מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן כ
במה
א
גרסינן בר"פ פרת חטאת באו לגלגל הותרו הבמות כו' באו לשילה נאסרו הבמות כו' באו לנוב וגבעון הותרו הבמות כו' ושם נתבאר כל דיני הבמות ומה קרב בבמה גדולה ומה קרב בבמה קטנה ובענין מה הוא קרב בבמה גדולה ג' מחלוקת בדבר שם קי"ז ע"א דר"י סבר דבבמה גדולה קרבו כל הקרבנות בין ליחיד בין לציבור ולרבנן רק לציבור קרבו כל הקרבנות אבל ליחיד לא קרבו אלא עולות ושלמים ולר"ש אף לציבור לא קרבו אלא פסחים וחובות שקבוע להם זמן ע"ש ואי מנחה קרבה בבמה איכא ג"כ פלוגתא דתנאי התם והתוס' קי"ט ע"ב ד"ה אין כתבו דלמ"ד אין מנחה בבמה אף בבמה גדולה לא קרבה ע"ש:
והנה המל"מ בהל' ק"פ בענין מנחת קנאות אי קרבה בבמה כתב דאפילו למ"ד אין מנחה בבמה מנחת חובה קרבה בבמה ונסתפק שם בזה ע"ש והנה אי נימא דמנחת חובה קריבה בבמה א"כ ה"ה עופות של חובה דדין אחד להם כדאמרינן בגמרא דלמ"ד אין מנחה בבמה אין עופות בבמה דמחד קרא נפקא לן דזבחים ולא מנחות זבחים ולא עופות ע"ש ובזה אתי שפיר דהיו יכולים זבין ויולדות לטהר שהרי קרבנם עופות ואין עוף בבמה דעופות חובה קרבין מיהו אכתי קשה לרבנן דס"ל דיחיד לא קרב אף זבחים בבמה גדולה אלא עולה ושלמים בלבד דבעינן רק נידר ונידב א"כ לא היו יכולים להביא קינין של חובה שיש בהם חטאת וא"כ איך היו יכולים זבין ויולדות ליטהר ודוחק גדול לומר שלא היה להם טהרה בימי נוב וגבעון ואפשר דליטהר שאני וצ"ע:
ובגמרא שם קי"ט ע"א מקשינן מעשר שני אמאי אינו נאכל בנוב וגבעון ואמרינן דמעשר שני שם שם מארון קא ילפי כיון דארון לא הוי מעשר נמי לא הואי ע"ש ואע"ג דבבית שני ג"כ לא הוי ארון ומ"מ מעשר שני היה נאכל שם ע"כ צ"ל משום דבבית שני היה דין להיות שם ארון רק שנגנז אבל בנוב וגבעון לא היה דין להיות הארון שם שהרי הארון היה אז בקרית יערים דבבמה ליכא דין להיות שם ארון והנה לפ"ז יש לעיין איך עשו הזאות דיוה"כ בנוב וגבעון ובמנחות כ"ז ע"ב מקשינן לר"י דעל נמי דוקא אלא מעתה במקדש שני דלא הוו ארון וכפורת ה"נ דלא עביד הזאות אמר רבה בר עולא א"ק וכפר את מקדש הקודש מקום המקודש לקודש היינו מקום המקודש לארון כמ"ש רש"י ז"ל שם וא"כ בנוב וגבעון דלא היה גם דין שיהיה שם ארון א"כ לא הוי מקום המקודש לקודש ואיך עביד הזאות ביוה"כ וצ"ל דלעולם לא היו הזאות בין הבדים בנוב וגבעון ובזה הוי אתי שפיר ג"כ הא דאמרינן ביומא מ"ד גבי וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר כו' אין לי אלא אהל מועד שבמדבר שילה ובית עולמים מנין כו' וכן שם לקמן נ"ג ע"א גבי מעלה עשן אין לי אלא אהל מועד שבמדבר שילה ובית עולמים מנין כו' ולא קתני כמו בכל דוכתי שילה נוב וגבעון ובית עולמים משום דבנוב וגבעון לא היו הזאות בין הבדים דאין המקום מקודש לקודש וכן י"ל דאף קטורת דלפני ולפנים לא היה כיון דאין המקום מקודש לקודש אין לו תורת קדשי קדשים:
אך לפ"ז יש לעיין הא אמרינן ביומא ס"ז ע"ב המדברה המדברה במדבר לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים ומוכח דשעיר המשתלח היה נוהג בנוב וגבעון ואי אמרינן דהזאות של בין הבדים לא היה נוהג בנוב וגבעון א"כ ע"כ לא היה שם פר ושעיר של יוה"כ כלל דאם חיסר אחד מן המתנות לא עשה ולא כלום וכיון דלא היה שם שעיר הנעשה בפנים אף שעיר המשתלח לא היה שם דב' שעירי יוה"כ מעכבין זא"ז כדאמרינן במנחות כ"ז ואפשר כיון דלא היה שם ארון וליכא דין דהזאות בין הבדים אינן מעכבות לשאר הזאות של פר ושעיר דפרוכת ומזבח הזהב:
אך זה דוקא לרבנן אבל לר"ש דס"ל דאף לציבור לא קרבו אלא עולות אבל שעירי הרגלים דחטאות הן לא קרבו א"כ ודאי לא היו שם פר ושעיר של יוה"כ וכן שעיר המשתלח דכולהו חטאות הן וזה דמרבינן המדברה כו' לרבות שילה נוב וגבעון כו' ע"כ אתיא דלא כר"ש מיהו בפר של יוה"כ אף לרבנן יש לחקור אם היה בנוב וגבעון דפר של יוה"כ קרבן יחיד הוא וס"ל דיחיד לא קרב אף בבמה גדולה אלא עולות ושלמים אך אפשר כיון דהפר מעכב את השעיר דחוקה כתיב חשיב צורך קרבן ציבור וקרב בבמה:
ב
עוד יש לחקור בדיני במה גדולה אי יש שם דין שילוח טמאים אי חשיב כמקדש לענין טומאה והנה אי נימא דבנוב וגבעון לא היה דין טומאת מקדש א"כ לר"א דס"ל דבזמן שאין טמאי מתים משתלחין אין זבין ומצורעין משתלחין א"כ גם שילוח זבין ומצורעין לא היה נוהג אז וכמו בהוגללו הפרוכת דאמרינן במנחות צ"ה לר"ה דהותרו זבין ומצורעין ליכנס לשם כיון כשהוגללו הפרוכת בטלה מחנה שכינה בטל גם דין שאר מחנות לענין שילוח טמאים א"כ ה"נ אי נימא דבנוב וגבעון לא היתה מחנה שכינה לענין שילוח טמאים, א"כ כשחרבה שילה בטלה מחנה שכינה ובטלו גם דין שאר מחנות לענין שילוח] דזה דחייבים במקדש משום טומאה הוא משום דמקדש אקרי משכן כדאמרינן בשבועות ויש לחקור אם נוב וגבעון הם בכלל מקדש ומשכן וכן לפ"ז יש לחקור אם היה שם מצות שמירת המקדש בכהנים ולוים דמפקינן בפ"ק דתמיד מקרא דוהחונים לפני המשכן קדמה כו' וכתב הראב"ד ז"ל שם דזה דבמקדש צריך שימור הוא משום דמקדש אקרי משכן כדאשכחן בשבועות ע"ש וא"כ יש לחקור אי שייך זה בבמה גדולה אי במה גדולה ג"כ אקרי מקדש:
והנה בסוטה ט"ז ע"א גבי העפר אשר יהיה בקרקע המשכן אין לי אלא משכן שילה נוב וגבעון ובית עולמים מנין כו' הקשו בתוס' שם ל"ל קרא לבית עולמים הא אשכחן דמקדש אקרי משכן כדאמרינן בשבועות ותי' דעיקר ריבוי הוא לנוב וגבעון ובית עולמים נקט אגב שטפיה ע"ש ומוכח דזה דאמרינן דמקדש אקרי משכן אין נוב וגבעון בכלל ולפ"ז ליכא התם משום טומאה וגם א"צ שימור אך מדברי הש"ס שם אדרבה יש להוכיח דחייבים משום טומאה בנוב וגבעון דאמרינן שם איסי בן מנחם אומר א"צ ומה בטומאה קלה לא חלק הכתוב בטומאת א"א חמורה לא כ"ש וטומאה קלה היינו טומאת מקדש א"כ לפי גרסת ותי' התוס' דהריבוי הוא רק לנוב וגבעון א"כ זה שאמר עלה איסי בן מנחם דא"צ קרא ומה טומאה קלה כו' ג"כ קאי אנוב וגבעון וא"כ מוכח דבנוב וגבעון היה נוהג טומאת מקדש אך זה רק לפי גרסת התוס' שם אבל רש"י ז"ל לא גרס התם כלל נוב וגבעון וא"כ ליכא לאוכוחי מהתם כלל:
ובענין המקום הראוי לעשות שם במה גדולה אמרינן במכילתא פ' בא עד שלא נבחרה ירושלים היתה כל ארץ ישראל ראויה למזבח כו' ומשמע דדוקא א"י אבל לא חו"ל וכן אמרינן באבות דר' נתן פ' כ"ו כל הקבור בא"י כאילו קבור תחת המזבח לפי שכל א"י ראויה למזבח ופי' המפרשים ז"ל שם דהיינו בשעת היתר הבמות ומוכח ג"כ דרק א"י ולא חו"ל אך אין לומר דכל הבמות אף של יחיד אין נוהגות אלא בא"י דהא אמרינן במגילה י' ע"א אמר ר"י שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזה"ז ובית חוניו היתה באלכסנדריה של מצרים ונראה דהכונה על במת ציבור דעד שלא נבחרה ירושלים היתה כל א"י ראויה לבמת ציבור אבל חו"ל אינו ראוי לבמת ציבור וי"ל טעם בזה דבמה גדולה י"ל קדושת מחנה שכינה דהא ק"ק נאכלים שם לפנים מן הקלעים כמו במקדש ואפשר דגם לענין שילוח טמאים י"ל דין מחנה שכינה כמ"ש א"כ י"ל דכמו לקדש מקום העזרה בעינן מלך ונביא ואורים ותומים כן הדין בבמת ציבור דחשיב כעזרה וצריך קידוש ובחו"ל לא שייך מלך עוד אפשר לומר כיון דעשר קדושות הן זו למעלה מזו כדאמרינן בריש מס' כלים א"י מקודשת משאר ארצות כו' עזרת ישראל מקודשת הימנה כו' אי אפשר למקום להיות קדושה חמורה בלא הקדושה קלה ואי אפשר להיות קדושת העזרה בלא קדושת א"י וצ"ע בזה:
ג
ובבמה קטנה לכ"ע אין מקריבין אלא עולה ושלמים בלבד ובמנחה איכא פלוגתא והנה יש לעיין הא קי"ל דמתנדבין יין שמן עצים ולבונה א"כ הו"ל נידר ונידב וישרות נינהו ואמאי לא קרבו רק עולה ושלמים בלבד מיהו למ"ד אין מנחה בבמה ומשום דזבחים ולא מנחות א"כ ה"נ זבחים ולא יין ולא שמן כו' ועוד דכולהו ממנחה ילפינן לה בת"כ קרבן מנחה מלמד שמתנדבין יין קרבן מלמד שמתנדבין שמן כו' מיהו למ"ד יש מנחה בבמה נראה דהנך נמי קרבי דמהיכא תיתי למעוטא מיהו ביין למ"ד דאין נסכים קרבין בבמה קטנה אפשר כיון דנסכי חובה לא נהגו בבמה אף נסכי נדבה ליכא דחזינן דבנסכי נדבה בעינן שיעור הראוי לנסכי חובה לפר לכבש או לאיל כדאמרינן במנחות ק"ד ע"א ואפשר דבעינן שיהיו הנסכים ראוים לנסכי חובה ואם נסכי חובה לא נהגו אפשר דאף נסכי נדבה לא נהגו ושם ק"ד ע"ב אמרינן מה מצינו ביין שהוא בא חובה ובא בנדבה כו' משמע ג"כ דמשום שבא חובה בא בנדבה:
והנה למ"ד יש מנחה בבמה יש לחקור מה דין מנחת כהנים בבמה קטנה אם היא ג"כ כליל דאפשר דרק במקדש או בבמה גדולה דאיכא דין כהונה בהקרבה ה"נ איכא דין כהונה בבעלים של הקרבן ואיכא שינוי בין מנחת ישראל למנחת כהנים אבל בבמתו שבראש גגו דליכא התם דין כהונה כלל אפשר דה"נ לענין בעל הקרבן אין נפקותא בין כהן לזר דבבמה לא שייך כהונה כלל:
עוד יש לחקור בבמה קטנה דליכא מתן סביב כדאמרינן בר"פ פרת חטאת והיינו דא"צ ליתן רק מתנה אחת [דדין ב' מתנות שהן ד' הוא מדין מתן סביב] אי איכא דין שפיכת שיריים דקרא דמייתינן התם למעט במה רק במתן סביב כתיב מיהו כיון דשפיכת שיריים בעינן על היסוד ובבמה ליכא יסוד ואפילו למ"ד דבבמה צריך מזבח אך יסוד לא בעינן כדאמרינן התם ק"ח ע"ב א"כ לא שייך שפיכת שיריים מיהו אין הוכחה מזה דהא אף תחילת עולה צריכה יסוד כדאמרינן בפ' איזהו מקומן נ"ב ע"א ומ"מ בבמה דליכא דין יסוד לא איכפת לן ה"נ אפשר בשיריים וכ"ש למ"ד מקום עולה מקום שיריים יכול לשפוך השיריים במקום שעושה הזריקה וצ"ע בזה:
ובדין דצריך עצים להקטרה ג"כ אין חילוק בין במה גדולה לקטנה כדמוכח בזבחים קט"ז ע"ב ובעינן ג"כ עצים שלא נשתמש בהם הדיוט כדמסקינן שם מיהו שאר דיני עצים לא נתבאר אם נוהגים בקטנה כמו עץ שנמצא בו תולעת דפסול וכן אי בעינן דוקרי שפוד דלא קטרי ושל גפן כו' פסולים ובעיקר אף שצריך עצים להקטרה וצריך ג"כ לעשות מערכה כדאמרינן בתוספתא פי"ב דזבחים אינו חייב עד שיבנה המזבח ויסדר המערכה ע"ש מ"מ דין סידור שני גזרי עצים ותרומת הדשן ודאי אין נוהגין בקטנה דאלו העבודות אין שייכים אל הקרבת הקרבן רק שהם עבודות במקדש ולפ"ז עולת במת יחיד מועלין בה רק עד שהעלן כמו באימורי קק"ל דנעשה מצותן ולא הוו כשאר עולות דמועלין בהן עד שיצאו לבית הדשן:
עוד יש לחקור בבמה קטנה אם הציץ מרצה שם על הטומאה אם הציץ מהני רק לבמה גדולה דיש שם דין כהונה ובגדי כהונה או אפשר דהציץ שהיה בבמה גדולה מהני לכל הטומאות שבקרבנות אף לאותן של במת יחיד גם באיסור העלאת שאור ודבש יש לחקור אי נוהג בבמה קטנה ונראה דתלוי בפלוגתא אי בבמת יחיד צריך מזבח או אף אם העלה על הסלע כשר דאי צריך מזבח אפשר דנוהג בו אף איסור שאור ודבש אבל אי אין צריך מזבח נראה ודאי דאין איסור שאור ודבש נוהג בהם דתוס' מנחות נ"ז ע"ב ד"ה כבש הקשו לר"י דס"ל דרצפה מקדשת אמאי מרבינן רק כבש להעלאת שאור ודבש ולא מרבינן ג"כ רצפה ותי' דשלמה קידש רצפה להיות כמזבח רק לכשרים ולא לפסולים ע"ש ומוכח דלשאור ודבש בעינן דוקא מזבח ולא סגי בזה דהמקום כשר להקטרה ובעינן ג"כ שיהא שם מזבח עליו אף לפסולים וא"כ הסלע בבמה קטנה לא עדיף מרצפת העזרה דכשרה להקטרה ומ"מ ליכא איסור שאור ודבש דבעינן דוקא מזבח ויהיה מזבח לענין שאור ודבש וא"כ האי סלע לענין שאור ודבש ודאי אינו מזבח כלל:
ואשה אי קריבה בבמה קטנה איכא פלוגתא בירושלמי מגילה ואיכא למ"ד התם דאינה קריבה דכתיב איש הישר בעיניו איש ולא אשה ע"ש והנה יש לחקור לפ"ז אם איש יכול להקריב קרבן האשה בבמה דאפשר לומר הכא כל איהו לא מצי עביד כו' דרק בכהנים מצינו דשלוחי דרחמנא נינהו דהתורה עשתה לכהנים שלוחים להקריב קרבנותיהם של ישראל ואף שהישראל א"י להקריב יכול הכהן להקריב אבל בבמה דעבודה בזרים לא מצינו שעשאם התורה שלוחים וא"כ הוו שלוחי דידן ושייך כל היכא דאיהו לא מצי עביד כו' וכיון דהאשה אינה יכולה להקריב אף איש אינו יכול להקריב את קרבנה:
והנה הדברים ששוו במת יחיד לבמת ציבור חשיבנן להו בזבחים ק"כ ע"א והיינו שחיטה בבמה גדולה וקטנה הפשט וניתוח כו' מומין וזמן בגדולה וקטנה וכתב רש"י ז"ל שם דמומין נוהגין בקטנה משום דלא אשכחן דשרינהו בקטנה והקשה שם הרש"ש הא בתמורה ז' מפקינן לה מקרא דמעוך וכתות כו' לא תקריבו דאתא לבמת יחיד ע"ש ולענ"ד נראה דלא קשה דקרא הוא רק דאיכא איסור בע"מ בבמת יחיד דאיכא לאו דלא תקריבו אבל שפסול לא שמעינן ולא תלי זה בזה דהא אמרינן בריש תמורה דמקדיש בע"מ אף לדמי נסכים עובר בלאו אע"ג דלא מיפסלי הנסכים בשביל זה והכא אמרינן דבמומין שוו במה גדולה וקטנה היינו דהמומים פוסלין בקטנה וע"ז כתב רש"י ז"ל רק דלא שמעינן שהתירם הכתוב שם מכלל פסולן במקדש:
ובעולת במת יחיד שהכניסה לפנים איכא פלוגתא בזבחים קי"ט ע"ב אי קלטוה מחיצות ודינה כקדשי במה גדולה לענין שחיטת צפון ומתן סביב וחיצוי כו' ופשטינן לה התם מההיא דחזה ושוק ותרומת לחמי תודה נוהגין בקדשי במה גדולה ואין נוהגין בקדשי במה קטנה היינו דדיני במה קטנה נוהגין בהקדשים שהוקדשו לבמה קטנה ואין נ"מ בין קריבין בקטנה או בגדולה וא"כ ה"נ לענין חיצוי ומאן דפליג מוקים לה התם דנוהגין בבמה גדולה ואין נוהגין בבמה קטנה היינו דתלוי במקום ההקרבה ופלוגתייהו היא אי דיני במה קטנה תלוי בהקדשים דהקדשים שהוקדשו לבמה קטנה י"ל דיני במה קטנה ואין נ"מ במקום הקרבתן או שתלוי במקום דכל שקרב בבמה גדולה י"ל כל דיני במה גדולה ואין נ"מ אם הם קדשי במה גדולה או קטנה ונראה דלמ"ד דתלוי בהקדשים ולא במקום הקרבתן אפשר דקדשי במה קטנה שהקריבן בבמה גדולה אף זר יכול להקריבן דמ"ש זרות מחיצוי לדמים דמאן דס"ל דאזלינן בתר קדשים ס"ל דיכולים לעשות במה קטנה בבמה גדולה דקדשי במה קטנה אף כשקרב בגדולה הוי כמו שקרבו בקטנה וכן נראה דלמ"ד במה קטנה א"צ מזבח קדשי במה קטנה אף כשהכניסה בפנים יכול להעלות שם על הסלע וכן זר יכול להקריבן שם:
ובעולת במת יחיד שהכניסה לפנים למ"ד קלטוה מחיצות יש לחקור אי עורה לכהנים דבעולת במת יחיד עורה לבעלים כדאמרינן בתוספתא דאפשר דרק לענין חזה ושוק אמרינן דקלטוה מחיצות שהם דינים בהקרבה דצריך תנופת חזה ושוק אבל עורה דאינו אלא דין ממון אפשר דלענין זה לא שייך קליטת מחיצות:
ד
במנחות ו' ע"ב גבי פלוגתא דבן בתירא ורבנן בקמץ בשמאל אם יחזור ויקמוץ בימין אמר רב דלבן בתירא אף זר שקמץ יחזור ומקשינן התם פשיטא מ"ש שמאל דאשכחן הכשירא ביוה"כ ה"נ זר אית ליה הכשירא בבמה וכ"ת מבמה לא ילפינן והתניא מנין ליוצא כו' ופי' רש"י ז"ל זר נמי אנא ידענא דמכשר נמי בן בתירא דהא אית ליה הכשר בבמה קודם שנתקדש אהרן שהעבודה בבכורות עכ"ל וכתבו התוס' שם ד"ה וכי על רש"י ז"ל משמע שר"ל דלאחר אהרן לא הותר זר בבמה ואי אפשר לומר כן כדמוכח בזבחים דדרשינן איש להכשיר את הזר והיינו לאחר שנבדל אהרן ועוד מצינו שאול ושמואל שהקריבו בבמה עכ"ל והנה בזבחים ס"ח ע"ב גבי מליקת זר דאמרינן התם נמי מ"ש שמאל דאי"ל הכשירא ביוה"כ זר נמי אי"ל הכשירא בבמה כתב ג"כ רש"י ז"ל בנוסחא כת"י דעבודתה בבכורות (וראיתי להגאון מוהר"ר דובער שאפירא אב"ד דקאוונע בקונטרסו שדימה דברי רש"י ז"ל אלו להדדי וכתב דלשיטתיה אזיל] והנה ליישב דברי רש"י ז"ל נראה דלהכי נקט קודם שנתקדש אהרן ועבודה בבכורות משום דהוקשה לרש"י ז"ל קושית התוס' שם ס"ח ע"ב ד"ה ונילף על הא דמקשינן התם גבי מליקה הא זר אי"ל הכשירא בבמה והקשו דילמא ס"ל כמ"ד דאין מנחה ועופות בבמה ע"ש ולפיכך כתב רש"י ז"ל דמיירי בבמה קודם שנתקדש אהרן דהיינו במת סיני דעבודה בבכורות והתם לכ"ע היו עופות בבמה כדאמרינן בזבחים קט"ו ע"ב עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות והכל כשרין ליקרב בהמה חיה ועוף כו' דהבמות עד שלא הוקם המשכן היה להם דין במת בני נח כדאמרינן שם בגמרא דילפינן מנח מויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור וכן בההיא דמנחות גבי קמיצת זר ג"כ יש להקשות כקושית התוס' דילמא ס"ל אין מנחה בבמה ומש"ה פי' רש"י שם ג"כ דנילף מבמה קודם שנתקדש אהרן ועבודה בבכורות ואז היו אף מנחות כיון דהיו עופות כיון דעל אותה במה לא נאמרה הדרשה דזבחים ולא עופות ה"נ זבחים ולא מנחות דזה בזה תלי כדאמרינן בגמרא למ"ד אין מנחה בבמה אין עופות בבמה דזבחים ולא מנחות ה"נ זבחים ולא עופות דאף שאר הקרבנות כבר ניתנו קודם הקמת המשכן דכללות ופרטות נאמרו בסיני דאף חטאות ואשמות בכורות ומעשרות היו יכולים להקריב בסיני אלו דבר שבחובה היה קרב בבמה כדאמרינן בבכורות ד' ע"ב]:
והנה בזבחים ס"ט ע"א דאמרינן לדברי האומר אין מנחה בבמה כו' מ"ט זבחים ולא מנחות זבחים ולא עופות פי' רש"י ז"ל דכתיב ויזבחו זבחים שלמים בסיני ע"ש וקשה הא בסיני שהיה לה דין במת בני נח לכ"ע היה עופות בבמה ואף חיה היתה קריבה שם אע"ג דבשאר במות לא קרבה חיה לכ"ע כדאמרינן בזבחים קט"ו וצ"ע אך בזבחים קי"ט ע"ב בההיא דלדברי האומר אין מנחה בבמה אין עופות בבמה מ"ט כו' זבחים ולא עופות פי' רש"י ז"ל [לפי מה שהגיה הש"מ שם דכתוב וזבחו זבחי שלמים לה' אותם והיינו קרא דכתיב בשאר במות ולא בבמת סיני וכמה שכתב רש"י ז"ל שם דדרשינן האי קרא בקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות כו':
ובעיקר עמ"ש רש"י ז"ל דילפינן מבמה קודם שנתקדש אהרן אין להקשות דא"כ אף חיה אם עלתה לא תרד דאי"ל הכשירא בבמה קודם שנתקדש אהרן דכיון דעל חיה לא חלה קדוה"ג לא שייך לומר זה וכמו בבע"מ לר"ע דאם עלה לא ירד משום די"ל הכשירא בעופות ומ"מ אמרינן בזבחים ל"ה ע"ב דהוא שקדם הקדישן את מומן אבל קדם מומן דלא חל עליהם קדוה"ג ירדו ואינו שייך למילף מעופות אך אכתי מבע"מ שקדם הקדישן את מומן יש להקשות לרבנן אמאי ירדו נהי דלא ילפי מעופות נילף מבמה קודם שנתקדש אהרן דאף בע"מ כשרין ליקרב וע"כ דמאותה במה לא ילפינן וצ"ע:
ובעצם במת סיני יש לחקור מה היה דינה אי כבמת יחיד או כבמת ציבור והנה במנחות פ"ב ע"ב ילפינן בהיקישא דוזאת התורה מה עולה טעונה כלי אף כל טעון כלי ומקשינן מאי כלי אי לימא מזרק גבי זבחי שלמי ציבור נמי כתיב וישם באגנות כו' ומוכח דבסיני קרבו זבחי שלמי ציבור דהאי קרא בסיני כתיב ומזה נראה שהיתה במת ציבור דקרבנות ציבור אין קרבין בבמת יחיד וכן העולה למ"ד עולת תמיד או עולת ראיה היתה קרבן ציבור ואתי שפיר ג"כ מה שהיה טעון שם כלי לקבלת הדם דכתיב וישם באגנות ומינה ילפינן בעלמא לקבלה דטעון מזרק ובבמת יחיד ליכא דין כ"ש כלל ומוכח שהיתה במת ציבור מיהו בבכורות ד' ע"ב בההיא דביום שהוקם המשכן הקריבו חטאות ואשמות בכורות ומעשרות כו' אמרינן דדוקא מאותו היום אבל קודם לא אלמא חובות לא קרבו בבמה ופי' רש"י ז"ל שלא היה כל אחד יכול לעשות מזבח ולהקריב דחובות לא קרבו בבמת יחיד ע"ש ואמאי והא היו יכולים להקריב חובות בבמת סיני שהיתה במת ציבור ואמאי לא קרבו רק מיום שהוקם המשכן ואפשר דבמת סיני היתה רק לפי שעה וצ"ע וכן יש להקשות לר"ש דס"ל בפ' בתרא דזבחים דאף בבמת ציבור לא קרבו לציבור רק מה שכיוצא בו קרב בקטנה והיינו רק עולות חובה כגון תמידין ומוספין וכתבו התוס' שם קי"ח ע"א ד"ה ותתרגם דכבשי עצרת שהם זבחי שלמי ציבור לא קרבו לר"ש אע"ג דאיכא שלמי נדבה משום דזבחי שלמי ציבור ק"ק ושלמי יחיד הם קדשים קלים וא"כ אין זה כיוצא ביחיד ע"ש וא"כ קשה איך הקריבו זבחי שלמי ציבור בסיני אפילו אי נימא דבמת סיני היתה במת ציבור ואפשר דאותן זבחי שלמי ציבור שהיו קדשי שעה [ואע"ג דבעצרת היו מ"מ לא היו כשאר זבחי שלמי ציבור שקרבין בעצרת שהיו כבשים וכאן היו פרים] לא היו ק"ק כ"א קדשים קלים וא"כ כיוצא בו קרב בבמה קטנה שהם שלמי נדבה ומש"ה היה אפשר להם ליקרב בסיני:
תם ונשלם בעזרת בורא עולם.
סוף הספר