי לבונה עד למחר ולשבת הבאה הקטיר הבזיכין נפסל הלחם ואינו קדוש וכן אם סידר הלחם והבזיכין באחד בשבת והקטיר הבזיכין לאחר שבת הבאה הלחם אינו קדוש ונפסל אבל אם הקטיר הבזיכין בשבת לא נפסל הלחם כיצד יעשה בלחם ובזיכין שסדרן לאחר השבת יניחם שם על השלחן עד שיעבור עליהן יום השבת והן מסודרין ואח"כ יקטיר הבזיכין לשבת הבאה אחר השבת שעברה עליהן והם מסודרים שאפילו נשאר הלחם עם הבזיכין על השלחן כמה שבתות אין בכך כלום סידר הלחם והבזיכין בשבת כמצותן והקטיר הבזיכין לאחר השבת בין לאחר שבת זו בין לאחר שבת אחרת הבאה נפסל הלחם וה"ה כקדשים שנפסלו שחייבין עליהם משום פנו"ט עכ"ל ועיין בכ"מ ולח"מ שם מה שנתקשו בביאור דברי הרמב"ם ז"ל ולענ"ד נראה לפרש דברי הרמב"ם ז"ל כפשוטן ומה דנקיט הרמב"ם ז"ל נפסל הלחם הוא כמה שרוצה הכ"מ לומר שם דהיינו דאין תקנה עוד ללחם ליסדר על השלחן ולא נפסל הלחם היינו שי"ל עוד תקנה לסדרו והנה בבבא קמייתא בסידר הלחם בשבת והבזיכין אחר השבת והקטיר הבזיכין בשבת דכתב הרמב"ם ז"ל דנפסל הלחם ואינו קדוש הוא חולק על רש"י ז"ל שכתב דכיון שסידר הלחם בזמנו אף שלא הניח עמו בזיכי לבונה קידשו השלחן ויש לעיין לפי מאי דקי"ל דסלת קדוש בלא לבונה אמאי לא יתקדש הלחם בלא הבזיכין והנה הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה במנחות שם כתב ז"ל סידר הלחם בשבת כמצותה וסידר הבזיכין אחר השבת ומניח הכל עד שבת הבאה והקטיר הבזיכין שנתן עם הלחם ראשון אותו הלחם פסול ואפילו נתקדש וע"כ אין בו דיני נפו"ט לפי שאינו קדוש עכ"ל ונראה הטעם דלא קדוש הלחם אע"ג דמנחה קדושה בלא לבונה דס"ל להרמב"ם ז"ל דזה דוקא בדעתו להוסיף וכמו בסלת גופה אם דעתו להוסיף ראשון ראשון קדוש אבל אם אין דעתו להוסיף לא נתקדש כל שאין בו שיעור שלם כדאמרינן במנחות (ח') דכל שאין דעתו להוסיף אין כאן מנחה כלל דפחות משיעור אינו ראוי וה"נ במקדש מנחה בלא לבונה דקדוש הוא דוקא בדעתו להוסיף לבונה דאיכא תורת מנחה עליה אבל אם אין דעתו להוסיף לא קדוש א"כ הכא דלא הניח בזיכי לבונה עד למחר כיון דאין דעתו לתת הלבונה בשעתה היינו בשבת לא קדוש הלחם דנתינתו אחר השבת אינו מועיל כלום ונראה דזהו נמי כונתו בפי' המשנה שכתב אותו הלחם פסול ואפילו נתקדש וע"כ אין בו דיני נפו"ט לפי שאינו קדוש כלומר דאפילו אם נתקדש הלחם ג"כ פסול משום חסרון לבונה א"כ אינו קדוש כלל דכל כה"ג שמקדש רק מקצת שהחסרון פוסלו אינו מתקדש כלל אך בזה יש לעיין כיון שכתב הרמב"ם ז"ל דהלחם אינו קדוש כיון שלא נתן עמהם בזיכי לבונה עד למחר א"כ אמאי ליכא הכא תקנתא דיניח לשבת הבאה וכמו בסידר הלחם והבזיכין שניהם אחר השבת ונראה דאע"ג דהלחם אינו קדוש כמ"ש הרמב"ם ז"ל מ"מ עבודה נעשית בהלחם בסידורו בשבת דסידור הלחם בלא סידור בזיכין ג"כ עבודה היא כדאמרינן ביומא (כ"ד ע"ב) זר שסידר את השלחן ליחייב ואמרינן דאיכא סידור בזיכין היינו דסידור הלחם אינה עבודה תמה ליחייב זר עליה שיש אחריה עבודת סידור בזיכין ומוכח דסידור הלחם לעצמו עבודה היא רק שאינה עבודה תמה וזה אינו שייך אל הקידוש דאף למ"ד דתנור מקדש להלחם הסידור עבודה היא א"כ כיון שנעשית בשבת זו עבודת הסידור על הלחם אי אפשר לו שוב בשבת הבאה ליסדר דאין סידור אחר סידור דכיון דעבודת הסידור כבר נעשית בהלחם אי אפשר עוד לסדרו ומש"ה אי אפשר להניחנו לשבת הבאה דאז מחוסר סידור אך ביותר נראה הטעם דלי"ל תקנתא להניחו לשבת הבאה בסידור הלחם בשבת נהי דלא נתקדש מ"מ הוקבע הלחם לחובת שבת זו דהא לצורך אותה חובה הוסדר על השלחן ולקבוע לאותה חובה א"צ קידוש כלי דזה מהני אפילו בפה ומש"ה אי אפשר לסדרו לשבת הבאה ולהקבע לחובת שבת הבאה וכמו זו תודה וזו לחמה דאין הלחם ראוי לתודה אחרת משא"כ בסידר הלחם והבזיכין אחר השבת דמתחילתן לא הוקבעו אלא לחובת שבת הבאה:
ובסידר הלחם והבזיכין באחד בשבת והקטיר הבזיכין בשבת שכתב הרמב"ם ז"ל לפי הגרסא של ספרים ישנים שהביא הכ"מ וכן מוכיח הלשון] דלא נפסל הלחם והיינו שהלחם כשר ויכול לתקן ולהניח עמהם בזיכין אחרים ויניחנו לשבת הבאה כמ"ש הריטב"א ז"ל על רש"י ז"ל ביומא (כ"ט) בההיא דסידר הלחם והבזיכין אחר השבת והקטיר הבזיכין בשבת דגרס רש"י ז"ל פסול והקשה הריטב"א ז"ל אמאי פסול כיון דאמרינן דסידור שלא בזמנו נעשה כמי שסידרו הקוף א"כ הוי כמונח הלחם חוץ לשלחן א"כ בהקטיר הבזיכין בשבת אמאי פסול ותי' דהאי פסול לא קאי על הלחם כ"א על ההקטרה דההקטרה אינה כמצותה ע"ש וא"כ כיון דהוי כמי שמונח הלחם חוץ לשלחן אם הקטיר הבזיכין בשבת יכול לסדר עמהם תיכף בזיכין אחרים ולהניחם לשבת הבאה וזה שכתב הרמב"ם ז"ל בסידר הלחם והבזיכין בא' בשבת והקטיר הבזיכין אחר השבת הבאה דנפסל הלחם ואע"ג דסידרו שלא בזמנו והוי כמי שסידרו הקוף וכמונח חוץ לשלחן ואמאי לא יהיה להם תקנה ג"כ לסדרן אח"כ בשבת עם בזיכים אחרים ומה לי אם הקטיר הבזיכין בשבת די"ל תקנה ומה לי אם הקטירן אחר השבת ונראה דהחילוק הוא בקביעות דכשסידר הלחם והבזיכין באחד בשבת הסידור היה בשביל חובת שבת הבאה ונהי דאין כ"ש מקדשין כשהן מחוסר זמן אבל מ"מ נקבעו לאותה חובה דלקבוע לשם אותה חובה יכול אף קודם זמנן דהקביעות הוא בפה וא"כ בהקטיר הבזיכין בשבת הבאה יכול לסדר עמהם תיכף בזיכין אחרים כיון דהלחם לא נפסל כלל והוי כמונח חוץ לשלחן ויכולים להקבע עם בזיכין אחרים לחובת אותה שבת אבל אם הקטיר הבזיכין אחר השבת ואי אפשר להלחם להקבע עם בזיכין אחרים אלא בשבת השניה וזה אי אפשר כיון שכבר הוקבע הלחם לחובת שבת ראשונה ומש"ה אין תקנה להלחם וכמו זו תודה וזו לחמה דאין הלחם ראוי לתודה אחרת:
ומה שכתב הרמב"ם ז"ל בסידר הלחם והבזיכין בשבת כמצותן והקטיר הבזיכין לאחר השבת בין לאחר שבת זו בין לאחר שבת אחרת הבאה נפסל הלחם וה"ה כקדשים שנפסלו שחייבין עליהם משום פנו"ט נראה דאי אפשר להרמב"ם ז"ל לפרש דהפסול הוא משום דלא עמדו הבזיכין על השלחן אלא ו' ימים דהא הכא בסידר הלחם והבזיכין בשבת והקטיר הבזיכין אחר שבת שניה דעמדו הלחם והבזיכין על השלחן עוד יותר מז' ימים וגם אי אפשר לפרש הטעם משום פסול לינה דהא להרמב"ם ז"ל כשהן על השלחן אינן נפסלין בלינה לעולם ואין לפרש ג"כ הפסול משום מחוסר זמן דהא אם הקטיר אחר שבת שניה כבר אינן מחוסרי זמן והחילוק אם כשר אם פסול הוא רק בין הקטיר בשבת להקטיר בחול דכל שהקטיר בשבת אפילו לאחר כמה שבתות כשר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל שם ואם הקטיר בחול ג"כ אין חילוק בין הקטיר לאחר שבת ראשונה או אחר שבת אחרת בכולן פסול דזמן הקטרתן בשבת ולא בחול ואי מקטיר בחול הוי הקטרה שלא בזמנה וזה דמקטירן בשבת אפילו לאחר כמה שבתות כשר הוא מהירושלמי שקלים דאם אין לו לחם אחר מניח הישנה לשבת הבאה וזה דלא אמרינן בזה עבר זמנו בטל קרבנו דהא צריך להקטיר הבזיכין בשבת זו והוא מניחן לשבת אחרת נראה משום דאמרינן בסוכה (נ"ו) דלחם הפנים הוא חובת שבת העברה היינו חובת שבת שמסדרין בו ולא חובת שבת שמקטירין הבזיכין ע"ש וא"כ לא שייך עבר זמנו בטל קרבנו כיון שסידר הלחם והבזיכין בזמנן לאו עבר זמנו הוא ונראה מזה דאין זמן קבוע להקטרת הבזיכין כלל דרק חובת שבת היא להביא לחם ולסדרו על השלחן והקטרת הבזיכין יכול להיות בכל שבת ושבת ואין לזה זמן קבוע דנימא עבר זמנו בטל קרבנו וזה דצריך להקטיר הבזיכין בשבת הבאה הוא משום דבשבת הבאה איכא חובה על הציבור להביא לחם אחר ולסדרו על השלחן א"כ ע"כ צריך אז לסלקן ולהקטיר הבזיכין אבל אי ליכא לחם אחר מניח הישנה עד שבת הבאה כדי שלא יהא השלחן בלא לחם וכדאמרינן בירושלמי וזה דהקטרת הבזיכין הוא דוקא בשבת ולא בחול נראה משום דכתיב ביום השבת ביום השבת יערכנו דמצות הסידור הוא רק בשבת ובעינן לחם פנים לפני תמיד שלא יהא שלחן בלא לחם א"כ ע"כ הסילוק וההקטרה היא ג"כ רק בשבת ולא בחול וזה שכתב הרמב"ם ז"ל בהקטיר בחול דהוי כקדשים פסולים שחייבין עליהם משום פנו"ט והיינו דהוי כאותן פסולים דמהני ההקטרה לקובען בפנו"ט י"ל דזה דאינו יכול להקטיר הבזיכין בחול אין זה פסולו בגופו ובמנחות (י"ב) אמרינן דכל שאינו פסולו בגופו מהני ליה הקטרה לקובעו בפיגול וה"ה בנו"ט ואף דכאן ההקטרה עצמה פסולה מ"מ אשכחן הקטרה פסולה הקובעת בפיגול וכמו בעולת העוף הנמשכת לחטאת אע"ג דכל הקרבן אינו כשר מ"מ מהני הזריקה לקובעו בפיגול וכמ"ש תוס' זבחים (ס"ח ע"א) ד"ה אימר ע"ש ואף דבמתני' דמנחות שם גרסינן דאין חייבין על הלחם משום פנו"ט הרמב"ם ז"ל סמך על התוספתא דמנחות דשם הגרסא דחייבין עליהם משום פנו"ט ע"ש:
והנה בזה דאמרינן דאם הלחם על השלחן כמה שבתות אינו נפסל בלינה יש לחקור בנפרס לחמה לאחר שהגיע זמנו לפרוק דאמרינן במנחות דמקטיר עליהן הבזיכין ע"ש אם לא פרקן אח"כ והניחן לשבת הבאה אם נפסלים הבזיכין בלינה אם הטעם דאם עמדו על השלחן ימים רבים אין נפסלים בלינה הוא משום דחשיב הלחם מסודר על השלחן א"כ בנפרס הלחם אין הלחם עוד ראוי לסידור על השלחן וא"כ הבזיכין נפסלין בלינה או הטעם דכ"ז שלא נפרק מן השלחן ליכא פסול לינה ואינו תלוי בסידור]:
ב
בסילוק בזיכין והלחם מהשלחן בשבת נראה מיומא (כ"ד ע"ב) דסילוק הלחם היה קודם סילוק בזיכין דמקשינן שם זר שסידר את השלחן ליחייב ואמרינן איכא סידור בזיכין וכתב רש"י ז"ל דאיכא בתריה סידור בזיכין ומש"ה אין סידור הלחם עבודה תמה דיש אחריה עבודה וכיון דסידור הלחם היה קודם סידור בזיכין א"כ ע"כ ה"נ סילוק הלחם היה קודם סילוק בזיכין דהסידור והסילוק היו כאחד דטפחו של זה בצד טפחו של זה כדאמרינן בפ' שתי הלחם ויש לעיין הא סילוק בזיכין חשיב קמיצה על הלחם וכיון דבשעת סילוק בזיכין כבר אין הלחם על השלחן מה שייך דהוי קמיצה על הלחם הא בעינן קמיצה מע"ג שלחן כמ"ש תוס' מנחות (צ"ו ע"א) ד"ה והאיכא:
ונראה דאפילו מסלק תחילה הלחם ואח"כ הבזיכין מ"מ הוי כקמיצה דסילוק הלחם עצמו עושה קמיצה דל"ד לשאר קמיצות דצריך לברר איזה לקומץ ואיזה לשירים משא"כ בלחם הפנים כיון דבריר קומץ דידיה והקמיצה היא רק ההפרדה חלק גבוה מחלק הדיוט מה שמפרידן זה מזה א"כ אין נ"מ בין אם מסלק הבזיכין בין מסלק הלחם כיון דעכ"פ מפריד הלחם מן הבזיכין חשיב קמיצה וגם אם יפרק הלחם והבזיכין יחד מן השלחן ג"כ נראה דמהני אע"ג דאינו מפריד הבזיכין מן הלחם דאף כשהן על השלחן הרי הן מופרדין דהלבונה מונחת בבזיכין רק דהשלחן מצרפן וכשמסלקן מן השלחן הרי הן מופרדין והוי קמיצה וכן במנחה נראה דאם קמץ בתוך כלי ועדיין לא העלה אינה קמיצה ויכול לחזור ונקמוץ אבל אם לאחר שקמץ בתוך הכלי יטול הקומץ יחד עם השיריים מן הכלי יהיה קמיצה דלאחר שקמץ כבר הקומץ מובדל מן השיריים רק כל כמה דלא העלה מן הכלי אינה קמיצה דהכלי מצרפן אבל לאחר שסילקן מן הכלי חשיב מופרש וה"נ בבזיכין דבריר קומץ דידיה רק כ"ז שהן על השלחן הוי כקמץ ועדיין לא העלה מן הכלי דעדיין אינה קמיצה וכשמסלק הבזיכין יחד עם הלחם מן השלחן הוי קמיצה וכ"ש אם מסלק הלחם תחילה דחשיב קמיצה אך מלשון הש"ס מנחות (ח') מנחה שנקמצה בהיכל כשרה שכן מצינו בסילוק בזיכין משמע דע"י סילוק הבזיכין נעשית הקמיצה ולא ע"י סילוק הלחם וצ"ע:
ובעיקר מה דמשמע מההיא דיומא דסילוק הלחם היה קודם סילוק בזיכין יש לעיין דזה אפשר רק לאבא שאול דהבזיכין היו מונחין אצל הלחם אבל לרבנן דהבזיכין היו על הלחם א"כ איך אפשר לסלק הלחם קודם הבזיכין ולסדר ע"כ צריך הלחם קודם הבזיכין כיון דצריך לסדר הבזיכין על הלחם ע"כ נראה לומר דלעולם הקמיצה היתה ע"י סילוק בזיכין ולא ע"י סילוק הלחם דסילוק הבזיכין היה קודם סילוק הלחם וסידור הלחם היתה קודם סידור הבזיכין כדמוכח ביומא וזה דאמרינן בפ' שתי הלחם דטפחו של זה בצד טפחו של זה ע"כ לא קאי על הבזיכין אלא על הלחם ואע"ג דלחם בלא בזיכין אינו כלום מ"מ מקיימין לחם לפני תמיד כיון דאי אפשר להקדים סידור הבזיכין יותר וכל מה דאפשר למיעבד עבדינן וצ"ע בזה:
אמרינן במנחות (צ"ט) דד' כהנים נכנסין שנים בידם שני סדרים ושנים בידם שני בזיכין וד' כהנים מקדימין לפניהם שנים ליטול שני סדרים ושנים ליטול שני בזיכין ע"ש והנה זה דלסילוק בזיכין צריך ב' כהנים ולא סגי בכהן אחד י"ל משום דסילוק בזיכין הוי כקמיצה ופסולה בשמאל א"כ ליטול ב' בזיכין צריך ב' כהנים וכן בהולכתן אח"כ להקטרה הוי כהולכת הקומץ להקטרה דהוי עבודה וצריכה ימין כדאמרינן בזבחים (י"ד ע"ב) וכן זה דצריך ב' כהנים לסידור ב' בזיכין ולא סגי בכהן אחד שישא אחד בימינו ואחד בשמאלו י"ל ג"כ משום דסידור הבזיכין עבודה היא כדאמרינן ביומא (כ"ד ע"ב) וצריכה ג"כ ימין כשאר עבודות המעכבות כפרה (וזה דצריך ב' כהנים ללחם כדקתני שנים בידם שני סדרים וכן שני כהנים ליטול שני סדרים אע"ג דסילוק הלחם אינה עבודה ולא סגי בכהן אחד נראה בפשוטו משום דהלחם הוי יותר ממשאוי אדם בינוני דמשאוי אדם בינוני הוא שלשים קב כדאמרינן בב"מ (פ' ע"ב) קב לכתף ע"ש ושלשים קב הם ב' איפות כדאמרינן במנחות במתני' ר"פ התודה שהם עשרים עשרון וא"כ לחם הפנים שהיו שם כ"ד עשרונות הם יותר ממשאוי אדם בינוני וכ"ש לאחר אפיה שנתוסף נפח עליהם כדאמרינן בר"פ שתי הלחם כיון דאפי לה נפחה ע"ש ואמרינן בפ' האומנין שם דנפח הוי תוספת למשאוי]:
והנה ביוה"כ שחל להיות בשבת דהכ"ג מקריב אף מוספי שבת ובסדר אתה כוננת אמרינן דאף מסדר את השלחן ומקטיר את הבזיכין ע"ש הנה סילוק הלחם ודאי אינו עושה כ"ג דאין זו עבודה אבל סילוק בזיכין ודאי צריך להיות בכ"ג דהא עבודה היא כמו קמיצה ויש לעיין איך הוא מסלק הבזיכין וגם מסדרן הא אי אפשר אלא בזה אחר זה ובעינן טפחו של זה בצד טפחו של זה וכן סידור ב' הסדרים וב' הבזיכין אי אפשר להיות אלא בזה אחר זה דהא צריך להיות בימין ומש"ה בעלמא מצרכינן ב' כהנים ואפשר כיון שצריך להיות בכ"ג מבטלינן מצות תמיד שלא יהא שלחן בלא לחם
ג
אמרינן במנחות (פ"ז ע"ב) בעא מיני' רב"ח מר"ח שלחן מהו שיקדש קמצים בגדש שלו כו' א"ל אינו מקדש ופי' רש"י ז"ל דהאי קמצים הם ב' קומצי לבונה בלא בזיכין ובתוס' פי' דמיירי בקומץ של מנחה והקשו לרש"י ז"ל כיון דעם השלחן נמי בעי בזיכין דכפותיו אלו הבזיכין היאך תיסק אדעתין למימר דסגי בלא בזיכין עכ"ל והנה לרש"י ז"ל יש לומר דאין ראיה מזה דצריך בזיכין דאין שלחן מקדש ללבונה דאפשר דזה דצריך בזיכין הוא בשביל הסידור ולא בשביל הקידוש שהיה צריך לסדר הבזיכין על השלחן וסידור הבזיכין עבודה היא כדאמרינן ביומא כ"ד ולזה צריך בזיכין ואי אפשר לסדר הלבונה בלא בזיכין דהא אף כשקידש כבר הלבונה בבזיכין ג"כ צריך לסדרן בהבזיכין א"כ אין ראיה דצריך הבזיכין להקידוש של הלבונה דאפשר שהשלחן עצמו יכול לקדשן אך הבזיכין צריך בשביל הסידור אך לפמ"ש רש"י ז"ל דהאיבעיא הוא אי שלחן מקדש קומצי לבונה בלא בזיכין יש לעיין דלעיל (ח' ע"א) אמרינן דלבונה מתקדשת בלא שמן ולבונה שכן מצינו בלבונה הבאה בבזיכין וכתב רש"י ז"ל ואע"ג דאתי לחם הפנים בהדייהו אינו מתקדש עמהן בבזיכין ויש לעיין מנ"ל דלבונה מתקדשת בלא לחם דילמא קידוש הלבונה הוא ע"י שלחן כשמסדר הבזיכין על השלחן ואז הן מתקדשות יחד עם הלחם דהא אבעיא לן אי השלחן יכול לקדש הלבונה אף בלא הבזיכין ונראה דאף דאיבעי' לן אי השלחן יכול לקדש הלבונה בלא בזיכין זה דוקא כשסידר הלבונה בלא בזיכין אבל כשסידר הלבונה בבזיכין אין השלחן יכול לקדשן דהוי חציצה דהוי כנתן מזרק בתוך מזרק ואע"ג דקי"ל בנתן מזרק לתוך מזרק דאינו חוצץ אמרינן שם ביומא הטעם דהוי מין במינו אינו חוצץ אבל הכא השלחן של עץ והבזיכין של זהב דהצפוי של השלחן בטל לגבי השלחן כדאמרינן בשלהי חגיגה]:
והנה התוס' שפי' שם דהאבעיא שלחן מהו שיקדש קמצים מיירי בקומץ מנחה הקשו שם לפי מה דמסקינן דאינו מקדש ליקרב אבל מקדש ליפסל והיינו ליפסל בטבול יום ובלינה ל"ל קידוש הקומץ הא לזה מהני קידוש הראשון שנתקדשה כל המנחה יחד בכ"ש וכן הקשה בשמ"ק שם. ושמעתי מחברי מתרצים די"ל דזה דמקדש ליפסל היינו בשקעה"ח וכדאמרינן במעילה הקומץ והלבונה כו' נתנן לכ"ש הוכשרו ליפסל כו' ובלינה וכתב הת"י יומא (כ"ט ע"א) דהאי לינה שקעה"ח היא דבלינה ממש כבר הוכשרה כל המנחה ליפסל בקידוש ראשון ונראה לענ"ד דמש"ה לא תירצו התוס' והשמ"ק כן דבזה לא שייך לא קדוש ליקרב אבל קדוש ליפסל דרק בקידוש ראשון שייך זה דע"י זה הקידוש נעשית קדוה"ג ובזה אפשר אף כ"ש שאינה מכשרת אותה ליקרב מ"מ מקדשת אותה קדוה"ג וממילא נפסלת בטבול יום ובמח"כ ובלינה אבל קידוש שני של הקומץ דזה דנפסל בשקעה"ח הוא מדין מתיר דנפסל בשקעה"ח זה שייך רק ע"י כ"ש המקדש ליקרב דע"י זה נעשה מתיר אבל אם אין הכ"ש מקדש אותו ליקרב אינו יכול להיות עליו דין מתיר וממילא אינו נפסל בשקעה"ח:
ובשמ"ק שם כתב ז"ל אבל מקדש ליפסל פ"ה ביוצא ובלינה וקשה דאין כ"ש מקדש ליפסל ביוצא ואי אמרת לינה גרידא תיפוק ליה משום קידוש המנחה לפירושו דפירש לעיל עכ"ל היינו לפי מה שפירש דמיירי בקומץ של מנחה] וקשה טובא מה שייך להקשות דאין כ"ש מקדשין ליפסל ביוצא איפכא הו"ל לאקשויי כיון דכבר הוכשרה ליפסל ביוצא ע"י קמיצה דהוי עבודה ומכשרת ליפסל ביוצא לכ"ע ואף קודם קידוש הקומץ בכ"ש ג"כ מיפסל ביוצא ועוד אילו הקמיצה לא היתה מכשרת ליפסל ביוצא היה הקידוש בכלי ודאי מכשיר ליפסל ביוצא ול"ש למפרך דאין כ"ש מקדשין ליפסל ביוצא דהטעם של הנך שיטות דאין כ"ש מקדשין ליפסל ביוצא הוא משום דס"ל דליפסל ביוצא בעינן דוקא עבודה א"כ זה שייך רק בקידוש כ"ש של המנחה כולה אבל קידוש הקומץ בכ"ש עבודה גמורה היא וצריכה כהונה דהוי כמו קבלת הדם בזבחים וודאי מכשיר ליפסל ביוצא וצע"ג:
ובעיקר מ"ש התוס' דאין כ"ש מקדשין ליפסל ביוצא הקשה השמ"ק (מנחות ט') [בהשמטות] מההיא דפ' שתי הלחם דאמרינן דלחם הפנים נפסל במסעות ביוצא הא אין קידוש כלי מהני ליפסל ביוצא וי"ל דהתם משום לבונה שאין לה מתירין אחרים שהיא עצמה מתרת וי"ל דין מנחת כהנים ונפסלה ביוצא עכ"ל ויש לעיין דל"ד דזה שכתבו התוס' דלבונה ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח נפסלין ביוצא ע"י קידוש כלי הוא משום דאין בהם קמיצה וכיון שאין בהם עבודה קידוש כלי מכשרת ליפסל ביוצא אבל בלבונה של לחם הפנים כיון דיש בהם סילוק בזיכין שהם קמיצה הוי כשאר דברים שיש בהם עבודות דאין נפסלין ביוצא ע"י קידוש כלי [ובההיא דלחם הפנים נפסל במסעות למאי דס"ד דמיירי אף במסודר יש לעיין ל"ל משום יוצא ת"ל משום מחוסר זמן דהלחם צריך להיות מונח על השלחן משבת לשבת ואם בנתים סילק הלחם מן השלחן או שהוציא השלחן מן ההיכל דהוי כמו שסילק הלחם מן השלחן א"כ הוי מחוסר זמן שלא היה הלחם על השלחן משבת לשבת ועיין מ"ש בזה לעיל סק"א]:
במנחות (צ"ו ע"א) אמרינן דשלחן מקדש ט"ו טפחים למעלה ומקשינן והאיכא בזיכין והקשה רש"י ז"ל אמאי פריך הכי הא אין שלחן מקדש לבזיכין וכתבו התוס' דל"ק דהא אמרינן בפ"ק דקומצין מנחה מכלי המונח ע"ג קרקע שכן מצינו בסילוק בזיכין משמע דהוי כקומץ מע"ג שלחן עכ"ל. הנה זה דצריך קמיצה מע"ג שלחן י"ל בפשוטו כיון דסילוק בזיכין הוי כקמיצה וקמיצה צריכה להיות מכ"ש ומש"ה צריך סילוק בזיכין מע"ג שלחן ואם הבזיכין מונחין בגובה יותר מט"ו טפחים אין זו קמיצה מכ"ש ואע"ג דהבזיכין הם ג"כ כ"ש מ"מ כיון דאין הבזיכין על השלחן אלא למעלה אע"ג דהלחם הוא על השלחן הוי כמביא מנחה בב' כלים וקומץ מזה על זה דפסול דבעינן שיהיו בכלי אחד ואע"ג דטעם דמביא בב' כלים דפסול הוא משום דבעינן והרים ממנו מן המחובר ובלחם ובזיכין סוף סוף ליכא מחובר דהא לא נגעי בהדדי דהא הלבונה היא בבזיכין דמפסיק בין הלחם ללבונה בשלמא אי צירוף כלי דאורייתא ומהני אף לענין קמיצה אע"ג דלא נגעי בהדדי כדאמרינן במנחות כ"ד ה"נ כיון דהלחם עם הבזיכין על השלחן שלחן מצרפן וחשוב מחובר אך אי ס"ל דצירוף כלי דרבנן ולא מהני לענין קמיצה וצריך דוקא נגיעה כדאמרינן התם אפשר דזה דוקא בשאר קמיצות דהכלי חשיב הפסק כמו קפיזא בקבא כדאמרינן שם משום דצריך להרים הקומץ מן השיריים וכיון דאין הקומץ נוגע בהשיריים רק הכלי מפסיק אין זה הרמה מן המחובר אבל בסילוק בזיכין דצריך לסלק הלבונה יחד עם הכלי וזו היא הקמיצה שלהן א"כ כיון דהכלי נוגע בהלחם חשוב הרמה מן המחובר מיהו יש לעיין בזה דזה אפשר לומר רק לרבנן שהיה נותן הבזיכין על המערכת איכא עכ"פ נגיעת הכלי עם הלחם אבל לאבא שאול שהיה נותן הבזיכין בין מערכה למערכה הא אין כאן נגיעה כלל ואפשר שהיו נוגעין בהלחם מן הצד ועוד הא אין הסדרים נוגעין זה בזה ואכתי היאך חשיב מחובר ואפשר דצירוף שלחן לכ"ע דאורייתא]:
אמרינן בכתובות (ק"ו ע"ב) דלבונה של לחם הפנים באה ממותר נסכים והקשה בשמ"ק שם מ"ש משאר קרבנות ציבור שבאין מתרומת הלשכה ותי' דהלבונה של לחם הפנים דכל עצמה לא היתה באה אלא ע"ג כ"ש שבכלי שרת היתה עומדת כל השבת ובכ"ש היה מקטירה א"כ דינה ככ"ש עוד תי' שם משום דהלבונה אינה מצויה אלא מע"ש לע"ש לכך לוקחין אותה ממותר נסכים עוד כתב שם שאין לבונה באה בקרבן ציבור אלא בקטורת ובלחם הפנים לבד ע"ש וק"ל טובא הא איכא נמי לבונה הבאה עם העומר שהוא ק"צ וטעון לבונה ולפ"ז אזדא נמי התי' דהטעם דבא ממותר נסכים משום דאינו מצוי אלא משבת לשבת הא לבונה הבאה עם העומר דאינו מצוי יותר שהוא משנה לשנה ובאה מתרומת הלשכה:
ד
לחם הפנים אינו כשר עד שיקרום פניו בתנור דקודם אין תורת לחם עליו כדאמרינן במעילה (ט') ואם יכול לעשותו מעשה כופח ומעשה יורות הערביים למ"ד אין תנור מקדש ויכול לאפות בחוץ נראה דה"ה דיכול לעשותן מעשה כופח אע"ג דבמנחת מאפה תנור פסול כה"ג כדאמרינן במנחות (ס"ג) דהתם כתיב תנור בקרא למעוטי מעשה כופח אבל בשתי הלחם ולחם הפנים דלא כתיב תנור בקרא רק דבעינן לחם אע"ג דאמרינן בפסחים (ל"ז) דאין לחם אלא האפוי בתנור התם אתי רק למעוטי מעשה אלפס אבל בכופח ויורות הערביים שפיר קרוי לחם והנה יש לעיין לפמ"ש תוס' זבחים (צ"ו ע"א) ד"ה הכי דלמ"ד בשתי הלחם ולחם הפנים דתנור מקדש ה"ה מנחת מאפה ע"ש א"כ ר"י דס"ל במנחות (נ"ה) דתנור מקדש איך ס"ל שם ס"ג במנחת מאפה דמעשה כופח כשר הא ע"כ צריך לאפותו בתנור של מקדש שהוא כ"ש א"כ איך משכחת לה מעשה כופח ואפשר דס"ל דאף תנור של מקדש שהוא כ"ש ונמשח יכול לעשותו כופח ויהיה ג"כ עליו תורת כ"ש וצ"ע:
כתבו התוס' מנחות (נ"ז ע"ב) ד"ה ושמעינן על הא דאמרינן שם דלר"ע כיון דס"ל דמדת יבש לא נתקדשה לא משכחת לה שיהא חייב על לחם הפנים משום חימוץ והקשו שם דלמא ס"ל תנור מקדש והיינו משקרמו פניה ועדיין יכול לבוא לידי חימוץ ונראה לדקדק מתוך כך דמשקרמו פניו תו לא אתי לידי חימוץ ונ"מ לענין פסח כו' עכ"ל ונראה דמלבד זה דמההיא מתני' גופא דמעילה דקתני דלחם הפנים שקרמו פניו בתנור הוכשר להיסדר על השלחן שמעינן דאחר שקרמו פניו בתנור שוב אינו בא לידי חימוץ דלחם הפנים הוא מנחה ומנחה בעינן מצה ולא רק שלא יהיה חמץ רק בעינן שיהא מצה דאף חלוט לא מקרי מצה לענין מנחה כדאמרינן במנחות (נ"ג) ואי כשקרמו פניה בתנור עדיין אפשר לבוא לידי חימוץ א"כ עדיין אינה מצה ואיך הוכשרו ליסדר על השלחן:
ה
אמרינן במנחות (נ"ו) לא סידור הקנים ולא נטילתן דוחית את השבת אלא נכנס מע"ש ושומטו כו' ושם (צ"ז ע"א) אמרינן דלמוצ"ש נכנס מגביה ראשיה של חלה ומכניס קנה כו' וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' תמידין הי"א דבאחד בשבת היה מניח הקנים בין החלות ע"ש היינו דמפרש מוצ"ש לאו דוקא אלא אחר השבת ונראה הטעם דלא נכנס במוצ"ש תיכף משום ביאה ריקנית דבלילה אין שום עבודות בהיכל וצריך לכנוס רק בשביל סידור הקנים וכיון דסידור הקנים בשבת הוא רק שבות איך אפשר שיעשה בשביל זה ביאה ריקנית אבל באחד בשבת היינו ביום אפשר לסדר הקנים כשנכנסין לשם לעבודות כמו לדישון מזבח הפנימי והמנורה ואי אפשר ג"כ שיכנוס בלילה להיכל להשתחוות ולסדר הקנים דהרמב"ם ז"ל לטעמיה דאף להשתחוות חשיב ביאה ריקנית כמ"ש בפ"ב מהל' ביאת מקדש ה"ד [ועיין במסקנת הכ"מ שם] אך מרש"י ז"ל מוכח דמוצ"ש ממש הוא דכתב שם ז"ל בכי האי שיעורא ששומטן מע"ש ערבית ולמחר בחצי היום מסלקו ומסדר אחרים בלא קנים ולמוצאי שבת מסדר הקנים בכי האי שיעורא דהוי חצי היום לזו וחצי היום לזו לא מיעפשא עכ"ל ומוכח להדיא דס"ל דלמוצ"ש היינו תיכף לכשתחשך היה מסדר הקנים ויש לעיין איך עושה ביאה ריקנית בשביל שבות ואין לומר דהעמידו דבריהם במקום לאו כדאשכחן בפסחים דהעמידו דבריהם אף במקום כרת בשביל שבות דהתם הוי שב וא"ת כגון שלא לעשות פסח דיש כח בידי חכמים בזה אבל הכא דהוי קום ועשה לעשות ביאה ריקנית איך יש כח לחכמים:
ונראה לפי מה דאמרינן בירושלמי יומא פ"ה הלכה א' בהכנסת כף ומחתה דאם הכניס הכף והמחתה בב' ביאות הכל מודים שכפר ועובר משום ביאה ריקנית ואיבעי' לן התם על איזה הכנסה חייב על הראשונה או על השניה ופשטינן דעל הראשונה חייב דעל השניה אומרים לו הבא לכתחילה ורק על הביאה ראשונה חייב כיון דלא הכניס אז את שתיהן וגורם שיהא צריך לביאה שניה איכא בזה משום ביאה ריקנית א"כ ה"נ כשנכנס למוצ"ש לסידור הקנים ליכא משום ביאה ריקנית כי אומרים לו לבוא לכתחילה כדי שלא יתעפש הלחם רק בשבת כשהוא מסדר את הלחם ואינו מסדר את הקנים אז עובר משום שגורם שיהיה צריך לכנוס עוד הפעם א"כ אז עובר רק ע"י שב וא"ת דכשנכנס להיכל הרי יכול אז לסדר את שתיהן רק כשמסדר את הלחם ואינו מסדר את הקנים עובר ע"י זה שאינו מסדר את הקנים וא"כ הוי בשב וא"ת ולזה יש כח בידי חכמים והעמידו דבריהם במקום לאו בשביל שבות:
וזה דאין סידור הקנים ולא נטילתן דוחה את השבת כתב רש"י ז"ל שם משום דמחזי כבונה וסותר ובתוס' הקשו שם על רש"י ז"ל דהא אמרינן בשבת קכ"ג דקנים קודם התרת כלים נשנו והרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' תמידין ג"כ פסק דאין סידור הקנים ולא נטילתן דוחה את השבת ומוכח דס"ל דאף עתה לאחר התרת כלים ג"כ הדין כן וע"כ כרש"י ז"ל דהאיסור משום בונה וסותר וקשה מההיא דשבת דאמרינן קנים קודם התרת כלים נשנו וליישב דברי הרמב"ם ז"ל נראה דזה דסידור הקנים הוי כבונה וסותר הוא משום דעביד אהלא כדאמרינן בביצה (ל"ב ע"ב) דאין מקיפין ב' חביות לשפות עליהם את הקדרה משום דעביד אהלא וכן ביעתא וכן פוריא ע"ש וה"נ ע"י הקנים עביד אהלא דהקנים הם לסכך בהם את הלחם כדאמרינן במנחות שם ומנקיותיו אלו הקנים אשר יוסך בהן שמסככין בהם את הלחם והסניפין הם דפנות להם והקנים הולכים מסניף לסניף לסכך הלחם שבין הסניפין כמ"ש תוס' שם (צ"ד ע"ב) ד"ה כמין (ועיין ג"כ בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל פ' שתי הלחם בהציור שם] והסניפין הם כנגד כל גובה הלחם י"ב טפחים ורחבן כרוחב הלחם ה' טפחים והם מחיצות וכשמסדר הקנים מסניף לסניף קא עביד אהלא רק התוס' בביצה שם ד"ה מלמטה הקשו איך מחזירין שלחן על רגליו הא עביד אהלא ותירצו דאינו אסור רק היכא שהמחיצות מגיעות עד לארץ ע"ש ולפ"ז י"ל דר' אלעזר דאמר בשבת קכ"ג דקנים קודם התרת כלים נשנו ס"ל כר' יוחנן רביה דס"ל במנחות (צ"ד ע"ב) דלחם הפנים היה כמין ספינה רוקדת ואמרינן שם דלמ"ד לחם הפנים היה כמין ספינה רוקדת סניפין ע"ג שלחן מונחין א"כ כיון דאין המחיצות מגיעות לארץ ליכא משום בונה וסותר א"כ אין האיסור רק משום מוקצה וקודם התרת כלים נשנו אך הרמב"ם ז"ל לטעמיה דפסק כר' חנינא דלחם הפנים היה כמין תיבה פרוצה ועיין כ"מ פ"ה מהל' תמידין ה"ט] ואמרינן שם בגמרא דלמ"ד לחם הפנים היה כמין תיבה פרוצה סניפין ע"ג קרקע מונחין א"כ איכא משום בונה וסותר דעביד אהלא ואף לאחר התרת כלים אסור:
ו
אמרינן בשלהי חגיגה דהשלחן מקבל טומאה ומקשינן והא כלי עץ העשוי לנחת הוא ובעינן דומיא דשק דמטלטל מלא וריקם ואמרינן משום דמגביהין אותו ומראין לעולי רגלים כו' וכתב הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' כלים דכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה וכתב הראב"ד ז"ל שם איני יודע מאין הוציאו אלא משלחן של מקדש שהקשו כלי עץ העשוי לנחת הוא כו' ואינו מחוור דהתם איסורא נמי איכא בטלטול כו' וכתב הכ"מ שם ע"ז איני יודע מה איסור יש בטלטולם ע"ש ונראה משום דאמרינן ביומא (ל"ג ע"ב) כיון דכתיב ואת המנורה נוכח השלחן בעינן דחזו אהדדי וצריכין שיהיו ממש זה נוכח זה א"כ אם יטלטל את השלחן ממקומו לא תהיה המנורה נוכח השלחן וא"כ אסור לטלטלו ואע"ג דיכול לטלטל שניהם יחד ויהיו זה כנגד זה כל כה"ג לא חשיב מטלטל מלא וריקם כמ"ש תוס' חגיגה שם שהקשו אמאי חשיב השלחן עשוי לנחת הא במסעות היו מטלטלין אותו ותי' דלא מהני טלטולה כיון דלא היתה מטולטלת לבדה כי אם בהדי שאר כלים עכ"ל א"כ כיון דבעינן שיטולטל בפ"ע ולא עם כלים אחרים א"כ לא מהני נמי מה שאפשר לטלטל השלחן יחד עם המנורה [וזה שהזכיר שם הראב"ד ז"ל והמנורה אגב שטפיה נקט דעל המנורה לא מקשינן כלל דעשוי לנחת דהמנורה של מתכת היא ומקבלת טומאה אף אם עשוי לנחת כדאמרינן במנחות כ"ט]:
אך לפ"ז עמ"ש הראב"ד ז"ל דרק אם אינו רשאי לטלטלו מקרי אינו מטלטל מלא וריקן יש לעיין ממזבח הזהב והנחשת דאמרינן בחגיגה שם דלרבנן זה דא"צ לטהרם הוא רק משום דבטל צפוים לגבייהו וטהורים משום כלי עץ העשוי לנחת כמ"ש רש"י ז"ל והתם מאי איסור יש בטלטולם ונראה דהראב"ד יפרש דלא כרש"י ז"ל דהטעם משום כלי עץ העשוי לנחת רק הטעם משום דהוי פשוטי כלי עץ דהא אין להם בית קבול ואפילו למ"ד (במנחות נ"ו) דטבלא המתהפכת טמאה זהו רק בשלחן שהיה שם טבלא המתהפכת לשני צדדין ויכולים להשתמש בשני הצדדין אבל על המזבחות לא היה זה ועל פי' רש"י ז"ל יש לעיין למה הוצרך לפרש משום כ"ע העשוי לנחת תי"ל דהוי פשוטי כ"ע וע"ז דאמרינן דשלחן של מקדש מקבל טומאה משום דמגביהין אותו לעולי רגלים יש לעיין הא בעינן דומיא דשק דמטלטל מלא וריקם וזה מטלטל מלא ולא ריקם דהא השלחן לא היה רגע בלא לחם דטפחו של זה בצד טפחו של זה]: