מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן יט · יא
ובמותר אשם קי"ל כל שבחטאת מתה באשם רועה חוץ מר"א דס"ל דאף באשם ימות דס"ל כחטאת כאשם [והנה יש לחקור באשם תלוי איך הדין דהא ס"ל לר"א דאשם תלוי בא בנדבה אשם תלוי שמתו בעליה אם ג"כ אזלא למיתה משום כחטאת כאשם וגזיה"כ לכל אשמות או דילמא כיון דזה האשם בא בנדבה הו"ל כמותר עולה דקרב עולת נדבה] ולרבנן דכל מותר אשם אזיל לנדבה איפלגו נמי ר"א ורבנן בתמורה כ' ע"ב דר"א ס"ל דקרבה נדבת יחיד ורבנן ס"ל דקרבה נדבת ציבור ואמרינן שם דמה בין דברי ר"א לדברי חכמים דבזמן שהיא באה נדבת יחיד הוא סומך עליה ומביא נסכים ואם היה כהן עבודתה ועורה שלו ואם באה נדבת ציבור אינו סומך עליה ונסכיה משל ציבור ועבודתה ועורה לאנשי משמר:
והנה התוס' יומא מ"א ע"ב על הא דאמרינן בעולת העוף דאזלא לנדבה הקשו הא אין מקיצין בעולת העוף וכתבו א"נ דמשום דאין נפקותא בעוף בין נדבת ציבור לנדבת יחיד כיון דאין בה סמיכה ואינה טעונה נסכים לפיכך קתני סתמא דאזלא לנדבה ואע"ג דאיכא נפקותא לענין עבודתה כיון דבישראל ליכא נפקותא קתני סתמא ע"ש והנה יש לעיין הא איכא עוד נפקותא לענין לינה בירושלים דאם היא נדבת יחיד טעונה לינה דהמנדב עוף טעון לינה כדאמרינן בסיפרי שהביאו התוס' סוכה מ"ז ע"א ופנית בבוקר כו' מנין לרבות עופות ומנחות עצים ולבונה שנאמר ופנית כל פינות שאתה פונה מן הבוקר ואילך ע"ש ואם באה נדבת ציבור אינה טעונה לינה ואפשר דרק במתנדב עוף טעון לינה אבל מי שהפריש העולה לחובתו ונתותרה דנשתנית לנדבתו אפשר דבכה"ג אינו טעון לינה ודוחק וצ"ע: