אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב סימן כא - הדלקת הנרות

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

סימן כא - הדלקת הנרות

א

גרסינן במנחות (פ"ט ע"א) ת"ר מערב עד בקר תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בקר דבר אחר מערב עד בקר אין לך עבודה שכשירה מערב עד בקר אלא זו בלבד כו' ופי' רש"י ז"ל שם (רש"י כת"י] היינו שכשירה משקיעת החמה עד עלות השחר ותוס' שם ד"ה אין הקשו הא הקטרת אברין ותרומת הדשן ג"כ כשרים כל הלילה ותי' הקטרת אברים מתחלת מבעוד יום ותרומת הדשן לא מתחלת אלא משקיעת החמה ע"ש ונראה מדברי התוס' שזמן הדלקת הנרות מתחלת בלילה ולא קודם והקשה ע"ז הגבורת ארי יומא הא הדלקת הנרות היא מעבודת תמיד של בין הערבים ושיבש שם את דברי התוס' והניח בצ"ע והנה מה שתמה הגבורת ארי יפה תמה דתלמוד ערוך הוא בפסחים (נ"ט ע"א) דהדלקת הנרות כשרות מבעוד יום דאיכא מ"ד שם דנרות קודמות לפסח והקרבת הפסח הוא ודאי מבעוד יום כשאר קרבנות:

העולה מזה דהדלקת הנרות ודאי כשרה מבעוד יום כדמוכח ההיא דפסחים וכשירה כל הלילה כדאמרינן אין לך עבודה שכשרה מערב עד בקר אלא זו בלבד ולפ"ז יש לעיין הא דאמרינן בספרא ומייתי לה הרמב"ם ז"ל פ"ב מהל' תמידין ה"י דהדלקת הנרות דוחות את השבת ואת הטומאה כקרבנות שקבוע להם זמן שנאמר להעלות נר תמיד עכ"ל כדדרשינן לה בספרא תמיד אפילו בשבת תמיד אפילו בטומאה והנה זה דצריך קרא להדלקת הנרות דדוחין שבת וטומאה דמ"ש משאר ק"צ י"ל משום דהדלקה לאו עבודה היא כדאמרינן ביומא (כ"ד ע"ב) ולענין דחיית שבת וטומאה בעינן שתהא עליה שם עבודה כדאמרינן במנחות (כ"א ע"א) לענין מליחה תקריב אפילו בשבת תקריב אפילו בטומאה וכתב רש"י ז"ל תקריב בשבת ובטומאה אם ק"צ הוא ואשמועינן דמליחתן עבודה היא ודחי שבת וטומאה כשאר עבודות עכ"ל [וכן י"ל בשעיר המשתלח דאצטריך קרא ביומא ס"ו עתי אפילו בשבת עתי אפילו בטומאה משום דהשילוח אינה עבודה שהרי כשרה בזר אלא מצוה בעלמא] ועוד דבמנחות (ע"ב ע"ב) מצרכינן קרא לכל קרבן וקרבן דדחי שבת וטומאה והתוס' פסחים (ע' ע"ב) ד"ה הא הקשו למה אצטריך קרא דחגיגה אינה דוחה שבת מהיכא תיתי דתדחה הא מצרכינן קרא לכל קרבן וקרבן ותי' דחגיגה היא בכלל קרבנות של מועדות ע"ש א"כ אצטריך שפיר קרא להדלקת המנורה דדוחה שבת וטומאה אך זה קשה כיון דזה דהדלקת המנורה דוחה שבת הוא משום דהוי כקרבן הקבוע לו זמן וכמ"ש הרמב"ם ז"ל אמאי דחי הא בערב שבת יכול להדליק הנרות מבעוד יום ובשבת יכול להדליק משחשכה וכה"ג היכא דאפשר בחול לא דחי שבת אפילו קרבן ציבור וליכא למימר משום כיון דבכל יום עושין הדלקת הנרות עם תמיד של בין הערבים כמ"ש הגבורת ארי אף בשבת עושין כן אף דאפשר בלילה משום חביבה מצוה בשעתה כדאמרינן בפסחים (ס"ח ע"ב) באברים ופדרים אף דכשרים כל הלילה אין ממתינים להם עד שתחשך ומקריבין אותן בשבת משום חביבה מצוה בשעתה הא אמרינן (במנחות ע"ב) דזה דוקא משום דכבר דחתה שחיטה את השבת אבל היכא דלא נדחה כבר השבת משום חביבה מצוה בשעתה לא דחי שבת ועושין אחר השבת ע"ש. מיהו להרמב"ם ז"ל דס"ל בפ"ג מהל' תמידין דהדלקת הנרות היו שחרית וערבית דס"ל דהדלקה בכלל הטבה היא ניחא דהדלקת הנרות בשבת שחרית אי אפשר לעשותן בחול מיהו לרש"י ז"ל ולשאר המפרשים ז"ל דס"ל דהדלקת הנרות היתה רק בין ערבים קשין דברי הספרא איך הדלקת הנרות דוחות שבת ואין לומר דקרא אתי לנר מערבי שצריך להיות דולק תמיד ומדליקין אותו אפילו בשבת דבספרא שם איכא קרא אחרינא לנר מערבי דדוחה שבת וטומאה ועיין בהמפרשים ז"ל שם] ועוד לשטת התוס' מנחות (פ"ו ע"ב) ד"ה ממנה אף נר מערבי א"צ להיות דולק תמיד וזה שהיו מדליקין אותו שחרית הוא רק זכר לזמן שמעון הצדיק שהיה נר מערבי דולק כל היום בנס ע"ש אף על נר מערבי קשה איך דחי שבת:

ווי"ל דזה דנרות דוחות שבת הוא לענין נר שכבה דאמרינן במנחות (פ"ח ע"ב) נר שכבה נידשן השמן נידשנה הפתילה כיצד עושה מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה ופי' רש"י ז"ל שם היינו נר שכבה באמצע הלילה או קודם אור היום א"כ הוא הדין אם כבתה בשבת בלילה דמדליקה משום דאי אפשר בענין אחר:

ולפ"ז הוי אתי שפיר מ"ש הרגמ"ה ז"ל במנחות (נ' ע"א) על הא דאמרינן שם אין מחנכין את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת ומקשינן אלא בחול איחנוכי הוא דלא מחנך הא קדושי מיקדיש ואמרינן היא גופא קמ"ל דחינוך וקידוש דשלחן בשבת היא כדקתני סיפא ולא את המנורה אלא בז' נרותיה בין הערבים וכתב הרגמ"ה שם ז"ל כדקתני סיפא ולא את המנורה אלא בז' נרותיה בין הערבים מה התם במנורה דקידושה וחינוכה היה בחול ולא בשבת אף שלחן חינוכו וקידושו לא הוי בחול אלא בשבת עכ"ל וקשה מנ"ל דחינוכה של מנורה היתה בחול ולא בשבת ולפ"ז אתי שפיר דבערב שבת אפשר להדליק מבעוד יום ובשבת משחשכה ואינו דוחה שבת וזה דאמרינן בספרא דנרות דוחות שבת הוא רק לנר שכבה א"כ חינוך המנורה דהיינו תחילת הדלקתה אי אפשר להיות בשבת:

אך לשיטת הרשב"א ז"ל בתשובה דס"ל במנורה כבתה אינו זקוק לה ומה דאמרינן נר שכבה נותן בה שמן ומדליקה מוקים לה במילתא אחריתא [ועיין במנחת חינוך בביאור דברי הרשב"א ז"ל] עדיין קשה ועוד תקשה ממתני' דיומא (ע"א ע"א) בכ"ג דנכנס להקטיר קטורת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות ומוכח דהדלקת עיקר הנרות ג"כ דוחות יוה"כ וא"כ דוחה נמי שבת ואמאי הא אפשר בלילה מיהו להראב"ד ז"ל דמוקי לה בפ"ב מהל' יוה"כ בהטבת נר מערבי לא קשה דהטבה היא דוקא ביום ולא בלילה ועוד בהטבה ליכא איסור מלאכה אבל להרמב"ם ז"ל דס"ל דהאי הטבה הדלקה היא ולפמ"ש הלח"מ פ"ג מהל' תמידין חילו של הרמב"ם ז"ל דהדלקת הנרות היו פעמים ביום מההיא דיומא דקתני בחד לישנא בשחרית ובין הערבים נכנס להקטיר קטורת ולהיטיב את הנרות קשה נהי דהדלקה של שחרית דוחה שבת ויוה"כ דאי אפשר בענין אחר אבל של ערבית כיון דכשרה בלילה אמאי דחי יוה"כ:

ואפשר לומר דזה דאמרינן דהדלקת המנורה כשרה מערב עד בוקר לאו שיכול לכתחילה להדליקה בלילה אימת שירצה דמצותה שתהיה דולקת כל הלילה כדאמרינן בספרא יאירו שבעת הנרות שומע אני שיהו דולקין לעולם ת"ל מערב עד בקר אי מערב עד בקר יכול יכבה ת"ל לפני ה' תמיד הא כיצד יאירו ז' הנרות מערב עד בקר לפני ה' תמיד שיהא נר מערבי דולק תמיד ע"ש ומוכח דז' הנרות צריכים שיהו דולקים מערב עד בקר היינו כל הלילה ואינו יכול להשהותם ולהדליק אותם באמצע הלילה וזה דאמרינן דהדלקת המנורה כשרה כל הלילה היינו שאם לא הדליק בתחילת הלילה לא אמרינן דעבר זמנה אלא מדליק והולך כל הלילה וא"כ כיון דצריכה המנורה להיות דולקת כל הלילה והיינו דמתחילת הלילה כבר צריכים להיות דולקין כל הז' נרות א"כ ע"כ צריך להדליק קצת מבעוד יום והיינו בשבת וכיון דע"כ צריך לעשות ההדלקה בשבת א"כ יכול לעשותן עם תמיד של בין הערבים כשאר ימים:

אך עדיין קשה טובא הא מ"מ כיון דמצותה להיות דולקת בלילה ולא ביום נמצא זה דמדליק מבעוד יום הוא לצורך הלילה א"כ איך דוחה שבת הא הו"ל עולת חול בשבת דהא ההדלקה היא לצורך מוצ"ש דבשבת ליכא מצוה שתהא דולקת:

ואפשר משום תוס' שבת דבתוס' שבת שהוא לילה צריכה להיות המנורה דולקת כיון שמצותה כל הלילה א"כ הו"ל עולת שבת אך זה דחוק דבשביל תוס' שבת תיחשב עולת שבת ועוד יותר יש להקשות מההיא דחגיגה (כ"ו) דאומרים להם לע"ה הזהרו שלא תגעו בשלחן ואמרינן שם דמש"ה אין אומרים להם ג"כ שלא תגעו במנורה משום דשלחן כתיב ביה תמיד מנורה לא כתיב בה תמיד וכתב רש"י ז"ל ויכול לסלקה ולהטבילה ע"ש והא טומאת ע"ה צריכה הערב שמש כמה שהוכיחו התוס' חגיגה (כ"א ע"א) ד"ה האונן והערב שמש הוא צאת הכוכבים כדאמרינן בברכות א"כ ע"כ ידליקה לאחר צאת הכוכבים ומוכח דאף לכתחילה יכול להדליקה לאחר צאת הכוכבים ויכולים ע"ה ליגע במנורה וא"כ קשה טובא כיון דלכתחילה יכולים להדליק בלילה איך הדלקת הנרות דוחות שבת ויוה"כ וצע"ג:

ובעיקר מ"ש הגבורת ארי דהדלקת הנרות היתה לעולם עם תמיד של בין הערבים נראה דאי אפשר לומר כן דהא בתקופת טבת שנותן בה שמן שיכולה לידלוק רק כל הלילה בצמצום כדאמרינן במנחות פ"ט ע"כ ההדלקה היתה סמוך לחשכה דצריכה להיות דולקת כל הלילה דאם כבתה קודם אור היום צריך לחזור ולהדליקה כמ"ש רש"י ז"ל שם (פ"ח ע"ב) וזה דאמרינן בפסחים (נ"ט) לחד מ"ד דנרות קודמות לפסח והיינו תיכף אחר תמיד של בין ערבים הוא משום דבימי ניסן יכולה לידלוק יותר מלילה [ומדוקדק בזה לשון רש"י ז"ל בזבחים (י"א ע"ב) מערב עד בקר תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בקר וכתב רש"י ז"ל מדתה חצי לוג לכל נר ונר כך שערו חכמים לילי תקופת טבת שלא תכבה כל הלילה ובתמוז בניסן ובתשרי אם תדליק שליש היום לא איכפת לן עכ"ל וע"כ בניסן צריכה להיות דולקת שליש היום דאם חל י"ד להיות בע"ש אמרינן בפסחים דתמיד קרב בז' ומחצה והפסח אחריו א"כ למ"ד נרות קודמות לפסח ע"כ הדלקת הנרות היו אז בשבע ומחצה וא"כ צריכה היתה המנורה לידלוק ד' שעות ומחצה עד הלילה ואח"כ כל הלילה וד' שעות ומחצה הוא שליש היום ועוד חצי שעה יותר וא"כ ע"כ ביומי ניסן אפשר להמנורה לידלוק כל הלילה ועוד שליש היום]:

ב

והנה דעת הרמב"ם ז"ל דאין חילוק בין שחרית לערבית ובשניהם היה מדשן את המנורה ונותן בה שמן ופתילה ומדליקה דהטבת הנרות היא הדלקתן והראב"ד והרשב"א ז"ל נחלקו עליו וס"ל להרשב"א ז"ל דשחרית היה מדשן ונותן בה שמן ופתילה ובערב היה מדליקה והקשה הרשב"א ז"ל בתשובה על הרמב"ם ז"ל מההיא דמנחות (נ' ע"א) דאמרינן שם דאין מחנכין את המנורה אלא בז' נרותיה בין הערבים משום דכתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ואי לאו דעבד הדלקה מאורתא הטבה מצפרא מהיכא ולהרמב"ם ז"ל אין חילוק בין שחרית לערבית ובשניהם עביד הטבה והדלקה ע"ש אך נראה דהרמב"ם ז"ל הרגיש בזה ובפי' המשנה מנחות שם לא הביא טעם הש"ס וכתב טעם אחר דאין מחנכין את המנורה אלא בין הערבים משום דכתיב מחוץ לפרוכת: כו' ע"ש היינו מדכתיב מחוץ לפרוכת יערוך אותו אהרן מערב עד בקר כו' ומזה מפיק דתחילת חינוך המנורה: צריכה להיות בערב וא"כ ל"ק ג"כ מה שמקשים על הרמב"ם ז"ל מקרא דמערב עד בקר דמשמע שאינה צריכה להיות דולקת אלא מערב עד בוקר דלהרמב"ם ז"ל האי קרא אתי לתחילת חינוך של מנורה שצריכה להיות בערב:

והלח"מ בהל' תמידין כתב שסיוע לרבנו ממה דאמרינן בסדר יומא נכנס להקטיר קטרת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות אלמא דקרי ליה להדלקה הטבה ולהראב"ד הוא רק על נר מערבי וכ"כ הכ"מ בפ"ב מהל' עבודת יוה"כ דלהרמב"ם ז"ל אתי שפיר לשון המשנה ומטיב את הנרות שהוא לשון רבים ע"ש. והנה לפמ"ש התוס' יומא (י"ד ע"ב) ד"ה אמר דכ"ג ביוה"כ לא היה עושה רק הטבת ב' נרות והטבת ה' נרות היה עושה הכהן אחר ע"ש א"כ כיון דהטבת נר מערבי היה בערב א"כ כ"ג שחרית לא היה מטיב רק נר אחד ובמשנה שם (ל"א ע"ב) בנרות של שחרית ג"כ קתני נכנס להקטיר קטרת של שחר ולהיטיב את הנרות בלשון רבים ואע"ג דלא היה מטיב רק נר אחד א"כ ל"ק ג"כ על הראב"ד ז"ל דערבית לא היה מטיב רק נר אחד מה דקתני נרות בלשון רבים:

ובעיקר מה שהקשו על הרמב"ם ז"ל מההיא דמנחות דאין מחנכין את המנורה אלא בז' נרותיה בין הערבים משום דאי לאו דעבד הדלקה מאורתא הטבה מצפרא מהיכא הנה כמו כן יקשה על הרשב"א ז"ל דס"ל דשחרית היה מדשן ונותן בה שמן ופתילה והכל הוא בכלל הטבה ולערב היה רק מדליק א"כ איך אפשר לחנך את המנורה בין הערבים כיון דנתינת שמן ופתילה הוא מעבודת השחר א"כ אדרבה אי לא עביד הטבה מצפרא באורתא מאי מדליק:

והנה ראיתי להרש"ש במס' תמיד שרוצה לומר דשחרית לא היה רק מדשן ולערב היה נותן שמן ופתילה ומדליק ודקדק זה ממה דאמרינן בתמיד שם דשני כהנים שזכו בדישון מזבח הפנימי ודישון המנורה היו נכנסין וד' כלים בידם הכוז והטני וב' מפתחות ואם איתא דאז היה נותן גם שמן ופתילה א"כ היה צריך להכניס גם הכלי עם השמן אך כתב דמתש' הרשב"א ז"ל מוכח דס"ל דהשמן היה בהכוז ע"ש ונראה דאפילו אי נימא כן דהשמן היה בהכוז עדיין יקשה שהרי צריך הוא להכניס את החצי לוג של מקדש דאמרינן במנחות (פ"ח) דחצי לוג נמשחה למנורה שבו היה מחלק חצי לוג לכל נר ונר א"כ עדיין קשה איך היה בידם רק ד' כלים:

וכן ממנחות (פ"ח ע"ב) מוכח דנתינת שמן אינה בכלל הטבה והטבה הוא רק הדישון דאמרינן שם כמין טס של זהב היה למנורה וכשהוא מטיבה דוחקו כלפי פיה כשהוא נותן בה שמן דוחקו כלפי ראשה ע"ש:

ובזה אתי שפיר ג"כ חינוך המנורה בין הערבים דאז היה נותן שמן ופתילה ומדליקה ואינו צריך לעבודת היום כלל:

והנה מרש"י והרגמ"ה ז"ל ג"כ יש להוכיח דס"ל דנתינת שמן היתה בשעת הדלקה שכתבו במנחות (ק' ע"א) דזה דאמרינן שם דבר הקרב בלילה קדוש בלילה היינו שמן למנורה ע"ש וקשה דאי נתינת שמן היתה שחרית והוא מעבודת הטבה דאינה כשרה אלא שחרית א"כ איך שמן למנורה קדוש בלילה הא איפסיל ליה בלינה ונראה מזה דרש"י והרגמ"ה ז"ל ס"ל כמה שרוצה לומר הרש"ש דנתינת שמן ופתילה היא בשעת הדלקה וההדלקה כשרה לכתחילה בלילה א"כ שפיר מקדש השמן בלילה:

וכן יש להוכיח מההיא דחגיגה (כ"ו) שלא היו אומרים לכהנים ע"ה אל תגעו במנורה משום דבמנורה לא כתיב בה תמיד ואפשר לסלקה ולהטבילה הא כיון דטומאת ע"ה טעונה הערב שמש כמה שהוכיחו התוס' חגיגה (כ"א ע"א) א"כ אם יטבילה אי אפשר לתת בה שמן ופתילה אלא בלילה ואי נימא דנתינת שמן ופתילה היא בכלל עבודת הטבה שאינה כשרה אלא ביום איך עבדינן הכי

ובזה מתיישב ג"כ שפיר מה שהקשו בתו"י יומא (כ"ד ע"ב) על מה דאמרינן שם דהדלקה לאו עבודה היא והקשו הא כתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים ע"ש ולפ"ז כיון דבכלל הדלקה של בין הערבים הוא ג"כ נתינת שמן ופתילה וזהו ודאי עבודה שצריכה כהונה כדאמרינן ביומא שם א"כ צריכה להיות בכהן:

וראיתי להרמב"ן ז"ל במלחמותיו ליומא שכתב דאין דישון המנורה בכלל הטבה דהטבה היא נתינת שמן ופתילה דדישון לחוד והטבה לחוד וביוה"כ היתה רק ההטבה בכ"ג ולא הדישון שהדישון אינו רק מכשירי עבודה וא"צ כ"ג וזה שהיה מדשן רק כהן הדיוט ולא היה מדשן הכ"ג כמו בשאר ימות השנה שהמטיב היה ג"כ מדשן מפני שא"כ היה צריך הכ"ג ללבוש בגדי זהב פחותים דבגדים שבישל קדרה לרבו לא ימזוג כוס לרבו ע"ש והנה זה שכתב דאם היה מדשן כ"ג היה צריך בגדי זהב פחותים משום בגדים שבישל קדרה לרבו כו' הנה בש"ס מצינו זה רק בהוצאת הדשן ממזבח החיצון דצריך בגדים פחותים מיהו הרמב"ם ז"ל כתב כן גם לתרומת הדשן וס"ל דכל דישון בכלל בישל קדרה לרבו הוא וס"ל להרמב"ן ז"ל דאף דישון המנורה כן מיהו יש לעיין ע"ז בשחרית כשהיו מפיסין מי הזורק מי מדשן מזבח הפנימי מי מדשן את המנורה ואמרינן ביומא (כ"ד) דבבגדי קדש מפיסין איך היה יודע איזה בגדים ללבוש אי פחותים או מעולים דהא אינו יודע באיזה עבודה יזכה בפייס ועוד נראה דדישון המנורה אף אי נימא דהוי כמו הוצאת הדשן של מזבח החיצון מ"מ א"צ ללבוש בגדים פחותים דהא הביאה להיכל בעצמה צריכה בגדי כהונה דמחוסר בגדים באהל מועד אפילו בביאה ריקנית חייב כמ"ש התוס' א"כ כיון דצריך בגדי כהונה ג"כ בשביל הביאה וע"ז צריך בגדים מעולים כמו לעבודה א"כ אף כשנכנס לדשן א"צ ללבוש בגדים פחותים הגע עצמך דאם היה מוציא הדשן ממזבח החיצון ובאותה שעה היה עושה עבודה אחרת כמו זורק את הדם הא ודאי לא היה צריך ללבוש בגדים פחותים כי צריך הוא לבגדים מעולים בשביל זריקת הדם:

ג

ובנר מערבי אי מצותו שיהא דולק תמיד יש מחלוקת המפרשים ז"ל ובתוס' מנחות (פ"ו ע"ב) יש חלוקי דעות בזה [ועיין בשמ"ק בהשמטות שם] והרמב"ם ז"ל לא הביא הדין דנר מערבי צריך להיות דולק תמיד וכתב רק החילוק בין נר מערבי לשאר הנרות דשאר הנרות מדליק מנר מערבי והנר מערבי ממזבח העולה וכתב ג"כ דנר מערבי מדליקין אותו לעולם ממזבח העולה אפילו אם יש נרות דולקות בהמנורה והראב"ד ז"ל פ"ג מהל' תמידין נחלק ע"ז וכתב דזה דאמרינן דנר מערבי מדליקו ממזבח העולה הוא דוקא היכא דאין נר דולק במנורה ואשמעינן רק שלא יביא ממזבח הפנימי או מבית הכירים ומשנה שלימה היא בתמיד נכנס ומצא ב' נרות מזרחיים דולקין מדשן את השאר ומניח אלו דולקין במקומן כו' מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדולקין ע"ש:

והנה באמת לא קשה משם דאין ההדלקה ההיא שמדליק את השתים משום מצוה שהרי אח"כ מכבן ומדשנן שנית כדאמרינן במשנה שם והראב"ד ז"ל בפי' לתמיד הקשה למה מדשנן עתה ידליקם בלא דישון כיון שצריכים לדישון שני ותי' דלאו ארח ארעא ע"ש וכיון דאין בההדלקה הזאת משום מצוה יכול להדליקן מן הדולקים וכ"ש להרמב"ם ז"ל דס"ל דהטבה והדלקה אחת היא וגם ס"ל דאין חילוק בין נר מערבי לשאר נרות דרק מצות הטבה עליהם וכיון דאותן ב' נרות שבכללן הנר מערבי מצות הטבתן הוא לאח"כ שהרי צריך להפסיק בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות וכיון דאין בהדלקתן עתה משום מצות הטבה יכול להדליקן מן הדולקים כמו שהיה יכול להדליקן בלא דישון אי לאו משום דלאו ארח ארעא:

אך מלבד זה לא קשה כלל על הרמב"ם ז"ל ותמהני על בעל כסף משנה דכתב דצריך לדחוק להרמב"ם ז"ל ההיא דתמיד דאע"ג דקתני כבו בלשון רבים לא קאי רק על נר מזרחי ע"ש וקשה הא הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לתמיד מפרש שם המשנה בענין אחר לגמרי דאם מצא ב' נרות מזרחיות דולקין מדשן את השאר ומניח אלו דולקין ואח"כ עושה מהן הטבת ב' נרות ואם מצאן שכבו מדשן אותן ואת הג' נרות הסמוכות להן ומניח את הב' מערביות לאח"כ להטבת ב' נרות וכתב שם דנר מערבי הוא מערבי ממש היינו אותו הנר האחרון שהוא לצד מערב ע"ש ולא כמו שפי' אחרים שהוא נר השני מהשני נרות מזרחיים א"כ מה דקתני שם במצא ב' נרות מזרחיים שכבו דמדליקן מן הדולקים לא קאי כלל על נר מערבי ועיין היטב שם בפי' המשנה סוף פ"ג וגם בפ' החלו עולים משנה א':

[והנה כשהוא מדליק הנר מערבי ממזבח העולה נראה מדברי רש"י ז"ל יומא (מ"ו ע"ב) שהיה חותה גחלת ומכניס והנה זה דאינו מכניס שלהבת י"ל משום דאמרינן בביצה (ל"ט) דשלהבת של הקדש לא נהנין ולא מועלין דשלהבת אינה הקדש משום שאין בה ממש א"כ כיון דלמנורה צריך אש של מזבח כדמפקינן ביומא מקראי צריך להכניס גחלת א"נ משום ביזוי מצוה אם ידליק מן המזבח בקינסא כההיא דשבת (כ"ב ע"ב) ועוד י"ל מפני העשן אין מכניסין שלהבת לפנים כדאמרינן בפסחים (ע"ה ע"ב גבי מחתה של קטרת ע"ש]:

ולהשיטות דנר מערבי צריך להיות דולק תמיד הקשו בתוס' חגיגה (כ"ו ע"ב) ד"ה מנורה מהא דאמרינן שם שלא היו אומרים לע"ה ברגל אל תגעו במנורה משום דבמנורה לא כתיב בה תמיד ואפשר לסלקה ולהטבילה והקשו הא נר מערבי צריך להיות דולק תמיד ע"ש ונראה לומר דמצות נר מערבי שיהא דולק תמיד אינה מצוה בפ"ע כמו הקרבת קרבן או עיקר הדלקת הנרות רק זה הוא מצוה במנורה שהנר מערבי של יהיה דולק תמיד וכמו במזבח שיש בו מצוה דאש תמיד תוקד על המזבח וזה ודאי מצוה במזבח ולא מצוה מצד עצמה ואי ליכא בית ומזבח אין מבטלין למצוה דאש תמיד תוקד על המזבח דזו המצוה היא רק היכא דאיכא מזבח דמצות בנין המזבח הוא בשביל הבית והקרבת הקרבנות וכשנבנה המזבח יש עליו מצוה שיהא אש תמיד תוקד עליו וכן המנורה תחילת מצותה היא להדלקת הנרות (וכן בשביל הבית עצמו דהמנורה והשלחן הם ג"כ חלק מהבית וכשאינן על מקומן כל עבודות פנים פסולות כדאמרינן בירושלמי שקלים (פ"ד ה"ב). והנה בזה יובן מה דאמרינן דעשר מנורות עשה שלמה ולא היו מדליקין אלא בשל משה וכן עשר שלחנות ולא היו מסדרין אלא על של משה ואפילו למ"ד בכולן היו מדליקין ועל כולן היו מסדרין היינו פעמים ע"ז ופעמים ע"ז כמ"ש רש"י ז"ל ולכולן היה דין שלחן ומנורה כדמוכח ממנחות (צ"ח ע"ב) דמקשינן שם דאם היו מונחין מזרח ומערב א"כ נמצא שלחן בדרום והתורה אמרה והשלחן תשים על צלע צפון ע"ש ויש להבין איך עשו עשר מנורות ושלחנות והתורה אמרה רק אחת ולפ"ז כי השלחן והמנורה לבד שהן לעבודתן הם חלק מהמקדש א"כ כמו הבנין עצמו היה הבית משונה מן המשכן שהיה בו אולם ותאים כי הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל ה"נ במנורה שהיה צריך להיות עשר מנורות וכן שלחנות אבל מה ששיך לעבודה לא היו מסדרין רק על אחד ולא היו מדליקין רק אחד וכן כיורות עשה שלמה עשרה דאף הכיור שמקומו קבוע בין האולם ולמזבח הוא חלק מהמקדש ובירושלמי שקלים שם אמרינן דהכיור והכן מעכבין את הקרבנות דאם אין הכיור והכן על מקומם אין שום קרבן כשר להקריב במקדש ע"ש דאין המקדש כהלכתו דהשלחן והמנורה מעכבין רק עבודת פנים דאם אינן על מקומן אין ההיכל כהלכתו אבל הכיור והכן מעכבין כל הקרבנות דאין המקדש כהלכתו] וזה דנר מערבי צריך להיות דולק תמיד הוא רק מצוה במנורה ואי ליכא מנורה אינו מבטל מצות נר מערבי שיהא דולק תמיד א"כ כשמוציא המנורה לחוץ להטבילה הוי כמו שפשט טליתו דליכא מצות ציצית:

ובזה אתי שפיר ג"כ ההיא דשבת (כ"ב ב ע"ב) גבי הדלקת המנורה מנר מערבי דאמרינן שם והא הכא כיון דקביעי נרות אי אפשר לאדלוקי אלא בקינסא והיינו כמ"ד דמנורה של פרקים היתה כמ"ש בתוס' שם ולא היה יכול לנתק הנר מערבי להדליק שאר הנרות כמ"ש רש"י ז"ל שם ונראה מזה דלמ"ד דלא הוי קביעי נרות היה מסלק הנר מערבי ומדליק שאר הנרות וקשה הא נר מערבי צריך להיות דולק תמיד והיינו שיהא דולק במנורה וכיון שמסלקו מן המנורה לאו מצותו הוא ולפ"ז מצות נר מערבי שיהא דולק הוא רק היכא דאיכא נר מערבי אבל היכא שסילק הנר מערבי מן המנורה הוי כמו שהוציא כל המנורה לחוץ וליכא מצות הדלקה עליו:

והנה הטבת הנרות היתה נעשית בב' פעמים דמתחילה היו מטיבין ה' נרות ומפסיקין בקטורת או בדם התמיד ואח"כ מטיבין ב' נרות ואמרינן בגמרא למה מטיבין וחוזרין ומטיבין ר"ל אמר כדי להרגיש כל העזרה כולה ור"י אמר משום דכתיב בבקר בבקר חלקהו לב' בקרים ע"ש והת"י יומא (ל"ג ע"ב) הביא דעת רש"י ז"ל דרק לר"י ההפסקה היא מן התורה והת"י שם כתבו די"ל דלהרגיש העזרה הוי מן התורה דאי לא תימא הכי דהוי מן התורה היכן אנו לוקחים זה מדעתנו שיש לנו להפסיק באמצע עבודה וצ"ע מנלן עכ"ל והר"ח ז"ל שם כתב ג"כ דרק לר"י ההפסקה היא מה"ת אבל לר"ל דההפסקה היא רק להרגיש כל העזרה ולא חיישינן לאפסוקינהו ע"ש וקשה קושית הת"י איך אנו לוקחין מדעתנו להפסיק באמצע עבודה ועוד יותר קשה דהא הוי ביאה ריקנית דנכנס ב' פעמים להיכל ואע"ג דבכל פעם כשנכנס להיכל עושה עבודה מ"מ בכה"ג חשיב ביאה ריקנית כיון דהיה אפשר לעשות בביאה אחת כדאמרינן בירושלמי יומא פ"ה ה"א בהכנסת כף ומחתה ביוה"כ דאם הכניס הכף והמחתה בב' פעמים הכל מודים שכיפר רק עובר משום ביאה ריקנית ואיבעי לן אם על הביאה הראשונה חייב או על השניה ופשטינן דעל הראשונה חייב דעל השניה אומרים לו הבא לכתחילה ע"ש דכיון דהיה יכול לעשות הכל בביאה אחת ועשה רק מקצת חשיב ביאה ריקנית וה"נ כיון שעושה ההטבה בב' ביאות חשיב ביאה ריקנית:

ונראה לתרץ דהכא ליכא הפסקה באמצע עבודה כלל לפי מה דאמרינן בתמיד דאם מצא הב' נרות מזרחיים שכבו היה מדשן אף אותן וחוזר ומדליקן ואח"כ מדשן את השאר א"כ מדשן את כולם וליכא הפסקה ורק אם מצא שהם דולקים היה מניח אותן ומדשן את השאר ובזה ג"כ ליכא הפסקה באמצע עבודה דנראה דחובת דישון חל אחר שהוכבו הנרות דקודם אין כאן דשן כלל דאמרינן במנחות (פ"ח ע"ב) כל נר שכבה נידשן השמן נידשנה הפתילה דהכבוי עושה אותן לדשן אבל קודם אין כאן דשן דדשן המנורה הוא מותר השמן והפתילה מיהו שאר הנרות לא היה ממתין עד שיכבו רק נכנס ומכבה אותן כיון שגמרה מצותן ומדשנן אבל אותן ב' נרות כדי להרגיש כל העזרה היה מניח דולקין כדי לדשנן אח"כ ואין כאן הפסק באמצע עבודה כיון דאותן הנרות עדיין לא כבו אין כאן דשן באותן נרות א"כ דישן כל הדשן של המנורה ואם מצאן שכבו הרי מדשנן ומדליקן כדאמרינן במשנה שם ואח"כ חוזר ומדשנן ואף משום ביאה ריקנית ליכא דזה רק היכא שכבר נתחייב לעשות הכל ועשה רק מקצת כמו בהכנסת כף ומחתה אבל הכא כיון שעשה בהביאה ראשונה כל מה שהיה חייב לעשות דלא רמיא חיובא עליה לכבות כדי להביאן לידי חובת דישון ליכא משום ביאה ריקנית ונראה דזה דהיה עושה טצדקא זו כשמצא הב' נרות כבויין לדשנן ולהדליקן ואח"כ לחזור ולדשנן ולא להניח אלו ולדשנן אח"כ בשעת הטבת ב' נרות הוא כדי שלא להפסיק באמצע עבודה ואף לר"י דזה דמטיבין וחוזרין ומטיבין הוא משום דכתיב בבקר בבקר חלקהו לב' בקרים ומדאורייתא צריך להפסיקן מ"מ עבדינן טצדקא שיקוים שניהם שלא להפסיק באמצע עבודה:

אך כל זה הוא לכל השטות והפירושים דשאר הנרות חוץ מהב' מזרחיים היה מכבה אם מצאן דולקין וזהו דעת הרגמ"ה בפ"ק דתמיד שם וכן בפי' הראב"ד ז"ל שם (וכן הוא בסדר עבודת התמיד שיסד הריב"ם ז"ל בסליחות של ער"ה ידשן מנורה וכבה יערכו והכוז נטל ונחץ לדרכו] אבל הרמב"ם כתב בפ"ק מהל' תמידין שלא היה מכבה הנרות רק נר שלא כבה מתקנו וכתב ג"כ בפי' המשנה לתמיד דלעולם לא הי' מדשן רק ה' נרות בביאה ראשונה בין מצא ב' נרות מזרחיים דולקים או כבויין א"כ לעולם איכא הפסקה באמצע עבודה ופסק ג"כ כר"ל דההפסקה היא להרגיש העזרה וצ"ל דהרמב"ם ז"ל ס"ל כהת"י דאף להרגיש העזרה הוי דאורייתא:

וזה דס"ל להרמב"ם ז"ל דלא היה מכבה המנורה בשעת דישון נראה שלמד כן מהירושלמי יומא פ"ב ה"ב דנראה שם דאסור לכבות דאיבעיא לן התם בנר שכבה אם יוכל לדשנו מיד ואמרינן דצריך להיות מיצן היינו דצריך להמתין עד שתוצן הפתילה לגמרי דאסור לכבות זהו לפי פי' הק"ע שם ובשבת נ"ל דלכ"ע אסור לכבות וצריך להמתין עד שתוצן]:

והנה זה שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לתמיד סוף פ"ג ור"פ החלו עולים דאם מצא הב' מזרחיים דולקים היה מדשן את השאר ומניח אלו להטבת ב' נרות ואם מצאן שכבו היה מדשן אותן והג' הסמוכות להם ומניח הב' מערביים להטבת ב' נרות נראה טעמו של דבר משום אין מעבירין על המצות וכדאמרינן ביומא ל"ג דמש"ה דישון מזבח הפנימי קודם לדישון המנורה משום אין מעבירין על המצות וכי עייל להיכל במזבח פגע ברישא שהיה המזבח משוך כלפי מזרח קמעא ע"ש וא"כ ה"נ כשנכנס וצריך לדשן ה' נרות צריך לדשן את המזרחיות דבהנך פגע ברישא ומש"ה אם מצא ב' נרות מזרחיות כבויות היה מדשנן והג' נרות הסמוכות להן אבל אם מצא ב' נרות המזרחיות דולקות דלהרמב"ם ז"ל אי אפשר לכבותן ולדשנן כהלכתן היה מדשן את השאר ומניח אלו לאח"כ:

ובזה אתי שפיר דהרמב"ם ז"ל בפסקיו לא כתב כלל איזו נרות ידשן מתחילה ואיזו אח"כ וכתב סתם דלא היה מטיב כל הנרות בפעם אחת אלא מטיב ה' נרות ומפסיק ועושין עבודה אחרת ואח"כ נכנס ומטיב השתים ע"ש דכל הטעם דאמרינן במשנה שצריך לדשן מתחילה המזרחיים הוא משום דאין מעבירין על המצות א"כ זה שייך רק למ"ד דנרות מזרח ומערב היו מונחין וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם דס"ל להאי תנא דהנרות מונחין מזרח ומערב אבל הרמב"ם ז"ל בפסקיו שפסק בהל' בית הבחירה דהנרות צפון ודרום היו מונחין א"כ כשנכנס להיכל אין אחת מהן קרובה יותר מחברתה ומש"ה יכול לדשן איזו מהם שירצה:

והנה בין הטבת ה' נרות להטבת ב' נרות איכא פלוגתא ביומא במאי מפסיק לרבנן מפסיק בקטורת ולאבא שאול בדם התמיד ע"ש ובנרות של בין הערבים יש לעיין במאי מפסיק בין ה' נרות לב' נרות או אפשר דלא היה מפסיק כלל דהא בקטורת ודאי לא מפסיק דהא בין הערבים קטורת קודם לנסכים ואח"כ הנרות כדאמרינן ביומא (ל"ד ע"א) וכ"ש דבדם התמיד אי אפשר להפסיקן דהא אף איברי התמיד קודמין לקטורת כדאמרינן ביומא שם וכ"ש לנרות שהיא עבודה אחרונה כדאמרינן בפסחים (נ"ט ע"א) מיהו להמפרשים ז"ל דס"ל דערבית לא היתה הטבה כ"א הדלקה לא היה מפסיק כלל דמצינן דין הפסקה רק בהטבה אבל להרמב"ם ז"ל דס"ל דאין חילוק בין שחרית לערבית ובשניהם היה מטיב למה לא היה צריך להפסיק בין הערבים כמו בשחרית בשלמא לר"י דמפיק לה מקרא דבבקר בבקר חלקהו לב' בקרים י"ל דגזיה"כ הוא רק להטבה של שחרית אך לר"ל יש לעיין אם צריך להפסיק בנרות של בין הערבים כדי להרגיש את העזרה ומלשון הרמב"ם ז"ל פ"ג מהל' תמידין נראה שאף בין הערבים צריך להפסיק שכתב הלכה י' דישון המנורה והטבת הנרות בבקר ובין הערבים כו' וכתב אח"כ לא היה מטיב כל הנרות בפעם אחת אלא מטיב חמשה נרות ומפסיק ועושין עבודה אחרת ואחר כך נכנס ומטיב השתים כדי להרגיש כל העזרה עכ"ל ומשמע דקאי על שתיהן על שחר ועל בין הערבים ויש לעיין באיזה עבודה מפסיק ואפשר דמהפך בצינורא בין הטבה להטבה דצריך רק להפסיק בעבודה אחרת ואתי שפיר בזה מ"ש הרמב"ם ז"ל סתם דמפסיק ועושין עבודה אחרת ואח"כ מטיב השתים ולא קאמר דמפסיק בקטרת כמ"ש לקמן פ"ו משום דהכא קאי ג"כ על בין הערבים ואז ע"כ מפסיק בעבודה אחרת דאי אפשר להפסיק בקטורת:

ובדישון נר מערבי הביאו התוס' מנחות (פ"ו ע"ב) ד"ה ממנה בשם רש"י ז"ל שהיה מוציא הפתילה הישנה ואוחזה בידו או נותנה בכלי עד שהיה נותן שמן ופתילה ובתוס' שם תמהו על רש"י ז"ל דאם אפשר לעשות כן להוציא הפתילה בשעה שהיא דולקת היה יכול להדליק בה את כל המנורה אפילו למ"ד דהוי קביעי נרות ע"ש והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה לתמיד ר"פ החלו עולים כתב דנר שלא כבה מתקנו שמוציא הפתילה ומוסיף שמן ע"ש ונראה מזה דמה דאמרינן נר שכבה נידשן השמן נידשנה הפתילה הוא דוקא אם כבה אבל אם הוציא הפתילה לא נידשן השמן וכשר הוא. והנה יש לעיין לפ"ז הא דאמרינן במנחות (פ"ט) במנורה בשיעור חצי לוג דאיכא למ"ד ממטה למעלה שיערו משום דהתורה חסה על ממונם של ישראל וכתב רש"י ז"ל דאם ישערו ממעלה למטה מה שמשייר למחר ישפכו לחוץ ואיכא חסרון ע"ש ואם היה אפשר להוציא הפתילה כמ"ש רש"י והרמב"ם ז"ל ובכה"ג לא נידשן השמן אמאי היה צריך לשפוך המותר לחוץ ונראה דהכא היה צריך לשפוך לחוץ משום דהשמן נפסל בלינה דמצותה להיות דולקת מערב עד בקר היינו עד עמוד השחר וא"כ בעלות השחר נפסל השמן בלינה כיון דהשמן מתקדש בכ"ש ורק בנר מערבי שהוא צריך לדלוק תמיד אותו השמן אינו נפסל בלינה וכמו איברים כשהם על המערכה והלחם על השלחן כיון שהם בשעת עשיית מצותם אינם נפסלים בלינה והרמב"ם ז"ל שכתב דנר שלא כבה בכל שחרית מוסיף בו שמן וזהו תיקונו ואין השמן הנשאר נפסל בלינה לטעמיה אזיל דלי"ל כלל מצות דילוק המנורה מערב עד בקר רק צריך להטיבה פעמים ביום וכ"ז שבוערת משום מצוה היא ואינו נפסל השמן בלינה ולהרמב"ם ז"ל יש לעיין איך מפרש ההיא דהתורה חסה על ממונם של ישראל עוד יש לעיין על הרמב"ם ז"ל שכתב דמוציא הפתילה ומוסיף שמן איך הוא יודע כמה שמן להוסיף ואינו שייך לומר שישער דא"כ נפיש להו מדות דהא כה"ג מקשינן במנחות (פ"ח ע"ב) בההיא דנר שכבה דנידשן השמן נידשנה הפתילה כיצד הוא עושה מטיבה ונותן בה שמן ומדליקה ואיבעי לן כשהוא נותן בה שמן כמדה ראשונה או כמו שחסרה ואמרינן דפשיטא דכמדה ראשונה דאי כמה שחסרה מנא ידעינן וכי תימא דמשער א"כ שבע מדות נפיש להו מדות טובא ע"ש וצ"ע:

אמרינן בפ"ג דתמיד דאבן היה לפני המנורה ובה ג' מעלות שעליה כהן עומד ומטיב את הנרות ומשמע דהאבן היתה תלושה ולא היתה מן הרצפה ויש לעיין איך היה יכול לעמוד על האבן בשעת הטבה הא אמרינן בזבחים (כ"ד) דהיה עומד ע"ג האבן עבודתו פסולה והנה בספרי מופקינן לה מקרא דבהעלותך את הנרות עשו מעלות למנורה ואפשר דגזיה"כ הוא דאינו חוצץ אך הרמב"ם ז"ל לא הביא טעם הספרי וכתב הטעם שהיו לה מעלות מפני שהמנורה היתה גבוהה כקומת איש והנה לפמ"ש התוס' יומא (נ"ט ע"ב) דדישון מזבח הפנימי אינו טעון בגדי כהונה וכתב המל"מ בפ"ג מהל' תמידין דלהתוס' אף דישון המנורה כן א"כ כיון דא"צ לקדושת בגדי כהונה ה"נ א"צ לקדושת רצפה דהא אמרינן בזבחים שם הטעם דלא יעמוד על האבן בשעת עבודה הואיל ורצפה מקדשת וכלי שרת מקדשין מה כ"ש בעינן שלא יהא דבר חוצץ כו' וכתבו בתוס' שם דהאי כ"ש בגדי כהונה שמקדשין את האדם לעבודה וכן הרצפה מקדשת האדם לעבודה ומש"ה בעינן שלא תהא חציצה כמו בבגדי כהונה ע"ש א"כ י"ל כיון דלדישון המנורה א"צ בגדי כהונה שיקדשו את האדם ה"נ לא בעינן רצפה שתקדשו:

ה

כתבו הרגמ"ה ורש"י ז"ל דזה דאמרינן דבר הקרב בלילה קדוש בלילה היינו שמן למנורה והתוס' בתמורה (י"ד ע"א) כתבו דלא נראה כן דהשמן אין בו קדושת כלי ובמנחות (פ"ט ע"א) על הא דאמרינן שם דחצי לוג נמשח למנורה שבו היה מודד חצי לוג לכל נר ונר הקשו למה היה צריך לקדש השמן בכ"ש ע"ש והנה לרש"י והרגמ"ה ז"ל דשמן של מנורה צריך קידוש כלי כדי לקדשו קדוה"ג דס"ל דהדלקת המנורה הוי כדבר הקרב וצריך להיות להשמן קדוה"ג וא"כ ה"נ הפתילה דמ"ש הפתילה מהשמן והנה אמרינן בירושלמי פ' החליל דמבלאי מכנסי כ"ג היו מדליקין את הנרות שבפנים ע"ש ואין לך פתילה שי"ל קדוה"ג אלא של בגדי כהונה א"כ לעולם יש לפתילה קדוה"ג אך אפשר דלא סגי בזה די"ל קדוה"ג להפתילה והיה צריך לקדש הפתילה בכ"ש כמו השמן:

והנה יש לעיין למה צריך למשוח החצי לוג כדי לקדש השמן של המנורה תקדש המנורה גופה שהיא כ"ש ונראה משום דנתינת שמן בעצמה עבודה היא דהא ביומא (כ"ד ע"ב) מקשינן דזר שנתן שמן במנורה ליחייב ומתרצינן משום דלא הוי עבודה תמה ע"ש א"כ צריכה אותה עבודה של נתינת שמן להיות בדבר שכבר קדוש קדוה"ג ומש"ה צריך לקדש השמן קודם נתינתו למנורה [עוד י"ל לפמ"ש תוס' מעילה (ח' ע"א) ד"ה קרמו דזה דהתנור מקדש לשתי הלחם וללחם הפנים רק כשקרמו פניהם בתנור ולא תיכף כשמכניסן לתנור משום דאין כ"ש מקדשין דוקא כשנעשה כל הראוי ליעשות בהם ע"ש א"כ המנורה שהיא להדלקה והשמן נותנין בה להדליקו שם אי אפשר לה לקדש רק אחר שתגמור הדלקתה ואז אין כבר שמן ומש"ה אין המנורה יכולה לקדש השמן]:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה