אור ברסלב
מקדש דוד חלק ב סימן כא - הדלקת הנרות › ב

מקדש דוד חלק ב· רבי דוד רפפורט

סימן כא - הדלקת הנרות · ב

א

והנה דעת הרמב"ם ז"ל דאין חילוק בין שחרית לערבית ובשניהם היה מדשן את המנורה ונותן בה שמן ופתילה ומדליקה דהטבת הנרות היא הדלקתן והראב"ד והרשב"א ז"ל נחלקו עליו וס"ל להרשב"א ז"ל דשחרית היה מדשן ונותן בה שמן ופתילה ובערב היה מדליקה והקשה הרשב"א ז"ל בתשובה על הרמב"ם ז"ל מההיא דמנחות (נ' ע"א) דאמרינן שם דאין מחנכין את המנורה אלא בז' נרותיה בין הערבים משום דכתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ואי לאו דעבד הדלקה מאורתא הטבה מצפרא מהיכא ולהרמב"ם ז"ל אין חילוק בין שחרית לערבית ובשניהם עביד הטבה והדלקה ע"ש אך נראה דהרמב"ם ז"ל הרגיש בזה ובפי' המשנה מנחות שם לא הביא טעם הש"ס וכתב טעם אחר דאין מחנכין את המנורה אלא בין הערבים משום דכתיב מחוץ לפרוכת: כו' ע"ש היינו מדכתיב מחוץ לפרוכת יערוך אותו אהרן מערב עד בקר כו' ומזה מפיק דתחילת חינוך המנורה: צריכה להיות בערב וא"כ ל"ק ג"כ מה שמקשים על הרמב"ם ז"ל מקרא דמערב עד בקר דמשמע שאינה צריכה להיות דולקת אלא מערב עד בוקר דלהרמב"ם ז"ל האי קרא אתי לתחילת חינוך של מנורה שצריכה להיות בערב:

והלח"מ בהל' תמידין כתב שסיוע לרבנו ממה דאמרינן בסדר יומא נכנס להקטיר קטרת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות אלמא דקרי ליה להדלקה הטבה ולהראב"ד הוא רק על נר מערבי וכ"כ הכ"מ בפ"ב מהל' עבודת יוה"כ דלהרמב"ם ז"ל אתי שפיר לשון המשנה ומטיב את הנרות שהוא לשון רבים ע"ש. והנה לפמ"ש התוס' יומא (י"ד ע"ב) ד"ה אמר דכ"ג ביוה"כ לא היה עושה רק הטבת ב' נרות והטבת ה' נרות היה עושה הכהן אחר ע"ש א"כ כיון דהטבת נר מערבי היה בערב א"כ כ"ג שחרית לא היה מטיב רק נר אחד ובמשנה שם (ל"א ע"ב) בנרות של שחרית ג"כ קתני נכנס להקטיר קטרת של שחר ולהיטיב את הנרות בלשון רבים ואע"ג דלא היה מטיב רק נר אחד א"כ ל"ק ג"כ על הראב"ד ז"ל דערבית לא היה מטיב רק נר אחד מה דקתני נרות בלשון רבים:

ובעיקר מה שהקשו על הרמב"ם ז"ל מההיא דמנחות דאין מחנכין את המנורה אלא בז' נרותיה בין הערבים משום דאי לאו דעבד הדלקה מאורתא הטבה מצפרא מהיכא הנה כמו כן יקשה על הרשב"א ז"ל דס"ל דשחרית היה מדשן ונותן בה שמן ופתילה והכל הוא בכלל הטבה ולערב היה רק מדליק א"כ איך אפשר לחנך את המנורה בין הערבים כיון דנתינת שמן ופתילה הוא מעבודת השחר א"כ אדרבה אי לא עביד הטבה מצפרא באורתא מאי מדליק:

והנה ראיתי להרש"ש במס' תמיד שרוצה לומר דשחרית לא היה רק מדשן ולערב היה נותן שמן ופתילה ומדליק ודקדק זה ממה דאמרינן בתמיד שם דשני כהנים שזכו בדישון מזבח הפנימי ודישון המנורה היו נכנסין וד' כלים בידם הכוז והטני וב' מפתחות ואם איתא דאז היה נותן גם שמן ופתילה א"כ היה צריך להכניס גם הכלי עם השמן אך כתב דמתש' הרשב"א ז"ל מוכח דס"ל דהשמן היה בהכוז ע"ש ונראה דאפילו אי נימא כן דהשמן היה בהכוז עדיין יקשה שהרי צריך הוא להכניס את החצי לוג של מקדש דאמרינן במנחות (פ"ח) דחצי לוג נמשחה למנורה שבו היה מחלק חצי לוג לכל נר ונר א"כ עדיין קשה איך היה בידם רק ד' כלים:

וכן ממנחות (פ"ח ע"ב) מוכח דנתינת שמן אינה בכלל הטבה והטבה הוא רק הדישון דאמרינן שם כמין טס של זהב היה למנורה וכשהוא מטיבה דוחקו כלפי פיה כשהוא נותן בה שמן דוחקו כלפי ראשה ע"ש:

ובזה אתי שפיר ג"כ חינוך המנורה בין הערבים דאז היה נותן שמן ופתילה ומדליקה ואינו צריך לעבודת היום כלל:

והנה מרש"י והרגמ"ה ז"ל ג"כ יש להוכיח דס"ל דנתינת שמן היתה בשעת הדלקה שכתבו במנחות (ק' ע"א) דזה דאמרינן שם דבר הקרב בלילה קדוש בלילה היינו שמן למנורה ע"ש וקשה דאי נתינת שמן היתה שחרית והוא מעבודת הטבה דאינה כשרה אלא שחרית א"כ איך שמן למנורה קדוש בלילה הא איפסיל ליה בלינה ונראה מזה דרש"י והרגמ"ה ז"ל ס"ל כמה שרוצה לומר הרש"ש דנתינת שמן ופתילה היא בשעת הדלקה וההדלקה כשרה לכתחילה בלילה א"כ שפיר מקדש השמן בלילה:

וכן יש להוכיח מההיא דחגיגה (כ"ו) שלא היו אומרים לכהנים ע"ה אל תגעו במנורה משום דבמנורה לא כתיב בה תמיד ואפשר לסלקה ולהטבילה הא כיון דטומאת ע"ה טעונה הערב שמש כמה שהוכיחו התוס' חגיגה (כ"א ע"א) א"כ אם יטבילה אי אפשר לתת בה שמן ופתילה אלא בלילה ואי נימא דנתינת שמן ופתילה היא בכלל עבודת הטבה שאינה כשרה אלא ביום איך עבדינן הכי

ובזה מתיישב ג"כ שפיר מה שהקשו בתו"י יומא (כ"ד ע"ב) על מה דאמרינן שם דהדלקה לאו עבודה היא והקשו הא כתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים ע"ש ולפ"ז כיון דבכלל הדלקה של בין הערבים הוא ג"כ נתינת שמן ופתילה וזהו ודאי עבודה שצריכה כהונה כדאמרינן ביומא שם א"כ צריכה להיות בכהן:

וראיתי להרמב"ן ז"ל במלחמותיו ליומא שכתב דאין דישון המנורה בכלל הטבה דהטבה היא נתינת שמן ופתילה דדישון לחוד והטבה לחוד וביוה"כ היתה רק ההטבה בכ"ג ולא הדישון שהדישון אינו רק מכשירי עבודה וא"צ כ"ג וזה שהיה מדשן רק כהן הדיוט ולא היה מדשן הכ"ג כמו בשאר ימות השנה שהמטיב היה ג"כ מדשן מפני שא"כ היה צריך הכ"ג ללבוש בגדי זהב פחותים דבגדים שבישל קדרה לרבו לא ימזוג כוס לרבו ע"ש והנה זה שכתב דאם היה מדשן כ"ג היה צריך בגדי זהב פחותים משום בגדים שבישל קדרה לרבו כו' הנה בש"ס מצינו זה רק בהוצאת הדשן ממזבח החיצון דצריך בגדים פחותים מיהו הרמב"ם ז"ל כתב כן גם לתרומת הדשן וס"ל דכל דישון בכלל בישל קדרה לרבו הוא וס"ל להרמב"ן ז"ל דאף דישון המנורה כן מיהו יש לעיין ע"ז בשחרית כשהיו מפיסין מי הזורק מי מדשן מזבח הפנימי מי מדשן את המנורה ואמרינן ביומא (כ"ד) דבבגדי קדש מפיסין איך היה יודע איזה בגדים ללבוש אי פחותים או מעולים דהא אינו יודע באיזה עבודה יזכה בפייס ועוד נראה דדישון המנורה אף אי נימא דהוי כמו הוצאת הדשן של מזבח החיצון מ"מ א"צ ללבוש בגדים פחותים דהא הביאה להיכל בעצמה צריכה בגדי כהונה דמחוסר בגדים באהל מועד אפילו בביאה ריקנית חייב כמ"ש התוס' א"כ כיון דצריך בגדי כהונה ג"כ בשביל הביאה וע"ז צריך בגדים מעולים כמו לעבודה א"כ אף כשנכנס לדשן א"צ ללבוש בגדים פחותים הגע עצמך דאם היה מוציא הדשן ממזבח החיצון ובאותה שעה היה עושה עבודה אחרת כמו זורק את הדם הא ודאי לא היה צריך ללבוש בגדים פחותים כי צריך הוא לבגדים מעולים בשביל זריקת הדם:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה