מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט
סימן ח · ג
והנה בהקרבת המנחה דמקטיר הקומץ והלבונה יש לחקור למ"ד אין הקטרה פחות מכזית ואם הקטיר קומצה פעמי פעמים פסול דבעינן הקטרת כזית בפעם אחת אם הקטיר חצי זית קומץ וחצי זית לבונה כאחת אי מצטרפי למהוי הקטרה ובמנחות שאינן נקמצות כגון מנחת כהנים נראה דפשיטא דמצטרפי חצי זית סולת וחצי זית לבונה כיון דכולה כליל דאין לה מתירים ואין חילוק בה בין סולת ללבונה דכולה מנחה אחת היא אע"ג דב' מינים הם שזה סולת וזה לבונה מ"מ מצטרפי למהוי הקטרה אחת דהא בכל קומץ איכא סולת ושמן דהא קומץ ממקום שנתרבה שמנה ואי אין קומץ פחות מב' זיתים ואין הקטרה פחותה מכזית אמרינן דהקטיר קומצה פעמים כשרה אלמא דמצטרפי סולת ושמן למהוי הקטרה אחת כיון דכולה קומץ הוא א"כ ה"נ במנחת כהנים דכולה אחת היא ואין בה חילוק בין הסולת ללבונה מצטרפי רק במנחות הנקמצות דהקומץ והלבונה הם המתירים וי"ל ב' מתירים קומץ מנחה וקומץ לבונה יש לחקור אי צריך שיעור הקטרה מכל מתיר או שמצטרפים לשיעור הקטרה ולכאורה יש להביא ראיה דהא קיי"ל דלבונה בדיעבד סגי בב' קרטין ואיך מקטיר להו הא אין הקטרה פחותה מכזית וע"כ דמצרף לה עם הקומץ ומקטירן כאחת מיהו אפשר לומר כיון דשיעור לבונה ב' קרטין בדיעבד חשיב בהו הקטרה אע"ג דליכא כזית כיון דזהו שיעורן וזה דאמרינן בפ' השוחט והמעלה ק"ט ע"ב הקומץ והלבונה שהקריב מאחת מהן כזית בחוץ חייב ופי' רש"י ז"ל דמיירי בלבונה של מנחה אלמא דאף בלבונה לא חשיב הקטרה פחות מכזית י"ל דבחוץ שאני כמ"ש התוס' זבחים ק"ח ע"ב ד"ה לא דאף אי מהדרינן פוקעין בפחות מכזית בחוץ אינו חייב אלא בכזית משום דכתיב אותו:
והקטרת הקומץ והלבונה אי צריכה להיות בכ"ש דוקא אשכחן פלוגתא דר"ש ורבנן בפ' הקומץ רבה כ"ו ע"א והרמב"ם ז"ל פסק דהקומץ והלבונה שנתנן ע"ג האשים בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל כשר והקשו המפרשים ז"ל הא אמרינן במנחות שם דהך ברייתא דקתני דכשר בין ביד בין בכלי אתיא כר"ש אבל לרבנן הא תניא התם בקומץ דמעלהו ומקטירו דוקא בכ"ש ותירץ הקרן אורה דרק העלאה לראשו של מזבח צריך להיות בכ"ש אבל ההקטרה א"צ כ"ש ע"ש:
והנה עוד יש להקשות על הרמב"ם ז"ל מההיא דמנחות כ"א ע"ב דאמרינן שם יכול האומר הרי עלי מנחה יביא מלח מתוך ביתו כדרך שמביא לבונה מתוך ביתו כו' או כלך לדרך זה נאמר הביא מנחה והביא מלח ונאמר הביא מנחה והביא עצים כו' נראה למי דומה כו' או כלך לדרך זו דנין דבר הבא עמה בכלי אחד מדבר הבא עמה בכלי אחד כו' דמלח בא עם הקומץ בכלי ויש לעיין למה צריך המלח לבוא עם הקומץ בכלי ובשלמא אי אמרינן דהקטרת הקומץ צריכה להיות מכ"ש א"כ שפיר צריך המלח להיות עם הקומץ בכלי שהרי צריך למולחו קודם הקטרה וכשמקטירו עם המלח הרי שניהם בכלי אבל אי נימא דרק העלאה לראשו של מזבח צריך להיות בכ"ש אבל ההקטרה א"צ כ"ש א"כ אמאי צריך המלח להיות עם הקומץ בכלי הא הקומץ מולחין בראשו של מזבח מנחות כ"א ע"ב] והרי שם יכול ליטלו מכ"ש ולמולחו ולהקטירו בלא כ"ש ואין לומר דע"כ צריך למלוח בכ"ש דהמלח גופא טעון קידוש כלי דבלא"ה אין לו אלא קדושת דמים דהא במליחת איברים ודאי אינו צריך להיות בכ"ש דמולח את האבר כמו שהוא ומקטירו וע"כ דע"י זה דזורק המלח על האבר נחית להמלח קדושת הגוף דבטל אגב האבר וכדאמרינן במנחות כ"א ע"ב מקרא דוזרקו הכהנים עליהם מלח והעלום עולה לה' דהאבר יום המלח קרוי עולה] וכן אמרינן בתוספתא מנחות לראב"ש דס"ל דקומץ אינו טעון קידוש כ"ש דכיון שקמצו מכ"ש מלחו ונתנו ע"ג האשים כשר וא"צ המלח להיות בכ"ש ומוכח מזה דלרבנן אף ההקטרה צריכה להיות מכ"ש:
כתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פ"א דמנחות משנה ג' ז"ל והקומץ והלבונה עצמם הן כמו הדם והאימורים מן הזבח והשיריים מן המנחה כמו הנותר בבשר הזבח כו' עכ"ל וכן כתב שם פ"ב דמנחות משנה א' כבר זכרנו שהקומץ והלבונה כמו האימורים מן הזבח וכבר נתבאר בשני דזבחים שאם חשב להקטיר לבונה למחר שהיא כמו מקצת האימורים כו' ויש לעיין מנ"ל להרמב"ם ז"ל דקומץ ולבונה לבד שהם מתירים את המנחה י"ל ג"כ דין אימורים ונראה דנפקא ליה מהא דאמרינן במנחות כ"ו ע"ב דהקומץ והלבונה ומנחת כהנים כו' נתרבו לאהדורי פוקעין שלהם מקרא דזאת תורת העולה ריבה ע"ש ואי אין לקומץ רק דין דם דהקטרת הקומץ הוי כזריקת דם דמרצה ומתיר השיריים א"כ תסגי בשתצית האור ברובו דמשתצית האור ברובו חשיב הקטרה והורצה והותרו השיריים ומה צריך עוד יותר דהזריקה כבר גמרה משתצית האור ברובו וע"כ דיש לקומץ גם דין אימורים והוי כשאר אברים ופדרים דיש בהם מצות עיכול דנפקא לן מאשר תאכל האש את העולה וצריך לאהדורי פוקעיהן והנה בזה אתי שפיר הא דאיבעי לן במנחות שם קומץ שסדרו וסידר עליו את המערכה מהו דרך הקטרה בכך או אין דרך הקטרה בכך והדר איבעי לן באברים שסידרן וסידר עליהם את המערכה על העצים אמר רחמנא דוקא על העצים או דלמא כיון דכתיב קרא אחרינא אשר תאכל האש את העולה על המזבח אי בעי הכי עביד כו' וקשה אמאי לא איבעי לן ג"כ בקומץ שסידר עליו את המערכה כה"ג אי על העצים דוקא או לא וכבר עמדו בזה מן האחרונים ז"ל ולפ"ז אתי שפיר דקרא דעל העצים אשר על האש כתיב בעולה היינו דאברים ופדרים צריכים להקטיר על העצים וזה דקומץ צריך להקטיר על העצים הוא רק משום דיש לקומץ ג"כ דין אברים ופדרים אבל מדין דם דיש להקומץ לא נפקא לן מהאי קרא דצריך על העצים וא"כ לפ"ז אי לא נתן הקומץ על העצים כיון דמדין דם לא איכפת לן ורק מדין אימורים צריך על העצים א"כ היה הקומץ מרצה והותרו השיריים דקרב המתיר ומש"ה איבעי לן התם בקומץ אי דרך הקטרה בכך אי לא נתנו על העצים ולפי טעם זה אף מדין דם לא מהני דלא הוי הקטרה דאי לאו דרך הקטרה הוא אינו מרצה כלל וכדאמרינן במנחות ט"ז ע"ב בהקטיר שומשום ע"מ לאכול שומשום דאם אין דרך הקטרה בכך הוי כמנחה שלא הוקטרה ע"ש: