מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן טו
עבודת פסולים
א
בזבחים רפ"ב חשבינן כלהו פסולים דמחלי עבודה והם זר אונן טבול יום מח"כ מחוסר בגדים שלא ריחוץ ידים ערל טמא יושב עומד ע"ג כלים וכן שמאל ע"ש והנה יש לחקור בזה דפסולים מחלי עבודה אי הטעם משום דחשיב כאילו לא נעשית העבודה כלל דאין עבודה כשרה בהם וא"כ הפסול הוא רק משום חסרון העבודה או דעבודת פסולים פוסלת הקרבן עצמו ונ"מ בעבודה שאפשר לתקונה כגון אם מלח זר דאמרינן במנחות כ' דפסול אי אמרינן דרק דלא הוי עבודה יכול הכהן לחזור ולמלוח ואם עבודת פסולים פוסלת גוף הקרבן אי אפשר לתקונה עוד איכא נפקותא אי טעון עיבוד צורה דאי עבודת פסולים פוסלת גוף הקרבן הו"ל פסולו בגופו וישרף מיד ואי רק משום דמחוסר עבודה טעון עיבוד צורה עוד איכא נפקותא אי אכיל מיניה אי עבודת פסולים פוסלת גוף הקרבן לוקה משום כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו ואי רק מחוסר עבודה כיון דפסול לא הוי ליכא ל"ת:
והנה בזבחים ט"ו ע"א גבי הולכה בזר אי אפשר לתקונה כתב רש"י ז"ל אפשר לתקונה להולכת פסול ולא דמיא לשאר עבודות דאילו שחיטה קבלה וזריקה מאחר שנעשו בפסול אי אפשר לחזור ולעשותן בהכשר וא"ת קבלה נמי יש לתקן כגון שלא קבל הפסול כל הדם ויכול כשר לחזור ולקבל ההיא ודאי כשרה דתנן אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל עכ"ל ופליגי שם אמוראי בגמרא הולכה בזר אי אפשר לתקונה והנה למ"ד הולכת זר אפשר לתקונא לכאורה מוכח דעבודת פסולים אינה פוסלת גוף הקרבן דהא אפשר לתקונה אך למ"ד לא אפשר לתקונה אין להוכיח דהטעם משום דס"ל דעבודת פסולים פוסלת גוף הקרבן והטעם דאי אפשר לתקונה הוא רק משום דהולכה הראשונה אי אפשר לבטלה דאם יחזור ויוליכו כהן אין זו תיקון הולכת הזר רק שהיא הולכה רבתי ומקצת הולכה נעשית ע"י זר ובעינן שכל ההולכה תיעשה ע"י כהן וכן משמע לשון הגמרא שם דטעם דאי אפשר לתקונה משום דאזיל בתר הולכה קמייתא אך לפ"ז אף למ"ד דאפשר לתקונה ג"כ אין להוכיח דס"ל דעבודת פסולים אינה פוסלת גוף הקרבן והטעם דכשר הוא משום דאזיל בתר הולכה בתרייתא כדאמרינן שם בהוליכו כהן והחזירו וחזר והוליכו זר דלדברי המכשיר פוסל כיון דאזיל בתר הולכה בתרייתא א"כ בהוליכו זר והחזירו וחזר והוליכו כהן הטעם דכשר הוא משום דהולכה קמייתא לאו הולכה היא כלל כיון דהחזירו ומש"ה אינו פוסל א"כ אין להוכיח משם כלל:
ונראה דתלי בב' תירוצי התוס' מנחות י"ח ע"ב ד"ה ור"ש בבלילת זר דפסול לר"ש והקשו הא אין בילה מעכבת וכתבו שם בחד תי' דס"ל לר"ש בילה מעכבת ועוד תי' שם דבלל זר גרע מלא בלל כלל דמיחל עבודה ע"ש וא"כ לתי' ראשון הוי עבודת זר כאילו לא נעשית כלל וכיון דבילה אינה מעכבת א"כ אף בלל זר כשר ולתי' השני עבודת זר גרע מלא נעשית עבודה כלל דפוסל גוף הקרבן:
ונראה להביא ראיה מה דאמרינן ביומא כ"ז בזר שסידר את המערכה שפורקה וחוזר כהן וסודרה (וכן בסידור ב' גיזרי עצים אמרינן שם דא"צ לומר הגיע זמן סידור ב' גיזרי עצים משום דאפשר לתקונה] ומוכח דאין העצים נפסלים בסידור זר ואפשר לתקונה מיהו אפשר לומר דעצים שאני דכמו דאינן נפסלים בטומאה מדאורייתא כמ"ש תוס' מנחות כ"א ע"א ד"ה יצאו דרק קדושת דמים להם מדאורייתא ה"נ אין נפסלים בעבודת פסול [מיהו התוס' זבחים נ"ו ד"ה מנין כתבו דעצים נפסלים בלינה מדאורייתא:
ב
וכל הפסולים הנזכרים לעיל פסולים לכל עבודות חוץ משמאל דישנן עבודות הכשרות בשמאל כגון הולכת אברים אע"ג דהוי עבודה ובעי כהונה מ"מ בשמאל כשר דאין שמאל פסול רק בעבודות המעכבות כפרה כדאמרינן בזבחים כ"ד ע"ב ועוד אשכחן לשמאל הכשירא ביוה"כ דנטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו:
והנה יש לחקור בעבודות שאינן שייכות לכפרה כלל כגון דישון המנורה והמזבחות וסידור מערכה אי כשר בשמאל כיון דלא שייכא לכפרה הו"ל כמו הולכת אברים לכבש והקטרת אברים אע"ג דעבודות גמורות הן לכ"ד כשרות בשמאל או הכשר שמאל הוא רק באברים דסוף עבודת הקרבן היא וכיון שאינה מעכבת הכפרה של הקרבן כשר בשמאל אבל כל שהיא עבודה בפ"ט אעפ"י שאינה לכפרה ג"כ בעי ימין:
ובמנחות כ"ו ע"א אמרינן דהקטר חלבים ואברים ועצים שהעלן בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל כשר ופי' רש"י ז"ל דהאי עצים עצי המערכה ומוכח דסידור המערכה אינו טעון ימין וכתבו התוס' שם ד"ה הקטר דהאי רישא אתיא אפילו לרבנן דהוי כמו הולכת אברים לכבש דלא בעי ימין ע"ש וע"כ דסידור מערכה כיון דאינה מעכבת כפרה כשרה בשמאל [ואע"ג דסידור מערכה מעכבת הקרבן כדאמרינן בירושלמי יומא פ"ב דאם סידר הקומץ על מערכת הלילה פסול מ"מ כיון דלא הוי עבודה בגוף הקרבן עצמו לא חשיב עבודה המעכבת כפרה] מיהו מגרסת התוס' שם. נראה דלא גרסי ברישא עצים כלל מיהו בתלמודא דידן וכן בתוספתא ג"כ גרסינן עצים ובירושלמי פ"ב דיומא הלכה א' אמרינן בתרומת הדשן דאם תרם בשמאל דר"י ור' יהודה ברבי דקומץ שהקטירו בשמאל ומוכח דתרומת הדשן לענין שמאל דינה כמו עבודות המעכבות כפרה וכמו הקטרת הקומץ והנה בדישון מזבח הפנימי אמרינן בתמיד ספ"ג שהיה חופן ונותן לתוך הטני וחפנה היא בב' ידיו ואי בעינן דוקא ימין א"כ פסול בב' ידיו כדאמרינן בתוספתא פ"ק דזבחים דקיבל בב' ידיו פסול דבעינן ימין וכן פסק הרמב"ם ז"ל מיהו לפמ"ש התוס' יומא נ"ט ע"ב דדישון מזבח הפנימי א"צ בגדי כהונה י"ל דהיינו טעמא נמי דלא בעי ימין דלאו עבודה גמורה היא:
והנה דין ימין איתא בין ביד בין ברגל כמ"ש רש"י ז"ל בבכורות מ"ה ע"ב על הא דאמרינן שם דאיטר בין ביד בין ברגל פסול וז"ל איטר ביד פסול דכתיב וטבל אצבעו כ"מ שנאמר אצבע ובהן אינו אלא ימין ואיטר דרגל נמי לעמוד לשרת כתיב כדרך שאר עמידה דעיקרו בימין עכ"ל והנה עמ"ש רש"י ז"ל דטעם דאיטר ביד פסול משום דבעינן ימין יש לעיין הא איכא עבודות שאינן טעונות ימין כגון הולכת אברים לכבש וכן הקטרת אברים וא"כ בהנך ליתחרשרי איטר ובגמרא משמע דפסול לכל עבודות ועוד מדכתב רש"י ז"ל משום דכל היכא דכתיב אצבע אינו אלא ימין זה לר"ש דבעי אצבע אבל לרבנן כיון דכתיב כהונה אע"ג דלא כתיב אצבע בעי ימין כדאמרינן בזבחים כ"ד ע"ב ולר"ש כל עבודות חוץ מקמיצה והזאה כשרות בשמאל א"כ לר"ש בכל עבודות יהיה איטר כשר:
ונראה לתרץ לפמ"ש הירושלמי יומא פ"ב הלכה א' למ"ד אין קומץ פחות מב' זיתים אלא מעתה כהן שאין ידו מחזקת ב' זיתים פסול לעבודה היינו שפסול לכל עבודות כמ"ש המפרשים ז"ל (ועיין במל"מ שעמד על הרמב"ם ז"ל על שהשמיט דין זה דמי שאין ידו מחזקת ב' זיתים דפסול לכל עבודות כיון שאינו ראוי לעבודת קמיצה דכל שאינו ראוי לעבודה אחת אינו כשר לכל עבודות וא"כ ה"נ באיטר כיון דאינו ראוי לקמיצה והזאה דלית ליה ימין פסול מטעם זה לכל עבודות ודוק:
וזה שכתב רש"י ז"ל דבעינן ג"כ עמידה בימין נראה דאין זה דין ימין ממש רק כל שאין עיקר עמידתו בימין אין עמידתו כעמידת שאר בנ"א וממילא אין דרך שירות בכך וראיה לזה מהא דאמרינן בזבחים כ"ד רגלו אחת על האבן ורגלו אחת על הרצפה רואין אילו ינטל האבן ויכול לעמוד על רגלו אחת ועבד עבודתו כשרה ולא מחלקינן בין עומד על הרצפה ברגלו הימנית או ברגל שמאל וא"כ נהי דתנטל הכלי יכול לעמוד על רגלו אחת הא עמידתו על הרצפה ברגל שמאל ומוכח דעמידה ברגל שמאל אינו פוסל רק בעומד בב' רגליו והוא איטר גרע טפי שדרך בנ"א כשעומדים על ב' רגליהם עיקר עמידתן בימין נמצא שאין עמידתו כשאר בנ"א ובתוספתא מנחות פ"א אמרינן דיושב פסול משום דכתיב לעמוד ואם עומד ע"ג לבנה פסול משום דכתיב ככל אחיו הלוים ונראה דהתוספתא פליג אתלמודא דידן דאמרינן דעומד ע"ג כלים פסול משום חציצה והתם אמרינן משום דאינו ככל אחיו הלוים היינו שאין עמידתו כשאר בנ"א והנה התוס' זבחים ק"י ע"א ד"ה מין במינו אינו חוצץ הקשו מעומד ע"ג רגל חברו פסול ותי' דהתם משום דאין דרך שרות בכך וכתב שם הגרע"א בגליונו עיין יומא נ"ח ע"א היינו דאמרינן שם דהטעם הוא משום חציצה ושאני רגל חברו דלא מצי מבטל ליה והנה דברי התוס' עולין עפ"י התוספתא הנ"ל דהפסול הוא משום דאין דרך שירות בכך:
וביוה"כ דנוטל המחתה בימינו והכף בשמאלו דשמאל אי"ל הכשירא ביוה"כ מקשינן בגמרא שם יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ומתרצינן דזו כבדה וזו קלה כו' ע"ש ומוכח מזה דאף במקום שהותר שמאל מדין עבודה מ"מ איכא עוד לימין דין חשיבות וכשנושא ב' דברים צריך לישא החשוב בימין כדמקשינן יציבא בארעא כו' חוץ מהיכא דאחד כבד דצריך לישא את הכבד בימין והנה בהולכת אברים לכבש אמרינן בתמיד פ"ד דהאחד בראש וברגל הראש בימינו והרגל בשמאלו וכתב בפי' הרא"ש ז"ל משום דהולכת אברים לכבש הוי עבודה דלא מעכב כפרה הלכך א"צ ימין אלא מוליך ב' אברים בידיו ונושא אבר החשוב בימין ואחד בשמאל עכ"ל והיינו כההיא דיומא דאף בדבר דא"צ ימין צריך לישא את הדבר החשוב בימין משום חשיבות וביוה"כ בהכנסת כף ומחתה זה דהמחתה בימינו והכף בשמאלו אמרינן תרי טעמי חדא דזו כבדה וזו קלה ועוד זו חמה וזו צוננת ויש לחקור בהוצאת כף ומחתה דאז כבר שניהם צוננים וליכא רק טעם אחד שזו כבדה וזו קלה אם אז ג"כ המחתה בימינו עוד יש לחקור ביוה"כ בקטורת שבהיכל שבשאר ימות השנה אחד מכניס הכף ואחד מכניס את המחתה כדאמרינן בתמיד ביוה"כ כיון דכל עבודות היום אינן כשרות אלא בו אם ג"כ הוא מכניס את שתיהן ואם גם שם המחתה בימינו והכף בשמאלו או אפשר דמעייל הכף ואח"כ המחתה דבקטורת דלפני ולפנים אמרינן בר"פ הוציאו לו לעייל והדר לעייל הבאה אחת אמר רחמנא ולא ב' הבאות אבל בקטורת שבהיכל לא אשכחן זה]:
ובמנחות ז' גבי אי קומצין ואי מקדשין הקומץ בכלי המונח ע"ג קרקע אמרינן א"כ הוצרכתה ג' כהנים וכתב רש"י ז"ל הוצרכתה ג' כהנים שנים להגביה שני כלים אחד שיקמוץ ממנו ואחד שנותן לתוכו ושלישי קומץ וכהן אחד אינו יכול להגביה ב' כלים דאין עבודה בשמאל עכ"ל וכ"כ הש"מ שם דאחיזת הכלי צריכה להיות בימין ע"ש והיינו משום כיון דצריך לאחוז הכלי בשעת קמיצה הוי עבודה ומש"ה צריכה להיות בימין והנה ביומא נ"ח גבי נתן מזרק בתוך מזרק אי חוצץ או לא פשטינן מההיא דנתן את המלא בריקן מאי לאו מזרק מלא לתוך מזרק ריקן ופי' רש"י ז"ל שם ז"ל כיון דכתיב ולקח מדם הפר כו' והאי ולקח אחיזת מזרק הוא ע"ש היינו כיון דכתיב ולקח והאי ולקח אחיזת מזרק הוא א"כ צריך לאחוז המזרק ביד ואי מזרק בתוך מזרק חשיב חציצה היה פסול והנה יש לעיין כיון דצריך דוקא לאחוז המזרק ביד בשעה שהוא מזה על מזבח הזהב א"כ הוי עבודה וא"כ צריך ימין וזה אי אפשר שהרי צריך להזות בימין ואפשר כיון דשמאל אי"ל הכשירא ביוה"כ אף לזה כשר שמאל מיהו לא אשכחן הכשר שמאל ביוה"כ אלא להולכת כף ומחתה:
ג
ובענין פסול זרות ושאר כל הפסולים אמרינן במנחות דרק מקמיצה ואילך מצות כהונה אבל העבודות של קודם קמיצה שהם היציקה והבלילה כשרים בזר וה"ה בכל הפסולים ונראה לענ"ד לומר דמ"מ עכו"ם יהיה פסול בהם דגם היציקה והבלילה עבודות הן רק הן עבודות הכשרים בזר ולא בעי כהונה אבל ישראל בעינן ובזה אתי שפיר הא דאמרינן בזבחים כ"ב ע"ב גבי ערל דמיחל עבודה דגמרתן מיחזקאל דכתיב בן נכר ערל לב כו' בן נכר יכול בן נכר ממש ת"ל ערל לב כו' וקשה איך ס"ד בן נכר ממש הא כיון דבעינן כהונה והלא בן נכר אינו כהן ובזה אתי שפיר דקמ"ל דאף אותן עבודות הכשרות בזר מ"מ עכו"ם מיחל עבודה:
ובענין איסור זרות נראה מהש"ס דלאו דוקא זר ממש בכלל האיסור רק כל שהוא זר לאותה עבודה וכדאמרינן ביבמות ל"ג בשחיטת פרו של אהרן למ"ד דצריך כ"ג אי שחיט כהן הדיוט איכא איסור זרות משום דזר לאותה עבודה ע"ש ויותר מזה כתב החינוך מצוה שפ"ט דכהן שזכה בעבודה בפייס ובא כהן חברו וחטפה איכא משום זרות וחייב מיתה דהוי זר לאותה עבודה ע"ש וביומא מ"ה אמרינן דזה דהצתת אליתא בעי כהונה הוא רק מטעם וכי תעלה על דעתך שזר קרב לגבי מזבח ומ"מ ודאי אי עביד לה זר איכא איסור זרות וכמ"ש התוס' יבמות ל"ג ע"ב ד"ה אמר ומוכח כיון דעכ"פ צריך כהונה יהיה מאיזה טעם שיהיה דאין זר יכול ליקרב אל המזבח כיון דהעבודה שייכת לכהונה איכא איסור זרות:
והנה בהא דמוקמינן ביבמות ל"ג ע"ב בזר ששימש בשבת דמיירי בשחיטת פרו של אהרן לכאורה יש להקשות תינח למ"ד שחיטת פרו של אהרן פסולה בזר אבל למ"ד כשרה בזר מא"ל דהא פלוגתא דאמוראי הוא ומזה נראה דאף למ"ד דכשרה בזר מ"מ איסור זרות איכא אי עביד ליה כהן הדיוט דאף למ"ד כשרה בזר ע"כ הוא רק דיעבד דס"ל דחוקה לא קאי אשחיטה ואינו מעכב אבל לכתחילה ודאי צריך להיות בכ"ג כדכתיב ושחט אהרן את פר החטאת אשר לו ובמנחות י"ט אמרינן דשחיטה לא בעי בעלים מדגלי רחמנא גבי יוה"כ ושחט אהרן את פר החטאת אשר לו מכלל דבעלמא לא בעינן בעלים ומוכח דבשחיטת פרו לכ"ע בעינן כ"ג וא"כ כיון דלכתחילה בעינן כ"ג רק דלא מעכב נהי דהקרבן כשר ואין בו פסול זרות אבל איסור זרות איכא דכיון דלכתחילה בעינן כ"ג א"כ זו העבודה נמסרה לכ"ג דוקא וחייבין משום זרות:
עוד אמרינן ביומא כ"ד ע"ב בעבודת סילוק בהיכל אי זר חייב מיתה ופי' רש"י ז"ל דעבודת סילוק בהיכל הוא דישון מזבח הפנימי ודישון המנורה ומשום דלא אשכחן עבודות סילוק אחרות בהיכל ויש לדקדק בזה לפמ"ש התוס' יומא נ"ט דדישון מזבח הפנימי א"צ בגדי כהונה והמל"מ כתב לדברי התוס' דה"ה דישון המנורה א"כ אמאי יהיה זר חייב עליהן מיתה דהא לאו עבודה גמורה היא דא"צ בגדי כהונה ומוכח דאיסור זרות אינו תלוי בעבודה גמורה ואע"ג דא"צ בגדי כהונה [ואע"ג דמחוסר בגדים ג"כ זה הוא דאם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם] מ"מ אי עביד ליה זר ממש איכא משום זרות כיון דאין זר יכול לעשותן דאין זר רשאי לכנוס להיכל א"כ הן עבודות המסורות לכהונה ושייך עליהן איסור זרות:
ובזה מתיישב מה שהקשה המל"מ פ"ב מהל' תמידין לר"ל דס"ל ביומא דתרומת הדשן לאו עבודה היא ובירושלמי פטר ר"ל זר שהרים את הדשן משום דהוי עבודת סילוק ולפ"ז אין זו קושיא דהטעם דס"ל לר"ל דהרמת הדשן לאו עבודה היא משום דיש לך עבודה הכשרה בב' כלים כדאמרינן ביומא שם אבל לאיסור זרות הא חזינן בדישון מזבח הפנימי והמנורה אע"ג דא"צ בגדי כהונה כלל מ"מ היה בהם מיתה משום זרות אי לאו דעבודת סילוק בהיכל פטור ומשום דעכ"פ היא עבודה המסורה לכהנים א"כ ה"נ בתרומת הדשן אי לאו דהוי עבודת סילוק היה זר חייב מיתה כיון דצריך כהן לזה דאין זר קרב לגבי מזבח:
והנה זה דצריך כהן לדישון מזבח הפנימי והמנורה אע"ג דא"צ בגדי כהונה וסוף סוף איכא זרות דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והיכן מצינו שיהא צריך כהן ולא יהא צריך בגדי כהונה ע"כ כמ"ש דזה שצריך כהן הוא משום דזר אסור לכנוס להיכל ומשום כניסה הוא ובזה אתי שפיר מ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ט מהל' ביאת מקדש דהדלקה לאו עבודה היא ואם הוציאו המנורה לחוץ מדליקה זר לכתחילה והראב"ד ז"ל שם השיג ע"ז והמנחת חינוך הקשה על הרמב"ם ז"ל מהא דאמרינן בספרי שלא יתקן בחוץ ויכניס ומנ"ל לרבנו דין זה דיכול אף להדליקו בחוץ ולענ"ד נראה מקור להרמב"ם ז"ל מהא גופא דאמרינן ביומא דזר שהדליק את המנורה פטור משום דהדלקה לאו עבודה היא ואם היה הדין שאינו רשאי להדליק בחוץ וצריך דוקא ליכנוס להיכל א"כ ההדלקה אי אפשר בזר מטעם שאינו יכול לכנוס לפנים א"כ כיון דעבודה זו מסורה רק לכהן משום איסור כניסה, היה זר חייב עליה מיתה כמו דישון מזבח הפנימי דג"כ לאו עבודה היא דהא א"צ בגדי כהונה וזה דאינה בזר הוא ג"כ רק משום איסור כניסה ומ"מ היה זר חייב עליה מיתה אילו לא היתה עבודת סילוק וע"כ דאפשר להדלקה בחוץ וא"כ אין זו עבודה המסורה לכהונה דוקא דאף זר יכול לעשותה ומש"ה ליכא משום זרות אף אם מדליקה בפנים:
והנה בתמיד גבי בג' מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש דהרובים שומרים שם ואמרינן בגמרא היינו הנהו דלאו מטי זמנייהו למעבד עבודה ופי' המפרש למס' תמיד דהיינו פחותים מי"ג שנה וכן פי' הרא"ש ז"ל שם והקשה המל"מ בפ"ח מהל' בית הבחירה על המפרש ועל הכ"מ שנמשך ג"כ אחר פי' זה דל"ל פחותין מבני י"ג דהא כל הטעם הוא משום כיון דאין ראויין לשאר עבודות היו מוסרין להם עבודת השימור א"כ כל שהם פחותים מבני עשרים ג"כ אין ראוים לעבודה מדרבנן או ממנהגא כדאמרינן בחולין א"כ למה אין מוסרין להם עבודת השימור ולפמ"ש י"ל דפחותים מבני כ' ראוים הם להדלקת המנורה וכן לדישון מזבח הפנימי ודישון המנורה דרק בעבודה הצריכה כהונה אינו עובד פחות מבן כ' דכהונה צריכה גדלות של כ' שנה מדרבנן או ממנהגא אבל להנך עבודות דהיו כשרות אף בזר רק משום איסור כניסה לההיכל דאסורה לזרים וקודם כ' שנה ודאי לא הוי זר וליכא איסור לכנוס א"כ אותן עבודות שפיר יכול לעשות כהן פחות מבן כ' ומ"מ בקטן ממש פחות מי"ג ודאי אין עושין דאין סומכין עליהם שעושין כראוי בלא גדול עע"ג:
והנה בדין דאין זר קרב לגבי מזבח כתב המל"מ דהוא רק איסור כניסה ואין זו איסור עבודה רק שהמזבח הוא חוץ למחיצת הזר שאין הזר יכול לכנוס לשם ע"ש והנה יש להקשות ע"ז דאם איסור מחיצה הוא א"כ ה"נ אסור שהייה אם כבר נכנס [וכמו ביאה ריקנית דכתב המל"מ פ"ג מהל' ביאת מקדש דאף שהייה אסור] א"כ איך אמרינן ביומא כ"ז בזר שסידר את המערכה דפורקה זר וסודרה כהן ואמאי פורקה זר איך מותר הזר להשהות על המזבח לפורקה יפרקה כהן בשלמא אי נימא דמה דאמרינן וכי זר קרב לגבי מזבח הוא איסור עבודה היינו דאותן עבודות שהן במזבח אסורים לזר לא קשה דפריקה אינה עבודה כלל אבל אי נימא דאיסור מחיצה הוא א"כ איך רשאי להשהות שם וצ"ל לפ"ז דכל איסורי מחיצה הוא רק כניסה אסור אבל אם כבר נכנס אפילו באיסור כגון הכא דזר שסידר את המערכה מותר להשהות וצ"ע בזה:
ושלא ריחוץ ידים ורגלים אם מותר לקרב לגבי מזבח יש לחקור והנה לר"ל דס"ל דתרומת הדשן לאו עבודה היא וזה דצריך כהן ע"כ הוא רק משום דאין זר קרב לגבי מזבח ובפ"ק דתמיד אמרינן דזה שזכה בתרומת הדשן היה צריך לקדש ידיו ורגליו וקשיא לר"ל דאמר דלאו עבודה היא וכיון דא"צ בגדי כהונה למה צריך קידוש ידים ורגלים וצ"ל משום דבלא ריחוץ ידים ורגלים אינו קרב לגבי מזבח כמו זר מיהו אפשר דהתם טעם הקידוש הוא משום דצריך ליגע בכ"ש שהרי היה נוטל המחתה לתרום ואפשר דאיכא איסור מיוחד ליגע בכ"ש בלא ריחוץ ידים ורגלים כדקתני במתני' הזהר, שלא תיגע בכלי עד שתקדש ידיך ורגליך מיהו הראב"ד ז"ל פי' שם דחיישינן שמא יחתה בלא קידוש ומוכח דתרומת הדשן צריכה קידוש ידים ורגלים וקשיא לר"ל דאמר לאו עבודה היא וכן יש להביא ראיה מההיא דיומא מ"ה לר"ש דאמר דלא אצטריך קרא להצתת אליתא דצריך כהונה דוכי תעלה ע"ד שזר קרב לגבי מזבח כו' ואמאי הא אצטריך קרא דצריך קידוש ידים ורגלים וכן בגדים ומוכח מזה ג"כ דכל הפסולים לעבודה אסורים ג"כ לקרב לגבי מזבח ואע"ג דלהמל"מ הוא רק איסור כניסה מיהו אכתי קשה הא אצטריך קרא דונתנו בני אהרן הכהן אש כו' שתהא הצתת אליתא בימין דאי משום איסור כניסה לא שייך ימין אבל עכשיו שנאמר כהונה וכ"מ שנאמר כהונה אינה אלא ימין וצ"ל דבאמת הצתת אליתא א"צ ימין משום דהוי עבודה דאינה מעכבת כפרה ויהא מזה פשיטות למה שחקרנו למעלה אי סידור המערכה והצתת אליתא וכדומה אי צריכה ימין מיהו אכתי תקשה מההיא דזבחים ס"ה כהן ומלק אמר ר"ע וכי תעלה ע"ד שזר קרב לגבי מזבח אלא מה ת"ל כהן כו' וקשה הא אצטריך קרא דכהונה שצריך ימין דהא מלק בשמאל ודאי פסול כדאמרינן שם ס"ח ע"א ומזה נראה לענ"ד להוכיח דזה דאין זר קרב לגבי מזבח אינו רק איסור כניסה רק כל עבודות המזבח נמסרו לכהונה וכל דיני עבודות הצריכים כהונה יש להם:
והנה עמ"ש התוס' יומא נ"ט דדישון מזבח הפנימי א"צ בגדי כהונה משום דלא אשכחן דהצריך הכתוב בגדי כהונה ע"ש יש לעיין לפמ"ש תוס' והר"ש רפ"ק דכלים דבהיכל אף על ביאה ריקנית איכא משום מחוסר בגדים א"כ מה ראיה מדלא אשכחן שהצריכה תורה כ"ש הא ע"כ בלא"ה טעון בגדים משום ביאה בהיכל מיהו לפי מה שרצינו לומר לעיל דכל איסורי מחיצה רק הביאה אסורה ולא השהייה. א"כ כיון דזה דמחוסר בגדים אסור לכנוס להיכל אף בביאה ריקנית הוא ג"כ מדין מחיצה א"כ רק הביאה אסורה ולא השהייה א"כ אפשר לו לכנוס להיכל בבגדים ושם לפשוט הבגדים ולדשן את המזבח א"כ היה צריך קרא דדישון מזבח הפנימי גופיה צריך בגדי כהונה ומדלא כתיב קרא שמע מינה דלא צריך: