אור ברסלב
מקדש דוד חלק א סימן י › ג

מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט

סימן י · ג

ב

ובנסכי בהמה הנסכים הם חובה ואין באין אלא מן החולין כשאר דבר שבחובה שאינו בא אלא מן החולין ואם אמר הרי עלי זבח בלא נסכים כופין אותו ומביא זבח ונסכים ואם הפריש זבח בלא נסכים ומת יורשין מביאין נסכים כדאמרינן במנחות צ"ב:

וראיתי להתוי"ט שם שכתב דזה דאמרינן דיורש מביא נסכים הוא דוקא ביורש שירש נכסים ע"ש ומשום דק"ל אם לא ירש למה יתחייב להביא נסכים ולענ"ד קשה לומר כן דזה דוקא ביורש שירש ומשום שעבוד נכסים דאי הניח נכסים ושעבודא דאורייתא מה אריא נסכים אף כל הקרבן מביא כדאמרינן בקידושין באשה שהפרישה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה אעפ"י שלא הפרישתה מחיים ואי שעבודא לאו דאורייתא אף נסכים לא יביאו ומשמע בפשוטו דלעולם יורשין מביאין נסכים בין ירשו בין לא ירשו ולא תקשה כיון דלא ירשו למה להם להביא נסכים דגדולה מזו אמרו בשקלים פ"ז משנה ה' בבהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר דזכרים עולות כו' דמתחילה היו ממשכנין את מוצאה עד שיביא נסכיה כו' התקינו ב"ד שיהו נסכיה קרבין משל ציבור אלמא דמדינא צריך המוצא להביא נסכיה משלו וא"כ הא לא גרע היורש ממוצא כיון דהבעלים אינם בעולם והבהמה היא ברשותו לא גרע היורש ממוצא בהמה דצריך להביא נסכיה וכן משמע ממתני' דשקלים פ"ו מ"ז בז' דברים שהתקינו ב"ד בגר שמת והניח זבחים ואי"ל נסכים דקריבין משל ציבור ול"ל דוקא גר ליתני אחד שמת והניח זבחים ולא הניח נכסים נסכיו קרבין משל ציבור ומשמע דדוקא בגר שאי"ל יורשין אבל מי שי"ל יורשין אף דלא הניח נכסים נסכיו קרבין משל יורשין]:

וזה דנסכים אין באין אלא מן החולין כתבו התו' מנחות פ"ב ע"א ד"ה ונסכים מכל מקום לא יביאו אלא מן החולין דכל דבר דכולו למזבח אינו בא מן המעשר כדתניא בההוא ספרי שהבאתי לעיל דממעט עולות דבעינן אכילה שיש בה שמחה עכ"ל והנה יש לעיין ל"ל טעם זה הא זה דמביאין תודה מן המעשר ילפינן לה מהיקישא לשלמים ושלמים ילפינן מגז"ש דשם שם וכיון דאצטריך ריבויא לכל קרבן דבא מן המעשר א"כ מהיכא תיתי דיביא נסכים מן המעשר וההיא דספרי אתי שפיר דז"ל הספרי שם נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה להלן שלמים אף כאן שלמים אי מה להלן עולות אף כאן עולות ת"ל ושמחת אכילה שיש בה שמחה עכ"ל היינו דנילף מהר עיבל דמעשר קרב עולות כשם שלמידין מהר עיבל דמעשר בא שלמים ומש"ה אצטריך קרא למעוטי אבל נסכים מהיכא תיתי דקרבי מיהו למ"ד דקרבו נסכים בבמה קטנה אפשר דאצטריך קרא דלא לילף מהר עיבל לנסכים דלדידיה בהר עיבל ג"כ היה נסכים:

מיהו לחטאת ודאי לא אצטריך קרא למעוטי שאינו בא מן המעשר דמהיכא תיתי שבא מן המעשר כיון דצריך קרא לכל קרבן שבא מן המעשר וא"כ קשה הא דאמרינן לקמן פ"ג ע"א דחטאת אינו בא מן המעשר משום דכתיב והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו משלו הוא מביא ואינו מביא מן המעשר דל"ל קרא למעוטי:

ונראה דאצטריך קרא דפסול בשהביא מן המעשר דזה דצריך קרא לתודה ולשלמים דבאין מן המעשר הוא מדין של המעשר דאצטריך קרא דרשאי ליקח בכסף מעשר שני שלמים ותודה אבל לא שאר קרבנות אבל אין זה דין בקרבנות א"כ אם עבר ולקח אינו נפסל משום זה ומש"ה אצטריך קרא דחטאת אינו בא אלא מן החולין היינו שזה דין בקרבן שאינו בא ממעשר והוי פסול בקרבן:

מיהו לר"מ קשה דס"ל מעשר ממון גבוה הוא ובמנחות פ"ב ע"א איפלגו ר"י ור"א במתפיס מעות מעשר שני לשלמים אי קנה שלמים ואמרינן דפליגי אליבא דר"מ דמעשר ממון גבוה הוא דמ"ד לא קנה משום דמעשר ממון גבוה הוא אינו יכול להתפיסן בשלמים דאינן שלו להתפיסן ומ"ד קנה שלמים הוא משום כיון דמעשר קרב שלמים יכול נמי להתפיס מעות בשלמים ע"ש א"כ בחטאת כיון דאינו יכול להביא ממעות מעשר שני דרק תודה ושלמים מרבינן דבא ממעשר שני נהי דהוא דין במעשר ולא דין בהקרבן א"כ ממילא לא מיתפסי המעות כלל בחטאת כיון דמעשר ממון גבוה הוא ואין התפסתו התפסה וא"כ לא אצטריך קרא אף לדיעבד דפסול:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה