אור ברסלב
מקדש דוד חלק א סימן ח › א

מקדש דוד חלק א· רבי דוד רפפורט

סימן ח · א

סימן ח

חמשה מנחות מפורשות בתורה הבאות בנדר ונדבה מנחת הסלת המחבת המרחשת וחלות ורקיקין של מנחת מאפה תנור ונוסף עליהן מנחת נסכים שג"כ באה בנדר ונדבה כדאמרינן במנחות ק"ד ע"ב ומנחות החובה הן מנחת העומר מנחת חוטא ומנחת קנאות ומנחת חביתין ושתי הלחם ולחם הפנים ג"כ נקראין מנחה] והנה מנחות הבאות בנדבה טעונין שמן ולבונה חוץ ממנחת נסכים שאינה טעונה לבונה וטעונין ג' מתנות שמן יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתה חוץ ממנחת מאפה ובאותן המנחות הטעונין אפיה וטיגון איכא פלוגתא דרבי ורבנן במנחות ע"ה ע"א אימתי הבלילה בהן דלרבי הבלילה היא לאחר אפיה שפותתן ובוללן ולרבנן הבלילה היא קודם אפיה:

ובסדר עבודתן ראיתי לרש"י ז"ל כת"י מנחות ע"ד ע"ב במתני' ז"ל נותן תחילה שמן בכלי ונותן סולת עליה ולשה בפושרין ונותן שמן עליה ובולל וחוזר ונותן עליה שמן לקיים מצות יציקה עכ"ל היינו דס"ל לרש"י דזה דאמרינן במנחות נ"ה ע"א דכל המנחות נילושות בפושרין הוא קודם בלילה:

והנה במנחות פ"ז ע"ב על הא דאמרינן חביתי כ"ג במה מחלקן פי' רש"י ז"ל שמחלקה לעיסה והקשו בתוס' שם ז"ל פי' בקונטרס שמחלקה לעיסה וא"א לומר כן דהא אמרינן לקמן דרביעית נמשחה שבו היה מודד לחביתי כ"ג רביעית שמן לכל חלה וחלה וקודם לישה צריך לבלול כשהוא סולת כו' עכ"ל היינו כיון דבשעת מתן שמן צריכה כל חלה להיות לבד א"כ אי אפשר שמחלקו לאחר לישה והנה רש"י ז"ל לשיטתיה ניחא שפיר שהרי כתב דהבלילה היתה לאחר לישה היינו כשהיא עיסה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתה ליכא בחביתין כדמוכח מהרמב"ם ז"ל פי"ג מעה"ק ה"ב דמיד בולל בהשמן ורק במנחת הסולת המחבת והמרחשת כתב בשם ה"ה דצריך מתן שמן בכלי קודם עשייתה וכ"כ רש"י ז"ל להדיא במנחות נ' ע"ב על ההיא דחביתי כ"ג לישתן ועריכתן בפנים דהלישה והעריכה של החביתין היו קודם מתן שמן וא"כ שפיר יכול ללוש כולן יחד ואח"כ מחלק העיסה לחלות ועושה כל חלה וחלה מרביעית שמן:

וראיתי להתוס' מנחות ס"ז ע"ב ד"ה יצק שכתבו ג"כ כרש"י ז"ל דהלישה בפושרין של המנחות היתה קודם בלילה וז"ל שם שכך הוא הסדר תחילה נותן השמן בכלי ונותן הסולת ולש בפושרין ונותן שמן עליו ובולל וחוזר ונותן שמן לקיים מצות יציקה וקומץ עכ"ל אך הרמב"ם ז"ל אינו סובר כן שכתב בפי"ג מעה"ק ה"ו ז"ל נותן השמן בכלי ונותן הסולת ונותן על הסולת שמן ובולל הסולת ואח"כ לשה בפושרין ואופה עכ"ל היינו שבתחילה בולל ואח"כ לש בפושרין:

והנה לשיטת התוס' אתי שפיר ג"כ מ"ש תוס' פסחים ל"ח ע"ב ד"ה דכולי דכל שתחילתה עיסה אע"ג דסופה מטגנה בשמן חשיב לחם ומברכין עליה המוציא והוכיחו ממה דאמרינן שם דהיה עומד ומקריב מנחות בירושלים אומר שהחיינו נטלו לאוכלו אומר המוציא כו' וקפסיק ותני כל המנחות אפילו מנחת מחבת ומרחשת אעפ"י שמטוגנת בשמן ומ"מ מברך המוציא ע"ש וכתב הרמ"א א"ח סי' קס"ח דאף להתוס' דוקא אם טיגנה אח"כ בשמן אבל אם נתן לתוכה שמן בשעת לישה לכ"ע אינו מברך המוציא דפת הבא בכסנין היא והגר"א ז"ל כתב שם לאותן השיטות דאם טיגנה בשמן אח"כ דאינו מברך המוציא ומשום דאזלינן בתר בסוף דלא תקשה ממנחות דמברך עליהן המוציא דהתם שמן מועט הוא והוי כמו אשוי ע"ש והנה התוס' דלא ס"ל כן הוא משום דס"ל דלוג שמן לעשרון לא חשיב מועט והנה האבן העוזר א"ח שם הקשה טובא על התוס' הא במנחות נותן השמן בשעת לישה ולא עוד אלא שכל השמן היה נותן אז ולא היה מטגן כלל בשמן רק מטגן בהשמן שנתן בשעת בלילה א"כ אפילו אי אזלינן בתר מעיקרא ג"כ אינו מברך המוציא שאינה תחילתה עיסה כלל ע"ש ובאמת לכאורה היא קושיא עצומה אך לפמ"ש התוס' במנחות אתי שפיר כיון דמתחילה לש בפושרין ואח"כ בולל בשמן א"כ נעשית עיסה קודם הבלילה ומש"ה מברך המוציא דאזלינן בתר מעיקרא ותחילתה עיסה ואי משום מתן שמן בכלי קודם עשייתה זה ודאי חשיב מועט וכמ"ש הגר"א ז"ל ומשום דעיקר השמן היה נותן בשעת בלילה:

אך יש לעיין על רש"י ז"ל ותוס' שהיה לש בפושרין קודם הבלילה מההיא דחולין ל"ו דבעי ר"ל צריד של מנחות אי מונין בו ראשון ושני ופירש"י ז"ל דצריד של מנחות היינו מקום שאין השמן נכנס לשם בשעת בלילה וא"כ אותו המקום לא הוכשר ע"י בלילה ע"ש ואי קודם בלילה לש בפושרין א"כ כבר הוכשרה כל העיסה וצ"ע:

והנה יש לחקור דזה דכל המנחות נילושות בפושרין באיזה מים מגבלה אי צריך דוקא מים של קודש דלכאורה אי לשה במים של חולין כי מקטיר אח"כ הו"ל חולין בעזרה ואי נימא דלשין אותה במים של קודש היינו במשקה בית מטבחייא לא תקשה על רש"י ז"ל מה שהקשיתי הוא כבר הוכשרה כל העיסה ע"י לישה דמשקין בית מטבחייא אין מכשירין כדאמרינן בפסחים ולפמ"ש בתוס' שם כ' ע"א דזה דאמרינן דתרגומא אדם לא קי"ל הכי] אך יש להוכיח דא"צ ללוש דוקא במים של קודש דהא אמרינן בר"פ כל המנחות באות מצה השאור בודה כו' רי"א אף זו לא היתה מן המובחר אלא מביא השאור מתוך ביתו ונותן לתוך המדה א"ל אף היא היתה חסרה או יתרה היינו דאם רכה היא שגבלה במים הרבה נמצאת יתירה ע"ש אבל משום חולין בעזרה לא חיישינן אע"ג דכשמביא השאור מתוך ביתו הרי היה מגבלה במים של חולין מיהו י"ל דדוקא התם דמיירי בשתי הלחם וחמץ שבתודה שאין גופן קרבין על המזבח שרינן מים של חולין דליכא הקרבת חולין בעזרה ואי משום איסור הבאת חולין בעזרה הרי כתבו התוס' מנחות פ"א ע"א ד"ה אם דכל שהוא צורך הקרבן אף חולין מותר להכניס לעזרה אבל במנחות שמקריבן על המזבח אפשר דלא שרינן ללוש במים של חולין ואף לר"י דס"ל בביצה ל"ט ע"א דמים ומלח בטלין בעיסה מ"מ י"ל דלכתחילה לא שרינן לעשות במים של חולין דאין מבטלין איסור לכתחילה מיהו אי נימא דצריך מים קדושים היינו שי"ל קדושת הגוף א"כ היה צריך ליטול מים מן הכיור דלא אשכחן מים שי"ל קדוה"ג חוץ ממי הכיור אך לא אשכחן דין זה בשום דוכתא דללוש המנחות צריך ליטול מים מן הכיור ובפשוטו היה לשין במים של חולין ולא תקשה מחולין בעזרה דלאחר לישה כשנותן העיסה לכ"ש מהני הקידוש של הכלי אף להמים ואף אי נימא דההיא דצריד של מנחות מיירי שלשה במשקה בית מטבחייא מ"מ עדיין קשה על רש"י ז"ל נהי דלא נתכשרה ע"י המים מ"מ אח"כ כשבולל בהשמן אפילו אם לא הגיע השמן לכל המנחה מ"מ תתכשר כולה כיון שכבר נעשית עיסה וכולה חיבור זה לזה ובזה אין חילוק בין משקה בית מטבחייא לשאר מים דז' משקין מחברין את האוכלין ונראה לומר דרש"י ז"ל לשיטתיה אזיל שכתב בחומש דמנחת הסולת אינה באה עשר חלות וא"כ אין בה לישה בפושרין כלל מיהו במנחות נ"ז אמרינן דמנחת נסכים מגבלה במים והיא כשרה וכתבו בתוס' שם דשאר מנחות ידוע דמגבלן במים דשמנן מועט ובענין אחר אי אפשר לגבל אבל מנחת נסכים שמנה מרובה וס"ד דאינו נותן מים עכ"ל והנה במנחת נסכים אי צריך עשר חלות לא שמענו ובהרמב"ם פי"ג מעה"ק בהנך דצריכין להיות י' חלות לא חשיב מנחת נסכים וכן במל"מ שם וכ"ש לרש"י ז"ל דכתב דמנחת הסולת א"צ להיות חלות לפי שאינה נאפית א"כ כ"ש מנחת נסכים ומ"מ אמרינן דנילושית במים א"כ מוכח דאף במקום דא"צ חלות מ"מ צריך לישה במים א"כ ה"ה מנחת הסולת וא"כ הדרא הקושיא על רש"י ז"ל וצ"ע:

ובפ' כל התדיר צ"א ע"א במתני' אמרינן אמר ר"ש אם ראית שמן שניתן ע"ג האישים כו' אלא מותר רקיקי מנחת כהנים ומנחת כהן משיח כו' וכתב רש"י ז"ל ומותר מנחת כהן משיח לפי ששמנה מרובה ג' לוגין לעשרון ומתוך שהיא אפויה תחילה אין שמנה נבלע בפיתיה וצריך להקטיר המותר לעצמו עכ"ל והנה יש לעיין בפי' דברי רש"י ז"ל באיזה מתן שמן מיירי שהוא לאחר אפיה דאפילו לרש"י ז"ל ותוס' דבוללה כשהיא עיסה מ"מ קודם אפיה היא נבללת ואפשר דקאי אטיגון שמטגנה בשמן ואותו הטיגון הוא לאחר אפיה ואין השמן נבלע בתוכו ואיכא מותר שמן מן הטיגון וצריך להקטיר אותו המותר בפ"ע מיהו א"כ תקשה ממתני' למ"ד במנחות נ' ע"ב דמטגנה ואח"כ אופה וא"כ אותו השמן של הטיגון הוא קודם אפיה ואפשר דהאי שמן שכתב רש"י ז"ל קאי אבלילה וס"ל לר"ש כרבי דחלות בוללן היינו לאחר אפיה ואפשר דה"נ בחביתין דבוללן חלות וצ"ע [ובעיקר מ"ש רש"י ז"ל דמתוך שהן אפויות תחילה אין שמן נבלע בהן הוא להפך מ"ש התוס' מנחות ע"ה ע"א ד"ה שפיר דלאחר אפיה בולעות שמן טפי]:

כתב הש"מ מנחות ע"ו ע"א על הא דאמרינן דכל המנחות באות עשר עשר חלות ז"ל למ"ד מנחת חוטא מגבלה במים אף מנחת חוטא בכלל ולמ"ד חריבה ממש אין מנחת חוטא בכלל עכ"ל והנה יש לעיין דלפ"ז הא דאמרינן שם נ"ד ע"א מגבלה במים והיא כשרה אינה רק דאינה נפסלת רק דצריך לגבלה במים כדי לעשותה עשר חלות וקשה דא"כ איך אמרינן התם דפליגי אי כמות שהן משערין או לכמות שהן משערינן ואי ס"ל דלכמות שהן משערינן לא אמרינן דמגבלה במים והיא כשרה משום דהוי קומץ החסר ואי צריך לגבלה במים ולעשותה עשר חלות א"כ ודאי לא הוי קומץ החסר דמ"ש משאר מנחות דכל המנחות נילושות בפושרין ולא הוי קומץ חסר דכיון דצריך מדינא ללוש אותן קודם קמיצה ומזו העיסה אמרה תורה צריך לקמוץ א"כ ה"נ במנחת חוטא אי צריך קודם קמיצה ללוש אותה לעשותה חלות אמאי הוי קומץ חסר וע"כ דרק אינה נפסלת אי מגבלה במים אך דין עשר חלות לית בה וצ"ע:

ובמנחת קנאות אי צריך לגבלה במים לא שמענו בהדיא ולכאורה אי לא מגבלה במים תקשה הא דאמרינן במנחות נ"ד אין לך קשה לקמיצה יותר ממנחת חוטא ואמאי לא חשיב ג"כ מנחת קנאות שהרי אף היא אינה טעונה שמן עוד יש לחקור אי מנחת קנאות טעונה עשר חלות:

[ובמנחת נסכים דפליגי תנאי אי מגבלה במים והיא כשרה או לא פסק הרמב"ם ז"ל דפסולה והקשה הקרן אורה מאי פסול יש בזה הא קי"ל כר"י דאמר כמות שהן משערינן וא"כ ליכא משום חסר ויתר ע"ש ודבריו ק"ל טובא דאדרבה התם בשאור כשמביא השאור מתוך ביתו ונותן לתוך המדה וממלא את המדה כיון דקי"ל דכמות שהן משערין שפיר דמי כיון דעתה הוא עשרון וליכא משום חסר ויתר אבל הכא במנחת נסכים הוי איפכא דמודד עשרון ואח"כ נותן לתוכו מים ומגבלו ואי כמות שהן עתה משערין א"כ הוי חסר או יתר]:

ובעיקר ממ"ש רש"י ז"ל בפ' כל התדיר צ"א ע"א דמנחת כהן משיח לפי ששמנה מרובה אין השמן נבלע בתוכה וצריך להקטיר השמן בפ"ע מוכח דיכול להקטיר מקצת השמן בפ"ע ולא נפסלת המנחה משום זה ולא הוי כחיסר שמנה והנה יש לעיין דבמנחות כ"ג איבעי לן קומץ שמיצה שמנו ע"ג העצים מהו חיבורי עולין כעולין דמי או לאו כעולין דמי ופי' רש"י ז"ל שם ב' פירושים ובלשון ראשון כתב דהאיבעיא היא אם לאחר שמיצה שמנו ע"ג העצים הניח הקומץ עליו אי חיבורי עולין היינו מה שהוא מחבר השמן לקומץ חשיב כעולין כאילו הוי השמן מובלע בקומץ וכשר או לא הוי כעולין ולא חשיב חיבור אל הקומץ והוי קומץ החסר ע"ש וקשה אמאי הוי קומץ החסר אי לא חשיב חיבור מ"ש ממנחת כהן משיח דמקטיר מקצת השמן בפ"ע לגמרי ולא חשיב מנחה שחסרה הא כמו קומץ החסר פסול ה"נ במנחת כהן משיח אם חסר כ"ש פסול כדאמרינן במתני' פ' השוחט והמעלה ק"ט ע"ב:

וי"ל דההיא דפ' כל התדיר מיירי במותר שמן של מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שיש בהמותר כזית א"כ כי מקטיר להמותר בפ"ע ג"כ שפיר דמי אבל בההיא דקומץ שמיצה שמנו ע"ג העצים מיירי שאין באותו השמן כזית דאי אפשר לחושבה להקטרה בפ"ע דאין הקטרה פחותה מכזית והאיבעיא היא רק אי חשיב חיבור כיון דהניח הקומץ ע"ג השמן וחשיב הקטרה אחת מיהו לפ"ז צ"ל דזה דאין הקטרה פחותה מכזית היינו שצריך להיות גוש אחד כזית אבל ב' חצאי זיתים אע"ג דמקריבן בב"א כיון דאינם חיבור זה לזה לא חשיב הקטרה דהא הכא הקומץ והשמן הרי מקטירן כאחד רק דאינו חשיב חיבור זה לזה כי מיצן על העצים ולפ"ז יש לעיין בלבונה הבאה בבזיכין וכן לבונה הבאה בפ"ע הא לבונה עשויה קרטין קרטין ואינן חיבור זה לזה כדאמרינן בחגיגה כ"ג הוסיף ר"ע הסולת והלבונה והקטורת כו' שאם נגע טבול יום במקצתן כו' וא"כ איך משכחת לה הקטרה בכזית וצ"ל משום דהכלי מצרפן דהא בעינן הקטרה מכ"ש כדאמרינן במנחות כ"ו מיהו למ"ד צירוף כלי דרבנן וכן לר"ש דס"ל שם דלא בעינן הקטרה מכ"ש צ"ע:

והנה הרקיקין של מנחת מאפה דטעונין משיחה ואמרינן במנחות דס"ל לר"ש מושחן כמין כ"י והשאר נאכל לכהנים וא"כ ע"כ הקמיצה מהני אף להשמן שנשאר בהלוג ואע"ג דבקמיצה בעינן שיהו מחוברין כדאמרינן בפ' הקומץ רבה כ"ד ע"א דכתיב והרים ממנו מן המחובר צ"ל דבשעת קמיצה מגע להו [כדאמרינן במנחות ק"ו ע"ב] ומשיחת הרקיקין כתב הרמב"ם ז"ל פי"ג מעה"ק ה"ח יראה לי שלאחר אפיה מושחן וכן כתב רש"י ז"ל בחומש פ' תצוה ואי צריך במנחת מאפה מתן שמן בכלי קודם לעשייתה הנה המל"מ בפי"ג מעה"ק הביא מחלוקת הראשונים בזה והביא דעת התוס' דרק מיציקה אימעיט מנחת מאפה אבל לא ממתן שמן קודם לעשייתה והיינו תוס' מנחות ע"ה ד"ה מה ע"ש אך יש לעיין ע"ז דמדברי תוס' מנחות נ"ה ע"א ד"ה כל מוכח להדיא דס"ל דלא בעי שהקשו שם על הא דאמרינן כל המנחות נילושות בפושרין ומשמרין אותן שלא יחמיצו ואמרינן בפסחים הטעם משום דלישה איתא במקום זריזין והקשו הא מנחת מאפה לישתן ועריכתן בחוץ כלחם הפנים דהא לא בעי שמן עד לאחר אפיה ע"ש ומוכח דס"ל דאף מתן שמן בכלי קודם לעשייתה ג"כ לא בעי:

תוכן העניינים

מקדש דוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה