מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן יב · א
מחוסרי כפרה הם הזב והזבה והיולדת והמצורע וקרבנות כולם חוץ מן המצורע ויולדת עשירה הם קינין ומצורע עשיר מביא ג' בהמות אשם חטאת ועולה ולוג שמן ומצורע עני מביא אשמו ולוג ועופות אחד לחטאת ואחד לעולה וכל החטאות קודמות לעולות ואפילו חטאת העוף של יולדות עשירה קודם לעולת בהמה הבאה עמה ובפ' כל התדיר צ' ע"א אמרינן דזה דהקדים הכתוב עולה לחטאת ביולדת רק למקראה הקדימה הכתוב ויש הרבה פירושים בזה ובתוס' שם ד"ה למקראה פי' ר"ח דהיינו שצריך להקדיש העולה קודם החטאת ואע"ג דבכל מחוסרי כפרה אמרינן במתני' שם פ"ט ע"א דצריך לקרות שם לחטאת תחילה יולדת שאני דגזיה"כ הוא ובתוס' שם הקשו על הר"ח מההיא דעירוכין דאמרינן דעולת יולדת א"צ למשכן מפני שאי אפשר לה להביא חטאתה קודם עולתה ופרכינן והאמר רבא למקראה הקדימה הכתוב ולפי' הר"ח כיון דצריכה לקרות שם קודם לעולתה א"כ אכתי א"צ למשכנה על העולה שהרי צריכה לקרות שם לעולה קודם החטאת ע"ש:
והנה יש עוד להקשות ע"ז מהא דאמרינן בשקלים פ' י"ג שופרות דהיה שם שופר לקיני חובה לזבין וזבות וגם יולדות וכדאמרינן בעירובין ל"ב האשה שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות ונותנת בשופר וטובלת ואוכלת בקדשים לערב והכל היו נותנין בשופר אחד כדאמרינן בשקלים שלא היה שם אלא שופר אחד לקיני חובה וקשה איך היו מערבין זו בזו הא אותן קינין של זבין צריך לקרות שם על של חטאת ראשונה כשאר חטאות הבאות עם העולות דצריך לקרות שם על של חטאת ראשונה ואותן של יולדת צריך לקרות שם על של עולה ראשונה וא"כ איך היו מערבין זו בזו [ובההיא דעירובין דאשה שיש עליה זיבה או לידה נותנת מעות בשופר דמשמע דכל אשה יכולה לעשות כן קשה מההיא דסוטה ח' ע"א דאמרינן שם דבשער נקנור היו משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות ומקשינן שם בגמרא למה צריכה היולדת לעמוד בשער נקנור ואמרינן משום שצריכה להקריב קרבנותיה ואין קרבנו של אדם קרב אא"כ עומד ע"ג ע"ש וא"כ קשה איך נותנת היולדת המעות בשופר הא ע"כ אותן שנותנות בשופר אין עומדות על קרבניהן כדמוכח בשקלים דר"י סבר דלא היה שופר לקיני חובה מפני התערובת שמעות כולן מעורבות יחד ואיך אפשר לה לעמוד על קרבנה וכן מוכח להדיא בעירובין שם שנותנת מעות בשופר וטובלת ואוכלת קדשים לערב לפי שאין ב"ד מתעצלין בו וחזקה דכבר הקריבו קרבנה עד לעי דאינה עומדת על קרבנה וקשה הא אמרינן דצריכה לעמוד על קרבנה בשער נקנור וצ"ע]:
עוד יש להקשות מהירושלמי סוטה פ"ב הלכה א' דאמרינן דבעל מפריש על אשתו קרבן של מחוסרי כפרה כדי שתטהר ויוכל לשמוח עמה וכיון דמעוכב מלשמוח עמה יכול להפריש עליה קרבן ואמרינן שם דאינו מפריש עליה רק חטאת העוף שהיא המעכבתה מלאכול בקדשים אבל לא עולת העוף ע"ש ואם אי אפשר לקרות שם לחטאת העוף קודם עולת העוף א"כ אמאי אין הבעל יכול להפריש עולת העוף שהרי קודם שמפריש עולתה אי אפשר לו להפריש חטאתה וא"כ מעוכב הוא מלשמוח עמה בשביל הפרשה זו ועוד יש להקשות על הר"ח דהא אשכחן בכמה דוכתי דמקריבין קן סתומה ואיך יכולים להקריבו הא אין הקינין מתפרשין או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן א"כ דקן סתומה אינו יכול להתפרש רק בעשיית כהן א"כ הקריאת שם היא בשעת הקרבה ושניהם באים כאחד וכיון דביולדת הקריאת שם צריך להיות תחילה על העולה והקרבה תחילה על החטאת א"כ איך אפשר להקריב קן סתומה ודוחק לומר דזה דמקריבין קן סתומה הוא רק בזבין ולא ביולדות: