מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן יז · ג
ובעיקר על מה שהקשו תוס' פסחים שם ל"ל הלכתא בנשפך דמה דבשריפה תיפוק ליה דטעון עיבוד צורה וא"כ הו"ל נותר דבשריפה ותי' דאצטריך שלא יעשה קבורה קודם הנה י"ל מהירושלמי פסחים פ"ב הלכה א' לרבנן דחמץ בפסח השבתתו בכ"ד לחמי תודה לאחר זמן אכילת חמץ ונעשו נותר אי השבתתו בכ"ד כדין חמץ או דוקא בשריפה כנותר ומסקינן שם דאם הגיע זמן ביעור חמץ קודם שנעשה נותר השבתתו בכ"ד דכיון דנעשה עליו דין השבתה בכ"ד מדין חמץ אינו יכול לחול עליו אח"כ דין שריפה מדין נותר ע"ש א"כ ה"נ בלן דמה ונשפך דמה דבלא הלכתא הוי אמינא דאינו בשריפה כ"א בקבורה א"כ אף אי טעון עיבוד צורה ונעשה אח"כ נותר אינו יכול לחול עליו אח"כ דין שריפה מיהו י"ל דלא דמי דרק התם בחמץ דהשבתתו בכ"ד הוא מצותו כיון דחל עליו מצוה של השבתה בכ"ד אינו יכול לחול עליו אח"כ דין שריפה אבל הכא דין קבורה כמו בכל איסורי הנאה לפמ"ש התוס' בשלהי תמורה אינו מצוה לא שייך כיון שחל קבורה אינו חל אח"כ דין שריפה:
מיהו יש לעיין מהא דאמרינן בזבחים פ"ח דאין מביאין נסכים מן המדומע ואצ"ל מן הערלה וכה"כ ואם הביא לא קידש ומסקינן שם דלא קידש ליקרב אבל קידש ליפסל ופי' רש"י ז"ל שם ליפסל דלא נפקי לחולין וישרפו שקדשום הכלי עכ"ל ויש לעיין על מה דקאמר דכ"ש מקדשי להו לענין שישרפו הא ערלה וכה"כ בלא"ה בשריפה הם דהא ערלה וכה"כ מן הנשרפים הם וצ"ל דנ"מ דקידשום כ"ש דטעונין שריפה כדין קדשים פסולים היינו שצריך להיות שריפתן בפנים בעזרה אך לפי דברי הירושלמי דכל היכא שחל קודם השבתה בכ"ד מדין חמץ בפסח תו לא חל אח"כ שריפה מדין קדשים פסולים א"כ ה"נ בערלה וכה"כ כיון שכבר חל עליהם דין שריפה בכ"מ מדין ערלה וכה"כ תו לא חל עליהם דין שריפת קדשים פסולים שיהא דוקא בפנים וצ"ע:
ובעיקר דברי הירושלמי יש לעיין בלחמי תודה שנעשו חמץ בפסח קודם שנעשו נותר דפשיטא להירושלמי דמשום איסור חמץ בפסח לבד השבתתו בכ"ד אמאי נהי דבעלמא חמץ בפסח ס"ל דהשבתתו בכ"ד מיהו הכא בלחמי תודה שהם קדשים וקדשים פסולים דינם בשריפה א"כ כיון שנפסלו הלחמי תודה משום חמץ בפסח יהיו טעונין שריפה כשאר קדשים פסולים אף בלא נותר ומזה יש ללמוד דזה דאמרינן דקדשים פסולים בשריפה הוא דוקא באותם פסולים שהם רק בקדשים אבל חמץ בפסח שנוהג אף בחולין בזה ליכא דין שריפה:
והנה לפ"ז הא דאמרינן בזבחים ק"ד ע"א בשוחט את הזבח ונמצא טרפה דבשר בקבורה וכתב רש"י ז"ל דשריפה ליכא דאין שריפה בקדשים אלא כשהובאו לעזרה ונפסל אחר שחיטה עכ"ל ולפי מה דמוכח מהירושלמי א"צ לטעם זה דאפילו לאחר שחיטה אם נולד בו איסור הנוהג אף בחולין ליכא דין שריפה:
והנה בזה יש ליישב מה שפסק הרמב"ם ז"ל בפי"ט מהל' פסה"מ דקדשים לאחר שחיטתן ונמצאו טרפה דהעור בשריפה והבשר בקבורה וכתב התוי"ט זבחים פי"ב משנה ד' דס"ל להרמב"ם ז"ל דטרפה כיון שנמצא לאחר שחיטה חשיב פסולו בקודש אך תמה שם על הרמב"ם ז"ל מ"ש דהעור בשריפה והבשר בקבורה ע"ש ולפי מה דמוכח מהירושלמי אתי שפיר נהי דחשיב פסולו בקודש מ"מ כיון שהוא איסור הנוהג אף בחולין אינו בשריפה כמו חמץ בפסח אך זהו רק בבשר אבל בעור דלא שייך איסור טרפה ובחולין ליכא על העור משום טרפה כלל רק בקדשים כל שנפסל כל הקרבן נפסל גם העור א"כ על העור ליכא רק פסול של קדשים מש"ה העור בשריפה: