מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן יט · א
גרסינן בשקלים פ"ב משנה ה' מותר שקלים חולין מותר עשירית האיפה מותר קיני זבין קיני זבות קיני יולדות וחטאות ואשמות מותריהן נדבה זה הכלל כל שבא משום חטא ומשום אשמה מותריהן נדבה מותר עולה לעולה מותר מנחה למנחה מותר שלמים לשלמים מותר פסח לשלמים כו' מותר נזיר נדבה:
והנה לאו דוקא כל שבא משום חטא ומשום אשמה אלא כל מותר קדשי קדשים נדבה וכדאמרינן בירושלמי שם אמר רב חסדא מותר לחמו של נזיר ירקב כו' סברין למימר הוא מותר לחמו הוא מותר נסכיו אמר ר"י ב"ר ביבון מותר נסכיו ק"ק אינון יפלון לנדבה ואין לומר דזה דוקא בנסכי נזיר וכמו מעות סתומין דיפלו לנדבה דהלכה היא בנזיר דמותר לנדבה דהא אמרינן שם דר"ח ושמואל אמרו דבר אחד דאמר שמואל הפריש שקלו ומת יפלו לנדבה ומשום דשקלים לקדשי קדשים הם מש"ה מותרן נדבה ע"ש ומוכח דכל מותר ק"ק נדבה וכן במנחות ק"ד ע"א גבי אי יש קבע לנסכים אמרינן היכא דאייתי חמשה אם אין קבע לנסכים משיך ד' מינייהו ומקריב ואידך הוי נדבה וכן מקשינן שם דיתקנו שופר למותר נסכים ומוכח דכל מותר נסכים נופלים לנדבה אך מהירושלמי שם מוכח דלאו ד"ה היא דמותר ק"ק לנדבה דר"י דס"ל דמותר עשירית האיפה שלו ירקב לא ס"ל הכי ע"ש:
והנה דין מותר שלמי ציבור להיכן אזיל לא נתבאר להדיא ולפי דברי הירושלמי דכל מותר ק"ק נופלין לנדבה א"כ ה"ה מותר זבחי שלמי ציבור דק"ק הם נופלין לנדבה אך מדברי הש"ס מנחות מ"ח ע"א מוכח דאין נופלין לנדבה דאמרינן כבשי עצרת ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן הדם יזרק והבשר יאכל כו' והא בשחטן לאחר זמנן כשהקריב בעצרת כבשים אחרים נעשו אלו מותר ואי אזלי לנדבה א"כ הם עולות ואיך אמרינן דהדם יזרק והבשר יאכל ונראה מזה דמותר שלמי ציבור הם שלמי נדבה ונראה הטעם דזה דאמרינן דמותר ק"ק לנדבה הוא דוקא אם אין ראוין למינן כמו מותר חטאת ואשם שאין חטאת ואשם באין בנדבה ומש"ה אזיל לנדבת ציבור אבל דברים שראוין למינן לא אזיל לנדבת ציבור ומש"ה מותר עולה לעולה אע"ג דעולה ק"ק הם ולא אמרינן דאזיל לנדבת ציבור ומפני שראוין למינן היינו לעולת נדבת יחיד ומש"ה מותר זבחי שלמי ציבור הם שלמי נדבה ולא אזיל לנדבת ציבור שהן עולות ואע"ג דשלמי ציבור ושלמי נדבה לאו מין קרבן אחד לגמרי דזהו ק"ק וזהו קדשים קלים מ"מ כיון דשם שלמים עליהם חשיב מינן טפי ולא אזיל לעולה ובזה אתי שפיר מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' פסה"מ הלכה ח' דמותר מנחת חוטא קרב מנחת נדבה [ולא מפרש כפשטא הא דאמרינן בפ' בתרא דמנחות דמנחת חוטא מותרה נדבה היינו נדבת ציבור וכמה שפי' רש"י ז"ל] ולא אזיל לנדבת ציבור משום כיון דהמותר ראוי לאותו המין היינו למנחה אינו נופל לנדבת ציבור שהוא עולה ואע"ג דמנחת חוטא ומנחת נדבה אינן שוין דזה טעון שמן ולבונה וזה אינו טעון מ"מ כיון דשם מנחה עליה אזיל למנחת נדבה ולא לנדבת ציבור ואע"ג דבריש מנחות אמרינן דמותר מנחת קנאות אזיל לנדבת ציבור י"ל דשאני מנחת סוטה שהיא באה מן השעורים ואין כיוצא בה מנחה נדבה לפיכך נופלת לנדבת ציבור ומותר נסכים דאמרינן דאזיל לנדבת ציבור ולא אמרינן דאזיל לנסכי נדבה צ"ל משום דנסכי נדבה ונסכי חובה מין קרבן אחר לגמרי הוא דהא לשמואל נסכי נדבה מזלפו ע"ג האישים (ואף למאן דפליג אדשמואל הוא רק משום דלא אפשר דמכבה] והרמב"ם ז"ל כתב דנסכי נדבה טעונין מלח משא"כ בנסכי חובה ואדרבה מסוגיא דמנחות ק"ד ע"א חזינן במותר של נסכי נדבה אם ראוים לנסכים אחרים של נדבה אין מותרן לנדבת ציבור ע"ש:
ובמותר שקלים אמרינן בשקלים פ"ב משנה ה' דמותר שקלים חולין והיינו במפריש לכתחילה יותר משקל והתם (משנה ג'] פליגי בזה ב"ש וב"ה דלב"ש מותרן נדבה ולב"ה מותרן חולין ופי' שם המפרשים דמש"ה לב"ה מותרן חולין דהוי הקדש טעות כיון דא"צ ליותר משקל וב"ש לטעמייהו דס"ל הקדש טעות הקדש ע"ש מיהו באותן מותר שקלים שהקדושה חלתה היינו היכא שנעשו מותר אחר שנעשו שקלים מוכח מהירושלמי דמותרן נדבה דאמרינן שם הלכה ה' אמר ר"י עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה דשאל לשמואל הפריש שקלו ומת א"ל יפלו לנדבה ואמרינן עוד שם בירושלמי הלכה ו' דמותר לחמו של נזיר ירקב ואמרינן שם. סברין למימר הוא מותר לחמו הוא מותר נסכיו אמר ר"י ב"ר ביבון אליבא דר"ח מותר נסכיו ק"ק אינון ויפלו לנדבה ואמרינן שם דשמואל ור"ח ור"א אמרו דבר אחד דאמר ר"י עד דאנא תמן שמעית קל ר"י דשאיל לשמואל הפריש שקלו ומת א"ל יפלו לנדבה כו' היינו כמו דס"ל לר"ח במותר נסכים כיון דק"ק הם יפלו לנדבה וס"ל דכללא הוא דכל מותר ק"ק נופלין לנדבה ה"נ ס"ל לשמואל במותר שקלים כיון דק"ק הם ג"כ נופלים לנדבה (כמו שפי' כל המפרשים ז"ל שם] ומוכח מזה דמותר שקלים היכא שחלתה עליהם הקדושה ואח"כ נעשו מותר נופלין לנדבה והנה יש לעיין מהא דאמרינן שם משנה א' ומייתינן לה בב"מ נ"ח ע"א בני העיר ששלחו שקליהם ונגנבו או שאבדו אם משנתרמה התרומה כו' ואם עד שלא נתרמה התרומה נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין אחרים תחתיהם נמצאו או שהחזירום הגנבים אלו ואלו שקלים ואין עולין להם לשנה הבאה כו' ובירושלמי שם אמרינן תני רבי אומר הראשונים היו נופלין לתקלין חדתין ושניים נופלין לחקלין עתקין ובירושלמי שם איפלגו אלו הן הראשונים ואלו הן השניים ע"ש ורש"י ז"ל בב"מ שם כתב דהטעם דאלו ואלו שקלים משום דכיון דקדוש קדוש ע"ש ויש לעיין הא הכא הו"ל מותר שקלים שהרי הפריש שקלו ואבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא הראשון ובחטאת ואשם כה"ג מתכפר באיזה מהם שירצה והשני הוא מותר חטאת ואשם וא"כ ה"נ השני הוי מותר שקלים וא"כ היה לו ליפול לנדבה ואמאי נופל לתקלין עתקין ומצאתי להתי"ט שעמד בזה וכתב על הא דאלו ואלו שקלים ז"ל והרי הן דומין במקצת למפריש מעות לחטאת ונגנבו והפריש מעות אחרים תחתיהם דמשנה ג' פ"ד דתמורה דמביא מאלו ומאלו והמותר יפלו לנדבה דהכא א"ל מביא מאלו ומאלו דאין מביאין אלא ממעורב מכל שקלי ישראל הלכך עדיף לחלקן בין חדתין ועתיקין כו' עכ"ל ותי' נראה דחוק ועוד מה שדימה למפריש מעות לחטאתו כו' דמביא מאלו ומאלו נראה דל"ד דהכא עיקר החוב הוא שקלים א"כ מפריש שקלו ואבד כו' דומה למפריש חטאת ואבדה ולא מעות לחטאת והנה לפי מה שהוכחתי לעיל דבמותרות כל שאפשר להם ליפול לדבר שהן מעין הקדושה הראשונה אין נופלין לנדבה אתי שפיר דזה דאין שני השקלים יכולים ליפול לתקצין חדתין ואע"ג דאמרינן בשקלים שם משנה ד' דשקלים אין להם קצבה מה"ת ויכול לשקול יותר דכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלין דרכונות הוא רק משום דבעינן שיהא יד כלן שוה כדאמרינן שם א"כ זה שייך רק בתקלין חדתין שהן לקרבנות ציבור ובקרבנות ציבור בעינן שיהא יד כלן שוה וכיון דכל ישראל עתה אין נותנין אלא שקל אי אפשר לשום אדם לתת שם יותר משקל אבל לתקצין עתקין לא שייך זה א"כ המותר יכול ליפול לתקלין עתיקין כיון דאין להם קצבה מה"ת ואין נופלין לנדבה [והנה ביומא ס"ה ע"א מייתינן ההיא דבני העיר ששלחו שקליהן דנמצא או שהחזירום הגנבים דאלו ואלו שקלים ואין עולין להם לשנה הבאה והתם פליג ר' יהודה וס"ל דעולין להם לשנה הבאה דס"ל חובות של שנה זו קרבות לשנה הבאה כדאמרינן התם ע"ש ולדידיה שניהם נופלין לתקלין חדתין אחד לשנה זו ואחד לחובת שנה הבאה ולדידיה ג"כ אתי שפיר דכיון דאפשר להקריבו לשנה הבאה לא חשיב מותר כלל וכמו בפר ושעיר של יוה"כ שאבדו כו' דאילו היה אפשר להקריבן לשנה הבאה לא היה מותר חטאת כלל כדאמרינן שם] וזה דהפריש שקלו ומת דאמרינן דיפלו לנדבה ולא אמרינן דיפלו לתקלין עתקין הנה בכלל יש לעיין שם אמאי לא יפלו לתקלין חדתין מאי אכפת לן במה שמת והנה בהוריות ו' ע"א דייקינן דאין חטאת שמתו בעליה בציבור משעירי ר"ח דבאין מתרומת הלשכה ודילמא מתו מרייהו דהני זוזי ומפי' הרא"ש שם נראה דתלוי אם הבעלים של אותן השקלים שלקחו בהן השעירים מתו הו"ל חטאת שמתו בעליה א"כ י"ל אף דקי"ל דאין חטאת שמתה בעליה בציבור וקריבה מ"מ לכתחילה אין להטיל שקלים שמתו בעליהן לקופה שמא יביא מהן חטאות הציבור עוד י"ל דשקלים דין מעות סתומין יש להם לפי שהן לקרבנות ציבור ולא נתפרשו עדיין לאיזה קרבנות דאפשר להביא מאלו השקלים עולות ומאחרים חטאות וכן להפך ובמעות סתומין קי"ל דאם מת והניח מעות סתומין יפלו לנדבה ומש"ה בהפריש שקלו ומת יפול לנדבה ואע"ג דבנזיר כ"ו ע"א אמרינן דמי שהיה מחויב חטאת ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר הרי אלו לחובתי דליכא בזה דין מעות סתומין שנופלין לנדבה התם הטעם כמ"ש בתוס' שם דהחטאת והעולה הם שני חיובים נפרדים אבל במוסף ר"ח דאיכא עולות ואיכא שעיר לחטאת וחיוב אחד הוא דאית ביה חטאת ועולה א"כ שקלים מעות סתומין הן ונופלין לנדבה מיהו דוחק לומר דמעות ההולכות לקרבנות ציבור יש בהן דין מעות סתומין ואם מתו הבעלים נופלים לנדבה ויש לחלק הרבה בזה והעיקר נראה דבזה שאני שקלים מקרבנות דקרבנות חוץ מחטאת ואשם אפשר להיות להם בלא בעלים דגר שמת והניח עולה ג"כ קרבה אבל שקלים כיון דאין באין בנדר ונדבה [אע"ג דנשים וקטנים שוקלין אף דאינן מחויבין מ"מ אם אדם כבר שקל אי אפשר לו לשקול עוד הפעם] הו"ל חובות שאין באין לאחר מיתה ומש"ה אף לתקלין עתקין אי אפשר להם ליפול דאף תקלין עתקין אין באין בנדר ונדבה וחובות הן רק מי שלא שקל אשתקד שקלו נופל לתקלין עתקין ומש"ה הפריש שקלו ומת ע"כ נופל לנדבה [והנה בבני העיר ששלחו שקליהן ונגנבו או שאבדו יש לעיין ל"ל לשקול אחרים תחתיהם יחללו השקלים בכל מקום שהם על שקלים אחרים דרק על שוה כסף אין פודין את השקלים כדאמרינן בבכורות מ"ט ע"ב אבל על מטבעות מחללין דהא מצרפין שקלים לדרכונות א"כ אם נמצאו או שיחזירום הגנבים יהיו אלו חולין]:
ובעיקר בהא דמותר שקלים דפליגי ב"ש וב"ה אי המותר קדוש או חולין ואמר ר"ש הטעם דמותרן חולין ול"ד למותר חטאת משום דשקלים י"ל קצבה מה"ת א"ל ר"י אף לשקלים אי"ל קצבה מה"ת דכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלין דרכונות כו' א"ל ר"ש אפ"ה יד כלן שוה ופי' המפרשים ז"ל דמדין הקדש טעות הוא דכיון דא"צ יותר די"ל קצבה מה"ת הו"ל מותר חולין אך מפי' המשנה להרמב"ם ז"ל נראה דמפרש דכיון דיש לשקלים קצבה מה"ת אינו יכול לחול קדושה על יותר מכשיעור ואע"ג לפי דמסקינן אין לשקלים קצבה מה"ת מ"מ כיון דבעינן שיהא יד כולן שוה אי אפשר לחול על יותר ממה שנותנין כל ישראל ונראה דזהו נמי טעמו של ר"ש בשלהי שקלים פ"ח הלכה ח' דאיפלגו התם ת"ק ור"ש דת"ק סבר דהמקדיש שקלים ובכורים בזה"ז קדש רש"א האומר בכורים קדש אינן קדש אבל שקלים קדשי ופי' המפרשים ז"ל משום דבכורים תלאן הכתוב בבית ומש"ה שלא בפני הבית לא קדש כלל ובירושלמי שם מייתינן דר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש דבין בזה בין בזה לא קדשו דאף שקלים בזה"ז לא קדשי ע"ש ונראה דר"ש לטעמיה אזיל דס"ל דבעינן יד כולן שוה ואם הפריש יותר ממה ששקלו כל ישראל המותר חולין א"כ בזה"ז שאין כל ישראל שוקלין אם שקל אחד כיון דליכא יד כולן שוה אינו חל כלל ואידך דפליגי התם סברי דזה דוקא אם הפריש יותר משיעור האמור בתורה אבל אם הפריש כשיעור האמור בתורה קדוש אע"ג דליכא יד כולן שוה:
והנה זה דמותר מנחה למנחה היינו דצריך להוסיף משלו עד כדי מנחה ויקח מנחת נדבה כמ"ש רש"י ז"ל במנחות ק"ח ע"א וז"ל אבל מותר שאר מנחות לא אזלי לנדבת ציבור אלא הוא יוסיף משלו ומביא מנחה אחרת עכ"ל והנה במנחות ק"ד בההיא דאין קבע לנסכים אמרינן שם ה"ד כגון דאייתי חמשה לוגין אי אמרת אין קבע לנסכים משיך ד' מינייהו ומקריב ואידך הוי נדבה ופי' רש"י ז"ל שם דמיירי באומר הרי עלי ה' לוגין ותוס' פי' שם דמיירי באומר הרי זו ונראה דמש"ה לא פי' רש"י ז"ל דמיירי באומר הרי אלו לנסכים כמ"ש בתוס' דא"כ אין המותר לנדבה דהוי כמו מותר מנחת נדבה דצריך להוסיף משלו וליקח מנחה אחרת ה"נ במותר נסכי נדבה דצריך להוסיף משלו ולהביא נסכי נדבה אחרים אך זה הדין דצריך להוסיף משלו ולהביא נדבה אחרת נראה דהוא דוקא באומר הרי זו דכבר חלתה הקדושה על המנחה כיון דנשתייר אצלו מותר מנחה רמי חיוב עליה להקריבה וכיון דאי אפשר להקריב לבדה צריך להוסיף ולהקריב אבל בהרי עלי דהו' רק נדר אינו מחויב להשלים מתוך ביתו אך כיון שמוסר המותר לנדבת ציבור יצא ידי נדרו: